1. זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר. שפירא) בו נקבע כי נתקיימו התנאים הנדרשים על פי סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין, המצדיקים הפקעת עבודות שירות שהוטלו על המבקש, וכי עליו לרצות את יתרת עונשו במאסר בפועל. 2. המבקש הורשע בעבירת גניבה, ונגזרו עליו 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. כן נגזר עליו עונש מאסר על תנאי למשך 8 חודשים. מועד תחילת העבודות נקבע ליום 16.8.05. ביום 25.8.05 נתקבלה הודעה במשטרת ישראל על התפרעות המונית בגני פסטיבל בעכו העתיקה. במסגרת חקירה משטרתית ביחס לארוע זה, נעצר המבקש ביום 26.8.05 בחשד להשתתפות בתגרה במקום ציבורי והחזקת סכין באורך של 45 ס"מ, ופציעה בנסיבות מחמירות. ביום 26.8.05 הורה בית משפט השלום בעכו על הארכת מעצרו של המבקש עד ליום 30.8.05. ביום 30.8.05 הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין תגרה והחזקת סכין בניגוד לסעיפים 191 ו-186(א) לחוק העונשין. ביום 30.10.05 התקיים דיון במשפטו הפלילי של המבקש בבית המשפט, ובמהלכו הוא כפר בהאשמות נגדו. עניינו נקבע לדיון הוכחות ביום 23.4.06. 3. ביום 30.8.05 נשלחה למשיב 1 הודעה ממשטרת ישראל בדבר החקירה המתנהלת כנגד המבקש בענין הארוע נשוא כתב האישום. בעקבות הודעה זו, ערך המשיב 1 שימוע למבקש שהתקיים ביום 13.9.05. המבקש היה מיוצג בשימוע על ידי עורך דין וכפר בחשדות המיוחסים לו. בעקבות השימוע, החליט נציב בתי הסוהר להפעיל את סמכותו מכח סעיף 51ט(א) לחוק העונשין להפקיע את עבודות השירות, לאחר שמצא כי "נתקיימה בעובד השירות אחת העילות המצדיקות לפי החוק הפסקה מינהלית של עבודתו", כלשון ההחלטה. העילה להפקעת עבודות השירות נסבה על פתיחתה של חקירה פלילית כנגד עובד-השירות, כאמור בסעיף 51ט(א)(5) לחוק. על המבקש הוטל לרצות את יתרת עונש מאסרו, העומד על 143 ימים, במסגרת מאסר בפועל בבית האסורים. 4. המבקש פנה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בעתירה כנגד החלטת המשיב 1. עיקר טענתו בעתירה היה כי הפקעת עבודות השירות שהוטלו עליו בטרם הורשע בדינו בעבירה הנוספת הינה שלא כדין. לדבריו, כל עוד לא הורשע כאמור, עומדת לו חזקת החפות, ויש לאפשר לו המשך עבודות השירות ולא להפסיקן בשל החקירה הפלילית, ואף ההליך הפלילי המתנהל בעניינו. בית המשפט המחוזי דן בטיבה של עילת הפקעת עבודות שירות הנסמכת על פתיחת חקירה פלילית כנגד עובד שירות. הוא עומד על היקף הסמכות שהוקנתה לנציב בעילה זו וקובע כי לצורך הפעלתה אין די בעצם קיומו של נתון טכני בדבר פתיחת חקירה, אלא נדרשת תשתית ראיות מינהליות המצביעה על ביצוע עבירה על ידי העובד. מאחר שמדובר בסמכות שמשמעותה הפניית נאשם מעבודות שירות לריצוי מאסר בפועל, נדרשת רמה משמעותית של ראיות מינהליות שתצדיק את הפעלתה. עם זאת, לצורך הפקעת העבודות בשל חקירה פלילית שנפתחה, הנציב אינו נדרש להמתין להרשעת העובד בדין. בית המשפט הוסיף וקבע כי הנתון בדבר הגשת כתב אישום כנגד העובד בגין עבירה נוספת מהווה ראייה מינהלית מספיקה בדבר מעורבותו בפלילים, והיא מבססת במידה מספקת את החלטתו המינהלית של הנציב בדבר הפקעת עבודות השירות. 