ביום 4.12.06, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון על פיו יתוקן כתב האישום. בחזרת הנאשמים מכפירתם בכתב האישום המקורי ובהודייתם בעובדות כתב האישום המתוקן. באשר לנאשם מס' 2, מי אשר אין לו הרשעות קודמות - בקשת תסקיר בעניינו. כי כך, ביום 22.2.07, בטיעון הצדדים לעונשם של הנאשמים, כל צד על פי מידותיו. וזה המקום לציין, כי התביעה המלומדת טענה ביסודיות, בקפידה, מפי הגב' ע' הרפז, והסניגורים המלומדים, עוה"ד אבו גוש ועו"ד גאנם, כל אחד מהם, טענו בסניגוריה ראויה במיוחד כל אשר ניתן לטעון לטובת הנאשמים. התובעת המלומדת, הפנתה לעבירות קודמות של נאשם 1 - שישה עשר תיקים, ארבע הרשעות, מאסר, שני מאסרים על תנאי, האחד בן 24 חודש והשני בן שמונה חודשים. בדברי תביעה מלומדת כי מדובר בעבירות אשר עניינן בבריונות ובאותה אלימות אשר השתלטה על מרקם חיים כאן. הנאשמים, אשר פעלו יחדיו במטרה משותפת. במעשיהם הקשים כלפי המתלונן, בהכותם אותו, הם והאחר, מאלק, אשר נשפט אצל כבוד השופט כספי (ראה שם). אותו שלישי, מאלק, אשר נדון ל-20 חודשי מאסר, 18 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים. בדברי תביעה מלומדת כי יש להטיל עונש כבד על נאשם 1, כאשר אותו מאלק ללא עבר פלילי, שיתף מיד פעולה עם המשטרה, בעל סיכויי שיקום, לצד ההרתעה (ת/ע/3). לגבי הנאשם 2 - הרי מדובר במי אשר למד באוניברסיטה, מי אשר הזדמנות טובה היתה לו ללכת בדרך נכונה; מי אשר מתקשה לקחת אחריות על מעשיו ושרות המבחן אינו בא בהמלצה לגביו. מאלק - שיתף פעולה ומסר שמות שותפים, כאשר לעניין זה חשיבות ומשקל באיבחון בין נאשם 2 לאותו מאלק. נאשם 1 - בעברו הפלילי הכבד, בשהיתו בכלא למשך שמונה שנים, בדרך התנהלות עבריינית לאורך כל השנים. עולמו, עולם סמים; בנסיונות גמילה שוב ושוב. באמירת שרות המבחן, כי נמנע הוא מליתן המלצה טיפולית בעניינו של נאשם 1, כי טיפול זה מצריך התמדה ופיקוח, אשר בלתי אפשריים במקרה זה. הנאשם - לא תיקן דרכיו אלא נהפוך הוא. כי כך, בבקשת תובעת מלומדת להטיל על הנאשם 1 עונש משמעותי וארוך כאשר המאסרים על תנאי - בהפעלתם במצטבר. עו"ד אבו גוש, סניגורו המלומד של נאשם מס' 2, ביקש לראות כי עונשו של הנאשם צריך להיות פחות מזה של מאלק. באמירתו, כי הודיית מאלק בבית המשפט - באה אך ורק כתוצאה מעיסקת הטיעון. בתיקון כתב האישום כאן; מאלק - תושב השטחים אשר נכנס לישראל ללא היתר שהיה; אף ולא הואשם בכך הרי הדברים עומדים ברקע מעשיו. (וראה כי כן הואשם בכך - ע.ק.