התובע עותר בתביעה זו לקבלת פיצוי כספי מאת הנתבע, בסך של 120,00 ₪, בגין הפרת הסכם מכר רכב אשר נכרת בין הצדדים. תמצית העובדות: 1. ביום 29.8.2006 נחתם בין התובע והנתבע הסכם מכר רכב (להלן: "ההסכם"), לפיו רכש התובע מהנתבע רכב מסוג פורד קרגו, מס' רישוי: 51-257-00, שנת ייצור 1991, המשמש כרכב משא להובלה וגרירה (להלן: "הגורר"). בתמורה לגורר, התובע התחייב לשלם לנתבע, במעמד חתימת ההסכם, סכום של 9,500 ₪ וכן למסור לנתבע רכב מסוג פיאט פונטו, מס' רישוי: 85-926-24, שנת ייצור 2001 (להלן: "הרכב"), אשר שוויו במועד חתימת ההסכם הוערך בסך של 30,000 ₪, בהסכמת הצדדים (להלן: "התמורה"). מסירת הרכב כחלק מן התמורה צויינה במפורש בהסכם וכן בזכרון דברים נוסף שערכו ביניהם הצדדים באותו מועד (להלן: "ההסכם הנוסף"). 2. לאחר חתימת ההסכם התברר לתובע כי על הגורר מוטל עיקול, בניגוד לסעיף 3 להסכם, לפיו הצהיר המוכר - הוא הנתבע - כי הגורר נקי מכל חוב, שעבוד או עיקול. משכך, לא הועברה הבעלות בגורר על שם התובע. טענות התובע: 3. התובע טוען, כי פנה לנתבע פעמים רבות על מנת שהאחרון יפעל להסרת העיקול על הגורר, בכדי שניתן יהיה לבצע העברת הבעלות בגורר על שם התובע, אולם הדבר לא נעשה. 4. עוד טוען התובע, כי הנתבע סירב לשתף עמו פעולה לצורך העברת הגורר מבחן רישוי שנתי (טסט), זאת לנוכח העובדה שהגורר עדיין היה רשום על שם הנתבע במשרד הרישוי. התנהלות זו של הנתבע, כך טוען התובע, הביאה להשבתת הפעילות ברכב והפסקת עבודת התובע בגורר באופן מוחלט וכתוצאה מכך, להפסדים כספיים לתובע. לטענת התובע, ההפסדים בגין עלות הרכב, הפסדי השתכרות ואי פעילות הרכב נאמדים בסך של 120,000 ₪. 5. בנוסף, טוען התובע, כי הנתבע לא המציא לידיו חשבונית מס בגין עסקת מכירת הגורר ומשכך לא נתאפשר בידו לפתוח תיק עוסק מורשה במע"מ לגרירת רכבים. 6. עוד מוסיף התובע, כי הנתבע העביר לרשותו מספר של טלפון נייד, אשר שימש אותו לצורך הענקת שירותי גרירה ללקוחות באמצעות הגורר, אלא שמספר זה העניק שירות קבלת שיחות נכנסות בלבד, בניגוד למוסכם בין השניים. טענות הנתבע: 7. ראשית, טוען הנתבע כי הסכום בסך 9,500 ₪, המהווה כאמור חלק מן התמורה בהסכם, לא שולם במזומן, אלא באמצעות המחאות השייכות לאחיו של התובע, אשר לא נפרעו ואשר בגינן נפתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל. 8. עוד טוען הנתבע, כי אכן קיבל מידי התובע את הרכב במעמד חתימת ההסכם, ברם באותו מועד לא ידע כי מדובר ברכב מהשכרה, עובדה המפחיתה לטענתו את ערך הרכב ב- 30% מהסכום הנקוב בהסכם, והדבר נודע לו רק כאשר חפץ למכרו לצד שלישי. 