רקע: התובעים הינם תושבים ואזרחי ארה"ב, אשר רכשו דירה ברח' פרימו לוי 3 בירושלים, בפרויקט "רמת רחל" של חברת נווה גד בנין ופתוח בע"מ (להלן : "הקבלן" ו - "הדירה"). הנתבע הינו עורך דין אשר ייצג את התובעים ברכישת הדירה. התובעים טוענים, כי הנתבע ייצג אותם אף בכל הקשור להליך קבלת המשכנתא. לטענתם, הנתבע לא ייצג אותם נאמנה אל מול הבנקים למשכנתאות. התנהלות זו של הנתבע, כך טוענים התובעים, גרמה לעיכוב בהעברת התשלומים לקבלן, ועל כן הם חויבו בתשלום ריבית והצמדה בסך של 159,163.22 ₪. בסופו של יום, פנו התובעים לעו"ד נוסף שייצגם, והוא השלים את הטיפול בקבלת המשכנתא, תמורת תשלום שכר טרחה. התובעים הגישו את התביעה דנן כנגד הנתבע, בדרישה לשפותם בחיובי הריבית וההצמדה בהם נשאו, ובתשלום שכ"ט בא כוחם אשר סיים הטיפול בעניינם, ובסה"כ, בסך של 169,619.22 ₪. טענות התביעה: התובעים טוענים כי מרגע חתימת ייפוי הכח, הסתמכו על הנתבע והיה ברור להם כי הוא מייצגם בכל הקשור לרכישת הדירה, ובין היתר בכל הקשור לקבלת משכנתא. זאת, עקב היותם תושבי חוץ (ראו סעיף 4 לתצהיר התובע 1). התובעים טוענים כי הם יצרו את הקשר הראשוני עם הבנקים למשכנתאות, ואילו הנתבע מצדו, היה אמור לדאוג לקבלת המשכנתא בפועל (ראו סעיף 5 לתצהיר התובע 1). לגרסת התובעים, הנתבע ייצג אותם אל מול הבנקים בניסיון לקבל את המשכנתא, ואף ביקש מהם מסמכים ספציפיים לשם כך. אולם בפועל כשל הן מול בנק דיסקונט והן מול בנק מזרחי - טפחות (ראו סעיף 7 לתצהיר התובע 1). יתרה מכך, כך טוענים התובעים, הנתבע לא עדכן אותם "בזמן אמת" בנוגע לכישלונו בקבלת המשכנתא. דבר שהוביל לעיכוב תשלום תמורת הרכישה ולצבירה של ריבית והצמדות. עוד טוענים התובעים, כי הנתבע ידע במשך חודש וחצי כי נתקבלה החלטה שלא ליתן את המשכנתא שנתבקשה, עקב הזמן הרב שעבר מפתיחת התיק וכן בשל אי המצאת כל המסמכים הדרושים לצורך השלמת התיק, ולא הודיע על כך לתובעים. (ראו סעיף 8 לתצהיר התובע 1). התובעים מוסיפים, כי פניותיהם לנתבע בנוגע למשכנתא, נענו על ידו של הנתבע בטענה כי "הכל יסתדר" וכי אין להם סיבה לדאגה. לטענתם, הם חשו כי ענייניהם מטופלים על ידי הנתבע היטב, ולא היו מודעים לעניין צבירת הריבית וההצמדה (ראו סעיפים 9 - 10 לתצהיר התובע 1). התובעים טוענים עוד, כי לאחר שלמדו על התנהלותו הרשלנית של הנתבע, הם העבירו הטיפול בעניינם לידי עו"ד הכהן. אשר הצליח לארגן את נושא המשכנתא תוך שבועיים, כאשר הנתבע התעכב בטיפול במשך שנה וחצי (ראו סעיף 12 לתצהיר התובע 1). רק לאחר העברת הטיפול לעו"ד הכהן, נודע לתובעים, לטענתם, עד מה גדול הנזק שנגרם עקב התרשלות הנתבע - חוב נצבר בגובה 140,197.7 ₪ בגין ריבית פיגורי תשלומים, ובנוסף - 59,162.52 ₪ בגין הצמדה. רק לאחר מו"מ, הפחית הקבלן חובם לסך כולל של 159,163.22 ₪. בנוסף, שילמו התובעים לעו"ד הכהן, שכר טרחתו בסך של 10,456 ₪. (ראו סעיף 14 לתצהיר התובע1). התובעים סבורים ,כי הנזק שנגרם להם הוא