א. מבוא בתביעה שבפני עותרים התובעים לחייב הנתבעת לשלם להם מלוא הפיצוי המוסכם האמור בסעיף 9 לחוזה מכר דירה, שנחתם בין הצדדים ביום 13.4.05. התובעים טוענים כי ע"פ הסכם המכר בו הסכימו התובעים למכור לנתבעת זכויותיהם בדירה הנמצאת ברח' הרימון 21/7 בגבעת עדה היה על הנתבעת להעביר להם עד יום 5.5.05 סך השווה בשקלים ל-62,000$ ארה"ב. בפועל מסכימים התובעים כי הסכימו ליתן ארכה לביצוע התשלום המגיע מהנתבעת עד יום 8.6.05 ואולם הם טוענים כי גם במועד זה לא שילמה הנתבעת מלוא המגיע ממנה. נטען כי מלוא התשלום שולם רק ביום 15.6.05. נטען כי איחור זה מהווה הפרה יסודית של ההסכם ומזכה התובעים בזכות לקבל מהנתבעת מלוא סכום הפיצוי המוסכם האמור בסעיף 9 להסכם. עוד נטען כי האיחור בתשלום הסכום המגיע מהנתבעת גרם לתובעים לאחר בתשלום סכומים שהתחייבו לשלם בהסכם מכר אחר בו רכשו ממר ישראל שלום וגב' אביבה שלום זכויותיהם בדירה באור יהודה. כן נטען כי התובעים חוייבו בגין איחור זה לשלם למר וגב' שלום סכום נוסף של 3,000 ₪ (ס' 13 לכתב התביעה). בכתב ההגנה כפרה הנתבעת בטענות התובעים. הנתבעת טענה כי אכן איחרה בתשלום הסכומים שהתחייבה לשלם לתובעים בעבור רכישת זכויותיהם בדירה, ואולם האיחור היה מוסכם לאור ארכה לביצוע התשלום שניתן לבאת כוחה ע"י ב"כ התובעים. נטען כי הנתבעת שילמה הסכומים המגיעים ממנה במועד לאור הארכה שקיבלה ואף שילמה ביתר סכומים אשר הוחזרו לה אח"כ ע"י התובעים. הנתבעת טענה כי הסכמת התובעים להשיב לה סכומים ששולמו על ידה ביתר, מחזקת טענתה כי התובעים עצמם לא ראו עצמם זכאים לתשלום נוסף ממנה וויתרו על כל טענה לתשלום פיצוי מוסכם. עוד טענה הנתבעת כי האיחור בתשלום (בהשוואה לתאריכי התשלום האמורים בהסכם בין הצדדים), נבע מגורם שאינו בשליטתה. נטען כי הנתבעת היתה זכאית לקבל סיוע ממשרד השיכון בהיותה אם חד הורית ואולם, במפתיע, עלה שמה במדגם בדיקה שערך משרד השיכון וכתוצאה מכך והצורך בעריכת בדיקות, התעכב מתן אישור משרד השיכון למתן הסיוע. עוד נטען כי לתובעים לא נגרם נזק של ממש כתוצאה מהעיכוב בקבלת הכספים המגיעים ממנה מכיוון שמלוא התשלום שולם על ידה להם ביום 15.6.05, ונותרה לתובעים שהות לשלם הסכום המגיע מהם למר וגב' שלום אשר היה אמור להשתלם עד יום 21.6.05 או 21.7.05, ובנוסף נתנה בהסכם לתובעים ארכה נוספת לתשלום בת 14-7 יום לתשלום מבלי שתקום זכות לבני הזוג שלום לתבוע פיצוי מוסכם. כן נטען כי אין הוכחה מספקת לטענת התובעים כי נאלצו לשלם למר וגב' שלום סכום נוסף כפיצוי בגין איחור בתשלום וקיימות מספר גירסאות מהו הסכום ששולם על ידם 2,000 ₪ או 3,000 ₪ כנטען בכתב התביעה. כמו כן, טענה הנתבעת כי שילמה לתובעים שכר