ה). נאשם 2, הודה בכל הזדמנות וידע כי ביצע מעשים חמורים, מעשים אשר גרמו לו לנזק בלתי הפיך, לו ולמשפחתו. בן 26 שנה הנאשם, ועת קרה במשפחתו השבר - היה רק בן שנה. חרף כל מה אשר עבר - סלל דרך בחייו, ניסה ללמוד, קיבל מילגה, עבד במקומות שונים לעזור בפרנסת המשפחה; אין מדובר באדם בעל דפוסי עבריינות; הפנים הוא חומרת מעשים, למד לקח; עוד לא גמר לימודיו במדעי המדינה ותקשורת והמיט על עצמו אותו אסון במעשיו כאן. למד הנאשם הלקח ומלין הוא רק על עצמו. זוהי מעידתו הראשונה והאחרונה, כדברי סניגור; כל חבריו באוניברסיטה בירושלים אל קודס יודעים כי נעלם עקב מעצר. בריאות אימו שלא בטוב. בבקשת סניגור מלומד להתחשב בכל האמור ולא להטיל על הנאשם עונש מעבר לשנת מאסר (נ/ע/2). בדבריו של עו"ד גאנם, בא כוחו של נאשם 1, בהפנייתו לסוף דבר; בשאלה, מה יקרה לנאשם הזה, כאשר על גבו, בהפעלה מיידית ניכוי שליש אשר יופקע, והתקופה כולה, ואף במידה הטובה ביותר מחציתה - הווה אומר, לכל הפחות 16 חודש הפעלת השליש, כמו גם המאסרים המותנים, בהצטברותם ל-32 חודש. הווה אומר, באותה אריתמטיקה פשוטה, כי מדובר, עוד טרם הטלת עונש בתיק זה - על רע השמור לבעליו כתוצאה מדרכיו הקודמות, בסך של לפחות 48 חודש. בבקשת סניגור מלומד לראות נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, בהטלת עונש אשר יתחשב בכל האמור לעיל. בדברי נאשם 1 לבית המשפט על מצבו; על העובדה כי מעולם לא קיבלוהו בביתו. כי נרקומן הוא, מי המשתמש בסמים. עדיין נרקומן הוא. זו פעם הראשונה שאומר הוא דברים. המשפחה לא באה לבקרו. אין לו קנטינה. יודע הוא כי ביצע עבירה חמורה מאוד. אך בתוך בית הסוהר - הסביבה הינה סביבת סמים ולא הצליח להשתקם "אני חושב על הסם זה כל הזמן במחשבות בראש שלי". רוצה הוא להיות כמו כולם, לעבוד, בעל מקצוע הוא בדודי שמש. בדברי נאשם מס' 2 כי "הפסדתי את עצמי, הפסדתי את משפחתי אני מצטער בפני בית המשפט מתחרט על מה שעשיתי וגו'". ויאמר: צא וראה עובדותיו של כתב אישום מתוקן: בתאריך 30.3.06, החנה המתלונן את רכבו המסחרי ובו סיגריות ברחוב מרכזי בתל אביב ויצא מהרכב לחנות סמוכה לקבלת הזמנה. עת שב המתלונן לרכב, הגיעו הנאשמים ואותו מאלק, ותקפו את המתלונן; היכו אותו, דחפו אותו לתא המטען של הרכב, השכיבו אותו ואיימו עליו כי יהרגו אותו אם לא ישתף עימם פעולה, תוך הצמדת חפץ לראשו. דרשו הם מהמתלונן כי יתן להם מפתחות רכב והקוד. המתלונן טעה במספר הקוד עקב הלחץ בו היה מצוי. עת גילו זאת - תקפו הם את המתלונן על ידי כך שהיכו אותו בפניו. מסר המתלונן לנאשמים את הקוד הנכון ולחץ על לחצן המצוקה המצוי על גופו. כאשר קיבלו את הקוד - עבר נאשם 1 לקידמת הרכב, הניע אותו, כאשר הנאשם 2 ומאלק נשארו עם המתלונן בתא המטען בניגוד לרצונו של המתלונן. במהלך הנסיעה תקפו נאשם 2 ומאלק את המתלונן, על ידי כך שחנקו אותו ואיימו עליו כי אם יפסיק לשתף פעולה - יהרגו אותו. לאור הפעלת מערכת האבטחה - כבה הרכב לאחר מספר דקות. הנאשמים ומאלק הורו