פסק דין זה ניתן לאחר ישיבת הוכחות וסיכומי באי כח הצדדים בע"פ, וזאת במסגרת תביעה ותביעה שכנגד. התביעה העיקרית , תביעה כספית לתשלום סכום קצוב - יתרת חוב, אשר הוגשה ע"י דיימלר פייננשל סרוויס אוטומוטיב ישראל בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד צבי קיסרמן (להלן: "הנתבע"), בגין סך 14,462 ₪. התביעה שכנגד הוגשה ע"י הנתבע כנגד התובעת, בגין סך 33,920 ₪. 1. הצדדים לתביעות התובעת , חברה העוסקת בעסקי מימון ואשראי, בין היתר לרבות לרכישת כלי רכב. הנתבע היה המנהל ובעל המניות בחברת קאן 2000 תעשיות טקסטיל בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה"). בחודש נובמבר 2009 נקלעה החברה לקשיים. ועקב כך מונה לה נאמן להקפאת הליכים, ששימש בתפקידו חודש אחד בלבד, בחודש דצמבר 2009, וביום 10.1.10 ניתן צו פירוק בעניין החברה. 2. מבוא ראשיתו של ההליך בתובענה בסכום קצוב שהגישה התובעת כנגד הנתבע ללשכת ההוצל"פ ביום 15.8.10. התביעה הוגשה כנגד הנתבע לתשלום יתרת חוב שנותר על פי הסכם המימון בסך 14,460 ₪, זאת לאחר שהרכב אשר מושכן על פי הסכם המשכון מומש בהליכי הוצל"פ, נמכר ולאחר הפחתת הוצאות הכינוס למכירת הרכב, נותר חוב בסך של 14,462 ₪. 3. רקע עובדתי החברה רכשה רכב מסוג שברולט סוואנה, ושילמה כ- 30,000 ₪ ממחירו שהסתכם ל- 203,000 ₪. את היתרה בסך 173,160 ₪ גייסה בהסכם מימון ומשכון מיום 22.7.07, על פיו מימנה התובעת את רכישת יתרת הרכב. הנתבע, מנהל החברה ובעל המניות בחברה, חתם על הסכם המימון והמשכון ביחד עם החברה כלווה. בהתאם להסכם המימון, הוסכם כי ההלוואה תיפרע ע"י הלווה לתובעת ב- 60 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך של 3,202 ₪ כל תשלום, שזמן פירעונם בכל 20 לחודש, החל מיום 20.3.07 (להלן: "הסכם המימון"). להבטחת התחייבויות הנתבע והחברה כלפי התובעת, משכנה החברה לטובת התובעת את כל זכויותיה ברכב, במשכון בדרגה ראשונה וללא הגבלה בסכום בהתאם לחתימתה על הסכם משכון. בהתאם נרשם משכון על הרכב אצל רשם המשכונות לטובת התובעת(להלן: "הסכם המשכון"). בנוסף, חתמה החברה יחד עם הנתבע על שטר חוב להבטחת חיוביהם ביחד ולחוד כלפי התובעת על פי הסכם המימון (להלן: "שטר חוב"). למרבה הצער לא עמדו החברה והנתבע בהתחייבויותיהם ביחד ולחוד כלפי התובעת, בהתאם להסכם המימון והסכם המשכון, ולא שילמו במועדם לתובעת את החזרים חודשיים של דמי המימון בחודשים נובמבר ודצמבר 2009. (תשלום אחד מבין אלה שולם באיחור של מספר חודשים כפי שיפורט להלן, אלא שאין בו לכפר על הפרת ההסכם על ידי הלווים). אין מחלוקת כי מיום קבלת המימון ועד לחודש נובמבר 2009 שולמו כל התשלומים בגין המימון (32 תשלומים) כסדרם, מחשבונה של החברה. עקב הקשיים שאליהם נקלעה החברה, לא נפרע התשלום החודשי של חודש נובמבר 2009 לתובעת, בסך כ- 4,450 ₪ הוא הדין בהתייחס לתשלום דצמ 2009 שלא לשולם במועדו אלא ששולם בשלב מאוחר יותר, ע"י הנאמן בהקפאת הליכים. 