1. התביעה שבפני עניינה עתירתה של התובעת לתשלום פיצוי בגין נזקים שעל פי הנטען שנגרמו לה עקב העברה באיחור של כספי קופת הגמל מהנתבעת - חברת כלל גמל בע"מ (להלן:"הנתבעת") לחשבונה. 2. ביום 9.12.08 חתם בנה של התובעת אצל הנתבעת על מסמכים לצורך פדיון הכספים שהיו באותה העת בקופת הגמל על שם אימו. ביום 25.1.09 העבירה הנתבעת לחשבונה של התובעת סך של 47,682.7 ₪. 3. לטענת בנה של התובעת, עקב אי העברת הכספים במועד מהקופה לחשבון הבנק המשותף שלו עם אימו לא יצאה לפועל עסקת רכישת מגרש, אשר גרמה לו לנזק שלצרכי אגרה הועמד על 15,000 ₪. 4. לטענת הנתבעת, ביום 25.1.09 הועברו הכספים שנצברו לטובת התובעת בקופת הגמל לחשבונה ובהתאם להוראת תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) תשכ"ד - 1964 שולמה לתובעת ריבית פיגורים, היא הסנקציה הקבועה בתקנות למקרה של איחור בהעברת כספים מקופת גמל. הנתבעת טענה כי התובעת לא צירפה כל מסמך המעיד על אמיתות טענותיה לעניין הנזק שנגרם לה וכי היא אינה זכאית לקבלת סכום נוסף כלשהו מהקופה. לחילופין טענה כי התובעת לא עשתה די כדי להקטין את נזקה הנטען. 5. בדיון שהתקיים בפני ביום 27.5.10 חזרה ב"כ הנתבעת על טענותיה והוסיפה והדגישה כי לא הוגשה כל ראיה לעניין הנזק הנטען וכי ממילא החשבון הוא על שם התובעת וזו לא טענה לכל נזק שנגרם לה, אלא הנזק הנטען מתייחס לבנה. בנה של התובעת אישר את קבלת סכום ריבית הפיגורים, אלא שלטענתו הוא זכאי לפיצוי על הנזק שנגרם לו מעבר לסכום ריבית הפיגורים ששולם על ידי הנתבעת. באשר לטענת הנתבעת לעניין חובת הקטנת הנזק טען כי החל מיום 14.12.08 התקשר מדי יום לנתבעת ונפגש עם נציגיה והובטח לו כי הכסף יועבר אליו בהקדם ונאמר לו לבצע את העסקה. כן טען בדיון כי רכישת המגרש אמורה היתה להתבצע על ידי התובעת בהתאם ליפוי כוח מטעמו. ב"כ הנתבעת טענה במעמד הדיון להרחבת חזית כשלטענתה בנה של התובעת טען בכתב התביעה לנזק אישי שלו וממילא גרסתו בדבר רכישת המגרש על ידי אמו בת ה- 92 (ילידת 1918) אינה סבירה. כן טענה כי אף לעניין זה לא הוגשה כל ראיה. הכרעה 6. תקנה 41א לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) תשכ"ד - 1964 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן: "עמית הזכאי לכספים על פי הוראות תקנות אלה אשר העביר לקופה בקשה לקבל את הכספים המגיעים לו מן הקופה, כולם או חלקם, יקבל את הכספים כאמור בתוך 4 ימי עסקים מהיום שהגיעה בקשתו לקופה, ואולם אם חל מועד קבלת הכספים באחד משלושת ימי העסקים הראשונים בחודש פלוני, רשאית הקופה לדחות את מועד התשלום ליום העסקים הרביעי באותו חודש;..." תקנה 41יז1 לתקנות קובעת כי במקרה של איחור בהעברת כספים מקופת הגמל לעמית: "...תשלם לו הקופה או תזכה את חשבונו, לפי הענין, בריבית פיגורים בשיעור הריבית בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שקובע החשב הכללי במשרד האוצר, כשיעורה מפעם לפעם, בשל התקופה המתחילה במועד שנקבע לתשלום הכספים או להעברתם ועד מועד תשלומם או העברתם בפועל;..." 7. אין חולק כי ביום 9.12.08 חתם בנה של התובעת על מסמכי הבקשה לקבלת הכספים המגיעים לתובעת מהקופה. בהתאם להוראת תקנה 41א' לתקנות היה אפוא על הנתבעת להעביר לחשבונה של התובעת את הכספים שנצברו בקופה תוך 4 ימי עסקים אולם בפועל הועברו הכספים רק ביום 25.1.09. 8. בנה של התובעת אינו חולק על כך שבנוסף לסכום שהצטבר בקופה שולמה לתובעת גם ריבית פיגורים בסך של 1,577.74 ₪ אלא שלטענתו, הוא זכאי לפיצוי על הנזק שנגרם לו עקב אובדן העסקה בשל האיחור בתשלום וזאת מעבר לריבית הפיגורים. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, על פי התקנות, הסנקציה במקרה של תשלום כספי הקופה באיחור היא חיוב הקופה בתשלום ריבית פיגורים. אין בתקנות כל הוראה המחייבת את הקופה בתשלום פיצוי נוסף כלשהו מעבר לריבית הפיגורים. שנית, בנה של התובעת טען אמנם לנזקים שנגרמו לו עקב אי העברת הכספים במועד לחשבון התובעת אולם לא הוצגה כל ראיה ואף לא בדל ראיה להוכחת הנזק הנטען ושיעורו. יתרה מכך, בכתב התביעה טען בנה של התובעת לנזקים שנגרמו לו באופן אישי בעוד קופת הגמל שהתבקש פדיונה הינה על שם התובעת ולא על שמו. במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 27.5.10 טען בנה של התובעת לראשונה כי לתובעת עצמה נגרמו הנזקים הנטענים עקב האיחור בהעברת הכספים שכן העסקה אמורה היתה להתבצע על ידה אולם אף טענה זו לא הוכחה בכל ראיה. 9. לאור האמור, אין לי אלא לקבוע כי הנתבעת פעלה בהתאם להוראות התקנות בשלמה לתובעת ריבית פיגורים בנוסף לסכום שנצבר בקופה וכי אין התובעת, וודאי שאין בנה, זכאים לכל פיצוי נוסף מעבר לכך. סוף דבר 10. התביעה נדחית. 11. הואיל ומדובר בתביעה שבין חבר לקופת גמל, ובשים לב לגילה של התובעת, אשר בנה ניהל את התביעה בשמה, אינני עושה צו להוצאות כנגדה, על אף דחיית התביעה. קופות גמל