9. באשר לרישום העיקול על הגורר, טוען הנתבע כי ברשיון הרכב הרלבנטי ליום ההסכם, ניתן לראות כי לא היה רישום של עיקול על הגורר וזה הוטל רק לאחר מכן. לטענת הנתבע, העיקול אשר הוטל על הגורר היה לאור חוב של הנתבע לחברת הסלולר 'פלאפון', אשר הוסר זמן קצר לאחר מכן והדבר לא גרם נזק לתובע. 10. עוד טוען הנתבע, כי פנה לתובע מספר פעמים על מנת להעביר הבעלות בגורר על שמו, אך התובע דחה אותו בלך ושוב, בטענה כי טרם פתח עסק מורשה לגרירת רכבים. 11. באשר להעברת הגורר מבחן רישוי שנתי, טוען הנתבע כי העביר את רשיון הרכב של הגורר לשנת 2006-2007 לתובע, באמצעות מר ביאטרה הווידי (להלן: "הווידי"), כאשר רשיון הרכב הושאר בקונדיטוריה שבבעלות הווידי והאחרון מסר אותו לידי התובע. בתצהירו הוסיף הנתבע, כי לרשיון הרכב צורף גם צילום רשיון הנהיגה שלו וכי די היה במסמכים אלה בכדי להעביר את הגורר מבחן רישוי שנתי ולהמשיך לעבוד עם הגורר, אולם התובע לא עשה זאת. 12. לטענת הנתבע, לתובע לא נגרם נזק כלשהו מן ההפרה הנטענת והוא לא הגיש ראיה כלשהי לתמיכת הנזקים הכספיים הנטענים על ידיו ומשכך יש לדחות את תביעתו. דיון והכרעה: הפרת ההסכם 13. במסגרת התחייבויותיו, הצהיר הנתבע בסעיף 3 להסכם כי הגורר נקי מכל חוב, שיעבוד או עיקול ובמידה ויתברר כי על הגורר רובצת הגבלה כלשהי, הוא מתחייב לסלקה באופן מיידי. לטענת הנתבע, במועד עריכת ההסכם, לא היה עיקול על הגורר וזה הוטל רק לאחר מכן, ומשכך לא הפר את ההסכם. לטענתו, רק עם קבלת רשיון הרכב החדש לגורר, לשנת 2007, צוין ברשיון הרכב כי על הגורר מוטל עיקול. טענה זו דינה להידחות. ראשית, העובדה שברשיון הרכב של הגרר אשר היה בתוקף עד 18.11.2006 לא נרשם עיקול, אין משמעה כי לא היה עיקול במועד הרכישה, חודשים רבים לאחר שהודפס הרשיון האמור. שנית, גם אם רישומו של העיקול על הגורר נעשה לאחר מועד רכישתו, אין בכך כדי לשחרר את הנתבע מהתחייבותו על פי ההסכם, שכן, אין חולק כי מקורו של העיקול בחוב של הנתבע. 14. טענת הנתבע כי העיקול שנרשם הוסר במהרה, כאשר הוא פעל תוך זמן קצר לתשלום החוב בגינו הוטל העיקול, אף היא דינה להידחות. הנתבע טען כי העיקול הוטל בגין חוב שלו לחברת 'פלאפון', בסך של 1,800 ₪, כשבועיים לאחר חתימת ההסכם וכי הנתבע סילק את החוב לאחר חודש והעיקול הוסר בהתאם. דא עקא, הסדר סילוק החוב שהגיש הנתבע הנו מיום 10.7.2007, כשנה לאחר חתימת ההסכם, כאשר הסדר זה כלל אינו חתום על ידי מי מהצדדים לו וככל הנראה מדובר אך בטיוטא. כאשר נשאל על כך הנתבע בחקירתו, השיב כי ייתכן והיה עיקול נוסף בגין חוב שלו לחברה אחרת וכי אין בידיו אישור על הסרת העיקול (ע' 14, ש' 2-10). 