לפני שתי בקשות למתן רשות להתגונן מפני תביעה על סך 256,098 ₪ שענינה החזר הלוואה שהעניקו התובע ומר דוד פלג (להלן: "פלג") לחברת D.M.A (להלן: "החברה"), בערבות הנתבעים, כנטען בכתב התביעה. טענות הצדדים: 1. בכתב התביעה נטען כי הצדדים ומר פלג שימשו כבעלי החברה, וכאשר זו נקלעה לקשיים, העמידו התובע ופלג הלוואה לחברה בהתאם להסכם מיום 6.11.06, בערבות הנתבעים. מר פלג המחה לתובע את זכותו בכל הנוגע לחוזה ההלוואה. היה על החברה לפרוע את ההלוואה בתשלומים החל מיום 1.4.07 וכל אחד מהנתבעים אמור היה להפקיד שיקים אישיים שלו בהתאם להיקף ערבותו להבטחת פרעון ההלוואה. בהסכם ההלוואה נקבע כי במידה והחברה לא תשלם את החזר ההלוואה במשך שלושה חודשים ברציפות, המלווים יודיעו לערבים על כך בכתב ובמידה והפיגור לא ישולם בתוך 7 ימים, רשאים יהיו המלווים להפקיד את ההמחאות שמסרו הערבים. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים מסרו את ההמחאות בגין ערבותם האישית באיחור, ההמחאות מטעם הנתבעים 1 ו-2 חוללו בהעדר כיסוי מספיק ואילו הנתבע 3, אשר מסר רק חלק מההמחאות, ביטלן בטענה כי נגנבו. בבקשה למתן רשות להתגונן מטעם הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים") נטען כי התובע לא הגיש תביעה כנגד החברה ולא מיצה את ההליכים כנגדה ולפיכך יש להורות על מחיקת/דחיית התביעה על הסף. כן נטען כי הנתבעים הינם ערבים מוגנים וטרם ניתן אישור רשם ההוצל"פ בדבר מיצוי הליכים כנגד החברה, היא החייבת העיקרית. לזכות החברה עומד סך של כ-90,000 יורו בפורטוגול ולצורך גבייתו יש לנהל הליך מורכב. כן טענו הנתבעים כי התובע לא הציג כל מסמך על כך שהעביר את הכספים לחברה עצמה ובהתאם להסכם ההלוואה. כספי ההלוואה לא ניתנו במועד אלא בשיעורים ולכן לא היה באפשרות החברה להערך כראוי לתחילת עונת החקלאות . בסופו של יום המלווים הלוו סך 72,000$ מתוך הסך 90,000$ , אותו היו אמורים להלוות לחברה. הסכום האמור הופקד בחברה בשם "דופה" והתובע לא צירף סימוכין לכך שהכספים אכן הועברו לחברה. מאחר וכספי ההלוואה לא הגיעו במועדם, נגרם נזק בלתי הפיך לגידולים החקלאיים. בזמנו נמנעו הנתבעים מלהגיש תביעה כנגד התובע ומר פלג בגין הנזקים שנגרמו לחברה . שוב נצברו חובות לחברה עקב האיחור בהעברת הכספים לפני פתיחת העונה וסוכם על העמדת הלוואה נוספת בסך 30,000 יורו מאת התובע ומר פלג, אך בסופו של יום הלוואה זו לא ניתנה. עוד נטען כי עקב הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה החברה, הנתבעים הלוו לחברה הלוואת בעלים ויתר בעלי המניות התחייבו להחזירה לנתבעים. כמו כן זכאים הנתבעים, לטענתם, לשכר עבודה מתחילת הקמת החברה וכמפורט בתצהיר שהגישו. עקב הנזקים שנגרמו לחברה לא משכו הנתבעים משכורתם מאת החברה וסוכם עם התובע ומר פלג כי תערך התחשבנות בין הצדדים בסיום העונה. ההסכם החדש לפיו תערך התחשבנות בסוף העונה מבטל את הסכם ההלוואה הקודם. הנתבעים טוענים לקיזוז בהתאם למפורט בתצהיריהם. 