א. מבוא 1. התובעת הינה חברה פרטית הרשומה בישראל העוסקת, בין היתר במתן שירותי אינטגרציה וסיוע בתחום תשתיות ותקשורת מחשבים, מערכות הפעלה רשתיות, הקמה ותחזוקת רשתות מחשבים, מערכות שליטה ובקרה, אבטחת מידע והשמת כח אדם מקצועי (להלן: "התובעת" או "רזאל"). הנתבעת הינה חברה הרשומה בישראל ועיסוקה בין היתר במתן שירותי מומחה ואספקת כח אדם טכנולוגי ומקצועי לביצוע פרויקטים שונים בתחומי IT (להלן: "הנתבעת" או "ארטנט"). 2. עניינה של התובענה, הינה הפרת הסכם מסגרת אשר נכרת ביום ה-16.1.06 בין התובעת לנתבעת שכותרתו "הסכם לשיתוף פעולה בנושא פרויקטי IT ומשרות IT באתרי לקוח" (להלן: "ההסכם") וכן הפרת "נספח 1 לחוזה שיתוף פעולה מתאריך 16.1.06" שנחתם באותו מועד (להלן: "הנספח"). 3. ההסכם מגדיר באופן כללי את היחסים ושיתוף הפעולה בין רזאל לארטנט ונקבע במסגרתו, כי התחייבויות ממוקדות בגין פרויקטים ספציפיים יוגדרו בנפרד ויתווספו כנספח. כבר במועד חתימת ההסכם נחתם וצורף נספח המגדיר את פרטי ההתקשרות הספציפית בין התובעת לנתבעת בנוגע לפרויקט שעניינו תכנון רשת ומימוש עבור פרויקט בצבא השוויצרי למשך 4 שנים (להלן: "הפרויקט"). הצדדים לא התייחסו למהות יחסיהם עם חברת אלתא מערכות בע"מ (להלן: "אלתא"). אולם, מעדויות הצדדים עולה, כי הם סיפקו לאלתא שירותים במסגרת הפרויקט. 4. בנספח להסכם, התחייבה הנתבעת להעמיד לרשותה של התובעת את שירותיו של מר שי תירוש, ארכיטקט פתרונות, למשך יומיים בשבוע או יותר על פי דרישת אלתא ולהעמיד לרשותה של התובעת את שירותיו של מר אודי תם (או אחר במקומו בהסכמת אלתא) בהיקף של כמשרה מלאה בהתאם לצרכים של אלתא. בנוסף הוסכם, כי התובעת תוציא הזמנה לנתבעת "BACK TO BACK" להזמנת אלתא. 5. ביום 28.11.10 התקיימה ישיבת הוכחות בה העיד מר שון סהר, מנכ"ל התובעת (להלן: "מר סהר" או "מנכ"ל התובעת"). ביום 29.11.10 נשמעה פרשת ההגנה במסגרתה העידו אנשי ארטנט, מר אהוד תם (להלן: "מר תם"), מר שי תירוש (להלן: "מר תירוש"), ומר רותם בנעים (להלן: "מר בנעים"), וכן העיד מר אלי בירמן, אשר בתקופה נשוא התובענה שימש כסמנכ"ל שירות לקוחות אצל הנתבעת ואף היה אחד הבעלים של הנתבעת (להלן: "מר בירמן"). 6. יצוין, כי ביום 4.2.09, הגישה ארטנט, הנתבעת בתיק שלפני, תביעה בבית משפט השלום בתל אביב (ת.א 154812/09), נגד רזאל. במסגרת אותה תביעה, הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין מיום 22.6.09, לפיהן רזאל תשלם לארטנט סכום של 110,000 ₪, בתוספת הפרש אגרה בסך 626.15 ובתוספת שכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסך של 11,650 ₪, אשר יופקדו בחשבון נאמנות עד להכרעה בתיק שבפניי. ב. טענות הצדדים 1. לטענת התובעת, הנתבעת שימשה כקבלן משנה שלה במסגרת פרויקט רחב היקף של אלתא תוך שהיא התחייבה להעמיד לטובת הפרויקט שני עובדים שזהותם והכשרתם סוכמו עם התובעת ועם אלתא. הלכה למעשה, כח האדם העיקרי בפרויקט מנה 3 עובדים: עובד התובעת - מר בנעים ו-2 עובדי הנתבעת - תירוש ומר תם. 2. החל מסוף שנת 2007 הקטינה הנתבעת באופן חד צדדי את מספר השעות שמר תירוש הקדיש לפרויקט וזאת על אף התראות התובעת, כי הנתבעת מפירה את ההסכם. באמצע אפריל 2008 הפסיקה הנתבעת את עבודת מר תם בפרויקט מבלי שדאגה למחליף מוסכם מטעמה ובסוף אפריל 2008 מר בנעים אשר ניהל את הפרויקט מטעם התובעת ואף עבר אצלה הכשרה מיוחדת הודיע שהוא עוזב את עבודתו ובדיעבד התברר, כי הוא עבר לעבוד אצל הנתבעת. 3. לטענת התובעת, הנתבעת מעולם לא פנתה אליה בבקשה להעסיק את מר בנעים ובתוך כך היא מעולם לא נתנה את הסכמתה לכך. התנהלות הנתבעת, לרבות פעולות השידול של מר בנעים על ידי הנתבעת נעשו מאחורי גבה של התובעת בחוסר תום לב, בניגוד לתנאי ההסכם והנספח ובניגוד לנורמות המקובלות והמחייבות בנסיבות העניין ולמעשה התעשרה שלא כדין על חשבון התובעת. 4. עוד טענה התובעת שהתנהלות הנתבעת מעידה, כי כניסתה לשיתוף הפעולה נועדה לאפשר לה בעצם להשתלט על פעילות גדולה יותר אצל אלתא. כאמור, לגרסת התובעת, הציגה הנתבעת בפניה מצג שווא כאילו שיתוף הפעולה עם התובעת הינו לאורך כל שנות הפרויקט, אף שבפועל היא עזבה את הפרויקט לאחר שנה וחצי לערך. 5. לטענת התובעת, התוצאה המצטברת של ההפרות החד צדדיות של הנתבעת והתנהלותה חסרת תום הלב הייתה הוצאה של שלושת אנשי המפתח של הפרויקט ממנו, תוך שלתובעת נגרמים נזקים אדירים לרבות הקפאת הזמנות של אלתא שכבר יצאו לתובעת בהיקף של 450,000 ₪ וגרימת נזק בגובה של 45,000 ₪ לתובעת וכן הפסד הזמנות עתידיות צפויות בפרויקט בהיקף של למעלה מ-2,000,000 ₪ וגרימת נזק בגובה העולה על 200,000 ₪. מעבר לכך, הנתבעת התעשרה ומתעשרת שלא כדין מהעסקת עובד לשעבר של התובעת, שעבר הכשרה מיוחדת אצל התובעת ועליה לפצות את התובעת בסכום של 260,000 ₪. בסה"כ, עולים נזקיה של התובעת כדי סך של 505,000 ₪. 