זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט נ' ממן). המשיבים הגישו תביעה כנגד המבקש בה ביקשו את חיובו בפיצויים בגין הפרת הסכם, פרסום לשון הרע, עוולת שקר מפגיע ועוולת רשלנות. בית המשפט הורה על פיצול הדיון - בשלב הראשון נועדה להידון שאלת האחריות, ובשלב השני - שאלת "גובה הנזק". לאחר שנשמעו ראיות הצדדים לעניין האחריות, יצאה מלפני בית המשפט קמא החלטה בשאלת האחריות. בית המשפט קמא מצא כי המשיבים הוכיחו כי המבקש אחראי בגין הפרת חוזה, וכן בגין עוולות פרסום לשון הרע ושקר מפגיע. בין השאר, קבע בית המשפט קמא כי הוכח כי המבקש גרם למשיבים לנזק, אשר כימותו נדחה לשלב השני של הדיון. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי. המבקש טוען כי קביעותיו של בית המשפט קמא בעניין הנזק בטלות, הואיל ולשיטתו, בית המשפט קמא חרג מהחלטתו שלו בדבר פיצול הדיון. המבקש סבור כי קביעתו של בית המשפט קמא כי למשיבים נגרם נזק, תמנע מבעדו מלטעון בהמשך הדיון כי אף שהוא חייב בעוולות האמורות, למשיבים לא נגרם נזק. המבקש גורס כי דיון בגובה הנזק טומן בחובו גם את הדיון בקיומו של הנזק ולכן עניין זה צריך היה להתברר רק בשלב השני של הדיון. המשיבים תומכים בהחלטתו של בית המשפט קמא. הם טוענים כי, לפי החלטת הפיצול של בית המשפט, השלב השני של הדיון נועד רק לבירור גובה הנזק, בירור אותו אכן נמנע בית המשפט מלערוך בהחלטתו נשוא הבקשה. עוד טוענים המשיבים, כי המבקש טען באריכות לשאלת קיומו של הנזק בסיכומים שהגיש לבית המשפט קמא, וכי בנוסף, כפי שגם עולה מהחלטת בית המשפט, חקר בנושא זה את העדים שהופיעו בפני בית המשפט. על כן, כך סבורים המשיבים, אין לומר כי לא ניתנה למבקש הזדמנות לטעון טענותיו בעניין קיומו של נזק. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בית המשפט קמא, בהחלטתו לפצל את הדיון, דחה לשלב השני של הדיון את ההכרעה בשאלת כימות הנזק בלבד, ואין לומר כי החלטה זו מנעה ממנו כל התייחסות לשאלת הנזק בשלב הראשון של הדיון. נדמה שגם הצדדים להליך, ובכללם המבקש, סברו כך, היות ששניהם טענו טענות לעניין קיומו או העדרו של נזק. זאת ועוד, הגיונה של השיטה לה טוען המבקש, לפיה שומה על בית המשפט להפריד הפרדה חדה בין הדיון באחריות לדיון בנזק, הוא מוקשה. בין השאר, דן בית המשפט קמא באחריות המבקש בעוולות השקר המפגיע והרשלנות. אחד מיסודות האחריות בגין עוולות אלה הוא קיומו של נזק. על כן, בבואו להכריע בשאלת האחריות בגין העוולות, לא יכול היה בית המשפט קמא להימנע מלדון בשאלת קיומו של נזק. בכל מקרה, המערער יוכל לטעון טענותיו כנגד קביעות בית המשפט קמא, הן לעניין אחריותו, והן לעניין גובה הפיצויים שיושתו עליו, בערעור שיגיש על פסק הדין, אם ייבחר להגיש ערעור שכזה. אין צורך לומר כי אין בהחלטתי זו כדי לומר דבר לעניין טענות הצדדים לעניין קיומו של נזק וגובהו. הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח. הפרת חוזהחוזההסכם פרסוםפרסום