בפני תביעת אֵחיו של החסוי, בשמו, כנגד אח אחר ואשתו לבטל חוזה מכר משנת 1984 שנערך בין הנתבעים לבין החסוי, בטענה כי החסוי לא הבין את משמעות העסקה והתמורה מעולם לא שולמה לו. נתבע נוסף הינו בנק טפחות למשכנתאות לישראל בע"מ, ממנו נלקחה משכנתא למימון העיסקה הנ"ל. רקע עובדתי 1. החסוי, יליד שנת 1945, חתם על ייפוי כוח כללי בפני נוטריון, ד"ר איגר, לטובת אחיו מר א. (להלן:"הנתבע") ביום 28.2.82. 2. ביום 1.6.84 חתם החסוי על הסכם מכר לפיו הוא מוכר את הדירה שבבעלותו, הידועה כ..., לנתבע ולאשתו (להלן:"הנתבעים") במחיר של 5,500,000 שקל. חלק הארי של התמורה שולמה באמצעות משכנתא שנטלו הנתבעים 2-1 מהנתבע מס' 3 (להלן "הבנק"). 3. בשנת 1996 הוכרז החסוי כפסול דין והקרן לטיפול בחסויים מונתה כאפוטרופא לחסוי. 4. ביום 24.5.99 מונו האפוטרופוסים הנוכחיים, התובעים, לבקשתם, כאפוטרופוסים לרכושו של החסוי. 5. ביום 19.9.00 הוגשה תביעה לבטלות הסכם המכר, בטענה כי החסוי לא היה כשיר מבחינה משפטית לחתום על ההסכם, אך נמחקה עקב כך שהוגשה ללא קבלת אישור ביהמ"ש להגישה. ביום 2.5.01 הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי אך ביהמ"ש דחה את הערעור. 6. ביום 5.5.02 הוגשה התביעה פעם נוספת אך נמחקה עקב אי קבלת אישור האפוטרופוס הכללי. 7. ביום 7.7.03 הוגשה התביעה (השלישית במספרה) זו התביעה שבפני. טענות התובעים 1. לטענת התובעים, ידוע החסוי מאז ילדותו כאדם בעל אינטליגנציה נמוכה, אך אובחן כמפגר רק בהיותו כבן 20 שנה. 2. ביהמ"ש מינה מומחה אשר הגיש חוות דעת (להלן:"חוות הדעת") בה נאמר כי בהיות החסוי כבן 17 שנים הוא אובחן כבעל מנת משכל 34. על כן, לטענתם, כולי עלמא לא פליג כי במצבו דאז, היה ראוי למנות לו אפוטרופוס כבר בהגיעו לגיל 18 3. עוד צוין בחוות הדעת, כי לא ניתן לשלול את מסוגלות החסוי להבין את מהות הסכם המכר עליו חתם כביכול ביום 1.6.84, אלא שבחקירתו הנגדית של המומחה הבהיר כי הוא אינו נוהג לשלול מסוגלות אלא אם כן הומצאה לו בדיקה השוללת מסוגלות כאמור. 4. במסגרת שאלות ההבהרה שנשלחו למומחה וכן במסגרת חקירתו, הוצגו בפניו הסכם מכר וייפוי הכוח שנעשו כביכול ע"י החסוי. לדעת המומחה, רק אם הוסבר לחסוי בעת חתימתו על המסמכים הנ"ל, הסבר ארוך ומפורט יש סיכוי כי החסוי הבין את פשר המעשה. היינו, ללא הסבר ארוך ומקיף על מהות ההסכם והמסמכים הנחתמים- לא היה החסוי מסוגל להבין את משמעות המכר. 5. לטענת התובעים, הם לא נכחו בשעת עשיית המכר ואין הם יכולים להעיד על מידת ההסבר, אם בכלל, שניתן לחסוי עובר לחתימתו. עו"ד הדרי שבפניו נחתמו המסמכים הלך לעולמו לפני שנים רבות ומכאן כי רק הנתבעים יכולים להעיד על ההסברים שניתנו לחסוי, אם בכלל. 6. לטענתם, הנתבעים לא העידו כי ניתנו הסברים ארוכים ומפורטים על עשיית עסקת המכר ומכאן וע"פ האמור בחווה"ד יש לבטל את הסכם המכר הן כי לא נוצרה מלכתחילה הסכמת אמת למכירה והן לאור העדר הכשרות המשפטית בעת עשיית ההסכם. 