6. מנגד טענה הנתבעת, כי התובעת היא אשר הפרה את התחייבויותיה לשלם לנתבעת כספים אותם היא חבה כאמור בת.א 154812/09 והגשת התביעה דנן נועדה רק כדי להתחמק מתשלום הכספים הללו. זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי התביעה הוגשה אך ורק בגין מעברו של העובד בנעים לנתבעת, וזאת כאקט של נקמה גרידא ללא בסיס משפטי. 7. לטענת הנתבעת, בניגוד לאמור בכתב התביעה הנתבעת לא הייתה קבלן משנה אלא הייתה בקשר ישיר עם אלתא. למעשה, אלתא היא אשר פנתה לנתבעת בבקשה להעמיד לרשותה עובדים לטובת פרויקט אותו היא מנהלת עבור הצבא השוויצרי, זאת לאור ביצועיה המקצועיים של הנתבעת בפתרון בעיות שהתעוררו בפרויקט קודם של אלתא, אשר היה מיועד להיות מיושם ברומניה. לגרסת הנתבעת, היא זו אשר קיבלה את ביצוע הפרויקט, לאחר מו"מ עם אלתא ולתובעת לא הייתה נגיעה במהלך כל ההתקשרות בין אלתא לנתבעת. לטענתה, לאור העובדה שלא היה לה מספר ספק אצל אלתא, הציעה אלתא לנתבעת להתקשר עם אחת מבין שתי חברות, עימן כבר היו לה קשרי עבודה מסודרים, לשם העברת התמורה בגין שעות העבודה. התובעת, לגרסת הנתבעת, הייתה אחת מבין שתי החברות המוצעות והיא בחרה בה לשמש "צינור" טכני ופורמאלי להתקשרות ולהעברת הכספים. 8. בהתאם לנספח להסכם היה על התובעת להעביר לנתבעת תשלום בגין שעות עבודה תוך 5 ימי עסקים מקבלת התשלום מאלתא אולם בסמוך לחודש מאי 2008 חדלה התובעת להעביר לנתבעת כספים אלו וזאת חרף העובדה ששעות העבודה הללו אושרו. רק כאשר פנתה הנתבעת לתובעת להבין את פשר העיכוב בתשלום החלה התובעת להעלות טענות שונות ומשונות, כדי להתחמק מהתשלום. 9. לטענת הנתבעת, העובדה שהתובעת טענה, כי כבר מסוף שנת 2007, הקטינה הנתבעת את שעות עובדיה בפרויקט אינה מתיישבת עם העובדה ששעות העבודה של יוני 2008 (כחצי שנה לאחר מכן) אושרו על ידי התובעת מבלי שזו העלתה כל טרוניה לגבי ההפרות אותן ביצעה לכאורה הנתבעת. כאמור, העובדה שהתובעת לא עשתה דבר חרף טענותיה, כי נגרמו לה נזקים אדירים מלמדת שאין דברים בגו ולמעשה תביעה זו נולדה כ"נקמה" על כך שמר בנעים עבר מבחירתו שלו לעבוד אצל הנתבעת. ג. מהות היחסים בין הצדדים 1. התובעת טענה, כי משנת 1989 היא עובדת עם חברת אלתא בפרויקטים רחבי היקף, כשבפרויקט דנן, שימשה הנתבעת כקבלן משנה ואילו התובעת ניהלה את הפרויקט. מנגד טענה הנתבעת, כי היא זו שקיבלה לידיה את הפרויקט בעקבות עבודה מוצלחת שביצעה עבור אלתא בעבר (פרויקט ברומניה) והתובעת שימשה בפרויקט דנן "צינור" העברת כספים. לגישתה, הקשר עם התובעת נוצר רק משום שאלתא הפנו את הנתבעת לתובעת, אשר הינה חברת השמת עובדים, וזאת משום שלתובעת היה מספר ספק בחברת אלתא ולנתבעת לא. 2. אין מחלוקת כי נכון למועדים הרלוונטים לתובענה דנן, לתובעת היה מספר ספק בחברת אלתא ואילו לנתבעת לא היה מספר ספק בחברת אלתא (פרו' מיום 29.11.10 עמוד 39 שורה 4). בהקשר זה, תמוהה טענת הנתבעת כי היא פנתה לתובעת רק משום שהיא לא יכלה לעבוד עם אלתא בפרויקט ללא מספר ספק, שעה שלטענתה היא עבדה עם אלתא בעבר (בפרויקט ברומניה) בו בזמן שאין ברשותה מספר ספק. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מעדותו של מנכ"ל התובעת, כי הוא ידע שהנתבעת ביצעה עבודה עבור אלתא וכי הוא קיבל דרישה מאלתא לשלם לנתבעת במסגרת הפרויקט על עבודה שהנתבעת עשתה ולא קיבלה בגינה כסף (פרו' 28.11.10 עמוד 16 שורות 21-25). 3. אמנם התובעת לא צירפה את ההסכם שלה עם אלתא ו/או התכתבות כלשהי מול גורמים באלתא, ללמדנו כיצד מוגדר תפקידה בפרויקט ואף בהסכם בין התובעת לנתבעת לא נקבע מי אחראי על ניהול הפרויקט ומערכת היחסים החוזית בין אלתא-התובעת-הנתבעת, אך ניתן ללמוד מהראיות שצורפו, כי האחריות לביצוע ההזמנות כפי שיצאו מוטלת על כתפי התובעת. 4. לטענת מנכ"ל התובעת, ההזמנות בפרויקט הוצאו על ידי אלתא לחברת רזאל מערכות זמן אמת בע"מ שהינה חלק מ"קבוצת רזאל" וזאת משום שלחברת רזאל מערכות זמן אמת בע"מ יש מספר ספק באלתא. אולם, רזאל מערכות זמן אמת בע"מ שימשה כצינור בלבד להזמנות כאשר כל הזכויות והחובות על פי ההזמנות הינן של התובעת. יודגש, כי הנתבעת לא חלקה על כך. לפיכך, אילו הייתה קמה לאלתא עילת תביעה, בגין אי עמידה בביצוע ההזמנות, הרי שהיא הייתה מופנית כלפי רזאל מערכות זמן אמת בע"מ. יתרה מכך, אילו הייתה נכונה טענת הנתבעת, כי התובעת שימשה רק "צינור" העברת כספים, הרי שהסכם שיתוף הפעולה היה מתבצע בין רזאל מערכות זמן אמת בע"מ לבין הנתבעת ולא היה צורך לחתום על ההסכם בין התובעת לבין הנתבעת. 