למתלונן לעבור לקידמת הרכב על מנת להניע שוב את הרכב ולנטרל את מערכת האבטחה. לשם כך הוציאו הנאשמים ומאלק את המתלונן מהרכב. משהוצא המתלונן מהרכב - החל לצעוק ונהדף על ידי הנאשמים ומאלק על הכביש והם ברחו מהמקום. כתוצאה מאותה תקיפה נחבל המתלונן, נגרמו לו פצעי שפשוף במותן, בשוק ובאמה הימנים ונזקק הוא לטיפול רפואי. כי כך, באישומים כנגד הנאשמים בשוד בנסיבות מחמירות, חטיפה, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. מעשים חמורים ביותר עשו הנאשמים כולם. מעשים של וונדליות, מעשים קשים כנגד אדם, בעיבורה של עיר, בשעת בוקר מוקדמת, כאילו כלום, כאילו הכל מותר, כאילו מותר לפגוע באדם ולהתייחס אליו בצורה אשר תוארה, כדי בזיון וקצף, על מנת לקחת בכוח, באלימות, בחבורה, רכוש הנמצא שם. היטב דיברה תביעה מלומדת על חומרתם של דברים, חומרה, אשר גם סניגורים מלומדים לא התעלמו ממנה בטיעוניהם. כי כן, נשאלת השאלה לגבי שני הנאשמים, כהבדלים הבסיסיים העומדים ביסודם - הנאשם השני ללא הרשעות קודמות, כאשר עברו הנקי והטוב לזכותו, כנגד נאשם 1 - אשר גליון הרשעות קודמות לו, מאסרים על תנאי על גבו ועומד הוא בפני הפקעת שליש אשר ניתן לו עם שחרורו. עיינתי בגזר דינו של חברי הנכבד השופט ז' כספי בת"פ 040181/06 בעניינו של מאלק, בהשוואת ענישה לכאן באשר לנאשם מס' 2; ראיתי הנימוקים שם, וראיתי כי כנגד הנאשם מאלק היה גם אישום של כניסה לישראל ושהיה בה בניגוד לחוק על פי חוק הכניסה לישראל. ראיתי בזאת הבדל בין השניים, הבדל בין מאלק לנאשם 2, הבדל כזה אשר מצדיק אבחנה ביניהם לטובת הנאשם כאן בגזירת עונשו. אכן, העונש אשר קיבל מאלק - עונש קל הוא והתייחס למהות מעשים, לדרך עשייתם, לברוטליות שבעשייתם, הכל כמפורט לעיל. אולם, עמדו למאלק כל הנימוקים הנמנים בגזר דינו של השופט כספי, כדי לא למצות את הדין וליתן לו ענישה אשר תאפשר לו שיקום והסתכלות קדימה, בצד שליחתו למאסר, כנקוב שם, נמוקים העומדים גם לנאשם 2 וביתר שאת באבחון ביניהם. גם כאן, כל הנטען מפי עורך דין אבו גוש הנכבד לעניינו של נאשם מס' 2, כל נימוקים אלה עומדים בחשבון, לקולא; בעיון באותו תסקיר, כזה המספר על לימודיו של הנאשם, על תולדותיו, על היותו נורמטיבי ושואף טוב כל חייו עד הסתבכותו זו. על הבושה. בירידה לטמיון של למודים, השקעה; בזיון מול החברה; חברים, משפחה. בהשוואת ענישה אל זו של מאלק, באמירה כי מאלק, הודיתו, בעקבות הסדר טעון כאן. עם זאת, באמירה ברורה, כי כל נימוק לקולא, אין בו כדי ליטול חומרתו של אישום, חומרתם של מעשים בחבורה, כלפי מתלונן חסר ישע, כמתואר. כל נימוק קולא אך עדיין - בענישה. לא כמידות סניגוריה ככשרונה, אלא באותה מידה עונשית, המאזנת, ולו אף בצד המקל שבדברים בסיומה של שקלא וטריא. סוף דבר: הריני להשית על נאשם 2: 1. עונש מאסר בפועל של 18 חודש מיום מעצרו 25.6.06. 