7. כמו כן, טוענים התובעים כי בענייננו מתקיימת עילת עושק לפי סע' 18 לחוק החוזים. תנאי הסכם המכר גרועים למוכר במידה בלתי סבירה מהמקובל, הסכם המכר אינו קובע את תנאי תשלום מכירת הדירה, אינו קובע מועדים לתשלום, לא נקבע כל הצמדה למחיר הדירה. ההסכם מטיל על התובע לשלם את כל המיסים הממשלתיים והעירוניים ועוד. מה גם, שתמורת המכר מעולם לא שולמה לחסוי. כמו"כ, טוענים התובעים כי הסכם המכר נעשה למראית עין בלבד. 8. לטענתם, החסוי לא הבין את מהות הפעולה המשפטית שעשה ולפיכך יש לקבוע כי ההסכם בטל. זאת ועוד, ההסכם לא אושר כדין ע"י ביהמ"ש ובהיותו פעולה משפטית שתוקפה מותנה ברישום הריהו בטל מעיקרו. התובעים מבקשים לקבוע כי ההסכם המכר בטל, ולמנות מומחה לקביעת דמי שימוש ראויים המגיעים לתובע. טענות הנתבעים מס' 1 ו-2 ("הנתבעים") 1. לטענת הנתבעים, הסכם המכר נעשה בידיעת כל בני המשפחה ובמשך תקופה של 19 שנה לא היתה כל טענה ממי מהאחים בדבר מכר הדירה ועל כן יש לדחות את התביעה. לטענתם, טובתם האישית של התובעים עומדת מאחורי התביעה- חלקם העתידי בדירה לאחר אריכות ימיו של החסוי- ולא טובתו של החסוי. 2. כמו כן, לטענתם, נגרם להם נזק ראייתי כתוצאה מחוסר המעש ומהשיהוי הרב. כיום לא ניתן לדלות מהתובע פרטים אודות העסקה, עוה"ד שבפניו נחתמה העסקה- נפטר, שמו של עוה"ד והנוטריון שערך את ייפוי הכוח הכללי של התובע בסמוך לפני חתימת ההסכם אינו מופיע ברשימת עורכי הדין, תיק המשכנתא ובו מסמכים שהיו יכולים לסייע לנתבעים בהוכחת טענותיהם נעלם ועוד. כמו כן, הנתבעים משלמים במשך 19 שנה את המשכנתא שנטלו ואשר באמצעותה שלמו לחסוי את המגיע לו ואף השקיעו סכום כספי ניכר בשיפוץ הדירה. לטענתם, נזק ראייתי זה רובץ על כתפיהם של התובעים וכל אימת שקיים ספק הנובע מאותו נזק ראייתי, אמור ספק זה לעמוד לחובת התובעים. 3. בנוסף, לטענת הנתבעים, הם שילמו במעמד חתימת ההסכם סכום של 300,000 ש"י, שעבדו את הדירה לבנק טפחות וקבלו את כספי המשכנתא בסך 5,200,000 ש"י בשיק בנקאי משורטט ע"ש החסוי. היינו, מלוא התמורה שולמה לחסוי. כמו כן הנתבעים שלמו את מס הרכישה ודיווחו על רכישת הדירה לשלטונות המס ואף הקרן לטיפול בחסויים שמונתה כאפוטרופא, רשמה הערת אזהרה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין. 4. לימים נודע לאחים, כי אימם ערכה צוואה בה הכירה תודה לנתבע על טיפולו המסור וציוותה בצוואתה את זכות המגורים של החסוי עד אחרית ימיו בדירתה ולאחר פטירתו ציוותה את דירתה לנתבע. לטענת הנתבעים, מעשה זה היה לצנינים בעיני האחים, שחשו מקופחים והם החליטו להיפרע מהנתבע ואשתו באמצעות הפקעת הדירה שרכש מהתובע. 5. לטענתם, בהתאם לאמור בסע' 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כשירותו של החסוי לא הוגבלה בשנת 1984 ועל כן דין התביעה להידחות. כמו כן, מכירת הדירה נעשתה באמצעות עו"ד ונוטריון הדרי ז"ל שערך את ההסכם, החתים את הצדדים וחזקה עליו שלא התרשם שהתובע איננו מבין את מהות ההסכם. מה גם, תקופה קצרה קודם לכן חתם התובע על ייפוי כוח כללי בפני עו"ד ונוטריון איגר שאף הוא לא מצא סיבה שלא להחתים את התובע על ייפוי הכוח. 6. בחווה"ד נקבע כי החסוי סובל