1. זוהי בקשתם של הנתבעת מס' 2-1 בתביעה העיקרית שבנדון, להורות על סילוק התביעה שהגיש התובע כנגדם על הסף מפאת העדר סמכות, בהינתן כי עניינה של התביעה הכספית היא בעוולות שמתחום דיני הנזיקין, ועקב שיהוי ניכר בכל הנוגע לסעד ההצהרתי וצו העשה המבוקשים. הבקשה הועברה לתגובת המשיב - התובע, אשר מתנגד לה מכל לכל. לטענת התובע, מחד, התביעה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין מצויה בסמכותו של בית הדין זה. מאידך, ובכל הנוגע לסילוק התביעה על הסף מפאת שיהוי לא התקיימו ולו לכאורה התנאים המצדיקים מחיקת התביעה על הסף בשלב זה בשל שיהוי, לא כל שכן דחיית התביעה על הסף, בפרט כך לאור מדיניותו של בית הדין שלא לסלק תביעות על הסף. 2. עסקינן בתביעתו של התובע, אשר הגיש מועמדותו למשרת מהנדס העיר של הנתבעת מס' 1 (להלן - הנתבעת) במסגרת מכרז פומבי שפירסמה הנתבעת ביום 25/2/05. ביום 29/9/05 או בסמוך לכך נבחר למשרה המבקש מס' 2 - הנתבע מס' 2 בתביעה העיקרית שבנדון. לטענת התובע בכתב תביעתו, הוא לא קיבל כל הודעה על דבר פסילתו ואף לא נענתה בקשתו לעיין במסמכי המכרז. כעולה מכתב התביעה, במכתבה מיום 6/10/05 הודיעה הנתבעת לתובע כי הודעה על כך שלא נבחר למשרה נשלחה אליו עוד ביום 24/5/05 (ראה: נספח ו' לכתב התביעה) במסגרת הודעה ששלחה ל-30 מועמדים נוספים שמחד לא נפסלו על הסף למשרה ומאידך לא נמצאו מועדפים למשרה (ראה: נספח ו1 לכתב התביעה). התובע אשר היו לא השגות על חוקיות ההליך ועל חוקיות הבחירה בנתבע מס' 2 פנה ביום 6/11/05 למשרד מבקר המדינה בתלונה ובבקשה לחקור את אופן התנהלותה של הנתבעת (ראה: נספח ט' לכתב התביעה). ביום 30/5/07 התקבלה תשובת משרד מבקר המדינה - נציבות תלונות הציבור (ראה: נספח י לכתב התביעה) לפיה הבירור שערכה הנציבות העלה כי על פני הדברים הזוכה במכרז הוא בעל כישורים ראויים וכי יש בסיס ענייני לבחירה בו. כמו כן נדחתה טענת התובע לפיה נציג משרד הפנים בועדה הוא "ידיד קרוב" של הנתבע מס' 2. עם זאת צוין כי הבירור העלה שנפל לקוי בפעולת העיריה במובן זה שהתובע ושאר המועמדים שלא נפסלו על הסף, לא הוזמנו למבחני מיון. עוד צוין כי הואיל ובמשרה מועסק מזה זמן רב אדם שנבחר לה, לא ראה נציב תלונות הציבור להצביע על ביטול החלטת ועדת המכרז, אך הצביע בפני העיריה על כך שיש מקום לפצות את התובע (פיצוי מנהלי) על העוול שנגרם לו בשל אי זימונו למבחני המיון בסך של 1,000 ₪. כמו כן נאמר, כי הנציב עודכן על כך שנשלח לתובע הסכום האמור, ולפיכך בירור הנציבות בתלונה הסתיים. לטענת התובע בכתב התביעה הוא לא פרע את ה"המחאה הבזיונית" שנשלחה אליו והחזירה לעיריה. לא זו אף זו, לשיטתו גם התנהלות מבקר בפרשה זו היא "תמוהה", כך שהתובע שומר על כל זכויותיו בהקשר זה. 3. מכל מקום, ביום 8/10/07 הגיש התובע את תביעתו זו לבית הדין, בה עתר לסעדים כדלקמן: "37.1 להצהיר כי "המרכז" נשוא תובענה זו הינו בטל (void) וכך גם תוצאותיו לרבות בחירת הנתבע 2 לתפקיד מהנדס העיר חיפה; 37.2 להורות