הצדדים לתביעה ולהודעת לצד שלישי והעובדות, בתמצית 1. התובע עבד בין השנים 2006-2007 כעובד שכיר אצל הנתבעת מס' 3, שולחת הודעת צד ג', חברת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "פלאפון"). הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") הייתה השוכרת ו/או ברת רשות בכל הנוגע להפעלת דוכן לשיווק מוצרי פלאפון בקניון דיזנגוף סנטר (להלן: "דיזנגוף סנטר" ו"הדוכן", בהתאמה). החוזים שנחתמו בין הנתבעת לבין דיזנגוף סנטר היו חוזים שנתיים והתחדשו מעת לעת (עדות מנהל הנתבעת, הוא הנתבע מס' 2, יכונה להלן "הנתבע", בעמ' 29 שו' 12-13). 2. ביום 25/10/99 נחתם הסכם בין פלאפון לבין הנתבעת, מכוחו שימשה הנתבעת כמשווקת של פלאפון (יכונה להלן: "הסכם משווק", כנקוב בכותרתו, נספח 1 לכתב ההגנה של פלאפון). אין מחלוקת כי הסכם המשווק חודש מעת לעת. סעיף 18.2 להסכם המשווק קובע כי כל צד רשאי להודיע לצד השני על הפסקת ההתקשרות בהודעה מוקדמת של 90 יום, ללא כל נימוק; סעיף 19 להסכם המשווק אוסר על העברת זכויות לרבות משווקי משנה, אלא אם התקבלה הסכמה מראש ובכתב של פלאפון; וסעיף 12.2 להסכם המשווק קובע את זכותה של פלאפון לדרוש שיפוי ו/או פיצוי מהמשווק, וזאת בגין כל סכום שתתבע בגינו אם הסיבה לתביעה הינה הפרת המשווק את התחייבויותיו שבהסכם. 3. ביום 25/12/2007 נחתם הסכם בין התובע לבין הנתבעת, הסכם זה יכונה להלן : "הסכם ההפעלה" (נספח א' לכתב התביעה). בהסכם ההפעלה מוגדר התובע כ"זכיין". לטענת התובע הנתבע התחייב במעמד חתימת הסכם ההפעלה לחוב אישית בכל חיובי הנתבעת. תקופת ההפעלה נקבע ל - 12 חודש, מיום 1.1.08 עד 31.12.08; הנתבעת רשאית, "על פי שיקול דעתה החד צדדי" להאריך את תקופת ההפעלה לשנה נוספת (סעיף 2.ב להסכם ההפעלה); הנתבעת רשאית, בהודעה מוקדמת של 3 חודשים מראש, "לדרוש את פינוי שטח המכירה והפסקת ההתקשרות על פי תנאי הסכם זה, ובלבד שבוצעה כזו תפרט החברה את הטעם להפסקת ההתקשרות וזאת באם הזכיין יפר את תנאי ההסכם, תינתן לו האפשרות לתקן את ההפרה, ולא עשה כן בתוך 30 יום מיום מתן ההודעה" (סעיף 2.ד להסכם ההפעלה). יש לציין שאין מחלוקת בין הצדדים שנציג פלאפון, מר אודי מרצי, הוא זה שהמליץ בפני הנתבעת על התובע, כמפעיל הדוכן (עדות התובע בעמ' 19 שו' 7-9; הנתבע בעמ' 29 שו' 23-26 ). עם זאת יש מחלוקת בין הצדדים האם ידעה פלאפון על הסכם ההפעלה שנכרת בין התובע לנתבעת ואם כן, באיזה שלב, על כך ארחיב בהמשך. 4. אין מחלוקת כי החל מיום 1/1/08 החל התובע להפעיל את הדוכן, לטענתו תוך השקעת משאבים רבים; בחודש מרץ 2008 או בסמוך לכך פיטר התובע שני עובדים (עדותו בעמ' 13 שו' 3-5), ולטענתו, שאושרה על ידי נציג פלאפון, פלאפון העבירה לידיו רשימת עובדים פוטנציאליים (נספח ב' לכתב התביעה). כמו כן אין מחלוקת כי בחודש אפריל 2008 נערכה פגישה במשרדי פלאפון, בה נכחו הנתבע, התובע, נציג פלאפון מר אדי גלבוע (להלן: "גלבוע") ועובדת נוספת מטעם פלאפון - גילת, מנהלת האזור (להלן: "הפגישה"). לגבי הסיבות לפגישה הדעות חלוקות, אולם אין מחלוקת שבפגישה הודיעה פלאפון על כוונתה לסיים את הסכם המשווק ביום 1/6/08 ולהעביר לידיה את תפעול הדוכן. התובע הביע את התנגדותו למהלך (סעיף 18 לתצהיר התובע; עדות גלבוע בעמ' 45 שו' 14). 