האם יש לבית הדין לעבודה סמכות עניינית בתביעה על הפרת חובה חקוקה ? ##הפרת חובה חקוקה - דיני עבודה:## על פי סעיף 24(א)(1ב)חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, בית הדין לעבודה מוסמך לדון בתביעה נזיקית בגין הפרת חובה חקוקה בקשר עם סכסוך עבודה. כעולה מנוסח הסעיף והפסיקה שדנה בו, הרי שכדי לזכות בסעד מכוח עוולה זו, יש להוכיח את קיומם המצטבר של 5 יסודות חיוביים, ויסוד שלילי אחד כדלקמן: ##(א)## החובה מוטלת על המזיק מכח חיקוק; ##(ב)## החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; ##(ג)## המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; ההפרה גרמה לנזק לניזוק; ##(ד)## הנזק הוא מסוג הנזק אשר אליו התכוון החיקוק. ##(ה)## יש להוכיח, כי החיקוק לפי פירושו הנכון, לא התכוון להוציא את הסעד בנזיקין. ##להלן פסק דין בנושא הפרת חובה חקוקה בדיני עבודה:## 1. הנתבעת 3 (להלן- המבקשת) הגישה בקשה למחיקה על הסף מכתב התביעה של הנושאים, כמפורט להלן, וזאת בשל חוסר סמכות עניינית והיעדר עילה: א. סעיף 2.20 לכתב התביעה בו נאמר כדלקמן:- "יודגש ה"מכה" הנפשית שקיבל התובע נפלה על אדם - התובע, שהיה רגיש במיוחד לעניינים כגון דא. התובע, שהוא פגוע נפשית גם קודם, היה קורבן פגיע למדי במיוחד למעשי הנתבע. וכך, לפי עקרון "הגולגולת הדקה" אחראים הנתבעים על מלוא הנזק הרב וההחמרה שאירעה במצבו הנפשי עקב פיטוריו". ב. סעיף 2.21 לכתב התביעה בו נאמר כדלקמן:- "בין היתר, עקב פיטוריו נכנס התובע לחרדות, ואף טופל פסיכולוגית ע"י גורמים מקצועיים. למותר לציין, כי הנזק הנפשי שנגרם לו עקב המעשה המחפיר הינו בלתי הפיך. התובע מצא עצמו מחוץ למקום העבודה, רק משום שגילה אזרחות טובה וגילה פרשיה שיכולה לסכן את בטחון המדינה. התובע עדיין סובל מחרדות, מבלבול כללי ומדיכאון עקב הפרשה; הוא סבל ועודנו סובל מפרנויה וחזיונות רדיפה, חוסר שינה, וחרדות כבדים הרודפים אותו כל שעות היממה." ג. סעיף 3.1.13 לכתב התביעה החל מהמילים "לחילופי חילופין ועד לסוף הסעיף" בו נאמר כדלקמן:- "...לחילופי חילופין חבה היא (הנתבעת 3 -ד.א.) בגין מעשיהם המחפירים של חבר הנתבעים בשל רשלנותה בבחירת הנתבע מס' 1, בנסיבות אלה, כקבלן שלה ובחירת הנתבעים 2,4 ו-5 כעובדיה ו/או עובדי הקבלן הכל לפי העניין." ד. סעיף 5 לכתב התביעה בו נאמר כדלקמן:- "בנוסף - בגין נזק לא ממוני שסבל וסובל התובע עקב פיטוריו כמפורט לעיל - לרבות ההחמרה בנכותו הפסיכיאטרי והפסיכולוגי עקב הפיטורין - סבל התובע נזק נפשי, כאב וסבל המוערכים ב- 1,000,000 ₪. התובע יבקש לצרף תעודה רפואית וחוות דעת פסיכיאטרית ו/או פסיכולוגית המוכיחות את המידה הגדולה של הפגיעה הנפשית שסבל התובע עקב מעשיהם הפסולים של הנתבעים". ה. סעיף 8.2 לכתב התביעה בו נאמר כדלקמן:- "בגין נזק לא ממוני, לרבות פגיעה פסיכיאטרית ופסיכולוגית, החמרה בנכותו הפסיכיאטרית, עוגמת נפש כאב וסבל - 1,000,000 ₪. (להלן-הבקשה) 2. את הבקשה מנמקת המבקשת, בין השאר, כדלקמן:- 2.1 בהתייחס לסעיפים 2.20, 2.21 ו-5 לכתב התביעה 2.1.1 כל הסעיפים הנ"ל דנים בסעד של פיצוי כביכול "לא ממוני" בגין החמרה בליקוי נפשי אשר נגרמה לתובע, לטענתו, עקב הפרת חובה חקוקה. בעניין זה מבקש התובע מבית הדין לחשב את הנזק לפי עקרון "הגולגולת הדקה" (סעיף 2.20לכתב התביעה) ובגין "נכותו הפסיכיאטרית והפסיכולוגית" אותן הוא מעריך ב- 1,000,000 ש"ח (סעיף 5 לכתב התביעה) (להלן-הסעד המבוקש). 