1.חורי יוסף בע"מ (להלן: החברה או היזם. מנהלה ייקרא להלן: חורי) הנה חברת בניה אשר הקימה במועד הרלוונטי לתובענה בניין מגורים בו תשע יחידות דיור ברחוב הרב חלפון 21 בחיפה (להלן: הבניין). הנתבע 1 (להלן: זיידאן או הקבלן) היה באותה עת קבלן לביצוע עבודות שלד בניין. הנתבעים 2 ו-3 הנם אחיו של הקבלן ורעייתו אשר רכשו אחת הדירות בבניין. 2.ביום 1.9.93 נכרת חוזה בין החברה לבין זיידאן לפיו התחייב האחרון לבצע עבודות הקמת שלד הבניין תמורת שכר מוסכם. בין היזם לבין הקבלן נתגלעו חילוקי דעות ביחס לאופן קיום החוזה, כאשר כל צד מייחס למשנהו הפרת התחייבויות חוזיות. בעוד החברה טוענת כי זיידאן לא עמד במועדים החוזיים וגם ביצע עבודה לקויה ולכן זכאית לפיצוי ממנו טוען האחרון כי לא זו בלבד שהראשונה לא שילמה לו את מלוא התמורה המוסכמת אלא שחייבת לו כספים בגין עבודות נוספות שהוזמנו ממנו וכן פיצוי על נזקים שנגרמו לו בעטייה של ההפרה. 3.ביום 1.9.94 הגישה החברה תובענה כספית נגד הקבלן ונגד אחיו ורעייתו. בתביעתה נגד הקבלן נתבע פיצוי בסך 300,000 ₪ המורכב מעלות תיקון ליקויים שנמצאו בעבודת השלד ואשר הוערכו על ידי מומחה מטעמה בסך 65,000 ₪ ועוד סך של 505,000 ₪ פיצוי מוסכם ומוערך מראש בחוזה בגין כל יום של איחור בהשלמת העבודה. מסך כל הפיצוי הנתבע מאת הקבלן קוזזו 151,000 ₪ שהחברה נותרה חייבת לו לפי חישוביה מתוך התמורה החוזית. בכתב התביעה נתבעו גם אחיו של זיידאן ורעייתו לשלם סך של 140,000 ₪, יתרת מחיר הדירה שרכשו מהחברה. זיידאן נתבע כערב לחיוביהם. חלק זה של התובענה בא על סיומו בפשרה זה מכבר, כך שנותרה להכרעה המחלוקת בין החברה והקבלן בלבד. סכום התביעה בכללותו הועמד לצורכי אגרה על סך 300,000 ₪ ומסכום זה יש להפחית את הסך של 140,000 ₪ שנתבע כיתרת מחיר דירת האח ורעייתו, כך שבכל מקרה ניתן יהיה לפסוק לחובת הקבלן לא יותר מסך של 160,000 ₪ נכון ליום הגשת התובענה. 4.ביום 3.2.98 הגיש הקבלן תביעה נגדית במסגרת ת"א 3324/98 בה תבע סך של 666,508 ₪ המורכב מיתרת התמורה החוזית בה הודתה החברה, יתרת החוב בגין עבודות שבוצעו בהתאם לחוזה כולל התייקרויות, תשלום בגין עבודות נוספות שהוזמנו וכן הוצאות תקורה שנוספו מחמת מחדלי החברה בעטיים התארך ביצוע העבודה כארבעה חודשים וחצי נוספים. 5.הדיון בשתי התובענות אוחד. מאחר שחלק ניכר מהמחלוקת הנו בעל ממד מקצועי הנדסי מונה בהסכמה המהנדס דן ברלינר כמומחה מטעם בית משפט. מינויו בוטל עקב חוסר היענות מצדו ומונה תחתיו דר' זלינגר ז"ל. למרבה הצער הלך המומחה לבית עולמו טרם היה סיפק בידו להשלים את מלאכתו ונוצר הצורך במינוי מומחה שלישי. בהסכמה מונה המהנדס מנחם המר (להלן: המומחה) שעבודתו התעכבה בשל העדר מסמכים שנמסרו לדר' זלינגר ז"ל, ואשר יורשיו התקשו לאתר. משנתקבלה חוות דעת המומחה הסכימו בעלי הדין כי אכריע במחלוקת שנותרה על סמך חומר הראיות המצוי בתיק וסיכומי טענותיהם בכתב. הפיצוי המוסכם 6.כאמור, ביום 1.9.93 נכרת חוזה בין החברה לבין הקבלן לפיו התחייב האחרון להתחיל את עבודת הקמת השלד ביום 15.8.93 ולהשלימה עד ליום 15.4.94 (ראה סעיף 17 לחוזה, נספח א' לשני כתבי תביעה). עוד נקבע בסעיף 26 לחוזה, כי הקבלן ישלם בעבור כל יום של איחור, "ובתנאי שהאיחור לא יעלה על 60 יום.." פיצוי בסך 2,000 ₪. בעבור כל יום של איחור מעבר לשישים הימים הוסכם על פיצוי בסך של 5,000 ₪. סכומים אלה צמודים למדד תשומות הבניה על בסיס מדד חודש יולי 1993. 7.אין חולק כי הקבלן סיים את עבודת הקמת השלד ביום 31.8.94. לטענת החברה היא זכאית לפיצוי בגין האיחור בהשלמת העבודה החל מיום 15.4.94 שהוא מועד הסיום החוזי ואילו הקבלן סבור כי אינו חייב בפיצוי כלשהו היות שהאיחור נבע מסיבות התלויות בחברה, שלא מסרה לו תוכניות קונסטרוקציה במועד ובנוסף גם הזמינה עבודות נוספות שחייבו חריגה מהזמן החוזי. 8.המומחה התייחס לסוגיית האיחור. לאחר שבחן מסמכים שונים, בין היתר יומני העבודה, תוכניות עבודה וחשבונות וגם שוחח עם חורי וזיידאן הגיע לכלל מסקנה כי האיחור בסיום העבודה נבע בעיקר ממחסור בעובדי הקבלן ובאופן חלקי מהעבודות הנוספות שהוזמנו. לדעת המומחה הגם שהיה צורך בהעסקת שמונה עד עשרה עובדים על מנת לעמוד בקצב הביצוע המוסכם העסיק בדרך כלל הקבלן מספר קטן של עובדים. עוד קבע המומחה בהסתמך על מכלול הנתונים שעמדו לרשותו, כי כבר בעת כריתת החוזה היו בידי זיידאן תוכניות קונסטרוקציה וכי השינויים שנדרשו ממנו במהלך ביצוע העבודה לא היוו גורם לעיכוב. לבסוף קבע המומחה כי אכן הוזמנו מהקבלן עבודות נוספות אשר האריכו את משך ביצוע העבודה וכי בניכוי תקופה זו יש לזקוף לחובת זיידאן איחור בן שבעים וששה ימים בהשלמת עבודת הקמת השלד. בהמשך גם חישב המומחה את גובה הפיצוי לו זכאית החברה על בסיס הפיצוי המוסכם בחוזה. 9.קביעת המומחה ביחס לסיבת האיחור והיקפו מבוססת כדבעי והיא מקובלת עליי. בחוות דעתו בחן המומחה בצורה יסודית ומקיפה את המסמכים השונים שעמדו לרשותו, שמע את גרסאות חורי וזיידאן ולאחר ניתוח כלל הנתונים הסיק מסקנות המתיישבות עם נסיונו וידיעותיו המקצועיות. אמנם נכון כי מהאמור בחוות דעתו משתמע שבנקודות מסוימות העדיף גרסה אחת על פני רעותה ובכך חרג מתחום מומחיותו. אין בכך כדי לפגוע במסקנותיו, שהרי דברים אלה נועדו לתת משקל נוסף למסקנותיו המקצועיות שבוססו כראוי. גם בהתעלם מאמירותיו אלו של המומחה חוות דעתו מקצועית וניתן להסתמוך עליה לשם קביעת ממצאים ועובדות. 10.אני קובעת אפוא כי הקבלן סיים את העבודה באיחור בן שבעים וששה ימים. 11.לעומת זאת, אין לקבל את חישוב גובה הפיצוי שנערך על ידי המומחה הגם שהוא מעוגן בחוזה ומהווה תוצאה של הכפלת סכומי הפיצוי הנקובים בסעיף 26 לחוזה במספר ימי האיחור. קביעת גובה הפיצוי הנה מלאכתו של בית המשפט ואינה תפקידו של המומחה. על בית המשפט לקבוע האם קיים יחס סביר בין סכום הפיצוי המוסכם לבין הנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה, ואם התשובה תהא שלילית האם בנסיבות יש מקום להפחיתו. 12.סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות) קובע לאמור: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים ( להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". סעיף 15(א) לחוק התרופות מקנה אפוא לבית המשפט סמכות להפחית את גובה הפיצויים המוסכמים, אם כי הדבר ייעשה במשורה ובמקרים נדירים (ראה ספרה של ג' שלו, "דיני חוזים", מהדורה שניה, בעמ' 593 והפסיקה הנזכרת שם). 13.במקרה דנן טען זיידאן כי הפיצוי נקבע ללא יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה וכי על בית המשפט להתערב ולהפחיתו. על פניו נראה כי יש ממש בטענתו זו. 14.פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק במקרה של הפרת החוזה בין הצדדים נועד לשמש כהערכה כנה של הנזק הצפוי להגרם, שאם לא כן יהיה בגדר קנס שלבית המשפט סמכות להפחיתו (ראה ד' פרידמן ונ' כהן, "חוזים", כרך א', תשנ"א, בעמ' 130). 15.במקרה דנן הסכום שנקבע כפיצוי מוסכם אינו עומד בשום יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. גובה הסכום - 2,000 ₪ בעבור כל יום של איחור שאינו עולה על שישים ימים וסך של 5,000 ₪ בגין כל יום נוסף של איחור - נראה על פניו כקנס אשר הושת על הקבלן על מנת להניעו לעמוד בלוח הזמנים (אשר היווה אחד מעיקרי החוזה) ואינו בבחינת הערכה כנה של הנזק הצפוי. 16.בחינת העובדות מביאה למסקנה כי הנזק הצפוי עקב איחור בהשלמת הקמת השלד היה משני סוגים. האחד, איחור במסירת הדירות וכפועל יוצא ההכרח לפצות את הרוכשים. השני, עלול היה לסכל חוזים עם קבלנים אחרים שעבודתם תלויה בהשלמת שלד הבניין. 17.מעיון בחוזה שנכרת בין אחיו ורעייתו של זיידאן לבין החברה עולה, כי ניתן לחברה פטור מאחריות כלפי הקונה למקרה של איחור בן שלושים ימים במסירת החזקה בדירה (בנוסף לפטור מחבות למקרה של עיכוב מסיבות שאינן תלויות בה). כמו-כן, בחוזה בין החברה לקונה לא נקבע פיצוי מוסכם ומוערך מראש. עוד עולה, שתמורת דירה בת שלושה חדרים נקבע מחיר בסך 230,000 ₪. אין ראיה כי תנאי החוזים עם יתר הרוכשים שונים מהחוזה האמור בכלל או למצער באופן משמעותי. יוצא אפוא כי הפיצוי המוסכם בין החברה לקבלן בשל איחור בן שישים ימים מסתכם בסכום הקרוב לשווי מחצית דירה בבניין ועוד שבגין תקופה דומה עלולה היתה החברה למצוא עצמה מחויבת בפיצוי לדיירים המסתכם בדמי שכירות של חודש אחד בלבד לכל אחד מהם. 18.מידת הסיכון של חיוב בפיצוי לקבלנים אחרים, גם אם קיימת, אינה בעלת סבירות גבוהה, שהרי בהיות האיחור בביצוע מכל סיבה שהיא דבר צפוי, סביר להניח כי הובא בחשבון בחוזים עמם. עובדה כי אין ראיה שהיזם נתבע על ידי מאן דהו אחר בגין האיחור בהשלמת הקמת השלד. 19.בשים לב לכך שהמדובר בתשע דירות בבניין סך של 600 ₪ בגין כל יום של איחור נראה כסכום נזק סביר אותו ניתן היה לצפות מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. היות שיש לזקוף לחובת הקבלן כאמור איחור בן שבעים וששה ימים בהשלמת עבודות השלד הרי שיהיה מקום לחייבו בפיצוי החברה בסך 45,600 ₪. למותר להזכיר כי לעניין זה אין נפקא מינה אם בפועל נגרם נזק לחברה אם לאו. ליקויי בנייה 20.הבניין נבדק על ידי המומחה כעשר שנים לאחר השלמתו ומסירת החזקה בדירות לידי הקונים. בנסיבות אלו, נבצר ממנו לקבוע ממצאים ברורים בנוגע לליקויי בנייה. החברה סמכה את ידיה על חוות דעת המהנדס דר' אברהם בן עזרא, אשר כאמור העריך את עלות תיקון הליקויים בסך 65,000 ₪. זיידאן מצדו הסתמך על חוות דעת מומחה מטעמו, אותה הציג למומחה אם כי לא הוגשה לבית המשפט. כפי הנראה לא מצא מומחה הקבלן ליקויים. 21.בנסיבות, התייחס המומחה לטענות השונות של החברה בצורה חלקית בלבד. בבדיקתו לא מצא חלק מהליקויים עליהם הצביע המומחה מטעמה, אישר כי לפי התמונות שהוצגו לו היו ליקויים שתוקנו אם כי הצדדים היו חלוקים בשאלה מי תיקנם. בעת בדיקתו מצא המומחה ליקוי אחד שעלות תיקונו 600 ₪ (תוך שהוא מאשר את הערכת מומחה החברה) וגם מצא כי קיר אחד נבנה בסטייה העולה על המותר ועל ידי כך הוקטן גודל של חדר אחד. בעניין זה ציין המומחה כי יש צורך בחוות דעת של שמאי שיעריך את ירידת ערך הדירות בהן נמצא הפגם. ביחס לחלק מהליקויים הניח שהם קיימים ברם בשים לב למועד בדיקתו לא עלה בידיו לאשש את הנחתו. 22.כעולה מחוות דעת המומחה מטעם החברה ניתנה זו ימים ספורים לאחר השלמת עבודת זיידאן באתר. מכאן, שאם נכונה טענת החברה כי היא זו שהשלימה את החסר או תיקנה פגמים הרי שהדבר נעשה בעיצומם של ההליכים המשפטיים. לא היה קושי אפוא להוכיח מה בוצע במקומו של הקבלן ומה העלויות הכרוכות בכך. חרף זאת, אין ראיה כי החברה אכן ביצעה עבודות במקומו של הקבלן וממילא אין ראיה כי שילמה כספים בגין כך. 23.זאת ועוד, בהתאם לסעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן: חוק חוזה קבלנות) במקרה של אי-התאמה חייב המזמין (החברה במקרה דנן) לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הפגם שאם לא כן לא יהיה רשאי להסתמך עליו (סעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות). בבסיסה של הוראה זו עומדים טעמי יעילות. תיקון הפגם שנפל על ידי הקבלן מהווה הפתרון היעיל ביותר הן בעבורו והן בעבור המזמין. בענייננו רובם של הפגמים הנטענים ניתן היה לתקנם. ראה בסוגיה בספרו של א' זמיר, "חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974", בעמ' 501-503. 24.במקרה דנן גם אם צודקת החברה ונותרו כטענתה ליקויים בעבודת הקבלן, משלא נתנה לו הזדמנות נאותה לתקנם ותחת זאת הזדרזה והגישה את תביעתה לבית המשפט אינה יכולה כיום לדרוש פיצוי מאת הקבלן. מטעם זה בלבד דין תביעתה בגין ליקויי בניה להדחות. 25.נכון כי המומחה מצא אי-התאמה בין התוכנית לבין הביצוע בפועל שעה שאחד הקירות נבנה בסטייה משמעותית המגיעה כדי פגיעה בשווי הדירה אלא שהערכת ירידת ערך אינה בתחום מומחיותו והמומחה עצמו ציין את הצורך בחוות דעת של שמאי. ואמנם, בסיכומיו עתר בא כח החברה לחייב את הקבלן במלוא הסכום בו נקב המומחה מטעמה ובנוסף למנות שמאי אשר יעריך את ירידת ערך הדירות. אין לקבל את עמדתו. לאחר קבלת חוות דעת המומחה הסכימו בעלי הדין, מתוך מגמה לשים קץ למחלוקת, כי זו תוכרע על סמך חומר הראיות הקיים וסיכומי טענותיהם. משהסכימו כך ויתרו גם על הבאת ראיות נוספות מכל סוג שהוא, לרבות חוות דעת של שמאי. בקשת בא כח היזם נוגדת אפוא את הסכמת הצדדים ואין לקבלה. למותר להוסיף, כי לכאורה לא נגרם לחברה נזק כתוצאה מהליקוים הנטענים, שהרי איש מהדיירים לא תבע אותה עד כה ובשים לב לזמן שחלף גם לא יעשו כן. 26.חרף האמור לעיל והיות שאין חולק למעשה כי עקב אי-התאמה בין התוכנית לבין מה שבוצע בפועל פחת שווי המלאכה של הקבלן (כזכור המומחה גם מצא פגם שעלות תיקונו הוערכה בסך 600 ₪) ונוכח הדרך לה הסכימו בעלי הדין אני מעריכה את סכום הפיצוי לו זכאית החברה בסך של 2,500 ₪ שעל הקבלן לשלם לחברה. סיכום תביעת החברה 27.החברה זכאית אפוא לפיצוי בסך 45,600 ₪ ועוד 2,500 ₪ בגין העיכוב בהשלמת בניית השלד מסיבות התלויות בקבלן ובגין ליקויי בנייה שנתגלו לאחר המסירה ובסך הכל 48,100 ₪, נכון ליום 31.8.94, שהוא יום סיום עבודת הקבלן לפי קביעת המומחה. יתרת חוב של החברה לקבלן 28.בכתב התביעה הודתה החברה ביתרת חוב בסך 151,000 ₪ וסכום זה קוזז על ידה מתביעתה. סכום זה בצירוף התייקרויות בהתאם לחוזה מגיע לסך של 168,227 ₪ לפי חישובו של המומחה. מסכום זה יש להפחית סך מוסכם של 25,000 ₪ המהווה עלות תוספת חדר בדירת אחיו של הקבלן . 29.הצדדים חלוקים על זכות הקבלן לתשלומים נוספים בגין שני חשבונות מיום 22.12.93 וחשבון אחד מיום 30.8.94. שני חשבונות נוספים מיום 30.8.94 שנתבעו על ידי הקבלן לא אושרו על ידי המומחה, הקבלן קיבל את הדין והם אינם שנויים עוד במחלוקת. 30.חשבון מיום 22.12.93 על סך 76,692.50 ₪ אושר על ידי חורי באופן חלקי, שכן מתוך הסכום האמור אישר סך של 23,325 ₪ בלבד. לאחר בדיקה מדוקדקת של החשבון ושל העבודה שבוצעה הגיע המומחה לכלל מסקנה שהקבלן זכאי לתשלום נוסף בסך 42,742 ₪ (בחוות הדעת נקב בסך של 40,964.10 ₪ ובתשובה על שאלות הבהרה תיקן טעות שנפלה והוסיף 1,778 ₪). יש לקבל את חישובו של המומחה המבוסס כדבעי, כך שהקבלן זכאי לתשלום הסכום האמור. 31.החשבון מיום 22.12.93 מופנה לנעים חורי, בנו של חורי מנהל החברה. לגרסת זיידאן הזמין חורי עבודת הרחבת מחסן בדירתו של בנו נעים מבלי שציין בפניו כי המזמין הוא בנו. לאחר ביצוע העבודה נתבקש על ידי חורי להכין חשבון על שם נעים חורי, וכך עשה. לגרסת זיידאן, לא ראה בבקשת חורי דבר חריג ואין בהפניית החשבון לבנו של חורי ולא לחברה כדי להשפיע על חיובה של האחרונה. גרסת חורי הנה כי המזמין היה בנו אשר למיטב ידיעתו גם שילם תמורת העבודה. זיידאן התקשר בחוזה עם החברה. כל הקשר בין זיידאן לבין החברה היה באמצעות חורי מנהלה. לכן כאשר חורי הזמין עבודה נוספת בדירת בנו לא היה במעשהו דבר מה יוצא דופן כך שזיידאן רשאי היה לראות בפעולתו פעולה שגרתית בשם החברה. לא זו אף זו, חורי גם קיבל את החשבון שהוגש לו (כנציג החברה) על ידי זיידאן, בדק אותו ואת התאמתו למה שהוזמן ולאחר מכן גם אישר סכום לתשלום (הנמוך מדרישת זיידאן). כל אלה תאמו לפעולותיו שעה שפעל בשם החברה. חורי אמנם רשם על פני החשבון "אישור כמויות בלבד" ברם אמירה זו אינה משנה מאומה שהרי המדובר במשפט סתום למדיי שניתן לפרשו לשתי פנים. מעבר לכך, ההזמנה לא לוותה באמירה מפורשת שהמזמין הנו בנו של חורי ולא החברה. מהאמור לעיל עולה, כי אם פעל חורי כשלוח של בנו, הרי שהמדובר בשליחות נסתרת ולפי סעיף 7 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 חבים גם השולח (הנסתר) וגם השלוח שלא גילה את דבר שליחותו. המומחה קבע כי הסכום שדרש זיידאן סביר, החברה לא הוכיחה כדבעי שהסכום שולם על ידי בנו של חורי ולכן יש לפסוק לזכות זיידאן את הסך של 6,995 ₪. 32.חשבון מיום 30.8.94 על סך 5,200 ₪ נתבע בגין קיר מפריד שהוקם בבניין הסמוך לבניין דנן. לגרסת זיידאן הוזמנה עבודה זו על ידי החברה ואילו חורי טען כי העבודה הוזמנה על ידי "שכנים" מהבניין הסמוך, אשר למיטב ידיעתו גם שילמו בעדה. המומחה סבר כי אין לאשר תשלום בגין עבודה זו אשר בוצעה בבניין סמוך ולא בבניין דנן. בתשובה על שאלות הבהרה אישר המומחה כי העבודה מופיעה ביומני העבודה של הבניין, עובדה התומכת במסקנה שחרף הקמתו בבניין הסמוך ביצוע הקיר אכן הוזמן על ידי החברה. מעבר לכך, כמסתבר, השכן המזמין היה חורי עצמו, שהתגורר אז (ויתכן גם כיום) בבניין הסמוך בו הוקם הקיר. אם אמנם מזמין עבודה זו היה "חורי השכן" סביר להניח כי יכול היה להוכיח על נקלה את התשלום. נוכח האמור לעיל, עדיפה עליי גרסת זיידאן על פני זו של חורי. אני קובעת אפוא כי הקמת הקיר נעשתה לפי הזמנת החברה, גם אם העבודה בוצעה בבניין הסמוך. המומחה לא העריך את עלות עבודה זו. מקובל עליי חישוב בא כח הקבלן אשר הפחית מהסכום שדרש זיידאן באופן יחסי לשיעור שהפחית המומחה בחשבונות אחרים. בהתאם לכך זכאי הקבלן לתשלום בסך 3,046 ₪ בגין ביצוע עבודה זו. תוספת הוצאות תקורה 33.המומחה אישר בחוות דעתו כי זיידאן זכאי לתשלום בגין תוספת הוצאות תקורה בסך 21,200 ₪. חישוב זה נעשה בהסתמך על הנתונים שהיו בידי המומחה ולפי מיטב הערכתו המקצועית ויש לקבלו. סיכום תביעת זיידאן 34.על יסוד האמור לעיל זכאי זיידאן לתשלומים כדלקמן: סך 168,227 ₪ המהווה יתרת התמורה החוזית בתוספת התייקרויות; סך של 42,742 ₪ יתרת חשבון מיום 22.12.93; סך של 6,995 ₪ בגין חשבון נוסף מיום 22.12.93 וסך של 3,046 ₪ בגין חשבון מיום 30.8.94. עוד זכאי זיידאן לתשלום סך של 21,200 ₪ בגין הוצאות תקורה. בסך הכל זכאי זיידאן לתשלום סך של 242,210 ₪. כל הסכומים הללו נכונים ליום 31.8.94 שהוא המועד בו היה על זיידאן לסיים את העבודה לפי קביעת המומחה ויש להוסיף להם מס ערך מוסף כפי שיעורו במועד הוצאת חשבוניות מס על ידי זיידאן. סוף דבר 35.זיידאן זכאי לקבל מהחברה סך של 242,210 ₪. החברה מצדה זכאית לקבל מזיידאן 45,600 ₪ (פיצוי מוסכם); 2,500 ₪ (ליקויי בנייה) וסך של 25,000 ₪ (הפחתה בגין עבודות בדירת אחיו) ובסך הכל 73,100 ₪. סכומים אלה נכונים אף הם ליום 30.8.94 ויש להוסיף להם מס ערך מוסף. לאחר קיזוז חובו לחברה זכאי זיידאן לתשלום סך של 169,110 ₪ ומע"מ כדין בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן החל מיום 30.8.94 ועד התשלום המלא בפועל. כן תשלם החברה את חלקו של זיידאן בשכר טרחת המומחה וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. פרט לכך כל צד ישא בהוצאותיו. איחור בביצוע עבודה