4. הפרת הסכם המימון :על פי המוסכם בין הצדדים בסעיף 15 להסכם המשכון, במידה והחברה והנתבע לא יעמדו בתשלומי ההלוואה בשלמותם ובמועדם, יעמדו לפירעון מיידי כל הסכומים המובטחים שיגיעו לתובעת באותו זמן מהחברה והנתבע, בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו. כן תהיה התובעת רשאית להשתמש בכל האמצעים שתמצא לנכון כדי לגבות כל סכום המגיע לה מהחברה והנתבע, לרבות ע"י מימוש הרכב הממושכן לטובתה. לאחר שהחברה והנתבע הפרו את התחייבויותיהם לתובעת, העמידה התובעת את יתרת חובה של החברה והנתבע לפירעון מיידי. ביום 14.1.10 - עם חלוף המועד לביצוע שני תשלומים חודשיים שלא שולמו בפועל הגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למינוי כונס נכסים למימוש הרכב ותפיסתו. במסגרת הבקשה פורטו חיובי וחובות החברה, בהיותה הממשכנת ובעלת הרכב, לתובעת, בסך 113,653.41 נכון ליום 5.1.10. בסמוך לאחר מכן מונה ב"כ התובעת ע"י כבוד רשם ההוצאה לפועל לכונס נכסים על הרכב ופעל להעברת הרכב לחזקתו. ביום 8.3.10 אישר כב' רשם ההוצל"פ את מכירת הרכב תמורת 118,000 ₪. מהסכום האמור נוכו הוצאות הכינוס בסך 22,967 ₪ והיתרה, בסך של 95,033 ₪ וכן סכום נוסף בסך של 4,073 ₪ שהתקבל מהנאמן בתקופת הקפאת ההליכים של החברה הופחתו מהחוב כלפי התובעת. משכך , יתרת חובה של החברה והנתבע שחבו החברה והנתבע ביחד ולחוד נכון ליום הגשת התביעה עמדה ע"ס 14,462 ₪. 5. טענות הצדדים לטענת התובעת, בהתאם להסכם המימון הסכים הנתבע, כי התובעת תהא רשאית להעמיד לפירעון מיידי את כל הסכומים שחייב בהם הנתבע על פי הסכם המימון והמשכון, ואף לממש את הרכב המשועבד לה במידה ויתקיימו, בין היתר, אחד מהתנאים הבאים: החברה והנתבע לא יעמדו בתשלום ההלוואה (סעיף 15(ב)(2)) אם ימונה כונס נכסים או מנהל מיוחד או יוטל עיקול כלשהו (סעיף 15(ב)(3)). אם החברה תגיש בקשה לפירוקן או שתוגש ע"י צד ג' (סעיף 15(ג)(3) משלא שולמו, שניים מבין התשלומים במועדם מימשה התובעת כדין את זכותה בהתאם להסכמים בחתימת הנתבע והחברה , והעמידה לפירעון מיידי את היתרה המשוערכת של ההלוואה ואת יתר הסכומים המגיעים לה, על פי הסכם המימון. התובעת מציינת, כי ביום 11.7.10 נשלחה לנתבע התראה בדבר כוונתה של התובעת להגיש את התביעה דנן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, בדואר רשום על אף שחלפו 30 יום מיום משלוח מכתב התראה, לא