5. דווקא מעדותו של מר בירמן עולה, כי התובעת הינה "חברת מיקור חוץ" (אאוט-סורסינג) וזאת בניגוד לאמור בתצהירו (סעיף 19). על אף טענתו, כי רזאל לא סיפקה שרותי מומחה הרי לשאלה: "אם האאוט סורסינג הוא עם רקע של איש בתחום המחשבים, אז היא לא מעניקה שירותי מחשוב?" הייתה תשובתו "מיקור חוץ יכול להיות בכל תחום", תשובה זו תומכת בגרסת התביעה ,כי היא נתנה לאלתא שרותי מיקור חוץ .(עמ' 42 ש' 14-18) 6. חיזוק נוסף לשלילת טענת הנתבעת, כי התובעת היוותה רק "צינור" בינה לבין אלתא, ניתן לראות בעובדה שמטעם התובעת עבד בפרויקט מר בנעים אשר שימש כמנהל רשת, בדיוק כפי שמר תירוש ומר תם עבדו בפרויקט מטעם הנתבעת. 7. איני מקבלת איפוא את טענת הנתבעת, לפיה מנספח ה' לתצהירו של בירמן עולה, כי סהר פנה אליו בכדי שהוא יסגור את ההתקשרות בנוגע לפרויקט עם אלתא ישירות וזאת משום שמעיון בנספח ה' עולה, כי סהר פנה אליו בכדי שיסגור את היקפי העבודה של מר תירוש בפרויקט, הא ותו לא. 8. גם טענת הנתבעת בסעיף 10 לסיכומיה, כי "ארבעה עדים מטעם ארטנט הבהירו כי מעולם לא נדרשו לפנות לרזאל, לא הכירו את רזאל ועבדו אך ורק מול אלתא" חוטאת לאמת. מר בירמן הכיר את התובעת והוא זה שחתם על הנספח להסכם בין החברות ואילו מר בנעים גויס לפרויקט כעובד של התובעת ועל כן אין ספק שהוא הכיר אותה, וקיבל את שכרו ממנה. יתרה מכך, מר בנעים העיד שאם הוא היה מתרשל בעבודתו, מנהל הפרויקט מטעם אלתא, מר עודד בלטמן (להלן: "מר בלטמן"), היה פונה למר סהר בטענות (פרו' מיום 29.11.10 עמוד 34 שורות 21-22), וכשמר בנעים רצה להתפטר הוא הודיע על כך למר סהר. 9. הנתבעת שבה וטענה, כי התובעת לא פיקחה מקצועית ולא הייתה מעורבת מהותית בפרויקט. אולם, הנתבעת עצמה לא הציגה כל ראיה לכך שהיא כן עשתה זאת ומהעדויות עולה, כי הפרויקט נוהל על ידי נציג אלתא. אשר על כן, מסקנתי מעדויות הצדדים כי לשתי החברות הייתה היכרות מוקדמת חיובית עם חברת אלתא, שתיהן למעשה סיפקו שירותי מומחים לפרויקטים שונים ואין מחלוקת, כי אלתא רצתה שבפרויקט יקחו חלק כמה אנשי מקצוע של הנתבעת על רקע אותה היכרות. מעדותו של מר סהר עולה, כי אילו היה לנתבעת מספר ספק בחברת אלתא, לא מן הנמנע ששתי החברות היו עובדות ישירות מול אלתא בפרויקט נשוא התובענה. 10. ההסכם שבין הצדדים, כפי שהוא מוגדר בכותרתו, הינו הסכם מסגרת לשיתוף פעולה. מניסוחו ובפרט בסעיף 5 שבו, ברור כי כוונת הצדדים הייתה לשתף כל צד במידע לרבות מידע מסחרי, בידע, בעובדים, בלקוחות ובספקים, ולהחשף האחת כלפי השנייה מבלי לחשוש שחשיפה זו תגרום לנזק, במטרה לשתף פעולה בפרוייקטים עתידיים, כאשר פעם זו תביא פרויקט ותוביל ופעם רעותה. הנספח שנחתם על ידי הצדדים מגדיר את הפרויקט הספציפי נשוא התובענה. 11. אין מחלוקת, כי הפרויקט ממשיך וקיים עד היום (עדותו של מר בנעים פרו' מיום 29.11.10, עמוד 35 שורות 26-29; עדותו של מר בירמן שם, עמוד 47 שורה 13), ואין מחלוקת כי ההסכם לא בוטל על ידי מי מהצדדים (עדותו של מר בירמן שם, מיום 29.11.10 מעמוד 44 שורה 30 עד עמוד 45 שורה 6). נותר כעת לבחון האם הפרה הנתבעת את ההסכם והנספח, כפי שטוענת התובעת. ד. מעברו של מר בנעים לעבוד אצל הנתבעת 1. לטענת התובעת, הנתבעת פנתה למר בנעים (שעבד באותה עת אצל התובעת) ושידלה אותו לעבור לעבוד אצלה, ובכך גרמה לעזיבתו של מר בנעים את הפרויקט ואת התובעת. בעשותה כן, התנהגה הנתבעת בחוסר תום לב, שלא בדרך המקובלת ואף בניגוד לסעיף 2 להסכם הקובע, כדלקמן: "הצדדים מתחייבים שלא לפנות לגורמים אשר יוצגו על ידי הצד השני בפנייה ישירה ובין באמצעות צד שלישי בהקשר למשרות ולפרויקטים אשר יוצגו ו/או יסוכמו על ידי היזם....". 2. מנגד טענה הנתבעת, כי היא אינה מבינה על מה מלינה התובעת, אם לדבריי מר סהר "רותם בן נעים מבחינתי הוא יכול לעזוב לאן שירצה" (פרו' מיום 28.11.10 עמוד 9 שורה 18) וכן "לי זה לא היה משנה איפה היה מועסק רותם" (שם, עמוד 22 שורה 13). בהקשר זה יצוין, כי התובעת טענה שהציטוט האחרון כאמור, הוצא מהקשרו (סעיף 6 לתשובת התובעת לסיכומי הנתבעת). 3. הנתבעת טענה גם שסעיף 2 אינו מתייחס כלל למונח "עובדים", משום שמטרתו היחידה של הסעיף הייתה למנוע מצב שבו הצד השני יפנה ללקוחות של הצד הראשון וראיה לכך עולה מעדותו של מר סהר, לפיה חרף טענתו כי הוא ביקש לעבות את סעיף 2 (פרו' מיום 28.11.10, עמוד 15 שורות 25-30), המילה "עובד" או "עובדים" אינה מוזכרת בו כלל. זאת ועוד, אם מר סהר אחראי לאותו ניסוח 'סתום', הרי שיש לפרש את הסעיף כנגד המנסח בהתאם לכללי הפרשנות. 