לנתבעת לקיים מכרז חדש - והפעם בהתאם לדין - לתפקיד מהנדס העיר חיפה; 37.3 להורות לנתבעת לפרסם התנצלותה בפני התובע בגין פרשת "המרכז" במודעה בכל העיתונים ו/או אמצעי התקשורת האחרים, שבהם פורסמה מודעת "המכרז"; ולהורות כי ההתנצלות תפורסם בצורה זהה למאפייניה של מודעת "המכרז" (גודל המודעה, גודל הכתב במודעה, מיקום המודעה בעיתון וכיו"ב); 37.4 להורות לנתבעת לפצות את התובע לרבות בגין הפגיעה בכבודו, בשמו הטוב, במוניטין שלו - וזאת בסך של 150,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל". דיון והכרעה 4. סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן - חוק בית הדין) קובע כי לבית הדין לעבודה הסמכות לדון: "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]" סעיף 24 (א) (1א) לחוק בית הדין, מרחיב את הסמכות הנקובה בסעיף 24(א)(1) לעיל, גם לשלב הטרום חוזי בטרם כינונם של יחסי עובד ומעביד וגם לשלב שלאחר סיומם, ואף לתובענה בדבר עצם קבלת אדם לעבודה, בקובעו כי לבית הדין סמכות יחודית לדון גם: "בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו". 5. הנה כי כן מכח סמכותו לפי סעיף 24 (א) (1ב) מוסמך בית הדין לדון בתביעה שעניינה תקיפה עקיפה של תוצאות מכרז לקבלת עובד לעבודה בהיותה בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד. ואמנם, מכח סמכות זו, מוסמך בית הדין ליתן צווים הצהרתיים או צווי עשה בכל הנוגע להליכי מכרז לקבלת עובד לעבודה. 6. דא עקא, שלגופם של דברים, ובכל הנוגע לסעד ההצהרתי המבוקש בסעיף 37.1 ולסעד המבוקש בסעיף 37.2 לכתב התביעה, צודקת הנתבעת בטענתה כי התובע השתהה מעל ומעבר בכל הנוגע לעתירותיו לסעד הצהרתי להצהיר על בטלות המכרז והבחירה מכוחו ולסעד האופרטיבי לקיום מכרז חדש, ונבאר. 7. צו הצהרתי הינו סעד מן היושר אשר על מבקשו לפנות לבית הדין, ללא שיהוי. לא זו אף ובהתייחס לשני הסעדים המבוקשים בסעיפים אלו לכתב התביעה, הכלל הוא שעל העותר כנגד החלטת הרשות המנהלית, מוטל לפנות לבית משפט בהזדמנות הראשונה כנגד אותה החלטה הפוגעת בו לטענתו. שיהוי בפניה עשוי להוביל לדחיית העתירה. לעניין מהותו של השיהוי, כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע 77/98-3 גאסר אבו עראר - המועצה המקומית ערערה בנגב ואח', עבודה ארצי כרך ל"א [2] 149, לאמור: "שני מבחנים לקביעת קיומו של שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי, הותוו בפסיקה, וכך נקבע: 'על- פי המבחן הסובייקטיבי, עומדת במוקד הדיון התנהגותו של העותר. השאלה היא, אם העותר פעל בזריזות המתחייבת בנסיבות העניין ואם עתירתו אינה נגועה בהשתהות הנובעת מאשמתו.' לצד רובד הבחינה הסובייקטיבי, עמדה הפסיקה על מישור בדיקה נוסף. במישור זה מתמקד בית המשפט בתוצאות האובייקטיביות של חלוף הזמן עד להגשת העתירה. לפי גישה זו, גם כאשר העותר פונה לבית המשפט מיד כשנגלית לו עילת העתירה, ייתכן שעתירתו תהא נגועה בשיהוי. אמת המידה בקשר לכך הותוותה על ידי השופט