1. התובעת עתרה נגד הנתבעת להשבה ופיצויים בגין הפרת חוזה. 2. בין התובעת לבין הנתבעת, המפעילה בין היתר מכללה להוראת מקצוע הספרות ועיצוב שיער, נחתם ביום 18/12/03 חוזה התקשרות, לפיו בתמורה לתשלום בסך 7,200 ₪, תלמד התובעת קורס ספרות בבית ספרה של הנתבעת (להלן - בית הספר), ובכפוף לעמידתה של התובעת בדרישות הקורס, תזכה בסיומו בתעודת סיום קורס על ידי בית הספר (להלן - ההסכם). 3. אין מחלוקת בין הצדדים כי לימודיה של התובעת הופסקו ביום 28/09/04, לאחר שהספיקה להשלים לימודים של יותר ממחצית היקף שעות הלימוד בקורס. 4. לטענת התובעת, ביום 28/09/04, במהלך לימודיה, נקראה לשיחה עם מנהלת בית הספר (להלן - המנהלת). לגרסתה, בשיחה זו הטיחה בה המנהלת האשמות לפיהן גנבה ציוד מבית הספר ולפיכך לא תוכל להמשיך וללמוד במסגרת הקורס, אלא אם תחזיר את הציוד הגנוב ותפרסם מכתב התנצלות. התובעת גורסת כי מעולם לא גנבה ציוד מבית הספר ולפיכך לא הסכימה לדרישות המנהלת. לטענתה לימודיה הופסקו על ידי הנתבעת על לא עוול בכפה. לפיכך דורשת התובעת השבה של שכר הלימוד ששילמה עבור הקורס. התובעת טוענת בנוסף, כי על מנת ללמוד בקורס ויתרה על עבודה במשרה מלאה לתקופה של חמישה חודשים (תקופת הלימודים בקורס), ובעקבות הפסקת לימודיה על ידי הנתבעת, נדחה מועד הכשרתה ויכולתה של התובעת לעבוד במקצוע (כיוון שלא קיבלה תעודת סיום) ובכך נגרמו לתובעת הפסדי השתכרות. לבסוף מעלה התובעת טענת לשון הרע לאור חשיפת הפרשייה בקרב ציבור התלמידים והלקוחות. 5. לגרסת הנתבעת, התובעת אכן גנבה ציוד מבית הספר ואף הודתה בכך בעת השיחה עם המנהלת. לטענתה, התובעת הסכימה להחזיר את הציוד הגנוב לבית הספר ואף לפרסם מכתב התנצלות על מעשיה, אך לבסוף חזרה בה ולכן הופסקו לימודיה. לטענת הנתבעת, מעשיה של התובעת מהווים הפרה יסודית של ההסכם, ולפיכך, נוכח מעשיה והשלב בו הופסקו לימודיה, אין התובעת זכאית להשבה של שכר הלימוד ששילמה לנתבעת. 6. לאחר שמיעת עדויות, עיון בכל המסמכים הרלוונטיים ובסיכומי הצדדים, להלן קביעותיי: 6.1. כאשר מועלית טענה של ביצוע עבירה פלילית במשפט אזרחי, נדרשת תשתית ראייתית בעלת משקל רב וכבד יותר מהנדרש במשפט אזרחי רגיל (ראה לעניין זה - ע"א 475/81, זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 589 ,עמ' 598-599). מטעם הנתבעת העידה מנהלת בית הספר, אשר טענה כי התובעת הודתה בשיחה עימה בביצוע הגניבה (עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 18/09/05). בנוסף העידו מטעם הנתבעת שלושה תלמידים נוספים מבית הספר - העד סובחי חדד, אשר טען בעדותו בפניי כי ראה את התובעת גונבת ציוד מבית הספר (עמ' 12 - 13 לפרוטוקול ישיבת 18/09/05). העדות שרון מלכה ואשרת חלבי, אשר טענו בעדותן בפניי כי ראו את התובעת גונבת ציוד מבית הספר ואף סייעו לה באחד המקרים לגנוב ציוד (עמ' 11 - 7 לפרוטוקול ישיבת 18/09/05). יצוין, כי ב"כ התובעת ויתר על העדתה של שירלי אנקורי, מנהלת הסניף בו למדה התובעת, אשר אישרה בתצהירה את גרסת המנהלת ואף טענה כי התובעת אמרה לה - "מה היא מצפה (המנהלת), שאני אוריד את הצבע מהראש של הלקוחות?" (סע' 7 לתצהירה). בשים לב לעדויות מטעם הנתבעת לעניין מעשי הגניבה שיוחסו לתובעת, אשר לא נסתרו ולכך שעדות התובעת היא עדות יחידה של בעל דין לפי סע' 54 לפקודת הראיות, על כל המשתמע מכך מבחינה ראייתית, שוכנעתי לקבל את גרסת הנתבעת שעדיה היו אמינים בעיני לעניין מעשי הגניבה שבוצעו על ידי התובעת. 