1.התובעת (להלן: "כ.צ.ט"), העוסקת בייצור ושיווק מוצרים רפואיים ותרופות, תובעת מהנתבעת 1 (להלן: "דיספומדיק"), שעסקה בייצור ויבוא מזרקים חד פעמיים, ומבעלי מניותיה (הנתבעים 2-10) פיצויים בגין הפרת הסכם שנכרת, לטענתה, בינה לבין דיספומדיק, לפיו התחייבה כ.צ.ט לסייע לממן את פעילותה של דיספומדיק, אשר נקלעה באותה עת (שנת 1993) לקשיים כספיים (בעיקר לשם מימון רכישת חומרי הגלם להם נזקקה לשם המשך הייצור). בתמורה הסכימה דיספומדיק להעניק לכ.צ.ט זכות להפיץ ולשווק באופן בלעדי את מוצריה בארץ עד מועד מסוים. כמו כן התחייבה דיספומדיק, כך לטענת התובעת, להקצות לה שליש ממניותיה המונפקות. אין חולק כי הסכם כתוב לא נחתם בין הצדדים. המו"מ לקראת כריתתו היה ממושך. במהלכו היו התכתבויות בין הצדדים והוחלפו כ-6 טיוטות כתובות של ההסכם שהלך והתגבש. נקבעה אף ישיבה בנוכחות כל הצדדים לשם חתימה על ההסכם הפורמלי הסופי (ביום 27.1.94), אלא שהוא לא נחתם בסופו של דבר בשל צו מניעה זמני שהוצא לבקשת אחד ממנהלי דיספומדיק - הנתבע 3 - אשר אסר את החתימה על ההסכם. טוענת התובעת כי ההסכם בינה לבין דיספומדיק השתכלל ונכרת, למעשה ולהלכה, ואף הוחל בביצועו, כבר בחודשים אוגוסט ספטמבר 1993. כוונת הצדדים להעלות אותו על הכתב, כוונה אשר סוכלה ע"י צו המניעה הנ"ל, אינה מצביעה על העדר גמירות דעת או על אי השתכללותו של ההסכם לפני שנחתם, כפי שטוענים הנתבעים, אלא לכל היותר, על כוונה ליתן לבוש פורמלי להסכם שהשתכלל, ע"י העלאתו על הכתב וחתימה עליו. מוסיפה וטוענת התובעת כי ההסכם, שהוחל כבר בביצועו, הופר ע"י הנתבעים "ברגל גסה". מניותיה של דיספומדיק לא הועברו לכ.צ.ט וביצועו של הסכם ההפצה הבלעדי הופסק (ביום 1.1.95) באופן חד צדדי. מעשים אלה, שיש בהם משום הפרת ההסכם שנכרת, גרמו לתובעת, לטענתה, נזקים כספיים כבדים בגינם היא תובעת פיצוי מהנתבעים. 2.הנתבעים דוחים את תביעת התובעת בטענה לפיה ההסכם בין התובעת לדיספומדיק לא השתכלל, לא נוצרה גמירות דעת ולא היה מפגש רצונות בכל הנושאים שהיו שנויים במחלוקת ואשר לגביהם נוהל מו"מ. לפיכך, אין התובעת זכאית לתבוע מהם פיצויים על יסוד הסכם שלא בא לעולם. 3.אין חולק כי המו"מ והמגעים בין הצדדים החלו בתחילת 1993 והתנהלו על פני תקופה ארוכה יחסית. במהלכם נבחנו אפשרויות שונות "לכניסת" התובעת בצורה זו או אחרת לשותפות או מעורבות בפעילות דיספומדיק. יתירה מכך: מהראיות שהוצגו בפני עולה כי באוגוסט 1993 החלה כ.צ.ט להפיץ ולשווק את מוצרי דיספומדיק על בסיס ההסכמות וההבנות אליהן הגיעו הצדדים (ראה סעיף 19 לסיכומי התובעת). זמן מה לאחר מכן העבירה דיספומדיק את משרדיה לבית המשרדים של כ.צ.ט ואילו כ.צ.ט דאגה להעמיד אשראי לדיספומדיק, אף זאת על בסיס הסכמות שהושגו בין הצדדים. שיתוף פעולה זה נעשה בהסכמת שני הצדדים ותוך כדי המשך ניהול המו"מ ביניהם לקראת גיבושו הסופי של הסכם ביניהם, אשר אמור היה לכלול הקצאת או העברת חלק ממניות דיספומדיק לכ.