1. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין הפרת הסכם אי-תחרות שכרתה עם הנתבע? זו השאלה בה עסקינן בתביעה שבפנינו. 2. התובעת הינה חברה המספקת שירותי מחשוב למשרדי אדריכלים ומהנדסים. 3. הנתבע הועסק על ידי התובעת מיום 24.7.2006 ועד ליום 8.6.2006, עת פוטר מעבודתו. בעת העסקתו, הוצב בקביעות אצל לקוח התובעת, משרד "יסקי-מור-סיוון אדריכלים" (להלן: "משרד יסקי") כאיש סיסטם, קרי - אחראי על רשת המחשוב של הלקוח, לרבות רכש מחשוב, טיפול בתקלות במחשבים, בשרתים ובדוא"ל, בקרה על תקינות הגיבויים וכיו"ב. 4. לאחר סיום העסקתו, החל הנתבע לעבוד בחברת "פי שיא מחשבים בע"מ" (להלן: "פי שיא מחשבים") באותו תפקיד, ואצל אותו הלקוח - משרד יסקי. 5. לטענת התובעת, בעבודתו במשרד יסקי לאחר סיום העסקתו בתובעת, הפר הנתבע הסכם סודיות ואי-תחרות אשר חתם עמה עובר לתחילת העסקתו אצלה ובהתאם לאותו הסכם, היא זכאית לפיצוי המוסכם הנקוב בו בסך 100,000 ₪. הרקע העובדתי: 6. ביום 23.7.2006, עובר להעסקתו של הנתבע בתובעת והצבתו במשרד יסקי, נכרת בין התובעת לנתבע הסכם שכותרתו "סודיות ובלעדיות" (נספח ב' לכתב התביעה) שבו צויין כדלקמן: "4. בין אם התקבל לעבודה אצל הלקוח ובין אם לאו - העובד מתחייב שלא ליצור כל קשר, ישיר או עקיף עם הלקוח אשר הופנה ע"י החברה". לטענת התובעת, שם הלקוח לא צויין בהסכם זה מפאת החשש לתחרות, אולם רק עובדי התובעת שהועסקו במשרד יסקי, שהינו הלקוח הגדול והמשמעותי ביותר עבורה, הוחתמו על הסכם זה. ההסכם כלל גם סעיף פיצוי מוסכם שנוסחו: "5. העובד מסכים ומתחייב לפצות את החברה בסכום של 100,000 ₪ בכל מקרה של הפרת תנאי ההסכם". 7. ביום 24.7.2006 נחתם בין הצדדים גם הסכם העסקה. הסכם זה כולל אף הוא תניית אי תחרות אולם מדובר בתנייה גורפת שספק אם היתה עומדת במבחנים שהציבה הפסיקה, אודותם נרחיב את הדיבור בהמשך פסק דין זה. מכל מקום, כמצויין בסיכומי התובעת, התובעת אינה עומדת על אכיפת תניה זו ולפיכך איננו נדרשים לה. 8. לאחר סיכום תנאי ההעסקה הוצב הנתבע במשרד יסקי בתפקיד איש סיסטם, לצד עובד נוסף - מר דורון שדמי. עיקר עבודתו של הנתבע נגעה לשרתי המחשב והדוא"ל ולסביבת העבודה בתוכנות גנריות (חלונות, אופיס וכיו"ב) ועיקר עבודתו של מר שדמי נגעה לסביבת העבודה האדריכלית ותוכנת האוטוקד בפרט. הצדדים חלוקים בשאלה עד כמה דיכוטומית היתה חלוקת העבודה בין הנתבע למר שדמי וכמו כן, עד כמה ייחודי היה מבנה מערכת המיחשוב והצרכים של משרד יסקי, וכנגזרת מכך - עד כמה ייחודית היתה עבודתו של הנתבע במשרד. 