2.1.2 למטרת הערכת הנזק מבקש התובע לצרף חוות דעת מומחה. במלים אחרות, התובע מבקש לנהל בבית הדין משפט לגבי נזק גוף שנגרם לו, להוכיח קשר סיבתי בין הנזק ובין פיטוריו ולהוכיח את מידת הנזק, ומבקש מבית הדין לכמת את הנזק בהתאם לראיות הנ"ל. 2.1.3 התובע מבסס את תביעתו על סעיף 63 לפקודת הנזיקין אשר לבית הדין סמכות לדון בה, על פי סעיף 24(א)(1ב). על מנת שסעד המבוקש יהיה במסגרת סעיף 63 לפקודת הנזיקין, לא די בכך שהתובע התבסס על חקיקה מתחום יחסי העבודה, אלא שגם הסעד חייב להיות רלבנטי לחוק. 2.1.4 הסעד המבוקש אינו רלוונטי לחוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין) התשנ"ז-1977 (להלן-החוק) אשר עליו מתבססת תביעתו של התובע. חוק זה בא להגן על עובד בפני פיטורים בנסיבות המפורטות בחוק, ולהעניק לו את הסעדים המפורטים אף הם בחוק: החזרה לעבודה ו/או פיצוי העובד בגין הנזק הממוני שנגרם לו ישירות עקב הפיטורים, והענשת המעסיק, על ידי פסיקת פיצוי לא ממוני, עקב התנהגותו הפסולה. החוק לא נועד למנוע נכות של עובד ולפצותו בגין פגיעה גופנית שאירעה לו עקב הפיטורים. 2.1.5 מאחר והחוק לא נועד למנוע נזקים גופניים אלא פיטורים, הרי שאין לתבוע סעד כזה במסגרת עילה של הפרה החובה הקבועה בחוק הזה, ולפיכך אין לבית הדין סמכות לדון בסעד זה. 2.1.6 התובע מנסה להסתיר את המהות האמיתית של הסעד שביקש בכך שכינה אותו בלשון החוק "פיצוי לא ממוני". אלא שברור שאין המדובר בפיצוי לא ממוני נוסח "עוגמת נפש" אלא בסעד בתחום הנזיקין - קרי פיצוי הניתן להערכה כספית בגין הנכות הנפשית שנגרמה עקב האירוע הנטען. 2.1.7 "יחסי עבודה" עניינם בחוזים ולא בנזיקין. בית הדין יכול להעניק סעדים הניתנים בתחום דיני החוזים אך אין לו סמכות ליתן סעדים שאינם ברי פיצוי בתחום זה אלא בדיני הנזיקין בלבד. הסעד אשר מבקש התובע, פיצוי בגין הנכות הנפשית, הינו סעד נזקי שאינו קיים בדיני החוזים, ולפיכך יש לדחותו על הסף. 2.1.8 גם במסגרת סעיף 24(א)(1ב), כאשר המחוקק העביר לסמכות בית הדין עניינים המוסדרים בפקודת הנזיקין, התייחסותו הייתה לעניינים שמקורם בזכויות וחובות בעקבות מערכת יחסים חוזית של עובד ומעביד, ולא בזכויות וחובת מתחום הנזיקין. 2.1.9 אם בית הדין לא יקבל הבקשה הרי שיהיה עליו לשמוע ראיות בתחום הזר לבית הדין לעבודה, ובעקבות כך הדיון יסתבך, יגרום בזבוז זמן שיפוטי יקר ויגרמו לצדדים הוצאות כבדות ורבות וכל זאת שלא לצורך. כך למשל, ידרשו הצדדים ללמוד את עברו הרפואי של התובע, אשר מודה כי היה לו ליקוי נפשי עוד לפני האירוע נשוא התביעה, להביא ראיות לעניין הקשר הסיבתי בין האירוע ובין הליקוי ולעניין גובה הנזק, ולהוכיח כי האירוע מהווה "פגיעה בעבודה", שכן אז, מכוח חובת צמצום הנזק, היה על התובע להגיש תביעה לביטוח לאומי. וכל זאת רק על מנת שבית הדין יקבע בפסה"ד שאין התובע זכאי לסעד זה. 2.2 בהתייחס לסעיף 3.1.13 סייפא לכתב התביעה בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969, אין לבית הדין סמכות לדון בתובענה שעילתה בפקודת הנזיקין, למעט בגין עילות ניזקיות המפורטות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק, קרי - הסגת גבול מקרקעין, הסגת גבול מיטלטלין, גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה. סעיף 3.1.13 לכתב התביעה מתייחס לעילת תביעה נזיקית, רשלנות (סעיף 35 לפקודת הנזיקין) אשר אינה אחת מהעילות המפורטות בסעיף 24(א)(1ב). 3. ביום 14.4.2004 התבקש התובע להגיש תגובתו תוך 21 יום מיום קבלת ההחלטה. משלא הוגשה תגובה מטעם התובע עד למועד כתיבת החלטה זו, ניתנת ההחלטה ללא תגובתו. 4. המסגרת המשפטית 4.1 תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן-תקנות בית הדין) קובעת כי בית הדין, רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת לדחות על הסף תובענה נגד נתבע, בין השאר, בנימוק שכתב התביעה אינו מגלה עילה. תקנה 45 לתקנות בית הדין קבועת כי בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע, בין השאר, בשל חוסר סמכות. 