5. לטענת התובע, הפגישה הסתיימה ללא תוצאות אופרטיביות והוא נטה להאמין שפלאפון תחזור בה מכוונתה להביא לסיום את הסכם המשווק (התובע בסעיף 18 לתצהירו). הנתבעת מצידה טוענת כי הבינה שהיחסים באים לידי סיום, כך גם טוענת פלאפון. כך או כך, היחסים לא הובאו לסיום ביום 1/6/08 אלא ביום 1/7/08, עת התייצבו בדוכן הנתבע ונציג פלאפון לערוך ספירת מלאי. התובע התנגד למהלך, שיגר מטעמו מכתב התראה של עו"ד (נספח ו' לכתב התביעה) ואף בקש לערב את המשטרה אך ללא הואיל. הנתבע אסף את המכשירים מהדוכן; פלאפון ניתקה את התקשורת למחשב בדוכן וכך למעשה הסתיימה תקופת ההפעלה של הדוכן על ידי התובע. אין מחלוקת שפלאפון החלה להפעיל את הדוכן בעצמה, באמצעות עובדים מטעמה, יומיים מאוחר יותר (עדות עדי יעקב בעמ' 36 שו' 6-7). טענות התובע, בתמצית 6. התובע טוען כי פלאפון היא שקישרה בינו לבין הנתבעת; התובע טוען שפלאפון ידעה או היה עליה לדעת כי הוא עומד להפעיל את הדוכן כמשווק משנה וכי בינו לבין הנתבעת נכרת הסכם לעניין זה; התובע טוען כי תנאי הסכם ההפעלה היו ידועים לפלאפון, גם אם היא אינה חתומה על הסכם זה. עוד מוסיף התובע וטוען כי במשך ששת החודשים בהם הופעל הדוכן על ידו, עמד הוא בכל תנאי הסכם ההפעלה; עמד בכל יעדי המכירות שהוצבו למשווקים על ידי פלאפון; העלה ושדרג את גרף המכירות בצורה משמעותית ואף זכה לתשבחות ופרסים בהפעלת הדוכן (סעיף 19 לתצהיר התובע ונספח ד' לתצהיר) . התובע טוען כי פלאפון ראתה כי טוב, חמדה את הדוכן לעצמה לנוכח הביצועים המרשימים וזו הסיבה האמיתית להודעה בדבר הפסקת הסכם המשווק. 7. התובע טוען כי כתוצאה מהפרת הסכם ההפעלה נגרמו לו נזקים רבים, הכוללים אובדן השתכרות של 20,000 ₪ לחודש, במכפלת 18 חודשי הפעלה שנותרו (ביחד עם תקופת האופציה); וכן הוצאות שנגרמו לו בתפעול הדוכן, בין היתר הכשרת עובדים, שכירת דירה בת"א, רכישת ציוד (ראו פירוט בסעיף 34 לכתב התביעה). התביעה הועמדה על הסך של 480,925 ₪. יש לציין כי בעקבות הערות של בית המשפט במהלך הדיונים, לפיהן לא ניתן לתבוע הן פיצויי הסתמכות (ההוצאות) והן פיצויי קיום (אובדן הרווחים), צומצמה התביעה לאובדן רווחים בלבד. גם מרכיב זה צומצם מהסך של 360,000 ₪ לסך של 241,722 ₪, וזאת בהסתמך על חוות דעת מומחה, יועץ מס וחשבונאי, מר סיימון מוניר (להלן: "חוו"ד מומחה" ו/או "מוניר", בהתאמה, חוו"ד סומנה ת/1). בחוו"ד המומחה נקבע כי ההשתכרות החודשית הממוצעת של התובע בששת חודשי ההפעלה עמדה על 13,429 ₪ לחודש. 8. התובע הגיש את תביעתו כנגד שלושה גורמים - הנתבעת, בשל הפרתה את הסכם ההפעלה; הנתבע, אשר לטענת התובע התחייב אישית בכל חיוב הנתבעת על פי הסכם זה; ופלאפון, שלטענת התובע ידעה כאמור על הסכם ההפעלה וגרמה לנתבעת להפר הסכם זה, קרי עוולת "גרם הפרת חוזה". טענות הנתבעים 9. הנתבע טוען כי דין התביעה האישית כנגדו להדחות, שכן הטענות במישור האישי כלל לא הוכחו ורק הנתבעת היא שחתומה על הסכם ההפעלה. הנתבעת טוענת כי על פי סעיפי הסכם ההפעלה הייתה רשאית לתת הודעת מראש של שלושה חודשים, וכך נהגה. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה מכתב מיום 15/4/08, מכתב בו היא מודיעה על סיכום הפגישה (להלן: "המכתב"). בחקירתו של ארז נאמר כי המכתב נחתם על ידי אחותו ונמסר לתובע ביד (עמ' 33 שו' 22). 10. הנתבעת טוענת כי בסיום הפגישה היה ברור לכל הצדדים שהסכם המשווק מובא לסיומו ביום 1/6/08; הנתבעת טוענת שהתובע קיבל על עצמו את הודעתה של פלאפון, הסכים למעשה לסיום היחסים החוזיים והראיה שפעל בהתאם להודעה זו, אם כאשר דרש בחודש מאי 2008 השבת דמי ביטוח (נספח ב' לכתב ההגנה); אם לאור העובדה שצמצם את היקף רכישותיו לאחר הפגישה (חקירת התובע בעמ' 15 שו' 11; עמ' 21 שו' 16-23); אם לאור העובדה שבדק חלופות למיזם אחר עם הנתבעת (עדות ג'קי אשכנזי מטעם הנתבעת, עמ' 26 שו' 27-31). הנתבעת טוענת שהתנהגות התובע ביום 1/7/08 נועדה אך ורק כדי לעורר פרובוקציות. בסעיף 15 לתצהיר ארז נטען כי דווקא התובע הוא שהפר את ההסכם בכך שמכר באופן מפר מוצרים שאינם שייכים לפלאפון. 11. בנוסף ולחלופין, מכחישה הנתבעת את גובה הנזק. לטענתה, בכל מקרה לא ניתן לפסוק פיצוי ל-18 חודש כיוון שהזכות להארכת תקופת ההפעלה הייתה נתונה לשיקול דעתה הבלעדי של הנתבעת; שהתובע לא הוכיח את הפסד ההשתכרות הנטען שלו וכי לא ניתן להסתמך על חוו"ד המומחה, שנערכה על ידי יועץ מס ולא רואה חשבון; שהיה על התובע לפעול להקטנת הנזק, והוא לא עשה כן. טענות פלאפון 12. פלאפון טוענת כי היא אינה צד להסכם ההפעלה ולא ידעה עליו בעת כריתתו. פלאפון אינה חולקת על העובדה שהקשר בין התובע לנתבעת נעשה באמצעותה, אולם לטענתה אין בעובדה זו כדי להוביל למסקנה שידעה על הסכם ההפעלה, מה עוד שהסכם זה מנוגד להוראת סעיף 19 להסכם המשווק, האוסר על העברת זכויות למשווק משנה ללא קבלת הסכמת פלאפון מראש ובכתב. הסכמה שכזו לא ניתנה. 13. פלאפון טוענת כי ביטול הסכם המשווק נעשה כדין ועל פי זכותה המעוגנת בסעיף 12.2 להסכם זה; פלאפון טוענת שהמשווק קרי הנתבעת הסכימה לביטול הסכם המשווק וכך הוא הובא לידי סיום כדין. פלאפון טוענת כי לא יכולה להישמע כנגדה טענה של גרם הפרת חוזה, הן משום שלא ידעה על קיומו של הסכם ההפעלה והן מכיוון שהסכם זה מנוגד להסכם המשווק . פלאפון שוללת את טענת התובע לפיה "חמדה" את הדוכן לעצמה. פלאפון טוענת שמהנתונים שברשותה עולה שביצועי הדוכן כלל לא השתפרו בתקופת ההפעלה על ידי התובע (נספח ג' לתצהיר התובע ותשובותיו בעמ' 22 שו' 9); שאם זכה התובע בפרסים כלשהם, אזי הדבר נובע אך ורק מהגדרת יעדים נמוכים (עדות גלבוע בעמ' 41 שו' 29-31) וגלבוע בעדותו אף טען שלפאלפון משתלם יותר להפעיל דוכנים על ידי משווקים (עמ' 46 שו' 9-13), כך שאין כל היגיון בטענה זו. 14. פלאפון אף היא העלתה טענות לגבי גובה הנזק ואמינות התובע והעד מטעמו, מוניר; פלאפון טענה כי התובע נמנע מלהציג ראיות שהיו יכולות לסייע לו בגרסתו; עוד פירטה פלאפון בכתב הגנתה ובתצהירים מטעמה ( סעיפים 29 עד 53 לתצהיר גלבוע; תצהירה של הגב' רינת זכות, ממחלקת הביטחון של פלאפון, סומן נ/4) שורה