השופטת א' פרוקצ'יה: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ג' גינת). עניינה של המחלוקת בזכות לשימוש בסימן "אורט", המשמש בשמותיהם של שני הגופים בעלי הדין, שנוסדו כגופי-המשך לארגון "אורט" ההסטורי, שהוקם לקראת סוף המאה ה-19. רקע עובדתי 1. ארגון "ORT" הוקם לראשונה ברוסיה הצארית בשנת 1880, במטרה לפתח ולקדם את תחומי החינוך וההכשרה המקצועית בקהילות היהודיות ברוסיה. הסימן ORT מבטא ראשי תיבות של השם הרוסי המקורי של הארגון, שמשמעותו היא "האגודה למלאכה מקצועית וחקלאית ליהודי רוסיה". במהלך המאה ה-20 נוסדו ברחבי העולם גופים שונים המהווים המשך ישיר לארגון ORT ההסטורי, המזוהים עמו, והנושאים את שמו בואריאציות שונות. המערערת, World ORT, התאגדה בשווייץ ב-1971, ומשרדיה מצויים בלונדון, והיא מהווה גלגולו של ארגון ORT, הפועל במתכונת על-מדינתית (להלן: המערערת או אורט-עולמי). ארגון אורט-עולמי מהווה מעין פדרציה של ארגונים מדינתיים הפועלים תחת המטריה של הארגון העולמי. בגלגולו הקודם, פעל גוף זה תחת השם World ORT Union, לאחר היווסדו בגרמניה ב-1921. הצדדים חלוקים ביחס למעמדה של אורט-עולמי בגלגוליה השונים - האם מדובר ב"ארגון גג", אשר חברים בו ארגוני אורט מדינתיים, כגרסת המערערת, או שמא מדובר ב"גוף מתאם" בלבד, המקשר בין ארגוני אורט מדינתיים עצמאיים, כגרסת המשיבה. 2. בין פעולותיו לקידום החינוך בקהילות היהודיות בעולם, פעל ארגון אורט-עולמי גם להנחת היסודות להקמת ארגונים פנים-מדינתיים הקשורים באורט. לצורך כך, הוא נהג לשלוח נציגים מטעמו למדינות השונות, במטרה לסייע להקמת תשתית להקמת הארגונים המדינתיים. במסגרת פעילות זו הוקמה גם המשיבה (להלן גם אורט-ישראל), המהווה ארגון פנים-מדינתי ישראלי. אורט-ישראל הוקמה בישראל בשנת 1949 באמצעות נציגים מטעם ארגון אורט-עולמי, והיא מהווה ארגון מדינתי עצמאי הפועל בישראל בתחומי חינוך, במיוחד בתחום החינוך המקצועי-טכנולוגי, והיקף פעילותה נרחב. הן אורט-עולמי והן אורט-ישראל הם ארגונים הזוכים להכרה ולהערכה רבה הן בתחומי ישראל, הן בעולם כולו, ובכלל זה במוסדות הבינלאומיים. 3. כעולה מטיעוני ארגון אורט-עולמי, הוא הקים לאורך שנים נציגויות מטעמו במדינות שונות בעולם, בהן קיימים ופועלים גם ארגונים פנים-מדינתיים. קיומם של ארגונים מדינתיים כאמור לא מנע מאורט-עולמי לפעול מטעמו הוא במדינות שונות, ופעילותו מקבילה לזו של הארגונים המדינתיים, ומכוונת להשיג מטרות זהות. הארגונים השונים, הן הפנים-מדינתיים, והן ארגון הגג של אורט-עולמי, מהווים הסתעפויות של ארגון אורט ההסטורי, ומהווים ארגוני צדקה ופילנתרופיה, הניזונים בעיקר מתרומות. 4. לטענת אורט-עולמי, היא ואורט-ישראל פעלו במשך שנים רבות תוך שיתוף פעולה הדוק ביותר. שני ארגונים אלה עשו לאורך שנים רבות שימוש בישראל בסימן "אורט" או "ORT" באותיות אנגליות. בתקנון החדש של אורט-ישראל משנת 2003 אף נקבע, בין היתר, כי אחת ממטרותיו של גוף זה היא "לשתף פעולה ולסייע בקידום פעילויות אורט עולמי, ולהיות חבר במוסדותיו". 5. בין אורט-עולמי לאורט-ישראל נתגלע סכסוך שמקורו בהיבטים שונים הנוגעים להתנהלותם של שני גופים אלה. בין היתר, נגעה המחלוקת גם לרישום סימני מסחר בסימן "אורט" בישראל. מחלוקת זו נסתיימה בהסדר שהושג ביניהם, לפיו אף גוף לא ירשום סימן מסחר על שמו. בשנת 2006 העמיק הקרע בין שני הגופים, אשר הושפע, לפחות בחלקו, מעימותים אישיים בין גורמי הניהול של גופים אלה. בינתיים המשיכה אורט-עולמי להעביר תרומות רבות לישראל למטרות חינוך מקצועי. בראשית שנת 2007 הגישה אורט-ישראל תובענה על דרך המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי נגד אורט-עולמי, שעילתה שימוש בסימן "אורט" בשמה של אורט-עולמי בפעילותה בישראל. 