9. בחלוף זמן התגלעו מחלוקות בין הצדדים ומערכת היחסים הפכה עכורה. על רקע זה, הודיע הנתבע ביום 18.11.2007 על רצונו להתפטר ושיגר מכתב התפטרות לתובעת (נספח ד' לכתב התביעה). למרות האמור, שוכנעו הצדדים להוסיף ולהמשיך את יחסי העבודה ביניהם והעסקת הנתבע נמשכה תוך התחשבות במלוא הוותק והזכויות שהוקנו לו. נעיר כי היחסים בין הנתבע לתובעת נותרו עכורים למרות המשך ההעסקה. 10. ביוני 2008 הודיע משרד יסקי לתובעת כי הוא מעוניין להפסיק עמה את ההתקשרות. בסמוך לאחר מכן הודיעו מנהלי התובעת לנתבע בשיחה טלפונית כי לאור סיום ההתקשרות עם משרד יסקי ולאור מערכת יחסים עכורה וחוסר אמון בסיסי שקיים ביניהם, לא ניתן להציב את הנתבע בתפקיד אחר בחברה. ביום 26.6.2008 נשלח לנתבע מכתב פיטורים. עם זאת, פיצויי הפיטורים שולמו לנתבע רק בחלוף 5.5 חודשים ורק לאחר ששכר שירותיו של עו"ד - ב"כ הנתבע בהליך דנן. 11. עקב האמור, הגיש הנתבע לבית הדין תביעה בגין תקופת עבודתו בתובעת וסיומה שעניינה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין אובדן קצבת אבטלה. ביום 24.6.2010 נסתיים ההליך בפסק דין של עמיתתי כב' הש' הדס יהלום ונציג הציבור מר יגאל כוחלאני (דמ"ש 1818/09). בית הדין הורה כי התובעת תשלם לנתבע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים אך דחה את יתר רכיבי התביעה. 12. ביום 28.7.2008 נערכה שיחה טלפונית בין מר אביב אינהורן, מנהל התובעת, לבין הנתבע. בתמצית נאמר כי במסגרת שיחה זו, שחלקים מתמלולה צורפו לכתב התביעה (נספח ה'), מבקש הנתבע ממר אינהורן את הסכם הסודיות ואי התחרות עליו הוא חתום ומר אינהורן מבהיר לו כי כל שנאסר עליו במסגרת הסכם זה הינו שלא להיות מועסק במשרד יסקי. 13. במועד כלשהו שלא הוברר עד תום, יצא הנתבע לחופשה בת 45 ימים מחוץ לישראל. ככל הנראה מועד היציאה מן הארץ היה בסמוך לאחר שיחת הטלפון הנ"ל. 14. שלושה ימים לאחר שובו של הנתבע לישראל, החל הנתבע לעבוד בחברת "פי שיא מחשבים", והוצב מטעמה במשרד יסקי. טענות הצדדים: 15. התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי המוסכם בסך 100,000 ₪ המוקנה לה בהסכם אי-התחרות שנכרת עם הנתבע ביום 23.7.2006, לנוכח הפרת ההסכם על ידי הנתבע. לפי הנטען, הסכם אי התחרות מגן על אינטרס לגיטימי של התובעת, שכן במשרד יסקי הוקמה מערכת מחשוב ייחודית ולתובע הוקנתה הכשרה מיוחד לתמיכה במערכת זו. עוד נטען כי משרד יסקי הינו לקוח גדול ובעל מוניטין בתחום האדריכלות, ומכאן חשיבותו המיוחדת עבור התובעת, לנוכח העובדה כי עצם העבודה עם משרד יסקי הקנתה מוניטין רב לתובעת. נטען כי הסכם אי התחרות הינו הסכם מצומצם שהאיסור היחיד הנקוב בו הינו אי-עבודה במשרד יסקי ובו בלבד ולפיכך הינו הסדר מידתי. לבסוף נטען כי הנתבע פעל בחוסר תום לב ונרמז לקנוניה שרקם הנתבע יחד עם "פי שיא מחשבים" ומשרד יסקי. התובעת ציינה בכתב תביעתה כי "...