רקע וטענות הצדדים 1. המשיב, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק"), נקט נגד המבקשת בהליכים למימוש משכנתא שנרשמה לטובתו על זכויות המבקשת במקרקעין הידועים כחלקה 18 בגוש 17511 באדמות הכפר ריינה. במסגרת הליכי המימוש פתח הבנק תיק הוצל"פ מס' 02-49311-09-3 בלשכת ההוצל"פ בחיפה, בגין חוב בסך 213,785 ₪ (קרן) שהמבקשת ובן זוגה, מאג'ד עטיה, נותרו חייבים לו, על פי הנטען. 2. בהמרצת הפתיחה ובתצהיר שצורף לה טענה המבקשת, כי המקרקעין נשוא בקשת המימוש הינו בית המגורים שלה וכי הם בבעלותה הבלעדית. לטענתה, היא שיעבדה את המקרקעין לטובת הבנק להבטחת הלוואה על סך 50,000 ₪ שקיבל בעלה בשנת 2003 במסגרת חשבון הבנק שהוא מנהל אצל המשיב. הלוואה זו, כך נטען, סולקה במלואה זה מכבר ולפיכך הבנק אינו רשאי לעשות שימוש בשטר המשכנתא שנחתם להבטחת ההלוואה שסולקה לצורך גביית חובות אחרים שלא הובטחו בשטר המשכנתא. המבקשת טענה עוד, כי היא אינה חייבת לבנק סכום כלשהו, וכי הבנק הפר את חובת האמון והנאמנות שהוא חב כלפיה שעה שלא ביטל את רישום המשכנתא על זכויותיה, לא החזיר לה את שטר המשכנתא על אף שההלוואה סולקה ושעה שלא מסר לה ייפוי כוח בלתי חוזר המאפשר לה לבטל את המשכנתא שנרשמה על זכויותיה. 3. הבנק טען מנגד, כי המבקשת הינה שותפה בחשבון הבנק יחד עם בן זוגה ולפיכך היא חבה יחד עמו, ביחד ולחוד, בסכום החוב כפי שמופיע בספרי הבנק. נטען עוד, כי בשנת 2003 קיבלו בני הזוג הלוואה על סך 150,000 ₪, ולא בסך 50,000 ₪ כנטען על ידה, וכי במסגרת הליכי העמדת ההלוואה לטובת בני הזוג, חתמה המבקשת על שטר משכנתא להבטחת כל החובות שבני הזוג היו חבים לבנק וכן להבטחות חובות עתידיים, כך ששטר המשכנתא לא הוגבל לסכום ההלוואה בלבד. הבנק הוסיף, כי אין אמת אף בטענת המבקשת שההלוואה סולקה כסדרה ובמלואה, שכן בשנת 2006 קיבלו המבקשת ובן זוגה הלוואה על סך 112,000 ₪ שבאמצעותה סולקה ההלוואה משנת 2003. הלוואה זו, שניתנה בשנת 2006, מעולם לא סולקה, ובקשת המימוש הוגשה, בין היתר, בשל אי פירעון הלוואה זו. 4. לאחר שהוגשה תגובת הבנק ותצהיר העדות הראשית מטעמו, שינתה המבקשת את גרסתה וטענה, כי היא לא ידעה שהבנק העמיד בשנת 2003 לטובתה ולטובת בן זוגה הלוואה על סך 150,000 ₪, לא ידעה שהיא חתמה על שטר משכנתא להבטחת הלוואה על סך 150,000 ₪, ולא ידעה שבעצם היא חתמה על שטר משכנתא ללא הגבלת סכום ולהבטחת מלוא החובות שלה ושל בעלה כלפי הבנק. לטענתה, בעת שחתמה על המסמכים בשנת 2003, היא לא ידעה שהיא חותמת על מסמכי המשכנתא וכדבריה "אין משכנתא. אף אחד לא הסביר לי שיש משכנתא". דיון והכרעה 5. לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם ובסיכומיהם, נחה דעתי כי דין התובענה להידחות. כפי שיפורט להלן, המבקשת הגישה את המרצת הפתיחה בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב, תוך הצגת עובדות לא נכונות והעלמת עובדות מהותיות מבית המשפט. גם לגופו של עניין דין התובענה להידחות, שכן הוכח באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין בסיס לטענותיה של המבקשת שכביכול היא לא ידעה על ההלוואה בסך 150,000 ₪ ולא ידעה שהמקרקעין שועבדו להבטחת החובות שלה ושל בעלה כלפי הבנק, ללא הגבלת סכום. חוסר ניקיון כפיים 6. בבקשה ובתצהיר התומך בה טענה המבקשת, כי היא שיעבדה את המקרקעין להבטחת הלוואה שקיבל בן זוגה מהמשיב במסגרת חשבון הבנק שניהל אצלו. התברר, כי גרסה זו אינה גרסת אמת, שכן מדובר בהלוואה על סך 150,000 ₪ שקיבלו התובעת ובן זוגה בחשבון הבנק המשותף לשניהם. טענת המבקשת שכביכול מדובר בהלוואה בסך 50,000 ₪ התבררה כלא נכונה וכך גם התבררה כלא נכונה הטענה שההלוואה ניתנה לבן זוגה מחשבונו של בן הזוג בלבד. 7. בהמשך הבקשה והתצהיר טענה המבקשת, כי ההלוואה שהיא קיבלה בשנת 2003 נפרעה כסדרה בשנת 2006 ולטענתה "הייתי מחכה יום ביומו לסיום ההלוואה". גם טענה זו התבררה כטענת סרק, שכן המבקשת לא פרעה את ההלוואה כסדרה ובהתאם ללוח הסילוקין שנמסר לה בעת קבלת ההלוואה. הלוואה זו סולקה בשנת 2006 מכספי הלוואה שבן זוגה קיבל באותה שנה, כאשר בהתאם לתנאי ההלוואה משנת 2003, נותרו 20 תשלומים שלא נפרעו. על כן, טענת המבקשת שהיא סיימה את התשלומים על אף העובדה שההלוואה סולקה באמצעות הלוואה נוספת שקיבל בעלה, היא טענה מופרכת שהועלתה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים. 8. המבקשת הציגה עובדות לא מדויקות ואף העלימה עובדות מהותיות באשר למצב הזכויות במקרקעין. בתצהיר התומך בהמרצת הפתיחה טענה המבקשת, כי "המקרקעין נשוא בקשת המימוש בתיק ההוצל"פ הנ"ל הינו בית המגורים של המבקשת ובבעלותה הבלעדית". בדרך זו ביקשה המבקשת לשכנע את בית המשפט שלא ייתכן שהיא שיעבדה את הבית להבטחת חובות הבעל כלפי הבנק, וכי שיעבוד הבית נועד להבטחת הלוואה על סך 50,000 ₪ בלבד, שהתקבלה לצורך שיפוץ דירת המגורים. הסתבר כי גם בגרסה זו לא דייקה המבקשת, בלשון המעטה. מהמסמכים שהציג הבנק עלה, כי כבר בחודש 3/03 ויתרה המבקשת על הזכויות שלה במקרקעין לטובת בן זוגה ואף חתמה על תצהיר בו היא מאשרת העברת הזכויות לבן זוגה ללא תמורה. הבנק אף צירף תצהיר של בן הזוג ולפיו הוא מאשר קבלת המקרקעין ללא תמורה. זאת ועוד, בעדותו לפני הסביר עו"ד לידאוי כי הוא טיפל מטעם בני הזוג בכל ההליכים לצורך העברת הזכויות על שם הבעל, החתים את בני הזוג על שטרי מכר, דיווח על העסקה למס שבח, והגיש התיק ללשכת רישום המקרקעין כשהוא מוכן להעברת הזכויות. לדבריו, רק בשל המשכנתא הרשומה לטובת הבנק לא הושלמה העברת הזכויות על שם בן הזוג. עובדות אלו מלמדות, כי המבקשת לא דייקה בטענתה, כי מדובר במקרקעין שהם בבעלותה הבלעדית. 9. יתרה מכך, מאחר שהזכויות במקרקעין היו אמורות להירשם על שם בן הזוג, העביר עו"ד לידאוי לבנק כבר בחודש 3/03 מכתב שבו הוא מתחייב כלפיו "לרשום לטובתכם משכנתא מדרגה ראשונה בגין כל סכום שיועמד לרשות מר מאג'ד עטיה בתור לווה ובלבד שתודיעו לי את הסכום ותמציאו לי שטרי משכנתא". בסעיף 5 לאותו מכתב מבהיר עו"ד לידאוי, כי התחייבותו זו "משמעה תוך 6 חודשים מהיום ארשום את החלקים בחלקה הנ"ל על שם מר מאג'ד עטיה ובמקביל היינו באותו רגע של הרישום ארשום את המשכנתא לטובתכם". הנה כי כן, דרישת הבנק לרישום משכנתא להבטחת חובות בן הזוג הועלתה כבר בחודש 3/03, כחמישה חודשים לפני מתן ההלוואה נשוא התובענה, וכבר אז הביעו בני הזוג את הסכמתם לכך. העלמת עובדה זו מבית המשפט והעלאת הטענה שהמבקשת לא היתה מסכימה לשעבד את המקרקעין להבטחת חובות בן זוגה מהווה התנהגות חסרת תום לב וחוסר ניקיון כפיים. 