5. על החלטת בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות ערעור זו. עיקרה עוסק ברף הראייתי הנדרש לצורך קבלת החלטה מינהלית בדבר הפקעת עבודות שירות בעילה של פתיחת חקירה פלילית כנגד עובד שירות. על פי הטענה, אין די לצורך הפקעה כאמור בראיות מינהליות המצביעות על מעורבות עובד השירות בביצוע עבירה, אלא יש צורך למיצער בראיות ברמה של ראיות לכאורה לביצוע עבירה כאמור. לצורך כך, אין די אף בקיומו של כתב אישום כשלעצמו, וזאת נוכח העובדה כי רף ראייתי נמוך יותר פוגע בחזקת החפות של הנאשם ובחירותו. לטענת המבקש, ראוי להגביל את היקף סמכותו של הנציב כרשות מינהלית להפקיע עבודות שירות בעילה של חקירה בחשד לביצוע עבירה, שכן הפעלת סמכות זו מתנגשת עם חזקת החפות, ולכן נדרש להצר את גבולותיה ולהחילה במקרים חריגים ביותר, שמקרה זה אינו נמנה עליהם. 6. המדינה טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף ואף לגופה. על הסף - מאחר שהיא אינה עונה לאמות המידה הנהוגות לצורך מתן רשות ערעור בעתירת אסיר, שיוחדו לנסיבות יוצאות דופן בלבד. לגופו של ענין, סבורה המדינה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר התבססה, בעיקרה, על הדין, ועניינה ביישום הלכות קיימות למקרה הפרטני של המבקש. 7. דין הבקשה להידחות. נציב שירות בתי הסוהר הפקיע את עבודות השירות שהוטלו על המבקש על פי סמכותו מכח הדין, ולא מצאתי פסול בקווי שיקול הדעת שהפעיל לצורך כך. אלה הטעמים: 8. הסוגיה העולה לדיון בענייננו נוגעת בהיקף סמכותו של הנציב להפקיע עבודות שירות שגזר בית משפט על נאשם, בהתקיים אחת העילות לכך המנויות בסעיף 51ט לחוק העונשין. כדי להתחקות אחר היקף הסמכות כאמור, ראוי לעמוד בקצרה על אופיים ותכליתם של עבודות שירות כאמצעי עונשי, מהם נגזרת במישרין גם סמכותו של הנציב להפקיע את העבודות כאשר הנאשם לא עמד במחוייבות החלה עליו להצדיק את הענישה השיקומית שהוטלה עליו. 9. האמצעי העונשי של מאסר בעבודות שירות נועד לספק חלופה עונשית אשר תכליתה לאזן באופן ראוי בין הצורך להטיל על נאשם עונש מאסר בגין עבירה שעבר, לבין האינטרס למנוע בנסיבות מתאימות, תוצאות קשות של מאסר בפועל מקום שניתן להשיג את מטרת הענישה ואת אינטרס הציבור שהיא אמורה לשרת בדרך מתונה שפגיעתה בנאשם תהיה פחותה. וכך, נוצרה חלופה מוסדית לעונש מאסר לזמן קצר, המבקשת לקדם את מטרות השיקום שבענישה ההולמת במיוחד נאשמים שאינם מעורים בעולם הפשע אך עברו עבירה הראויה לעונש מאסר, אך נשיאת מאסרם ביןסורג ובריח עלולה לדרדרם לעולם הפשע, ואף אינה כורח בלתי נמנע להגשמת אינטרס הציבור בענישה. וכך, מקום שניתן להשיג את המטרות העונשיות של המאסר בדרך מועילה יותר לחברה ופוגענית פחות לעבריין, יש להעדיף דרך זו (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 25) התשמ"ו-1986, הצעות חוק, התשמ"ו, עמ' 77; ע"פ 1242/90 דנוך נ' מדינת ישראל, פד"י מה(4) 319; ע"פ 4103/92 מדינת ישראל נ' פינקלשטיין, פד"י נא(3) 481, 486-7). מ' שלגי, עבודות שירות: חוק העונשין (תיקון מס' 21), המכון להשתלמות שופטים 4, 1988, 6-8). 