קיימת סבירות גדולה, כי הנתבע הוא זה שגרם ללקוח לסיים את קשרו העסקי עם התובעת, תוך מתן הבטחה, כי שירותיו יינתנו ללקוח דרך חברה אחרת וכך ללקוח לא יגרם כל נזק" (ס' 21 לכתב התביעה). 16. הנתבע כפר בתוקפה של תניית אי התחרות שבהסכם וטען כי אינה מגינה על אינטרס לגיטימי של התובעת. לטענתו, קיימת חזקת חוסר שיוויון שלא נסתרה במקרה דנן בין כוחו של העובד לבין כוחו של המעסיק ויש להניח בשל כך כי העובד אינו מסכים מרצונו לתניית אי תחרות. בנוגע לטענה כי מדובר בתנייה מצומצת ומידתית, טען הנתבע כי ההסכם נוגע למכלול לקוחות החברה ולא כטענת התובעת, למשרד יסקי בלבד. נטען כי בניגוד לטענת התובעת, הנוהג להחתים הסכמי אי תחרות מקובל בענף ההי-טק וכך נוהגת התובעת בכל עובדיה ולמצער באלו העובדים במיקור חוץ - ולא רק בעובדיה במשרד יסקי. כמו כן, טען כי לא הוסבר לו עובר לחתימתו דבר בנוגע למהות ההסכם, ולהיותו נוגע ללקוח מסויים זה או אחר. מבחינה עובדתית, טען כי עבודתו ב"פי שיא מחשבים" נמשכה כחודשיים בלבד ועד ינואר 2009. כלומר, שלא הוסיף לעבוד עם משרד יסקי לאחר מכן. ואף מטעם זה אין ליתן תוקף לתניית אי-התחרות. אשר לאופי עבודתו על מערכת המחשוב נטען כי אין מדובר במערכת מחשוב ייחודית כי אם בסביבת שרתי מחשוב רגילה וממילא היה אחראי רק על חלק קטן מהמערכת, בעוד שעל החלק הנוגע לסביבת עבודה אדריכלית ייחודית הופקד עובד אחר. מכל מקום, נטען כי הנתבע לא זכה להכשרה מיוחדת ולא הושקעו בו משאבים מיוחדים ואף לא זכה לחפיפה כלל על המערכת. לטענת הנתבע לא קיבל כל גמול הולם בתמורה לאי תחרות ואף השתכר שכר נמוך מן המקובל בענף. הנתבע הכחיש את טענות הקנוניה וטען כי מדובר בהשערה בלתי מבוססת של התובעת. לטענתו, התביעה נולדה אך ורק משום שהתעקש על לעמוד על זכותו בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לבסוף, הנתבע טען כי בשעה שהחל לעבוד עם משרד יסקי מטעם המתחרה "פי שיא מחשבים", היה משרד יסקי לקוח לשעבר של התובעת מכאן שהתניה, שלפי נוסחה "העובד מתחייב שלא ליצור כל קשר, ישיר או עקיף עם הלקוח אשר הופנה ע"י החברה", כלל אינה עוסקת בו. ההליך: 17. מטעם התובעת העיד בפנינו מנהל התובעת, מר אביב אינהורן וכן העיד הנתבע עצמו. המסגרת המשפטית: 18. האינטרס בדבר חופש העיסוק מצא עיגונו כזכות יסוד הן בפסיקת בתי המשפט והן בחוק יסוד: חופש העיסוק, המעגנו כזכות חוקתית. חרף מעמדה החוקתי, יש והזכות לחופש עיסוק נדחית מפני אינטרסים אחרים, ובכללם אינטרסים קנייניים לרבות קניין רוחני וסודות מסחריים וכן האינטרס בדבר חופש ההתקשרות ו'חופש החוזים'. 