3. בבקשת הנתבע מספר 3 (להלן: "הנתבע") למתן רשות להתגונן, טען הנתבע, כי סוכם כי התובע ומר פלג יעבירו את כספי ההלוואה לצורך תחילת פעילות החברה לעונה החקלאית של שנת 2007 ולשם כך נסע הנתבע לפורטוגל. מאחר והחתימה על הסכם ההלוואה נעשתה באיחור, היה קיים ספק האם ניתן יהיה להפעיל את החברה לקראת אותה עונה חקלאית. ההכנות לעונה זו צריכות היו להתחיל כבר בחודש ספטמבר 2006 על מנת להכין הקרקע בהתאם. בפועל הזרמת הכספים לחברה בוצעה באיחור ניכר גם עפ"י האמור בהסכם שנחתם באיחור. הכספים אף לא הועברו במלואם ולא במועדם וכבר אז היה מקום לשקול אם יש להתחיל בעונה החקלאית. חלק מהכספים הועברו לטובת חברה אחרת. כמנכ"ל החברה החליט הנתבע לקבל את כספי ההלוואה ולהתחיל בהכנות לעונה החקלאית מתוך תקוה שמלוא סכום ההלוואה יועבר במועד. מאחר והכספים הועברו בפיגור, נגרמו לחברה נזקים עקב אי תשלום בזמן לספקים. הודע לנתבע כי למר פלג בעיות כלכליות ולכן לא הועברו הכספים במועד. נערך משא ומתן לעריכת הסכם נוסף למתן הלוואה, אשר לא נחתם בסופו של יום. בעת ששהה הנתבע בחו"ל הטעה אותו מר פלג לחשוב כי כספי ההלוואה מועברים לחברה. בפועל היה באפשרות החברה לפרוע את חיוביה הכספיים, אך כתוצאה מאי העברת כספי ההלוואה הסתיימה עונת 2007 בהפסד. מחודש יולי 2007 הפסיק הנתבע לשמש מנהל פעיל בחברה וזו עברה לניהול הנתבעים האחרים, אשר משכו מהחברה סכומים לעצמם ונטשו רכוש רב של החברה . לנתבע לא שולמו משכורות במשך כ-4 שנים. 4. בדיון שנערך בפני נחקר הנתבע 2 על תצהירו ואישר את חתימתו על הסכם ההלוואה ועל השיקים שמסר לתובע על חשבון ההלוואה. הנתבע 2 לא ידע לציין באיזה תאריך נמסרו השיקים לתובע. הנתבע 2 הצהיר כי החברה היתה "קצרה במזומנים" כל הזמן ובשנת 2006 לא היה ברשותה די כסף להתחלת העונה החקלאית של שנת 2007. בנובמבר 2006 כבר היה איחור "בהנעת" העונה וחוב לספקים. הנתבע 2 הצהיר כי לא הגיש תביעה כנגד החברה בגין הלוואת הבעלים לה הוא טוען ואף לא תביעה בגין שכר העבודה שלטענתו מגיע לו. הנתבע אף לא הגיש תביעה כנגד התובע בגין הנזקים הנטענים בתצהירו. הנתבע אף נשאל לגבי פרוטוקולים שונים ומכתב שנשלח על ידי הנתבע 3 . 5. הנתבע 1 בחקירתו אישר את האמור על ידי הנתבע 2 בחקירתו, למעט עובדת תשלום סכום ששולם כשכר עבודה במישרין מלקוח של החברה ולא מהחברה עצמה. 6. הנתבע 3 בחקירתו אישר כי מסר שיקים לתובע כבטוחה להחזר ההלוואה נשוא התביעה ולאחר שהתובע הודיע שהשיקים לא ברשותו, ביטל אותם במועד אותו לא ידע לציין. הנתבע 3 לא מסר לתובע שיקים חלופיים, נוכח הנזק שגרם לחברה באי העברת כספי ההלוואה . 7. בסיכומיהם חזרו הנתבעים 1 ו-2 על טענתם כי הינם ערבים מוגנים עפ"י חוק הערבות וטרם ניתן אישור רשם ההוצל"פ בדבר מיצוי ההליכים כנגד החייבת העיקרית. לזכות החברה אף עומד סך כ-90,000 יורו שגבייתו מורכבת. התובע לא הציג כל מסמך המעיד על העברת כספים בהתאם להסכם ההלוואה. משהפר התובע את ההסכם, מדובר בכשלון תמורה ואין כל חיוב חוזי בגין הערבות. הכספים לא הועברו לחברה עצמה ואף לא בסכומים או במועדים האמורים בהסכם. סכום ההלוואה במלואו היה אמור להיות מועבר לחברה בראשית חודש נובמבר 2006 , אך התובע לא עמד בתנאי ההסכם. דווקא העברת הכספים המאוחרת בשנה למועד הסכם ההלוואה, מחזקת את טענת הנתבעים כי בין הצדדים היתה הסכמה מאוחרת להסכם ההלוואה והוסכם על עריכת התחשבנות כוללת ביניהם. הנתבעים חזרו על טענתם לקיזוז כספים המגיעים להם, לטענתם, וטענו לשינוי הסכם ההלוואה בהסכמה מאוחרת ביניהם. 