4. עוד הוסיפה הנתבעת, כי גם אם היא תאמץ את טענתו של מר סהר לגבי סעיף 2, אזי התובעת לא הוכיחה, כי הנתבעת הפרה את שני היסודות המצטברים בסעיף: האחד, "הצדדים מתחייבים שלא לפנות לגורמים אשר יוצגו על ידי הצד השני בפנייה ישירה..." והשני, "בהקשר למשרות ולפרויקטים אשר יוצגו ו/או יסוכמו על ידי היזם...". הנתבעת לא פנתה למר בנעים אלא הוא עצמו יזם את הפניה אליה לאחר שחיפש עבודה והתראיין במספר מקומות ועל כן, אין לראות בכך שידול של הנתבעת אלא רצונו החופשי של מר בנעים לעזוב את התובעת כדי למצוא אופק מקצועי. כמו כן, גם היסוד השני בסעיף אינו מתקיים משום שמר בנעים לא המשיך לעבוד באלתא או בתעשייה האווירית. 5. התובעת הוסיפה וטענה, כי הנתבעת הפרה את חובת הנאמנות כלפיה ויש להקיש מהפסיקה המטילה על עובד חובת אמונים כלפי מעסיקו לעניינה (קבלן ראשי צריך להיות מוגן מקבלן משני). על היקש זה חלקה הנתבעת וציינה, כי במערכת היחסים בין עובד למעביד יש מערכת דינים שונה ולא בכדי התובעת לא הציגה פסיקה אשר תקבע, כי קבלן משני חב בחובת נאמנות כלפי קבלן ראשי (בפרט שהיא חלקה על הגדרתה כקבלן משני) או קביעה דומה בנוגע לצדדים מסחריים. 6. אכן, אין בידי לקבל את ההיקש מתחום דיני העבודה שאינם דומים לכללים החלים בדיני החוזים ועל כן, אינני סבורה שהנתבעת חבה חובת נאמנות לתובעת. אולם, במסגרת דיני החוזים חלה חובה על הצדדים לנהוג בתום לב מכח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), ולבית המשפט נתונה הסמכות לבחון זאת וכן לבחון את אומד דעתם מכח סעיף 25(א) 25(ב1) ו-26 לחוק החוזים ומכח ההלכה הפסוקה. בהקשר זה, יפים דבריו של כבוד המשנה לנשיא, א' ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 310, כדלקמן: "אומד דעת זה הוא המטרות, התכליות, היעדים והאינטרסים (הסובייקטיביים, אשר מצאו ביטוי חיצוני) אשר הצדדים ביקשו (במשותף) להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול שישתמע מתוך החוזה, ויכול שישתמע מתוך הנסיבות. שנית, אם לאחר בחינת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות עדיין קיימת התנגשות בין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, לבין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת של הצדדים המשתמע מתוך הנסיבות על העליונה". כמו כן, ניתן לראות בדבריו של כבוד הנשיא מ' שמגר בע"א 1395/91 יורם וינוגרד נ' אליהו ידיד מז(3) 793, 800, את תפקידו של בית המשפט, כדלקמן: "מלאכת הפירוש נועדה לברר את כוונתם האמיתית של הצדדים לחוזה. התחקות אחר כוונה זו, תוך השתחררות מעול הפירוש המילולי, עולה בקנה אחד עם עיקרון תום-הלב'". 7. לאור האמור לעיל, אני סבורה שיש בכותרת ההסכם "הסכם לשיתוף פעולה בנושא פרויקטי IT ומשרות IT באתרי לקוח", כדי להעיד על כוונתם של הצדדים לשתף פעולה הן בנוגע לפרויקטים והן בנוגע למשרות, כדי להשליך על פרשנות סעיף 2 להסכם. אם לא די בכך, הרי שניתן לראות בדבריו הנחרצים של מר בירמן במייל שהוא שלח אל מר סהר ביום 18.3.07 ותוכנו לא הוכחש, כחיזוק לטענת התובעת לפיה שיתוף הפעולה חל גם על עובדים, כדלקמן: "שון שלום, בהמשך לשיחתנו, ארטנט משקיעה מאמצים וכספים רבים בגיוס עובדים ופיתוחם אינני רואה מצב בו אני מעביר את אודי תם או שי תירוש לחברת רזאל או אלתא. מבחינתי מצב כזה הוא DEAL BREAKER, אין לי בעיה להפסיק פעולתי בלקוח עם כל המשמעות הכספית אם זו אבן נגף להמשך פעילות. עדין (כך במקור-א.מ.ג.) לי להפסיד הכנסה מלהפסיד עובדים. מאידך התחייבתי בעבר לעודד לך ולד"ר גולד, כי מבחינתי כל עוד עודד יהיה עובד ארטנט הוא יופעל באתר אלתא". 8. נוכח האמור במייל, קשה לקבל מצב שבו מעבר עובדים מהנתבעת לתובעת יהווה "DEAL BRAKER" ובאותה נשימה מצב הפוך ייחשב כלגיטימי. אם לשיטתו של מר בירמן מעבר עובדים מהנתבעת לתובעת מהווה "שבירת ההסכם או העסקה", בין אם כוונתו להסכם האמור ובין אם כוונתו להסכם בע"פ והוא מעדיף לאבד הכנסה ולא להפסיד עובד, אזי גם מעבר עובדים מהתובעת לנתבעת יחשב ככזה. 9. טענת הנתבעת בסיפא של סעיף 46 לסיכומיה כי "לא היה שידול, אלא שבנעים לא היה מרוצה מעבודתו וביקש לעזוב את רזאל", סותרת את טענתה שלה בסעיף 10 לסיכומיה לפיה, הוא כלל לא הכיר את התובעת. כאמור, אם מר בנעים כלל לא הכיר את התובעת ולא נדרש לפנות אליה מדוע הוא לא היה מרוצה מעבודתו אצלה. הרי ככל שהיו לו טענות הן הופנו לאלתא, שם עבד. לפיכך, נשאלת השאלה מדוע סירב מר בנעים להצעתו של מר סהר לעבור לעבוד בפרויקטים אחרים של התובעת. 