19. בפרשה שבפנינו לא מתעוררת השאלה אם יש לאכוף את תניית הגבלת העיסוק, כי אם השאלה - האם יש ליתן תוקף לתניית פיצוי מוסכם בשל הפרת תניית הגבלת העיסוק. כלומר, ההפרה הינה עניין מוגמר, אשר אינו שרוי במחלוקת. יחד עם זאת, על מנת לדון בשאלה אם יש ליתן תוקף לתנייה בדבר הפיצוי המוסכם עלינו לבחון כשאלה מקדמית את תניית הגבלת העיסוק בשאלה אם יש מקום ליתן לה תוקף. 20. בשעה שצד מבקש כי בית הדין יתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק, על המבקש מוטל הנטל להוכיח ראשית, כי התניה באה להגן על אינטרס בר-הגנה. תניה "עירומה" בין עובד ומעביד, המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד, תהא נוגדת את "תקנת הציבור" ולכן בטלה (ע"א 6601/96 AES SYSTEM INC. נ' משה סער, פ"ד נד 850 (2000), להלן: "עניין סער"). בין האינטרסים הלגיטימיים אנו מונים סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת, תמורה מיוחדת או הפרה של חובות האמון ותום הלב המשתרעים הן על תקופת העבודה והן לאחריה (ע"ע (ארצי) 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תכנה בע"מ - רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999), להלן: "עניין צ'ק פוינט"; ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב ואח', פד"ע לט 728 (2004), להלן: "עניין גירית"). יודגש כי אין מדובר ברשימה סגורה. לענין תום הלב נקבע כי "הפרת ההתחייבות לאי- תחרות, כשלעצמה, אינה מהווה חוסר תום לב ויש לשקול את מכלול נסיבות העניין" (ע"ע (ארצי) 1055/01 אנתוני קורי ואח' - אירוקה אינטרנשיונל בע"מ, (2001), להלן: "עניין אירוקה"). נוסף על קיומו של אינטרס בר-הגנה, על המעסיק להוכיח כי היקף ההגנה שנקבע בתנייה המגבילה את העובד אינו חורג מעבר לנדרש לשם הגנה על אותו אינטרס (עניין צ'ק פוינט, עניין סער). הכרעה: 21. לאחר עיון במכלול הנסיבות שבפנינו, באנו לכלל מסקנה כי במקרה דנן לא הרימה התובעת את הנטל הדרוש להראות כי יש ליתן תוקף לתניית הגבלת העיסוק שבהסכם אי התחרות. נאמר כי חרף מסקנתנו זו, מצאנו כי התנהלותו של הנתבע מעוררת יותר מתמיהה. להלן נבהיר עמדתנו. 22. התובעת ביקשה למעשה להצביע על ארבעה אינטרסים בני הגנה, אשר מפניהם יש להורות על מתן תוקף לתניית הגבלת העיסוק שבפנינו: א. הכשרה מיוחדת של הנתבע לעיסוק בתוכנות שהותקנו במשרד יסקי; ב. טענה לסוד מסחרי, הוא מבנה מערכת המחשוב במשרד יסקי ושיטות העבודה; ג. הפרה של חובת האמון וחובת תום הלב ביחסי הנתבע עם התובעת, בשים לב לטענת התובעת לקנוניה; ד. טענה כי ייחודו של משרד יסקי בהיותו לקוח גדול ובעל מוניטין מהווה כשלעצמו אינטרס לגיטימי ובר-הגנה. נדון באלו בזה אחר זה. 23. הכשרה מיוחדת: מר אינהורן הצהיר אמנם כי הנתבע קיבל "הכשרה, הדרכה ותמיכה" מהחברה אולם לא פירט מעבר לכך דבר. בחקירתו הנגדית נשאל איזו הדרכה ייחודית ניתנה לנתבעת, והשיב כי "...