8. הנתבע 3 בסיכומיו טען כי על התובע הנטל להוכיח שאין ביכולת החברה להחזיר את ההלוואה . האיחור בהעברת כספי ההלוואה גרם נזקים לחברה ולבעלי מניותיה ולכן יש לאפשר בירור הטענות לגופן. המחאת הזכות ממר פלג לתובע בגין חוזה ההלואה מעידה על כך שמר פלג נקלע לקשיים כלכליים . 9. התובע בסיכומיו טען ביחס לנתבעים 1 ו-2 כי יש לדחות את בקשתם ולחילופין ליתן כנגדם פסק דין חלקי על סך 14,004 $ . הנתבעים לא טענו מהו המועד בו מסרו למשיב את השיקים להבטחת ההלוואה והמשיב טוען כי אלה נמסרו לידו רק ביום 25.12.06, היינו, כחודש וחצי לאחר מועד חתימת הסכם ההלוואה ולאחר שהתובע העביר לחברה 20,000 יורו. הנתבעים הודו בתצהיריהם כי החברה לא עמדה בפרעון ההלוואה ולפיכך קמה לתובע הזכות לפנות אליהם כערבים. הנתבעים אינם בגדר "ערבים יחידים" או " ערבים מוגנים" לפי חוק הערבות, מאחר וכל אחד מהם החזיק ב- 19.45% ממניות החברה במועד חתימת הסכם ההלוואה. גם אם לזכות החברה כספים בפורטוגל , אין בכך הגנה לנתבעים כערבים. הטענה כי היה על התובע לתבוע את החברה קודם לתביעת הערבים, נזנחה בסיכומי הנתבעים ומכל מקום התובע פעל לפעי סעיף 8 להסכם ההלוואה. עוד בטרם מסרו הנתבעים לידי התובע את השיקים, העביר התובע לחברה כספים. הימנעות הנתבעים ממסירת ההמחאות, פוטרת את התובע מחובתו להמשיך ולהעמיד את סכומי ההלוואה לחברה. הנתבעים כולם הצהירו כי החתימה על חוזה ההלוואה היתה באיחור ולמרות זאת בחרו לקבל מהתובע את כספי ההלוואה, לכן הינם מושתקים כיום מלטעון שהתובע הפר את חוזה ההלוואה. טענות הקיזוז אינן קשורות לזכות התובע לקבל מהנתבעים את חלקם בכספים שהלווה לחברה ועניינן ביחסים שבין הנתבעים לחברה . 10. ביחס לנתבע 3 טען התובע כי הנתבע 3 מאשר כי ביטל את השיקים החלקיים שמסר לתובע להבטחת פרעון ההלוואה ולא מסר שיקים חלופיים תחתם, כשלטענת התובע, ממילא השיקים נמסרו באיחור של כחודש וחצי. הנתבע איננו טוען כי החברה פרעה את ההלוואה לתובע ומכאן זכות התובע לפנות לערבים. הפרת התחייבות הערבים והימנעות הנתבע מלמסור את השיקים על פי הסכם ההלוואה לתובע, פוטרת את התובע מלהמשיך ולהעביר את כספי ההלוואה לחברה. כבר במועד חתימת הסכם ההלוואה ידעו החברה והערבים כי לא יהיה ניתן יהיה להתחיל בעונת 2007 והסכמת הנתבעים לקבל את ההלוואה במועד בו התקבלה בפועל משתיקה אותו מלטעון כי התובע הפר את הסכם ההלוואה. טענת הקיזוז מבוססת על היחסים שבין הנתבע לחברה ואין בה כדי לגרוע מזכות התובע לדרוש מהנתבע לקיים חיובו כלפיו. לפיכך עתר התובע לדחיית הבקשה ולחילופין למתן פסק דין חלקי אף כנגד הנתבע 