הפרת הסכם פונדקאות

א. המסגרת הדיונית 1. תובענה ראשונה בישראל לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו-1996 (להלן - חוק הסכמים לנשיאת עוברים או החוק). ב-19.2.98 נולדו תאומים בלידה הראשונה של אם פונדקאית בישראל. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה טרחה ומצאה שמדינת ישראל היא המדינה הראשונה בעולם המערבי שהתירה את הפונדקאות בחוק. במרבית המדינות הפונדקאות אסורה ומהווה עבירה פלילית, ובמיעוטן הפונדקאות מותרת ללא הסדר בחקיקה ראשית. 2. בתובענה זו, ההורים המיועדים והאם הנושאת מבקשים להתיר פרסום זהותם של ההורים המיועדים והילדים. ההורים מבקשים להביא את יפורם וחוויותיהם בסרט טלוויזיה בהפקת מר מיכה לימור, מבעליה של אל מור תקשורת המונים בע"מ. חברת ההפקות הצטרפה לתובענה. 3. התובענה הוגשה על-פי סעיף 19(ג) לחוק הסכמים לנשיאת עוברים. ב. הפונדקאות בישראל - ההסדר החקיקתי 4. בתחילת 1991 הוגשה לבית-המשפט הגבוה לצדק עתירה נגד שר הבריאות, מדוע לא יאפשר הפריה חוץ-גופית לשם השתלה ברחם של פונדקאית בחו"ל. ראה: בג"ץ 1237/91 נחמני נ' שר הבריאות [1]. העתירה הסתיימה בהסכמה של משרד הבריאות, כי אין מניעה או איסור להפריה חוץ-גופית לצורך השתלה ברחם של אם נושאת בחו"ל. במקביל לדיון המשפטי החליטו שר המשפטים ושר הבריאות על הקמת ועדה ציבורית שתבחן את נושא ההפריה החוץ-גופית ("ועדת אלוני"). הוועדה הגישה את המלצותיה ביולי 1994. 5. חוק הסכמים לנשיאת עוברים נחקק בישראל ב-1996. החוק הסדיר את מערכת היחסים בין "ההורים המיועדים" לבין "האם הנושאת", המסכימה לשאת עובר עבורם. 6. המחוקק הישראלי בחר להתמקד בחוק במערכת הפונדקאות. בכך למעשה הוחמצה הזדמנות להסדיר בחוק את כל מערכת ההפריה המלאכותית בישראל, לרבות מעמד הילד בצורות ההפריה השונות. 7. החוק נתן לגיטימציה לצורות סוימות של פונדקאות מלאה: (א) כאשר מושתלת באם הנושאת ביצית מופרית שנוצרה מביצית האם המיועדת והופרתה בזרע בעלה. (ב) כאשר מושתלת באם הנושאת ביצית מופרית שנוצרה מביצית של תורמת ומזרע בעלה של האם המיועדת. פונדקאות חלקית, בה האם הנושאת תעבור הפריה מלאכותית בזרע בעלה של האישה המיועדת - לא הותרה בישראל. הפונדקאות שהותרה בישראל מאפשרת שבצד האם הנושאת (האם היולדת) תעמוד האם המיועדת (האם הגנטית). הפונדקאות שהותרה בישראל מאפשרת שבצד האם הנושאת (האם היולדת) תעמודנה האם התורמת (האם הגנטית) והאם המיועדת-האם המזמינה. האב, בכל הסיטואציות, הוא בעלה של האם המיועדת והאב הגנטי. 8. המחוקק הישראלי בחר לחרוש תלמים חדשים ולהסדיר את סוגיית הפונדקאות בחוק. חוק זה מתערב באירועים אינטימיים, שכל כולם בתחום צנעת הפרט: שלבי ההתעברות, ההיריון והלידה. 9. לעניין זה אומרת השופטת שטרסברג כהן בדנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני [2], בעמ' 693 מול האות ו': "רוב מדינות ארצות-הברית ורוב ארצות אירופה, החורטות על דגלן את קדושת החיים, אוסרות על יצירת חיים באמצעות אם פונדקאית, וזאת מסיבות מוסריות, אתיות, רעיוניות, סוציליות, רפואיות ועוד". 