4.2 תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה קובעת כי בכתב התביעה חייב התובע לפרט, בין השאר, את "העובדות המהוות עילת התובענה ואימתי נולדה". על פי ההלכה הפסוקה, המבחן הקובע אם גילה כתב התביעה עילה או לא הוא: "פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לבקש את העד המבוקש על ידו. היעדר עילת תביעה הוא, איפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל העובדות המהוות עילת תובענה...אם אף ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז - ורק אז - אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה...במקרה כזה, סוך התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו אם יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה הטעם לגבות ראיות להוכחתה..." (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 383 - 384 והאסמכתאות שם). 4.3 סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או לחליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש). כעולה מהאמור, סמכותו של בית הדין מוגבלת לתובענות שמתמלא בהן המבחן הכפול של זהות הצדדים (עובד או מעביד או חליפיהם) ושל מהות העילה (יחסי עובד ומעביד). לדיבור "עילה" שתי משמעויות, האחת מסכת העובדות שבהתקיימן מזכות את התובע בסעד לו עותר והשנייה "עניין", "מכאן שאת הדיבור תובענות בין...עובד...ומעביד...שעילתן ביחסי עובד ומעביד יש לפרש כתובענות שמיחסי עובד ומעביד, דהיינו מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות מהיחסים שבין אחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות וחובות שמקורן מתחום משפט העבודה" (מנחם גולדברג, דיני עבודה, כרך שלישי, עמ' 21 והאסמכתאות שם). עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי לא כל התקשרות בין שניים שמתקיימים ביניהם יחסי עובד ומעביד, המביאה להתדיינות בבית משפט, מן ההכרח שבית המשפט המוסמך לדון בה יהיה בית הדין לעבודה, העילה צריכה, כאמור לנבוע מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות במסגרת היחסים החוזיים שבין האחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות וחובות שמקורן חוק מתחום משפט העבודה. כן נקבע בהלכה הפסוקה כי:- "סמכותו של בית הדין לעבודה תולה עצמה - כהוראת סעיף 24(א)(1)לחוק בית הדין לעבודה, לא בסעד אלא במהות: בקיום יחסי עובד ומעביד; ומשנתקיימו יחסי עובד ומעביד, רשאי התובע בבית הדין לעבודה לתבוע כל סעד שבית הדין מוסמך ועשוי ליתן. סמכותו של בית הדין לעבודה אינה דומה, איפוא, לסמכותו של בית משפט שלום: סמכותו של האחרון נקבעת על פי הסעד, סמכותו של הראשון נקבעת על פי מהות היחסים בין התובע לנתבע". (בג"צ 1214/97 הרב יצחק חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נג(2) 647). 4.4 סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבית דין אזורי תהא סמכות לדון ב"בתובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בקשר לסכסוך עבודה". ככלל, הוציא המחוקק מגדר סמכותם של בתי הדין לעבודה עילות שבנזיקין, למעט העילות המצויינות בסעיף 24(א)(1ב) על פי ההלכה הפסוקה, בשונה מסעיף 24(א)(1), על פיו הסמכות מוגבלת לתובענות שמתמלא בהן המבחן הכפול של זהות הצדדים ושל מהות העילה, הסמכות לפי סעיף 24(א)(1ב) מתוחמת לתחום העילה בלבד ולא לזהות הצדדים. (מנחם גולדברג, דיני עבודה, כרך שלישי, שער 14, עמ' 28 והאסמכתאות שם). 