15. אין מחלוקת כי הוטל עיקול על הגורר וכי מקורו של עיקול זה בחוב של הנתבע. רישומו של העיקול ברשיון הרכב החדש, לאחר עריכת ההסכם, אינו מעלה ואינו מוריד מאחריותו של הנתבע לפי ההסכם, להעברת הגורר כשהוא נקי מכל חוב או הגבלה. כמו כן, הנתבע לא הוכיח מתי הוטל העיקול ומתי הוסר, אם בכלל, וטענתו בדבר הסרת העיקול תוך זמן קצר עמדה בסתירה למסמכים שהגיש לבית המשפט ולעדותו בחקירה הנגדית. משכך, הנני קובע כי הנתבע הפר את ההסכם, בכך שקיים באופן פגום את חלקו בהסכם והעביר לתובע גורר המעוקל בגין חוב של הנתבע ולא הסירו מיידית, כמתחייב בהסכם. 16. טענה להפרת ההסכם הועלתה גם מצד הנתבע, לפיה, התובע לא שילם את מלוא התמורה המוסכמת בעבור הגרר, כנקוב בהסכם. לאחר שבחנתי טענה זו לאור הראיות והעדויות בתיק, אין בידי לקבלה, כפי שיבואר להלן. ראשית, טוען הנתבע כי התובע לא שילם את הסך של 9,500 ₪ במזומן כטענתו, אלא בהמחאות של אחיו של התובע, מר בלאל אניס (להלן: "האח") אשר כולן לא כובדו ובגינן נפתח תיק הוצאה לפועל, וכי כספים אלה טרם שולמו לו על ידי התובע; שנית, ערך הרכב שניתן לנתבע כחלק מהתמורה לא היה 30,000 ₪ כנקוב בהסכם, מאחר ומדובר ברכב ששימש להשכרה, עובדה שנודעה לנתבע בדיעבד, ומשכך יש להפחית מערכו. 17. באשר לתשלום באמצעות המחאות של האח, הנתבע שינה לחלוטין את גרסתו הראשונית, כפי שנמסרה בכתב הגנתו ובתצהיר עדותו הראשית. בסעיף 3 לתצהירו דחה הנתבע מכל וכל את טענת התובע כי שילם לנתבע כסף במזומן. אך בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי התובע אכן נתן לו סכומי כסף במזומן, לטענתו במקום השיקים שסורבו, למעט 2 שיקים בסך כולל של 3,600 ₪ (עמ' 12, ש' 3-13). לטענת הנתבע כי לא שולם לו סך של 3,600 ₪ כנגד שני שיקים של האח אשר לדבריו לא כובדו, אין כל תימוכין. הנתבע לא הגיש את השיקים או העתק צילומי שלהם, הגם שלטענתו הם היו בידי עורך דינו. הלכה פסוקה היא "... שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)). משכך, הנתבע לא הניח בסיס לטענתו בדבר אי פרעון 2 השיקים, אותם נמנע מלהגיש. למעלה מכך, ייאמר כי לא די בטענה בדבר אי פרעון שיקים של האח, ככל שאלה הנסיבות, כדי לקשור שיקים אלה להסכם עם התובע ולקבוע כי התובע לא שילם את התמורה. התובע העיד כי לאח היו עסקים משלו (עמ' 8, ש' 23-29), טענה שלא נסתרה, ובהחלט קיימת אפשרות כי אם ניתנו לנתבע שיקים היה זה במסגרת עסקה מול האח, ללא קשר להסכם. 18. גם טענת הנתבע בדבר הפחתה משווי הרכב הנקוב בהסכם, עקב היותו מהשכרה, נדחית. טענת הנתבע כי נודע לו לראשונה כי הרכב שימש להשכרה רק בבואו למכרו לצד שלישי, אינה מתיישבת עם העובדה כי שימושו של הרכב להשכרה סומן בעיגול במפורש בהסכם הנוסף עליו חתם הנתבע וצויין ברשיון הרכב. כאשר נשאל על כך הנתבע בחקירתו, לא נתן תשובה המניחה את הדעת, כאמור להלן (עמ' 12, ש' 25-28): "ש. מפנה אותך להסכם שערכתם, שם רשום שהרכב היה חברת השכרה, איך אתה טוען שלא ידעת? ת. טענתי השכרה וטענתי שזה גם אחרי תאונה. אני לא זוכר אם זה היה