10. עוד יצוין, כי מר בנעים הצהיר שלא ראה אופק קידומי בתובעת והוא ידע ש"אין לרזאל פרוייקטים אחרים להציע לי" כאמור בסעיף 4 לתצהירו. אולם טענה זו נסתרה על דוכן העדים (שם, עמוד 34 שורה 27 עד עמוד 35 שורה 5), כדלקמן: "ש. האם שאלת את שון על פרויקטים אחרים במסגרת רזאל? ת. לא. ש. אז למה אתה אומר בסעיף 4, שלא היו פרויקטים אחרים לרזאל להציע לך? ת. אחרי שהודעתי שאני עוזב, אז שון אמר לי שיש פרויקטים נוספים שאפשר לשלב. ש. הוא אומר לך שיש פרויקטים, ואתה כותב אחרת בסעיף 4. ת. הכל זה עניין של הסתכלות, אם אתה שואל לפני שעזבתי אז אני לא פניתי לשון. ואחרי שהודעתי שאני רוצה לעזוב, אז שון פנה אליי ואמר לי שיש עוד דברים אחרים- תישאר. ואני בכל זאת החלטתי שאני רוצה לעזוב, וזו היתה ההחלטה. ש. ז"א, שמה שכתוב בסעיף 4 זה לא נכון? ת. לא יודע". 11. בנוסף, עדותו של מר בירמן, כי הוא איננו זוכר שדיבר עם מר בנעים נסתרה על ידי מר בנעים עצמו, אשר ביקש לתקן את סעיף 6 לתצהירו בתחילת עדותו: "כתוב שלא הייתי בקשר עם בירמן, ואני רוצה לתקן ולדייק, שהייתה פעם אחת שהופנתי ע"י תירוש להעביר את קורות החיים לבירמן" ובהמשך הוסיף "בסמוך לקבלתי, שי הפנה אותי לאלי בירמן. אני דיברתי עם אלי בירמן, לא זוכר בדיוק להגיד לך באיזה תאריך, זה היה לפני שהתקבלתי לעבודה. ואלי בירמן הפנה אותי לבחור בשם אוריאל כהן" (שם, עמוד 33 שורות 23-25). 12. מעדויות הצדדים עולה איפוא, כי היכרות הנתבעת או מי מטעמה עם מר בנעים נבעה למעשה משיתוף הפעולה בפרויקט וכי מר בנעים הופנה על ידי מר תירוש (עובד הנתבעת) אל הנתבעת וזאת בשונה מאדם שמחפש עבודה ומתראין בחברה כלשהי, והחברה טרם עמדה על יכולותיו ואיכויותיו. בענייננו, כתוצאה משיתוף הפעולה ידעה הנתבעת מה ערכו של מר בנעים והייתה מוכנה לשלם על כך. חיזוק לכך עולה מעדותו של מר בנעים, כי הוא התראיין במספר מקומות עבודה, אך המגעים עמם לא העלו דבר, ואילו המגעים עם הנתבעת כן צלחו והוא עזב את התובעת ואת הפרויקט, ובפרט כשאין מחלוקת שהשכר שהוצע לו על ידי הנתבעת גבוה יותר משכרו אצל התובעת (כפי שעולה מתלושי שכרו ותשובת הנתבעת לשאלון). 13. איני מקבלת את טענות הנתבעת, כי התובעת העלתה לראשונה בסעיף 19 לסיכומיה את הטענה שהנתבעת "הפרה נורמות מקובלות בענף" ועל כן מהווה הדבר הרחבת חזית אסורה וכי התובעת לא הוכיחה מהן אותן נורמות, וזאת משום שבסעיף 15 לכתב התביעה התובעת התייחסה לכך. בנוסף, המייל של מר בירמן מבהיר לעניות דעתי מהן אותן נורמות מקובלות. כאמור, אם לגישתו של מר בירמן מעבר עובדים מהנתבעת לתובעת יהווה"DEAL BREAKER" , וכי "ארטנט משקיעה מאמצים וכספים רבים בגיוס עובדים ופיתוחם אינני רואה מצב בו אני מעביר את אודי תם או שי תירוש לחברת רזאל או אלתא", אזי גישתו פועלת גם לחובתו בענייננו. טענה זו, מקבלת משנה תוקף לאור הכשרתו של מר בנעים עת עבד אצל התובעת, כפי שיפורט בהמשך. 14. נוכח התקוממותו הנמרצת של מר בירמן נגד בקשתו של מר סהר להעביר לידיו את מר תירוש ומר תם אנו למדים, כי מעבר עובדים בין החברות השותפות להסכם, איננו מקובל, על אחת כמה וכמה בהעדר הסכמה. קרי, יש לאמץ את הכלל "את השנוא עליך, אל תעשה לחברך". בענייננו, אם שללת התנהגות מעין זו משותפך להסכם, אל לך לנהוג כך מכח חובת תום הלב. אין אנו נמצאים במצב שבו "זה נהנה וזה לא חסר", אלא במצב שבו "זה נהנה וזה חסר". התובעת השקיעה בפיתוחו והכשרתו של מר בנעים, כשלפתע בחר זה לעזוב אותה באמצע פרויקט חי (שפועל עד היום), ואף סירב להצעותיה להעבירו לתפקיד אחר. אם לא די בכך, הוא אף החל לעבוד דווקא אצל הנתבעת. 15. נדמה לי כי חובת תום הלב של צד בהסכם מחייבת גילוי נאות בזמן אמת, לדווח לתובעת כי העובד בנעים מבקש לעבור אליה. חובת תום הלב מחייבת קבלת עמדת התובעת. הסכם העבודה עם בנעים לא הוצג, אין לדעת אם הסכם זה מאפשר לו העברה, וייתכן כי היה עובר בכל מקרה למקום אחר, אך חובת הדיווח בזמן אמת היא חלק מתום לב של שותפים בהסכם. חוסר תום הלב של הנתבעת עולה גם מהטענה, לפיה "אולם בכל מקרה, בנעים לא המשיך לעבוד באלתא או בתעשיה האווירית לאחר שעבר לארטנט" ( סעיף 45 לסיכומים - הדגשה במקור - א.מ.ג.), שעה שבמכתב מיום 2.3.09 שנשלח מחברת ארטנט למר עמית גטניו מחב' דריו ניתנה הצעת מחיר עבור שעות עבודה של מר בנעים והנדון הינו "שעות מומחה אלטיריס עבור התעשייה האווירית". מכאן, שהנתבעת הציעה את שירותיו של מר בנעים לחברה אחרת במסגרת עבודה עבור התעשייה האווירית. 