מ"מ הנשיא (זילברג): לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, חיפה, בו נדחתה בקשתה של המערערת להכריז כי אין היא נשואה לפי החוק הישראלי או - אלטרנטיבית - כי היא פנויה, ולא "אשת-איש", על-פי ההלכה, ורשאית להינשא לבן ישראל. 2. פרטי המקרה, עד כמה שהם נחוצים לגוף הערעור, הם אלה: המבקשת, יהודיה, נישאה לבעלה, הגרמני הקתולי בנישואין אזרחיים, בשנת 1953 ברומניה. בשנת 1959 עלתה היא ובעלה וכתם למדינת ישראל. ובאותה שנה גופא, כעבור כמה חדשים, עזב בעלה את הארץ, וגר עתה בגרמניה. המבקשת היא אזרחית ישראלית, מכוח חוק השבות, תש"י-1950, וחוק האזרחות, תשי"ב-1952. היא פנתה, איפוא, לבית-המשפט המחוזי, הזמינה את היועץ המשפטי כמשיב, וביקשה מתן צו-הצהרתי כי אין היא נשואה אלא פנויה. בטענה כי בתור יהודיה ישראלית חלים עליה - על-פי החוק - דיני ישראל, ולפי דינים אלה אין תוקף לנשואין אזרחיים. לחלופין היא ביקשה צו המכריז כי היא פנויה ולא "אשת-איש" על-פי ההלכה. ורשאית להינשא לאיש יהודי. יצויין כאן כי בעלה הגרמני הנ"ל הצהיר בעיר מינכן, בסוף אוגוסט 1964, כי הוא מסכים להתגרש מאשתו. בית-המשפט דחה את שתי העתירות. ועל כך מערערת המערערת לפנינו. 3. לדעתנו צדק השופט המלומד. ולא רק מטעמו. הבקשה דינה להידחות. הן מחוסר סמכות והן לגופו של ענין. 4. מחוסר סמכות - כיצד? סימן 64 (1) של דבר המלך במועצה, 1922, קובע כי בית-המשפט המחוזי, בדונו בעניני המעמד האישי "הנוגעים לנתינים זרים", לא יהא רשאי לתת צו הפקעת נישואין. הביטוי "הפקעת נשואין" כולל, על-פי דבר המלך במועצה (תיקון), 1935, סעיף 2 (ו) שבו, גם פסק ביטול נישואין, וב-ע"א 186/37, [3], הוחל התיקון של שנת 1935 גם על הוראת דבר המלך בסימן 64 (1) הנ"ל. והביטוי "נוגעים לנתינים זרים", לפי פסק-דינו של בית-משפט זה ב-ע"א 199/51, [1], שביטל פסק-דין קודם של בית-המשפט העליון המנדטורי. כולל גם נישואין בהם רק בן זוג אחד הוא נתין זר. במקרה שלפנינו הבעל אינו אזרח ישראלי, וממילא דינו כדין נתין זר ממש (FOREIGNER) שבית-המשפט המחוזי אינו מוסמך לתת צו ביטול נישואיו. 5. ולגופו של ענין - כיצד? בית-המשפט האזרחי קשור בכללי המשפט הבינלאומי הפרטי השוררים באנגליה, מכוח סימן 46 של דבר המלך במועצה. לפי כללים אלה, כשרם המהותי של נישואין שנערכו בחוץ-לארץ. נדון בהתאם למשפט ששרר במקום הדומיסיל שלהם בעת עריכת הנישואין. לא הובאה כל הוכחה, כי לפי חוק מקום הדומיסיל של הזוג שלפנינו (שהיה, כנראה, רומניה), אין תוקף לנישואין הנערכים בין יהודיה ולא-יהודי, והדעת נותנת - ובית-המשפט אף יודע את הדבר מתיקים אחרים - כי החוק הרומני אינו פוסל נישואי תערובת של יהודי ולא-יהודי. לכן לא יכול היה