צ.ט. 4.ממעורבותה בפעילותה של דיספומדיק, מבקשת התובעת להסיק כי נוצרה, למעשה, גמירות דעת בין הצדדים לגבי ההסכם כולו ואף הוחל בביצועו. עוד טוענת התובעת כי למעשה, בוצעו עיקר התחייבויותיה של דיספומדיק כלפי כ.צ.ט, למעט העברת חלק ממניותיה, עד שדיספומדיק הפרה ההסכם והפסיקה לשווק את מוצריה באמצעות כ.צ.ט. דיספומדיק, או ליתר דיוק הנתבעים שהתגוננו מפני התביעה (בהיות דיספומדיק בפרוק ההליכים נגדה עוכבו), אינם מתכחשים להסדרים שהושגו בינה לבין כ.צ.ט לגבי הפצת ושיווק מוצריה, אלא שאין להסיק מכך, לטענתם, כי דיספומדיק התחייבה, או נקשר בינה לבין כ.צ.ט הסכם מחייב, לגבי העברת או הקצאת מניות לכ.צ.ט. נושא זה לא הוסדר ולא יצא לפועל, לטענתם, בשל קשיים שהתעוררו כתוצאה מסירוב הנושה העיקרי של דיספומדיק - בנק הפועלים - למחוק חלק מחובותיה וסירוב כ.צ.ט לערוב או ליטול על עצמה חובות אלה. על רקע זה לא ניתן לדבר, לפי גירסת הנתבעים, על גמירות דעת בין הצדדים, או על התגבשות הסכם סופי ומחייב, שהרי ההסכמה היתה מותנית בפתרון סוגיה מהותית ומרכזית, היינו מה יעלה בגורל חובותיה של דיספומדיק ומדובר בחובות של מליוני שקלים, לבנק הפועלים להם ערבו בעלי המניות, פתרון שלא הושג בסופו של דבר. 5.מבחינת המסמכים השונים שהוצגו בפני, לרבות חלופי המכתבים בין הצדדים במהלך המו"מ, וכן מעיון בתצהירי העדים ובדבריהם במהלך עדותם בבית המשפט מתקבל הרושם כי הקשרים בין כ.צ.ט ודיספומדיק הלכו ונוצרו, או התהוו, בשלבים או בהדרגה. בשלב מסוים הושגו הבנות לגבי מספר עקרונות או תנאים שיכללו בהסכם העתידי. על יסוד הסכמות עקרוניות אלה החלו הצדדים לפעול ולשתף פעולה בתחומים שונים לגביהם הושגו הסכמות פרטניות וספציפיות. אלא שלא ניתן להסיק מכך, לדעתי, כי נוצרה גמירות דעת מלאה בין הצדדים לגבי כל פרטי ההסכם ולא ניתן לקבוע כי ההבנות או ההסכמות החלקיות שהושגו ואשר עליהן משתיתה כ.צ.ט את תביעתה, השתכללו לכלל הסכם מחייב. אמנם כן, דיספומדיק העתיקה את משרדיה לבית כ.צ.ט בפתח תקוה, אך שילמה עבורם לכ.צ.ט דמי שכירות מלאים, לפי שווי השוק, כפי שהוסכם. אמנם כן כ.צ.ט החלה לשווק את מוצרי דיספומדיק בהסכמתה והפיקה מכך, כנראה, רווחים נאים. היא אף סייעה, באמצעות קשריה ומעמדה הפיננסי האיתן, לפתוח קו אשראי שסייע לדיספומדיק בהמשך פעילותה, אך אין חולק כי בהוצאות המימון, היינו תשלום העמלות והריבית בגין אשראי זה נשאה דיספומדיק ולא כ.צ.ט. פעולות אלה של שני הצדדים מעידות, כאמור, על שיתוף פעולה בין כ.צ.ט ודיספומדיק ואף על הסכמות חלקיות שהושגו ביניהן בתחומי פעילות שונים וספציפים. הן אף מעידות על כוונה, או על קיומו של רצון, להשלים את המו"מ ברוח העקרונות הכלליים עליהם הוסכם בשלב הראשוני של המגעים והמו"מ שהתנהל ביניהם. כך גם עולה מחילופי המכתבים והמו"מ שנמשך אף לאחר מכן. עם זאת, אין כל אלה מעידים על השלמת המו"מ ועל גיבוש סופי של ההסכם, לרבות ההסכמה או ההתחייבות להעביר שליש ממניות דיספומדיק לכ.