10. הטלת מאסר בעבודות שירות נתפסת בדין כפריבילגיה המוענקת לנאשם. על הנאשם נגזר עונש מאסר והוא "מתוייג" כמי שנדון למאסר, אלא שניתנת לו אופציה לרצות את מאסרו בתנאים פתוחים של חיים במסגרת חופשית ועבודות שירות במקום ריצוי מאסר בכלא. פריבילגיה זו אינה מוקנית לנאשם באורח מוחלט ובלתי מותנה. היפוכו של דבר. היא הדירה וניתנת לביטול בכל שלב, מקום שהנאשם אינו עומד בציפיות המתחייבות ממנו לצורך מימושה. נאשם המבקש לרצות את מאסרו בעבודות שירות חייב לקבל עת עצמו עול אחריות הנילווה למסלול עונשי מיוחד זה, ולבצע את המוטל עליו על פי הוראות הממונים, בלא סטייה והפרה של הכללים. כבר נפסק לא אחת בבית משפט זה כי : "עבודות השירות מהוות חלופה לעונש מאסר בפועל, וניתנות בידי נאשם כפריבילגיה אפשרית שנועדה למנוע את כליאתו בין סורג ובריח. מקום שנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנילווה לעבודות השירות, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהחיל במקומה חובת ריצוי עונש מאסר בפועל לגבי יתרת העונש שנותר" (רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר, תק-על 2004(3), 2680). 11. ואמנם, תיקון 21 לחוק העונשין, אשר הסדיר את האמצעי העונשי של מאסר בעבודות שירות, העניק בידי נציב בתי הסוהר את הסמכות להפקיע את עבודות השירות אם לא נתקיימו תנאים בסיסיים המצדיקים את המשך החלתה של חלופה עונשית זו. סעיף 51ט לחוק העונשין, הסדיר את אופן הפעלת סמכותו המינהלית של הנציב להפקיע את עבודות השירות בהתקיים אחת העילות הסטטוטוריות לכך. אותן עילות מייצגות מצבים בהם העובד אינו עונה בהתנהגותו לאמות המידה הנדרשות, ולכן תכלית עבודות השירות מסוכלת ונדרש אז לכוון את העבריין למסלול העונשי הרגיל, תוך התחשבות בתקופה אותה ריצה בעבודות עד מועד ההפקעה. מבין העילות להפקעה מצויים מצבים של היעדרות מהעבודה ללא אישור, התרשלות בעבודה, הפרת תנאי מתנאי השירות, אי ציות להוראת ממונה, ועוד. בין העילות מצויה גם עילה המסמיכה את הנציב להורות כי עבודתו של עובד שירות תופסק מקום בו נפתחה נגדו חקירה בחשד שעבר עבירה. וזוהי לשון הסעיף: 51ט. (א) נציב בתי הסוהר רשאי להחליט כי עבודתו של עובד שירות תופסק, וכי הוא יישא את יתרת עונשו בבית סוהר, אם ראה הנציב כי נתקיים בעובד השירות אחד מאלה: ... (5) נפתחה נגדו חקירה בחשד שעבר עבירה. פתיחת חקירה פלילית כנגד נאשם בעודו מרצה את עונש על דרך עבודות שירות מקימה חשש מהותי כי הפריבילגיה של ריצוי מאסר בעבודות שירות שוב איננה הולמת אדם שבמהלך ריצוי עונש שיקומי מסתבך בביצוע עבירות נוספות. קיומו של חשש כזה עלול להוציא נאשם כזה מקטגוריית העבריינים אשר ענישה שיקומית מתאימה לנסיבותיהם האישיות. מאסר בעבודות שירות הוא חלופה הולמת אשר נועדה להיטיב עם עבריינים שהפשע אינו מאפיין את דרך חייהם, ולאפשר להם לרצות את עונשם במסגרת המיטיבה עימם. אולם מקום שאדם הנהנה מריצוי עונש שיקומי, מצביע בהתנהגותו על כך שבחר בדרך עבריינית, יש בכך כדי לקעקע את הבסיס עליו נשען העונש השיקומי, ולהצדיק החזרתו למסלול העונשי הרגיל. 