מפיגור שכלי בחומרה בינונית וכיום דרגת תפקודו חמורה הרבה יותר, וכי לא ניתן לקבוע כי התובע לא היה מסוגל לחתום על עסקת המקרקעין בשנת 1984. בחקירתו הוסיף המומחה, כי באופן תיאורטי חוות דעתו יכולה היתה להשתנות אילו היו נמסרים לו פרטים נוספים אודות מעמד החתימה, פרטים שלא נמסרו לו. לטענת הנתבעים, על התובעים היה לספק למומחה פרטים חסרים אלו ומשלא עשו כן, הרי יש לקבל את חווה"ד הקובעת כי לא ניתן לשלול את מסוגלותו של התובע לבצע את עסקת המכר. 7. כמו כן, לטענת הנתבעים, התובעים הם אלו שצריכים להוכיח שלא ניתן לחסוי כל הסבר ואין נטל זה כעת מוטל על כתפי הנתבעים, בחלוף 19 שנה מיום החתימה. התובעים לא המציאו כל ראיה לעניין ההסבר ( או חוסר ההסבר) שניתן לחסוי, ואף לא ציינו זאת בכתב התביעה. 8. לטענת הנתבעים, הסכם המכר אינו מקפח. שכן, אין כל ראייה שמחיר הדירה הנקוב בהסכם לא היה מחיר סביר בעת חתימת ההסכם וכי כל התשלומים שולמו במלואם לחסוי. זאת ועוד, כאשר נטענת "עילת עושק", החוזה ניתן לביטול ע"י התובע אך הוא לא בטל מעיקרו (Void). 9. לטענתם, באם תתקבל טענת בטלות ההסכם אזי על החסוי יהיה להחזיר לנתבעים את הסכום ששלמו לו, ואשר בגינו נלקחה משכנתא על ידם. כמו כן, הדירה היתה בשימוש שני אחים- מאיר ועזרי ריעני ולא היתה בשימושם של הנתבעים, פרט לתקופה קצרה בה הם התגוררו בה, ועל כן אין לחייבם בדמי שימוש ראויים ואף לא הוצגה כל ראייה לעניין גובה דמי השכירות הראויים. 10. מבקשים לדחות את התביעה ולחייב את האפוטרופוסים באופן אישי בתשלום הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עו"ד. לחילופין, אם תתקבל התביעה, מבקשים שביהמ"ש ייתן את הדעת לסכומי ההשבה המגיעים לנתבעים ולדחות את התובענה לעניין דמי השכירות הראויים. טענות נתבע מס' 3 (להלן:"הבנק") 1. לטענת הבנק, חקירתו הנגדית של פרופ' נוי לא הביאה לשינוי כלשהו במסקנתו בחווה"ד לפיו לא ניתן לשלול את מסוגלותו של התובע בשנת 1984 לביצוע העסקה. 2. על התובעים המבקשים לבטל את ההסכם משנת 1984, בטענה כי החסוי היה בלתי כשיר לבצע העסקה, לעמוד בנטל שכנוע כבד במיוחד, נטל שלא עמדו בו ולפיכך יש לדחות את התביעה. 3. ייפוי הכוח הנוטריוני שמכוחו נחתמו ההתחייבויות לרישום משכנתא לטובת הבנק, נחתם ע"י החסוי בשנת 1982 וזאת בפני עו"ד ונוטריון איגר. התובעים לא הביא כל ראיה לעניין ההסברים שניתנו לו, או שלא ניתנו, לפני חתימת ייפוי הכוח וב"כ התובעים לא חקר בעניין זה. לפיכך, לא הוכח כי החסוי לא היה כשיר לחתום על ייפוי הכוח הנוטריוני שמכוחו נחתמו ההתחייבויות לרישום משכנתא לטובת הבנק. 4. אם ביהמ"ש יקבע ויצהיר כי החסוי לא היה כשיר לחתום על הסכם המכר, הרי שתוקפה של הצהרה זו הינה מכאן ולהבא ואינה חלה רטרואקטיבית. מאחר והתובע הוכרז כפסול דין רק בשנת 1996, כי אז ברי שלא ניתן להצהיר על בטלות רטרואקטיבית על פעולות שביצע התובע בשנת 1984 מחמת "חוסר כשרות משפטית". 