10. חקיקת חוק הסכמים לנשיאת עוברים הצריכה התמודדות ערכית עם השאלה, האם למען אוכלוסייה מצומצמת של הורים הרוצים לממש את שאיפתם להורות, ואינם מוכנים ל"הסתפק" באימוץ - על ישראל לעבור לראש המחנה ולהכניס עצמה ל"מדרון חלקלק" של בעיות מוסריות ואתיות בתחום רגיש, בלתי-ידוע וחובק עולם. 11. בסיסו של החוק בשימור מוסד המשפחה, ובהכרה בחשיבות המרכזית של ההורות בחיי הפרט והחברה. ההולדה היא צורך בסיסי להבטחת המשכיות החברה ולהגשמה עצמית של הפרט. ההורות הוכרה אף כזכות יסוד בסיסית. תפיסת יסוד זו הביאה לכך שגברה ידם של התומכים בחוק הפונדקאות על הדוגלים בתפיסה שהפונדקאות בלתי מוסרית, בלתי רצויה ואינה בעיה חברתית אמיתית. 12. חוק הסכמים לנשיאת עוברים מתיר את הפונדקאות עם מגבלות. בצד שלילת קרבת המשפחה של ההורים המיועדים עם האם הפונדקאית, התיר החוק מתן תשלום לאם הפונדקאית. התשלום טעון אישור ועדת האישורים הממונה על-ידי שר הבריאות. החוק יוצא מנקודת הנחה ששלילת תשלום לאם הפונדקאית עלולה להביא להיעדר יישום של החוק. 13. באשר לטובת הילד, מבקש החוק למנוע מצב שבו הילד יינזק מסוגיית זהות הוריו בתקופת הזמן שעד להחלטת בית-המשפט. החוק מבקש למנוע חשש לממזרות, גלוי עריות וסחר בילדים. החוק מונע מצב בו הורים, שאינם ראויים לשמש הורים, יהפכו להורי הילד (ראה סעיף 11(ב) לחוק). 14. חוק הסכמים לנשיאת עוברים לא אימץ את הקונסטרוקציה של "אימוץ בין קרובים" ובחר ליצור קונסטרוקציה מיוחדת של מתן "צו הורות". צו ההורות מעביר את הקשר של ההורות המשפטית מהאם היולדת לאם המיועדת, שלעתים היא גם האם הגנטית. סעיף 12(א) לחוק מורה: "עם מתן צו הורות יהיו ההורים המיועדים הורים ואפוטרופסים בלעדיים על הילד והוא יהיה ילדם לכל דבר ועניין". בצד ההורות המשפטית קיימת גם זכות הילד לדעת מי הוריו. החוק מצעיד את הילד בשלושה שלבים עיקריים: תחילתה - האם הפונדקאית, המשכה במשמורת בידי ההורים המיועדים ואפוטרופסות של פקידת הסעד, וסופה בצו הורות והעברת אפוטרופסות להורים המיועדים. בחוק זה חוברים מושגים של "הורות טבעית ביולוגית" ו"הורות גנטית", ואין בידנו עדיין כיום לחזות את מכלול התוצאות העלולות לנבוע מהסטייה מ"הורות טבעית ביולוגית". 15. במשפט העברי רווחת הדעה שהלידה קובעת את יחס האמהות ולא התרומה הגנטית. בפרשת ,JONSON שנדונה בארצות-הברית ב-22.10.90, נקבע שהאם הגנטית היא אמו של הילד. התפיסה בחוק הישראלי, שההורים המיועדים יהיו הורי הילד. החוק לא ניסה לגבש מודל שלם שיסדיר את הסוגיה של "הורות משפטית". חלק מ"התחומים האפורים" הושארו להכרעת בית-המשפט. 16. באמנה האירופית, הנחשבת כאפקטיבית מכל האמנות הבינלאומיות העוסקות בהגנה על זכויות האדם, מוגנת הזכות להקמת משפחה באמצעים מלאכותיים (הפריה), אך מאחר והמאטריה עדיין בשלבי התפתחות אין עדיין סטנדרט אירופי משותף. המדינות החברות נהנות מטווח פעולה רחב הנוגע לשליטה ופיקוח על הפעלת אמצעים של הפריה מבלי שהדבר יהיה נוגד את האמנה האירופית. 17. בישראל, לאם הנושאת אין זכות מוחלטת לחזור בה מההסכם לנשיאת עוברים. הטעם לכך - הילד אינו ילדה הגנטי, ונעשה גם הסכם מיוחד שקיבל אף אישור ועדה שהוקמה על-ידי שר הבריאות. 