של מעשי תרמית והונאה אותם בקשה לייחס לתובע בתקופת ההפעלה. לטענת פלאפון נגרמו לה נזקים בסך של 25,362 ₪ והיא רשאית לקזז סכומים אלו מכל סכום שיפסק כנגדה, אם יפסק. השאלות הדורשות הכרעה 15. האם רשאית הייתה הנתבעת להביא את הסכם ההפעלה לידי סיום? היש עילה אישית כנגד הנתבע? ובמידה והפסקת תקופת ההפעלה ביום 1/7/08 מהווה הפרה של הסכם ההפעלה, מהו הפיצוי לו זכאי התובע? האם הוכיח נזק זה? האם פעל להקטין את נזקו? במישור היחסים עם פלאפון, עלינו להכריע עובדתית האם ידעה פלאפון על הסכם ההפעלה; גם אם ידעה על הסכם זה, האם רשאית הייתה להביא לידי סיום את הסם המשווק? האם בנסיבות אלו ניתן לטעון לגרם הפרת חוזה? האם אכן הפר התובע את התחייבויותיו? אדון בשאלות אלו כסדרן. האם הסכם ההפעלה בוטל כדין ? 16. יש להשיב על השאלה שבכותרת בשלילה. הסכם ההפעלה נוקב תקופה קצובה של 12 חודש, עם אופציה להארכה של 12 חודש נוספים (לכך אתייחס בהמשך). בניגוד לטענת הנתבעת, אין בהסכם תניה המאפשרת לנתבעת לסיים את ההסכם "מכל סיבה שהיא" בהודעה מראש של שלושה חודשים, דוגמת סעיף 18.2 להסכם המשווק. ההיפך הוא הנכון, הסכם ההפעלה קבע כי ניתן לסיים את ההסכם בהודעה של שלושה חודשים מראש רק אם התובע מפר את הוראות ההסכם; ניתנה לו אפשרות לתקן את ההפרה והוא לא עשה כן, ראו סעיף 2.ד להסכם ההפעלה אשר צוטט לעיל. 17. כידוע, לא ניתן לקרוא להסכם תנאים שלא נזכרו בו במפורש, ראו ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ, וע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון- סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ, ]. לא זו אף זו, מחקירתו של ארז עולה כי פרשנות הסכם ההפעלה כלל אינה שנויה במחלוקת, ראו עדותו של ארז בעמ' 31 שו' 29 שם הודה כי הסעיף אינו חופף בנוסחו את הסכם המשווק, וכי הודעה על סיום ההתקשרות בהודעה של שלושה חודשים מראש אפשרית רק מקום שהתובע מפר את ההסכם (עמ' 31 שו' 32). 18. האם הוכחה הפרה שכזו? יש להשיב על כך בשלילה. אמנם, התובע נחקר רבות על מכירת מכשירי "פריפייד", ציוד נלווה וכו', במטרה להוכיח כי מכירה כזו הייתה אסורה על פי תנאי הסכם ההפעלה ולכן מהווה הפרה, אולם טענה זו קורסת לנוכח עדויות ארז עצמו : "לי באופן כללי אין טענות לעומר לגבי האופן שבו הוא הפעיל את הדוכן" (עמ' 33 שו' 14), ועדות אשכנזי מטעמו, כנשאל האם לנתבע היו טענות כלפי התובע: "לא משהו שאני זוכר" (עמ' 27 שו' 1). גם גלבוע למעשה הודה שמשווק רשאי למכור מוצרים נלווים, ראו עדותו בעמ' 40 שו' 9-11. מסקנתי זו מתחזקת לאור האמור במכתב הנתבעת שנשלח לכאורה לתובע - במכתב זה מציינת הנתבעת כי הסיבה להפסקת הקשר הינה ביטול הזיכיון על ידי פלאפון. אין מילה וחצי מילה על הפרה; אין כל דרישה לפעול לתיקון ההפרה. מכאן - שהתובע לא הפר את ההסכם. הסיבה היחידה בגינה בוטל הסכם ההפעלה היא החלטתה של פלאפון לבטל את הסכם המשווק, ראו גם עדות אשכנזי בעמ' 28 שו' 3: "נכון. האינטרס של ארז שהתובע ימשיך היות בדוכן, סה"כ הוא מרוויח מזה". במאמר מוסגר אציין כי כלל לא השתכנעתי שהמכתב אכן נמסר לתובע - התובע הכחיש את קבלתו; עורך המסמך (האחות) לא הובאה לעדות; המכתב לא נשלח בדרך הקבועה בסעיף 28 להסכם ההפעלה. 