בהתחשב בעובדה שמדובר באיש מחשבים שעבד במשרד הביטחון קודם לכן, אני משיב שההדרכה נערכה בהתחלה על ידי אלכסיי, ההדרכה כללה את מערכות המחשוב שנמצאות במשרד יסקי. שיטות העבודה של המשרד. התוכנות הייחודיות של המשרד הזה, מערכת ההרשאות מבחינת אבטחה" (עמ' 7 לפרו', ש' 14 - 18). לא מצאנו באמירה זו משום הצבעה על הכשרה ייחודית שזכה לה הנתבע. ההיפך הוא הנכון - מר אינהורן הצביע על עבודת הנתבע במשרד הביטחון. עולה, כי היה די בהכשרתו שם וכל שנדרש הוא התאמת כישוריו לשיטות העבודה והתוכנות שבמשרד יסקי. לא שוכנענו כי יש בכך ייחוד. זאת ועוד, הנתבע עצמו הצהיר כי כלל לא עבר חפיפה עת נכנס לעבוד במשרד יסקי וכי חפיפה כזו לא נדרשה. לטענתו, ה'חפיפה' עם אותו אלכסיי הסתכמה רק בהעברה של שמות משתמש וסיסמאות ובהסבר על ממיקום השרתים ועמדות המחשב במשרד. מן האמור עולה כי אין ליתן תוקף לתניית הגבלת העיסוק מנימוק של הכשרה מיוחדת שהוקנתה לנתבע. 24. מבנה מערכת המחשוב במשרד יסקי ושיטות העבודה: התובעת טענה כי מערכת המחשוב התאפיינה בייחוד שיש בו אינטרס בר-הגנה כסוד מסחרי. מר אינהורן הסביר בחקירתו: "מדובר במערכת של שיטות עבודה, נהלי עבודה, שיטות עבודה אדריכליות, תוכנות ייחודיות בנושא של שיטת העבודה האדריכלית מול הרשויות, תוכנה בשם: "מאסטר פלן" - תוכנה לניהול משרד אדריכלים, יש שם סט תוכנות ייעודיות וייחודיות על פי האפיון של המשרד הזה ובקשותיו המיוחדות..." (עמ' 4 לפרו', ש' 2 - 6). עם זאת, הנתבע טען כי אין מדובר בסוד מסחרי שכן "כשם שבכל גוף או ארגון כמו שבבית הדין הנכבד מוחזקות מערכת windows, office וכן מוחזקים שרתים לדואר אלקטרוני אשר אינם מטופלים על ידי איש מחשבים, זה היה תפקידי" (ס' 10 לתצהיר הנתבע). מחומר הראיות שבפנינו שוכנענו כי על התוכנות הייעודיות והייחודיות למשרד אדריכלים הופקד העובד הנוסף, מר שדמי (וכן קודמו, אלכסיי) ולא הנתבע, בפרט לנוכח העובדה כי התובעת נמנעה מלהעיד בפנינו את אחד מהעובדים הנוספים, דבר הפועל לחובתה. לפיכך, עולה השאלה האם היה ייחוד כלשהו המהווה אינטרס בר-הגנה במערכת השרתים והמחשוב שהקימה התובעת במשרד יסקי, אשר לא היתה קשורה לתוכנות הייעודיות לאדריכלים. באשר לכך הסביר מר איינהורן: "...אני משיב שיש דברים שחלק מהתחומים הם גנריים וקיימים בכלל מערכות המחשוב. בגלל שמדובר במשרד אדריכלי היחיד בסדר גודל כזה בארץ... היו שם שיטות עבודה, נהלי עבודה, תוכנות שאנחנו חלקם פיתחנו, חלקם התאמנו לצורכיהם, חלקם אפיינו לצורך פיתוח חיצוני של גורמים אחרים" (עמ' 7 לפרו', ש' 19 - 23). המסקנה העולה מדבריו של מר איינהורן הינה כי אין מדובר באינטרס בר-הגנה. ראשית, מר איינהורן מודה בעצמו כי חלק ממערכת המחשוב היה גנרי, כלומר מאפיין