תוצאה ישירה של התרשלות הנתבע, אשר הציג עצמו כבעל ידע וניסיון בעסקאות מקרקעין, אשר מן הראוי היה שיעדכנם בדבר כישלון קבלת המשכנתא ובדבר הקנסות וההצמדות המצטברות לחובתם (ראו סעיף 15 לתצהיר התובע 1). חוסר עדכון זה, טוענים התובעים, עולה כדי מחדל חמור. קל וחומר כאשר מודבר בתושבי חוץ כתובעים (ראו סעיף 16 לתצהיר התובע 1). התובעים העמידו תביעתם על סך של 169,619.22 ₪, על פי הפירוט הבא: ריבית פיגורים 100,000.7 ₪ הצמדות 59,162.52 ₪ שכ"ט עו"ד 10,456 ₪ טענות הנתבע: לטענת הנתבע, התובעים, והמתווכת מטעמם, ניהלו את המשא ומתן עם נציגי המכירות של הקבלן, קיבלו לידם העתקים מטיוטות החוזים ומלוח התשלומים ותנאי התשלום (ראו סעיף 3 לתצהיר הנתבע). הנתבע טוען כי התובע 1 ניהל "ביד רמה" את הליכי המשא ומתן, ותכנן את לוח התשלומים ולפי יכולתו הכלכלית. משכך, טוען הנתבע, תוכן ההסכם היה ידוע לתובע 1 היטב. בהקשר זה מציין הנתבע כי מסמכי הטיוטות הוסברו על ידו לתובע 1 בעברית, שכן התובע דובר ומבין עברית על בוריה. (ראו סעיף 4 לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, התובע 1 ידע כי התמורה בגין רכישת הדירה נושאת הפרשי הצמדה לפי מדד המחירים לצרכן, וככל שיפרוש את התשלומים על תקופה ארוכה יותר, כך יתפח הסכום בהתאם לעליית המדד (ראו סעיף 5 לתצהיר הנתבע). לגרסת הנתבע, הוא דן עם התובע 1 בסוגיית ההצמדה למדד, שכן הקבלן הציעה אופציה נוספת - הצמדה למדד תשומות הבניה, והתובע 1 בחר בהצמדה למדד המחירים לצרכן (ראו סעיף 6 לתצהיר הנתבע). הנתבע טוען, כי ביום 10.10.07, טרם החל לייצג את התובעים, הם פנו בעצמם לקבלן, וקבלו בקשה לרכישת הדירה, המצורף כנספח א' לתצהיר הנתבע, ועל גביה צוין סדר התשלומים. כן צוין על גביה כי כל התשלומים יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, והתובעים אף שילמו ישירות לקבלן פיקדון. לאחר ששכרו התובעים את שירותי הנתבע, כך לטענתו, הם העבירו לידיו את טופס הבקשה. (ראו סעיף 7 לתצהיר הנתבע). עוד מציין הנתבע, כי לצד החוזה שנחתם ביום 1.11.07, נחתם ביום 31.10.07 נספח א' לחוזה, ובו פירוט התשלומים, אשר שוגר ביום 1.11.07 בפקס לתובעים, על מנת שיהיו ערים לו, ולאחר אישורם - נחתם ההסכם (ראו סעיף 8 לתצהיר הנתבע). הנתבע טוען עוד, כי בכל שיחותיו עם התובע 1, טרם החתימה על ההסכם לרכישת הדירה, וגם בתקופה שלאחר מכן, אמר לו התובע 1 כי יש לו מקורות מימון לדירה. חרף זאת, טוען הנתבע, הוא דאג לכך שבהסכם יופיע תנאי לפיו תהא לתובעים האופציה לממן את העסקה או חלק ממנה מכספי משכנתא. (ראו סעיף 10 לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, לתובעים היה בארץ חשבון בבנק דיסקונט, ולאחר החתימה על ההסכם, פתח אף הוא חשבון נאמנות בבנק דיסקונט, אליו העבירו התובעים את חיוביהם על פי ההסכם, לרבות סכומים לתשלום המיסים והאגרות. מתוך חשבון זה, שילם הנתבע בתשלומים, חלק מן התמורה עבור המכר, הכל על פי לוח התשלומים