צ.ט. לדעתי, לא ניתן להניח או להסיק מהפעולות הנ"ל, שהחלו להתבצע במסגרת שיתוף הפעולה בין הצדדים ובהעדר ראיות אחרות שיעידו על כך, כי נקשר הסכם סופי ומחייב בין הצדדים בקשר להעברת המניות לכ.צ.ט. הרי אף אליבא דגירסת כ.צ.ט לא גובש עדיין אופן העברת המניות: האם ע"י הקצאת מניות ישירה מדיספומדיק (כפי שטוענים הנתבעים), או ע"י העברת חלק מהמניות המוחזקות ע"י בעלי המניות או דילול חלקם בהון המניות. כלל לא הובהר כי כל בעלי המניות של דיספומדיק נתנו הסכמתם למהלך כזה או לתנאיו. נהפוך הוא, חלק מהם התנגד להעברת המניות בתנאים שהוצעו ע"י כ.צ.ט והראיה, צו המניעה הזמני שהוצא לבקשת הנתבע 3. יתירה מכך: לא ניתן להניח כי גובש הסכם סופי לגבי העברת או הקצאת המניות ולגבי שאר העניינים שפורטו בטיוטות ההסכם שהוחלפו בין הצדדים, בהעדר הסכם לגבי גורל החובות הכבדים לבנק הפועלים שצברה דיספומדיק, נושא מרכזי שעמד ברקע המגעים ושיתוף הפעולה בין הצדדים ואשר בגינו, למעשה, החלה דיספומדיק לחפש משקיעים ולעניין את כ.צ.ט בשיתוף פעולה עימה. מהמסמכים ומהעדויות, לרבות עדותו של מנכ"ל כ.צ.ט, מאיר כהן, עולה כי המו"מ בין הצדדים לגבי העברת המניות נמשך ולא הושלם, אף לאחר שהחלו להתבצע ההבנות או ההסכמות החלקיות הנ"ל, היינו לאחר שכ.צ.ט החלה בשיווק מוצרי דיספומדיק ולאחר שהאחרונה העבירה את משרדיה לבית כ.צ.ט. ראה לדוגמא, פירוט התנאים והעקרונות שהעלתה כ.צ.ט בפני מקסימה - בעלת שליש ממניות דיספומדיק -במסמך מיום 3.4.94 שצורף כנספח כ' לתצהירו של רוזנברג נ/12, ממנו עולה כי תנאי רכישת המניות, לרבות היקף הזרמת ההון לדיספומדיק בתמורה לרכישה, כלל לא סוכמו, או לא הוסכמו עדיין במועד המסמך וכי כ.צ.ט העמידה, גם בשלב זה, תנאים להסכמתה לעיסקת הרכישה, לרבות דרישות באשר לניהול החברה, אופן החזרת ההלוואות לבנק הפועלים ועוד כהנה תנאים, כמפורט במסמך. אף ממסמכים אחרים שהוצגו בפני עולה תמונה דומה לאמור, הסכם העברת המניות או הקצאתן לכ.צ.ט לא השתכלל ולא גובש סופית. על פי טיוטת ההסכם האחרונה, אשר נועדה להחתם בישיבה שנקבעה ל-27.1.94, היתה אמורה דיספומדיק להקצות שליש מכלל המניות שהוחזקו ע"י בעלי המניות לכ.צ.ט תמורת 1 ש"ח לכל מניה (ראה סעיף 10.3 לטיוטת ההסכם). לאחר הוצאת צו המניעה, חודש, למעשה, המו"מ וכ.צ.ט הציעה תנאים אחרים, לאמור תמורת השקעה של 2 מליון ש"ח בהון המניות היא דרשה לקבל שני שליש מהון המניות, ולאחר מכן שינתה הדרישה באופן שלכ.צ.ט תינתן אופציה לרכוש 51% מהון המניות. (ראה מכתב כ.צ.