19. האם ביטול הסכם המשווק על ידי פלאפון יכול לעמוד לנתבעת כטענת הגנה ולהצדיק את ביטול הסכם ההפעלה? - לדידי גם התשובה לשאלה זו היא שלילית. התובע חתום על הסכם אחד - ההסכם עם הנתבעת. התובע אינו צד להסכם המשווק; גם אם נניח לצורך הדיון שידע באופן כללי מהם תנאיו של הסכם זה, עדיין לא די בכך כדי להחיל אוטומטית את תנאי הסכם המשווק על הסכם ההפעלה. כאמור מניתוח הסעיפים עולה שאין זהות בין ההסכמים בכל הנוגע לביטול בהודעה של שלושה חודשים מראש; ארז הודה שלא צירף את הסכם המשווק כנספח להסכם ההפעלה (עמ' 32 שו' 2); ההיגיון המסחרי פועל אף הוא לטובת גרסתו של התובע - קשה להאמין שהתובע היה חותם על הסכם ההפעלה ללא התחייבות לתקופת מינימום כלשהי, כאשר הסכם זה לכאורה יכול להיות בתוקף לתקופה של שלושה חודשים בלבד. מכאן - שביטול הסכם המשווק בחלוף שישה חודשים בלבד מהווה הפרה - אלא אם הוכח שהביטול נעשה בהסכמת התובע. האם הביטול נעשה בהסכמת התובע? 20. גם על שאלה זו יש להשיב בשלילה. כאמור יש בפנינו שני הסכמים: הסכם המשווק והסכם ההפעלה. התובע חתום אך ורק על הסכם ההפעלה. התובע לא נתן את הסכמתו לביטול הסכם המשווק, וגלבוע הודה כי בפגישה התובע הביע את התנגדותו לביטול זה, עמ' 45 שו' 14. יתרה מזו, גלבוע העיד כי הנתבע הסכים לסגירת הדוכן (עמ' 43 שו' 19), וכשנשאל האם לתובע הפריע שהנקודה נסגרת, השיב: "עומר לא היה צד" (עמ' 43 שו' 21). 21. הנתבעת בקשה ללמוד על הסכמה של התובע לביטול ההסכם לאור התנהגותו לאחר הפגישה: כך טענה לדרישת החזר דמי הביטוח; לצמצום היקף הרכישות; לפגישות בהם השתתף התובע לבחינת מיזמים משותפים חדשים (אשכנזי בעמ' 26 שו' 27-31); לעדותו של מוניר בעמ' 7 שו' 23: "אני זוכר שהוא נכנס איתם למין מו"מ שאמרו לו שאולי יפסיקו את ההתקשרות איתו". גם בהנחה שאקבל דברים אלו כנכונים (ואכן עדותו של התובע בנושא היקף הרכישות שביצע לאחר הפגישה לא שיכנעה אותי, בלשון המעטה, ראו עמ' 21 לפרו'), עדיין לא די באלה כדי ללמד על הסכמה לביטול הסכם ההפעלה. כל הפעולות הללו שבוצעו על ידי התובע יכולות להיחשב כפעולות לצמצום נזקיו, שכן הבין שעתידו של הדוכן לוט בערפל. הלוא אם היה התובע ממשיך לשדר "עסקים כרגיל" ולרכוש סחורה בהיקפים גדולים, הייתה נטענת כנגדו הטענה כי הגדיל בכוונה את נזקיו ולא פעל לצמצומם. לכן, גם בהנחה שהדברים המיוחסים לתובע נכונים, עדיין אין לחלוץ מכך הסכמה לביטול הסכם ההפעלה . 22. קבעתי אם כן כי הנתבעת הפרה את הסכם ההפעלה. לכן - עליה לפצות את התובע בנזק אותו ניתן היה לצפות בעת כריתת ההסכם (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970). סבורני כי נזק זה מוגבל לשישה חודשים בלבד לכל היותר - אין כל מקום לפצות את התובע עבור אובדן הכנסות למשך 18 חודש, מקום שהאופציה הייתה נתונה לשיקול דעתה הבלעדי של הנתבעת, ראו סעיף 2.