שבהסכם (ראו סעיפים 10-11 לתצהיר הנתבע). לגרסתם, הנתבע שב והתרה בתובע 1, כי יעביר את הסכומים על פי לוח התשלומים, תוך שהוא מדגיש בפניו שאיחור בתשלום יוביל לתוספת הפרשי הצמדה (ראו סעיף 13 לתצהיר הנתבע). הנתבע מתאר, בסעיף 14 לתצהירו, פגישה שקיים עם התובע 1 בארה"ב, בסמוך לאחר חתימת ההסכם, בה מסר לו התובע 1 כי הוא מתקשה לממן את רכישת הדירה ממקורותיו, וכי בכוונתו ליטול משכנתא מבנק בישראל, וביקש מהנתבע לסייע לו. הנתבע ניאות לסייע, ללא תוספת תשלום שכ"ט. כן טוען הנתבע כי הזהיר את התובע 1 כי עליו להזדרז בהשגת המימון, שכן כל איחור בתשלום יוביל להצטרפות הפרשי הצמדה, ויתכן שאף יחויב בקנס ותשלום פיצוי. (ראו סעיפים 14-15 לתצהיר הנתבע). הנתבע מציין כי הבהיר לתובע 1 כי יבצע עבורו את הפעולות המשפטיות הכרוכות בנטילת משכנתא, אך לא יתמקח בשמו על תנאי המשכנתא ושיעורי הריביות (ראו סעיף 16 לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, הוא פנה לסניף בנק דיסקונט בתל אביב, והופנה לסניף בירושלים, העוסק במתן משכנתאות לתושבי חוץ. לאחר שיצר קשר עם הסניף בירושלים, דאג הנתבע, לטענתו, כי פקידה בשם קרן תמשיך במשא ומתן ישירות מול התובע 1. הוסכם כי לאחר שהתובע 1 והפקידה קרן, יגיעו לכדי סיכום, יטפל הנתבע בכל הפעולות המשפטיות והטכניות הנחוצות לשם השלמת ההלוואה ורישום המשכון. (ראו סעיף 17 לתצהיר הנתבע). הנתבע ממשיך וטוען, כי הוא ועורכת דין נוספת ממשרדו, ניהלו מספר שיחות עם קרן, דנן בניסיון לקדם מתן ההלוואה. מטעם משרדו אף נערכו המסמכים והטפסים הדרושים לצורך רישום המשכון. ואכן, הוא רשם משכון לטובת בנק דיסקונט עוד ביום 28.7.08. זאת אפילו בטרם הושלם המו"מ. הכל במטרה שלא לעכב השלמת מתן ההלוואה (ראו סעיף 18 לתצהיר הנתבע). הנתבע גורס, כי התובעים הגיעו בסופו של יום למסקנה כי אינם יכולים להגיע עם בנק דיסקונט לעמק השווה. על כן פנו אליו התובעים, וביקשו כי יקשר אותם עם בנק אחר, ולאחר בדיקות שערך, הציע להם לנסות להתקשר עם סניף בנק המזרחי בירושלים. הנתבע טוען כי יצר את הקשר הראשוני בין התובעים לבנק מזרחי, ולאחר מכן, ניהל התובע 1 באופן ישיר את המשא ומתן עם פקידי הבנק, כאשר הנתבע סייע כאשר נתבקש לעשות כן. כך, טוען הנתבע, הוא חתם על מסמכים שיכול היה לחתום עליהם, מכוח ייפוי הכוח שניתן לו, ושימש בעבור התובעים כתובת להעברת המסמכים עליהם חייבים היו לחתום בעצמם, מול הקונסול בארה"ב. (ראו סעיפים 19-20 לתצהיר הנתבע). הנתבע טוען כי כל אימת שהעביר לתובעים מסמכים עליהם היה לחתום אל מול הקונסול בארה"ב, הוא המתין חודשים עד אשר ניגשו התובעים וחתמו, או עד שהעבירו המסמכים בחוזר לארץ (ראו סעיף 21 לתצהיר הנתבע). הנתבע מפרט, בסעיף 22 לתצהירו, את הגורמים אשר עיכבו את קבלת המשכנתא, ואשר לטענתו היו פרי התעקשות התובע 1 - התובע 1 ביקש לעשות שימוש בביטוח החיים שהיה לו בחברה בארה"ב, וסירוב התובע 1 דחה לדרישת הבנקים למימון עצמי של 