ט נספח י"ח למוצגי התובע ומכתב השינויים). גם על בסיס הצעה זו לא הושג בסופו של דבר הסכם ולא נחתם הסכם פורמלי. התפתחות זו מצביעה, אף היא, על קיומם של מגעים ומשא ומתן ואף הסכמות חלקיות בעניינים שונים, אך לא על גיבוש הסכם סופי ומחייב. יתירה מכך: בטיוטת ההסכם שלא נחתמה נקבע (בסעיף 15) כי כל שינוי בהוראות ההסכם, שאמור היה להחתם, או בתנאיו, חייב להעשות בכתב ולהחתם ע"י הצדדים לו. מקיומה של הוראה זו בטיוטת ההסכם, עליה אמורים היו הצדדים לחתום, ניתן ללמוד כי אף הם התכוונו לייחס לחוזה הכתוב והחתום משמעות מחייבת וביקשו להמנע ממתן כל משמעות משפטית לכל הסכמה או הבנה בלתי כתובה שהושגה או תושג במהלך המו"מ או במסגרת הקשרים המסחריים ושיתוף הפעולה שהתפתח ביניהם עוד לפני החתימה על הסכם פורמלי. 6.לאור כל האמור לעיל, מצטיירת תמונה שונה מזו שניסתה התובעת להציג. הנסיבות מצביעות על שיתוף פעולה שהלך והתהווה בין כ.צ.ט לדיספומדיק, על רקע קשיים כלכליים אליה נקלעה דיספומדיק בשנת 1993. קשיים אלה הניעו אותה לחפש משקיעים שיזרימו הון ויסייעו לחילוצה מסכנת הקריסה, שאיימה לחסל את פעילותה בשל החובות הכבדים בעיקר לבנק הפועלים. כ.צ.ט שגילתה עניין בשיתוף פעולה עם דיספומדיק, הראתה נכונות לסייע לדיספומדיק ע"י הזרמת הון, בתמורה לרכישת חלק ממניותיה, אם כי הון כזה לא הוזרם. כתוצאה מהמגעים שנוצרו בין הצדדים והמו"מ שהתפתח והתנהל ביניהם, החלו השתיים בשיתוף פעולה בתחומים שונים: כ.צ.ט החלה בשיווק מוצריה של דיספומדיק והאחרונה העבירה את משרדיה לבית כ.צ.ט. במקביל, סייעה כ.צ.ט בהעמדת אשראי נוסף לדיספומדיק, אשר בשל קשייה הכלכליים התקשתה יותר ויותר להשיגו. שיתוף פעולה זה היה אמור להתרחב עד כדי "כניסתה" של כ.צ.ט כשותפה בניהול דיספומדיק וכבעלת שליש ממניותיה. עם חלוף הזמן, ובמקביל לפעילות המשותפת של השתיים, המשיכו הן לנהל מו"מ באשר לאופן כניסתה של כ.צ.ט כשותפה, אך מו"מ זה עלה על שרטון בסופו של דבר, אם בשל התנגדויות או חוסר הסכמה בין כל בעלי מניותיה של דיספומדיק ואם בשל סרובה של כ.צ.ט לקבל על עצמה את חובותיה של דיספומדיק לבנק הפועלים או חלק מהם, ובכך לפטור את בעלי המניות מחלק מהחובות שרבצו עליהם כערבים של דיספומדיק. בין אם הסיבה "לפיצוץ" המו"מ נעוצה בדרישותיה או עמדותיה של כ.צ.ט ובין אם עמדתם של בעלי מניותיה של כ.צ.ט, או של חלקם, כמו נתבעים 3-4, מנעה הגעה להסכם בדבר העברת המניות לכ.צ.ט, ברור כי הסכם כזה לא נכרת בסופו של דבר. הנסיבות שפורטו לעיל אינן מצביעות על השתכללותו של ההסכם ועל כריתתו, בטרם הועלה הוא על הכתב ונחתם, אלא על קיומו של מו"מ שהגיע לשלבים מתקדמים מאוד, אך לא הבשיל לכלל הסכם מחייב בין השתיים. 7.הסכמות חלקיות במסגרת שיתוף הפעולה שהלך ונרקם בין השתיים, אכן וכאמור, הושגו (בעל פה) ואף בוצעו. כך הסדר להפצת מוצרי דיספומדיק ע"י כ.צ.ט שקרם עור וגידים והתבצע, כך ההסכמה בדבר העברת המשרדים לבית כ.צ.ט שקוימה וכך באשר להעמדת אשראי שאיפשר את המשך פעילותה השוטפת של דיספומדיק. אלא שהסכמות, או עסקות, אלה היו נפרדות, בלתי תלויות אחת בשניה ולא הצביעו, כשלעצמן, על השלמת המו"מ בנושא המרכזי עליו התדיינו הצדדים, היינו העברת חלק מהבעלות על דיספומדיק לכ.