10. פסק דין הצהרתי הוא סעד מן היושר הנתון לשיקול דעת בית המשפט. על כן, מקום שמוכח כי התובענה למתן סעד הצהרתי הוגשה בחוסר ניקיון כפיים תוך העלמת עובדות מהותיות, יהיה בית המשפט רשאי לסרב לתת את הסעד המבוקש מטעם זה בלבד ראו בעניין זה ע"א 9447/06 דניאל פוקס נ' משה אלבס, שם נקבע: "כידוע, סעד הצהרתי הינו סעד שמקורו בדיני היושר, ולפיכך כפוף לעקרונות היושר והצדק, והוא נתון תמיד לשיוקל דעתו של בית המשפט. במקרה בו מבקש הסעד ההצהרתי נוהג בחוסר תום לב, רשאי בית המשפט להתחשב בשיקול זה ולא להעניק את הסעד המבוקש". ראו בעניין זה גם ע"א 9580/05 אלכסנדר גליקלד נ' מיכאל סמיונוביץ צ'ורני (צ'רנוי) וכן ע"א 2464/04 עיריית תל אביב-יפו נ' חברת שיכון אזרחי בע"מ, שם נקבע: "... יש לזכור כי ההליך בו נקטה המשיבה בבית משפט קמא הוא המרצת פתיחה. בגדר מושכלות יסוד סעד הצהרתי יינתן בכפוף לעקרונות היושר והצדק ... בית המשפט אינו חייב לתת סעד הצהרתי, אפילו קיימת הזכות או מתקיים המצב, שלכאורה מצדיקים מתן הצהרה, שכן - נקודת המוצא היא, כי הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, הרשאי לתת דעתו, בגדר שיקוליו, לכללים, שנקלטו עם השנים מעקרונות של יושר וצדק'". בענייננו, המבקשת העלימה עובדות רבות מהותיות והציגה עובדות לא נכונות, כל זאת במטרה להשיג תוצאה המיטיבה עמה. בנסיבות אלו, דין התובענה להידחות מטעם זה בלבד. שטר המשכנתא משמש בטוחה לפרעון ההלוואה משנת 2006 11. כפי שציינתי קודם, דין הטענות שהעלתה המבקשת להידחות אף לגופן. כזכור, טענת המבקשת היתה שהיא הסכימה לשעבד את המקרקעין להבטחת הלוואה על סך 50,000 ₪, שקיבלה מהבנק בשנת 2003 ושסולקה במלואה כבר בשנת 2006. לטענתה, בעת החתימה על מסמכי ההלוואה והמשכנתא, היא לא ידעה, ואף אחד לא הסביר לה, כי היא בעצם ממשכנת את המקרקעין להטבחת החובות שלה ושל בן זוגה כלפי הבנק, ללא הגבלת סכום. 12. בניגוד לגרסה זו הסתבר, כמפורט לעיל, כי התובעת ובן זוגה קיבלו הלוואה על סך 150,000 ₪ ולא על סך 50,000 ₪, וכי הלוואה זו לא סולקה כסדרה, אלא באמצעות כספי הלוואה שקיבל בן זוגה בשנת 2006, ושעד היום לא סולקה. בנסיבות אלו חלות הוראות סעיפים 13 ו- 14 לחוק לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967. סעיף 13 לחוק המשכון קובע: (א) החייב וכל אדם שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או ממימושו, רשאים לפדות את המשכון על ידי קיום החיוב לאחר המועד לקיומו; והוא אף אם יש קביעה אחרת בהסכם המשכון. (ב) החייב וכל אדם שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או ממימושו, רשאים לפדות את המשכון על ידי קיום החיוב לפני המועד לקיומו, ובלבד שבחיוב לתשלום כסף הנושא ריבית ישלמו לנושה גם את הריבית שהיתה מגיעה לו עד המועד לקיום החיוב .... (ג).... סעיף 14 לחוק המשכון קובע: "נפדה משכון לפי סעיף 13 על ידי מי שאינו החייב, זכאי הפודה לחזור אל החייב ולהיפרע ממנו כדין ערב שמילא את ערבותו, ואם הפודה לא היה בעל הנכס יעמוד לו המשכון להבטחת זכותו זו". 13. קריאת סעיפים 13 ו-14 יחד מלמדת, כי רק "אדם שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או מימושו" יזכה להגנה הקבועה בסעיף 14 ויכנס בנעליו של בעל המשכון. לשאלה מיהו האדם "שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או מימושו" התייחס פרופ' פרידמן בספרו 'דיני עשיית עושר ולא במשפט', כרך א', מהדורה שניה, בעמ' 277. בהתייחסו להוראות סעיפים 13 ו-14 לחוק המשכון מציין פרופ' פרידמן את הדברים שלהלן: "הוראות אלה פועלות לטובת כל מי שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או ממימושו. בגדר זה נכללים כל בעל זכות בנכס דוגמת בעלים, שותף לבעלות, שוכר, בעל משכון נוסף באותו נכס, ואף בעל זכות חוזית לגבי הנכס, כגון מי שהתחייבו למכור לו או להשכיר לו את הנכס, ואפילו מי שהתחייבו ליתן לו את