א. לפניי תביעתה של החברה לקידום הנכה בישראל בע"מ (להלן: "החברה") נגד מר דויד סופר (להלן: "מר סופר"), בעילות של הפרת הסכם, גזל, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט, ותביעה שכנגד שעניינה ניהול מו"מ בחוסר תום לב, הפרת הסכם והשבה, אשר הגיש מר סופר נגד החברה ונגד מנהליה ובעלי מניותיה, מר יוחאי דוק ומר פסח חנוך זקס (להלן: "בעלי המניות"). ב. החברה טוענת כי מר סופר הפר הסכם שכירות בין הצדדים וללא כל הודעה מראש ביטל אותו, לא הגיב לפניותיה והתראותיה של החברה בעניין ביטול ההסכם וגרם נזקים כספיים שונים שאותם עליו לשלם לה (בקיזוז הסכום שהתקבל ממנו). ג. מר סופר טוען מצדו כי מעולם לא נכרת בין הצדדים הסכם שכירות, ובשל כך ממילא לא הופר ולא בוטל על-ידו. לטענת מר סופר, ביטולו של הסכם השכירות, ככל שייקבע כי נכרת כזה, נעשה על-ידי החברה, שלא כדין, ועצם ביטולו מהווה הפרתו על-ידה. מר סופר טוען כי יש להשיב לו את מלוא הסכומים ששילם לחברה ולא קיבל תמורה בעדם. ד. הצדדים הגישו כתבי טענות ותצהירי עדות ראשית, גם של העדים מטעמם והעידו העדים הבאים: מטעם החברה ובעלי המניות: בעלי המניות (ה"ה דוק וזקס), עובדת החברה (הגב' לינט רופא), ומי ששימשה יחצנית החברה (הגב' דנה לוי-אלגרוד). מטעם מר סופר: מר סופר בעצמו. ה. העדים נחקרו על תצהיריהם בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 6.5.2013, ולאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בכתב. ו. מעיון בחומר הראיות המונח בתיק עולים הדברים הבאים: החברה שכרה, החל מיום 1.5.2010 ולמשך שנה (לטענתה עם אופציה לתקופה נוספת), מתחם ייעודי בקניון רב מד בקריית מוצקין (להלן: "המתחם"). ז. החברה התעתדה להשכיר את החנויות במתחם, בשכירות משנה, לבעלי עסקים ונותני שירותים לנכים, ולקיים עמם שיתוף פעולה עסקי אשר יניב לה רווח נוסף (מעבר לדמי השכירות) כתוצאה מהפניית לקוחות לבעלי העסקים במתחם. ח. הצדדים ניהלו מו"מ לשכירת חנות במתחם, שתשמש למר סופר משרד בעיסוקו כסוכן ביטוח (להלן: "הנכס"). במסגרת זו העבירה החברה למר סופר טיוטת הסכם לשיתוף פעולה עסקי, אך היא לא נחתמה. בין הצדדים גם לא נערך הסכם שכירות בכתב, ותנאיו סוכמו בעל-פה. "... סוכם מחיר, 2700 ₪ בחודש, סוכם תקופת הסכם, סוכם עלות שיפוץ ואופן שיפוץ, כאמור גם מר דויד סופר בחר את (ה)מיקום של החנות ועמד על הכנת כניסה נפרדת לחנות שהוא שוכר, הוזמן שלט עם שמו של סופר, ניתן למר סופר מפתח לנכס, סופר שילם תמורה שהינה חלק על שכירות וחלק על עלויות השיפוץ השונות..." (ס' 16 לתצהירי בעלי המניות). ט. בעת דיון ההוכחות שהתקיים בתיק, טענו נציגי החברה כי מר סופר סירב לחתום על הסכם ואמר להם: "מילה שלי זה ברזל" (ר' למשל עדות מר זקס בעמ' 11 לפרוטוקול), בעוד שלגרסת מר סופר, הוא התנה את הסכמתו לחתימה על הסכם השכירות עם החברה וכל סוג של שיתוף פעולה עמה, בהסדרת מערכת היחסים העסקית שלו עם חברת ת.