לפני בקשה לחישוב ימי הפסילה שהוטלה על המבקש. הרקע 1. המבקש הובא לדין בבית משפט זה (בפני כב' השופט יואל עדן) לאחר שביום 3.4.2007 נתפס כשהוא נוהג בשכרות בעיר אילת. בדיקת נשיפת אויר במכשיר ה"ינשוף" הראתה כי נמצא בגופו של המבקש ריכוז של 385 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. 2. בשל כך, הגישה המאשימה כתב אישום נגד המבקש, במסגרתו ייחסה לו עבירות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנה 169ד לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. 3. המבקש לא התייצב בבית המשפט במועד שנקבע, אליו זומן כדין, וביום 29.6.2008 הורשע ונידון בהיעדרו לעונשים הבאים: פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 30 חודשים, פסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 2,500₪ (להלן: "פסק הדין"). טענות הצדדים 4. המבקש עתר בבקשתו להורות כי תקופת הפסילה תמנה ממועד הפקדת רישיון הנהיגה שלו בתיק אחר, היינו מיום 23.9.2012. לבקשה צורף אישור הפקדת רישיון נהיגה מיום 23.9.2012 בבית משפט השלום בבאר שבע, תצהיר מיום 23.9.2012 וצילום רישיון הנהיגה שתוקפו פג שהופקד בבאר שבע. 5. המאשימה הביעה התנגדותה לבקשה והפנתה להוראות פקודת התעבורה ותקנות התעבורה, מהן עולה כי מניין הפסילה יחל עם הפקדה פוזיטיבית של רישיון הנהיגה. דיון והכרעה 6. סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], שכותרתו: "פסילה וחישוב תקופתה", קובע כך: "(א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. (ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת. (ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין - (1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה; (2) תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור". תקנה 556(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, שכותרתה: "פסילה על ידי בית המשפט, מורה כי: "נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט". תקנה 557(א) לתקנות התעבורה, שכותרתה: "רשיון שפקע תוקפו, שהומצא לרשות או שאבד", מורה כי: "הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר-תוקף אותה שעה". הנה כי כן, בהתאם לסעיף 42(ג) לפקודת התעבורה, בחישוב הפסילה לא תבוא במניין התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה. בהתאם לתקנות התעבורה בעל רישיון נהיגה שנפסל מלהחזיק ברישיונו צריך להמציא את רישיון הנהיגה שלו, אף אם אינו בתוקף, לאותו בית משפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה ומזכיר ביהמ"ש שהומצא לו רישיון הנהיגה שבעליו נפסל מלהחזיק בו, יודיע לרשות הרישוי פרטים על הפסילה. ככל שרישיון הנהיגה אינו בידי בעל הרישיון, עליו ליתן תצהיר לפי פקודת הראיות למזכיר בית המשפט שהרשיע אותו לגבי הנ"ל ואז יחל מרוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה. 7. בתי המשפט הביעו עמדתם, לא אחת, כי במקרים של פסילת רישיון נהיגה, יש להקפיד הקפדה יתרה על קיומן של הוראות פקודת התעבורה והתקנות לפיה. חישוב מניין ימי פסילה יחל מיום הפקדת רישיון הנהיגה אצל הרשות שהורתה על הפסילה. כך למשל, ראו רע"פ 4446/04 ביטון ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005 (4) 44, שם נדחתה טענה לפיה מנין תקופת הפסילה יחל ביום שנגזר על המערער עונש פסילה