צ.ט וכפועל יוצא מכך, על אופן ניהול החברה, התמורה שתדרש מכ.צ.ט עבור רכישת המניות והסדרת חובותיה של דיספומדיק לבנק הפועלים, להם ערבו בעלי מניותיה, וככאלה היו "בעלי ענין" מרכזיים במו"מ עם כ.צ.ט. בהעדר גמירות דעת ובהעדר הסכם מחייב, כאמור לעיל, לא ניתן לדבר על הפרתו ע"י דיספומדיק ו/או על ידי מי מהנתבעים האחרים. ודאי שלא ניתן לבסס תביעה בעילה של גרם הפרת חוזה, עליה ביססה התובעת את תביעתה נגד הנתבעת 10, אשר רכשה חלק ממניות דיספומדיק לאחר שהמו"מ עם כ.צ.ט עלה על שרטון. אף כנגד שאר הנתבעים, כלפיהם טענה התובעת כי בהתנהגותם הביאו או גרמו להפרת ההסכם עימה. לא ניתן לבסס תביעה על יסוד עילה זו. בהעדר הסכם מחייב, מבחינה משפטית, אין הפרה ואין גרם הפרה ועל כן לא ניתן לבסס על אלה תביעה לפיצויים. 8.מחומר הראיות עולה כי הסכם לשיווק והפצת מוצריה של דיספומדיק ע"י כ.צ.ט אכן נקשר ואף בוצע, כאמור, במשך תקופה של כשנתיים או פחות מכך. אין חולק כי הסכם זה בא לקיצו על פי הודעת דיספומדיק לכ.צ.ט מתחילת דצמבר 1994, לפיה החל מיום 1.1.95 הופסקה ההפצה והשיווק שבוצעו עד אז על ידי כ.צ.ט. ההפצה הופסקה בפועל ב-3.1.95 לאחר שכ.צ.ט לא קיבלה הצעת דיספומדיק להאריך את תקופת ההפצה עד 5.2.95 (ראה נספחים כ"ב, כ"ג וכ"ט למוצגי התובעת). ביטול הסכם ההפצה בא לאחר כניסת הנתבעת 10 (נמה) כשותפה וכבעלת 51% ממניות דיספומדיק ובשל רצונה להעביר את שיווק והפצת מוצרי דיספומדיק לחברת שיווק בשליטתה. "הודעת ההפסקה" נמסרה לכ.צ.ט ע"י יו"ר הדירקטוריון של דיספומדיק דאז שמונה מטעם נמה (יוסף לייט) בהודעת סיכום מ-5.12.04 שסיכמה את הפגישה בינו לבין מנכ"ל כ.צ.ט כהן. בתגובה דרשה כ.צ.ט להמשיך בהסדר ההפצה למשך התקופה שנקבעה בטיוטת ההסכם שלא נחתמה (עד סוף 2002), תוך התכחשות להסכמה שהושגה, לטענת דיספומדיק, בדבר הפסקת ההפצה. דיספומדיק סירבה לדרישה זו והורתה, כאמור, על הפסקת השיווק ע"י כ.צ.ט ב-3.1.95 (נספח כ"ט). הסכם הפצה בלעדי נקשר, אמנם, בין כ.צ.ט לדיספומדיק ואף בוצע במשך תקופה של קרוב לשנתיים, אך לא הוכחה קיומה של הסכמה בדבר משך תקופת ההפצה. אמנם, בטיוטת ההסכם דובר על 7 שנים, אך ההסכם לא נחתם, כאמור, (ראה סעיף 13(2) לטיוטת ההסכם), וכפי שקבעתי, לא נוצרה גמירות דעת לגבי התנאים שפורטו בו. ממכתבה של כ.צ.ט מיום 10.3.93, שהופנה לנתבע 3 עם תחילת המגעים והמו"מ בקשר לכריתת הסכם שיווק והפצה (נספח ב' למוצגי התובעת), עולה כי בתחילת המגעים דובר על זכויות הפצה למשך 3 שנים עם אופציה ל-3 שנים נוספות, אך גם לגבי תקופה זו לא הוכחה הסכמה בין הצדדים, אלא לכל היותר קיומה של הצעה מטעם כ.צ.ט. משכך, ועל פי פסיקת בתי המשפט, קמה לכל אחד מהצדדים להסכם ההפצה הזכות להביאו לידי סיום במתן הודעה על כוונה זו, לצד השני להסכם, תוך פרק זמן סביר, לפני ביטול ההסכם בפועל. דיספומדיק עשתה שימוש בזכות זו, ובפגישה שהתקיימה בין מנכ"ל כ.