דירה עד סוף חודש יוני 2005 למרות שהחזקה בדירה היתה אמורה להמסר לה בתחילת חודש יוני 2005. הנתבעת טענה כי תביעת התובעים קנטרנית טורדנית ועצם הגשת התביעה מהווה שימוש שלא בתום לב בזכויות ע"פ ההסכם. ב. הראיות לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, שמעתי ביום 22.4.07 עדויות התובע מר חמאל ועדות הנתבעת גב' שניצר. כן הוגשו לי ראיות שצורפו לתצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. למרות שבמועד 22.4.07 היה על הצדדים להשמיע גם סיכום טענות בע"פ, ביקש ב"כ התובעים להגיש סיכום טענות בכתב משום שלטענתו מדובר בתיק משפטי. למרות התנגדות ב"כ הנתבעת, נעתרתי לבקשה והוריתי על הגשת סיכום טענות בכתב. ג. העובדות הרלוונטיות מן הראיות שהוגשו בפני עולה כי: 1. הנתבעת שכרה מהתובעים הדירה שאת הזכויות בה רכשה לבסוף מהתובעים בהסכם מיום 13.4.05 . 2. הנתבעת שילמה לתובעים דמי שכירות עד סוף חודש יוני 2005. 3. ביום 13.4.05 נחתם בין הצדדים הסכם מכר נספח א' לת/1. ע"פ הסכם זה היה על הנתבעת לשלם לתובעים סך השווה ל- 62,000$ ארה"ב בתוך 20 יום ממועד חתימת ההסכם. עוד הוסכם כי איחור של עד 7 ימים בביצוע כל תשלום, לא יהווה הפרת תנאי יסודי בחוזה. 4. ביום 21.4.05 חתמו התובעים על הסכם לרכישת זכויות בדירה אחרת של מר וגב' שלום, הוא נספח ב' לת/1. ע"פ הסכם זה היה על התובעים לשלם למר וגב' שלום סך השווה בשקלים ל-80,000$ בתוך חודשיים ממועד חתימת ההסכם, קרי עד יום 21.6.05, וסך השווה בשקלים ל- 10,000$ עד יום 21.7.05. הוסכם כי איחור של עד 7 ימים בביצוע כל תשלום לא יהווה הפרת הסכם (ס' 4 להסכם נספח ב' לת/1). בנוסף הוסכם, בסעיף 10 להסכם, הוא נספח ב' לת/1, כי איחור של עד 14 יום בביצוע התחייבות צד כלשהו לא יהווה הפרה יסודית, המזכה בתשלום פיצוי מוסכם. 5. ביום 2.5.05 הודע לנתבעת כי עלתה במדגם בדיקה לאימות נתונים למבקשי סיוע שעורך משרד השיכון. 6. ביום 9.5.05 ביקשה ב"כ הנתבעת מב"כ התובעים להעביר לידיה מסמכים דרושים לטיפול בהעברת כספים לצורך פרעון הלוואה שנטלו התובעים מבנק לאומי למשכנתאות. 7. ביום 11.5.05 הודיעה ב"כ הנתבעת לב"כ התובעים כי הנתבעת עלתה במדגם משרד הבינוי והשיכון, לצורך אימות נתונים, בהיותה מבקשת סיוע כאם חד הורית. כן העבירה ב"כ הנתבעת ביום זה אישור על תשלום סך שווה ערך ל- 22,000$ לסילוק הלוואה שנטלו המוכרים בנק לאומי למשכנאות. 8. ביום 15.5.05 שלח ב"כ התובעים מכתב לב"כ הנתבעת בו נאמר בסעיף 4 בו: "אבקש כי מרשתך תדאג לביצוע ולמילוי כל התחייבויותיה על פי הסכם המכר שבנדון. וזאת לא יאוחר מיום 8.6.05. אי עמידה בלוח הזמנים האמור יאלץ את מרשתי באין מנוס, לראות באיחור בתשלומי מרשתך, כהפרה יסודית מצידה." 