2. 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים על מנת שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירת שוד כלשהי, עבירת רכוש מסוג פשע או עבירת פשע שיש בה יסוד של אלימות. ובאשר לנאשם מס' 1 - לגביו - המצב שונה. עומד הוא להיות נענש על מכלול דברים; על מה אשר עשה כאן ועל מה אשר עומד כנגדו במעשיו הרעים התלוים כנגדו, בין תרצי לומר במאסרים על תנאי ובין תרצי לומר באותה הפקעה, ובהרשעות הקודמות כנגדו. ולא במאמר מוסגר יאמר, כי ענינה של אותה הפקעת שליש, ויהא אורכה אשר יהא - אינה בחשבון שיקולי בית המשפט כאן. אכן, יודע זאת בית המשפט, דהיינו, ער הוא לעובדה כי מחכה לנאשם עוד דרך ארוכה, אקסטרטוריאלית לענישה כאן; פרעון חוב, על מה שקיבל בניכוי שליש, והפר. אולם, בית משפט על פי דין - אמור להסתכל פנימה, לתיק עצמו כאשר משית הוא עונש לנאשם. הנאשם, אשר למן גיל צעיר עומד הוא לדין במעשים שונים, ורישום מס' 3 מדבר על מאסר למשך שמונה שנים, ב-25.10.99. זאת - על ארבעה מעשי שוד מזויין, נסיון לשוד וגניבת רכב. אותה עת - היה הנאשם איש צעיר מאוד, בן 21. הרשעה מס' 4 - מדברת על תיק קודם בו נדון הוא ל-12 חודשים ביום 3.6.01, ושם - בעניין חבלה חמורה, תקיפה, החזקת סכין והחזקת סמים מסוכנים. הווה אומר מאסרו בן שמונה השנים משנת 1999. מאז, ללא מעשים נוספים עד עתה. אכן, בחומרת מעשים, מעשי השוד כנמנה שם; באותו עבר קשה לנאשם כה צעיר. בקריאה בתסקיר אשר הומצא באדיבותם של צדדים; בהפניה לאותו נאשם. על היותו מנותק ממשפחתו, משפחתו אשר לא רצתה איתו כל קשר, לא בתקופה דהיום ולא בתקופות קודמות. (שם) בהסתכלות על אותו תסקיר, כאשר מובע ספק באשר ליכולת הנאשם לגייס כוחות ולהתמיד בתהליך גמילה; נאשם, אשר תסקיר מתאר התנהגות אביו אליו. נאשם, אשר ביצע עבירות, שוב, על רקע שימוש בסמים. נאשם אשר בזמנו, ב-1999 נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית בין השאר, עקב אי יכולת הנאשם ליתן אימון בשרות המבחן כמו גם הכחשת המעשים אשר יוחסו לו. היום, למעשה מוסר שרות המבחן כי לראשונה מוכן הנאשם להכיר בבעיית התמכרותו לסמים. עבר הנאשם גמילה פיזית באמצעות טיפול תרופתי. התנהגותו היום במעצר טובה ונחוש הוא לעבור הליך של גמילה ושיקום. לוקח היום הנאשם אחריות על מעשיו ומגלה מודעות ראשונית באשר לבעייתיות בתחום התמכרותו לסמים, כמו גם נזקקות ומוטיבציה לקבל סיוע מגורם טיפולי מקצועי. הנאשם היום בן 27. חייו לא היו פשוטים, ומעשיו היום אף הם כמובן כנגדו. אולם, כל אדם יש לו תקנה. ואדם צעיר - על אחת כמה וכמה. מוכרחה אני לציין כי משהו בדברי הנאשם אלי, בסיפא יום, בקריאה פנימה לתוך