צ.ט מאיר כהן לבין יוסף לייט הנ"ל, ביום 5.12.94 סוכם כי: "חברת כ.צ.ט תפסיק לשווק את מוצרי דיספומדיק ביום 1.1.95". כך לפחות טענה דיספומדיק. (ראה נספח כ"ב למוצגי התובעת). סרובה או התכחשותה של כ.צ.ט ל"סיכום" זה ועמידתה על קיום התנאים בהסכם, שמעולם לא נחתם, היא שהביאה, בסופו של דבר, לתוצאה כי הסכם ההפצה בוטל בתחילת חודש ינואר. משהתכחשה כ.צ.ט לקיומו של סיכום כזה, ומשלא נענתה להצעת דיספומדיק להאריך את תקופת ההפצה בחודש נוסף (עד 5.2.95), הופסקה ההפצה לאלתר, היינו ב-3.1.95, כאמור לעיל. האם בנסיבות אלה ניתן לראות במתן הודעה מוקדמת בת כחודש ימים או בת כחודשיים, כפי שהציעה דיספומדיק, כהודעה שניתנה תוך פרק זמן סביר, ולפיכך אין בה משום הפרת הסכם ההפצה? בהתחשב בעובדה כי זמן מה לפני הפסקת ההפצה והשיווק ע"י כ.צ.ט נרכשה דיספומדיק, למעשה ולהלכה, ע"י נתבעת 10 (נמה) ובעובדה כי בין שאר השינויים שביצעה נמה בדיספומדיק, ביקשה היא להעביר את שיווק המוצרים לחברת שיווק והפצה בבעלותה, סבור אני כי פרק הזמן שניתן לכ.צ.ט בהודעה הנ"ל, הוא סביר, עונה על דרישות הפסיקה ותואם את המקובל ביחסים בין מפיצים ומשווקים לבין יצרנים. נושא ההפצה והשיווק של מוצרי דיספומדיק היה חשוב ומרכזי בעיני כ.צ.ט, וכנראה בעיניה של נמה לאחר מכן, שכן שיווק זה הביא למפיצים הבלעדיים רווחים נאים (כך עולה משיעור העמלות ששולם לכ.צ.ט). מה לה, איפוא, לכ.צ.ט כי תלין על הפסקת ההפצה והשיווק על ידה, לאחר שהמו"מ על כניסתה לשותפות בבעלות על דיספומדיק, או על רכישת רוב מניותיה, עלה על שרטון וחברה מסחרית אחרת (נמה) רכשה את רוב מניותיה. בנסיבות כאלה בלתי סביר לצפות כי דיספומדיק, או ליתר דיוק, בעלת השליטה נמה, תאפשר לכ.צ.ט להפיק עוד ועוד רווחים מהסכם השיווק וההפצה כאשר בבעלותה חברת הפצה אחרת. ברור ואף לא ניתן להניח אחרת, כי נמה תבקש את רווחי ההפצה לעצמה ועל כן תביא לסיום במהירות האפשרית את יחסי יצרן ומפיץ שנוצרו בין כ.צ.ט לבין היצרנית אותה רכשה - דיספומדיק. עוד יש לציין את העובדה כי פעילות ההפצה של מוצרי דיספומדיק לא היתה הפעילות העסקית היחידה ואף לא העיקרית של כ.צ.ט, כך שלא ניתן להצביע על נזק גדול מדי, אם בכלל, או על שיבוש בפעילותה של כ.צ.ט. שוכנעתי כי ההודעה שניתנה לתובעת על הפסקת הפצת מוצרי דיספומדיק ניתנה תוך פרק זמן סביר. בנסיבות הענין ועל כן, לא ניתן לייחס לדיספומדיק, ואף לא לשאר הנתבעים את הפרת הסכם ההפצה. 9.סוף דבר: תביעת התובעת נגד כל הנתבעים (למעט הנתבעים 7 ו-8) נדחית. התובעת תשלם לנתבעת 2 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.25,000 ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם התובעת הוצאות משפט וסכום זהה כשכ"ט עו"ד לנתבעים 3 ו-4 ביחד, לנתבעים 5 ו-6 ביחד ולנתבע 9. הפרת חוזהחוזה