25%, והתעקשות על 15% בלבד. הנתבע שב וטוען, כי סייע ככל יכולתו לתובעים בקבלת המשכנתא, ואף הגיע מתי שנתבקש לסניף בירושלים, על מנת לחתום על מסמכים, בכל עת שנתבקש (ראו סעיפים 23-24 לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, עד להגשת התביעה, לא שמע מהתובעים טענה כלשהי באשר להתנהלותו בכל הקשור לטיפולו בקבלת המשכנתא (ראו סעיף 25 לתצהיר הנתבע). הנתבע משיב לטענת התובעים, כי בא כוחם הנוכחי סיים בתוך שבועיים את הטיפול בקבלת המשכנתא מבנק מזרחי, וטוען כי מרבית הטיפול בוצע על ידו (ראו סעיף 27 לתצהיר הנתבע). הנתבע טוען כי הפרשי הצמדה אינם נזק בר פיצוי בנזיקין, ומעבר לכך, אילו היו התובעים מקבלים את ההלוואה בבנק מיד עם חתימת ההסכם, הייתה הריבית הבנקאית בגין הלוואה זו עולה בכמה מונים על הפרשי ההצמדה החלקיים שחויבו התובעים לשלם בגין האיחור בתשלום (ראו סעיף 28 לתצהיר הנתבע). הנתבע הגיש את תצהירו של מר שאול רפאל, המתגורר בארה"ב והמכיר את הנתבע. מר רפאל הצהיר כי היה נוכח בפגישה שנתקיימה בארה"ב, בין התובע 1 לנתבע, ביום 8.2.08, במהלכה מסר התובע 1 לנתבע מעטפת מסמכים, ואמר לנתבע כי הוא מתקשה לגייס את הכספים שעליו לשלם לקבלן. מר רפאל מצהיר, כי שמע את הנתבע מודיע לתובע 1 כי עליו להתאמץ ולאתר מקורות מימון, היות וכל איחור בתשלום התמורה, יגרור תשלום ריבית והצמדה, ואף קנסות ו/או פיצויים. כן, מצרף הנתבע את חוות דעתו של רו"ח אוסטרו, הקובעת כי הריבית אותה חסכו התובעים כתוצאה מהדחייה במועד נטילת המשכנתא, מיום 30.7.08 ועד ליום נטילתה בפועל, הינה בסך של 119,098 ₪. דיון והכרעה: השאלות המצריכות דיון והכרעה, הינן: האם היו התובעים מודעים להתווספות הפרשי הריבית והצמדה? האם התרשל הנתבע במילוי תפקידו? אדון בשאלות אחת לאחת. מודעות התובעים לריבית: התובע 1 גורס, כי לכל אורך הדרך לא עדכן אותו הנתבע בנוגע לתוספת הריבית וההצמדה, וכי ידיעתו הסתכמה בידיעה כללית על עיכוב בהעברת התשלומים, אך ללא ידיעה על סנקציות כספיות כלשהן כתוצאה מעיכוב זה (ראו סעיף 16 לסיכומי התביעה). הנתבע מנגד, טוען כי התובעים היו מודעים היטב למשמעות העיכוב בהעברת התשלומים לקבלן. במהלך עדותו, אישר התובע 1 מספר פעמים, כי ידע שאיחור בתשלומים יגרור תוספת ריבית והצמדה (ראו עדות התובע בעמ' 8 שורות 19-22 לפרוטוקול הדיון מיום 7.1.13). בסיכומיהם, מתייחסים התובעים לעדות זו של התובע 1, ומבהירים כי סבר כי איחורים בתשלומים יכולים להתחיל רק לאחר קבלת המשכנתא בפועל, וכי כל עוד לא שמע מהנתבע כי המשכנתא הוסדרה, לא יכול היה להיות מצב בו נצבר חוב כלשהו, שכן כך הם הדברים בארה"ב. איני מקבלת נימוק זה של התובעים. התובעים למעשה ,מודים בפה מלא כי היו ערים לאפשרות שיאלצו לשלם ריבית. המועד בו סברו התובעים כי יאלצו לשלם את הריבית, אין בו כדי לשנות מהקביעה כי התובעים היו מודעים היטב לכך, שאיחור בתשלומים, יגרור אחריו סנקציות בצורת תשלום ריבית והצמדה. גרסת הנתבע נתמכת