זמיר בבג"צ 2285/93, בשג"צ 'השיהוי האובייקטיבי קיים כאשר מירוץ הזמן, עד הגשת העתירה, אפילו לא נגרם באשמת העותר, גרם לשינוי המצב, באופן שקבלת העתירה באותו מועד תגרום נזק, שהיה נמנע לו הוגשה העתירה במועד הראוי'. השופט זמיר מתייחס למצב שבו הנזק האובייקטיבי עקב ההשתהות בהגשת העתירה ייגרם לצד שלישי ואומר: 'אפשר גם שהנזק ייגרם לצד שלישי שסמך על ההחלטה המינהלית, תכנן וניהל את עסקיו על יסוד ההנחה שאותה החלטה תקפה, ועתה בא העותר ומבקש לבטלה'" (בג"צ 2632/94 דגניה א', אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' שר החקלאות ואח', פ"ד נ(2) 715, 727-726)". 8. ואם באמור לעיל לא סגי, הרי שעסקינן בעניינו בעתירה במסגרת שני הסעדים הנ"ל לביטול מכרז שתוצאותיו היו ידועות לתובע, שנתיים לפני מועד פנייתו לבית הדין, והזוכה על פיו מכהן בתפקידו מאז אותו מועד. 9. בניגוד לסברת התובע בתגובתו, הרי שבענייננו ולאור המטריה בה עסקינן ומהות הסעדים המבוקשים בשני סעיפים אלו לכתב התביעה, פניית התובע לבית הדין, לוקה בשיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי קיצוני, ונבאר. לית מאן דפליג אף לשיטת התובע, כי הוא היה מודע לכל המאוחר בחודש 10/05 לתוצאות המכרז, ודוק כעולה ממכתבו מיום 29/9/05 אל העיריה (ראה נספח ג' לכתב התביעה) כבר במועד זה הגיעה אליו הידיעה בדבר בחירת המועמד הזוכה. למרות זאת השתהה התובע בהגשת תביעתו זו לבית הדין בכל הנוגע לביטול תוצאות המכרז, במשך כשנתיים מן המועד שבו לכל המאוחר נודעו לו תוצאותיו. בין לבין, שינו הן הנתבעת מס' 1 והן הנתבע מס' 2 את מצבם לרעה בצורה ניכרת. לא זו אף זו, ואם תמצי לומר, היענות לעתירת התובע כמבוקש בשני סעדים אלו, יש בה משום פגיעה בעיקרון השוויון שביסוד דיני המכרזים, שכן ממה נפשך, בשל חלוף העיתים, ובהינתן כי עד היום לא בוטל המכרז, גם שאר משתתפי המכרז שינו בינתיים את מצבם לרעה, והיענות למבוקש על ידי התובע בסעיפים אלו לכתב התביעה - יהא בה משום הענקת יתרון בלתי הוגן לתובע על פני משתתפים אחרים אשר בינתיים פנו לעיסוקים אחרים. על האמור לעיל מן הראוי להוסיף, כי אין התובע יכול להתלות במועד קבלת תשובת נציבות קבילות הציבור במשרד מבקר המדינה, ולו מן הטעם שהמדובר בשני משורים מקבילים. הגשת התלונה למשרד מבקר המדינה אינה מונעת ואינה מעכבת את הגשת התביעה לבית דין זה, אם סבר התובע שהוא זכאי לסעד של ביטול המכרז מאת בית הדין, כנתבע על ידו בכתב התביעה. מנגד, הסתפקותו של התובע בפניה לנציבות קבילות הציבור, יש בה כדי ללמד על כך שלמצער, ויתר התובע על הסעדים המבוקשים בסעיפים אלו לכתב התביעה מאת בית הדין. מכל מקום, ובהינתן קביעותיה של הנציבות לגופם של דברים, לפיהם נבחר מועמד ראוי לתפקיד ולפיהם לא הוכחה קירבה אסורה בין אותו מועמד לנציג משרד הפנים - ברי כי אין טעם ממשי אחר, אשר יצדיק היענות לסעדים אלו, חרף השיהוי הניכר שבהגשת התביעה לבית הדין. 10. סיכומם של דברים, הגשת תביעה לבית הדין להצהרה על בטלות מכרז