בית-המשפט המחוזי לתת את הצו המבוקש. אף אילו היתה לו סמכות לכך. 6. הבקשה החלופית היתה למתן צו המכריז כי לפי ההלכה (העברית) המבקשת אינה "אשת-איש", והאינטרס שיש למבקשת בהכרזה זו היא - כפי שאמר פרקליטה בבית-המשפט דלמטה - כי: "אם היא חיה מחוץ לנישואין לא יהיו יחסיה לגבי הציבור היהודי אסורים ויחסי זנות." השופט המלומד דחה גם עתירה אלטרנטיבית זו, ובכל הכבוד בצדק גמור. מתן הצהרה כזאת יהיה בה משום עידוד לקיום יחסי מין לבר נשואיים, והצהרות כאלו אין בית-המשפט נותן. חוץ מזה, הצהרה כזאת הא בה, בנסיבות הענין, משום הטעיית הציבור. 7. ולבסוף רצוננו להעיר הערה זו: המקרה שלפנינו, כשהוא לעצמו, הינו טראגי מאד. הבעל הגרמני התחתן מלכתחילה עם אשתו היהודיה כדי לקבל היתר לעזוב את רומניה. הוא מודה בכך בתצהירו מיום 19.9.63, מוצג ב' לעתירה. וכמה שנים לאחר מכן, משהצליח לעזוב את רומניה ולעלות לארץ, הוא נטש את אשתו ואת בתו והשאיר אותם לאנחות. רק בסוף אוגוסט, 1964, הוא נזכר באשתו והצהיר כי הוא מסכים להתגרש ממנה; אלא שכאן בארץ אין כל דרך חוקית לכך. בית-המשפט המחוזי אינו מוסמך לכך, ואף אינו יכול לעשותו (כפי שבואר לעיל), ובית-הדין הרבני (שהיה מוכן לבטל את הנישואין) אינו מוסמך לכך מכיוון שסעיף 1 של חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, חל רק על בני זוג שהם שניהם יהודים. לכאורה אפשר היה להשתמש כאן בהוראת סימן 55, פסוק ראשון, של דבר המלך החלה על עניני המעמד האישי של בני עדות שונות, והיינו: לפנות לנשיא בית-המשפט העליון ולבקש ממנו להסמיך את בית-הדין הרבני לבטל את נישואיהם של בני הזוג. ברם דא עקא שגם התערבותו של נשיא בית-המשפט העליון לא תועיל כאן, יען כי לפי סימן 65 של דבר המלך, בית-הדין הרבני אינו מוסמך לבטל את נישואיו של נתין זר, ומעוות זה - של נתינות זרה, להבדיל משוני העדות - הוא "מעוות לא יוכל לתקון" אפילו על-ידי השימוש בהוראת סימן 55 הנ"ל (ראה פסק-דינו של הנשיא (אגרנט) ב-ב"ש 57/65, פד"י, כרך יט (2), ע' 404, [2]). לא נטען כי הבעל הוא חסר נתינות, וממילא לא חל כאן החידוש שנתחדש על-ידי הנשיא ב-ב"ש 57/65 הנ"ל (עיין שם, [2]. ב-ע' 420, מול האותיות ה-ו, ודוק). נראה לנו, איפוא, כי הגיעה השעה שהמחוקק יתקן את הוראת סימן 65 ויסמיך את הרבנים להפקיע נישואיהם של זוגות מעורבים, בהם אחד מבני הזוג הוא נתין זר, לאחר שנתקיימו שני תנאים אלה: א) שני הצדדים הסכימו להפקעת נישואיהם על-ידי בית-הדין הרבני; ב) נשיא בית-המשפט העליון הסמיך את בית-הדין הרבני לכך. תועלת רבה תצמח מתיקון כזה לזוגות אומללים מסוגו של הזוג שלפנינו. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. נישואין / חתונהקרקעותהפקעה