אף בעדותו של מר רפאל, אשר לטענתו היה עד לשיחה בין הצדדים, בה הודיע הנתבע לתובע 1, כי איחור בתשלומים יגרור סנקציות. בסיכומיהם (סעיפים 32-35), מתייחסים התובעים לעדותו של מר רפאל. לטענתם, מדובר בעדות לא אמינה. מר רפאל, כך טוענים התובעים, מיודד עם הנתבע, אשר ייצג אותו בהליך משפטי קודם. כן אישר מר רפאל בעדותו, כי הוא מכיר את התובע 1, אשר היה בועד הרבנים הנותן השגחה לחנותו, וכי השניים הסתכסכו בעבר. התובעים מכחישים נוכחותו של מר רפאל בפגישה בין הנתבע לתובע 1, וטוענים כי אף אם נכח, מדובר בפגישה שנתקיימה לפני ארבע וחצי שנים, וספק אם מר רפאל זוכר את פרטיה. עדותו של מר רפאל מהימנה ומקובלת עלי. אין בעובדה כי בין מר רפאל לבין הנתבע הייתה היכרות קודמת, כדי לשלול אמיתות עדותו. חיזוק נוסף לגרסת הנתבע, אני מוצאת בכך שהתובעים לא הכחישו מודעות ללוח התשלומים. התובע 1 אף חתום על לוח התשלומים, אשר נחתם בטרם שכר את שירותי הנתבע. בלוח התשלומים נאמר מפורשות, כי התשלומים צמודים למדד המחירים לצרכן. כך בעדות התובע (עמ' 8 שורות 2-17 לפרוטוקול הדיון מיום 7.1.13): "התקשרת במסמך ראשון של בקשה לרכישת דירה עם חברת גד עוד ב 10.10.07? נספח א' לתצהיר הנתבע. זה מסמך שנעשה בחברת גד? ת: כן. אני לא כתבתי אותו. ש: יש פה לוח תשלומים... אתה מכיר את נספח א' לתצהיר? ת: אני לא זוכר. אני לא מילאתי את זה. המתווכת מילאה את זה. ש: היא אמרה לך מה התנאים וכמה אתה הולך לשלם? ת: כן. ש: המתווכת אמרה לך מה לוח התשלומים. ת: כן. ש: המתווכת אמרה לך מה לוח התשלומים? ת:כן. ש: היא אמרה לך שכל הסכומים שמופיעים בלוח התשלומים, יתווספו להם הפרשי הצמדה לפי מדד המחירים לצרכן? (השאלה מתורגמת לאנגלית). ת: כן". התובע 1 העיד על עצמו הינו פרופסור ומכהן כרב בקהילתו. מדובר באדם נבון ובעל ניסיון, ולא בהדיוט אשר אינו מתמצא כלל וכלל באלמנטים הבסיסיים של עולם העסקים. לא סביר בעיני, כי התובע 1 לא היה מודע לכך, כי בהעדר תשלום במועד לקבלן, על פי לוח התשלומים, ובאיחור של כשנתיים, לא יהא הקבלן זכאי לסעד כלשהו, כדוגמת הצמדה וריבית. הדעת נותנת כי התובע 1 ידע, או היה עליו לדעת, מכוחו ולא מכוח הסבר של הנתבע כפרקליטו דאז, אודות מנגנוני שמירת ערך בדרך של ריבית והצמדה. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעים היו מודעים לכך כי איחור בהעברת התשלומים לקבלן, תגרור תוספת ריבית והצמדה לתמורת הרכישה. אני דוחה את טענות התובעים במישור זה. התנהלות הנתבע: נוכח קביעתי לעיל, כי התובעים היו מודעים, או שהיה לעליהם להיות מודעים, לחבותם לשלם לשלם ריבית והצמדה עקב האיחור בהעברת התשלומים, יש לבחון את מהות האיחור. דהיינו, האם איחור זה נבע מהתנהלות רשלנית של הנתבע, בכל הקשור לטיפול באישור המשכנתא. בע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מ"ד (4) 446 קבע השופט ד.לוין (סעיף 23 לפסק הדין) כי עורך דין חב חובת זהירות מושגית כלפי לקוחו, כבעל מקצוע הנותן ללקוח שירות משפטי. אחריות זו, נלמדת משני מקורות מרכזיים: "...