ולחיוב הנתבעת לפרסם מכרז חדש, כחלוף שנתיים מן המועד שבו נודע לתובע לכל המאוחר על תוצאות המכרז וכחלוף יותר משנתיים מן המועד שבו מכהן הזוכה בתפקיד בו זכה - לוקה בשיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי. משכך הם פני הדברים, ובהעדר טעם מיוחד אשר יצדיק היענות לסעדים אלו חרף השיהוי הניכר שבהגשת התביעה - אין זאת אלא שעתירתו של התובע לסעדים כמבוקש בסעיפים 37.1 ו-37.2 לכתב התביעה - להדחות על הסף, מפאת השיהוי הניכר שבהגשת התביעה לבית הדין. 11. בנסיבות אלו, אם סבור התובע כי נגרם לו נזק כתוצאה מהתנהלותה הנטענת של הנתבעת בכל הנוגע להליכי המכרז, שמורה לו הזכות לתבוע סעדים כספיים מאת הנתבעת, וכאן אנו באים לשאר רכיבי התביעה שבנדון. באשר ליתרת הסעדים כמבוקש על ידי התובע, הרי שלעניין זה טוען התובע בסעיף 6 לכתב התביעה: "עניינה של תובענה זו התנהגותה הרשלנית, שלא לומר השערורייתית של עירית חיפה (להלן: הנתבעת) ובתוך כך של ועדת המכרזים שמונתה על ידה, במספר מישורים:..." ובהמשך, מונה התובע את הפגמים המיוחסים לעיריה ולוועדת המכרזים: א. אי הזמנתו לראיון בפניה, למרות שעמד בתנאי המכרז; ב. בחירה במועמד שאינו עומד לפחות מחלק מתנאי המכרז (התובע אינו מונה באיזה תנאים לשיטתו לא עמד הזוכה). ג. היכרותו הקרובה של נציג משרד הפנים בוועדת המכרזים עם הנתבע מס' 2. 12. כפעל יוצא מפגמים אלו מבקש התובע כאמור לבטל את המכרז - עתירה אשר אין חולק כי מצויה בסמכותו של בית הדין זה אך נדחתה מפאת השיהוי בהגשתה כמבואר לעיל. כמו כן עותר התובע, כאמור: - להורות לנתבעת לפרסם התנצלותה בפני התובע בגין פרשת "המרכז" במודעה בכל העיתונים ו/או אמצעי התקשורת האחרים, שבהם פורסמה מודעת "המכרז"; ולהורות כי ההתנצלות תפורסם בצורה זהה למאפייניה של מודעת "המכרז" (גודל המודעה, גודל הכתב במודעה, מיקום המודעה בעיתון וכיו"ב); - להורות לנתבעת לפצות את התובע לרבות בגין הפגיעה בכבודו, בשמו הטוב, במוניטין שלו - וזאת בסך של 150,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. 13. מעשה או מחדל המיוחסים לנתבעת, יכולים להוליד עילות וסעדים במישורים שונים, בין אם עילות או סעדים במישור החוזי או הטרום חוזי ובין אם במישור הנזיקי. כאמור, סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין קובע כי לבית הדין לעבודה הסמכות לדון: "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). וכאמור, סעיף 24 (א) (1א) לחוק בית הדין, מרחיב את הסמכות הנקובה בסעיף 24(א)(1) לעיל, גם לשלב הטרום חוזי בטרם כינונם של יחסי עובד ומעביד. חריג לכלל הקבוע בסעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין, קבוע בסעיף 24(א) (1ב) לחוק בית הדין ואשר על פיו נקבע כי לבית הדין סמכות עניינית לדון ב: "תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה". סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] עניינו בעוולת הפרת חובה חקוקה, ולפיו נקבע: "(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו. (ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני". 