שילם הנתבע את חובו לתובעת ולא השיב למכתב ההתראה. לטענת הנתבע, מאחר והבעלות ברכב הייתה רשומה ע"ש החברה, הייתה אמורה להיות מוגשת התביעה לתשלום יתרת החוב לאחר מימוש הרכב, רק כלפי החברה שנמצאת בהליכי פירוק ולא כנגדו. עוד טען הנתבע, כי התובעת לא טרחה לידע אותו ו/או לפנות אליו, כבעלים על 50% מהזכויות ברכב, אם ברצונו להמשיך ולהחזיק ברכב ולהמשיך לפרוע את ההלוואה מחשבון בנק אחר, ו/או לשלם את כל יתרת ההלוואה בתשלום אחד, וזאת בטרם תנקוט בצעדים לתפיסת הרכב. לטענת הנתבע, נהגה התובעת שלא בתום לב, כאשר היא ביצעה את הליכי המימוש אך ורק מול החברה ולא טרחה להודיע לו על הליכי המימוש ואף שלחה את ההודעות שיועדו לגירסתה אליו, לכתובת החברה בראשל"צ כאשר המפעל היה כבר סגור. כך זאת בשים לב לעובדה שהנתבע מסר את כתובתו ככתובת המפעל במסמכי ההתקשרות שצוטטו לעיל. הנתבע מלין כי בתביעה דנן , כאשר לפי חשבון התובעת נותר חוב של כ- 14,000 ₪ שקשה לה לגבות מהחברה שנמצאת בהליכי פירוק, הגישה התובעת את התביעה כנגדו בטענה שגם הוא חתום על הסכמי המימון. לטענת הנתבע , כבר ביום 14.1.10 הגישה התובעת, בקשה במעמד צד אחד ללשכת ההוצאה לפועל למנות לרכב כונס נכסים. מוסיף הנתבע כי בסעיף 2 א' לבקשה מאשרת התובעת ש"החייבת חתמה עם אחרים על הסכם מימון", וגם בסעיף 4 א' לתצהיר מטעם התובעת, הוצהר ש"החייבת חתמה יחד עם אחרים על הסכם מימון". כמו כן, בסעיף 11 לבקשה למינוי כונס נכסים ובסעיף 13 לתצהיר שצורף לבקשה, מתחייבים התובעת והמצהיר מטעמה לבית המשפט, כי "הליך המכירה בפועל יבוצע, כמובן, רק לפי הוראות נוספות שתתבקשנה". בנוסף לכך, בהחלטתו מיום 17.1.10 אישר רשם ההוצאה לפועל את מינוי הכונס בתנאים כמפורט במסמך המינוי, והתנאי הראשון: "לתפוס חזקה ברכב... ולהמציא עותק מבקשת הביצוע ומן הבקשה למינוי כונס הנכסים וכן את האזהרה לחייב / לחייבת". לפיכך, לגרסת הנתבע, הפרה התובעת את התחייבויותיה לבית המשפט וכן את החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל, בכך שלא טרחה להודיע לו לנתבע מראש ,על הליכי כינוס הרכב ולא שלחה אל הנתבע את האזהרה כמתחייב על פי הדין, העלימה ממנו ביודעין את האפשרות להגיש לראש ההוצל"פ התנגדות למכירת הרכב, ומנעה ממנו את האפשרות לרכוש את הרכב במחיר "החוב", שהיה באותה עת נמוך בהרבה משווי הרכב. מוסיף הנתבע ומלין וטוען , כי בדיון שנערך ביום 8.12.10, בבקשת הנתבע בפני כב' הרשם אדי לכנר, ציין במפורש כב' הרשם: "לפיכך, מן הראוי היה במקרה מיוחד זה, כאשר המבקש חתום בעצמו על הסכם המימון והמשכון, לאפשר לו להשתתף בהליכי מימוש הרכב על אף העובדה שהרכב רשום על שם החברה". לטענת הנתבע הוא