ראשית - הדין כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו, ושנית - ככל שהדברים אמורים בעורך דין, מהדין הספציפי הקובע את נורמות ההתנהגות הראויות לעורך דין בתור שכזה. כוונתי לכללים המוציאים מקומם וביטויים בחוק לשכת עורכי הדין - תשכ"א - 1961, ובתקנות והכללים המסתעפים ממנו, ושעל פיהם עורך דין שאינו מקיימם, על אחת וכמה אם הוא חוטא להם, עלול הוא למצוא עצמו חב ללקוחו כמפר חוזה כלפיו או כמעוול כלפיו בעוולת הרשלנות". ההלכה היא כי על עורך הדין מוטלת החובה לפעול כלפי לקוחו ככל בעל מקצוע מיומן נאמן וזהיר (ראו על"ע 7/73 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כח (1) 679 , 683). מדובר בחובה מוגברת, מעצם הגדרת תפקידו של עורך הדין. סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961, קובע: "במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות". בפסיקה נקבע כי "נאמנות", פירושה אמת ויושר ו"מסירות" פירושה חריצות, שקידה, דבקות ואדיקות. התובעים טוענים, כי הנתבע לקח על עצמו את הטיפול בנטילת המשכנתא, ובפועל לא קידם את העניין. בסיכומיהם, מוסיפים התובעים טענה חדשה לרשלנות חמורה מצד הנתבע, אשר פעל באופן שגוי אל מול הבנקים, כאשר רשם משכונות לטובת שני הבנקים, טרם חתימה על שטר משכנתא. טענה זו לא הוזכרה בכתב התביעה ובתצהירי התביעה, ומשכך - מדובר בהרחבת חזית פסולה. מעבר לצורך אציין, כי הנתבע מתייחס ומשיב לטענה זו (סעיפים 58-59 לסיכומים מטעמו) . ראשית, טוען הנתבע כי מדובר בטענה אשר לא הוזכרה בכתב התביעה. שנית, אין מחלוקת כי לאחר שביקשו התובעים לברר בבנק מזרחי - טפחות, אזי נמחק המשכון שנרשם לטובת בנק דיסקונט באופן מיידי. אני מאמצת איפוא את טענת הנתבע כי פעולת רישום המשכון, נעשתה אך ורק לצורך זירוז הליכי נטילת המשכנתא. הנתבע מצידו טוען, כי התובע 1 פנה אופן עצמאי לבנקים, והוא זה אשר ניהל עמם את המשא ומתן, כאשר הנתבע סייע בהעברת מסמכים וחתימה בשם התובעים, כל אימת שנזקק לעשות זאת. אכן, הן מחקירת התובע, והן מתצהירי הצדדים, עולה כי התובע 1 יצר, באופן עצמאי, את הקשרים עם הבנקים למשכנתאות, תחילה עם בנק דיסקונט, ולאחר מכן עם בנק מזרחי טפחות. התובע ניהל בעצמו את המו"מ על תנאי ההלוואה, גם בעת שהותו בארץ, וגם ממקום מושבו בארה"ב. פעילות הנתבע התמצתה בחתימה על מסמכים, רישום משכונות, והעברת אינפורמציה בין הבנקים לתובע, בנוגע לדרישות הבנקים. העיכוב בקבלת המשכנתא נבע, לגרסת הנתבע מהתעקשות התובעים שלא להעלות את גובה ההון העצמי ל 25%, ומרצונו של התובע 1, לעשות שימוש בביטוח החיים שלו מארה"ב. לגרסת הנתבע, הוא שב והיתרה בתובע 1 כי עליו להעלות את גובה ההון העצמי מ 15% ל - 25%, על מנת שיוכל לקבל את המשכנתא, אולם התובע 1 לא העביר הכספים הנדרשים. לאחר שעומת התובע 1, עם המסמך נ/4, הוא הודה כי אכן הבנק שינה את שיעורי הריבית