4.5 סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) שכותרתו "הפרת חובה חקוקה" קובע לאמור: "(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם הזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל הפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו. (ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני" 4.6 סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, שכותרתו "הגנה על מתלונן" קובע לאמור:- "לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור". סעיף 3 לחוק שכותרתו "סמכות שיפוט ותרופות" קובע, בין השאר, לאמור:- "(א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך בשל הפרת הוראות סעיף 2 והוא רשאי - (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, לרבות צו המבטל פיטורין, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו ליתן צו לפי סעיף זה, יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע..." 5. מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינו בכתב התביעה ובבקשה אנו קובעים כדלקמן:- 5.1 בהתייחס לסעיף 3.1.13 לכתב התביעה צודקת המבקשת כי האמור בו מתייחס ל"רשלנות" שהיא עילת תביעה נזיקית, כמתחייב מסעיף 35 לפקודת הנזיקין, והיא אינה אחת מהעילות המפורטות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, ועל כן, אנו מורים על מחיקת סעיף 3.1.13 החל מהמלים "לחילופי חילופין" ועד לסוף הסעיף. 5.2 כמתחייב מההלכה הפסוקה, על מנת שבית הדין יעשה שימוש בסמכותו למחיקת כתב תביעה על הסף, כמו גם סעיף מסעיפיו, עליו להיות בטוח ומשוכנע, כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר הוא טוען לו - לא יועיל לו הדבר, מאחר ואין במסכת העובדות כדי ליצור עילת תביעה. פגם זה של היעדר עילת תביעה אמור להתגלות מקריאת כתב התביעה עצמו ללא חקירה ודרישה בעובדות. בהתייחס לסעיפים 2.20 2.21 ,5 ו- 8.2 לכתב התביעה, לא שוכנענו כי ברור ונעלה מכל ספק, שעל יסוד העובדות המתוארות בסעיפים 2.20 2.21 לא יכול התובע לזכות בסעדים הנתבעים בסעיפים 5 ו- 8.2 לכתב התביעה. עוד נוסיף ונציין כי משסמכותו של בית הדין לעבודה נקבעת על פי מהות היחסים שבין הצדדים (יחסי עובד ומעביד), רשאי העובד לתבוע סעד בגין כל עילה הנובעת ממסגרת היחסים החוזים שבין הצדדים או מזכויות וחובות שמקורן חוק מתחום משפט העבודה, וכן בעילות הנזקיות המפורטות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה. בהקשר זה נצטט מדבריו של כבוד השופט סטרשנוב בתיק ת"א 002149/00 בש"א 25571/00 אמנון פרסלר נ' רד תקשורת מחשבים בע"מ, לא פורסם): "דומה, כי בכל סכסוך ומחלוקת שמקורו ובסיסו ביחסי עבודה בין עובד לבין מעביד, ניתן יהיה לכלול עילות תביעה שונות ומשונות - כגון הפרת הוראה חקוקה או עשיית עושר ולא במשפט - אשר יהיה בהן, לכאורה, כדי לשלול את סמכותו הייחודי של ביה"ד לעבודה לדון בתובענה. סבורני, כי לא זו היתה מטרת המחוקק ולא זו היתה תכלית החקיקה, אשר באה להעניק לביה"ד לעבודה סמכות ייחודית לדון בסכסוכים המבוססים על יחסי עובד-מעביד, שבכך מומחיותו ואומנותו של ביה"ד לעבודה ולא של כל בימ"ש אחר. אשר על כן, אף אם קיימות לכאורה או להלכה, עילות תביעה אחרות שתובע זכאי לתבוע סעדים על פיהן - כדי מחשבתו היצירתית שלו או של עורך דינו - עדיין סבורני כי יש לבחון ולבדוק את מהות העילה העיקרית, ומהו מקור הסכסוך בין הצדדים. מבחינה זו, הולך הטפל אחר העיקר והחבל אחר הדלי". 6. סוף דבר 6.1 האמור בסעיף 3.1.13 נמחק החל מהמלים "לחילופי חילופין" ועד לסוף הסעיף. 6.2 הבקשה ככל שהיא מתייחסת לסעיפים 2.20, 2.21 5 ו-8.2 נדחית. 6.3 בנסיבות העניין, למרות התוצאה, מאחר והתובע לא טרח להגיש תגובתו לבקשה, למרות החלטת בית הדין, אין צו להוצאות. 6.4הפרת חובה חקוקהדיני עבודה