1. העותרת עתרה למתן צו הצהרתי לפיו ייקבע כי אופן ביצוע תכנית המתאר חפ/1612ג על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה, בכל הקשור לביצוע הפקעות מכוח אותה תכנית, בשלבים, בהתייחס לנכס שבבעלותה המצוי ברח' הראשונים 36, פינת שדרות אח"י אילת 7, קריית חיים, חלקה 75 בגוש 11575 (להלן: החלקה) והכולל בית בו מתגוררת העותרת, היא בלתי סבירה ועומדת בניגוד להוראות התכנית ולמטרותיה. לכן על הוועדה המקומית להפקיע את כל השטחים המיועדים להפקעה, בנכס של העותרת, בבת אחת ולא בשלבים. לחלופין, עתרה העותרת למתן צו שיגביל את תקופת השלמת ההפקעה, באופן שזו תבוצע תוך שנה אחת, ומבלי להמתין להריסת חלק מהמבנה ע"י העותרת. בעתירה צמצמה העותרת את הסעד המבוקש לסעד החלופי, קרי; הגבלת התקופה להשלמת השלב השני של הליך ההפקעה על-פי התוכנית. לאחר שניתן פסק-דין במהלך הדיון (9/2/04) אשר מחק את העתירה כנגד המשיבה מס' 1, ידון פסק-דין זה במערכת היחסים שבין העותרים לוועדה המקומית. הרקע: 2. תכנית חפ/1612ג (להלן: התכנית), עניינה הרחבת שד' אח"י אילת בקריית חיים וחפירה וסלילה של מנהרה מתחת למסילת הברזל של רכבת ישראל, באופן ששדרות אח"י אילת, לכל אורכה תהווה את הציר המרכזי שיחבר בין החלק המזרחי לחלק המערבי של הקריה. לצורך כך, אפשרה התוכנית הפקעת מקרקעין, לרבות החלקה או חלק ממנה, שבבעלות העותרת. 3. בין הצדדים התנהל דיון קודם (ה"פ 118/02) בו עתרה המשיבה (להלן: הוועדה המקומית או הוועדה) למסירת חזקה בחלקת התובעת, מיידית, הכל לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 (להלן: פקודת הקרקעות), אשר אפשרה הפקעה הכוללת גם חלק מן הבית בו מתגוררת העותרת. העותרת, יחד עם בעלה המנוח התנגדו לבקשה, בין היתר מן הטעם שיש בהליך תפיסת המקרקעין פגיעה מהותית ביתרת שטח המגרש, עד כדי שלילת כל ערך מסחרי מן החלקה וכן שלילת זכות השימוש. במהלך אותה עתירה, ולאחר שנתגלה פער בין סמכות ההפקעה על-פי התוכנית לעומת הודעת ההפקעה שנמסרה לעותרים, הודיעה המשיבה, כי היא מבקשת לחזור בה מן ההפקעה, באופן חלקי, למעט החלק הנחוץ לה לצורכי הפרוייקט התחבורתי, ובאופן שבשלב א' של הפרוייקט לא יופקע כל חלק מן הבית, והעותרת תידרש להריסתו משתבקש לבנות על החלקה ולממש את אחוזי הבנייה המוגדלים על החלקה. לאחר, שבקשת תיקון זה, לעניין זה, לפי 14 לפקודת הקרקעות, אושרה, נדחה התנגדות העותרים שם וניתן צו תפיסה, כמבוקש, תוך הבהרה כי זכותם של העותרים למימוש זכותם יכול שתמומש במסגרת תביעה לפיצויים, לפי סעיף 197 וסעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבנייה. פסק-הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 4/2/03. הליך התביעה לפיצויים, כפי שהודע במהלך הדיון בעתירה דנן, עוכב, על-פי יוזמת העותרת. דיון ומסקנות: 4. כאמור, פרוייקט רחוב אח"י אילת - קריית חיים, מורכב משני שלבים: שלב א' - תכנון תנועתי שנועד לצרכים דחופים שהם סלילת הכביש והמדרכות באופן חלקי. השלב השני, שלב ב' מטרתו להשלים את התכנון הנופי והאורבני על-פי התוכנית. כדי להתגבר על הטענה של מעשה בית-דין, עקב פסק-הדין בתובענה האמורה, צמצמה העותרת את עתירתה דנן, לסעד החלופי האמור, לפיו יש להגביל את המשיבה בתקופת זמן, במסגרתו תחויב להפעיל שלב ב', בו לטענת העותרת, תידרש להריסת המבנה שהוא חלק מן הבית על החלקה, הנושק למדרכה הסלולה, עקב השלמת שלב א'. 