6. יצויין, כי בארצות הברית מתקיימים הליכים משפטיים בין אורט-ישראל לבין גוף נוסף המזוהה עם תנועת אורט - החברה האמריקאית American ORT (ששמה שונה לאחרונה ל-ORT America). הליכים אלה נוגעים, בעיקרם, להגבלות על יכולתה של אורט-ישראל להשתמש בשם "ORT" בארצות הברית. ההליכים בבית משפט קמא 7. בבית המשפט המחוזי ביקשה אורט-ישראל, בתמצית, למנוע מארגון אורט-עולמי להציג את עצמו בישראל או לפעול בישראל תוך שימוש בשמות "אורט", "ORT" ונגזרותיהם. התביעה התבססה בעיקר על עוולת גניבת העין; כן נזכרו בה גם עילות תביעה נוספות, אך אלה נזנחו בינתיים. המחלוקת נוגעת לזכות השימוש בישראל של אורט-עולמי בסימן "אורט", הכתוב באותיות עבריות או אנגליות (ORT), במסגרת פעילותה לגיוס תרומות ועשיית שימוש בכספי תרומות, וניהול פעילות תרבותית-חינוכית או ציבורית אחרת - כולם בתחומי ישראל. אין מחלוקת בדבר זכותה של אורט-עולמי להשתמש בסימן ORT מחוץ לישראל, גם אם מדובר בגיוס כספים בחוץ לארץ לטובת ישראל. המחלוקת מתמקדת, אפוא, בשימוש בסימן "אורט" או "ORT" בגבולות המדינה. 8. אורט-עולמי לא חלקה על המוניטין שרכשה אורט-ישראל בשימוש בסימן "אורט" בארץ ובחוץ לארץ. כן מוסכם, כי אורט-ישראל עשתה שימוש בסימן זה מאז ימיה הראשונים של המדינה; אלא שאורט-עולמי טוענת, כי המוניטין בסימן זה שייך גם לה לא פחות מאשר לאורט-ישראל, וכי השימוש בסימן "אורט" נעשה בישראל על ידי שני הארגונים באופן שאינו ניתן להפרדה. 9. בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי אורט-ישראל היא גוף נפרד ועצמאי, שאינו נתון לשליטת אורט-עולמי. מכך הוא הסיק, כי פעילותה הענפה של אורט-ישראל, תוך שימוש בסימן "אורט", הקנתה לארגון הפנים-מדינתי מוניטין בסימן זה, ולו בלבד. וכך אומר בית המשפט: "לכל הדעות, המבקשת [אורט-ישראל], הרשומה בישראל כחברה לתועלת הציבור מאז 1949... היא גוף משפטי עצמאי, שאינו נתון לשליטתה של המשיבה [אורט-עולמי]. אם אלה פני הדברים, הרי ברור שהפעילות הענפה בישראל תחת השם אורט הביאה למוניטין ולזכויות בשם שבמחלוקת למבקשת בלבד". וכך נקבע, כי אורט-ישראל היא בעלת זכויות מוניטין בלעדיות בסימן "אורט" בישראל, ואילו אורט-עולמי לא הוכיחה כי יש לה חלק במוניטין זה. בית משפט קמא ביסס את מסקנתו, ראשית, על אנלוגיה להוראות פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: פקודת סימני מסחר). לדבריו, הפקודה מקנה זכויות שימוש בסימן מסחר רשום לבעלים של הסימן, וזכותו של אחר להשתמש בסימן מותנית ברישום רשיון שימוש בסימן בהתאם להוראות הפקודה. שימוש בלתי מורשה בסימן מהווה הפרת זכותו של בעל הסימן. לדברי בית המשפט, על דרך ההיקש, דין זה יפה גם למצב שבו הסימן אינו רשום, אך הוא נתון ל"קניינו" של בעליו, ועל אחר המשתמש בו הנטל להראות כי הוא עושה כן ברשות הבעלים. במקרה זה, אין ראייה כי אורט-ישראל הרשתה לאורט-עולמי לעשות שימוש בסימן "אורט" בישראל, ומשכך, השימוש שאורט-עולמי עושה בסימן זה הינו שלא כדין. בית המשפט ציין בהמשך, כי התביעה הושתתה על עילת גניבת העין, וכי יסודותיה של עילה זו מתקיימים. מכאן, שאורט-ישראל זכאית לסעדים שעתרה להם בתובענה. בכלל זה, הכיר בית המשפט בזכותה הבלעדית של אורט-ישראל להשתמש בישראל בסימן "אורט" בעברית ו-"ORT" באנגלית, ובכל סימן הכולל את המילה "אורט", וכן הצהיר כי אסור לאורט-עולמי להציג עצמה בישראל או לפעול בדרך כלשהי בישראל תחת השם "אורט". כן נאסר על אורט-עולמי השימוש בסימן "אורט" או "ORT" בישראל - "לרבות בכל הקשור בהקמה, בהפעלה או בניהול של מוסדות חינוך ותכניות חינוך ברחבי ישראל, במישרין או בעקיפין. המשיבה [אורט-עולמי] תימנע מכל פעילות שאינה עולה בקנה אחד עם הסעדים ההצהרתיים שניתנו כאן". עוד נקבע בפסק הדין, כי אין בסעדים האמורים כדי למנוע מאורט-עולמי "פעילות של גיוס כספים מחוץ לישראל, תוך שימוש בסימן אורט/ORT, וכן אין בפסק דין זה כדי למנוע מהמשיבה [אורט-עולמי] מלהציג את עצמה בשמה הנכון בישראל או מחוצה לה". כן ניתנה רשות לאורט-ישראל לפצל את סעדיה, והותר לה לחזור לבית המשפט ולבקש סעד ספציפי יותר במסגרת הסעדים הכלליים שנקבעו. ארגון אורט-עולמי חוייב בהוצאות ההליך ושכר טרחה בסך 146,000 ₪ בתוספת מע"מ. 10. כחודש לאחר מתן פסק הדין, הגישה אורט-ישראל בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (בש"א 8771/08). בבקשה נטען, בעיקר על יסוד כתבות ברדיו ומאמרי אינטרנט, כי המערערת מוסיפה לעשות שימוש בשמות "אורט" ו-"ORT" במסגרת פעילותה בישראל. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, תוך שהוא דוחה את טענת המערערת כי השימוש בשם "אורט העולמי", או "World ORT", מהווה שימוש מותר בשמה הנכון. בית המשפט קבע עוד כי אם פעילותה הנזכרת של המערערת תימשך, עלול הדבר לגרור הטלת סנקציות. המערערת חויבה בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. טענות הצדדים וההליכים בערעור 11. בערעורה, מתמקדת אורט-עולמי בשאלת חלותה של עוולת גניבת העין על נסיבות מקרה זה, וטענתה היא כי יסודות העוולה כלל לא מתקיימים בענין זה, ולכן דין פסק הדין של בית המשפט המחוזי להתבטל. המערערת טוענת כנגד הקביעה כי למשיבה זכות שימוש בלעדית בסימן "אורט". לטענתה, היא עושה שימוש בשם "אורט", ובעיקר בצורתו האנגלית "ORT", מזה עשרות רבות של שנים, ברחבי העולם כולו; היא זו שהקימה את אורט-ישראל; היא והמשיבה פעלו במשך השנים בצוותא, תוך הצגת שני הגופים כ"ארגונים הקשורים בטבורם"; ופעילותה של אורט-ישראל בישראל ניזונה, בין השאר, מכספי תרומות שהועברו אליה מידי המערערת. בנסיבות אלה, המוניטין הקשור בשם "אורט" שייך, למצער, לשני הצדדים; בקשר לכך מפנה המערערת גם לסעיפים 4 ו-13 לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971, הדנים בחיבור וערבוב מיטלטלין, לרבות זכויות, המצויים בבעלות משותפת של בעליהם. משכך, אין לאורט-ישראל מוניטין בלעדיים בסימן "אורט", ולפיכך לא מתקיים יסוד חיוני בעוולת גניבת העין. המערערת מוסיפה, כי לא מתקיים גם יסוד ה"הטעייה" הנדרש בעוולה זו, על פי מבחני ההלכה הפסוקה. בפרט נטען, כי הצדדים עושים שימוש בשם "אורט" בתחומים נבדלים, ותוך שימוש בסימנים גרפיים שונים; בין היתר, הסימן בו משתמשת המערערת מכיל כיתוב לועזי בלבד, ומאז ניתן פסק הדין קמא - היא עושה שימוש רק בשמה המלא "World ORT", בלא הצגה נפרדת של המילה "ORT" כשהיא לעצמה. לחלופין, טוענת המערערת כי השימוש שהיא עושה בסימנים "אורט" ו-"ORT", או, למצער, בשם המלא "World ORT", הוא מותר במסגרת "הגנת השם" - הן בתורת "שימוש של עוסק בשמו בתום לב", על פי סעיף 1(ב) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), והן באנלוגיה להגנה הניתנת ל"שימוש אמת בשם האדם או בשם עיסקו" על פי סעיף 47 לפקודת סימני מסחר. עוד נטען, כי אין מקום להחיל את הדינים הנוגעים לסימן מסחר רשום על מקרה שבו הסימן לא נרשם כסימן מסחר, וזאת בשונה מהדרך בה הלך בית המשפט המחוזי. המערערת טוענת עוד כי ההנחות העובדתיות שהניח בית המשפט אינן תואמות את המציאות, וכי אין יסוד למסקנות שהסיק בית משפט קמא, לפיהן אורט-עולמי עצמה הודתה כי הזכות הבלעדית לשימוש בשם "אורט" בישראל נתונה לארגון המקומי. 12. המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא. היא טוענת כי למן תחילת ימי הקמת המדינה, כל הפעילות בישראל הקשורה לשם "אורט" מתבצעת על ידיה, וכי גם במדינות אחרות נרשם הסימן "אורט" על שם הארגונים המדינתיים ולא על שמה של אורט-עולמי. על פי הטענה, הוכחו בפני בית משפט קמא יסודותיה של עוולת גניבת העין, וגם בפועל ארעו מצבים של טעויות ובלבול בציבור בין המערערת למשיבה. עוד נטען, כי לא מתקיימות בענין זה ההגנות שעניינן שימוש מותר בשם, הן מטעמים של הרחבת חזית והן לגופן. 13. בדיון שהתקיים בערעור הסכימו הצדדים לפנות לגישור. לאחר שזה לא נשא פרי, נקבע מועד נוסף לדיון בערעור; בין לבין, מסרה המערערת, כי ביום 17.12.09 קיבל בית המשפט המחוזי בקשה נוספת שהגישה המשיבה על פי פקודת בזיון בית משפט, והטיל על המערערת סנקציה כספית. הפעם עסקה הבקשה, שוב בעקבות פרסום עיתונאי, בפעילות שביצעה המערערת תוך שימוש בשם "קדימה מדע"; בית המשפט המחוזי קבע, כי כל פעילות של המערערת בתחום החינוך בישראל מפירה את פסק דינו, בשל עצם העובדה שהפעילות נעשית על ידי המערערת, הנושאת בתוך שמה את השם "אורט". גם על החלטה זו ערערה המערערת לבית משפט זה (ע"פ 393/10); ערעורה אמור להידון בסמוך לאחר מתן פסק דיננו בתיק זה. 14. בדיון ביום 18.1.10 התייחסו הצדדים לסכסוך שהתפתח ביניהם בשנים האחרונות. המשיבה הציגה עמדתה, לפיה על המערערת להסתפק, במסגרת פעילותה בישראל, בשימוש בשם "קדימה מדע". הצענו לצדדים לפנות להליך גישור נוסף, או לגבש