18. מכאן נעבור ונדון בסוגיות נוספות של פרסום וגילוי בהליכים לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים. ג. איסור הפרסום מול איסור הגילוי 19. בה בשעה שסעיף 34 לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 מורה: "המגלה שלא כדין, בלי רשות בית-המשפט, שמם של מאמץ או של מאומץ... או דבר אחר השוי להביא לזיהוים... דינו מאסר שישה חודשים". מורה סעיף 19(ג) לחוק הסכמים לנשיאת עוברים: "המפרסם, ללא רשות בית-המשפט, שמם, זהותם או כל דבר אחר העלול להביא לזיהוים של אם נושאת, של הורים מיועדים או של ילד או את תוכנם של הסכם לנשיאת עוברים... דינו מאסר שנה אחת". 20. ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 34 לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981, תחילתה בסעיף 30 לחוק אימוץ ילדים, תש"ך-1960. בחוק האימוץ הקודם נקבע: "המפרסם בלי רשות בית-המשפט, שמם של מאמץ או של מאומץ... דינו מאסר שלושה חודשים". 21. חוק הסכמים לנשיאת עוברים אימץ את ההסדר שהיה בסעיף 30 לחוק אימוץ, תש"ך-1960. הוראה זו כאמור בוטלה בחוק האימוץ, תשמ"א-1981. 22. באשר להבחנה בין "פרסום" ל"גילוי" אומרת השופטת דורנר בע"פ 4463/93 בירב נ' מדינת ישראל [3], בעמ' 455: "משמעות הביטוי "פרסום" בלשון השגורה בפי הבריות הוא ככלל, גילוי מידע באמצעי התקשורת בלבד... המחוקק בהשתמשו בביטוי "גילוי" התכוון לכלול באיסור... העברת מידע שלא באמצעי התקשורת". ומוסיף השופט גולדברג, בעמ' 459: "כל פרסום כולל בחובו גם גילוי, אולם לא כל גילוי הוא בגדר פרסום". עוד הדגיש לעניין ה השופט לוין, בעמ' 453: "סעיף 34 (לחוק האימוץ, תשמ"א-1981 - י' ג') הרחיב את תחולתו של סעיף 30 לחוק הקודם (חוק האימוץ, תש"ך-1960 - י' ג') והחיל את האיסור על המידע בו גם על גילויו שלא על דרך של פרסום". 23. בדיון שהתקיים בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת ב-6.2.96, לצורך הכנת חוק הסכמים לנשיאת עוברים לקריאה שנייה ושלישית, הסביר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה: "לעניין הפרסום, היה לנגד עינינו סעיף 34 לחוק האימוץ. מי שמעיין... רואה הבדל אחד מאוד בולט, שסעיף 34 לחוק האימוץ מדבר על גילוי... אנחנו נקטנו בהוראה של פרסום, ויש הבדל מאוד משמעותי בין פרסום לבין גילוי. המונח פרסום פירושו פרסום לרבים - אלה כל סוגי התקשורת למיניהם, ואת זה רצוננו לאסור. לעומת זאת אם ההורה המזמין, מספר לילד, מספר גם לשכנה או לדודה או לסבתא זה לא פרסום, זה גילוי. גילוי לא אסרנו... הליך הפונדקאות הוא לא כל כך חסוי כמו אימוץ וחשבנו שאי אפשר לחסום גילוי, כשזה ברמה הפרטית". 