9. ביום 1.6.05 העבירה ב"כ הנתבעת לב"כ התובעים מסמכים לחתימת התובעים הדרושים להשלמת מתן הלוואה לנתבעת. כן נמסר במכתב ב"כ הנתבעת לב"כ התובעים כי הליך אישור ההלוואה יארך עד אמצע חודש יוני 2005. 10. ביום 15.6.05 הועבר מכתב ב"כ הנתבעת לב"כ התובעים המאשר תשלום סך השווה בשקלים ל-40,000$ ארה"ב. בפועל, אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום זה שילמה הנתבעת מלוא המגיע ממנה ע"פ ההסכם ואף יותר מכך. 11. ביום 22.6.05 העביר ב"כ התובעים לב"כ הנתבעת אישורים נדרשים המעידים על סילוק המשכנתא שרבצה על הדירה. כן הודיע ב"כ התובעים לב"כ הנתבעת כי נותרה יתרה לתשלום בסך השווה בשקלים ל- 9,125 $ ארה"ב. לא נאמר דבר לענין איחור בתשלום המזכה את מרשו בזכות לפיצוי מוסכם ע"פ ההסכם. 12. ביום 1.7.05 אישר ב"כ התובעים קבלת תשלום נוסף מב"כ הנתבעת ובהתאם למכתב זה, נותרה יתרה לתשלום בסך השווה בשקלים ל-582$. גם במכתב זה לא נאמר דבר על זכות התובעים לקבלת הפיצוי המוסכם. מכתב תשובה מב"כ הנתבעת נתקבל ביום 4.7.05. במכתב נדחו טענות ב"כ התובעים לענין יתרת תשלום ונטען כי דווקא הנתבעת שילמה ביתר. 13. ביום 4.7.05 ענה ב"כ התובעים למכתב ב"כ הנתבעת וקיבל טענותיה בדבר זכאות הנתבעת להשבת תשלומים ששולמו ביתר למעט סך השווה בשקלים ל- 582$ ארה"ב סכום שהתובעים טענו כי הם זכאים לקיזוז בגין הפרשי שער שנבעו מן העובדה כי התשלום בוצע ע"י הנתבעת רק ביום 1.7.05. גם במכתב זה לא נטען דבר לענין זכאות התובעים לפיצוי מוסכם בגין איחור בתשלום. עוד יצויין כי טענות התובעים לענין זכאות לקיזוז סך השווה בשקלים ל- 582$ ארה"ב אינן שנויות במחלוקת בתביעה שבפני, שהרי הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד ולא טענה בכתב הגנתה טענת קיזוז. 14. ביום 7.7.05 שילמו התובעים לטענתם למר וגב' שלום סך של 2,000 ₪ פיצוי על איחור בתשלום סך השווה בשקלים ל-40,000$ כעולה מנספחים ד' 1-2 לת/1. הפיצוי שולם בד בבד עם תשלום סך השווה בשקלים ל- 40,000 $ ארה"ב אשר שולם ביום 7.7.05. ד. המסקנה לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין שהוגשו בתיק זה, במוצגים מטעם הצדדים ולאחר ששמעתי העדויות שבפני, והתרשמתי מהם, נחה דעתי כי דין התביעה להדחות. נחה דעתי כי התובעים לא הרימו נטל ההוכחה המוטל עליהם כתובעים במשפט אזרחי. נחה דעתי כי הנתבעת לא איחרה בתשלום המגיע ממנה ע"פ ההסכם בין הצדדים לאחר שקיבלה לבקשתה ארכה לביצוע התחייבויותיה ע"פ ההסכם. לדעתי, משנתן ב"כ התובעים לנתבעת ארכה לביצוע התשלום ע"פ ההסכם עד יום 8.6.05 מבלי ששונו תנאים נוספים בהסכם ובנסיבות שניתנה ארכה זו תוך מודעות שני