מערכת מחשבים בכל גוף או ארגון גדול, כגירסת הנתבע. שנית, לפי עדותו של מר איינהורן מדובר במשרד ייחודי בגודלו ולכן נדרשו ההתאמות והפיתוחים שיישמה התובעת וכן שיטות העבודה השונות. היות שאין עוד משרד בסדר גודל דומה, הרי שממילא אין עוד מקום בו שיטות העבודה הלכאוריות תתאמנה והסודות המסחריים הנטענים יהיו ישימים. שלישית, וכאן העיקר, שיטות העבודה ובעיקר מערכות המחשוב שפותחו עבור משרד יסקי, היו נותרים במשרד יסקי בין אם הנתבע היה מוסיף לעבוד שם ובין אם לאו. כלומר, שאין התאמה בין האמצעי המגביל שמבקשת התובעת לאכוף על הנתבע לבין האינטרס. נראה כי המוקד הנכון לשמירה על אינטרס זה של התובעת, ככל שהוא קיים (והדבר, כאמור, לא הוכח בפנינו) אינו טמון בתובע כלל, כי אם במערך החוזי למול משרד יסקי. 25. הפרת חובת האמון ותום הלב: כפי שהבהרנו לעיל, בעצם הפרת התנייה אין כשלעצמו משום חוסר תום לב (עניין אירוקה), אך ברי כי עלינו לשקול את מכלול נסיבות העניין. יש, ומעשה שעושה העובד תוך הפרת חובת תום הלב ועל מנת לגרום לנטישת לקוח חשוב של מעבידו, יוכר כמעשה שיש בו כדי להצדיק מתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק או פסיקת פיצוי, שכן "תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל'סוס טרויאני' אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו" (עניין גירית). התובעת טוענת, כאמור, לקנוניה, אשר הנתבע עומד מאחוריה ואשר יש בה כדי להסביר מדוע משרד יסקי ביקש להפסיק את ההתקשרות עמה ולעבור לעבוד עם חברת "פי שיא מחשבים" באופן שבו בסופו של דבר הביא להצבתו מחדש באותו 'מקום עבודה' פיזי, קרי במשרד יסקי, לאחר שובו של הנתבע מחו"ל. הראיות שהציגה התובעת בפנינו היו דלות וחסרות. למעשה, למעט עדותו של מנהל התובעת אשר חשד בקנוניה ואינו יכול להביא ראיה ממשית שתתמוך בסברתו, כל שהובא בפנינו הוא מיעוט ראיות נסיבתיות: שיחת הטלפון בה ביקש הנתבע את הסכם אי התחרות (אשר יש לתמוה על כך שהוצגה רק באופן חלקי בפני בית הדין); והעובדה כי הנתבע החל לעבוד במשרד יסקי תוך שלושה ימים בלבד לאחר שובו מחו"ל. אכן, לכך מצטרפת גם גירסתו המשתנה של הנתבע אשר העיד בתביעתו שלו כי סיכם לפני נסיעתו לחו"ל על תנאי העסקתו ב"פי שיא מחשבים"; חזר בו מאמירה זו בפנינו; וניסה באופן בלתי משכנע בעליל ליישב בין שתי האמירות (עמ' 11 לפרו', ש' 1 - 4). עם זאת, בכל אלה אין די כדי לשכנענו אל מעבר למאזן הסתברויות כי הנתבע רקם קנוניה של ממש, שכן מדובר בראיות נסיבתיות בלבד אשר אין קושרות ולו ברמז את הנתבע לקנוניה. מחדלה של התובעת מלהביא בפנינו עדותו של מאן דהוא ממשרד יסקי או מ"פי שיא מחשבים", אשר יעיד על רצף ההתרחשויות ועל אותה קנוניה נרמזת, פועל במקרה דנן