16. אין מחלוקת, שהיכרותה של הנתבעת עם מר בנעים ועם יכולותיו בתחום ה-IT הייתה במסגרת הפרויקט ואין מחלוקת, כי מר בנעים עזב את הפרויקט באמצע לטובת עבודה אצל הנתבעת. מכל העדויות במקובץ, עולה כי בנעים אכן שקל לעזוב, והצעת הנתבעת עודדה אותו לעזוב ולעבור אליה. בנסיבות עזיבת בנעים באמצע פרויקט משותף, ובאי גילוי המידע קודם העזיבה, יש משום התנהלות חסרת תום לב בין שותפים להסכם ובין שותפים לפרויקט. 17. שאלת הנזק התובעת טענה, כי במסגרת העבודה אצלה היא השקיעה כספים רבים לצורך הכשרתו של מר בנעים והוא עבר הכשרה מיוחדת בתחום האלטיריס שעלותה הינה בסך של 50,000 ₪, אותה שילמה התובעת, ובמעברו לנתבעת, מתעשרת הנתבעת שלא כדין על חשבון התובעת. 18. מר בנעים העיד כי במסגרת הפרויקט, הוא עבר הכשרה בתחום האלטיריס, והוא אינו מכיר את ההתחשבנות בין אלתא לרזאל, אך למיטב ידיעתו התובעת לא נשאה בעלות הקורס, כמפורט להלן: "ש. אתה מכיר את ההתחשבנות בין אלתא לרזאל? ת. לא. ש. איך אתה מגיע למסקנה, שעלות קורס אלטיריס לא נשאה בו רזאל? ת. בפרויקט עצמו הוחלט ללכת על ציוד של אץ' פי, שרתים, וכתוצאה מהרכישה קיבלנו בעצם לפי מה שאני יודע, את הקורס ואת ההוזלה במוצר של הפרויקט. ש. אבל אתה עדיין לא יודע איך במערכת החוזית איך ההוצאה מתחלקת. ת. נכון, אני לא יודע. ש. ימי העבודה של הקורס, הם על חשבון מי? ת. על חשבון אלתא. ש. אתה בטוח? ת. אני מאמין שכן. זה חלק מתהליך העבודה. ש. מי בפועל הוביל בתחום האלטיריס בפרויקט? ת. אני ואודי. זה כלי שכולנו היינו מעורבים בו. ש. כשאתה עברת את הקורס, קיבלת שכר מרזאל? ת. נכון." 19. אין מחלוקת, כי בתקופה בה עבד מר בנעים אצל התובעת הוא עבר קורס הכשרה והוא אינו יכול לומר מידיעתו שלו, מי שילם על ההכשרה ומי נשא בעלות ימי העבודה בתקופת ההכשרה, אם כי הסברו כי הקורס ניתן במסגרת רכישת ציוד מחשבים ואלתא נשאה בעלות ההכשרה עבור ימי העבודה הוא הסבר מניח את הדעת. מה עוד, שהסבר זה מקבל חיזוק ניכר בעדותו של מר תם בעמ' 28 לפרו' שורות 14-18, שהינה עדות אובייקטיבית ובלתי תלויה בנתבעת. לא ברור מדוע בחרה התובעת שלא להציג כל אסמכתא המוכיחה שהיא אכן נשאה בעלות הקורס ו/או אסמכתא לכך שהיא נאלצה לספוג את עלות ימי העבודה בתקופה זו ולא אלתא. 20. אכן, מר בנעים היה עובד שהוכשר בנושא "אלטיריס", אך עלות הכשרתו לא הוכחה ולו במאומה. ניסיונו של בנעים בנושא "אלטיריס" נרכשה גם בעבודה קודמת שלו (ראה עדותו בעמ' 37 לפרו' שורות 1-20). לא ברור איזה חלק נרכש אז ואיזה אצל התובעת. על מנת לקבל החזר השקעה יש להוכיחה באסמכתא, ולא די בהבל פה. אכן, מר סהר לא נחקר בחקירה נגדית על הצהרתו בתצהיר עדות ראשית כי עלות ההכשרה עלותה 50,000 ₪, ולא בכדי. אמירה של בעל דין יחידי צריכה סיוע (ראה סעיף 54 לפק' הראיות), חקירתו הנגדית יכולה היתה להוסיף פרטים שחסרים בתצהירו, ולא בכדי נמנע ב"כ הנתבעת מלאפשר לו הזדמנות זו. העדר הוכחת הנזק בולט במיוחד לאור העובדה כי נושא זה בר הוכחה בקלות. ניתן היה לזמן עד מאלתא ו/או את נציג עורך הקורס על מנת שישפוך אור על עלות הכשרת עובד בקורס זה. לחלופין, לזמן לעדות עובד נוסף שעבר את הקורס, לאו דווקא מטעם התובעת, אלא מטעם גוף אחר על מנת שיעיד על העלויות. דבר מכך לא נעשה. 21. גם אם מסקנתי היא, כי העובד "נחטף" שלא בתום לב, ועל אף רצונו ל"היחטף", הרי לא הוכח לי כל נזק ממשי, לא של העדר הכנסות צפויות עקב העדר עובד זה אצל התובעת, ולא עלות הכשרת העובד בנושא הספציפי. מקום שניתן היה להוכיח נזק בנקל וזה לא הוכח, לא יעשה ביהמ"ש "אמדנא דדיינא" (ראה לעניין זה ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת-שבע בע"מ ל"ה (2) 800, 809). ה.עזיבתו של מר תירוש את הפרויקט 1. מר תירוש הגדיר עצמו כבעל ידע באדריכלות תשתיות תוכנה ותפקידו בפרויקט היה תכנון התשתיות. התובעת טענה, כי למר תירוש הייתה הכשרה ייחודית שעבר בחברת מייקרוסופט וכן היכרות מעמיקה עם הפרויקט. על כן, עזיבתו את הפרויקט מבלי שהייתה אפשרות מעשית למצוא לו מחליף, ,נוכח לוח הזמנים הקצר והעובדה שעל המחליף להיות בעל סיווג ביטחוני מתאים, גרמה לתובעת נזק בפרויקט נשוא התובענה. 2. כפי שאוזכר לעיל, אין מחלוקת שההסכם והנספח שנחתם בין הצדדים לא בוטל וכי הפרויקט נמשך לפחות עד למועד עדותם בבית המשפט (כפי שעלה מעדותם של מר בירמן ומר בנעים) ועל כן, היו הצדדים מחויבים זה לזה כאמור בהסכם ובנספח. התובעת טענה, כי עזיבתו של מר תירוש את הפרויקט נבעה מהעובדה שבאוקטובר 2007 פנה מר בירמן למר סהר והודיע לו, כי אם הנתבעת לא תקבל עוד פרויקטים נוספים באלתא, אזי תפחית הנתבעת את שעות עבודתו של מר תירוש בפרויקט. חרף התנגדותו של מר סהר, פעל מר בירמן להפחית את שעות עבודתו של מר תירוש עד הפסקת עבודתו כליל בפברואר 2008. לטענתו של מר סהר, מר בירמן ציין בפניו שמר תירוש רווחי יותר לנתבעת בפרויקטים אחרים. 