היה מעוניין לרכוש את הרכב מהתובעת בגובה החוב, אלא שהתובעת בחרה לנקוט הליכי כינוס נכסים והוצל"פ ובכך גרמה לו נזק של 33,920 ₪. לגרסת הנתבע, נכון לחודש דצמבר 2010, עמד שווי הרכב לפי מחירון לוי יצחק על סך 143,500 ₪. מאחר ויתרת חובו לתובעת עמדה על סך 113,653 ₪, כאמור במכתב התובעת לנתבע מיום 8.7.10. בניכוי 4,073 ₪ שקיבלה התובעת מהנאמן עו"ד ביום 2.8.10 עמד סך חובו של הנתבע על סך 109,580 ₪. שווי הרכב היה 143,500, כך שלתובע שכנגד נגרם נזק בגין התנהגות התובעת בסך 33,920 ₪, משמנעה ממנו התובעת את האפשרות להשתתף בהליכי מימוש הרכב ולאפס את החוב כלפי התובעת. אעיר כי בהקשר זה מתעלם הנתבע לחלוטין מהעובדה כי החברה שבפירוק היא ששילמה על חשבון הרכב למועד רכישתו את הסך של 30,000 ₪ להבדיל מהנתבע בעצמו. 6. דיון והכרעה 6.1 הסכם מימון והסכם מישכון: הסכמי המימון והמשכון נחתמו ביום 22.2.07. על פי הסכם המימון והסכם המשכון כתובת ה"לקוח", דהיינו, החברה והנתבע, היא רחוב ההגנה 40 ראשון לציון. בהקשר זה אדגיש כי ס' 16(ו) להסכם המשכון, קובע: "כתובות הצדדים למתן הודעות תהיינה כאמור במבוא להסכם זה, או כתובת אחרת בישראל, עליה יודיע מי מהצדדים...". לפיכך,המסקנה בלעדיה אין היא כי כתובת הנתבע עפ"י הסכם המימון אף היא ברחוב ההגנה 40 ראשון לציון. לשון אחרת, הנתבע, עת התקשר בהסכם המשכון, לא מצא לנכון למסור את כתובתו הפרטית ככתובת למסירת כתבי בית דין נוספת על כתובת החברה, לא כל שכן את כתובת מגוריו ולא זאת אף זאת אלא שכאשר סגרה החברה את שעריה לא מצא לנכון להודיע לתובעת על כתובתו העדכנית למסירת כתבי בי-דין. זאת ועוד, בכותרת הסכם המימון, צויין כי הנתבע ביחד עם החברה "הוא הלקוח". כמו גם, בהסכם המשכון, צוין הנתבע ביחד עם החברה בתור ה"לקוח". עוד מצאתי לנכון להדגיש, כי מעיון בהסכמים שתוארו לעיל עולה בבירור כי הנתבע חתם בנפרד מחתימת החברה (חותמת וחתימה) על הסכם המימון והסכם המשכון. בנוסף, שטר החוב לטובת התובעת בסך 194, 211 ₪, נחתם אף הוא הן ע"י החברה והן ובנוסף ע"י הנתבע. מסקנת ביניים - הנתבע חב את החוב הנתבע כ"לקוח" ולאו דווקא כערב. כ"לקוח" - מסר הנתבע את כתובתו המחייבת ביחסיו עם התובעת - בכתובת החברה. לפיכך מנוע הוא מלהעלות טענות בהקשר למסירת ההודעות שיועדו אליו לכתובת החברה ולא לכתובתו האישית הפרטית. 