השכרה או לא, אבל כשמכרתי את הרכב ידעתי שזה השכרה, אני לא מבין בדברים האלה." היות הרכב רכב מהשכרה, צויין בהסכם הנוסף ברחל בתך הקטנה והנתבע ידע על כך ולמצער, היה עליו לדעת על כך, מן הכתוב בהסכם עליו חתם ומן הרישום ברשיון ברכב בו החזיק. תוצאות ההפרה העברת בעלות ומבחן רישוי שנתי 19. לטענת התובע, לאור הפרת ההסכם ורישום העיקול על הגורר, לא היה באפשרותו להעביר את הבעלות בגורר על שמו ולהשתמש בו לצורך עסקו. עוד טען התובע, כי הנתבע, אשר היה עדיין רשום כבעליו של הגורר, סירב לשתף עמו פעולה בהעברת הגורר מבחן רישוי שנתי (טסט) ומשכך, הופסקה פעילות הגורר והתובע לא יכול היה לעבוד עמו. בתשובה לטענות אלה, טען הנתבע כי העביר לידי התובע את רשיון הרכב וצילום מרשיון הנהיגה שלו ודי היה בכך בכדי להעבירו את מבחן הרישוי השנתי ולהשתמש בו לצורך משלח ידו. 20. אכן, ההגבלה אשר הוטלה על הגורר, ובעניינו רישום עיקול במשרד התחבורה, אינה מאפשרת העברת בעלות בגורר, שכן הטלת עיקול על נכס מגבילה את הסחירות והשימוש בו [ראו: ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' ולך, פ"ד מג(2) 864, 872 (1989)], אלא אם ניתן צו מתאים של בית המשפט המורה על רישום הבעלות על שם הקונה (ראו: דוד בר אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה שביעית, עדכון מס' 2, 2011) 552). באשר להעברת הגורר מבחן רישוי שנתי, הרי שבהתאם להוראות משרד הרישוי, המסמכים הנדרשים לצורך מבחן רישוי הינם: רשיון רכב בו הוטבעה חותמת כי שולמה אגרה, תעודה מזהה של בעל הרכב הרשום, תעודה מזהה של נהג הרכב וייפוי כוח, תעודת ביטוח בתוקף ומסמכים נוספים בהתאם לסוג הרכב, כמפורט בתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. בענייננו, מוסכם כי רשיון הרכב נמסר לתובע, ולעניין זה אין נפקא מינה אם הנתבע נתן לו את רשיון הרכב באופן אישי כגרסת התובע, או שרשיון הרכב נמסר לתובע באמצעות השארתו בקונדיטוריה של הווידי, כגרסת הנתבע. אולם, לא הוכח, וגם לא נטען, כי הנתבע המציא לתובע את יתר המסמכים הנדרשים לצורך מבחן הרישוי השנתי. בחקירתו הנגדית טען הנתבע, לראשונה, כי המציא לתובע גם העתק מרשיון הנהיגה שלו, וגם זאת לאחר ששינה גרסתו ופעם טען כי מסר העתק מתעודת הזהות שלו ופעם העתק מרשיון הנהיגה שלו, כאמור להלן (עמ' 15, ש' 24-29): "ש. השארת לו רק את הרישיון? ת. רישיון וצילום תעודת זהות. ש. קודם אמרת שזה צילום של רישיון נהיגה? ת. זו תעודה מזהה. ש. רישיון נהיגה או תעודת זהות איזה צילום השארת? ת. צילום רישיון נהיגה." הנתבע לא הוכיח כי מסר לתובע העתק מרשיון הנהיגה שלו, טענה זו הועלתה לראשונה רק במסגרת חקירתו הנגדית ולא נתמכה בעדותו של הווידי, אשר העיד כי הנתבע מסר לו מעטפה סגורה (עמ' 17, ש' 16-19) ולא