5. לטענת הבנק, במידה וביהמ"ש יקבע כי הסכם המכר משנת 1984 בטל, הרי שאין בכך כדי להביא לבטלותן של ההתחייבויות לרישום משכנתא ו/או הערות אזהרה שנרשמו לטובתו וזאת מכמה טעמים- לא נטענה שום טענת בטלות ביחס לייפוי הכוח הנוטריוני שמכוחו נחתמו ההתחייבויות לרישום המשכנתא, לא הוכח כי התובע לא היה כשיר לחתום על ייפוי הוכח הנוטריוני בשנת 1982, לא הוכח כי התובע לא קיבל הסברים באשר למהותו של ייפוי הכוח הנוטריוני, הבנק הסתמך בתום לב על ההתחייבות לרישום משכנתא ועל ייפוי הכוח הנוטריוני שמכוחו נחתמו ועוד. הבנק נתן תמורה בכך שהעביר לתובע את כספי ההלוואה הסך 5,200,000 ש"י ועל כן שינה את מצבו לרעה. לפיכך, ביטול הערות האזהרה לטובת הבנק אינו צודק בנסיבות העניין ועל כן יש לדחות את התביעה. לחלופין, יש להתנות את ביטול הערות האזהרה בתשלום יתרות ההלוואות לבנק. 6. לטענת הבנק, התביעה התיישנה, ולנוכח הזמן הרב שעבר מאז חתימת ההסכם וההתחייבות לרישום משכנתא, הרי שהתובע מושתק מלהעלות טענות באשר לכשירותו של התובע לחתום על ההסכם ורק מטעם זה יש לדחות את התביעה. דיון 1. השאלה העומדת במחלוקת הינה האם החסוי היה כשיר לחתום על עסקת המכר בשנת 1984, שעה שעדיין לא הוכרז כחסוי או כפסול דין. לטענת התובעים, החסוי לא היה כשיר לבצע כל פעולה משפטית שהיא, לרבות חתימה על הסכם המכר ועל כן יש לבטל את הסכם זה. מנגד, הנתבעים טוענים כי החסוי לא הוכרז בשנת 1984 כפסול דין או כחסוי ועל כן היה כשיר לחתום על הסכם המכר. 2. התובעים צרפו לכתב התביעה את חוות דעתו של ד"ר ניסל מיום 19.2.95 לפיה החסוי "סובל מפיגור שכלי בחומרה בינונית עם קושי ביצירת קשרים עם סביבתו, חשדן ונוטה למחשבות יחס, בעל יכולת תפקוד פשוטה (עבד כפועל ניקיון שנים רבות). עקב הפיגור בו הוא לוקה הוא עלול להיות מנוצל לרעה." (נספח א' לכתב התביעה) אף בחוות דעתו השנייה של ד"ר ניסל מיום 10.3.98 ציין הוא כי "מדובר בגבר בן 53 שנ' שאובחן כסובל מפיגור שכלי בחומרה בינונית רק בהיותו בן 20 שנ' לערך...ע"פ הדווח מצב רוחו תקין ויציב, הוא בעל אופי נוח ומסתדר עם בני משפחתו ללא קושי וללא כל התנהגות חריגה...לסיכום- מדובר בדבר בן 53 שנ', הסובל מפיגור שכלי בחומרה בינונית." (ר' ת/1) 3. כמו כן, צורף לתיק דווח "התכנסות הועדה במרכז אבחון ת"ג, חולון" מיום 10.12.00 (ר' נספח ב' לכתב התביעה) שסקר את האבחונים השונים שנערכו לחסוי. ע"פ האמור בדווח, ביום 1.7.84 נמצא החסוי מתפקד ברמה של פיגור בינוני נמוך, בחודש ספטמבר 1988 נמצא מתפקד ברמה של פיגור בינוני וביום 25.10.00 נמצא מתפקד ברמת פיגור בינוני. הדווח קבע כי "מדובר באדם מפגר בשכלו, ברמת פיגור שכלי בינוני". 4. מכל המסמכים הרפואיים הנ"ל, עולה כי החסוי סבל, לכל היותר, מפיגור שכלי בחומרה בינונית בתקופה שבה חתם על ייפוי הכוח ועל הסכם המכר. 5. ביום 28.11.04 מונה מומחה מטעם ביהמ"ש למתן חוו"ד בשאלה האם ביום 1.6.84 או בסמוך לכך, היה החסוי כשיר לבצע עסקה המקרקעין ו/או היה כשיר להבין פשרה של עסקה זו, לרבות האם יכול היה להבין את משמעות הפעולה של נטילת משכנתא מבנק טפחות והאם בשנת 1982 היה כשיר להבין את פשרו של ייפוי כוח נוטריוני. 