הנכס במתנה. כן תיכלל במסגרת זו זכותה של אשה לגבי דירת בעלה, כאשר מכוח דיני המשפחה זכאית האישה למגורים בדירה זו". פרופ' פרידמן סבור, כי יש לפרש את הוראות סעיף 13 (א) באופן רחב ולכלול בקטיגורית האדם "שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או מימושו" כל מי שזכותו עלולה להיפגע, ולאו דווקא מי שזכותו בנכס עלולה להיפגע: "ראוי גם לשים לב לכך שס' 13 (א) איננו מוגבל למי שזכותו בנגס עלולה להיפגע. אפשרות הפדיון עומדת למי שזכותו (ולאו דווקא בנכס עצמו) עלולה להיפגע על ידי מתן המשכון או מימושו. מה יהא, אפוא, דינו של נושה סתם, אם יש בידו להוכיח, למשל, שסיכוייו לגבות את חובו יפגעו ממימוש המשכון (כאשר, בשל תנאי השוק, עומד המשכון להימכר במחיר נמוך ולא ישאר עודף לנושאים לא מובטחים? בעיני יש להעדיף את הגישה הליברלית שלפיה נושה כאמור הוא בגדר סעיף 13. נכון כי אין לנושה זכות לגבי הנכס הממושכן, אלא ציפיה בלבד, אולם לגבי החוב שחבים לו יש לו זכות ממש". 14. המלומד יהושע ויסמן התייחס לנושא זה בספרו 'חוק המשכון, תשכ"ז - 1967, והביע דעה הפוכה מזו של פרופ' פרידמן לעניין אופן פרשנות סעיף 13 לחוק. בעוד שפרופ' פרידמן דוגל במתן פרשנות ליברלית ומרחיבה לחוג הזכאים לפדות את המשכון בהתאם לסעיף 13, דוגל פרופ' ויסמן במתן פרשנות מצמצמת. לדעתו יש "לנטות לעבר פירוש המצמצם את חוג האנשים הנכללים בקטוגירה של הזכאים לפדות את הנכס, וכי טוב יעשו בתי המשפט אם יעמדו על כך שתוכח להם סכנת פגיעה ממשית בזכותו של אדם שלישי התובע זכות פדייה" (עמ' 272). ובעמ' 273 כותב פרופ' ויסמן את הדברים שלהלן: "... מן הראוי שסמכויות בלתי רגילות אלה הכרוכות בזכות הפדייה יוענקו בחסכנות, ורק במקרים שבהם סכנת הפגיעה בזכותו של הפודה הינה מוחשית. דוגמה לאדם שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או ממימושו הוא מי שקיבל מאת הממשכן את הבעלות בנכס הממושכן, מכוח הסכם, או בירושה (בלא לקבל את החבות האישית)". הנה כי כן, על אף שפרופ' פרדימן ופרופ' ויסמן דוגלים במתן פרשנות שונה לחוג האנשים הנכנסים לגדר סעיף 13 ; הראשון מרחיב והשני מצמצם, שניהם מסכימים, כי מי שרכש את הנכס הממושכן מכוח הסכם או ירושה, נכנס לקטגורית האנשים שזכותם עלולה להיפגע ממתן המשכון או מימושו, ולפיכך הוא נהנה מזכות הסוברוגציה שהוענקה לפודה בסעיף 14 לחוק. 15. בבר"ע (ת"א) 1129/06 מריה בן צבי נ' בנק לאומי למשכנתאות, התייחס הנשיא אורי גורן לפרשנות שיש לתת לסעיף 13 לחוק המשכון ולגישות הסותרות בהן דוגלים המלומדים ויסמן ופרידמן לעניין פרשנות סע' 13. בפרשת מריה בן צבי נדון מקרה בו העמיד הבנק לטובת הקונה הלוואה, שבאמצעותה פרעה הקונה משכנתא שרצבה על הדירה שרכשה מהמוכרת. כדי למנוע התעשרות המוכרת והקונה שלא כדין על חשבון הבנק, הכיר הנשיא גורן בזכות הסוברוגציה הקבועה בסעיף 14 לחוק המשכון לטובת הבנק וקבע, כי הבנק פדה את המשכנתא בהיותו בעל זכות העלולה להיפגע ממימושה. לעניין הפרשנות שיש לתת להוראות סעיף 13 קבע הנשיא גורן: "בנסיבות כאלה, לטעמי, נחוצה גישה פרשנית ליברלית כגישתו של פרופ' פרדימן ללשון החוק, בכדי למלא אחר תכליתו של עקרון הסוברוגציה המונח ביסודו ולמנוע התעשרות בלתי מוצדקת על חשבון הבנק". הנשיא גורן הלך צעד אחד קדימה, והכיר בזכות התחלוף הקבועה בסעיף 14 אף לבנק שהעמיד הלוואה לקונה, שבאמצעותה פדה הקונה את המשכנתא. לא רק לרוכש הנכס תעמוד זכות התחלוף אלא לבנק, אשר מימן את עסקת הרכישה, על אף שלא היתה