12. בחינת השאלה אם עובד שירות ראוי להמשיך ולזכות בפריבילגיה של עבודות שירות היא בחינה שוטפת ורצופה ואינה מתמקדת בנקודה ספציפית על ציר הזמן. הסמכות לבחון את התקיימותם של התנאים המוקדמים לכך, ולהחליט על הפקעת עבודות השירות באם הופרו, ניתנו לרשות מינהלית מוסמכת, שהיא - נציב שירות בתי הסוהר. מאחר שמדובר בדרך ענישה הניתנת כפריבילגיה ולא בזכות מוקנית לכך, הטיל החוק על רשות מינהלית את האחריות לבדיקת מידת עמידתו של הנאשם בתנאים ובחובות המזכים אותו להמשיך בבצוע עבודות שירות. החלטת הרשות מוסמכת כפופה לביקורת שיפוטית. 13. בצד סמכות מינהלית של הפקעת עבודות שירות הנתונה לנציב, קובע החוק במקרה אחד כי נתונה לבית המשפט סמכות מקורית להפסיק הפסקה שיפוטית את עבודות השירות שהוטלו על נאשם. זאת, מקום שבית המשפט הרשיע אותו בתקופת עבודתו בשל עבירה אחרת נוספת, שאז אם גזר עליו מאסר בגין אותה עבירה, תופסק עבודת השירות, ויתרת העונש שנגזר תרוצה במאסר בפועל. אם לא נגזר עונש מאסר בגין העבירה הנוספת, כי אז רשאי בית המשפט לקבוע כי עבודת השירות תופסק, ויתרת העונש תרוצה בבית הסוהר (סעיף 51י. לחוק). ודוק: הסמכות להפסקה שיפוטית של העבודות אינה מתייחסת, בהכרח, לעבירה נוספת שנעברה במהלך תקופת עבודות השירות, אלא בהרשעה בעבירה נוספת שניתנה בתקופת עבודות השירות, כך שמצוי בכללה גם מצב שבו העבירה הנוספת נעברה קודם לתחילת עבודות השירות. היחס בין הסמכות המינהלית לבין הסמכות השיפוטית להפקיע עבודות שירות מצביע על העדר חפיפה בין השניים: בעוד סמכות ההפקעה המינהלית של הנציב מתגבשת לכשנפתחת חקירה פלילית כנגד עובד שירות במהלך ביצוע עבודות השירות, הרי הסמכות השיפוטית נולדת עם ההרשעה בעבירה הנוספת, בלי שים לב למועד ביצועה של העבירה הנוספת. 14. הפעלת סמכות מינהלית מצריכה בראש וראשונה קיומה של תשתית עובדתית עליה מבססת הרשות המינהלית את שיקול דעתה בבואה לקבל החלטה. החלטה מינהלית המצריכה הפעלת שיקול דעת מתבססת דרך כלל על ראיות מינהליות הפורשות את תשתית העובדות הנדרשת. כמותן ועוצמתן של הראיות המינהליות נדרשת במידה הראויה לצורך ביסוס החלטה סבירה של הרשות המינהלית (בג"צ 8093/03 ארטמייב נ' משרד הפנים, תק-על 2004(4) 2470; בג"צ 4370/01 לפקה נ' משרד הפנים, פד"י נז(4) 920, 929; רע"ב 10331/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים; עע"מ 693/05 פונטנוס נ' משרד הפנים; בג"צ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, סעיף 10; בג"צ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, פד"י כו(2) 337, 357; ב' ברכה, משפט מינהלי, כרך ב', תשנ"ו, עמ' 288-297; עע"ם 9018/04 מונא נ' משרד הפנים (טרם פורסם)). ההחלטה המינהלית עומדת לביקורת שיפוטית, בין היתר, מבחינת סבירותה, וסבירות זו נבחנת, בין השאר, על פי השאלה האם התשתית העובדתית עליה נסמכת ההחלטה בנויה על ראיות מינהליות המספקות, בנסיבות הענין, בסיס סביר לאותה החלטה. קביעת העובדות לצורך קבלת החלטת הרשות המינהלית נתון לרשות עצמה, והיא זו שעליה לקיים את הליך בירור העובדות