3. הנתבעת הכחישה את טענותיה של התובעת וציינה, כי הקטנת שעות עבודה של מר תירוש ולבסוף הפסקת העבודה כליל נבעה מכך שהוא סיים את חלקו בפרויקט ואלתא לא נזקקה לו יותר. אם בתחילה מר בלטמן ביקש שמר תירוש ישאר באלתא ולכן הסכים לכך שמר תירוש יקים לעצמו מעבדה כדי שלא ישחית זמנו לשווא, הרי בהמשך סוכם שהוא יעבוד על פי קריאה, עד שאלתא לא דרשה אותו יותר ועבודתו הסתיימה. 4. מר תירוש עצמו הצהיר ואף העיד על כך, כי עבודתו באלתא למעשה הסתיימה, ובעצם מר בלטמן מאלתא העדיף אותו קרוב על מנת שניתן יהא להיעזר בו בשעת הצורך, וכך העיד מר תירוש: "ת: הוא רצה אותי שאשב שם, אפילו שידע שאין לי עבודה שתמלא לי את מסגרת השעות. אשתדל להגיד במילים שלו, "שווה לי להחזיק אותך שאם תהיה לי בעיה או שאלה אני אוכל להתייעץ איתך". (עמ' 31 לפרו' שורות 16-18). 5. דא עקא, על אף שלכאורה החמיא מצב זה למר תירוש, ואף שהוקמה לכבודו מיני מעבדה בת חמישה מחשבים למחקריו למען לא ישחית זמנו, קץ מר תירוש ממצב זה והודיע כי לא יוכל להמשיך כך, ובלשונו: "בסופו של דבר הגעתי למצב שבו אמרתי להם, שאם אני אאלץ להמשיך לעבוד באלתא- אני אעזוב את ארטנט כי אני לא מוכן להמשיך כך". (עמ' 32 לפרו' שורות 1-2). 6. הגם שמר תירוש הינו עדיין עובד בארטנט, הרי תוצאת המשפט איננה נוגעת לו ישירות. וגם אם אניח לטובת התובעת כי טענתה נכונה ונתמכת בעדות תירוש, כי עבודתו הופסקה באלתא לא עקב סיום העבודה ורצונה של אלתא אלא עקב איומיו של תירוש, אינני רואה בכך כל פסול וכל הפרת חוזה. 7. עובד ככל שהוא מוכשר ובעל ידע, רצונו לא רק בשכר אלא גם באתגר מקצועי, הרחבת אופקים, ברכישת ידע חדש וכד'. אני מסכימה עם מר תירוש, כי ישיבתו באלתא בסיום העבודה ורק לצורך "קריאת חירום" היא זמנית בלבד, לא ניתן למשוך מצב כזה משך זמן רב, לא מבחינת העובד שמרגיש שחוק, מיותר ומשועמם, לא מבחינת אלתא המבזבזת כספה לריק ולא מבחינת הנתבעת שיכלה לנצל את כישורי תירוש בפרויקט אחר. היחידה שיכולה היתה להרוויח ממצב אבסורדי זה היתה התובעת. 8. אינני מקבלת את גרסת התובעת כי תירוש היה נחוץ באלתא ועזיבתו גרמה לנזקים עקב הפסקת הפרויקט עימה. קשר סיבתי זה לא הוכח ולו בקצהו. אין ראיה כי בזמן אמת פנתה אלתא למי מהצדדים בטענה כי נגרם נזק עקב עזיבת תירוש ו/או לחילופין בקשה לקבל מחליף. לטענת התובעת, מצויים היו מיילים כאלה מאלתא שאבדו עקב החלפת שרת. אינני יכולה לקבל הסבר זה מחברה שמעסיקים בה עשרות אנשי מחשוב, והיכן הגיבוי? ומדוע לא הוזמן איש מאלתא להעיד על כך? ואלו ניסיונות נעשו לקבל מחליף לתירוש? היכן התיעוד על כך? 9. דומה שעזיבתו של תירוש עברה ללא כל זעזוע. תשלומים שביקשה הנתבעת אושרו במאי 2008, הפרויקט המשיך עם מר בנעים ומר תם, ולא ניכר בעדויות כי היה זעזוע כלשהו. אין ולא הובא תיעוד כי נוצר מצב חירום בו נתבקש מר תירוש והוא לא היה זמין. 10. מהעדויות שוכנעתי כי לא היה צורך במר תירוש, וכי זה סיים מלאכתו בפרויקט. ייתכן ובגלל כישוריו נחיצותו אכן היתה בזמן תקלות ו/או ייעוץ, אך לא בעבודה השוטפת. הפסקתו אם כן לא מהווה הפרה. אף לא שוכנעתי כי הפרויקט היה צריך להימשך 4 שנים רציפות בתחום התשתיות, לא הובאה כל ראיה ולו חצי ראיה כי עבודת התשתית הופסקה טרם סיומה. 11. לא רק שלא שוכנעתי שהנתבעת הפרה חוזה במקרה של מר תירוש, אלא אף לא שוכנעתי כי אם היתה הפרה, שהיתה להפרה זו קשר כלשהו להפסקת הפרויקט עם רזאל. ו. עזיבתו של מר תם את הפרויקט 1. מר אודי תם עובד של הנתבעת עזב על פי תצהירו ועדותו מסיבות אישיות את הנתבעת, וכתוצאה מכך את אלתא. מר תם העיד, כי החל לעבוד בארטנט בשנת 2005, ובכל זאת החל לעבוד באלתא לשם יועד רק במאי 2006 מפאת הדרישה לסיווג בטחוני (ראה עדותו בעמ' 26 לפרו' שורות 18-239). תם עזב את אלתא בחודש מרץ 2008. 2. לטענתה של התובעת, הנתבעת מעולם לא הודיעה לה מראש על עזיבתו של תם ולא דאגה מבעוד מועד למחליף נאות בזמן. בעקבות זאת הופסק הפרויקט עם רזאל ואלתא הפסיקה לעבוד עימה. התובעת טוענת להפסד רווחים של שנתיים שנותרו לפרויקט המשותף. 