הרקע 1. עניינה של התובענה שלפנינו, פיצוי התובע בשל נזק שנגרם לו, לטענתו, עקב איחור בהעברת דבר דואר (חבילה) שנשלחה אל התובע מקפריסין ביום 6.9.07. לטענת התובע בכתב התביעה, החבילה הכילה גבינה וקפה. בשל תכולתה, נשלחה החבילה בדואר אי.אם.אס, שעלותו כ-49 $, והגעתה מובטחת תוך 24 שעות. משלא הגיעה החבילה לביתו של התובע ביום 7.9.07, פנה התובע לנתבעת אך נאמר לו כי החבילה לא נמצאת. רק ביום 16.9.07 הצליח התובע להוציא את החבילה מסניף הנתבעת ואז התברר לו שכל תכולתה התקלקה. 2. התובע דורש סכום של 5,000 ש"ח הכולל את דמי המשלוח בסך 49 $, ערך הטובין שבחבילה בסך 1,000 ש"ח, וכן פיצוי בשל טרחה ועוגמת נפש. 3. לטענת הנתבעת בכתב הגנה, אפילו תתקבל טענת התובע בדבר איחור במסירת החבילה, דבר המוכחש, אין הוא זכאי לתבוע את הנתבעת לאור הוראות סעיף 78 לחוק הדואר, התשמ"ו-1986 (להלן - החוק). לחלופין, טוענת הנתבעת, כי גם אם ייקבע שהתובע הוכיח את נזקיו ושהנתבעת אחראית לנזק - הרי שהפיצוי המירבי שהמגיע לתובע מכח החוק כפוף להוראות תקנות הדואר (היקף האחריות לדבר דואר פנים), התשס"ו - 2006 (להלן - התקנות). המסגרת הנורמיטיבית 4. החבילה נשוא התביעה הינה בגדר "דבר דואר פנים" כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1 לחוק, הואיל ומדובר בדבר דואר המדוור בישראל וממוען למקום בישראל. 5. בפרק ו' לחוק, סעיפים 77 עד 88 , נקבע היקף האחריות והחסינות של בעל רשיון כללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו (להלן - בעל רשיון). בסעיף 77 (א) לחוק נקבע הכלל כי בעל רשיון לא יהיה אחראי לנזק, גניבה או אובדן של דבר דואר פנים, כולו או חלקו, שאירעו במהלך השירותים הניתנים על ידי פקיד דואר המועסק על ידי בעל הרישון כאמור, בתפקידו ועקב שירותים אלה, אלא אם כן נתקיימו כל התנאים שפורטו בסעיף. 6. בסעיף 78 (1) לחוק נקבע במפורש כי אין בעל הרשיון אחראי לנזק שנגרם בשל איחור במסירה או במסירה מוטעית של דבר דואר. 7. לענין חבילה נקבע בסעיף 83(א) לחוק, כי בעל רשיון כללי אחראי לחבילה הנשלחת באמצעותו לישראל או ממנה בהגבלות ובתנאים שפורשו לענין אחריות של מינהל דואר באמנת הדואר העולמית כפי שהיא בתוקף אותה שעה (להלן - אמנת הדואר), והודעה על כך פורסמה ברשומות. הודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשירות הבינלאומי (להלן - ההודעה) פורסמה בי"פ התשמ"ט 3228. הן על פי ההודעה והן על פי התקנות, הוגבל סכום הפיצויים בשל נזק, גניבה או אובדן של דבר דואר פנים לסכום של 543 ₪ לכל דבר דואר, לרבות חבילה שמשקלה עד 20 ק"ג. 8. על פי סעיף 80 לחוק, השולח הוא הזכאי לתבוע פיצויים לפי סעיף 77 לחוק והוא רשאי להעביר את זכותו לאחר. דיון 9. הרחבת היקף האחריות בגין נזק או אובדן של דבר דואר יוביל בהכרח להאמרת התעריפים עבור כלל מקבלי השירות. קיים אינטרס לגיטימי בהגבלת האחריות לנזקים, ובוודאי במקרים של איחור במסירת דבר הדואר שהינו תופעה נפוצה יחסית. הגבלת האחריות נועדה בסופו של דבר להיטיב עם כלל ציבור הצרכנים הנזקקים לשירותי הדואר, גם אם יש בה כדי לפגוע בצרכן מסוים, שסבל נזק כתוצאה מליקויים בשירות. 10. במקרה דנן, מתדפיס מסלול החבילה שצורף לכתב ההגנה עולה, כי ביום 6.9.07 בשעה 15:17 נשלחה החבילה מלרנקה שבקפריסין לבית הדואר בתל-אביב. מסיבות שלא פורטו לקח לחבילה להגיע לבית הדואר בתל אביב 4 ימים תמימים. החבילה הגיעה ביום 10.9.07 בשעה 12:02, למרות שמן המפורסמות הוא שבין קפריסין לישראל מדובר בכשעת טיסה אחת בלבד. לא הוכיח מה היתה סיבת העיכוב בקפריסין וגם לא הוכח, מעבר לטענה שהחבילה נשלחה בדואר אי.אם.אס, אם השולחים פירטו שמדובר במוצרי מזון רגישים ושישנה חשיבות להגעתם ליעד תוך 24 שעות. בנסיבות אלה ישנה עילת תביעה, אם בכלל, לשולחים עצמם כנגד הרשויות בקפריסין ולא לתובע כנגד הנתבעת. בהקשר זה יצויין, כי לא הוכח שהשולחים העבירו לתובע את זכותם לתבוע פיצויים כאמור בסעיף 80 לחוק. 11. לאור האמור, ולאור הסייג המפורש בסעיף 78(1) לחוק הפוטר את הנתבעת לנזק שנגרם בשל איחור במסירה - אין לי אלא לדחות את התביעה. משהגעתי למסקנה האמורה, מתייתר הצורך לדון בשאלת גובה הנזק לאור התיקרה כפי שנקבעה בתקנות, וכן בשאלה אם הנזק נגרם כתוצאה מאיחור במסירה בישראל. חזקה שהגבינה התקלקלה עוד בעת העיכוב במשלוח החבילה מקפריסין במשך כארבעה ימים, ולכן אין עוד נפקא מינא אם הנתבעת איחרה במסירת החבילה בישראל אם לאו. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. דואר