וקביעתן (עע"ם 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, (טרם פורסם). טיבן של הראיות המינהליות הנדרשות, כמותן ואיכותן נגזרים מאופיו של הענין העומד לדיון, וממשמעות ההחלטה המינהלית המתקבלת. אין דומה עוצמת הראיות הנדרשת לצורך החלטה שלה השלכה ישירה על זכויות היסוד של הפרט, והיא עלולה לפגוע בזכויות אדם כענין שמשמעותו שולית לאינטרס הפרט ואינטרס הציבור. ישנה קורלציה ישירה בין נושא ההחלטה והשלכותיה על הפרט ועל הכלל לבין מידת הביסוס הראייתי הנדרש לגיבוש התשתית העובדתית עליה היא נשענת (עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פד"י מו(2) 765, 772-3; בג"צ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, שם, פסקה 10). 15. הפקעת עבודות שירות שהוטלו על נאשם במסגרת סמכותו המינהלית של הנציב הינה בעלת משמעות כבדת משקל. יש בה מגורם ההתערבות בגזר דין שיפוטי שנגזר על נאשם. היא מקנה לנציב כח רב להסיט ענישה ממסלול שיקומי למסלול עונשי רגיל. יש בהפעלת סמכות זו משום השפעה ישירה על חירותו האישית של הנאשם, ומשמעותה היא שינוי במצב הנורמטיבי החל עליו מחיים של חירות, תוך נשיאה בחובת ביצוע עבודות שירות, למצב של חיים בין סורג ובריח. נסיבות אלה מצריכות קיומה של תשתית ראייתית-מינהלית בעלת עוצמה משמעותית, שיש בה כדי לבסס באופן סביר את השימוש בכח ההפקעה הנתון בידי הגורם המוסמך. נדרש, כי הראיות תצבענה באורח סביר על כך שעובד השירות לא קיים את אמות המידה המחייבות אותו במימוש הפריבילגיה שניתנה לו בעבודות שירות. ואם נפתחה נגדו חקירה פלילית, יש להצביע על כך שהחקירה נושאת עימה מטען כזה של חשד פלילי שאינו מצדיק באורח סביר, את המשך העבודות, אלא את המרתן במאסר ממש. מידת ביסוסן וסבירותן של הראיות המינהליות וההחלטה המתקבלת על יסודן הם ענין תלוי-נסיבות, שיש לבחון אותו בכל מקרה לגופו, תוך שקילת משמעויותיה והשלכותיה של ההחלטה המינהלית במקרה הנתון. יש, עם זאת, להדגיש, כי לצורך קבלת החלטה מינהלית אנו מדברים בראיות מינהליות בעלות מידת שכנוע, ואין אנו נדרשים לראיות משפטיות, או כטענת המבקש, "ראיות לכאורה" במשמעות מושג זה על פי הדין לצרכים שונים של ההליך הפלילי. הרשות המינהלית מסמיכה החלטתה על ראיות מינהליות, ולאו דוקא על ראיות משפטיות. מאליו אף מובן, כי מקום שעילת הפקעת העבודות היא חקירה פלילית כנגד עובד השירות, אין יסוד לטענה כי בהפעלת סמכות ההפקעה יש להמתין לסיום ההליך הפלילי בעבירה הנוספת, ולפעול במישור המינהלי רק בכפוף לתוצאות הרשעה בהליך המשפטי. פרשנות כזו היתה ממילא מפקיעה את סמכות ההפקעה, ככל שהיא נוגעת לעילת החקירה הפלילית, שכן סביר להניח כי עד לסיום ההליך הפלילי היתה בודאי חולפת תקופת זמן ארוכה שבמהלכה היה עובד השירות מסיים את ביצוע העבודות, ואזי סמכות ההפקעה של העבודות היתה מתרוקנת מתוכנה. אין להניח כי לפרשנות כזו נתכוון המחוקק בהסדירו נושא זה. ואמנם, בית המשפט נזקק לענין דומה בהבחינו בין ראיות משפטיות לראיות מינהליות לצורך קבלת החלטה של רשות מינהלית הממלאה פונקציה מעין-שיפוטית. כך נעשה בהליך ביטול שחרור על תנאי