3. עזיבתו של תם איננה באחריות הנתבעת, שהרי אין מחלוקת כי תם עזב בגלל נסיבות אישיות, ובלתי נמנע היה מלאפשר לו לעזוב. המחלוקת היא אם ניתנה הודעה מספקת מראש ואם הושג מחליף במועד. באשר להודעה, נשאל העד למי הודיע כשהחליט לעזוב, וענה כדלקמן "ש. כשעזבת את אלתא, האם עדכנת את רזאל בעניין הזה? ת. לא ש. מתי עזבת את אלתא? ת. באזור אפריל 2008, זה היה פסח, בעקבות אירועים שלא קשורים לעבודה ולא מקצועית. הודעתי רק לארטנט על העזיבה. ש. האם ארטנט דאגה למצוא לך מחליף באלתא? ת. אני יודע שאחרי חודש אחרי החופשה, הם מצאו כבר מחליף באלתא, היה כבר מישהו בתפקיד. אני חושב שקוראים לו רועי אבל אני לא בטוח. (עמ' 27 לפרו' שורות 6-14). ובהמשך, בחקירה חוזרת נשאל: "ש. נשאלת למי הודעת על העזיבה שלך לאלתא, פרט מי הגורמים. ת. הודעתי לאלי בירמן על עזיבתי, לעודד בלטמן, ולאריה גולד. (עמ' 29 לפרו' שורות 20-22). מתשובתו נלמד כי הודיע לנתבעת ולעובדי אלתא. גם אם עובדה זו לא הודעה לרזאל בזמן, הרי אלתא המעסיקה הישירה ידעה על כך, וכל טרוניה בנושא היתה צריכה להיות מופנית בזמן אמת וישירות אל התובעת. לא הוצגה פנייה כזו. אין ספק, כי הפסקת עובד במיידית גורמת נזק כשאין מחליף, ואולם אלתא התעשתה די מהר ומצאה עובד חלופי שלה בתוך כחודש. 4. לא מצאתי כל היגיון כלכלי מדוע הנתבעת לא תספק עובד חלופי, הרי שכרה עבור שעות העובד משולם לה, ורווחיה אף גדולים משל התובעת, ומדוע אם כן לא תרצה למצוא מחליף? אין זאת אלא שמר בירמן אושפז עקב מחלתו אותה עת ועקב דרישת הסיווג הביטחוני לא נמצא מחליף במיידית, ואלתא כבר הספיקה לאייש משרה זו מטעמה. על כך העיד מר בירמן: "ש. אני מפנה אותך לסעיף 60 לתצהירך, אני מבין שאתה חשבת שלא יהיה נורא אם תעמיד מחליף כי ממילא צריך כמה חודשים לעבור בדיקה בטחונית. ת. ממש לא. אני הצעתי לקמילה להעמיד מחליף מטעמי, אני כותב שממילא לא היו לי אנשים מסווגים, ולא יכולתי להעמיד בן אדם. אם הבחור מבקש לעזוב כי הוא מחליט מסיבות אישיות לעזוב, אז אין לי שליטה עליו. (עמ' 46 לפרו' שורות 31-32, עמ' 47 לפרו' שורות 1-2). 5. עולה כי הפרויקט היה לקראת שלבי הטמעה ו"אובדנם" של רותם ותם לא היו קריטיים עבור אלתא שסיפקה עובדים משלה. מר תם איננו עובד של הנתבעת, ועדותו בלתי תלויה בתוצאות הדיון, עד זה הסביר את עבודתו ועבודת בנעים כדלקמן: "ש. באפריל 2008 לפי מה שאתה מצהיר, שי כבר לא במערכת ואתה ורותם במאי אינכם ואין שום מחליף. תסכים איתי שזה גורם לעיכובים בפרויקט? ת. לא בהכרח. אנחנו בכל מודל בצבא השוויצרי היה בנוי בצורה כזאת, שמתוך כ-70 התקנות בשטח אנחנו נבצע את הראשון והשני פלוס מינוס, ובעזרת מנגנוני אוטומציה טכנאי של הצבא השוויצרי ימשיכו את הפריסה בעצם לכל הבסיסים שלהם. ש. לא היה צריך בשבילך מחליף, אתה ורותם הייתם מיותרים במאי 2008 2008? ת. אני לא יכול להגיד את זה. מיותרים בטח שלא, אבל להגיד שבגלל זה נעצר הפרויקט התשובה היא לא. ש. מתעכב הפרויקט? ת. גם לא בטוח. (עמ' 29 לפרו' שורות 1-11). 6. עינינו הרואות, כי עזיבתו הפתאומית של תם גם היא לא גרמה זעזוע באופן שעבודתו של בנעים הופסקה לאלתר. עזיבתו של תם היתה במרץ 2008 ובנעים עזב מרצונו ביוני 2008. לא ברור אם אלתא היתה ממשיכה לבקש הזמנות עבודה מהתובעת בשנים 2009 ו-2010. ייתכן ועובדיה של הנתבעת וגם בנעים מהתובעת, חשו באופן טבעי שהפרויקט בשלבי סיום וחפצו לעזוב לפרויקט אחר. 7. לא הוכח כל קשר סיבתי בין עזיבת תם ותירוש להפסקת הפרויקט. אף לא עד אחד מאלתא הוזמן, חוזה העבודה בין אלתא לתובעת לא הוצג. אין לדעת עד מתי אם בכלל היתה הזמנת העבודה מטעם אלתא מגיעה אל התובעת. ייתכן ואלתא לא היתה מרוצה מסיבות אחרות. ייתכן וכלכלית נח היה לה להסתפק בשלב זה בעובדים שלה. הקשר הסיבתי בין הפסקת הפרויקט לבין עזיבת אנשי הנתבעת הינו קשר ספקולטיבי שלא הוכח, וכתוצאה מכך אף לא הוכח כל נזק. סוף דבר: מצאתי דופי בהתנהלות של הנתבעת בכל הקשור לעזיבתו של בנעים ומעברו אליה. מעבר זה היה ללא ידיעת התובעת בזמן אמת ובזמן המגעים הראשונים עם מנהל הנתבעת. כפי שקבעתי לעיל, שותפים להסכם ולפרויקט חבים זה לזה חובת גילוי מלאה וכנה מכוח יחסי האמון השוררים ביניהם. אי גילוי מידע זה לא גרם נזק. לו היתה רוצה אלתא להמשיך לעבוד עם התובעת היתה ממתינה לעובד חלופי של התובעת במקום בנעים, ואחריותה של התובעת היה להכשיר עובד נוסף בתחום האלטיריס. לא מצאתי כל דופי בעזיבת מר תירוש ו/או באי מציאת מחליף תוך זמן קצר למר תם. ומכל מקום, לא הוכח בפניי כל קשר סיבתי בין שני אלה להפסקת הפרויקט, וכל שכן לא הוכח כל נזק כספי לא באובדן הזמנות עתידיות ולא בהכשרת העובד בנעים. אני מורה אפוא על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעת בסך של 25,000 ₪. הפרת חוזהחוזההסכם מסגרת