24. במערכת הפונדקאות, גילוי מידע באמצעי התקשורת (להלן - פרסום) על שמם וזהותם של האם הנושאת, ההורים המיועדים והילד - נאסר, אלא אם כן ניתן אישור בית-המשפט פרסום. גילוי מידע זה ברמת הפרט שלא באמצעי התקשורת (להלן - גילוי) - הותר. 25. הוראה נוספת הקיימת בסעיף 17 לחוק הסכמים לנשיאת עוברים מורה: "דיון לפי חוק זה יהיה בדלתיים סגורות זולת אם ראה בית-המשפט לקיימו בפומבי". לעניין זה מורה סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984: "לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית-המשפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית-המשפט". ד. פנקס הפונדקאות (סעיף 16 לחוק) - פרטים חסויים 26. בהליכי אימוץ, ההורים המאמצים והילד המאומץ אינם מכירים את ההורים הביולוגים. בהליכי פונדקאות, ההורים המיועדים מכירים את האם הפונדקאית, שהינה צד להסכם לנשיאת עוברים. שמירת הסודיות יכול ותופנה כלפי הקטין וכלפי כולי עלמא. בהליכי פונדקאות, ההורים המיועדים והקטין אינם מכירים את האם הגנטית (תורמת הביצית), בסיטואציה שהאם המיועדת אינה האם הגנטית. 27. סעיף 16 לחוק הסכמים לנשיאת עוברים הורה על ניהול פנקס בדומה לפנקס האימוצים - המודל שבחוק האימוץ. 28. נקודת התורפה היא שהחוק לא קבע את פרטי המירשם, האם יירשמו גם פרטי האם הפונדקאית וגם פרטי האם הגנטית (תורמת החומר הגנטי), להבדיל מההורים מיועדים. עניין זה הושאר לשיקול דעת מחוקק המשנה. 29. המחוקק הישראלי אימץ בחוק את דעת המיעוט של "ועדת אלוני" בדבר מרשם מזהה בדומה לפנקס האימוצים. תקנות ביצוע טרם הותקנו. עיקרו של החיסוי במ?רשם עשוי להתייחס לאם הגנטית - תורמת הביצית. 30. דעת המיעוט ב"ועדת אלוני" המליצה: "משרד הבריאות ינהל רישום רפואי מרכזי של תרומות תאי רבייה. מרכז הרישום יהיה ממוחשב וממודר באופן מוחלט". 31. פרטי האם הפונדקאית בידיעת ההורים המיועדים. החוק לא אסר על מסירת פרטים אלה לילד או למעגל הקרובים ("גילוי" להבדיל מ"פרסום"). כאשר ההורים הסתירו מהילד את פרטי האם הפונדקאית, יכולה גם להתעורר סוגית עיון בפנקס הפונדקאות. בסיטואציה כזו, המבקש הוא הילד שמלאו לו 18 שנה. עיון בפנקס יכול ויתעורר גם כאשר צד שלישי מעוניין לקבל פרטים על האם הפונדקאית. 32. בסעיף 16(ג) לחוק הסכמים לנשיאת עוברים העתיק המחוקק לעניין העיון בפנקס הפונדקאות את ההסדר שנקבע בסעיף 30 לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981. המחוקק קבע רשימה סגורה של בעלי רשות לעיין בפנקס הפונדקאות, ועל כן אין רשות לאחרים לדרוש עיון. 33. באשר לעיון של הקטין שבגר בפנקס הפונדקאות,ההסדר שחל הוא זה של סעיף 30 לחוק האימוץ: "רשאי פקיד סעד להתיר לו לעיין בפנקס הרישום המתייחס אליו; סירב פקיד הסעד לבקשה, רשאי בית-המשפט להתיר את העיון לאחר קבלת תסקיר מפקיד הסעד". העיון אינו מותנה בהסכמת האם הפונדקאית. דעתה של האם הפונדקאית יכול שתבוא לידי ביטוי באמצעות תסקיר פקידת הסעד והפעלת שיקול דעת שיפוטי. 34. תרופתה של האם הפונדקאית, המבקשת למנוע גילוי שמה ברמת הפרט ("גילוי" להבדיל מ"פרסום") היא באמצעות הסדרת עניין זה בהסכם לנשיאת עוברים, שיאושר על-ידי ועדת האישורים. 35. פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, ועל-פי סעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981: "פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה... הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע". 