ב להסכם ההפעלה. כמו כן סבורני כי אין כל מקום להטיל חיוב אישי על הנתבע. הסכם ההפעלה נחתם על ידי הנתבעת, והנתבעת בלבד; הנתבע אינו חתום כערב; לא הובאו בפני כל ראיות לאותה התחייבות אישית נטענת; לא הובאה כל ראיה לייחוס החוב באופן אישי בשל מצג שווא; חוסר תום לב ו/או רשלנות; לא הובאה כל ראיה לביצוע הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת. קבעתי כבר לעיל כי ביטול הסכם ההפעלה אינו מבטא את רצונה החופשי של הנתבעת, אלא למעשה נכפה עליה כתוצאה מביטול הסכם המשווק (עדות גלבוע בעמ' 44 שו' 8-11). לעניין גובה הנזק - ראו בפרק נפרד. האם יש מקום לחייב את פלאפון בעוולה של גרם הפרת חוזה? 23. סעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן: " (א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק-ממון ". "חמישה הם יסודותיה של עוולת גרם הפרת החוזה, הקבועה בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין: חוזה מחייב כדין, הפרת חוזה, גרימת הפרה, ביודעין, והעדרו של צידוק מספיק", ראו ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' אריאל מקדונלד (2004) [פורסם במאגרים].ׂ 24. במקרה שלפנינו סבורני כי לא מתקיימים יסודות העוולה. ראשית, אין מחלוקת למעשה שהסכם ההפעלה שנחתם בין התובע לנתבעת לא דווח לפאלפון באופן רשמי ולא קיבל את הסכמתה בכתב, כנדרש בסעיף 19 להסכם המשווק (ארז בעמ' 30 שו' 23). גלבוע בעדותו אישר שניתן לבקש אישור בכתב להעסקת משווק משנה, אולם אז נדרשות ערבויות כפולות (עמ' 40 שו' 22-27). מעיון בהסכם ההפעלה תתכן המסקנה כי הן הנתבעת והן התובע דווקא ניסו להסתיר את ההסכם מפלאפון, וראו סעיף 15 להסכם ההפעלה, הוא סעיף הביטוח, הקובע במפורש שהנתבעת היא שתבטח את כל הציוד של פלאפון, בניגוד לעניינים אחרים המבוטחים ישירות על ידי התובע. לכן - יש לקבוע שהסכם ההפעלה, גם אם הוא תקף במערכת היחסים שבין הנתבעת לתובע, אזי מבחינת פלאפון הינו הסכם "שלא כדין" והיא רשאית להתעלם הימנו, היות ומפר הוא את הוראות הסכם ההפעלה. 25. יש להידרש גם ליסוד ה"ביודיעין" - אמנם, ולמעשה לא הייתה מחלוקת על כך, שיצירת הקשר בין התובע לנתבעת נעשתה על ידי מר אודי מרצי מפאלפון. סבורני כי עדיין אין ב"שידוך" זה כדי ללמד על ידיעתה של פלאפון לעניין מעמדו של התובע כלפי הנתבעת. גלבוע העיד : "לא ידענו שעומר עובד כמשווק משנה. ידענו שהוא מחפש עובדים. ידענו שהוא מנהל הנקודה כשכיר ולא כעצמאי. לפלאפון היו אז כ-80 נקודות של משווקים שהופעלו על ידי מנהלים שכירים" (עמ' 39 שו' 29-31). עדות זו לא הופרכה, כך לא הובא מרצי לעדות, ויש לזקוף זאת לחובת התובע, היות והוא זה שטען לידיעת פלאפון בדבר היותו משווק עצמאי. 26. אמת נכון הדבר, בהמשך עדותו של גלבוע הוא הודה שהבין שמערכת היחסים בין התובע לנתבעת היא מערכת מיוחדת : "לא ידענו שזה מה שארז עשה. זה נודע לנו בדיעבד לאחר מס' חודשים. זה עמד בניגוד להסכם שהיה בין פלאפון לבין הנתבעת 1 וזה רק הגביר את מורת הרוח שלנו על ההתנהלות של ארז. נודע לנו שהוא לקח את עומר כמשווק משנה. לא ראינו את זה בעין טובה. ברגע שזה נודע לנו ובכל מקרה התוצאות היו כל כך גרועות, אז הובלנו מהלך שהודענו לארז שהוא מפסיק לשמש משווק שלנו כנקודה בדיזנגוף" (עמ' 39 שו' 17-21). האם ידיעה זו, שגרמה לפלאפון להבין שהנתבעת הפרה עימה את הסכם המשווק, מונעת ממנה לבטל את אותו הסכם? ברור כי יש להשיב על כך בשלילה. 