הצדדים לצורך במתן ארכה בשל עיכוב שחל במתן אישור לקבלת סיוע לנתבעת ממשרד השיכון, יש לראות הצדדים כמי שהסכימו כי לתאריך יום 5.6.05 יש להוסיף תקופה בת שבעה ימים לגביה הוסכם בין הצדדים כי איחור בביצוע תשלום בתקופה זו, לא יהווה הפרה יסודית של המוסכם בין הצדדים המזכה בתשלום הפיצוי המוסכם בסך השווה בשקלים ל- 8,000$ ארה"ב. מששילמה הנתבעת המגיע ממנה ביום 15.6.05 הרי לא איחרה המועד המוסכם בין הצדדים לביצוע התשלום. אציין עוד כי התובעים לא הוכיחו טענותיהם בנוגע לנזקים שנגרמו להם עקב האיחור הנטען ובפועל, גילו דעתם, בהשיבם לנתבעת תשלומי יתר ששילמה מבלי שנטען על ידם דבר לענין זכאות לתשלום פיצוי מוסכם, כי אין להם כל זכות שכזו. עוד אציין כי התובעים זכו לתשלומי יתר בגין הסכמתם להתיר לנתבעת לאחר בביצוע התשלומים אותם התחייבה לשלם ע"פ ההסכם. התובעים זכו לתשלום הפרשי שער בסך השווה בשקלים ל-582$ ארה"ב וכן לתשלום שכר דירה עד סוף חודש יוני 2005. בכך זכו התובעים לתשלומי יתר מעבר לסכומים ששילמו הם לטענתם בגין איחור בתשלום למוכרי הדירה אותה רכשו ממר וגב' שלום. לטעמי, הפיצוי המוסכם האמור בהסכם אינו סביר בנסיבות הענין ובנסיבות שהוכחו בפני, יש סמכות לבית המשפט ל התערב. לטעמי העובדה שהתובעים עצמם בגין אותו איחור נטען נדרשו לשלם רק פיצוי בסך 2,000 ₪ למרות שבהסכם עליו חתמו הוסכם על פיצוי מוסכם בסך השווה בשקלים ל- 10,000$, תומך במסקנתי זו כי סכום הפיצוי המוסכם הנתבע בנסיבות הענין, אינו סביר. ה. הדיון 1. פרשנות הסכם אין מחלוקת כי הנתבעת התחייבה בהסכם שנכרת בין הצדדים לשלם סך השווה בשקלים ל- 62,000$ ארה"ב בתוך 21 יום ממועד חתימת ההסכם קרי, מיום 13.4.05. עוד הוסכם בין הצדדים בסעיף 9.4 להסכם כ: "איחור בתשלום הסכומים הנקובים בסעיף 3 לחוזה, או בחלק מהם, אשר אינו עולה על 7 ימים, החל מן היום הנקוב בחוזה לגבי כל תשלום ותשלום, לא יחשב כהפרת תנאי יסודי בחוזה". עוד אין מחלוקת כי למרות המועד האמור בסעיף 4.1.2 להסכם, נתן ב"כ התובעים לנתבעת באמצעות בא כוחה ארכה לביצוע התשלום ע"פ סעיף 4.1.2 להסכם עד יום 8.6.05. עוד הוסיף ב"כ התובעים במכתבי הנ"ל כי אי עמידה בלוח הזמנים המוארך על ידו, כאמור במכתבו, יאלץ מרשו לראות באיחור הפרה יסודית. קריאה מדוקדקת של סעיפי ההסכם ומכתב ב"כ התובעים מיום 15.5.05 מלמד כי היה ולא יבוצע תשלום עד המועד המוארך, קרי 8.6.05 יהיה זכאי התובע לראות במעשה זה הפרה יסודית המוגדרת בהסכם בין הצדדים. ואולם בהסכם שנכרת בין הצדדים נכתב והוסכם במפורש כי איחור של עד שבעה ימים מכל מועד שמוסכם בין הצדדים, לא יהווה הפרה יסודית. מתן ארכה ע"י ב"כ התובעים במכתבו מיום 15.5.05 לא שינה