6. ביום 22.7.05 הוגשה חוות הדעת לתיק. 7. חוות הדעת קבעה כי: "הנ"ל אובחן סובל מפיגור שכלי בחומרה בינונית. כיום, דרגת תפקודו חמורה הרבה יותר אינו מתמצא בכל פרמטר, אינו מבין את השאלות שנשאל, אינו יודע כתובתו ואינו מסוגל לענות על שאלות פשוטות בחשבון... בבואנו לקבוע מסוגלותו של אדם הסובל ממוגבלות נפשית לטפל בענייני רכושו, עלינו לבצע הערכה כללית של מצבו הנפשי, ובנוסף לבדוק ספציפית את יכולותיו להבין את היקף רכושו, את המהלכים המבוצעים בו ואת השפעת אותם המהלכים על הגורמים המעורבים. יכולות אלו עשויות להשתנות במהלך השנים. במקרה הנדון לא נעשתה כל הערכה כזו בשנת 1984, היא התקופה המדוברת. ידוע כי שנה קודם לכן מסוגל היה לנסוע בגפו בתחבורה ציבורית ולטפל בענייניו הבסיסיים. לא היתה כל התייחסות ישירה ליכולותיו להבין בנושאי הרכוש. צוין רק כי אביו טיפל עבורו בענייניו... במקרה הנדון, לא נערכה בדיקה של הבנתו את היקף רכושו בתקופה הנדונה. בנוסף, מתיאורי תפקודו בתחומים אחרים (תעסוקה, תחבורה, משפחה) לא ניתן להסיק לגבי תפקודו בתחום הנדון. אולם 11 שנים לאחר המועד לגביו התבקשה חוות דעתי, הומלץ על מינוי אפוטרופוס, אולם אין ביכולתי לקבוע כי במשך השנים לא חל שינוי במצבו המנטלי וכתוצאה מכך, ביכולתו. בשקלול כל האמור לעיל, לא ניתן לקבוע כי הנבדק לא מסוגל היה לחתום על עסקת מקרקעין בשנת 1984, זאת במיוחד בהסתמך על העובדה לעיל כי שנה קודם היה מסוגל לבצע אינטגרציה של פעולות כגון נסיעה עצמאית בתחבורה ציבורית או טיפול בענייניו הבסיסיים ובהיעדר מידע סותר לא ניתן לשלול מסוגלותו בשנת 1984." (הדגשות שלי-ו.פ) מכאן, מסקנת חווה"ד, לפיה, לא ניתן לשלול את מסוגלותו וכשירותו של החסוי לחתום על הסכם המכר בשנת 1984. היינו, החסוי היה מסוגל לחתום על הסכם המכר ולהבין את משמעותו. 8. ביום 5.1.06 ביקש ב"כ התובעים לחקור את עורך חוות הדעת, פרופ' שלמה נוי. המומחה נשאל האם אדם שנמצא עם אי.קיו 34 יכול להבין את המשמעות של מכירת הדירה שלו, להבין את חוזה המכר עליו חתם ולהבין את המשמעות של מה שכתוב במסמך של ייפוי הכוח הבלתי חוזר, והשיב: "הנחתי שמדובר בדרגת חומרה בינונית, ואני מניח שבעסקה פשוטה, למרות שלא ידעתי את זה, מהות ההסבר והיקפו הם פרמטר מאוד יסודי בתשובה. כלומר, יש בהחלט מקום לכך שאם ישבתי איתך והסברתי לך והראיתי לך, יש בהחלט מקום לכך שהבנת...אדם שקיבל הסבר ארוך ומפורט וישבו איתו, יש לו בהחלט סיכוי להבין" (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 30.5.06) (הדגשות שלי- ו.פ) וכן בהמשך:- "ש. האיש הזה (החסוי-ו.פ) לא מסוגל להבין שהוא לא מבין, נכון? ת. זה גורף מדי, אני מניח שאם הוא היה קורא את זה (את הסכם המכר וייפוי הכוח הנוטריוני- ו.