ביניהם פתרון מוסכם. המערערת הביעה נכונות להיענות להגבלות שונות שיוטלו עליה בשימוש בשם "אורט", כדי למנוע בלבול וטעות, כגון שימוש באותיות לועזיות בלבד, במטרה ליצור הבחנה ברורה בין שני הגופים - הגוף הישראלי והארגון העולמי; אך לבסוף לא הושגה הסכמה בענין זה. מלאכת ההכרעה מוטלת, אפוא, לפתחנו. יסודות עוולת גניבת העין 15. עוולת גניבת העין מוכרת במשפט הישראלי כבר מקדמת דנא. ראשיתה בסעיף 59 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) ובפרשנות ההילכתית שניתנה לה בהלכה הפסוקה לאורך השנים. מאז חקיקתו של חוק עוולות מסחריות, עוגנה עילה זו בחוק האמור, וכך היא מוגדרת בסעיף 1 לחוק זה: "גניבת עין 1.(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר, או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר. (ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב, כשלעצמו, גניבת עין." עוולת "גניבת עין" בחוק עוולות מסחריות היא בת-דמותה של העוולה בניסוחה הקודם בפקודת הנזיקין, ולכן ניתן להיזקק למטען ההלכה הפסוקה שנצבר, המפרש את יסודות העוולה בלבושה הקודם, גם לצורך פרשנות העוולה כהגדרתה כיום (ע"א 2154/07 בריח נ' אבגנים, פסקה 19 (לא פורסם, 5.9.2010)). 16. הערך המוגן בעוולת גניבת העין נועד לפרוש על אדם את הגנת החוק מפני פגיעה בזכות שרכש במוניטין של עיסקו. הגנה זו עיקרה בהכרה בזכותו של בעל עסק לשמור על תדמיתם החיובית של המוצר או השירות שהוא מספק, הן בעיני הציבור, ככלל, והן בעיני ציבור הלקוחות המבקש לרכוש את המוצר או השירות, בפרט. הגנת החוק מותנית בהוכחת שני יסודות: ראשית, כי העוסק רכש מוניטין בטובין או בשירות, באופן שהציבור מזהה את תדמיתם החיובית עמו; שנית, כי מעשי הנתבע מביאים לכך שהציבור מוטעה, או עלול להיות מוטעה, לחשוב כי הטובין או השירות המסופקים על ידי הנתבע הם, למעשה, אלה של התובע. עיקרה של עוולת גניבת העין הוא, אפוא, בהגנה על זכותו הקניינית של בעל המוניטין בעסק, העלולה להיפגע ממצג שווא של הנתבע. הערך המוגן ביסוד העוולה נועד להגן על האינטרס הקנייני של העוסק, להבדיל מהגנה על אינטרס ציבור הצרכנים (בר"ע 253/72 ג'והן ווקר ובניו בע"מ נ' נשיונל דיסטילרס בע"מ, פ"ד כז(1) 361, 364 (1973); ע"א 7980/98 פרוינדליך נ' חליבה, פ"ד נד(2) 856, 865-866 (2000) (להלן: ענין פרוינדליך)). לצורך קיום יסודות העוולה די בקיום חשש סביר כי מעשי הנתבע יגרמו לקונה רגיל לחשוב בטעות כי מדובר בטובין או בשירות המסופק על ידי התובע, בעוד שלמעשה מדובר באלה של הנתבע. לענין זה, יסוד החשש הסביר נמדד בהקשר האובייקטיבי, ובקיום סכנה להטעייה, ואין צורך בהוכחת כוונת הטעייה, ובהוכחת הטעייה בפועל (ענין פרוינדליך, בעמ' 866). 17. היקף הגנת המוניטין של העוסק מפני חשש הטעייה נקבע על רקע המתח הקיים בין אינטרס ההגנה על המוניטין של הפרט לבין האינטרסים הנוגדים של חופש התחרות של עוסקים אחרים, וחופש העיסוק הנתון לכל אדם. חופש התחרות הוא אינטרס ציבורי מובהק, שנועד לעודד ולפתח את המשק, ולהשביח את המוצר ואת השירות המסופקים לציבור; חופש העיסוק הנתון בידי הפרט נימנה עם חירויות היסוד של האדם, ולכן הגבלות על חופש זה מתפרשות בדרך כלל בצמצום. עוולת גניבת העין מעודדת בלעדיות בשימוש בשם עסק, וההגבלות המוטלות על הזולת מכח בלעדיות זו מצדיקות הגדרה קפדנית של תחומי ההגנה, שיש בה מימד של הצרת התחרות החופשית, בין היתר, בהקשר לשימוש בשם עסק (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, 942 (2001) (להלן: ענין עיתון משפחה)). הצורך באיזון בין הזכות למוניטין עיסקי, שיש בה ממימד הבלעדיות, לבין חופש התחרות וחופש העיסוק, מוביל לפרישת הגנה יחסית בלבד על המוניטין במסגרת עוולת גניבת העין, שגבולותיה מתעצבים בנקודת שיווי המשקל שבה נמנעת פגיעה בלתי מידתית בערכים מוגנים אחרים (ע"א 8981/04 מלכה נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ, פסקה 17 (לא פורסם, 27.9.2006) (להלן: ענין אווזי); גדעון גינת גניבת-עין 6 (דיני הנזיקין - העוולות השונות, בעריכת ג' טדסקי, 1982) (להלן: גינת)). 18. סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות קובע את יסודות עוולת גניבת העין, שעיקרם בשני אלה: קיום "מוניטין" בידי התובע, ו"הטעייה" (ענין פרוינדליך, בעמ' 866; ענין עיתון משפחה, בעמ' 942; ענין אווזי, פסקה 12). יסוד ה"מוניטין" מורכב משני היבטים: האחד - עצם קיום ה"מוניטין", והשני - זכויות הקנין של התובע בו (ע"א 945/06 General Mills Inc. נ' משובח תעשיות מזון בע"מ, פסקה 7 (לא פורסם, 1.10.2009) (להלן: ענין אפרופו)). יסוד ה"הטעייה" משמעו קיומו של חשש סביר כי הציבור יוטעה בקשר למוניטין של המוצר או השירות, כך שיעלה בידי הנתבע ליטול ולנצל מוניטין השייך לתובע. העוולה בניסוחה המחודש בחוק עוולות מסחריות פורשת את הגנת המוניטין הן על טובין והן על שירותים (ראו בענין זה הצעת חוק לאיסור תחרות לא הוגנת, התשנ"ו-1996, ה"ח 2471 מיום 3.1.1996, בעמ' 347). סעיף 1(ב) לחוק קובע הגנה מסוימת מפני ביצוע עוולה של גניבת עין למי שמשתמש בשמו בתום לב לתיאור עיסקו. הגנה זו היא אחד הביטויים לאיזון שיצר המחוקק, בהגנה מפני גניבת עין, בין אינטרס העוסק, בעל המוניטין, לבין אינטרסים נוגדים, ובמקרה זה אינטרס של עוסק אחר להשתמש בשמו האמיתי לצורך תיאור עיסקו. 19. נשקיף על המקרה שלפנינו על רקע יסודות עוולת גניבת העין. נדון תחילה ביסוד המוניטין, על שני היבטיו - עצם קיומו של מוניטין, והבעלות בו; לאחר מכן נידרש ליסוד ההטעייה; לבסוף נתייחס לסוגיית השימוש בשם בתום לב, ככל שהיא עולה בענייננו. השאלות העיקריות העולות בהקשר לענייננו הן: האם בהתחשב באופי פעילותם של שני הארגונים - אורט-עולמי ואורט-ישראל - וטיב היחס ביניהם, ניתן לומר כי בידי אורט-ישראל קיים מוניטין בלעדי, הראוי להגנה בישראל, באופן המייחד לה בלבד את השימוש בישראל בסימן "אורט", תוך שלילת זכות דומה מאורט-עולמי? האם שימוש אורט-עולמי בסימן "אורט" באותיות אנגליות בלבד - World ORT - יוצר חשש הטעייה בציבור ביחס לארגון אורט-ישראל ולפעילותו? האם עומדת לאורט-עולמי הגנה של שימוש בתום לב בסימן "אורט" בפעילותה בישראל לקידום מטרותיה? קיום מוניטין 20. אף שהמושג מוניטין אינו מופיע בהגדרת יסודות עוולת גניבת העין בחוק עוולות מסחריות, הפסיקה הכירה בו כיסוד מכונן של העוולה (ע"א 6316/03 אילן זגגות רכב בע"מ נ' ברוך ובניו זגגות רכב בע"מ, פסקה 5 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין (לא פורסם, 1.8.2007) (להלן: ענין קארגלס)). ההגנה על המוניטין היא-היא תכליתה של עוולה זו (ענין עיתון משפחה, בעמ' 941-942; רע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies De Saint Gobain, פ"ד מה(3) 224, 230-231 (1991) (להלן: ענין פניציה); ע"א 634/89 ריין נ' Fuji Electronics Mfg Co., פ"ד מה(4) 837, 846 (1991) (להלן: ענין ריין)). 21. המושג "מוניטין" הוא מורכב, והגדרתו אינה פשוטה. בנסיון להגדיר מושג זה לצורך עוולת גניבת העין, נעשתה אבחנה בין שני סוגים של מוניטין: מוניטין הקשור בתדמיתו החיובית של היצרן, המקרינה על תדמיתם של מוצריו, ומוניטין הקשור בתדמיתו של המוצר עצמו, גם אם היצרן עצמו אינו מוכר בציבור. התייחס לכך בית המשפט בענין אפרופו (המשנה לנשיאה ריבלין): "המוניטין מן הסוג הראשון קשור למוניטין של היצרן... בסוג זה של מוניטין, תדמיתו החיובית של היצרן בעיני הציבור מקרינה על מכלול המוצרים המיוצרים על ידו, ויוצרת את המוניטין שלהם. המוניטין מן הסוג השני קשור למוצר עצמו, גם אם היצרן אינו מוכר לציבור, או אינו זוכה לתדמית חיובית בעיני הציבור. מוניטין זה נוצר בעקבות השם הטוב שהמוצר קונה לעצמו בקרב הצרכנים" (שם, פסקה 8; כן ראו דנ"א 8910/09 General Mills Inc. נ' משובח תעשיות מזון בע"מ (לא פורסם, 4.7.2010); והשוו במשפט האנגלי: John Drysdale & Michael Silverleaf, Passing Off: Law and Practice 28-29 (2d ed. 1995)). לכאורה, בענייננו מדובר במוניטין מן הסוג הראשון מבין השניים, הקשור בתדמית "היצרן" - הוא הארגון הפועל להשגת מטרותיו, ולא בתדמיתו של "המוצר" - הן הפעילויות של ארגוני אורט בתחום החינוך, באמצעות תרומות נדבנים. ככל שנילווה לסימן "אורט" מוניטין, הוא מזוהה עם גופי צדקה, המהווים הסתעפות מארגון אורט ההסטורי, הפועלים באמצעות תרומות לפיתוח החינוך בקהילות היהודיות בתפוצות ובישראל. 