5. העותרת חוזרת וטוענת, כי יש לחייב את המשיבה, כבר בשלב זה או במועד קרוב מוגדר, לבצע את הריסת אותו חלק של המבנה, ובהריסה זו, יהיה כדי להקנות בידה הזכות לתבוע את הפקעת מלוא החלקה. לטענת העותרת, החובה להגדיר מראש את תקופת הזמן להפעלת ההפקעה לפי שלב ב' של התוכנית - שלב הכולל, כאמור, את הריסת המבנה שהוא חלק מן הבית - עולה מתוך תכליתה של התוכנית עצמה, לרבות הוראותיה, אשר באה להיטיב עם העותרת כבעל זכות הקניין, ולא להרע עמו. המשיבה הבהירה, שהיות שכניסה לשלב ב' של הליך פיתוח הפרוייקט מותנה בתנאים רבים שלגביהם אין למשיבה שליטה, כגון: אמצעים תקציביים והתנהגות בעלי הקרקע הגובלים במימוש הפרוייקט, לא ניתן להודיע בשלב זה על מסגרת הזמן הנדרשת לצורך זה. המשיבה הוסיפה והבהירה, שגם אם לא הייתה הכרעה ישירה בנושא זה במסגרת התובענה הקודמת, הרי שגם נושא זה נבחן על-ידי בית המשפט באותה תובענה, במסגרת דיון בשאלת האיזון הנדרש לצורך מתן צו התפיסה. עוד הוסיפה המשיבה וטענה, כי החלקה של העותרת אינה שונה מהותית מחלקות אחרות עליהן קיים מבנה למגורים, הנושקים גם הם למדרכה שנסללה. עוד ציינה המשיבה, כי כל הסדר דומה שהופעל לגבי בעלים אחרים של חלקות אחרות - כגון הריסת המבנה והרחבת המדרכה כבר בשלב זה, כאשר קיימת כוונה לבנות על המגרש - תהא מקובלת על המשיבה, גם לגבי העותרת בתיק זה. 6. כפי שהבהרתי במהלך הדיון, ועם כל ההבנה לאי הנוחות של העותרת מן העובדה כי חלק מהמבנה של הבית בו היא מתגוררת נושק למדרכה, לא ניתן בשלב זה, להגביל את תקופת הזמן, לצורך ביצועה של ההפקעה של יתרת החלקה, הנוגע להריסת המבנה הנושק למדרכה. עוד אציין, כי כלל השיקולים הנדרשים, לרבות השאלה אם קיימת פגיעה ממשית ביתרת המגרש, לרבות האיזון הנדרש לצורך מתן צו לתפיסת החזקה בשטח שהופקע, כבר נשקלו על-ידי בתובענה הקודמת, והעותרת לא הצביעה על קיומם של שיקולים נוספים, המצדיקים דיון נוסף לצורך תחימת מועד ביצוע השלב הנוסף של הפרויקט. בחינת מעמדה של העותרת לעומת בעלי מקרקעין אחרים במצב דומה לעותרת, כפי שאלה באים לביטוי ע"ג תוכנית הפרויקט שלב א - מש/1, מורים כי המשיבה נהגה על-פי עיקרון השוויון, תוך ניסיון להגיע להסדר פרטני, ככל שהדבר התאפשר ומבלי להעניק "זכויות יתר" למי מהם. טענת העותרת הייתה, כי מבנים אחרים של בעלי מקרקעין אחרים הנושקים למדרכה, נהרסו על-ידי הוועדה המקומית. התברר, כי המידע אינו מדויק. המבנה בחלקה 102 נהרס עקב מכירת החלקה לקבלן המתעתד לבנות עליה. המבנה על מגרש 61 נהרס על-ידי העירייה בהיות המבנה נטוש ומסוכן. מבנים אחרים המצויים במעמד דומה של העותרת, כמו זה על חלקה 19, נושק למדרכה, ונותר במצב דומה. בעל המקרקעין בחלקה 76, אשר הסכים להריסת המבנה הנושק לדרך, נתן הסכמתו גם להרחבת המדרכה. לאור ההסכמה האמורה, בוצעה ההריסה ובמקביל גם הורחבה המדרכה. התוצאה