ההסכם בענין זה. ב"כ התובעים אף הפנה במכתבו למונח הפרה יסודית ע"פ ההסכם. מכאן, משנתנה ארכת מועד לתשלום, בהסתמך על הסברי ב"כ הנתבעת בדבר הצורך במתן הארכה, ומשלא נכתב דבר סותר אחר, יש להבין כי מתן ארכה פירושו מתן ארכה בהתאם לתנאי ההסכם קרי, אי עמידה במועד המוארך יהווה הפרה יסודית רק אם יחלפו יותר משבעה ימים נוספים מן המועד המוארך, בטרם ישולם הסכום הנדרש. שהרי, ב"כ התובעים ניסח במכתב מעניק הארכה לו רצה להבטיח כי המועד האמור במכתבו אינו כולל תקופת הארכה האמורה בהסכם המקורי בין הצדדים, היה עליו לציין זאת במפורש. לטעמי, משלא נכתב דבר לענין זה, יש להבין כי הוסכם בין הצדים על מתן ארכה בכפוף לתנאי החוזה בנוגע למועדי ביצוע תשלום והמועד החדש שנקבע גם לגביו חלים הוראות סעיף 4.1.2 להסכם. מששילמה איפוא הנתבעת מלוא המגיע ממנה ביום 15.6.05, עמדה במועדים שהוסכמו בין הצדדים. הבנתי את המוסכם בין הצדדים כאמור לעיל, נסמכת גם על התנהגות הצדדים ובמיוחד התובעים ובא כוחם. לו ראו הם בתשלום הנתבעת ביום 15.6.05 הפרה יסודית של המוסכם בין הצדדים, היה הדבר מוזכר במפורש בתכתובת שהוחלפה בין הצדדים. שתיקת התובעים ובא כוחם במועדים מאוחרים ליום 15.6.05 לענין התשלום באיחור, ראוי שתזקף לחובת התובעים ויש בה כדי לתמוך בפרשנותו הנ"ל. זאת ועוד, לו ראו התובעים ובא כוחם בהתנהגות הנתבעת הפרה יסודית של חובתם לשלם במועד המזכה את התובעים בזכות לקבוע תשלום פיצוי מוסכם, מדוע היו נכונים להשיב לנתבעת מלוא התשלומים ששולמו על ידה ביתר, ומדוע עשו כן בלי לשמור על זכותם לתבוע הפיצוי המוסכם? 2. נזקיהם הנטענים של התובעים גם לענין זה לא הורם נטל ההוכחה המוטל על התובעים. התובעים טענו בכתב תביעתם כי שילמו לצדדים שלישיים מהם רכשו דירתם סך של 3,000 ₪ בגין איחור בתשלום. בראיות שנשמעו בפני הוברר כי הסכום שנטען כי שולם ע"י התובעים היה רק סך של 2,000 ₪. זאת ועוד, לא הובאה כל ראיה כיצד חושב סכום הפיצוי ששולם לאותם צדדים שלישיים, באיזה איחור מדובר וממה נבע. פרט לטענה כללית כי האיחור נבע מאיחור בתשלום הנתבעת לתובעים המגיע ממנה, לא הובאה כל ראיה לתמוך בטענה זו. ענין זה תמוה במיוחד כאשר הוכח כי הנתבעת שילמה המגיע ממנה לתובעים ביום 15.6.05 ואלו נדרשו ע"פ ההסכם עם צדדים שלישיים לשלם תשלומים רק בתאריכים 21.6.05 או 21.7.05. לא הובהר מה נעשה ע"י התובעים מיום 15.6.05 עד יום 21.6.05 ומדוע בתקופת זמן זו, לא הספיקו לגייס הסכומים שנדרשו לשלם לצדדים שלישיים. גם לא הוכח איזה תשלום היה על התובעים לשלם ביום 21.6.05 ואיזה ב- 21.7.05 ובאיזה תאריך היו הם זקוקים לכספים הנתבעת ששולמו באיחור כדי לבצע התשלום לצדדים שלישיים. עוד לא הובהר