22. בין בעלי הדין לא היתה מחלוקת של ממש כי לסימן "אורט", בהקשר לארגוני הצדקה הנושאים אותו, מתלווה מטען הסטורי, המזוהה עם תדמית שם טוב, המלווה את הגורם הנושא אותו. אולם שאלה היא, האם מדובר ב"מוניטין" במשמעות אליה מתייחסת - ועליו מגינה - עוולת גניבת העין. יתכן לומר, כי פעילות של גוף שאיננה עיסקית במהותה, אלא עיקרה בפעולות צדקה הממומנות בכספי צדקה של נדבנים, איננה מקימה "מוניטין" במובן עוולת גניבת העין. שהרי, כל עיקרה של עוולה זו בהגנה על עוסק בתחום התחרות העיסקית מפני התערבות לא הוגנת של מתחרה, המבקש לגזול, באמצעות מעשי הטעייה, את תדמיתו הטובה של היצרן או של מוצריו. לכאורה, הגנה זו אינה נדרשת לתחום פעילות ארגון שיסודו במפעלי צדקה, שאין לו ציבור לקוחות ה"רוכשים" את מוצריו או את שירותיו, ואין לו מתחרים בשוק המבקשים לגזול את תדמיתו העיסקית כדי להפיק ממנה רווח. תתכן, אפוא, אבחנה בין מושג ה"מוניטין", שהוא הערך המוגן בעוולת גניבת העין בהקשר לגורמים עיסקיים, לבין "שם טוב" של גופים וארגונים הפועלים לצדקה, שאיננו מוגן ככזה במסגרת העוולה, אף כי אפשר שהגנה על שם טוב כזה מפני תחרות והטעייה מצויה במסגרות חוק אחרות (על האבחנה בין "goodwill" (מוניטין עיסקי) ל-"reputation" (שם טוב) גרידא, ראו Christopher Wadlow, The Law of Passing Off: Unfair Competition by Misrepresentation 111 (3d ed. 2004) (להלן: Wadlow)). 23. האבחנה בין מוניטין עיסקי, המוגן על ידי עוולת גניבת העין, לבין "שם טוב" שאינו זוכה להגנה זו, אינה קלה ליישום: גרעין האבחנה טמון בשאלה האם מדובר במוניטין בעל משמעות עיסקית, המבטא אינטרס קנייני מובהק, הזכאי להגנה מפני פגיעה, או שמא מדובר בשם טוב שאין לו משמעות קניינית בתחום העיסקי. על אופיו של המוניטין המוגן מכח העוולה נאמר: "המושג מוניטין קשה להגדרה מדוייקת וממצה. הכוונה היא לתדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות-בכוח, אשר מעוניינים ברכישתו של המוצר" (רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 315 (1990) (להלן: ענין ליבוביץ); כן ראו: ענין ריין, בעמ' 846; ענין אפרופו, פסקה 8; והשוו במשפט האנגלי: Inland Revenue Commissioners v. Muller & Co’s Margarine Ltd., [1901] A.C. 217 (H.L.)). ואכן, המוניטין המוגן על ידי עוולת גניבת העין אינו אינטרס מופשט של התובע בשמו הטוב, אלא אינטרס כלכלי מובהק ב"כוח השוק" של עסקו. זהו "כח משיכת הלקוחות" של העוסק (ענין קארגלס, פסקה 3 לפסק דינה של השופטת נאור). עוולת גניבת העין עוסקת במאטריה מסחרית, ב"נכס ש[המעוול] מוכר, או שירות שהוא נותן"; העוולה "נועדה להגן מפני הפקת רווח מהמוניטין של המוצר בדרך של הצעתו למכירה, ולא מפני פגיעה אפשרית עקיפה, שאינה קשורה לרווח שנוצר ממכירת המוצר המחקה" (ענין אפרופו, פסקה 15 (ההדגשה אינה במקור); והשוו ע"א 523/91 כהן נ' נדיר, פ"ד מט(2) 353, 362 (1995) (להלן: ענין נדיר)). ואכן, על הקשרו העיסקי-מסחרי של המוניטין (goodwill) נאמר: “It cannot mean some airy-fairy general reputation in the business or commercial community, which is unrelated to the buying and selling or dealing with customers, which is the essence of the business of any trading company” (Lonrho plc v. Fayed (No. 5), [1994] 1 All E.R. 188 (C.A.)). 24. פעילותה של אורט-ישראל היא פעילות פילנתרופית במהותה, שעיקרה בקידום החינוך המקצועי בישראל באמצעות תרומות. על רקע זה עולה ספק האם השימוש בסימן "אורט" על ידה מקנה לה "מוניטין" במשמעות אליה מכוונת עוולת גניבת העין. לכאורה, האינטרס עליו מבקשת המשיבה להגן אינו אינטרס עיסקי-חומרי, אלא הגנה על "שמה הטוב" כארגון המבצע פעולות חשובות בתחום החינוך, המלווה בחשש שמא פעולות צדקה שהיא עושה בישראל עלולות להיזקף בטעות לזכותה של אורט-עולמי, ולגרוע מהקרדיט שהציבור בישראל נותן לאורט-ישראל. אפשר אף כי ברקע חששה של אורט-ישראל מונחת האפשרות כי תורמים פוטנציאליים לא יבחינו על נקלה בינה לבין אורט-עולמי, ויפנו תרומותיהם בטעות לארגון העולמי (השוו: המ' (מחוזי י-ם) 34/57 ועד העדה הספרדית נ' מולכו, פ"מ טו 22, 29-35 (1957); א.