לו כל זכות באותו נכס. 16. בפסק דין שניתן בה"פ (י-ם) 151/93 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' חביב אשר, התייחס השופט חשין למקרה שבו המוכרים קיבלו מבנק לאומי הלוואה, שהיתה אמורה להיות מובטחת במשכנתא שתירשם על דירת המגורים שלהם, אולם המשכנתא לא נרשמה. לאחר מכן נרשמה משכנתא לטובת המגן חב' לביטוח בע"מ. הקונה רכשה את הדירה מהמוכרים, ובמסגרת התמורה פרעה הקונה את ההלוואה לטובת המגן, ובשל כך נמחקה המשכנתא שהיתה רשומה על הדירה לטובת המגן. לאחר מכן נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק בגין ההלוואה. השופט חשין קבע, כי מאחר שהקונה פדתה את המשכון שרבץ לטובת המגן, היא נכנסה בנעליה של המגן לעניין הבטחונות שרבצו על הדירה לטובת המגן, ולפיכך עדיפה זכותה של הקונה על זכותו של הבנק. 17. באותה דרך הלך כב' השופט עמית בפסק דין שניתן על ידו בה"פ (ח"י) 171/05. באותו מקרה פרע בשארה את חובו של חביב לבנק מכוח הסכם ביניהם, ופדה את המשכון. בהתייחסו למעמדו של בשארה לעומת נושים אחרים, ובהתבסס על הוראת סעיף 14 לחוק, קבע השופט עמית "שאפילו אם הסכם הרכישה לא היה בא לעולם, היה בשארה זכאי להיכנס בנעלי הבנק כמי שפרע את חובו של חביב לבנק, ובכובעו זה, היה גובר על גל, אפילו אם פדיון המשכנתא היה נעשה לאחר שגל הטילה את עיקול". 18. בית המשפט העליון התייחס לסוגיה זו בהחלטה שניתנה ברע"א 11913/04 אביב שפרניק ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות בע"מ ואח', שם נדון מקרה בו המבקשים מכרו למשיב מס' 2 דירה בעיר נתניה. חלק מתמורת הנכס שולם על ידי בנק טפחות, בצורת פירעון משכנתא על שם המבקשים, שרצבה על הנכס לטובת בנק לאומי למשכנתאות. לימים עזב המשיב מס' 2 את הארץ מבלי לשלם את יתרת חובו למבקשים ומבלי שפרע את ההלוואה שנטל מבנק טפחות, לצורך מימון הרכישה. בנק טפחות פנה להליכי הוצאה לפועל למימוש שטר המשכון. ראש ההוצל"פ קיבלה את הבקשה וקבעה, בין היתר, כי משפרע הבנק את חובם של המבקשים לנושה שהיה בעל זכות משכנתא על הנכס, רכש הבנק זכות קניינית ישירה בנכס מכוח הוראת סעיף 14 לחוק המשכון. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי נדחתה. בקשת רשות ערעור שניה לבית המשפט העליון אף היא נדחתה על ידי כב' השופט רובינשטיין, אשר קבע: "בדין קבעה ראש ההוצאה לפועל, כי נוצרה זכות למשיב לפי סעיף 14 לחוק המשכון, ובדין לא נעתר בית המשפט המחוזי לערעור בעניין זה. לפנינו סיטואציה ברורה של פעולה לפי סעיף 13: המשיב 1 הוא כלשון סעיף 13, "אדם שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון" (המשכנתא של בנק לאומי למשכנתאות). כיוון שאחרת יהא מעמדו כלפי הנכס נחות מול בנק לאומי למשכנתאות ביום סגריר. משפדה את המשכון, "זכאי הפודה לחזור אל החייב ולהיפרע ממנו כדין ערב שמילא את ערבותו"". על אותה עמדה חזר כב' השופט רובינשטיין ברע"א 7893/05 בן ציון מור נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ. 