מ.ן בע"מ (להלן: "תמן" או "חברת תמן"), אשר נטלה חלק במיזם המשותף שהקימה החברה ואשר עמה היו לו ניגודי אינטרסים (ס' 9 לתצהירו של מר סופר ובעמ' 75 לפרוטוקול). י. מהראיות שבפניי עולה כי בין הצדדים נכרת הסכם שכירות אשר תנאיו היו מוסכמים, אך הסכם זה היה מותנה בתנאי מתלה והוא: הסדרת שיתוף פעולה בין מר סופר ובין חברת תמן, העוסקת בהתקנות ברכבי נכים, כאשר מר סופר הינו סוכן הביטוח האמור למכור, בין השאר, פוליסות ביטוח לרכבים. יא. העדויות מטעם החברה מוכיחות כי נציגיה היו מודעים ליחסים הבעייתיים של מר סופר עם תמן, נושא זה עלה במהלך המו״מ בין הצדדים, והוכח כי מר סופר ביקש להסתייע בבעלי המניות, שלהם היה קשר עסקי עם תמן, לצורך תיאום פגישה עם תמן ו״הפשרת״ היחסים עמה. יב. מר סופר העיד כי בעלי המניות לא הצליחו, חרף הבטחותיהם, להפגיש בינו לבין תמן, כל שכן להסדיר את יחסיהם העסקיים, ולמעשה עדותו לא נסתרה. יג. מי ש בעניין זה מטעם החברה הייתה הגב' רופא (ס' 9 לתצהירה וכן עמ' 63 לפרוטוקול): "לחברה היה הסכם עם חברת תמ"ן עוד לפני שנחתם הסכם השכירות במתחם בקריית מוצקין. גם זכורה לי פנייה לתמ"ן לוודא כי אין להם בעיה שלקוחות של החברה שרוכשים איבזור באמצעותם יוצע להם ביטוח על ידי סוכן ביטוח מטעם החברה ונאמר לחברה באופן ברור שאין כל בעיה עם זה." לא הובאה בפניי כל ראיה (עדות, תצהיר, מסמך וכד') של תמן ומי מטעמה, המאשרת כי נוצר/התאפשר שיתוף פעולה עסקי בין מר סופר ותמן במסגרת המיזם המשותף, וברי כי הדבר פועל לחובתם של החברה ובעלי המניות. יד. ודוק - המטרה העיקרית בהשכרת הנכס בשכירות משנה, לשיטתה של החברה, הייתה ליהנות מפירות ההפניות של לקוחות לשוכרי המשנה, לפיכך דאגה החברה להחתים את שוכרי המשנה על הסכם שיתוף פעולה. העדרו של הסכם שכזה בין החברה לבין מר סופר, מחזק, אפוא, את המסקנה כי ההסכמה העקרונית בין הצדדים (החברה ומר סופר) בנושא השכירות של הנכס, לא נכנסה לתוקף, משלא התקיים התנאי המתלה לכניסתו לתוקף, והתנאי הוא הסדרת הפגישה והסדרת מערכת יחסיו של מר סופר עם תמן. רק כך אפשר לפרש את נכונותו של מר סופר לשלם כספים על חשבון השכירות ובגין התאמתו של המושכר לצרכיו; רוצה לומר, הצדדים ראו עצמם כקשורים בחוזה, אם תיפתר הבעיה בקשרים העסקיים שבין מר סופר לחברת תמן, כאשר הצדדים סברו כי החברה תוכל להביא לפתרון עניין זה. טו. הוכח כי מר סופר הקדים ושילם לחברה בעבור חמישה חודשי שכירות (ממאי עד ספטמבר 2010) וכן שילם לה סכומים שונים שיועדו לשיפוץ הנכס, זאת על-פי שלוש חשבוניות שהנפיקה החברה למר סופר, בסך כולל של 28,123 ₪. טז. מר סופר לא נכנס בפועל לנכס ולא החל פעילותו במתחם, מכיוון שכך גם לא נהנה משיתוף פעולה עסקי עם החברה (ר' עדות מר זקס בעמ' 12 לפרוטוקול). יז. חרף האמור, קיבל מר סופר, בסוף חודש יוני 2010, ופעם נוספת בסוף אוגוסט 2010 - דהיינו בתקופה שלגביה שולמו דמי השכירות - הודעה לאקונית מאת החברה על ביטול הסכםהשכירות, כביכול. יח. בחקירתו הנגדית, סיפק מר זקס גרסה מפורטת יותר כדלקמן: "... אדון סופר לא ענה לנו על הטלפונים, והוא הודיע לנו חד משמעית שהוא לא מתכונן להגיע לנכס... לא מגיע ולא פותח. תחזירו לי את מה שהשקעתי הוא רצה" (עמ' 18 ו-20 לפרוטוקול). מר דוק, לעומת זאת, הבהיר שכלל לא ביטל את השכירות עם מר סופר, אלא נתן לו אפשרות ״שיודיע לי קודם כל למה הוא, למה הוא לא בא." (עמ׳ 50 לפרוטוקול). כך או כך, המדובר בגרסה כבושה שאינה נתמכת בראיה כלשהי, גם הוכח בעדויות כי מר סופר ניהל עם החברה, עוד בחודש יוני 2010, שיחות טלפוניות בעניין השכירות. יט. כאמור, פגישה עם תמן לא הוסדרה ולא התקיימה ומטעם זה טוען מר סופר, כי לא חתם על הסכמי שכירות ושיתוף פעולה עם החברה. החברה ובעלי המניות כשלו מלהראות כי מר סופר הפסיק באופן חד צדדי את השכירות (הגם שלא השתמש בנכס) והפר התחייבות כלשהי כלפי החברה. כ. הסתמכותה הנטענת של החברה על מצג, כאילו קיים הסכם בתוקף לפחות לשנה, ובעיקר לאור התשלום על-חשבון כפי שבוצע על-ידי מר סופר, וטענתה שכביכול מסיבה זו לא הושכר הנכס לאחר, נסתרת בעדותו של מר סופר ולפיה הבהיר לחברה כי אי הסדרת המחלוקת עם תמן מונעת את כניסתו לנכס, ואף אישר לחברה למצוא שוכר אחר במקומו, ככל שהנושא של היחסים עם תמן לא ייפתר על-ידה. כא. על-רקע האמור ובשל העובדה שהוכח לי כי לא התקיים התנאי המתלה שעמד בבסיסו של הסכם השכירות, אני קובעת כי החברה לא הוכיחה כי מר סופר הפר את ההסכם עמה וממילא לא הוכיחה את זכאותה לפיצוי בגין הפרת הסכם שכירות. החברה גם לא הראתה כיצד חושבו הסכומים הנתבעים כדמי שכירות לתקופה של שנתיים (בסך 55,200 ש״ח) והחזר של עלות שיפוץ הנכס (בסך 15,000 ש״ח), ולא המציאה אסמכתאות מתאימות (כגון קבלות וחשבוניות שהוציאה עבור השיפוץ). גם דרישת התשלום עבור שלט (בסך 3,000 ₪), דינה להידחות, שהרי התמורה עבורו שולמה (כעולה מחשבונית החברה למר סופר, מיום 31.5.2010, ומעדות מר זקס בעמ' 14 לפרוטוקול). הוצאות נוספות בסך 30,000 ש"ח, בגין שיווק הנכס וכיוצ"ב, נטענו בעלמא ולא הוכחו ולו בראשית ראיה. כב. אוסיף כי לא ברור, מתוך כתב התביעה וסכום התביעה אשר הועמד על הסך של 80,000 ₪ בלבד, אילו סכומים כבר שולמו לחברה בפועל מתוך דמי השכירות וההוצאות שהיו כרוכות בשיפוץ הנכס. תצהירי בעלי המניות חסרים פירוט מדויק של החוב הנטען, חלקו גם נזנח בשלב הסיכומים. כג. זאת ועוד, החברה לא הראתה כיצד פעלה להקטנת נזקיה הנטענים, ככל שהיו כאלה, למצער מאז נשלחה למר סופר הודעת הביטול הראשונה, קרי בחודש יוני 2010. ידוע כי הנכס הושכר לשוכר חלופי כעבור כחצי שנה, ובשלב מסוים אף עמד לשימוש עצמי של החברה. כד. לאור המקובץ לעיל, דין תביעת החברה - להידחות. באשר לתביעה הנגדית: כה. התביעה הנגדית הינה תביעת השבה של כספים ששילם מר סופר, הנתבע והתובע שכנגד, עבור התאמת המושכר