בדק את תוכנה. מכל מקום, גם אם הייתי מקבל את גרסת הנתבע בנקודה זו, הרי שלא די ברשיון רכב וצילום רשיון נהיגה של בעל הרכב בכדי להעביר רכב מבחן רישוי שנתי, ולשם כך נדרשים גם תעודה מזהה (להבדיל מעותק צילומי) וייפוי כוח, כאמור, ואלה לא היו בידי התובע. משכך, הרי שלא היה באפשרות התובע להעביר את הגורר מבחן רישוי שנתי. מהימנות העדויות 21. עדותו של התובע לא הייתה מהימנה. תשובותיו היו מתחכמות והוא שינה את תשובותיו תוך שהוא מתאם את גרסתו למה שנראה בעיניו נכון באותה עת. כך למשל, כאשר נשאל מה מנע ממנו לעבוד על הגורר, בעודו רשום על שם הנתבע, השיב פעם כי נמנע מלעבוד על הגורר מאחר וטרם קיבל חשבונית מהנתבע ולא בוצעה העברת בעלות על שמו (עמ' 5, ש' 9-10) ובהמשך, כאשר נשאל על כך בשנית, השיב כי הציע בעצמו לנתבע כי יעבוד על שמו עד שתבוצע העברת בעלות, אך הנתבע הוא שלא הסכים לכך (ע' 5, ש' 23-25). כאשר נשאל על נזקיו, השיב כי הייתה לו הערכת שמאי בגינם, אך אינו יודע היכן היא ומיד אחר כך ציין כי אינו זוכר אם הייתה לו הערכת שמאי (עמ' 6, ש' 1-5). התובע השיב תשובות מתחמקות והרבה להשיב בשאלה על שאלה, מבלי לתת תשובות ענייניות. 22. גם עדותו של הנתבע לא הותירה רושם מהימן והתאפיינה בסתירות פנימיות ובתשובות שאינן עולות בקנה אחד עם ההגיון. טענת הנתבע כי הסיר את העיקול חודש לאחר שהוטל עמדה בסתירה לטיוטת ההסדר עם חברת 'פלאפון' אשר צירף לתצהירו וכן בניגוד לעדותו שלו, כי ייתכן והיה לו עיקול בגין חוב אחר. הנתבע שינה את תשובותיו שוב ושוב תוך כדי מתן התשובה בדבר המסמכים שמסר לתובע ובנוגע להסרת העיקול, ומסר גרסאות סותרות בתצהירו ובחקירתו ביחס לטענת השיקים של האח והתשלום במזומן. 23. שני הצדדים בחרו לגלות טפח ולכסות טפחיים, שפת גופם של הצדדים שידרה אי אמירת אמת ובעדויותיהם נתגלו סתירות הן ביחס לדברים שאמר כל אחד מהם במקום אחר והן בין העדויות לבין עצמן. להתנהלות זו של הצדדים תהא השלכה על פסיקת ההוצאות בתיק. הנזק 24. לשיטת התובע, בגין הפרת ההסכם, נגרמו לו הפסדים כספיים בגין עלות הגורר, הפסדי השתכרות והשבתת פעילות הרכב, המסתכמים בסך של 120,000 ₪. במענה לכך, טוען הנתבע כי התובע לא צירף חוות דעת או נתונים אחרים לתמיכת נזקי ההפרה הנטענים ולא הוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו, לטענתו. 25. ככלל, על מנת לזכות בפיצוי, על התובע להוכיח את הנזק שנגרם לו בפועל בעקבות הפרת ההסכם, כאשר עליו להוכיח את קרות הנזק ואת שיעורו, במידת הוכחה של "וודאות סבירה" [ראו: ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה(2) 800, 808-809 (1981), ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17, 23-24 (1993)]. בענייננו, התובע לא הניח תשתית להוכחת היקף