3. דיון: 11.. הנתבעים טוענים כי התובע לא הראה כי כספי ההלוואה אכן הועברו לחברה . יחד עם זאת, הנתבעים מאשרים כי נתקבלו כספים מאת התובע ופלג (אם כי באיחור, לטענתם) ואף טוענים לנזקים שנגרמו, לכאורה, בגין אותו עיכוב בקבלת הכספים. ראה למשל האמור בנספח ב' לתצהיר הנתבע 3, המאשר העברת סך של כ- 72,000 אירו לחברה, ונספח ג' לאותו תצהיר המציין מהו הסכום שנותר להעביר לחברה. כן ראה האמור בסעיף 26 סיפא לתצהירי הנתבעים 1 ו-2. יש באמור כדי לכרסם בטענת הנתבעים כי לא הוצגו סימוכין להעברת כספי ההלוואה לחברה. 12. ביחס לטענה כי חל איחור בהעברת הכספים לפי הסכם ההלוואה , יצוין כי בהסכם ההלוואה לא צוין מועד מדויק בו יועברו כספי ההלוואה על ידי התובע ופלג לחברה. ההסכם נחתם ביום 6.11.06 וצוין בו כי על המלווים להעמיד לחברה הלוואה פרטית בסך 95,000$ וזו תוחזר על ידי החברה בתשלומים חודשיים החל מיום 1.4.07. כן צוין בסעיף 4 להסכם ההלוואה כי בתקופת חמשת החודשים הראשונים לא תחול על החברה חובת החזר תשלומי ההלוואה. הנה כי כן , הגם שהמועד המדויק להעברת כספי ההלוואה לא צוין בהסכם, ניתן להבין מנוסחו כי הינו מוקדם ליום 1.4.07 וניתן אף לקבל את גירסת הנתבעים (ולענין זה אינני קובעת דבר) לפיה היה על התובע ועל מר פלג להעביר את כספי ההלוואה במלואה בסמוך לחתימת ההסכם. חלק מהכספים אכן הועברו, כנטען בתביעה, כאשר 20,000 אירו הועברו ביום 12.11.06, סכום זהה הועבר ביום 11.1.07 וסך 20,000$ נוספים הועבר ביום 5.2.07. סכום נוסף של 2,000 אירו הועבר, כנטען בתביעה, ביום 5.11.07, היינו לאחר שהחל מועד פרעון ההלוואה עפ"י ההסכם. התובע טען בסיכומיו כי מלוא כספי ההלוואה לא הועברו מאחר והנתבעים לא עמדו בהתחייבותם למסירת שיקים בהתאם לערבויותיהם, במועד. לטענת התובע, מדובר בחיובים שלובים ולא עצמאיים. יצוין כי מלשון הפשט של ההסכם לא מצאתי כשלובים את החיובים הנטענים, אך אין בכך כדי לשלול גירסתו של התובע לענין זה. בשלב זה לא נבחנת גירסת התובע ולא מתקבלת הצהרה עובדתית מפיו. גם אם, כטענת התובע, מדובר בחיובים שלובים, הרי ככל והשיקים הועברו לידיו בסוף חודש 12/06, ממילא גם לשיטתו לא פעל הוא להעברת מלוא יתרת כספי ההלואה בסמוך לאחר שהשיקים נמסרו לידיו. (יצוין כי הנתבעים בחקירותיהם לא ידעו לציין במדויק מהו המועד בו העבירו השיקים שמסרו לתובע). 13. אף אם היה על התובע להעביר את מלוא כספי ההלוואה בסמוך לחתימת ההסכם, ובלא לקבוע מסמרות בשאלה האם היה עליו לעשות כן נוכח התנהגות הנתבעים אם לאו, הרי אין חולק, כפי שפורט לעיל, כי חלק מכספי ההלוואה הועברו לחברה. הנתבעים טוענים לנזקים בגין אי העברת הכספים במלואם ובמועד. לאחר חקירת הנתבעים מצאתי טענה זו כקלושה, שכן הנתבעים עצמם אישרו בחקירותיהם כי כבר עובר לחתימת הסכם ההלוואה מצויה היתה החברה בקשיים כלכליים והיה לה קושי לעמוד בהתחייבויותיה לשם ההכנות לעונה החקלאית הבאה. הנתבעים אישרו כי החברה זקוקה היתה לאותם כספים כבר בחודש ספטמבר 2006 ואולם הסכם ההלוואה נחתם בחודש נובמבר 