ח. זליגסון דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם 118 (1972) (להלן: זליגסון); ובמשפט האנגלי: David Kitchin et al., Kerly’s Law of Trade Marks and Trade Names 449-450, 452-453 (14th ed. 2005) (להלן: Kerly)). ואמנם, המניע מאחורי התנגדותה של אורט-ישראל לשימוש אורט-עולמי בסימן "אורט" אינו נובע מחשש לפגיעה בתדמיתם של "מוצרים" או "שירותים" שאורט-ישראל מוכרת, כביכול, ללקוחותיה, משאין היא מוכרת כלל מוצרים ושירותים כאלה (השוו במשפט האנגלי: British Diabetic Ass’n v. Diabetic Soc’y Ltd., [1995] 4 All E.R. 812 (Ch.) (להלן: ענין ארגוני הסכרת)). הטעם האמיתי להתנגדותה לשימוש בסימן על ידי אורט-עולמי נובע, כך נראה, מרצונה להבטיח לעצמה את המונופולין על הפעילות הפילנתרופית בתחום החינוך המקצועי בישראל, ומחשש לקיום תחרות עם אורט-עולמי בהזרמת תרומות לפעילויות השונות. גם אם ניתן להבין את הצורך בתיאום והסדרה של פעילותם המקבילה של ארגוני אורט השונים בישראל - העולמי והמדינתי - קשה לומר כי האינטרס המדריך את אורט-ישראל מצוי "בגרעין הקשה" של מושג ה"מוניטין", במשמעות לה ניתנה ההגנה בעוולת גניבת העין. 25. במדינות שונות הוכרה זכות התביעה של ארגוני צדקה בעוולת גניבת העין, אך לעתים היא צומצמה לשימוש במוניטין לצורך גיוס תרומות ותמיכה כספית, ולא להיבטים רחבים יותר של השימוש בשם (ראו: Wadlow, בעמ' 137-141, 144-145; ענין ארגוני הסכרת; Purcell v. Summers, 145 F.2d 979, 985-988 (4th Cir. 1944); Am. Gold Star Mothers Inc. v. Nat’l Gold Star Mothers Inc., 191 F.2d 488, 489-490 (D.C. Cir. 1951); Arabian Muslim Ass’n v. Canadian Islamic Centre, (2004) 36 C.P.R.4th 6 (Alta. Q.B.); Holy Apostolic & Catholic Church of the E. (Assyrian) Austl. NSW Parish Ass’n v. A.G. (1989) 16 I.P.R. 619 (Austl.)). 26. עמדת אורט-ישראל, הטוענת לבלעדיות בזכות השימוש בסימן "אורט", מעוררת מידה לא מעטה של אי-נחת, משיש בה פגיעה בפעילות רצויה וחשובה מנקודת מבט חברתית. שהרי, ככל שירבו ארגוני צדקה שיקדמו מטרות חברתיות חשובות כן ייטב, וכך יצא הציבור נשכר, אפילו מדובר בתחומי פעילות דומים, או אף זהים. עמד על כך בית משפט אמריקאי: “Reasons which may be all-sufficient to induce a court torestrain a defendant from making money that a plaintiff is entitled to make, may be wholly inadequate to warrant such interference where it is a question of doing good deeds... The work as well as the workers should be considered, and chiefly considered; because it is more important that philanthropic work should be done than that any particular person should have the gratification of doing it” (Colonial Dames of Am. v. Colonial Dames of N.Y., 60 N.Y.S. 302 (N.Y. 1899)). 27. עולים, אפוא, סימני שאלה באשר להיקף ההגנה שעוולת גניבת העין מעניקה לשימוש בשם לצורך זיהויו של ארגון פילנתרופי. אין הכרח להכריע בהם, ונוכל להותיר לעת מצוא את ההכרעה בשאלת היקף ההגנה על מוניטין של ארגון צדקה לצורך עוולת גניבת העין. זאת, מאחר שניתן להכריע בהליך זה גם בלא קביעה נחרצת בענין זה. לצורך המשך ניתוח יסודות העוולה, נצא מן ההנחה כי לסימן "אורט" יש מוניטין במשמעות הרלבנטית לעוולת גניבת העין. הבעלות במוניטין 28. הפסיקה עסקה בהרחבה בשאלת עצם קיומו של מוניטין ודרכי הוכחתו (ראו, למשל: ענין פניציה, בעמ' 245-247, 250-251; ענין ריין, בעמ' 848-850; ענין נדיר, בעמ' 360-362; ע"א 5689/94 ורגוס בע"מ נ' נגה הנדסה בע"מ, פ"ד נב(1) 521, 527 (1998)). מנגד, מקרים בהם מתקיים מוניטין, אך הצדדים חלוקים באשר לזהות בעליו, זכו להתייחסות מעטה בלבד (לגבי תופעה דומה במשפט האנגלי, ראו Wadlow, בעמ' 180-181). בעית הבעלות במוניטין נחלקת לשתי בעיות-משנה: ראשית, יש לברר את זהות הבעלים ה"מקורי" במוניטין, עם היווצרו; שנית, יש לבדוק האם המוניטין נותר בידי הבעלים, או הועבר לידיים אחרות (ראו: ענין אפרופו, פסקאות 11-13; ענין אווזי, פסקה 12; והשוו במשפט האנגלי: Wadlow, בעמ' 180-185, 216-217; ובמשפט האמריקאי: 74 Am. Jur. 2d Trademarks and Tradenames § 130, at 782 (2001)). 