6.2 הליכי מימוש הרכב: ביום 14.1.10 הגישה התובעת בקשה למינוי כונס נכסים, על רקע העובדה ששניים מהשתשלומים על פי הסכם המימון לא שולמו (תשלומי נובמבר ודצמבר 2009), וזאת בהסתמך על סעיף 15(ב)(1) להסכם המימון, על פיו, למקרה ולא תעמוד החייבת בתשלומי ההלוואה בשלמותם ומועדם, יעמדו לפירעון מיידי כל סכומי ההלוואה (סעיף 5 לבקשה למינוי כונס). נכון ליום 5.1.10, מועד העמדה לפירעון מיידי, הסתכמה יתרת החוב בסכום של 104,742 ₪. בהתאם לספרי התובעת, הסתכם החוב בצירוף ריביות, ריביות פיגורים ועמלות החזר, לסכום כולל של 113,653.41 ₪. ביום 17.1.10 ניתן צו המינוי ע"י כב' הרשם כפכפי, לפיו היה מוסמך הכונס לתפוס חזקה ברכב, לבטחו ולאחסנו במקום בטוח. כמו כן, להמציא עותק מבקשת הביצוע ומן הבקשה למינוי כונס הנכסים וכן את האזהרה, לחייב (הנתבע), ולקבל לידיו את כל זכויות החייב אל מול צדדים שלישיים בקשר עם הרכב. כפי העולה מהעתק דו"ח סופי מאת כונס נכסים, שצורף כנספח 7 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, פעל כונס הנכסים, עו"ד עפר פלס מכוח צו הכינוס על פיו מונה, לאתר את הרכב ולתפוס אותו. ביום 24.1.10 נתפס הרכב בפתח תקווה, וכפי שהעיד הנתבע, הרכב נתפס בפועל בהיותו חונה בחצר ביתו (פרוטוקול מיום 9.2.12, עמ' 7 ש' 31). תפיסה שהייתה בידיעתו המלאה של הנתבע!. 6.3 הודעות ומסירת אזהרה לחברה ולנתבע: טענת הנתבע לפיה לא יידעו אותו לא התובעת ולא הכונס מטעמה על הליכי ההוצל"פ, לא הוכחה.ההפך הוא הנכון, בהחלט נוכחתי בעיקר מעדותו של הנתבע כי היה גם היה מודע להליכי הכינוס שננקטו למימוש הרכב , אולם בחר לעצום עיניו ולא העלה כל טענה לא כנגד מימוש הרכב, לא פנה למפרק ואף לא לביהמ"ש, לא כל שכן בבקשה לפדות את הרכב או לפרוע את החוב במלואו או כל הצעה אחרת ראויה לדיון. בנוסף, מעיון בנספח 10 לתצהיר התובעת עולה, כי מכתב הפדיון, קרי, הודעה לחברה כי היא רשאית לפדות את הרכב, נמסר לידי בעל החברה ביום 23.5.10, - הלוא הוא הנתבע ולא אחר אשר קיבל את מכתב הפדיון וסירב לחתום על אישור מסירה. עוד עולה, כי בקשה למינוי כונס וצו מינוי הכונס , נמסרו ל"בעל החברה" (-הרי הוא הנתבע) ביום 27.1.10, אלא זה סרב לחתום (ראה נספח 10 הנ"ל). התובעת ניהלה מספר שיחות בטרם תפיסת הרכב עם הנתבע, כפי שניתן לראות בתדפיס שיחות של התובעת (נספח 10)- תרשומת מיום 2.12.09 (לאחר שלא שולם תשלום נובמבר 2009 על פי הסכם המימון): "הלקוח מסר שכנראה ביום א' החברה תעבור לכינוס נקבל הודעה",. תרשומת מיום 17.12.09: "צביקה (הנתבע כ.ל.) מסר שיש הקפאת הליכים ... שנדבר בטלפון קווי, לא זמין". תרשומת מיום 3.1.10:"הלקוח מסר שהיום ימונה כונס עו"ד לוי טילר". זאת ועוד, עפ"י התרשומת כאמור , ביום 22.12.09 נשלחו מכתבי עורך דין אל החברה והנתבע, על פי הכתובת רח' ההגנה 40 ראשל"צ, היא כתובת "הלקוח" בהסכם המימון והסכם המשכון. באשר לתפיסת הרכב עולה, כי ב- 5.1.10 "צביקה מסר שעוד לא התמנה כונס, ביקשתי שיעביר את הרכב למגרש הוצל"פ, מסר