2006. היינו, בהסכמת הנתבעים והחברה הועברו הכספים כבר אותה עת במועד, שמבחינת החברה, מהווה איחור ביחס לצפי התחייבויותיה באשר לעונה החקלאית החדשה. יש בכך לכאורה כדי לכרסם בטענה לקשר סיבתי בין האיחור בהעברת הכספים על ידי התובע ופלג לחברה לבין הנזקים הנטענים. כך, למשל, הנתבע 3 אישר בסעיף 9 לתצהירו כי שקל בזמנו האם יש מקום להתחיל בהכנות לעונת החקלאות לשנת 2007 או לסגור החברה. לבסוף קיבלו בעלי המניות החלטה להמשיך ולהתחיל בהכנות לאותה עונה. הנתבע 2 הצהיר בחקירתו הנגדית כי החברה "כל הזמן היתה קצרה במזומנים" וכי " התחלנו להניע את העונה כבר אני מניח שהיה איחור בתשלום לספקים. לשאלתך, את העונה התחלתי עם חוב לספקים" (ראה עמ' 3 לפרוטוקול). כמו כן, בסעיף 22 לתצהיר הנתבע 3 מציין הוא כי בפועל היתה לחברה יכולת לפרוע את החיובים הכספיים שלה, וכי מצבה הכספי איפשר לה לעשות כן. אם כן, מדוע לא החזירה את כספי ההלוואה, והאם אין בכך כדי לכרסם בטענה לנזקים שנגרמו בעטיו של התובע, באי העברת כספי ההלוואה במלואם ובמועדם? עוד יצוין כי ההמחאות שמסרו הנתבעים 1 ו-2 לתובע בגין ערבותם עפ"י הסכם ההלוואה חוללו בהעדר כיסוי מספיק. הנתבעים, אותה עת, לא ביקשו לבטל את הוראת הפרעון בגין אותן המחאות. 14. מעבר לכך יצוין כי הנתבעים לא פרטו כדבעי את הנזקים שנגרמו, לטענתם, לחברה בגין אי העברת הכספים במועד. לענין זה נטען טיעון כללי בלבד ולא פירוט כנדרש לשלב זה. הנתבעים לא פרטו אילו כספים נדרשו לשלם לספקים ואימתי, מה היו החובות הקיימים בטרם קבלת ההלוואה ומהם התשלומים שלא שולמו בגין אי קבלת כספי ההלוואה במועד. לענין זה אף יצוין כי, אין חולק, כי החברה המשיכה פעילותה אף לעונת שנת 2008 ואף הנתבעים הסכימו להלוות כספים לחברה בשנת 2008 , דבר שאף הוא אינו עולה בקנה אחד לכאורה עם הטענה כי נזקי החברה כולם ארעו בעטיו של התובע באי העברת מלוא כספי ההלוואה ובמועד, שכן נראה כי החברה המשיכה פעילותה אף לאחר מכן ואף הנתבעים מצאו כי יש מקום להמשיך ולהלוות לה כספים להמשך פעילותה. 15. אף הטענה כי בין הצדדים הוסכם בהסכם מאוחר להסכם ההלוואה, כי תיערך "התחשבנות" כוללת, נטענה באופן כללי ושאיננו מפורט כדבעי לשלב בו נדונה בקשה למתן רשות להתגונן. לא נטען מפורשות בין אילו צדדים נערכה אותה הסכמה, מתי והיכן. הנתבעים מבססים טענתם זו על כך שהתובע מבקש לראות בסך 2,000 אירו שהעביר בחודש 11/07 ככספים שהעביר בגין הסכם ההלוואה, שנחתם שנה קודם לכן. גם אם אכן יש לתהות האם סכום זה הועבר במסגרת אותו הסכם הלוואה, אין בו כדי "לספק" את הפירוט הנדרש לטענה כי בין הצדדים סוכמו הסכמות מאוחרות ושונות מאלה האמורות בהסכם ההלוואה. לענין זה אף יש להפנות לסעיף 11 להסכם ההלוואה בו נקבע כי כל שינוי או תיקון להסכם לא יהיו ברי תוקף אלא אם נערכו בכתב ונחתמו ע"י כל הצדדים להסכם ההלוואה. 