27. בנוסף ולחלופין, לא מתקיים יסוד "ללא צידוק מספיק". כאמור בהסכם המשווק כלולה הוראה מפורשת המאפשרת לפלאפון לסיים את החוזה במתן הודעה מראש של שלושה חודשים, מכל סיבה שהיא, וכך היא נהגה. לצורך העניין, גם אם נכונה הטענה של התובע כי פלאפון רצתה להפעיל בעצמה את הדוכן , אזי גם מטעם זה רשאית פלאפון להודיע על הפסקת הסכם המשווק. לכן, ביטול הסכם המשווק נעשה כדין ומהווה "צידוק מספיק", בוודאי ובוודאי אם נקבל את הטענה שעצם חתימת הסכם ההפעלה מהווה הפרה של הסכם המשווק ומקנה לפלאפון אפשרות לסיים את הסכם המשווק באופן מיידי. 28. אציין כי אינני מקבלת את טענות התרמית וההונאה שבקשה לייחס פלאפון לתובע. על מנת להוכיח טענות אלו, יש צורך בראיות במשקל הולם, ראו בעניין זה ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, פד"י מ (1)589 וע"א 6465/93 אליהו כהן נ' יוסף לנגרמן ואח', תק-על 95 (2), 1323 . תובע הכחיש את המעשים המיוחסים לו; מעדותה של זכות עולה שלא ננקטו הליכים כנגד התובע ו/או המשווק (עמ' 37 שו' 24-27) והיא אף לא בדקה אם נדרש מהמשווק החיוב הנטען בסך של כ - 25,000 ₪ (עמ' 38 שו' 1-3). גם גלבוע לא ידע להשיב אם ננקטו הליכים כלשהם כנגד התובע (עמ' 43 שו' 27) ואישר שכנגד הנתבעת לא ננקטו הליכים (עמ' 44 שו' 8-11). לפיכך, מעשה ה"תרמית וההונאה" לא הוכחו, מה עוד שבכל מקרה מתייחסים הם למועדים המאוחרים להודעת הביטול. לכן - אין קשר לאירועים אלו ולהודעה בדבר סיום הסכם המשווק. 29. מהמקובץ עולה מסקנתי - העוולה של גרם הפרת חוזה אינה מתקיימת במקרה הנדון; לתובע אין עילת תביעה כנגד פלאפון ודין התביעה כנגדה להדחות. במאמר מוסגר אציין כי בכל מקרה עומדת לפלאפון זכות שיפוי כלפי הנתבעת, על פי סעיף 12.2 להסכם המשווק. שאלת גובה הפיצוי 30. קבעתי כאמור כי אך ורק הנתבעת היא שהפרה הסכם כלפי התובע; שהפיצוי מוגבל שישה חודשים בלבד. התובע דרש פיצוי בגובה של 13,429 ש"ח לכל חודש, וזאת בהסתמך על חוות הדעת של מוניר. הנתבעת תקפה חוות דעת זו, טענה כי מחקירתו של מוניר עלה שיתכן ומדובר בחוות דעת חסרה; שאין מדובר בגורם מקצועי; שבכל מקרה יש להפחית מהמחזור את אותן מכירות שאינן קשורות למוצרי פלאפון, מכיוון שהנתבעת לא קיבלה בגינן עמלה. עוד טענה הנתבעת שמדובר בעצמאי והנתבעת לא התחייבה כלפיו לרווח כלשהו, וכל הסיכונים רובצים לפתחו (סעיף 2 בעמ' 8 לסיכומים). 31. יש לדחות את הטענה האחרונה של הנתבעת. אמת נכון הדבר, הנתבעת לא התחייבה כלפי התובע להבטחת הכנסה כלשהי, אולם משחתמה עימו על הסכם לתקופה קצובה והפרה הסכם זה, עליה לשאת בפיצוי המסתבר בגין אותה הפרה - ואכן מדובר ברווחים הצפויים באותם חודשים לגביהם הסכם ההפעלה אמור היה להיות בתוקף. גם אין משמעות לשאלה האם מדובר במוצרי פלאפון או המוצרים הנלווים, הנתבעת ידעה והסכימה שהתובע ימכור בדוכן מוצרים נוספים; היא ידעה שבין השאר על כך מבוססת הפעילות וההכנסה ולכן היה עליה לצפות שאם תפר את ההסכם תגרם לתובע אובדן הכנסה המורכב גם מאי מכירת המוצרים הנלווים. 