הנזקים שנגרמו לו עקב ההפרה. בכל הנוגע לעלות הגורר, התובע טען בחקירתו כי מכר את הגורר בתחילת שנת 2011 וקיבל תמורתו סך של 4,500 ₪ (עמ' 9, ש' 30 - ע' 10, ש' 10), אולם לא תמך טענה זו בראיה כלשהי וכן לא הוכיח מה היה שוויו של הגורר ביום מכירתו לצד ג'. כמו כן, התובע לא הציג נתונים כלשהם בדבר ההכנסות משימוש בגורר, למשל, על ידי הצגת רווחיו בתקופות בהן עבד עם גורר או על ידי הבאת תחשיב מתאים לצפי רווחים בעסק של גרירה, לא פירט את נזקיו וטען בסיכומיו כי הוא מעריך את ההפסד ב- 1,000 ₪ ליום עבודה. סתם ולא פירש. בכל הנוגע לתקופה שלאחר פרק זמן ראשוני מסויים, מתבקש היה כי התובע ינקוט בעמדה כלשהי מכוח חובת הקטנת הנזק, בין על ידי ביטול ההסכם והשבת הגורר, בין על דרך הגשת תביעה לאכיפת ההסכם ובין בדרך אחרת, ברם התובע לא עשה זאת ובחר לשבת על הגדר מספר שנים עד להגשת התביעה דנן. ודוק; התובע החזיק בגורר, לטענתו שלו, כמעט 5 שנים. הוא אינו זכאי לפיצוי בגובה הירידה בשווי הגורר מאז חלוף פרק זמן ראשוני מסויים מרכישתו על ידו ועד למכירתו הנטענת (שלא הוכחה, ירידת ערך שגובהה אף הוא לא הוכח). 26. יחד עם זאת, לאדם אשר אינו עושה שימוש ברכב ללא רשיון רכב תקף - וחזקה כי כל אדם אינו עושה שימוש ברכב ללא רשיון רכב תקף, כל עוד לא הוכח אחרת - עשוי להיגרם נזק במידה ומדובר ברכב שנועד לשמש לפרנסתו, בשל חוסר היכולת לעשות שימוש ברכב. על כן, הדעת נותנת כי לתובע נגרם אובדן רווחים מסויים לפרק זמן של מספר חודשים למצער, בהם המתין התובע כי הנתבע יפעל להסרת העיקול ויאפשר את העברת הגורר מבחן רישוי שנתי, על מנת שיוכל להשתמש בו לצורך עסקו. 27. אמנם התובע לא הוכיח את היקף נזקיו המדוייק, אך תחושת הצדק תיפגם אם תידחה התביעה במלואה, כאשר ברי כי לתובע נגרמו נזקים כלשהם כתוצאה מהפרת הסכם ברורה ע"י הנתבע, ובמקרים חריגים לבית המשפט נתון שיקול דעת לפסוק פיצוי גם במקרה כגון זה [ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 3205/99 אברי ורדי ושות' בע"מ נ' מיחשוב ישיר מערכות בע"מ (תק-מח 2007(3), 3779 (2007)], בפרט כאשר מדובר בנזק של אובדן רווחים, אשר מטבעו יש קושי בהוכחתו [לעניין זה ראו: ע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח (1994) בע"מ, תק-על 2006(2), 16 (2006) וכן גבריאלה שלו, יהודה אדר דיני חוזים - התרופות - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2009) 350-351]. סוף דבר: 28. לאור האמור, ובהתחשב בעובדה שהתובע לא פעל להקטנת נזקו, אני מעמיד את סכום הפיצוי בגין נזקי התובע עקב הפרת ההסכם, על סכום כולל של 10,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום. בנסיבות, לאור התנהלות בעלי הדין כמפורט לעיל, אין צו להוצאות. חוזההפרת חוזהרכבהסכם מכר