14. עיון בסעדים המבוקשים על ידי התובע בסעיפים 37.3 ו-37.4 לכתב התביעה, מעלה כי במקרה זה, העילות והסעדים נשוא כתב התביעה, לידתם והורתם בדיני הנזיקין, וליתר דיוק בעוולת לשון הרע. לעניין עילה שמקורה בחוק איסור לשון הרע, נקבע מפורשות על ידי בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נה/283-3 חנה מרגלית - פז חברת נפט בע"מ פד"ע כ"ט 264, כי עילה זו אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה הואיל ומדובר ב"עוולה אזרחית" שהוחלו עליה הוראות פקודת הנזיקין, וכך נפסק באותו עניין: "בחוק איסור לשון הרע נקבע (בסעיף 7) כי לשון הרע "תהא עוולה אזרחית" והוחלו עליה הוראות מספר סעיפים בפקודת הנזיקין. כלל הוא כי כל חוק יש לפרש על פי מטרתו ולאו דווקא על פי פירוש המילולי (דב"ע נא/208-3 רשות הדואר - צמח, פד"ע כד 548; דב"ע נב/139-3 ארבוך - מדינת ישראל, פד"ע כד 475; מ. גולדברג "הזיקה בין הרשות המחוקקת לבין בתי הדין לעבודה" הפרקליט לט 470; ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701; בג"צ 547/84 עוף העמק נ' המועצה המקומית רמת ישי, פ"ד מ(1) 113). מהי תכלית סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה? תכליתו היא שתביעות שעילתן נזיקין לא תבואנה בגדר סמכותו של בית הדין. שעה שמצא המחוקק להעניק סמכויות בעילות נזקיות לבית הדין, קבע זאת במפורש בתיקון לחוק, אשר הוסיף את פיסקה (1ב) לסעיף 24(א)(1) לחוק [במקור פיסקה (1א)]. מן האמור לעיל עולה כי דין הערעור בנושא זה להדחות". 15. הנה כי כן, ובכל הנוגע לעתירות התובע "להורות לנתבעת לפרסם התנצלותה בפני התובע בגין פרשת "המרכז" במודעה בכל העיתונים ו/או אמצעי התקשורת האחרים, שבהם פורסמה מודעת "המכרז"; ולהורות כי ההתנצלות תפורסם בצורה זהה למאפייניה של מודעת "המכרז" (גודל המודעה, גודל הכתב במודעה, מיקום המודעה בעיתון וכיו"ב)" ולעתירה להורות לנתבעת "....לפצות את התובע בגין הפגיעה בכבודו, בשמו הטוב, במוניטין שלו...." - עסקינן בסעדים שמקורם בעילות שאינן בסמכותו של בית דין זה ולפיכך דינם להדחות. אלא שטוען התובע בתגובתו לבקשת הנתבעת, כי חלק מהפיצוי הכספי המבוקש על ידו מתייחס לעילה הנזיקית של הפרת הוראת חקוקה המצויה בסמכותו של בית דין זה, בכל הנוגע לסכסוך עבודה. ואמנם, עיון מדוקדק בסעיף 37.4 לכתב התביעה מעלה, כי נאמר בו: "להורות לנתבעת לפצות את התובע לרבות בגין הפגיעה בכבודו, בשמו הטוב, במוניטין שלו - וזאת בסך של 150,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.), ללמדך כי הסכום הנתבע בסעיף זה, נתבע בגין מספר עילות לרבות עילות שאינן בסמכותו של בית הדין כמבואר לעיל. כאמור, העוולה הניזקית של הפרת חובה חקוקה הינה אחד החריגים הנקובים בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין בו מוקנית לבית הדין סמכות לדון בעוולה נזיקית זו בקשר לסכסוך עבודה. ודוק, למונח "סכסוך עבודה" כאמור בסעיף זה לחוק, ניתנה פרשנות מרחיבה על ידי בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, הכוללת גם את סכסוך היחיד ולא רק סכסוך עבודה כמשמעותו בחוק ישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957 [ראה: ע"א 683/80 כהן נ' קולומבוס ואח', פ"ד לז(4) 16; דב"ע נא/156-3 סימס יעקב - בנימין יוחננוף, פד"ע כד19]. ומכאן שגם סכסוך בקשר עם קבלת אדם לעבודה נכלל במסגרת סעיף זה. לעניין זה יצוין כי בסעיפים 22, ו-35 לכתב התביעה מונה התובע את הפרות ההוראות החקוקות המיוחסות לנתבעת כטענתו, ואף נוקב במפורש בעוולה לפי סעיף 63 לפקודות הנזיקין בסעיף 35 לכתב התביעה, תוך ציון כי נפגע כתוצאה מהתנהלותה זו של הנתבעת. הנה כי כן, ואם נפרש את הביטוי "לרבות" שבסעיף 37.4 לכתב התביעה כמתייחס לפיצוי כספי בגין עילות נוספות מעבר לאלו שננקבו בו, ולאור הבהרתו של התובע בתגובתו לפיה הפיצוי הכספי מתייחס גם לעילה של הפרת חובה חקוקה - הרי שכתב התביעה בסוגיה זו בלבד מגלה ולו לכאורה עילת תביעה שבסמכותו של בית דין זה. 16. בשים לב לכל האמור לעיל, ובהינתן, כי מדיניותו של בית הדין הנה להימנע מסילוק תובענות על הסף ולהעדיף בירורן לגופם של דברים - הרי שגם אם עסקינן בקצה של עילת תביעה, דוגמת המקרה שבנדון - איננו סבורים כי מן הראוי הוא להורות על סילוקה על הסף של התביעה, ככל שהיא מתייחסת לתביעה לפיצוי כספי בשל העוולה של הפרת חובה חקוקה. 17. משכך הם פני הדברים, אנו מורים על דחיית הסעדים הנקובים בסעיפים 37.1 ו-37.2 לכתב התביעה, מפאת השיהוי הניכר שבהגשת התביעה לבית הדין. כמו כן, ועל מנת שלא לחסום את דרכו של התובע מפני הגשת תביעה לערכאה המוסמכת בעניין העילות הנזקיות לרבות עוולת לשון הרע (אם יסבור שיש מקום לעשות כן), נסתפק לעת הזו במחיקת סעיף 37.3 לכתב התביעה ובמחיקת אותו חלק מסעיף 37.4 לכתב התביעה המתייחס לעוולת לשון הרע, כך שתיוותר על כנה בסעיף זה, העתירה המתוקנת, כדלקמן: "להורות לנתבעת לפצות את התובע בגין הפרת חובה חקוקה על ידיה - וזאת בסך של 150,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל". 18. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שהבקשה מתקבלת באופן חלקי ואנו מורים על דחיית הסעדים כמבוקש בסעיפים 27.1 ו-37.2 לכתב התביעה ועל מחיקת סעיף37.3 לכתב התביעה. מסעיף 37.4 לכתב התביעה יימחקו המילים "לרבות בגין הפגיעה בכבודו, בשמו הטוב, במוניטין שלו" כך שתיוותר על כנה העתירה המתוקנת כדלקמן: "להורות לנתבעת לפצות את התובע בגין הפרת חובה חקוקה על ידיה - וזאת בסך של 150,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל", בלבד. משזו התוצאה אליה הגענו, מתייתר הצורך בצירופו של הנתבע מס' 2, ולפיכך אנו מורים על מחיקתו מכתב התביעה. אי לכך הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, עם העתק במישרין לב"כ התובע. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי בתיק. מכרזהפרת חובה חקוקה