6.2. על פי סע' 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 (להלן - חוק התרופות), הפרה יסודית מסתברת של חוזה היא - "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה...". המבחן לשאלה האם בפנינו הפרה יסודית מסתברת הוא מבחן אובייקטיבי בעיני האדם הסביר (ע"א 2688/91 - עודד רפפורט נ' מיכאל רוט ו-3 אח', תק-על 95(1), 543 ,עמ' 546; ע"א 6846/98 - שלמה בן משה נ' רחל קפליוק, פ"ד נו(4) 494 ,עמ' 501-502). בשים לב לנסיבות בענייננו, יש להניח כי הנתבעת לא היתה מתקשרת בהסכם עם התובעת אילו ראתה מראש את ההפרה ותוצאותיה, ולפיכך מעשי התובעת מהווים הפרה יסודית מסתברת של ההסכם. 6.3. הפרה יסודית מסתברת מזכה את הנפגע בביטול החוזה לאלתר (ראה - ג' שלו, דיני חוזים - מהדורה שניה, תשנ"ה, בעמ' 548; להלן - ג' שלו). יחד עם זאת, על פי סע' 9 לחוק התרופות, עם ביטול ההסכם, קמה חובת השבה הדדית בין הצדדים להסכם. חובת ההשבה בין הצדדים היא חובת השבה בעין וכשזו לא מתאפשרת ההשבה בין הצדדים תהיה השבת שווי (ג' שלו בעמ' 565). יצוין כי ביטול חוזה מחמת הפרה יסודית אין משמעו ביטול החוזה מעיקרא גם לעניין ההשבה. תוקפו של ביטול כזה הוא מכאן ואילך ולא למפרע (ג' שלו בעמ' 545, 563). נוכח השלב בו הופסקו לימודיה של התובעת (התובעת סיימה 360 שעות לימוד קורס מתוך 540), ההוצאות שנגרמו לנתבעת לצורך הכשרתה של התובעת עד הפסקת לימודיה, ומצד אחר העובדה כי סיום הלימודים וקבלת תעודת הסיום היא המטרה העיקרית של הלומדים בבית הספר, לצורך השתלבות בעבודה במקצוע בעתיד, אני קובע כי הנתבעת חבה בהשבה של מחצית מעלות הקורס. 6.4. בנוסף, על פי סעיף 20 לחוק התרופות, לנתבעת זכות קיזוז בשיעור הפסדיה כתוצאה ממעשה הגניבה. על פי האמור בכתב ההגנה ובעדות המנהלת, אשר טענה כי התובעת הודתה בשיחה ביניהן כי גנבה ציוד בשווי 1,800 ₪ לפחות (עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 18/09/05) ובשים לב לכך שהנתבעת לא הצליחה להוכיח כי התובעת גנבה ציוד בשווי גבוה יותר, ולאמור בסע' 4 לתצהירה של אשרת חלבי ולדברי ב"כ התובעת בסיכומיו (עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת 18/09/05), אני קובע כי שווי כמות הציוד שגנבה התובעת מהנתבעת הוא בסך - 1,800 ₪. 6.5. אשר לטענות התובעת לעניין הפסדי השתכרות ופיצוי בגין עוולת לשון הרע - התובעת לא הניחה תשתית ראייתית אף לכאורה לתמיכה בטענותיה, מה גם שהוכח במידה הנדרשת בהליך אזרחי מעשה הגניבה שיוחס לה. אי לכך, תביעתה של התובעת בפריטים אלה נדחית. 7. מן המקובץ, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 7.1. בגין השבת מחצית מעלות הקורס (3,600 ₪) בקיזוז 1,800 ₪ (ערך ציוד הגנוב) - סך של 1,800 ₪. 7.2. שכ"ט עו"ד כולל מע"מ והוצאות משפט בשיעור 2,000 ₪ + מע"מ. 7.3. סך של 800 ₪, כאמור בהחלטת כב' הרשם שדה מיום 11/04/05. 7.4. אגרות משפט המתחייבות מהחיוב לפי פסק הדין ולא מסכום התביעה. החיובים על פי סע' 7 ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. 8.הפרת חוזההפרה יסודית