פ) , הוא לא היה מבין חלק גדול מההגדרות. ש. אתה יודע שהאיש הזה לא יודע קורא וכתוב ולא למד מעולם קרוא וכתוב? ת. אבל אפשר להסביר. ש. אף אחד לא אמור לך שמישהו הסביר לו? ת. לא. לא היה לי את מי לשאול, אם הסבירו לו. האיש לא היה כפי שאתה רואה מהבדיקה שלי, הוא לא היה בר שיחה בשעת השיחה איתי." (עמ' 16-17 לפרוטוקול) 9. מכאן עולה תמונה המחדדת את המסקנה שנקבעה בחוות הדעת. לטענת המומחה, באם ניתנו לחסוי הסברים מפורטים אודות העסקה, אזי הוא הבין את משמעותו הסכם המכר שעליו חתם. 10. אם כך, עולה השאלה האם ניתנו לחסוי הסברים נאותים ומפורטים אודות העסקה ועל מי הנטל להוכיח עניין זה. באם תתקבל הטענה כי נתקבלו הסברים מפורטים אודות העסקה, אזי יש לומר כי החסוי היה כשיר לחתום על העסקה הנ"ל אך אם יוכח כי לא התקבלו הסברים אלו, אזי החסוי לא היה כשיר לחתום על העסקה הואיל ולא הבין את משמעותה. עוה"ד שבפניו נחתם הסכם המכר, עו"ד הדרי, נפטר ועל כן ניתן ללמוד רק מעדותם של שאר הנוכחים באותו מעמד חתימת העסקה, היינו הנתבעים אשר העידו כי אביו של החסוי היה מעורב בעניין והסביר לחסוי את משמעות העסקה. 11. מכל מקום, בעניינינו נטל הראיה מוטל על התובעים מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". לנוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העסקה, נטל זה אף גובר. התובעים לא עמדו בנטל זה, והם מודים כי אין להם כל דרך להוכיח כי מהות העסקה לא הוסברה לנתבע. ניתן אף לשער, בסבירות גבוהה מההנחה ההפוכה, כי הנתבע אשר חתם בפני מספר גורמים (בנק, עו"ד, נוטריון), הבין את משמעות העסקה, שאם לא כן לא היו גורמים אלה מאשרים את חתימתו. לא זו אף זאת, מהראיות עולה כי אביו של החסוי היה מעורה בענייניו והעסקה נעשתה בידיעתו. ראה חקירתו הנגדית של הנתבע:- " ש. דיברת עם י' בשנת 84', והסברת לו, שאתה לוקח הלוואה למשכנתא והולכים לרשום משכנתא על הדירה, או שהוא ידע על כך? ת. הוא ידע מזה. אבא הסביר לו. אני לא אמרתי לו. הכל נעשה בידיעת אבא." (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 22.9.04) וכן:- " ש. אמרת שהסכם המכר נערך ע"י עו"ד? ת. נכון. ש. הייתם אצל עו"ד וחתמתם בפני? ת. נכון. ש. עוה"ד דיבר איתכם לפני או אחרי החתימה? ת. נכון. ש. גם עם החסוי עוה"ד דיבר? ת. כן. ש. עוה"ד שאל את החסוי אם הוא מסכים למכר? ת. כן. הוא שאל אותו, והוא אמר שזה בסדר. אבא שלח אותו וזה בסדר." (עמ' 34 לפרוטוקול מיום 22.9.04) מכאן, כי יש לקבל את טענת הנתבעים, לפיה, החסוי הבין את משמעות עיסקת המכר. 12. לא זו אף זאת, לשאלת ביהמ"ש האם יכול להיות שחוות הדעת היתה שונה אם ההסכם היה מונח בפני המומחה, השיב פרופ' נוי כי "תיאורטית כן. אני מניח שצריך היה לשאול שאלות נוספות לגבי הסיטואציה כגון: מי היה נוכח, מי הסביר. מהנבדק לא יכולתי להוציא דבר" (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 30.5.06) נראה כי מתפקידם של התובעים, המבקשים למנות מומחה (ר' בש"א 12380/04) והמבקשים לזמן לעדות את המומחה ולחקרו (ר' פרוטוקול הדיון מיום 5.1.06), להציג בפניו את כל המסמכים הרלוונטיים וכפי שנאמר כבר בהחלטה מיום 30.5.06- "אין זה מתפקידו של המומחה לחפש מסמכים, אלא מתפקידם של בעלי הדין להמציא למומחה את כל המסמכים הרלוונטיים, ואם לא עשו זאת מלכתחילה, אין מקום לעשות זאת בשלב מאוחר זה." (עמ' 19 לפרוטוקול) היינו, על התובעים, עליהם נטל הראיה- כמוסבר לעיל, מוטלת היתה החובה להציג בפני המומחה את ייפוי הכוח הנוטריוני משנת 1982 ואת הסכם המכר משנת 1984. משלא עשו כן, אין לשנות את האמור בחוות הדעת לפיה "לא ניתן לשלול מסוגלותו בשנת 1984 לביצוע העסקה" (עמ' 5 לחוות הדעת). המסקנה הינה שוב, כי לא הוכח כי החסוי לא היה כשיר לחתום על הסכם המכר בשנת 1984 , ומשכך, אין מקום לביטול ההסכם, ודין התובענה להידחות. 