19. מסקירת הפסיקה והספרות המקצועית עולה, כי קיימת תמימות דעים באשר לזכותו של רוכש נכס לפדות את המשכון ובאשר לזכות התחלוף העומדת לו לגבי בטחונות שרצבו על הנכס ושנפדו על ידו. הטעם לכך נעוץ בדיני עשיית עושר ולא במשפט ומניעת התעשרותם של נושים אחרים על חשבון רוכש הנכס, אשר פדה בטחונות בעלי עדיפות. במקרים בהם אדם, שזכותו עלולה להיפגע עקב מתן או מימוש המשכון, פודה את הנכס, לא יגרם לנושים אחרים כל נזק עקב זכות התחלוף העומדת לטובת הפודה. אותם נושים ימצאו את עצמם באותו מצב בו הם היו לפני פדיית הנכס. פדיית המשכון על ידי צד שלישי והכרה בזכות התחלוף לטובתו לא תשנה לרעה את מצבו של הנושה האחר. לעומת זאת, הפקעת זכות התחלף ממי שפדה את המשכון תביא להתעשרותו של אותו נושה אחר על חשבונו של הפודה ללא כל הצדקה. אמנם באותם פסקי דין, הבנק שנתן את ההלוואה השנייה לא היה אותו בנק שלטובתו הייתה רשומה המשכנתא, אך דין זהה יש להחיל גם במקרה שבו המשכנתא הייתה רשומה לטובת הבנק שמימן את ההלוואה השניה. 20. בענייננו, ההלוואה משנת 2003 נפרעה מכספי הלוואה שקיבל בן זוגה של המבקשת מהבנק. בן זוגה של המבקשת קיבל במתנה את הזכויות בנכס, אם כי הזכויות שלו טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, בעיקר בגלל המשנכתא נשוא תיק זה. בנסיבות אלה, יש לראות בבן זוגה של המבקשת כמי שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או ממימושו כאמור בסעיף 13 לחוק המשכון. בסיטואציה זו, וכמפורט בהרחבה לעיל, הכירה הפסיקה גם בבנק שמימן את ההלוואה השניה שבאמצעותה נפרעה ההלוואה הראשונה שהייתה מובטחת במשכנתא, כמי שזכאי ליהנות משטר המשכנתא הראשון לצורך פירעון ההלואה השניה. על כן, גם אם הייתי מקבל את גרסת המבקשת שהמשכנתא נרשמה להבטחת תשלום ההלוואה משנת 2003, הרי מכוח הוראת סעיף 14 לחוק המשכון, משכנתא זו תעמוד לטובת הבנק לצורך הבטחת פרעון ההלוואה משנת 2006 שבאמצעותה נפרעה ההלוואה משנת 2003. מאחר שההלוואה משנת 2006 לא סולקה, רשאי הבנק לממש את שטר המשכנתא לצורך פרעון אותה הלוואה. 21. יתרה מכך, בסעיף 13 לתנאי ההלוואה משנת 2006 הוסכם בין הצדדים, כי "כערובה לתשלום המלא והמדוייק של כל הסכומים המגיעים ושיגיעו מאתנו לבנק בקשר עם ההלוואה ועם כתב זה, ישמשו כל הבטוחות והערבות מכל מין או סוג שהם, אשר ניתנו או תינתה, מפעם לפעם, לטובת הבנק על ידינו או על ידי צד שלישי בעבורנו". אמנם הסכם זה נחתם על ידי בן זוגה של המבקשת בלבד, אך בעת פתיחת החשבון בשנת 1995 חתמו בני הזוג על בקשה לפתיחת חשבון בה הם ביקשו כי "חשבון זה יופעל ללא הגבלה ע"י כל אחד מאתנו לחוד". עולה, אם כן, כי בן זוגה של המבקשת היה מוסמך לחתום על מסמכי ההלוואה לבד, לרבות על ההתחייבות בסעיף 13 להסכם, במיוחד לאור העובדה שכבר בשנת 2003 ויתרה המבקשת לטובתו על זכויותיה במקרקעין. 22. הנה כי כן, גם אם הייתי מקבל את טענת המבקשת שכביכול לא הבינה שהיא חותמת על שטר משכנתא להבטחת מלוא החובות שלה ושל בעלה כלפי הבנק, הרי מכוח הוראת סעיף 14 לחוק המשכון ומכוח הוראות הסכם ההלוואה משנת 2006, רשאי היה הבנק לעשות שימוש בשטר המשכנתא לגביית ההלוואה משנת 2006, שלא נפרעה. המבקשת הבינה את מהות ומשמעות שטר המשכנתא 23. לא מצאתי ממש גם בטענת המבקשת שכביכול היא לא ידעה ולא הבינה שחתמה על שטר משכנתא להבטחת החובות שלה ושל בעלה כלפי הבנק, וכי היא סברה כל הזמן, כי המשכנתא נועדה להבטחת החזר ההלוואה בסך 50,000 ₪. כפי שפירטתי קודם, בגרסאות המבקשת נפלו אי דיוקים, הצגת עובדות לא נכונות והעלמת עובדות. התנהלות זו, מלבד היותה חוסר ניקיון כפיים בניהול ההליך, היא אף מערערת את אמינות גרסתה של המבקשת באשר לידיעה ולהבנה שלה באשר למהות המסמכים עליהם היא חתמה. 24. בנוסף לאי הדיוקים והעלמת עובדות כמפורט בפרק "חוסר ניקיון כפיים", התגלו בגרסתה של התובעת סתירות מהותיות, אשר מכרסמות באמינות גרסתה באופן מהותי. כך למשל, בעמ' 8 לפרוטוקול, שורות 28 - 29, טענה המבקשת כי בעת