36. משאושר ההסכם על-ידי הוועדה שמינה שר הבריאות, מורה סעיף 5(ב) לחוק, שכל שינוי בהסכם טעון אישור הוועדה. אין מניעה ליתן תרופות על הפרת סעיף בהסכם לנשיאת עוברים, שקבע הסדר סודיות גם לעניין גילוי שם ופרטים מזהים של הפונדקאית ("גילוי" להבדיל מ"פרסום"). 37. שאלה נוספת היא, האם בית-המשפט יכול להתיר פרסום פרטי האם הפונדקאת וההורים המיועדים מכוח סעיף 19(ג) לחוק כאשר נקבעה הוראת איסור פרסום בהסכם לנשיאת עוברים, שאושר על-ידי הוועדה שמונתה על-ידי שר הבריאות, והוראה הסכמית זו לא שונתה על-פי הוראת סעיף 5(ב) לחוק המורה: "כל שינוי בהסכם טעון אישור הוועדה". 38. הוראת סעיף 19(ג) לחוק הסכמים לנשיאת עוברים גוברת לעניין זה על הוראת סעיף 5(ב) לחוק. 39. סוגיית היתר פרסום אסור, הקבועה בחוק, נתונה לשיקול דעת בית-המשפט. סוגיה זו אינה מסורה לשיקול דעת ועדת האישורים. אין הוראה חוזית בהסכם פונדקאות יכולה להתנות על האיסור בהוראת סעיף 19(ג) לחוק הסכמים לנשיאת עוברים. 40. יחד עם זאת, אין מניעה בהוראה הסכמית בהסכם הפונדקאות להרחיב את האיסור הקבוע בחוק, ולהחילו גם על גילוי שלא בדרך פרסום, שלא נאסר בחוק. משהגילוי, להבדיל מהפרסום, לא נאסר בחוק - ייעשה השינוי של הוראה הסכמית זו כפוף להוראת סעיף 5(ב) לחוק הסכמים לנשיאת עוברים. ה. הזכות לפרטיות של הקטינים מול זכות הציבור לדעת וחופש העיתונות 41. הזכות לפרטיות של הקטינים, שנולדו בלידה פונדקאית, נועדה להגן על צנעת חייהם של הקטינים, ולשמור על ענייניהם האינטימיים כאשר הם חסויים עין הציבור. כנגד, עומדת זכות הציבור לדעת, ובשם זכות זו מבקשים לאפשר חדירה לצנעת הפרט. 42. הזכות לפרטיות מתעמתת גם עם הזכות לחופש הביטוי, וחופש העיתונות הינו שלוחה של חופש הביטוי. חופש הביטוי נחשב לזכות פרטיקולרית הנגזרת מזכות המסגרת של כבוד האדם. 43. בית-המשפט נדרש לאזן בין אינטרסים מתנגשים אלה, ולקבוע "מתחם אישי" הראוי להגנה. המדובר בזכויות מתנגשות בעלות מעמד שווה. הגנת בית-המשפט על חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת מוגבלת כאשר מוטלת על הכף הגנה על עניינים של קטינים בני יומם, שזה עתה נולדו בלידה פונדקאית. 44. הפרסום המבוקש הוא בעל דרגה גבוהה של אינטימיות. העניין הציבורי יכול לבוא על סיפוקו גם ללא פרסום השמות של ההורים המיועדים וזיהוי אישי של שני קטינים שנולדו בדרך של פונדקאות. 45. הפרסום של שמות ההורים המיועדים בכלי התקשורת אינו נושא עמו תועלת לציבור במישור של "עניין ציבורי" להבדיל מ"עניין לציבור", שמגלם סקרנות גרידא. לפיכך, לא ת?סוג הזכות של הקטינים לפרטיות מפני זכות הציבור וחופש העיתונות. 