של אסיר, לגביו נקבע כי די בראיות ברמה הנדרשת בהליך מינהלי כדי להוכיח נתונים רלבנטיים לבקשה לביטול שחרור על תנאי (רע"ב 10031/04 היועץ המשפטי נ' ועדת השחרורים, שם). באותו ענין נקבע כי ועדת השחרורים דנה ומחליטה בענין זה שלא על פי רף הוכחה הנדרש בפלילים אלא כרשות מינהלית מעין-שיפוטית שאינה קשורה בדיני הראיות, ובוחנת את החומר שבפניה בהתאם למקובל בענין זה בפני רשות שלטונית הממלאת תפקיד מעין-שיפוטי (ראו גם רע"ב 2018/97 שיטרית נ' ועדת השחרורים, פסקה 11 לפסק דינו של הנשיא ברק; בג"צ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פד"י נד(4) 690; ופרשת ארביב, שם). לענין זה דמיון רב לסוגיה שבפנינו בהליך זה. 16. בפרשה זו, הובאו בפני הנציב העובדות בדבר החקירה הפלילית שהתנהלה כנגד המבקש בעת שביצע עבודות שירות. תוך פרק זמן קצר, הונח בפניו גם כתב אישום המייחס לו עבירות בעקבות החקירה שהתנהלה נגדו. בנסיבות אלה, נתקיים התנאי בחוק בדבר קיומה של חקירה פלילית כנגד עובד השירות, אשר רצינותה ומידת ביסוסה הבשילו כדי כתב אישום. הגשת כתב אישום משקפת את ההנחה כי גורמי אכיפת החוק בתביעה הכללית סבורים כי קיימות ראיות משפטיות לכאורה המניחות יסוד סביר להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו (בג"צ 2534/97 ח"כ יהב נ' פרקליטות המדינה, פד"י נא(3), עמ' 1). בנסיבות אלה הראיות המינהליות שעל בסיסן נתקבלה החלטת הנציב להפקיע את עבודות השירות שהוטלו על המבקש היו מספיקות ואף מעבר למידה הדרושה, ואין עילה להתערב בהחלטתו. למותר לומר, כי אין הכרח להמתין להתקדמות ההליך הפלילי כתנאי להפקעת העבודות. אני מצטרפת בהסכמה לעמדתו של בית המשפט המחוזי בהנחתו כי דיותן של הראיות המינהליות לצורך הפקעת העבודות אינה מושפעת במישרין מגורלה של ההכרעה השיפוטית העתידית באישומים כנגד המבקש בעבירות הנוספות, התלויים ועומדים בשלב זה בפני הערכאה הדיונית. הנציב רשאי לבסס החלטתו על קיומן של ראיות מינהליות המצביעות על מעורבות עובד השירות בעבירה פלילית נוספת שבגינה נפתחה חקירה פלילית בעניינו במהלך ביצוע העבודות ואין הוא נזקק לשם כך לפסק דין מרשיע בפלילים (עע"מ 693/05 פונטנוס נ' משרד הפנים, תק-על 2005(1) 1703). המבחן לתקפות הפקעת העבודות מעוגן בנקודת הזמן המתמקדת בחקירה הפלילית, במשמעותה, ובטיב הראיות המינהליות הקיימות בהקשר זה ביחס למעורבות הנאשם בעבירה הנוספת. היא אינה תלויה ומותנית בהכרח בתוצאות העתידיות של ההליך השיפוטי, הצפויות עם מתן הכרעת הדין במשפט. עם זאת, אם בטרם הופקעו עבודות השירות, עמדו הראיות המינהליות גם במבחן שיפוטי וניתנה הכרעה לגביהן, ברי כי עשויה להיות לכך השפעה ישירה על משקלן לענין הפעלת סמכות הנציב (עע"ם 9993/03 חמדאן נ' ממשלת ישראל). סיכומו של דבר, שיקול דעת הנציב הופעל במסגרת החוק, ולא נפל בו כל פגם (רע"ב 1566/99 צלאח נ' ממונה על עבודות שירות; רע"ב 2943/97 לב מאיר נ' שירות בתי הסוהר). 17. על יסוד האמור, דין הבקשה להידחות. בינתיים החל המבקש בריצוי יתרת מאסרו בכלא, ואין מקום להתערב במהלך דברים זה. משפט פליליקרקעותעבודות שירותהפקעה