היא שהמבנה נהרס, אך הדרך המורחבת נושקת לאותה חלקה. ממילא, אם תודיע העותרת כי היא מבקשת לנקוט באחת משתי האפשרויות שפורטו לעיל - הריסת חלק מהמבנה עם הרחבת המדרכה או הריסת המבנה לצורך בנייה מחדש - לא תתנגד המשיבה לפעול בהתאם. בנסיבות אלה, גם על-פי הפרשנות של ב"כ העותרת לתוכנית, לפיה לבעל החלקה הזכות לקבוע את מועד ההריסה, כמועד המוקדם להפעלת שלב ב' על-ידי הוועדה המקומית, יכול שהזכות תמומש גם על-ידי העותרת בעניינה, כבר בשלב זה. ואולם, בהעדר הסכמה כאמור, אין העותרת יכולה לכפות קביעת מועד להשלמת שלב ב' של הפרוייקט על-ידי הוועדה המקומית, רק כדי ליצור נסיבות עובדתיות "טובות" יותר אשר יקנו לה, לעמדתה, עמדה טובה יותר לגבי טיעון משפטי, ובמיוחד בתביעתה לפיצוי. 7. הפעלת סמכותה של הוועדה המקומית, יכול וצריך שתעשה תוך שקילת כלל השיקולים הנדרשים, לרבות נסיבותיה של העותרת, אך לא תוך התעלמות מן הנסיבות האחרות. השיקולים של המשיבה מותנים בגורמים רבים, כגון: תקציב, התנהגות בעלי הנכסים האחרים שעל המקרקעין שלהם חלה התוכנית לרבות ההפקעה, וכן התקדמות העובדות בפועל, לרבות הצורך האורבני והנופי. כאמור, רשאית ומוסמכת רשות מפקיעה להפקיע מקרקעין מסוימים בשלבים, בהתאם לצרכיה או בהתאם לאפשרויותיה הכספיים (ראה א' קמר, דיני הפקעת מקרקעין (מהדורה שישית) 93). הפקעה לשיעורין אינה פוגעת בזכותו של בעל מקרקעין לפיצוי בעד ההפקעה או עקב התוכנית (עע"ם 1975/01 ועדה מקומית לתכנון ולבנייה נ' רובינשטיין, פ"ד נו(6) 638, 648-649, להלן: פס"ד רובינשטיין), וזכות כאמור, נשמרה לעותרת, עוד במסגרת התובענה הקודמת. אעיר עוד, שאכן אין להתעלם מן העובדה שהלכת הולצמן (ע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריית אתא נ' הולצמן, פ"ד נה(4) 629) אשר קבעה פיצוי מלא, רק לגבי הפקעת חלקה בשלמותה ולא הוחלה לגבי הפקעה של שטח הנמוך מ- 40% (ראה פס"ד רובינשטיין, סעיף 5 של פסק הדין, פיסקה אחרונה) אכן יוצרת בעייתיות מסוימת ואולם, אין בהפקעה בשלבים לכשעצמה, כדי לפגוע בזכויות הפיצוי הרלוונטיות, בעד ההפקעה, או עקב הפגיעה מהתוכנית. כלל הפיצוי יחולו בהתאמה, גם אם מדובר על הפקעה בשלבים (ראה פס"ד רובינשטיין, שם). מכל מקום, כפי שהובהר, מידת הפגיעה בעותרת לגבי שיעור הפיצוי המגיע לה, עקב הפקעה חלקית בשלב הזה, אין בה לכשעצמה, להכריע בשיקולי הוועדה, אלא לכל היותר, להיות אחד מן השיקולים. מדתיותה של החלטת הוועדה, כבר נשקלה על-ידי במסגרת התובענה הקודמת, וגם בחינה חוזרת על-פי המחלוקות בתיק דנן, אינה מובילה למסקנה אחרת. 8. כלל השיקולים האמורים, אינם מאפשרים - לפחות לא בשלב הזה - לחייב את הוועדה המקומית להגדיר מסגרת מועד לכניסה לשלב השני של הפרוייקט, כמבוקש על-ידי העותרת. תושהה החלטתה מעבר לסביר, תעמוד לעותרת הזכות לנקוט בהליך מתאים לעניין זה (ראה לעניין זה בג"ץ 2390/96 קרסיק ואח' נ' מדינת ישראל, מנהל מקרקעי ישראל ואח' פ"ד נה(2) 625). התוצאה: 9. אשר על כן העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. למזכירות לפסק-הדין שיומצא לב"כ המשיבה, יצורף מוצג מש/1. קרקעותהפקעה