שהוא לא יכול, זאת החלטה של הכונס". כפי שהעיד בפניי המצהיר מטעם התובעת, הדרישה להביא את הרכב למגרש אצלה, באה תוך מתן הזדמנות לנתבע לחסוך בהליכי איתור ותפיסה של הרכב, ובכל מקרה תוך הבהרה חד משמעית כי נוכח הימנעות מתשלומים ימומש הרכב בהליכי הוצל"פ. מתרשומת זו ניתן להסיק כי, הובהר לנתבע חד משמעית כי התובעת עומדת לממש הרכב בהליכי הוצל"פ. זאת ועוד, הנתבע הודה במהלך הדיון בפני כי קיבל את האזהרות והמסירות בהליכי ההוצאה לפועל לרבות "מכתב הפדיון" מטעם החברה (פרוטוקול מיום 9.2.12, עמ' 8 ש' 20 ואילך) וכי ידע על ההליכים שננקטו לתפיסת הרכב ומימושו (שם, עמ' 7 ש' 31, עמ' 8 ש' 30). ולא זאת אף זאת , הנתבע שכאמור התחייב ביחד עם החברה בפרעון ההלוואה , אשר שימש כמנהל החברה, ידע שלא משולמים שני תשלומים. הוא בעצמו הודה כי לבקשתו הוגשה בקשת פירוק (פרוטוקול מיום 9.2.12, עמ' 7 ש' 12 ואילך). אולם, לא עשה דבר כדי להשלים את הפיגורים, או לחלופין להסדיר את פרעון ההלוואה בדרך אחרת זולת תפיסת הרכב ומימושו בהליכי כינוס. מכל המקובץ לעיל עולה, כי בניגוד לטענותיו, ידע הנתבע גם ידע על התנהלות הליכי הגביה והכינוס. אילו רצה לפדות את הרכב או לפרוע את החוב כטענתו, רשאי היה לעשות זאת ולא הייתה כל מניעה זולת סירובו שלו לעשות כן . על כל פנים לא התנהלות הנתבעת שכנגד היא זו שמנעה ממנו לעשות זאת. 6.4 אשר לטענת הנתבע לפיה הוא היה מעוניין לפדות את הרכב בתשלום החוב: הרכב כאמור הוא רכב שברולט סוואנה הרשום במשרד הרישוי והן ברשם המשכונות,בבעלות החברה. הרכב שועבד .על פי חוק החברות וביום 19.4.07 נרשם השעבוד לטובת התובעת. ראה נספח 6 לתצהיר עדות ראשית של התובעת - רישום השעבוד מיום 19.4.07 ותמצית רשם החברות לטובת התובעת. כמו כן, מעיון בנספח 6 לתצהיר עדות ראשית של התובעת, עולה כי על הרכב הרשום במשרד הרישוי כאמור על שם החברה, הוטלו עיקולים לטובת צדדי ג', כדלקמן: עיקול מיום 14.12.09 בתיק הוצל"פ. עיקול מיום 3.2.10 לטובת הביטוח לאומי, עיקול מיום 4.3.09 לטובת ניכוי מס הכנסה, עיקול מיום 13.12.09 לטובת עיריית ראשל"צ. אני מוצאת לנכון לפרט עיקולים אלה, הרובצים על הרכב, נוכח טענת הנתבע כי התובעת הסבה לו נזקים בכך שלא איפשרה לו לפדות את הרכב במסגרת הליכי מימוש ומשכון. לנוכח העיקולים כאמור, הרי ברור כי פדיון הרכב היה מותיר ברשותו רכב מעוקל לטובת נושים רבים כאמור . לאור ממצאים אלה אני קובעת שטענת התובע שכנגד בעניין זה היא טענת סרק חסרת כל בסיס הגיוני ודינה להידחות!. הנתבע הצהיר, כי הוא רצה לפרוע את החוב על מנת להעביר בעלות לצד ג', לחברה אחרת שבבעלותו. ברם, מאחר והרכב היה רשום בבעלות החברה שבפירוק ולאור העיקולים ששהוטלו על הרכב לטובת גורמים שלישיים הרי שרצונו כאמור היה לאו בר מימוש!.