46. פקידת הסעד הראשית לחוק הסכמים לנשיאת עוברים, שהינה, על-פי חוק, האפוטרופוס של הקטינם עד למתן צו הורות, מדגישה בתסקיר מה-4.2.98: א. ילד הנולד כתוצאה מהליך של פונדקאות הוא ילד שונה מילדים אחרים, ולו רק בשל העובדה שהגיע לעולם בדרך שונה משאר הילדים. בחברה שלנו שוני הוא חריגות, וכפי שצוין לעיל איננו יודעים עדיין כיצד יתמודדו אותם ילדים עם חריגותם, וכיצד החברה תתייחס אליהם. אין הצדקה לגרום לקטינים, שיזהו אותם לאחר פרסום שמם של ההורים באמצעי התקשורת, ובכך להביא לסטיגמה שתיווצר נגדם. הפרסום והזיהוי שהילדים נולדו בלידת פונדקאות עלולים לחשוף את הילדים לציבור, ולהטיל עליהם מעמסה רגשית ופסיכולוגית כבדה שיקשה עליהם לעמוד בה. ב. חשיפת שמם של בני הזוג המיועדים והסתרת שם האם הנושאת, מעמידים באור שונה את הצדדים ומעבירים מסר מאוד ברור, שיש צד גאה והוא ההורים המיועדים, ויש צד שמוצדק שיוסתר. ג. טרם ניתן צו הורות. עלולים להיות גם סיבוכים סביב מילוי תנאי ההסכם הכספיים ומערכת היחסים בין ההורים המיועדים לאם הנושאת. מתן היתר לפרסום שמם או לפרסום פרטים מזהים עלול להביא לפגיעה בקטינים. ד. התרת הפרסום המבוקש עלול להביא בעקבותיו לפרסומים נוספים עם פחות ופחות בקרה. 47. בתסקיר ממליצה פידת הסעד על מתן רשות לעריכת סרט תיעודי תוך בקרה, אולם ללא חשיפה אישית של הצדדים או של כל פרט מזהה אשר ממנו ניתן ללמוד במי מדובר, וזאת לגבי אף אחד מהצדדים. 48. עמדת יו"ר הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, שהוקמה על-ידי שר הבריאות, אף היא הוצגה בפני בית-המשפט. ועדת האישורים מורכבת ממומחים בתחומי הרפואה, הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית, המשפטים והדת. 49. יו"ר הוועדה מדגישה בתגובתה מה-2.2.98: א. גם כאשר ההורים והאם הנושאת מסכימים לפרסום עדיין טובתו של הקטין צריכה לגבור. קטין זה זקוק גם הוא להגנה על פרטיותו, ואין הוריו רשאים לוותר עליה תוך פגיעה בו. ב. הפרסום יגרום במידת ודאות גבוהה נזק חמור ובלתי הפיך לקטין, לכבודו ופרטיותו, ומאידך לא ברורים התועלת והצורך לחשיפת הסיפור עם פרטים מזהים. לפיכך, דין חובת הסודיות לגבור על רצון ההורים והאם הנושאת. ג. החשש של אפשרות לפרסום עלול להרתיע הורים מיועדים ומועמדות לאם נושאת מהשתתפות בתהליך מלכתחילה. ד. לאור הניסיון שנצבר עד כה בדיונים רבים ורגישים, עמדת הוועדה שאין להתיר פרסום ארצי של פרטי המעורבים בתהליך. 50. התוצאה היא שהזכות לפרטיות של הקינים גוברת על זכות הציבור לדעת ועל חופש העיתונות. ו. הזכות לפרסום של ההורים מול הזכות לפרטיות של הקטינים 51. האינטרס של ההורים המיועדים לפרסם את שמם אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס של הקטינים להגנה על פרטיותם, כפי שפורט בתסקיר פקידת הסעד ובעמדת ועדת האישורים שהוקמה על-ידי שר הבריאות. באיזון האינטרסים יש להעדיף את האינטרסים של הקטינים לשמירת צנעתם בעניין פרטים אינטימיים של דרך ההולדה על האינטרסים של הוריהם המיועדים. 52. פרסום שם ההורים המיועדים מביא ממילא לפרסום שם הקטינים שנולדו בלידה פונדקאית, ולפיכך אין להתירו. 53. בע"א 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני [4], בעמ' 253-254, הדגיש הנשיא שמגר: "מושג 'זכויות הילד' הוא בגדר פריסת סוכת ההגנה החוקתית על הילד. ביטויה בהכרה בזכויותיו ובכך שמכלול הזכויות הוא גם ערובה להבטחת טובתו... הילד הוא יצור אוטונומי בעל זכויות ואינטרסים עצמאיים מאלה של הוריו". זכויות הילד זכו גם למעמד בכורה בפסיקה הישראלית. ראה: ד"נ 7015/94 היועץ המשפטי נ' פלונית [5], בעמ' 96. 54. נוסחת איזון האינטרסים, כאשר מחד עומד האינטרס של ההורים המיועדים ומאידך האינטרס של הקטיני, זכתה לעיגון בסעיף 16 לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד מ-1988, שמדינת ישראל אשררה ב-1991. סעיף 16 לאמנה הבינלאומית מורה: "אין לכפות על הילד התערבות בפרטיות". 55. גם בפרשת ע"פ 4463/93 הנ"ל [3], בעמ' 459, קבע השופט גולדברג: "כנגד חופש הביטוי עומד ערך אחר שחשיבותו בתחום האימוץ בוודאי אינה פחותה, והוא ההגנה על הפרטיות הן של המאמץ, והן של המאומץ... ולכל אחד מהם אינטרס עצמאי... גם אם זכותו של המאמץ לספר את סיפור האימוץ, לא ניתן להתעלם מזכותו של המאומץ כי פרטיותו שלו... לא תיפגע וסודיות אימוצו תישמר, שבעתיים יפים הדברים לגבי מאומץ קטין". 56. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה ד"ר בן שחר מדגישה בתגובתה: "אנו סבורים כי מתן היתר לפרסום מנוגד לכוונת המחוקק בשל החשש מפגיעה ממשית בילדים, בשל החשש לפגיעה נוספת בילד של הפונדקאית ובני משפחתה. אנו גם סבורים כי הפרסום עלול להרתיע זוגות חשוכי ילדים ונשים פוטנציאליות לפונדקאות מלהיכנס להליך משום חשש שעניינים הפרטי והאינטימי עלול להגיע באמצעות התקשורת לנחלת הציבור". 57. האינטרס של הקטינים להגנה על פרטיותם גובר על האינטרס של ההורים המיועדים ושל האם הפונדקאיתלפרסום שמות ההורים המיועדים ופרטי זיהוים. האינטרס של הקטינים להגנה על פרטיותם גובר על האינטרס של חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. 58. צמצום הפגיעה בזכות ההורים המיועדים לפרסום נעשה על-ידי ההבחנה בין "גילוי" לבין "פרסום", כאשר גילוי במעגל הקרובים, להבדיל מפרסום בכלי התקשורת, לא נאסר בחוק. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה הבהירה בעמ' 51 לפרוטוקול שורות 27-28, שאין לה התנגדות לגילוי להבדיל מפרסום. צמצום הפגיעה בזכות הציבור לדעת ובחופש העיתונות ייעשה על-ידי פרסום ודיווח במגבלות שלא נאסרו בסעיף 19(ג) לחוק - פרסום ללא פרטים מזהים. 59. התוצאה היא שהזכות לפרטיות של הקטינים גוברת על הזכות לפרסום של ההורים, ואין להתיר פרסום שמם או פרטיהם המזהים של ההורים המיועדים והקטינים. פרסום שם ההורים יביא לזיהוי הקטינים, וזאת יש למנוע. ז. סוף דבר 60. התוצאה היא שהבקשה למתן רשות לפרסם זהותם של התובעים 1-2 לפי סעיף 19 לחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו-1996 - נדחית. 61. איסורי הפרסום שנקבעו בסעיף 19(ג) לחוק הסכמים לנשיאת עוברים - יישארו על כנם. 62. לאור הדיון הראשוני בישראל בפרשנו חוק הסכמים לנשיאת העוברים והסוגיות החדשניות שהועלו - אינני עושה צו להוצאות. 63. בשולי פסק-הדין. ראויים לציון עו"ד ד"ר יובל קרניאל, בא-כוח התובעים, ועו"ד ד"ר ורדה בן שחר, בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, על דרך הצגת הטיעונים המשפטיים והכנתם. 64. על פסק-דין זה לא יחול צו איסור פרסום. הפרת חוזהחוזההריוןפונדקאות