לחובתה. נזכיר: התובעת היא שפיטרה את הנתבע מעבודתו אצלה. אף שהנתבע יכול היה לחזות את הפיטורים על רקע היחסים העכורים בין התובעת לבינו, הרי שפעולת הפיטורים בוצעה ביוזמת התובעת ואין מדובר בפעולה המתיישבת עם טענה לקנוניה שיזם הנתבע. איש לא הבטיח לנתבע מראש כי יפוטר ברגע בו יבקש משרד יסקי לסיים את ההתקשרות עם התובעת. לא נוכל שלא להעלות תמיהות ביחס להתנהלותו של הנתבע במכלול הנסיבות שהובא בפנינו: הסתירות שהתגלעו בעדותו של הנתבע ביחס למועד הסיכום על עבודה עם "פי שיא מחשבים"; התחמקותו של הנתבע מלהתחייב שלא יעבוד עם משרד יסקי בשיחת הטלפון עם מר אינהורן; התחלת העבודה במשרד יסקי שלושה ימים בלבד לאחר שובו מחו"ל. יחד עם זאת, אין בתמיהות אלה כדי לשנות את מאזן הנטלים ולהעביר את נטל ההוכחה מקום שהוא מוטל על כתפי התובעת. 26. היות משרד יסקי לקוח גדול ובעל מוניטין: אין חולק כי התקשרותו של לקוח גדול ובעל מוניטין מקנה למתקשר עמו רווח נאה הן ברמה הכלכלית והן במישורים נוספים. אכן, המוניטין המוקנה למי שמוביל בענף עיסוקו דבק גם בספקיו ואין חולק כי מי שמאבד לקוח גדול שכזה לטובת מתחריו עשוי לספוג נזק החורג מנזקו הכלכלי. אך בכך אין די כדי להצדיק מתן תוקף לתנייה המגבילה עיסוקו של עובד. מעבר של לקוחות מספק אחד לספק אחר (או בנסיבות דנן - מספק מיקור חוץ אחד למשנהו) הינו חלק ממהלך העסקים הרגיל ואין בו כשלעצמו כדי להוות צידוק להגבלת עובד זה או אחר בנוגע ללקוח זה או אחר. לפיכך, לא מצאנו גם בטענה זו אינטרס בר-הגנה. 27. הערה לעניין תמורה מיוחדת: נעיר כי התובעת לא טענה כי ניתנה לתובע תמורה מיוחדת בעבור התנייה בה עסקינן, אף כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בדבר גובה שכרו של הנתבע והשאלה אם הוא נמוך או גבוה ביחס לשוק בענף. מכל מקום, שוכנענו בטענת הנתבע כי שכרו לא חרג אל מעבר לשכר השוקי המקובל בענף. לפיכך, אין בענייננו תמורה מיוחדת שיש בה כדי להצדיק מתן תוקף לתנייה המגבילה. 28. מצאנו, איפוא, כי התובעת לא הרימה את הנטל להציג אינטרס לגיטימי ובר-הגנה, שבגינו יש ליתן תוקף לתניית הגבלת העיסוק שעליה היה חתום הנתבע. לפיכך, עצם התנייה בטלה ואיננו נדרשים לדון בשאלת מידתיותה. כמו כן, איננו נדרשים לדון בשאלת הנזק שהתובעת טענה לו. סוף דבר: 29. התביעה נדחית. 30. בשים לב למכלול הנסיבות, מצאנו שלא לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. 31. במהלך כתיבת פסק הדין הלכה לעולמה חברת המותב ד"ר לילי ניר ז"ל, ופסק הדין ניתן על ידי שני חברי המותב הנותרים, וזאת לאחר קבלת הסכמת הצדדים לכך. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. הפרת חוזהחוזהסעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות