1.א) בתאריך 6.7.95 הגישו התובעים נגד הנתבעים תביעת פינוי בתיק אז' 2297/95. אין לי צורך להיכנס ולפרט את העילה שהביאה להגשת תביעת הפינוי, שכן עם תחילת הדיון במועד שנקבע לקדם משפט (22.1.96) הודיע ב"כ התובעים שאין צורך להמשיך ולדון בתביעה זו היות ובינתיים כבר פינו הנתבעים את המושכר. יחד עם זאת, לא תם ולא נשלם הדיון בתיק עצמו, זאת משום שהנתבעים הגישו בתיק זה נגד התובעים תביעה שכנגד אליה אתיחס בנפרד. ב) בתאריך 10.12.95 הגישו התובעים נגד הנתבעים תביעה כספית בתיק אז' 4785/95 בה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום סך -.39.530 ש"ח. (התובעים והנתבעים שכנגד ייקראו להלן "שנקמן" והנתבעים והתובעים שכנגד ייקראו להלן: "אהרון"). ג) לבקשת ב"כ הצדדים אוחד הדיון בשני התיקים הנ"ל, באופן כזה שנותרה לדיון התביעה שכנגד אשר בתיק 2297/95 עם התביעה הכספית שהוגשה בתיק 4785/95. ד) בתאריך 3.6.96 העבירו ב"כ הצדדים בקשה בהסכמה בה מתירים הם לביהמ"ש לפסוק בתובענה ובתובענה שכנגד בדרך של פשרה עפ"י סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 ועפ"י מה שיימצא בתיק ביהמ"ש ובלא גביית עדויות. לשם כך, הסכימו ב"כ הצדדים כי יגישו עדויות ראשיות של הצדדים בתצהירים יחד עם סיכומים בכתב. עוד הסכימו ב"כ הצדדים להשאיר לשיקול דעת ביהמ"ש אם יהיה צורך לזמן את המצהירים לחקירה של ביהמ"ש בלבד ולא תותרנה חקירות נגדיות וחוזרות. הסכמות אלו אושרו ע"י ביהמ"ש בהחלטה מיום 3.6.96. 2. למרות שב"כ הצדדים השאירו בידי ביהמ"ש את הפסיקה בדרך הפשרה לפי ס' 79א הנ"ל, הגישו ב"כ הצדדים חומר רב לעיון, כגון: עדויות ראשיות בתצהירים, קלטות וידאו, קלטת רדיו טייפ, סיכומים, ולכן גם אם בפסה"ד על דרך הפשרה עסקינן, הרי שאין מלאכתי קלה בתיק זה ואין בדעתי לעשותה קלה אלא שעלי להקדיש זמן לא מבוטל לעיין בכל החומר שהומצא ע"י ב"כ הצדדים. בנסיבות אלה, די לי בחומר זה ולא מצאתי שיש להמשיך ולהטריד את ב"כ הצדדים ואת העדים ע"מ לחקרם בחקירת ביהמ"ש, כך שבנקודה זו אפשר לחסוך זמן. 3.א. כאמור, הגישו אהרון תביעה שכנגד בתיק 2297/95 נגד שנקמן וסכום התביעה -.38,500 ש"ח. אלו הן בתמצית העובדות עליהן מושתתת תביעה נגדית זו: בין הצדדים נכרת ביום 24.5.94 חוזה שכירות בגין דירה בת 4 חדרים ומחסן ותקופת השכירות היתה בין 15.6.94 לבין 30.6.95 עם אופציה לשנתיים נוספות. ב) שנקמן הפרו 3 הפרות את הסכם השכירות ואלו הן: (1) ביום הכניסה לא היה הבית מוכן לכניסת אהרון, שכן נערכו עדיין חלק מהשיפוצים. אהרון דחו תוכניותיהם להעברת דירתם ושנקמן התנצלו על העיכוב ואף הודיעו כי לא יגבו שכר דירה בעד התקופה הנדחית. רק ביום 26.6.94 נתאפשרה כניסת אהרון לבית, גם זאת באילוץ ותוך שפעולות הסיוד האחרונות נעשות ביום כניסתם ותוך שגבעות חול וחמרי בנין נערמות בכניסה לבית. (2) המחסן לא היה פנוי לשימוש ואהרון נאלצו לפנותו בעצמם. המחסן היה פרוץ ללא דלת ואהרון נאלצו לאלתר דלת. (3) שנקמן לא סידרו גינה מסביב לבית כפי שהתחייבו בהסכם. רק בתאריך 1.4.95 החלו שנקמן בפעולות ראשונות לסידור גינה, אך עד יום הגשת התביעה שכנגד טרם סודרה הגינה בכל השטח. ג) שנקמן ואהרון גרו בשכנות. מאז 1.4.95 החלה הדרדרות ביחסיהם. פעם הפריע שנקמן את מנוחת השבת של אהרון ע"י כך ששנקמן עבד ליד הבית עם מכשיר המשמיע רעש רב, פעם הטריד גד שנקמן את אביבה אהרון באמצעות רמקול המחובר לטלפון ובשיחה זו השמיץ גד את יצחק אהרון והעליל עליו עלילות עד כי אביבה נאלצה לנתק את השיחה. פעם ניצלו שנקמן את אי נוכחות אהרון בבית וכאשר היה רק בנם בן ה-16 בבית, נכנסו שנקמן לבית בלויית אנשים נוספים, ערכו סיור והראוהו לאנשים שרצו, כנראה, לשכור הדירה. בכך רואים אהרון הסגת גבול מצד שנקמן. ביום 16.4.95 פנו שנקמן לאהרון בכתב בדרישה לפנות המושכר בתאריך 15.6.95. אהרון השיבו למכתב זה ולטענתם טעו הם בניסוח התשובה. עד למציאת דירה חלופית ע"י אהרון ניהלו הצדדים תכתובות ביניהם. במסגרת זו התלוננו אהרון על בעיה של נזילה מדוד השמש, אך התלונות לא נשאו פרי. הנזילות גרמו לכך שלא ניתן היה להשתמש במים חמים וכך נאלצו אהרון לחמם מים בדוד חשמלי ולהוציא הוצאות מרובות. משלא נענו שנקמן לתקן הדוד, הזמינו אהרון איש שירות לתקן הדוד על חשבונם, אך משהוברר לאיש השרות שישנה נזילה חמורה מהקולטים, לא הסכים לתקן ללא הזמנה מבעלי המושכר. ד) בהמשך הדברים, מעלים אהרון בתביעתם סדרה של הטרדות מציקות בהן נהגו שנקמן נגדם. (סעיף 32 לתביעה שכנגד). מעשיהם של שנקמן גרמו לאהרון נזקים המפורטים בסעיף 35 לכתב התביעה שכנגד וסה"כ הנזק מגיע לסך 38,500 ש"ח. ב. בכתב ההגנה מכחישים שנקמן שהמושכר לא היה מוכן במועדו, אלא שלטענתם המושכר היה מוכן ואהרון אף החלו בהעברת תכולת הבית אליו עוד בטרם התקופה החוזית - עקב סיום שנת לימודים העדיפו אהרון להכנס למושכר רק לאחר מכן. באשר לגבעות החול, מודים שנקמן בקיומם, אך לא בכניסה לבית, כטענת אהרון, אלא במרחק של לפחות 4 מ' מעבר לגבולות המושכר. לגבי המחסן, הוא נמסר לאהרון כשהוא פנוי עם דלת הניתנת לסגירה. גם טענת אהרון בקשר לגינה מוכחשת. באשר לכניסה לבית המיוחסת לשנקמן, טוען שנקמן כי הביקור תואם עם הבן והבן אף קיבל אישור טלפוני מגב' אהרון. שנקמן מכחישים את טענות אהרון על ההטרדות ומכחישים סכומי הנזק הנתבעים ע"י אהרון בתביעה שכנגד. 4.א. תביעת שנקמן בתיק 4785/95 היא לתשלום -.39.530 ש"ח ולאחר תיקון התביעה הועמד הסך על -.34,455 ש"ח (ראה כתב תביעה מתוקן מיום 27.3.95) והעובדות המובאות בה הן, בין היתר, כדלקמן: א) אהרון הפרו את החוזה בכך שלא המציאו שטר בטחון, ובכך שלא טיפלו בגינה. ב) שנקמן התקשרו בזכרון דברים עם משפחת נווה להשכרת הדירה ומאחר ואהרון לא פינו את הדירה במועד, נבצר משנקמן לקיים ההתחייבות כלפי נווה ונשארו חשופים לתביעה ע"י נווה. בגין הפרת זכרון הדברים עם נווה דורשים שנקמן מאהרון פיצוי של סכום בש"ח השווה ל-.7,780 דולר. ג) עוד טוענים שנקמן כי אהרון נשארו חייבים בגין תשלומים טלפון, חשמל, ארנונה, שכ"ד עבור חודשים יולי-ספטמבר 95. סך נוסף עבור אוקטובר עד 1.12.95 וכן סכום עבור נזק שגרמו אהרון למפסק השהיה למזגן, סכום עבור אי טיפול בגינה, סכום בגין עגמת נפש - הכל כמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן. ב. בכתב ההגנה מכחישים אהרון את הפירוש אותו נתנו שנקמן בקשר לכוונתם לפנות המושכר במועד כפי שננקב. עוד טוענים אהרון כי ההתקשרות עם נווה היא פיקטיבית שנועדה לצורך ניפוח הנזקים הנתבעים. באשר לחובות אחזקת המושכר, טוענים אהרון, כי עשו כל מאמץ לשלם את חובם אך במקום זאת נשלחה אליהם הודעת קיזוז דמיונית. אהרון שלחו שיק ע"ס 1.791.15 ש"ח, אך שנקמן החזירו השיק לאהרון. דמי השכירות בגין חודשים אוגוסט-ספטמבר 95 אכן לא הועברו, אך הם הופקדו אצל בא כוחם של אהרון. באשר ליתר ההוצאות הנדרשות, כגון: מפסק השהיה, גינה וכו' טוענים אהרון כי המפסק היה שבור, הגינה לא סודרה ע"י שנקמן ועצם תביעת סכום בגין עגמת נפש יש בה משום עזות מצח לאור ההתנכלויות הבלתי פוסקות שהיו מצד שנקמן. 5. ב"כ של אהרון מקדיש בסיכומיו פרק שלם על הפרת החוזה. בין אם היתה הפרת חוזה מצד אהרון ובין אם לאו, רוצה אנוכי לציין כי אין בתביעת שנקמן בקשה לפיצוי בגין הפרת ההסכם אלא שתביעת שנקמן מושתתת אך ורק לקבלת סכומים אשר לטענתם מגיעים להם עקב נזקים שנגרמו להם, עקב אי עמידה בתשלומים שוטפים של אחזקת הבית (חשמל, ארנונה) ודרישת תשלומי דמי שכירות על התקופה שאהרון החזיקו במושכר בפועל ואשר בגין תקופה זו לא שילמו דמי שכירות, ודמי שכירות בעד התקופה עד להשכרת המושכר לאחר. כמו כן, תובעים שנקמן פיצוי בגין עגמת נפש וסך 7,780 דולר בש"ח בגין הפרת זכרון דברים שנערך בין שנקמן לבין נווה. משכך, אין לי צורך להתיחס לענין ההפרות. ע"מ לקבוע על דרך הפשרה מה תשלומים ישלם צד זה לצד האחר, אביא להלן מספר נימוקי עזר שעזרו לי להגיע לסכום שנקבע על ידי על דרך הפשרה: א) בסעיף 6.1 לסיכומי ב"כ של אהרון מסביר הוא את הסיבה לאי תשלום דמי השכירות בגין מחצית חודש יוני 94 . אין תביעת סכום כזה בתביעת שנקמן, כך שאין טענה זו רלוונטית. לגבי הסכומים הנדרשים ע"י שנקמן בכתב התביעה בתיק 4785/95: ב) סך -.7,780 דולר בש"ח בגין הפרת זכרון הדברים עם נווה. הסכום הנתבע הינו סכום סתמי ואני מסכים עם ב"כ של אהרון שהסכום אף מוגזם ובלתי מוסבר. אמנם בתביעה המקורית צרף שנקמן רשימת פיצויים על הפרת חוזה - רשימה אותה הפנתה משפחת נווה לשנקמן, אך אין ברשימה סתמית זו להוכיח מאומה. אין כל הסבר לרשימה ארוכה זו ואם נווה לא קיבלה המושכר והופר זכרון הדברים מה דרישה משונה זו שיש להחזיר להם 12 חודשי שכירות, "תשלומים נוספים", תשלום חד פעמי עבור נקיון, "הוצאות משפטיות" שטרם הוצאו וכל כיוצא באלה. זוהי תביעה שטרם באה לעולם, טרם נתגבשה. גם אותה "רשימת פיצויים" לא נשלחה לשנקמן כדרישה אלא כסתם רשימה כללית ובלתי מוסברת. גם המכתב (נספח ה') שצורף לתביעה - מכתב מיום 23.7.95 - לא יכול להוות עילת תביעה נגד אהרון, כאשר טרם הוגשה תביעה ממשית נגד שנקמן ולא כל שכן שטרם הוכחו הדרישות וטרם ניתן פס"ד המחייב את שנקמן לשלם סכום כלשהו. במכתב מיום 6.8.95 (נספח ו' לתביעה) הודע לשנקמן על ביטול אותו זכרון דברים וכל שנדרשו בשלב זה הוא החזר הסך של -.700 דולר ששולם כדמי שכירות עבור החודש הראשון. על כן, מסכים אנוכי לטענת ב"כ של אהרון, שאין מקום להעתר לדרישה זו וכי הסכום הנתבע הינו מוגזם, מופרז וזמנו טרם הגיע. אני מסכים גם לטענת ב"כ של אהרון כי הרושם העולה מגירסת שנקמן וגירסת נווה הוא שלאור הסכום בו שנקמן יזכה במשפט זה - יחליטו הם כיצד לחלק ביניהם את הפיצוי. אכן מצב כגון דא הינו מעוות ואין מקום להעניק, כך סתם, סכומים הכתובים על נייר בלבד - בבחינת הנייר סובל הכל, סכומים אשר גובהם כלל לא הוכח. כל שהוכח במקרה זה הוא ששנקמן החזיר לנווה את הסכום הראשוני שקיבל בגין ההתקשרות, ולכן בכך בא המצב על תיקונו. אין בעצם העובדה ששנקמן הסכים (ללא משפט) לשלם לנווה סך -.7,780 דולר כדי להצדיק הטלת סכום זה על אהרון - מה עוד ששנקמן טרם שילם אף סכום ע"ח הסכום שנתחייב. הסכמת שנקמן היא עניינו ואין שנקמן יכול להסכים ולהתחייב בסכומים ע"ח מאן דהוא אחר. (ראה ס' 19, 29 לתצהירו של שנקמן). ג) באשר לסך של 51.37 ש"ח וסך של 44.96 ש"ח בגין חשבונות חשמל, אני קובע שעל אהרון לשלם סכומים אלה, שכן אלו הן היתרות הבלתי מסולקות. ד) באשר לסך של -.400 ש"ח, בגין ארנונה, מסכימים ב"כ הצדדים שיש למחוק דרישה זו, שכן בטעות הושארה בתביעה המתוקנת. ה) באשר לסכום הנתבע עבור דמי שכירות בגין חודשים יולי-אוגוסט-ספטמבר 95 (עד פינוי המושכר בפועל) בסך -.700 דולר לחודש. (סה"כ 2,100 דולר). מהסך המגיע ניכו שנקמן סך -.3,000 ש"ח. לענין זה מסכים ב"כ של אהרון שעל אהרון לשלם רק עבור חודשים אוגוסט-ספטמבר 95 ולגבי גובה דמי השכירות, סבור הוא שיש לשלם 500 דולר לחודש ולא 700 דולר כנדרש בתביעה. (ראה נספח נ/1א). אגב, גם מר שנקמן מודה בתצהירו כי דמי השכירות שסוכמו הם 500 דולר לחודש, ואם כך מדוע תבע בתביעה 700 דולר?! (ראה ס' 4 לתצהירו). אני מקבל טענת ב"כ של אהרון, שבהתאם לנספח שנחתם ביום 24.5.94 הועמדו דמי השכירות ע"ס 500 דולר לחודש. (ראה נספח א' לכתב ההגנה). על כן, מגיעים לשנקמן עבור 3 חודשי שכירות סך -.1,500 דולר, שהם לפי שער יציג שווים לסך -.4,770 ש"ח. (שער יציג 3.18). היות ומסכום זה יש לנכות סך 3,000 ש"ח על אהרון לשלם לשנקמן סך 1,770 ש"ח. אני דוחה הטענה שאין על אהרון לשלם גם בעד חודש יולי 95. ה) באשר למבוקש בסעיף 5(ב)(7) לכתב התביעה המתוקן - אני דוחה דרישה זו. הפינוי נעשה בנסיבות מיוחדות - כפי שעולה מטענות הצדדים. ו) גם הדרישה בגין הנזק שנגרם למפסק השהיה (סעיף 5ג לתביעה) נדחית. לא הובאה בפני ראייה לענין זה ועל אחריותם של אהרון לנזק הנטען. ז) באשר לאי טיפול בגינה. (סעיף 5ד לתביעה). בסעיף 14 לחוזה השכירות נכתב שהמשכיר (שנקמן = ג.ב.) אחראי לסידור הגינה מסביב לבית. בסעיף 16 לחוזה השכירות נכתב כי באחריות השוכר לדאוג לטיפול בגינה במהלך תקופת השכירות. אין בחוזה ציון סכום כלשהו בדבר עלות הטיפול ולאחר ששקלתי את טענותיהם של אהרון בכל הקשור לאותה גינה - לא מצאתי שיש מקום להעתר לדרישה סתמית זו. בהתייחס לטענות שני הצדדים לענין הגינה, עיינתי בתצהירים ועיינתי בקלטות נ/2, נ/3 ובתמונות נ/4 וזאת כדי לצאת ידי הכל, אך כל נושא הגינה הפך להיות אי רלוונטי כאשר אין הגדרה בסעיף 14 לחוזה למה התכוונו הצדדים ב"סידור גינה מסביב לבית", מה מכיל סידור זה ושנית, סעיף 14 קשור לסעיף 16 להסכם ולכן אם אהרון טוען שלא היתה גינה הרי שלפי ס' 16 נופלת האחריות לדאוג לטיפול באותה גינה שאיננה, לכן גם נדחתה תביעת שנקמן לסכום שנדרש בגין הטיפול בגינה. זאת ועוד, אם כבר להתיחס לגינה, הרי מסכים אהרון כי רק ביום 1.4.95 החלו שנקמן בפעילות ראשונית לסידור הגינה (ראה ס' 24 לתביעה הנגדית) ואילו הצילום בקלטת נ/2 נעשה ביום 16.4.95. אם כן, כיצד תאר לעצמו אהרון שעל גינה להראות תוך כמה ימים? בקלטת נ/2, שאגב, מפליא שקודם צולם יום 20.4.95 ורק אח"כ יום 16.4.95, רואים בתחילה חלק ירוק יפה ומיד קופץ המצלם לחלק שמראה אדמה. במקום ראיתי גם עצים, עץ שושנים או פרח אחר ואף עציצים. אינני יודע אם במקום הימצא הבלונים היתה צריכה להיות גינה. בקלטת נ/2 נשאלה גב' אהרון: "הוא הבטיח דשא?" ותשובתה: "הבטיח גינה ואם לא דשא שיהיו פרחים". בעייני בקלטת מצאתי כי אכן יש מקומות עם דשא יפה וגם ישנם פרחים פה ושם, עצים ועציצים - אם כי ישנם גם מקומות שלא נראית בהם גינה מסודרת. אין בחוזה מועד לסיום הכנת הגינה ואין בחוזה פירוט מה צריכה להכיל אותה גינה. בקלטת הטייפ (נ/9) לא מבינים את המדברים. ח) שקלתי אם יש מקום להעתר לתביעת שנקמן בקשר לסכום הנדרש בגין עגמת נפש. לצדדים טענות הדדיות בכל הקשור להשכרת הדירה במהלך מגוריהם של אהרון. שקלתי את כל הטענות ומצאתי כי שני הצדדים תרמו זה לעגמת הנפש של רעהו ואין מקום להעתר לסכום הנדרש (בסעיף 5ה לתביעה). (ראה לענין זה גם האמור בסעיף 6ב להלן). 6.סוף דבר, לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה ולאחר שעברתי על המסמכים שהוגשו לי ולאור הנימוקים שציינתי לעיל החלטתי כי בתביעת שנקמן נגד אהרון בתיק אז' 4785/95 יש לחייב את אהרון לשלם לשנקמן סך -.1,866 ש"ח (ראה סעיפים 5(ב)(ד) לפסק הדין), ב) עלי לציין שתי טענות שטען ב"כ של שנקמן בסיכומיו: א) הראשונה: "בתימ"ש בישראל אינם נדיבים תמיד בפסיקת סכומים לתובעים בגין לשון הרע שפורסמה.. " ב) השניה: "... ידועה נטייתו של ביהמ"ש בישראל שלא לפסוק כמעט דבר על עגמת נפש בלבד בלא שארע נזק בפועל". ציינתי שתי טענות אלה ע"מ לומר לב"כ של שנקמן כי הנאה דורש גם צריך להיות נאה מקיים וכשם שביהמ"ש אינו תמיד נדיב בפסיקת סכומים, כך לא יהיה נדיב בפסיקת סכום שתבע שנקמן בגין הפרת זכרון דברים סכום מוגזם ומופרז של -.7,780 דולר! (ראה התייחסות לכך בסעיף 5(א) לעיל). כך גם לגבי טענת ב"כ של שנקמן בגין עגמת נפש. אכן ביהמ"ש זה לא נוטה לפסוק כך סתם עבור עגמת נפש. אך נטיה זו תהא טובה לגבי אהרון כשם שהיא תהא טובה גם לגבי שנקמן. 7.א. ולנזקים הנתבעים בתביעה הנגדית שהגישו אהרון נגד שנקמן בת.א. 2297/95 המתמקדים בסעיף 35 לכתב התביעה שכנגד: א) באשר לניתוק הזרם החשמלי למחסן וגרימת נזקים, טוענים שנקמן כי אהרון הוא זה שניתק הזרם. לענין זה נאמר בתצהירו של אוהד אהרון כי הוא הרים חזרה השלטר והחשמל המשיך לפעול, לכן המשיך זרם החשמל. אך גם אם הזרם נותק - לא הוכח בפני כל נזק שנגרם למצרכים, לא כל שכן שאין הוכחה לנזק למצרכים בסך -.2,000 ש"ח. הדרישה בענין זה נדחית. ב) אין הוכחה שההצפה נגרמה באחריות שנקמן ואין הוכחה של נזק בסכום הנדרש. לכן, גם דרישה זו בסעיף 35(ב) נדחית. ג) המבוקש בסעיף 35(ג) הינו כללי, כמו בסעיפים הקודמים ולא הוכח. ד) אין אני נעתר לדרישה המופיעה בסעיף 35(ד) לתביעה, שכן זוהי דרישה כללית ואף לא הוכח מהי אי הנוחות שבגינה על שנקמן לשלם -.1,500 ש"ח. ה) נדחית הדרישה בסעיף 35(ה) לתביעה. גם אם הושג בולם הרי לתועלתו של אהרון הושג הבולם, ולא מצאתי מדוע על שנקמן לשלם לאהרון הסכום הנדרש. ו) כן גם המבוקש בסעיף 35(ו) לתביעה בגין נעילת ארון חשמל -.500 ש"ח, מדוע? מה נזק נגרם לאהרון?! לענין זה אומר מר אהרון בתצהירו כי נעילת ארון החשמל גרמה לחששות כבדים שנגרמו כתוצאה מהסיכון של קרות ארוע כלשהו (ס' 30.10 לתצהיר). עם כל הכבוד, בחשש בלבד לא סגי. בשל חשש בלבד למה שעשוי לקרות אין לחייב בפיצוי. ז) האמור בסעיף 35(ז) לתביעה ענינו בהוצאת לשון הרע נגד אהרון. בכתב התביעה מציינים אמנם אהרון כי שנקמן מפיצים רכילות ולשון הרע על אהרון (ראה סעיף 32(יג) לתביעה), אך אמירה זו הינה כללית וסתמית ואין בכתב התביעה אף מילה היכולה להראות מהם דברי הרכיל או במה מתבטאת לשון הרע שהוציאו שנקמן על אהרון. על כן, גם דרישה זו נדחית. ח) באשר לליקויים במושכר: לענין זה מודים אהרון שבוצעו תיקונים ולטענותיהם התיקונים אף נמשכו מעבר לזמן - דבר שעיכב כניסתם לדירה. אם כן, איני נעתר לסכום המבוקש בסעיף 35(ח) לתביעה. בסעיף זה אין אתה יודע האם הדרישה היא עבור ליקויים או עבור אי נוחות. זאת ועוד, גם גב' אהרון מצהירה ששנקמן הביא שיפוצניק, אך מאחר ולא היה נוח לה, ביקשה אותו לבוא בפעם אחרת בתיאום מראש. מכל מקום, לא הוכח כי אי תיקון הסדקים וכתמי העובש והרטיבות (גם כפי שנראים בקלטות נ/2, נ/3) היו כאלה שגרמו לנזק ומהו נזק זה. הרי שמענו על השיפוצים שעשה שנקמן עם תחילת השכירות, והסיוד אף נמשך כאשר אהרון היו כבר במושכר. גם יצחק אהרון מציין בסעיף 11 לתצהירו כי במהלך השכירות ראה את הארועים "כדבר קטן" וכדבריו: "לא רצינו לעשות ענין מכל דבר קטן". והנה הדבר הקטן הפך לגדול בהגשת תביעה. עוד אומר מר אהרון כי אף ביצע השלמת תיקונים מרצונו מבלי לחשוב על התחשבנות ורק עם התחלת הדיונים המשפטיים ראה צורך להתחשבן. (ראה ס' 13 לתצהירו). ט) אין אני נעתר לדרישה אשר בסעיף 35(ט) לתביעה. הוצאות ההובלה לדירה אחרת היה על אהרון לשלם בין אם פינה כדרישת שנקמן ובין אם היה מפנה בעצמו במועד הפינוי, כך שאין מקום לחייב את שנקמן להחזיר הוצאות אלה. לא מובן לי מדוע נדרש בתביעה סכום של -.1,500 ש"ח כאשר בחשבונית (נ/23) מופיע סך 936 ש"ח. י) הדרישה בסעיף 35(י) נדחית. אין הוכחה על הפסד -.2,000 ש"ח או על הפסד עבודה או על ניכוי מההכנסה בסכום זה. יא) הבקשה לפי סעיף 35(יא) נדחית. פניה למתווך זה ענינו של אהרון ואין הוכחה שבמקרה אחר לא היה עליו לפנות למתווך להשגת דירה חלופית. התשלום למתווך בתביעה הוא -.1,500 ש"ח ובתצהיר של מר אהרון מופיע 1,650 ש"ח (סי 31 לתצהירו), אין קבלה לא לסך זה ולא לסך זה. מכל מקום, אם אהרון רצו לזרז את פינוי המושכר ולצורך זה פנה למתווך, הרי ממה נפשך: אם המתווך הצליח לחפש ולמצוא דירה - מדוע יש לשלם לאהרון -.2,000 ש"ח בגין הפסד ימי עבודה לצורך חיפוש דירה? ואם מר אהרון חיפש ומצא דירה - מדוע יש לשלם למתווך? בנוסף לכך גם לא הוכח שגב' אהרון עובדת וכשם שלא הוכח הפסד השתכרות של מר אהרון כך לא הוכח הפסד השתכרות של גב' אהרון. יב) אני דוחה הדרישה בסעיף 35(יב) לתביעה. אין מקום להשיב הסכום הנדרש. אין בחוזה השכירות הפרדה בין דמי שכירות עבור מחסן ודמי שכירות בגין הדירה. יג) בגין התביעה המתיחסת לעגמת נפש, הרי כפי שציינתי בסעיף 6 לפסה"ד כאשר התייחסתי לתביעתו של שנקמן, כך אציין גם כאן ששני הצדדים, בהתנהגותם, גרמו אחד לשני עגמת נפש ולכן איני מחייב אף אחד מהם בענין זה. ב. סוף דבר, לאחר ששקלתי את תביעתו של אהרון מצאתי כי היא אכן מוגזמת בדרישותיה ונראה לי עם כל הכבוד כי תביעה זו הוגשה לא כתביעה שכנגד אלא כתביעה מול תביעת הפינוי של שנקמן. אגב, בתצהירו בונה מר אהרון תביעה עם סכומים חדשים שאינם מופיעים כלל בכתב התביעה (ראה מס' 31.5 עד 31.9 לתצהיר). 8. בסופו של דבר ולאחר ששקלתי את כל השיקולים האפשריים, ומהנימוקים שפירטתי בפס"ד זה, אני קובע כי היות ועלי להחליט על דרך הפשרה, אקח גם את קיצור ההליך לו תרמו ב"כ הצדדים ע"י הסכמתם להעניק לביהמ"ש השיקול לפסוק כל דרך הפשרה. אילולא הסכימו כך ב"כ הצדדים הרי שלאור החומר הרב, תצהירים המשתרעים על עמודים רבים (תצהירו של מר אהרון משתרע על 22 עמודים ותצהיר התובע משתרע על 9 עמודים) ואם עוד היה צורך לנהל חקירות נגדיות וכל כיוצא באלה, הרי שזמן הדיון בתיק זה מי ישורנו. 9. בלוקחי בחשבון את כל האמור לעיל, אני מחליט כדלקמן: א) לדחות את התביעה הנגדית שהגישו יצחק אהרון ואביבה אהרון בתיק 2297/95. ב) לחייב את הנתבעים יצחק אהרון ואביבה אהרון, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובעים שנקמן גד ושנקמן נעמי (בתיק 4785/95) סך -.5,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 10.12.95 - ועד התשלום בפועל. (סכום זה כולל את הסכום שקבעתי בסעיף . 6א לפסה"ד בתוספת הוצאות - בלוקחי בחשבון גם את תביעת הפינוי שהוגשה ונמחקה. תביעת הפינוי הוגשה לאחר שאהרון לא פינו את המושכר כפי שהבטיחו במכתביהם ת/2, ת/3 ומשלא עשו כן, הוגשה התביעה כדין - אם כי התביעה נמחקה לאור העובדה שעד לדיון בה פינו אהרון את המושכר ולא היה צורך לדון בה עוד). חוזהזכרון דבריםשכירות