החתימה על מסמכי הלוואה, היא כלל לא ידעה שיש משכנתא, וכדבריה "אין משכנתא. אף אחד לא הסביר לי שיש משכנתא". בניגוד לגרסה זו ובתשובה לשאלה מדוע ביקר בביתם עו"ד לידאוי כשביקשו לקחת את ההלוואה, חזרה בה המבקשת מהגרסה הנ"ל והודתה, כי "הסבירו לי שהבנק רוצה לשעבד את הדירה כדי לקבל את ההלוואה בסכום של 50,000 ₪". זאת ועוד, בעדותה לפני בישיבת יום 16.12.09 טענה המבקשת, כי לצורך קבלת ההלוואה בסך 50,000 ₪, החתים אותה פקיד בשם עזמי שורוש, מבלי להסביר לה דבר באשר למהות המסמכים שהיא נדרשת לחתום עליהם. לטענתה, היה מחתים אותה על דף והופך אותו ומחתים אותה על הדף שאחריו, מבלי להסביר לה דבר. בתשובה לשאלה אם היא לא נפגשה עם עו"ד לידאוי לפני שחתמה על מסמכי ההלוואה ואם עו"ד לידאוי לא הסביר לה את משמעות שטר המשכנתא, טענה המבקשת כי היא אינה זוכרת שנפגשה עם עו"ד לידאוי בסמוך לקבלת ההלוואה ורישום המשכנתא, ולטענתה, היא נפגשה עמו רק כאשר ההורים שלה נתנו לה את הדירה במתנה ולצורך רישום הזכויות על שמה. הסתבר כי גרסה זו אינה מדוייקת בלשון המעטה, שכן הוכח באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי לצורך קבלת ההלוואה חתמה המבקשת על שטר המשכנתא בפני עו"ד לידאוי, אשר שלח מכתב לבנק בו הוא מאשר כי הסביר לה את מהות שטר המשכנתא ותנאי המשכנתא. משהוצגו לה מסמכים אלה, הודתה המבקשת בחקירתה הנגדית בישיבת יום 14.12.10, כי היא חתמה על מסמכי ההלוואה והמשכנתא בפני עו"ד לידאוי, וכי לצורך זאת, ביקר עו"ד לידאוי אצלם בבית. 25. סתירות אלו אשר נוגעות ללב לבה של המחלוקת פוגמות באופן חמור באמינות גרסתה של המבקשת באשר להסברים שהיא קיבלה בקשר למהות המסמכים שחתמה עליהם ובאשר להבנתה תוכן המסמכים. זאת בנוסף לעובדה שהמבקשת בחרה שלא לזמן לעדות מטעמה את בן זוגה שהיה שותף פעיל לנטילת ההלוואה ושיעבוד המקרקעין להבטחת החובות שלו ושל בת זוגו כלפי הבנק. חשוב לזכור בעניין זה שתי עובדות ; המבקשת ויתרה כבר בשנת 2003 על זכויותיה בדירה לטובת בן זוגה, וכבר באותו שלב, הוא ביקש לשעבד את המקרקעין לטובת הבנק. הוא אף היה נוכח בכל הפגישות שהיו למבקשת עם פקיד הבנק ועם עו"ד לידאוי. עולה, אם כן, כי לבן זוגה של המבקשת היה חלק פעיל בשיעבוד המקרקעין לטובת הבנק, כך שעדותו היתה חיונית כדי לתמוך בגרסת המבקשת ולשפוך אור על הבנת בני הזוג באשר למסמכי ההלוואה ושטר המשכנתא. הלכה פסוקה היא שהימנעות בעל דין מלזמן עד רלבנטי פועלת לרעתו במובן זה שמניחים, כי אילו אותו עד היה מוזמן, עדותו היתה מפריכה את גרסת בעל הדין שנמנע מלזמנו. ככל שמדובר בעד מרכזי וחיוני יותר, כך ניתן להסיק מסקנות מרחיקות לכת יותר מעובדת אי זימונו. בענייננו וכמפורט לעיל, לבן זוגה של המבקשת היה תפקיד מרכזי בקבלת ההלוואה ושיעבוד הדירה, ולכן עדותו הינה עדות מרכזית וחיונית לבירור המחלוקת כאן. משנמנעה המבקשת מזימונו, יש להניח כי אילו היה מוזמן לעדות, עדותו היתה מוכיחה שהמבקשת הבינה והסכימה לשיעבוד המקרקעין להבטחת מלוא החובות שלה ושל בעלה כלפי הבנק. 26. לא זו בלבד שהמבקשת לא הוכיחה, כי חתמה על שטר המשכנתא מבלי להבין את תוכנו, הבנק אף הוכיח באופן פוזיטיבי, כי המבקשת חתמה על מסמכי ההלוואה ועל שטר המשכנתא לאחר שהוסברו לה מהות ומשמעות מסמכים אלה. עיון בשטר המשכנתא עליו חתמה המבקשת בפני עורך הדין שלה, עו"ד לידאוי, מלמד, כי נרשם בו באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי מדובר בשטר משכנתא ללא הגבלת סכום שנועד להבטיח