והרי רק ברכש במסגרת הליכי כינוס ובאישור רשם ההוצל"פ, היה ניתן למכור את הרכב נקי מכל חוב ושיעבוד. לשון אחרת, הנתבע, אם היה פודה את המשכון, היה מקבל את הרכב עם העיקולים הרובצים עליו לטובת חברה בהליכי פירוק. במצב זה, המפרק היה לוקח את הרכב מוכר אותו ואת תמורת המכר היה מפקיד לקופת הפירוק. לפיכך, אני דוחה את טענות הנתבע גם בעניין זה. 6.5 לעניין טענות הנתבע ביחס לשווי הרכב במועד המימוש דו"ח שמאי הרכב מטעם התובעת, העריך את שווי הרכב ב- 110,000 ₪ בלבד. כאמור הרכב נמכר ב- 118,000 ₪. הנתבע לא הציג כל חוות דעת מטעמו הסותרת את השמאות מטעם התובעת ולא הצביע על כל נזק ולו לכאורה שנגרם לו מאותה הערכת שמאי הנתבע הסתפק בכך שצירף דף ממחירון לוי יצחק. לפי רע"א 46707 דגני נ' דורנט, מחירון לוי יצחק אינו מהווה ראיה באשר לערכו של רכב ספציפי. יתרה מכך, לדף שצירף אין תאריך ולא יודעים האם הוא מתייחס למחירון משנת 2008 או 2009. מנגד, הוצגה הערכת שמאי מבוססת לאחר שראה ובדק את הרכב הספציפי, במסגרת חוו"ד השמאי התייחס גם למחירון של לוי יצחק. לא למותר להדגיש כי מימוש הרכב אושר ע"י כבוד רשם ההוצאה לפועל. לא למותר להוסיף ולהעיר כי תחשיב הנזק מטעם הנתבע אינו מגובה בחוות דעת, אינו מגובה בתצהיר ולא באסמכתאות, טענותיו מגובות אך ורק, בחישוב המסתכם בשורה סתמית אחת ואף זאת מבלי לציין את המחירון הנכון לאותו מועד ותוך התעלמות מרכיב המע"מ אותו יש לקזז. לפיכך, טענות הנתבע לעניין הנזק, אף הן לא הוכח, והן נדחות. 7. לסיכום: הנתבע לא העלה כל טענת הגנה ראויה שנתקבלה ביחס למימוש הרכב בתיק מימוש המשכון והוא מנוע מלהעלות טענות כנגד מימוש הרכב, בשלב מאוחר יותר עת נתבע לפרוע את יתרת ההלוואה שנותרה לאחר מימוש הרכב כאמור. הנתבע לא העלה כל טענה בתיק ההוצל"פ, לא התנגד למכירה ולא הציע לרכוש את הרכב על אף שהיה מודע להליכי המימוש. מכירת הרכב נעשתה תוך מילוי כל דרישות רשם ההוצל"פ לאחר ביצוע התמחרות בין המציעים הפוטנציאלים ותוך דיווחים ושקיפות מירבית מצד כונס הנכסים. הנתבע לא ביסס בתביעתו שכנגד כל תשתית ראייתית לנזק שארע לו. התוצאה היא ש אני מקבלת את התביעה העיקרית במלואה ומחייבת את הנתבע במלוא סכום התביעה בצירוף אגרות הגשת התביעה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה עד התשלום בפועל . התביעה שכנגד נדחית באשר לא הוכחה!. מחייבת את הנתבע שהגנתו הייתה כאמור הגנת סרק ותביעתו שכנגד הייתה גם היא תביעת סרק בהוצאות התובעת 8,120 בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.הפרת חוזהחוזהמימון