מדוע שילמו התובעים לצדדים שלישיים 2,000 ₪ וכיצד חושב סכום זה ובגין מה. יצויין כי הוכח בפני שהתובעים זכו לתשלומי יתר מהנתבעת וכן שולמו להם דמי שכירות עד סוף חודש יוני 2005 למרות שהחזקה במושכר היתה אמורה לעבור לידי הנתבעת (משלמת שכר הדירה) במועד מוקדם יותר. גם הוכח כי שולמו לתובעים הפרשי שער בגין התשלום המאוחר שקיבלו. במצב ענינים זה, לא הוכחו בפני כנדרש טענות התובעים לענין נזקים שנגרמו להם רק בגין תשלומים באיחור שביצעה הנתבעת תוך הפרה של המוסכם בין הצדדים. 3. הפיצוי המוסכם עוד יש לדון ולדחות לדעתי טענות התובעים באשר לסבירות הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בין הצדדים וזכאות התובעים לקבלו. כאמור, לא הוכח כנדרש כי הנתבעת הפרה המוסכם בין הצדדים וכי מעשיה גרמו לנזק מוכח לתובעים. בנוסף סכום הפיצוי המוסכם הנתבע אינו סביר בנסיבות הענין. יובהר כי גם מקום בו הוכיח צד זכאותו לפיצוי בגין הפרת הסכם, רשאי בית המשפט שלא לפסוק לצד המקיים מלוא סכום הפיצוי המוסכם האמור בהסכם היה וסכום זה הינו בלתי סביר בנסיבות הענין. לטעמי, הסכום הנתבע הינו בלתי סביר ואין ממש בטענת התובעים ובא כוחם לענין זה. טוען ב"כ התובעים כי סכום זה הינו סביר בסוג כזה של עסקת מקרקעין. דא עקא טענותיו נסתרות מהראיות שהובאו על י דו. שהרי אם נעיין בהסכם שחתמו התובעים עם צדדים שלישיים, נלמד כי הפיצוי המוסכם שם עמד על סך השווה בשקלים ל -10,000$ ארה"ב (סעיף 10 להסכם). במקרה שם למרות האמור בהסכם ולמרות שנטען (אם כי לא הוכח) כי התובעים נתבעו לשלם פיצוי בגין הפרת הסכם בשל איחור בתשלום, שילמו התובעים רק 2,000 ₪ סכום שמהווה אולי רק פיצוי בגין הפרשי שער והוא פחות בהרבה מסכום הפיצוי המוסכם בין הצדדים שם. ללמדך כי גם התובעים עצמם למרות שטענו כי הפרו התחייבויותיהם כלפי הצדדים השלישיים ונתבעו בגין כך על ידם, לא נדרשו לשלם מלוא הפיצוי המוסכם בין הצדדים כפי שטוען ב"כ התובעים שעל הנתבעת לעשות בנסיבות הענין וכי ענין זה סביר ורווח בעסקאות מסוג זה. לטעמי, בנסיבות הענין לאחר שנתנה הסכמה לאחר במועד התשלום ומלוא התשלום שולם בתוך תקופת החסד שהסכימו הצדדים להעניק זה לזו מבלי שיראו בפעולה באיחור בתקופה זו, משום הפרה יסודית של התחייבות צד כלשהו, אין מקום לקבל טענות התובעים בנוגע לזכאותם לתשלום הפיצוי ומוסכם בין הצדדים בהסכם. סכום הפיצוי המוסכם בנסיבות הענין אינו סביר ואינו הולם. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי ממש בתביעת התובעים ודינה להדחות. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ ובצירוף מע"מ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. הפרת חוזהחוזה