13. התובעים מוסיפים וטוענים כי יש לבטל את הסכם המכר בגין עילת העושק. לטענתם, תנאי ההסכם גרועים למוכר במידה בלתי סבירה מהמקובל, ההסכם לא קובע את תנאי התשלום ולא קובע מועדים לתשלום ועל כן יש לבטלו. 14. סע' 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". על שלושה יסודות, השלובים זה בזה, השתית המחוקק את עילת העושק. האחד- מצבו של העשוק ("מצוקה", "חולשה שכלית או גופנית", "חוסר ניסיון"), השני- התנהגותו של העושק ( ה"ניצול שניצל") והשלישי- העדר איזון סביר בין הערכים המוחלפים בין העשוק לבין עושקו ("תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל"). 15. על פי האמור בסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, תשכ"ב-1962, כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין. בענייננו, בשעה שהחסוי חתם על עסקת המכר לא הוגבלה ו/או נשללה כשרותו ועל כן נראה כי התנאי הראשון לקיום עילת העושק אינו מתקיים. כמו כן, לצורך הוכחת קיומה של עילת העושק יש להוכיח, כי תנאי החוזה היו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. במקרה שלפנינו התובעים לא הוכיחו טענתם זו ולא ניתן לקבוע, כי תנאי הסכם המכר היו גרועים, במידה בלתי סבירה מהמקובל, אם בכלל. כך, למשל, לא הוכח מה היה שווי הנכס בעת המכירה ו/או כי התמורה שנקבעה היתה נמוכה במידה ניכרת משווי זה. לפיכך, דין טענת העושק להדחות. 16. באשר לטענה כי ההסכם פגום מחמת שלא פורטו בו פרטי התשלום ומועדם, דין טענה זו, אף היא, להידחות. מעיון בהסכם עולה, כי התמורה שולמה בסמוך לחתימת ההסכם (ההסכם נחתם ביום 1.6.84, התמורה שולמה במלואה עד ליום 10.6.84) ומכאן כי לא נדרשה התייחסות הצמדה וכיוצ"ב. לעומת זאת, נקבעו בסע' 5 להסכם סנקציות בגין הפרת ההסכם. 17. גם טענת התובעים לפיה לא שולמה לחסוי התמורה עבור הדירה, דינה להידחות. הנתבעים הציגו שיק, מיום 10.6.84, לפקודת החסוי על סך 5,200,000 שקלים (שיק הלוואה מבנק טפחות) וכן הוצגו שתי התחייבויות לרישום המשכנתא (ר' נספח א' לכתב ההגנה של הבנק). כמו כן, הנתבעים צרפו הצהרות הון ליום 31.12.90 וליום 31.12.00 המראות כי רכישת הדירה דווחה למס הכנסה (ר' נ/2). 18. התובעים אף טוענים כי הסכם המכר נעשה למראית עין בלבד - טענה זו דינה להדחות על הסף, וזו בשל מעורבות הבנק בעניין, הענקת המשכנתא ורישומה. 19. התוצאה לפיכך הינה, כי התובעים לא הוכיחו תביעתם, ודינה להידחות. 20. לפיכך אני קובעת כדלקמן:- א. התביעה בתיק תמ"ש 24463/96- נדחית. ב. מגישי התביעה, מר צ.ר. והגב' א.ת. ישאו באופן אישי בהוצאות החסוי וכן ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.קרקעותמקרקעיןהפקעה