תסקיר, גורמת לו למחשבה נוספת על דרך עונשית אשר צריכה לה להנקט לגביו; דרך עונשית אשר בשליחתו למאסר, אכן; אולם, כדבריו היפים של סניגור מלומד, דרך עונשית אשר יוכל הוא לראות האור בקצה מנהרת העונש. אם לא תאמר כן - וכל משכנתא עונשית, הרובצת עליו תופעל - הרי עלול הוא לשבת במאסר תקופה ארוכה מאוד כאשר ילמד הוא אך ורק חיים בתחום כלא, על כל הרע בכך, בהעדר התקווה; הוא, כגילו, כחייו, כהיותו נרקומן, כדבריו לבית המשפט. ראיתי גם כי אותו מאסר על תנאי של 24 חודשים, עניינו כבר משנת 1999. מאסר על תנאי ארוך, אשר הפעלתו נדרשת. גם המאסר על תנאי של שמונה חודשים, עניינו על עבירה משנת 1998, דהיינו לפני תשע שנים, כאשר גזר הדין הוא ב-3.6.01. ודוק: לא בהקלת ראש במשמעות מאסרים על תנאי. אולם, כאשר פרעונם של אלה נדרש לאחר תקופה ארוכה - יש לבוחנם במסגרת הכללית של הענישה לגבי אותו נאשם, בבחינתו הוא לגופו, ובבחינת מידתיות הענישה, הכוללת. מתוך כך, רואה אני לקבוע, כי שני המאסרים על תנאי, האחד שמונה חודשים בתיק 4758/98 בית משפט שלום ירושלים מיום 3.6.01, והשני, של בית משפט מחוזי ירושלים בת"פ 201/99 מיום 25.10.99 מופעלים בזאת בחופף זה לזה. בגין מעשיו של הנאשם בתיק זה, הריני גוזרת עליו: 1. עונש מאסר בפועל של 24 חודש מיום מעצרו בתיק זה, 31.5.06. המאסרים על תנאי אשר הופעלו לעיל - ירוצו באופן אשר שישה חודשים מהם יהיו במצטבר לעונש זה, והשאר בחופף. ולהבהיר: סך כל עונשו של הנאשם, מועמד בזאת על 30 חודשי מאסר מיום מעצרו 31.5.06. ידע הנאשם ויבין, כי עונש זה. ניתן לו כמחווה של חסד ביד פשוטה של בית משפט. באמירה, כי מאמין בית המשפט כי לנאשם כוחות להגמל מסם ולעלות על דרך הישר, להיות אדם נורמטיבי, המרוויח למחייתו ותומך באימו. בית המשפט רוצה להאמין כי הנאשם יפנים דברים אלה ולא יחזור עוד לכלא בתום ריצוי עונשו; בית המשפט רוצה להאמין כי הנאשם ינצל הזדמנות זו לטיפול נכון ומתמיד מגמילה בסם. שרות בתי הסוהר מתבקש בזאת לקבל את הנאשם 1 לטיפול גמילה ולספק לו כל כלי לגמילתו מסם, בהעברתו, אם ימצא ראוי לכך, לאגף נקי מסם לאחר תקופה. אין בית משפט כאן, כאמור, מתערב בשיקולי וועדת שחרורים כאשר תבוא לדון בהפקעת שליש אשר ניתן לנאשם. אולם, כל העולה מתסקיר, כל העולה מנסיבות חייו של הנאשם - ראוי ויבוא גם לפני וועדת השליש, בדיון באשר לגורלו הלאה מכן; במתן הזדמנות בבחינת התנהגות האיש; האם כעת מגלה מוטיבציה, ואם ראוי לכך. בנוסף הריני גוזרת על הנאשם: 2 .18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים על מנת שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירת שוד כלשהי, עבירת רכוש מסוג פשע או עבירת פשע שיש בה יסוד של אלימות. זכות ערעור תוך 45 ‏יום. קרקעותהפקעה