32. אם כך, נותרה רק לדיון השאלה האם הוכיח התובע את הפסד ההכנסה העתידי. התובע הגיש את חוות הדעת של מוניר - אין מחלוקת שמוניר אינו רואה חשבון אלא יועץ מס (עמ' 8 שו' 1); אין מחלוקת שהנתונים הועברו למוניר הועברו על ידי התובע (עמ' 5 שו' 11). עם זאת, מוניר הסתמך על נתוני אמת - דו"ח רווח והפסד; קבלות וחשבוניות (עמ' 1 לחוות הדעת; חקירת מוניר בעמ' 5 שו' 26-28). מוניר הסביר מדוע לא התייחס לחשבוניות זיכוי, אם וככל שניתנו (עמ' 6 שו' 13-16). התרשמותי הכללית מעדותו של מוניר היא כי מדובר בבעל מקצוע אשר הסתמך על נתוני אמת. נתונים אלו לא נסתרו, ואם רצתה הנתבעת לחלוק על נתונים אלו - הדבר היה באפשרותה, שהרי מידי חודש בחודשו קיבלה עמלה מהתובע ויכולה היתה לחשב את הכנסתו (ללא מרכיב המכירות הנלוות). לא הובאו כל נתונים סותרים; לא די בספקות שהועלו כדי לסתור חוות דעת מומחה, שגובתה בדו"ח רווח והפסד. לכן קובעת אני כי ההכנסה החודשית הממוצעת לאחר ניכוי הוצאות, הכוללות גם עמלה (עמ' 7 שו' 28-29) עומדת על 13,429 ש"ח. 33. האם זכאי התובע לתשלום הסך של 80,574 ₪ (ההכנסה החודשית במכפלת ששת חודשים)? סבורני כי יש להפחית מסכום זה, היות והתובע לא הוכיח כי פעל, כמתחייב בדין, לצמצם את נזקיו. אמנם קבעתי כי הדרישה להחזר הביטוח ו/או צמצום הרכישות לאחר הפגישה הן פעולות העשויות להיחשב כפעולות לצמצום הנזק. עם זאת, שוכנעתי שהתובע ידע ולמצער היה עליו לדעת כי עתיד הדוכן לוט בערפל. הדברים נאמרו מפורשות על ידי גלבוע, ואם סבר התובע שהגזרה תבוטל, הרי מדובר בתחושה סובייקטיבית בלבד. 34. זאת ועוד- ביום 1/7/08 הגזירה התממשה. התובע החל בעסק אחר רק ביום 1/3/09, דהיינו בחלוף 9 חודשים. התובע לא הצביע על משאים ומתנים שניהל בקשר לפתיחת דוכנים ו/או עסקים אחרים; התובע לא פירט האם ניסה לעבוד בחודשים אלו כשכיר ו/או אולי אף קיבל דמי אבטלה; התובע ידע כבר מחודש אפריל 2008 כי הדוכן עתיד עלול להסגר בחודש יוני 2008. התובע אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים תוך "הסתמכות" על התביעה המשפטית שתוגש. מעבר לכך, גם התביעה המשפטית המנופחת והמוגזמת אשר הוגשה כנגד שלושת הנתבעים יכולה להעיד על הלך מחשבתו של התובע, שסבר כי הפרת הסכם ההפעלה תזכה אותו בממון רב. כל השיקולים הללו מובילים אותי לקביעה כי יש לקזז 25% מהסכום של 80,574 ₪, ולפיכך מעמידה אני את סכום הפיצוי על סך של 60,430 ₪. סוף דבר 35. התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 60,430 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט הכוללות את ההחזר היחסי באגרת בית משפט והשתתפות בעלות חוות דעת המומחה, וזאת בסכום של 2,500 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 12,000 ₪. התביעה כנגד הנתבע נדחית ללא צו להוצאות. התביעה כנגד פלאפון נדחית - התובע ישלם לפלאפון הוצאות משפט בסך 12,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הודעת צד ג' שהוגשה על ידי פלאפון נדחית ללא צו להוצאות. הפרת חוזהחוזהפלאפוןסלולר (תביעות)