לצרכיו, הזמנה והרכבת שלט, ומקדמה עבור דמי שכירות בסכום כולל של 28,123 ₪. כו. חשבונית שהוציאה החברה (הנתבעת שכנגד) שמספרה 0034 מיום 6.5.2010 על סך 18,800 ₪ הינה עבור "ע"ח שיפוץ משרד בחיפה ברב מד + שכירות לחמישה חודשים מאי - ספטמבר 2010". כז. לטענת החברה בכתב תביעתה, דמי השכירות עמדו על 2,300 ₪ בחודש, לטענת עדים מטעמה של החברה עמדו דמי השכירות על 2,700 ₪ לחודש, מר סופר טוען בחקירתו הנגדית שדמי השכירות עמדו על 2,300 ₪ לחודש (עמ' 80 שורות 30-29 לפרוטוקול מיום 6.5.2013). כח. אני קובעת על סמך עדות מר סופר האמינה עלי, הנתמכת גם ב הראשונית של החברה בכתב התביעה, כי דמי השכירות החודשיים נקבעו על סך 2,300 ₪. כט. משקבעתי כי התנאי המתלה, שלא התקיים, גרם לכך שהחוזה לא נכנס לתוקף, והשכירות לא השתכללה, הרי שעל החברה להשיב למר סופר את מקדמת דמי השכירות ששילם עבור חמישה חודשים בסך 11,500 ₪. ל. סכום נוסף של 16,623 ₪ שולם על-ידי מר סופר עבור שיפוץ המושכר, התאמתו לצרכיו ועבור הפקה ותליית שלט. לא. בתצהירי העדות הראשית מטעם החברה נאמר רק כי "דוד ביקש דלת כניסה נפרדת וכך פעלנו" וכי "הוכן שלט מיוחד עבור סופר" (סעיפים 20-19 לתצהירי בעלי המניות). לתצהירים לא צורפה כל ראיה לכך שהעבודות אכן בוצעו בפועל, העד מר דוק העיד שעבודות השיפוץ לא הסתיימו (עמ' 44 שורות 26-25 לפרוטוקול מיום 6.5.2013). אין גם כל ראיה חיצונית כמו חשבונית של יצרן שלטים או השלט גופו. לב. בנסיבות אלה אני קובעת כי החברה כשלה מלהוכיח שביצעה את עבודות השיפוצים שהתבקשו או יצרה ותלתה שלט, ולפיכך עליה להחזיר את הסכומים שקיבלה עבור השיפוצים והשלט בסך כולל של 16,623 ₪. באשר לתביעה שהגיש מר סופר נגד בעלי המניות: לג. כידוע, חברה הינה אישיות משפטית נפרדת וככלל לא ניתן לחייב את בעליה ומנהליה בחבות של החברה עצמה. בענייננו טוען מר סופר כי בעלי המניות הציגו בפניו מצג שווא בנוגע ליכולתם להסדיר את יחסיו מול תמן, ובהסתמך על הצהרותיהם בנדון, הועברו לחברה תשלומים על-חשבון דמי שכירות עתידיים ועבור שיפוץ הנכס. משקבעתי כי נכרת חוזה בין הצדדים, קרי החברה ומר סופר, ובהעדר כל ראיות לכך כי בעלי המניות פעלו שלא בכובעם כבעלי תפקיד בחברה, אני דוחה את התביעה האישית שהוגשה נגדם. לד. לפיכך, בנסיבות העובדתיות שבמקרה הנדון, אין בעלי המניות נושאים באחריות אישית כלפי מר סופר, והתביעה נגדם נדחית. סוף דבר: התביעה נדחית. התביעה הנגדית מתקבלת כנגד החברה בלבד, אשר תשלם למר סופר סך של 27,823 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום בפועל (לאור העובדה שזה הסכום שנתבע בכתב התביעה שכנגד ולא הוגשה בקשה לתיקונו). לאור התוצאה אליה הגעתי, דחיית תביעת החברה, דחיית התביעה שכנגד ביחס לבעלי המניות וקבלת התביעה שכנגד נגד החברה, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות, בהתאם יישא כל צד בהוצאותיו. הפרת חוזהחוזההסכם שיתוף