16. באשר לטענת הקיזוז , מרבית הטענות לענין קיזוז כספים המגיעים לנתבעים התייחסו לכספים המגיעים להם, לכאורה, מאת החברה, בעוד שבתביעה דנן תובע התובע כספים שהלווה באופן אישי לחברה בערבות הנתבעים. הנתבעים אף הצהירו כי לא הגישו תביעה בגין הכספים שלטענתם מגיעים להם מאת החברה, כנגד החברה או כנגד התובע. הנתבעים 1 ו-2 אף ביקשו לקזז סכומים שהוזרמו לחברה מחברה שבבעלותם, ולא מטעמם באופן אישי. יכול ובין הצדדים יש לערוך "התחשבנות" (ואינני קובעת לענין זה מסמרות) מתוקף תפקידם בחברה, ואולם התביעה דנן הינה תביעה ספציפית להשבת כספי ההלוואה בערבות הנתבעים. הטענה לקיזוז התייחסה בעיקרה להתחייבויות החברה כלפי מי מהנתבעים. 17. יש עוד להתייחס למספר מסמכים עליהם ביקשו הנתבעים לבסס טענותיהם: נספח ב'/1 לבקשת הנתבע מספר 3 למתן רשות להתגונן עניינו לכאורה בנספח להסכם ההלוואה, אשר איננו חתום על ידי הצדדים. ממילא גם על פי האמור באותו מסמך , לו נחתם על ידי הצדדים לו, מדובר בנטילת סכום נוסף כהלוואה מהתובע ובערבות נוספת של הנתבעים. אף נספח ג' לבקשה למתן רשות להתגונן מטעם הנתבעים 1 ו-2 הינו פרוטוקול שאיננו חתום על ידי הנוכחים המצויינים בו ואולם גם בו מצוין כי החברה השייכת לנתבעים 1 ו-2 תזרים אף היא כספים לחברה. בפרוטוקול נספח ד' לבקשה מטעם הנתבעים 1 ו-2 מיום 4.1.08 קיימות הוראות כאלה ואחרות ביחס לפעילות החברה בלא ציון ענין ההלוואה נשוא תיק זה. פרוטוקול זה אכן חתום על ידי התובע. 18. באשר לטענה כי היה מקום למצות הליכים כנגד החברה בטרם תוגש התביעה כנגד הערבים, הנתבעים לא הראו ולא טענו כי אכן הינם בגדר "ערב מוגן", כהגדרת מונח זה בחוק הערבות, התשכ"ז- 1967 וממילא לא שללו את טענת התובע בכתב התביעה בדבר היקף החזקתם במניות החברה במועד חתימת ההסכם. הנתבעים ממילא לא טענו כי התובע עוסק, במהלך עסקיו הרגיל, במתן הלוואות ולא הראו כי סכום ההלוואה אכן עומד בתנאי סעיף 19 לחוק הערבות באשר לטענה כי ניתן לגבות מאת החברה כספים המצויים בחו"ל בהליך משפטי מורכב, יצוין כי התנאים להגשת התביעה כנגד הערבים על פי הסכם ההלוואה מנויים בסעיף 8 להסכם, כאשר לא נטען כי תנאים אלה לא נתקיימו במקרה דנן. זאת ועוד, אף כטענת הנתבעים מדובר בהליך משפטי מורכב לגביית הכספים. 19. נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כקלושות את טענות הנתבעים. יחד עם זאת, על-מנת לאפשר לנתבעים יומם בבית המשפט ומאחר ולא כל כספי ההלוואה הועברו לחברה ולכאורה יכול וקיים איחור בהזרמת כספי ההלוואה שהועברו בפועל, מצאתי כי יש להתנות הרשות להגן בתנאים. לפיכך אני קובעת כי תינתן לנתבעים 3-1 רשות להתגונן מפני התביעה באם כל אחד מהם יפקיד בקופת בית המשפט סך 35,000 ₪ בתוך 45 יום מהמצאת ההחלטה לב"כ הנתבעים כשימי פגרה יבואו במנין הימים. יופקד הסכום האמור במועד ע"י מי מהנתבעים או כולם, ישמש תצהירו של המפקיד ככתב הגנה מטעמו. לא יופקד הסכום האמור במועד ע"י מי מהנתבעים, תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן והתובע יהיה רשאי לעתור בבקשה מתאימה למתן פסק דין כנגדו. הוצאות הדיון בבקשה בסך 3,000 ₪ יושתו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי. חוזההסכם הלוואההלוואה