את פירעון מלוא החובות של בני הזוג כלפי הבנק, בעבר ובעתיד. בסעיף 1 לתנאים המיוחדים של שטר המשכנתא נרשם, כי "שטר זה נחתם היום על ידי הממשכנים לזכות הבנק ולפקודתו ומעיד שהממשכנים מתחייבים זה לשלם לבנק את כל הסכומים המגיעים ושיגיעו לבנק מאת הממשכנים וגם/או מאת עטיה מאג'ד", וזאת ללא הגבלת סכום. בסעיף 3 לתנאים המיוחדים של השטר נרשם כי "שטר משכנתא זה מבטיח ויבטיח את התשלום המלא והמדוייק של כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מהחייבים בכל דרך, צורה, אופן וסיבה שהם ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל בין שהסכומים מגיעים מאת החייבים בקשר עם מתן שרותים בנקאיים ובין שלא בקשר איתם, בין שמגיעים מאת כל החייבים ביחד או מאת אחד או אחדים מהם...". הצהרה זו מופיעה אף בעמוד הראשון של שטר המשכנתא ולא רק במסמך הכולל את התנאים המיוחדים. הנה כי כן, שטר המשכנתא עליו חתמה המבקשת מנוסח בשפה ברורה ופשוטה ולפיה מסכימה היא לשעבד את המקרקעין להבטחת כל החובות שהיא או בן זוגה היו או יהיו חייבים כלפי הבנק, וזאת ללא הגבלה בסכום. ההלכה הפסוקה קובעת, כי החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו. חזקה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר במסמכים הנוגעים לנכסי מקרקעין, כגון שטר משכנתא, שלגביהם יש להניח כי בעל המקרקעין מקפיד לקרוא אותם ולהבין את תוכנן לפני החתימה עליהם. 27. הבנת המבקשת את משמעות ומהות שטר המשכנתא לא נותרה בגדר חזקה שבעובדה, אלא הוכח פוזיטיבית שהמבקשת קיבלה הסבר מלא מבא כוחה, עו"ד לידאוי, באשר למשמעות ומהות השטר. עו"ד לידאוי אישר עובדה זו במכתב ששלח לבנק ביום 7.8.03, שם הוא מצהיר כי הסביר "לממשכנים את מהות שטר המשכנתא ותנאי המשכנתא, את התוצאות המשפטיות שנובעות או עשויות לנבוע ממנה וכן את אי תחולת חוק הגנת הדייר (נוסח חדש) תשל"ב - 1972 ו/או סעיף 38 ו/או 39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967". עו"ד לידאוי אישר את העובדה שהסביר למבקשת את משמעות שטר המשכנתא אף בעדותו לפני בישיבת יום 14.12.10, שם הוא פירט את תהליך החתימה על השטר בזו הלשון: "אני קודם כל שואל אם הם מבינים מה הם עושים אצלי, במקרה זה הגברת. אם היא מאשרת בחיוב שהיא יודעת אז אני מסביר לה ליתר ביטחון. אני לא זוכר מה בדיוק הסברתי לה במקרה הספציפי. באופן כללי אני מסביר את מהות העסקה או תוכן המסמך שהיא עומדת לחתום עליו בשפה פשוטה". 28. עולה, אם כן, כי בנוסף לחזקה שנקבעה בפסיקה באשר להבנתו של החותם את תוכן המסמך עליו הוא חותם ואת משמעות התנאים הקבועים בו, הבנק הוכיח במקרה דנן, כי גם עורך הדין של המבקשת הסביר לה את משמעות ומהות שטר המשכנתא. המבקשת לא סתרה את החזקה שהבינה והסכימה לתנאי שטר המשכנתא, ולא הביאה בדל של ראיה כדי לסתור את מכתבו של עו"ד לידאוי לבנק מיום 7.8.03, או את עדותו לפני. סוף דבר 29. סיכומם של דברים - המבקשת חתמה על שטר המשכנתא לאחר שקראה, הבינה והסכימה לתוכנו, ולאחר שקיבלה הסבר בשפה פשוטה וברורה באשר למהות שטר המשכנתא והתנאים הכלולים בו. בהתאם לתנאים הכלולים בו, השטר נועד להבטיח את כל החובות שהמבקשת ובן זוגה היו ויהיו חייבים לבנק, ולפיכך בדין עשה הבנק שימוש בשטר המשכנתא לצורך גביית הסכומים שהמבקשת ובן זוגה נותרו חייבים לו. 30. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התובענה בתיק זה. המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. קרקעותהפקעההלוואה