ואת סכום ההון העצמי, וכי קיבל דיווח על כך בכתב מאת הנתבע. במסמך נ/4 פירט הנתבע לתובע, מהם דרישותיו החדשות של בנק דיסקונט - תוספת של 10% מההון העצמי, וכן שינויים בשיעורי הריבית. כן עומת התובע 1, במהלך עדותו, עם מסמך נ/5, בו כתב לו הנתבע כי עליו לשלם לקבלן עד ליום 30.4.08 סך של 275,000 ₪ מההון העצמי שלו. מסמך זה, בצירוף מסמך נ/4, הבהירו לתובע 1 כי עד שלא ישלים 25% מהתמורה מהונו העצמי, לא יקבל משכנתא מבנק דיסקונט. לאחר ששקלתי את חומר הראיות והעדויות שבפני, אני קובעת כי הנתבע לא התרשל בכל הנוגע לטיפולו מול הבנקים בנושא המשכנתא. אני קובעת כי התובעים הם אלו אשר ניהלו בפועל את המשא ומתן עם נציגי הבנק. עוד שוכנעתי, כי התובעים הם אלו אשר התעלמו מדרישות הבנק, ומתזכורות ששלח להם הנתבע הדבר ההון העצמי בגובה 25% אותו הם נדרשים להעביר לבנק. התנהלות זו של התובעים, היא זו אשר הובילה לעיכוב בקבלת המשכנתא, וכפועל יוצא - לאיחור בהעברת התשלום לקבלן. הנתבע לא ביקש ולא קיבל שכ"ט עבור פעולותיו בכל הקשור לקבלת המשכנתא, ועשה כל אשר נדרש ממנו. יתר על כן, חרף טענות התובע1, בפועל, לא הציג ראיה כלשהי, כגון הודעת מייל, המעידה על כך שהלין, בזמן אמת, על העיכוב בהשגת המשכנתא, ולא סיפק תשובה לשאלה, אם אכן לא התנהל הנתבע כשורה, מדוע הוא המשיך להעסיק אותו, וביקש ממנו לטפל בעניינים מול בנק מזרחי טפחות, לאחר שהעסקה עם בנק דיסקונט כשלה? כל זאת, בשים לב לכך שהתובע 1 העיד שלכל אורך הדרך היה מודע לכך שטרם אושרה לו הלוואת המשכנתא (עמ' 13 שורות 8-9 לפרוטוקול הדיון מיום 7.1.13): "ש: כלומר עד 7.4.08 ידעת שעוד אין משכנתא? ת: כן. ידעתי כל הזמן שאין משכנתא". ובהמשך (עמ' 18 שורות 22-23 לפרוטוקול הדיון מיום 7.1.13): "ש: ידעת שביוני 2008 אין משכנתא? ת: ידעתי כל הזמן שאין משכנתא ואין הסכם של משכנתא". אוסיף ואומר כי התובע לא הביא לעדות את קרן, הנציגה מבנק דיסקונט, או את מר מייק סבאג מבנק מזרחי טפחות. עדותם של אלה, היתה עשויה לחזק את עמדתו, ולשפוך אור על גרסתו בדבר התנהלות הנתבע ועל הגורמים לעיכוב בקבלת המשכנתא. חזקה היא כי הימנעות מהבאת עדים פועלת לחובת הנמנע. (ראו י. קדמי, על הראיות, חלק שני עמ' 917). התובעים טוענים, כי לעומת הסרבול והאיטיות שאפיינה את הנתבע, הרי מרגע שנטשו את משרדו והעבירו את עניינם לטיפולו של עו"ד הכהן, חלה האצה משמעותית, שהביאה לסיום העסקה לשביעות רצונם. אפשר שכך הוא, אך בנתון זה כשלעצמו, אין כדי ללמד על הזנחה או רשלנות מצד הנתבע. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבע מילא תפקידו כפרקליט התובעים במידה סבירה ואין להשית עליו את האחריות, לעיכוב בקבלת המשכנתא. סיכום: מן המקובץ עולה, כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה. התביעה נדחית בזה. התובעים יישאו בתשלום שכר טרחת ב"כ הנתבע, בסך של 7,500 ₪, כולל מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין. קבלן