בתיק אחר בו הפקיד תצהיר כדרישת תקנה 557. כבוד השופט לוי קבע שתקנה 557 קבעה הסדר חלופי למי שרישיון הנהיגה אינו בידו ועל כן הוא אינו יכול להפקידו. מכאן, דחה את הטענה שיש לקבוע את תחילת מניינה של תקופת הפסילה מהיום בו הופקד תצהיר בתיק אחר בו נשפט המערער וכדבריו: "... הקדמתי והזכרתי את המשמעות החינוכית-פסיכולוגית של חובת ההפקדה של הרישיון או חליפו להפנמת האיסור החל על נהיגה בתקופת פסילה. ואם כך הוא הדבר ביחס למי שחטא לראשונה בעבירה מסוג זה, מקל וחומר שיש להחמיר בעניינו של מי שככל הנראה אינו רואה עצמו נתון למורא החוק, והראיה הטובה ביותר לכך היא שהוא מוסיף לנהוג ללא רישיון חרף ההליכים המשפטיים שננקטו נגדו בעבר. בנסיבות אלו, כך היא דעתי, נכון לשוב ולדרוש מנאשם שכזה שישוב וימלא אחר הוראות ההפקדה הקבועות בתקנה 557, בכל פעם שיורשע מחדש, ואולי בדרך זו יצליח לשנן את האיסור לנהוג בתקופת פסילה". כלומר, גם כאשר נפסל רשיון על ידי רשות אחרת ואף אם ניתן תצהיר לפי תקנה 557 לתקנות התעבורה, צריך לתת תצהיר חדש במקרה נוסף שרישיון הנהיגה נפסל בכל פעם מחדש. כך גם בענייננו, אין להסתפק בהפקדת הרשיון פעם אחת בבית משפט אחר ויש להפקיד את הרישיון מחדש וככל שרישיון כבר הופקד בבית משפט אחר, יש ליתן תצהיר בכל הרשעה, בהתאם לתקנה 557 לתקנות התעבורה כמו כן, ראו פסיקת כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3) 467, 472, בהאי לישנא: "תכליתו של ההסדר הנוגע לחובת הפקדת רישיון בבית-המשפט כתנאי לתחילת מירוץ תקופת הפסילה נהירה על פניה. ראשית, חובת ההפקדה של רישיון שנפסל ממחישה לבעל הרישיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו. שוב אין בידו תעודת רישיון, ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להיעדר תעודת הרישיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה. רציונל זה ישים הן לגבי רישיון תקף הן לגבי רישיון שתוקפו פקע. שנית, הפקדת רישיון כאמור מקטינה את החשש מפני עשיית שימוש לרעה בתעודת הרישיון בעת פסילה. לגבי רישיון תקף היא מקטינה חשש כי הנהג יציג אותו בפני גורם מוסמך בלא שזה ידע על דבר הפסילה. לגבי רישיון שאינו תקף, היא מקטינה חשש מפני אפשרות זיוף ומצג שווא ...". כמו כן, ראו: ב"ש (מחוזי ת"א) 93492/06 חמאד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26.10.2006). 8. במקרה דנא, מעיון בתיק בית המשפט עולה כי המבקש לא הפקיד בבית משפט זה את רישיון הנהיגה שלו או תצהיר תחתיו מאז מתן פסק הדין בעניינו. צודקת המשיבה בטענתה כי חובה על המבקש להפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט שהורה על פסילתו וחובה זו אינה מתבטלת אך בשל העובדה שרישיון הופקד זה מכבר בהליך אחר. בנסיבות אלה, היה על המבקש להגיש תצהיר מפורט לבית משפט זה לצורך תחילת חישוב תקופת הפסילה שהושתה עליו בהליך דנא. 9. מכל המקובץ, משלא הופקד רישיונו של המבקש במזכירות בית המשפט באילת ואף לא הוגש תצהיר תחתיו, אני קובע כי חישוב מניין הפסילה שהוטלה על המבקש בהליך זה טרם החל. יתר על כן, אטעים כי המבקש לא מילא אחר החלטתי מיום 15.11.2013, במסגרתה נדרש להגיש תצהיר בצירוף אישור ממשרד התחבורה. 10. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. 11. ההחלטה תשלח לצדדים ולמשרד התחבורה (אגף הרישוי) בדואר רשום עם אישור מסירה. משפט תעבורההפקדת רישיון