29. בסוגיית זהותו של הבעלים ה"מקורי" במוניטין, נוטה הפסיקה להתייחס לשני מבחנים נפרדים, שאינם עולים, בהכרח, בקנה אחד (השוו במשפט האנגלי: Wadlow, בעמ' 183-184): מבחן אחד הוא, מי יצר את המוניטין: "הבעלות במוניטין שייכת למי שיוצר את המוניטין, לגורם שאפשר לראות בו את המקור למוניטין שיש למוצר..." (ענין אפרופו, פסקה 8; והשוו ענין ליבוביץ, בעמ' 318; מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 250-251 (2002) (להלן: דויטש)). מבחן אחר הוא, מיהו הגורם שהציבור קושר את המוניטין אליו: "על התובע להוכיח, כי רכש מוניטין בטובין, באופן שהציבור מזהה את תדמיתם החיובית של הטובין עם התובע" (ענין ריין, בעמ' 845; ענין עיתון משפחה, בעמ' 942; ענין פרוינדליך, בעמ' 866). 30. במקרה הנוכחי יש לבחון, תחילה, האם הבעלים המקורי של המוניטין הקשור בשם "אורט" בישראל הוא המשיבה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, או המערערת, או שמא ניתן לייחס את הבעלות המקורית בסימן זה לשתיהן. בחינת שאלה זו מצביעה על כך כי הן המערערת והן המשיבה עשויות להיחשב בעלים מקורי של המוניטין בשם "אורט" בישראל, וזאת בהתאם לכל אחד משני המבחנים שפורטו לעיל. אשר למבחן הגורם האחראי ליצירת המוניטין: בית משפט קמא ציין את פעילותה הענפה והעצמאית של המשיבה בישראל. עם זאת, לא ניתן להתעלם מאחריותה של המערערת לבניית המוניטין של "אורט" בישראל, וזאת נוכח פעילותה הענפה במשך שנים רבות הקשורה בישראל, בעצם הקמתו של ארגון אורט-ישראל, בהעברת כספי תרומות לארגון בישראל, בשותפות ארגונית עם המשיבה, ובשל התרומה שפעילותה הבינלאומית של המערערת תרמה לשמו הטוב של "אורט" בישראל; ואכן, לא אחת, פעילות הנעשית מחוץ לישראל עשויה ליצור מוניטין בישראל (השוו: ע"א 6181/96 קרדי נ' Bacardi & Company Limited, פ"ד נב(3) 276, 283-284 (1998); בג"ץ 476/82 אורלוגד בע"מ נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, פ"ד לט(2) 148 (1985)). אשר למבחן הגורם המזוהה עם המוניטין בציבור: שני הצדדים הציגו סקרי דעת קהל, ובהם נתונים לענין זה. בחינת הסקרים מעלה, כי אף שהמשיבה מוכרת יותר לציבור בישראל, גם פעילותה וזהותה של אורט-עולמי מוכרות, וזוכות לתהודה בישראל. 31. לא ניתן, אפוא, לראות באחד מן הארגונים שלפנינו כזכאי יחיד ובלעדי למוניטין בסימן "אורט" בישראל, עם היווצרו. יתר על כן, מערכת היחסים בין שני הארגונים לאורך השנים, עד לפרוץ המחלוקת, מתאפיינת בשיתוף ביניהם בזכויות בנכסי המוניטין שלהם, עד כדי יצירת בעלות משותפת בהם. מסקנה זו עולה מן הנסיבות שכבר הוזכרו: פעילותם של שני הארגונים לאורך שנים תוך שיתוף פעולה הדוק, והשימוש המשותף לשניהם בסימן "אורט" בישראל לאורך שנים רבות. על רקע זה, מתבקשת, לכאורה, המסקנה, כי קמה למערערת, ביחד עם המשיבה, זכות משותפת בישראל במוניטין לסימן "אורט", ולכן אין לאסור על אורט-עולמי לעשות שימוש בסימן זה בישראל (השוו דברי השופטת נאור בענין קארגלס, פסקה 13 לפסק דינה; ובמשפט האנגלי: Kerly, בעמ' 455-456). על אחת כמה וכמה כך הוא, בנסיבות שבהן השימוש שעושה אורט-עולמי בסימן "אורט" בישראל אינו כרוך בחשש הטעייה של הציבור, ולכך נתייחס להלן. הטעייה 32. היסוד השני בעוולת גניבת העין הוא יסוד ה"הטעייה". "בבוחנו תנאי זה של הטעייה שומה עליו, על בית-המשפט, לבחון אם קיים חשש סביר להטעיית הציבור" (ענין עיתון משפחה, בעמ' 949; ענין פרוינדליך, בעמ' 866; ענין אווזי, פסקה 12). בהלכה הפסוקה הוגדרו שלושה מבחנים מרכזיים, שבאמצעותם נבחן החשש הסביר להטעייה: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הטובין וחוג הלקוחות; ומבחן יתר נסיבות הענין (ראו: ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט כפר-סבא בע"מ ופרוביסק בע"מ נ' חברת ל' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד יח(3) 275, 278 (1964); ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873, 901-903 (2004) (להלן: ענין טוטו זהב); ענין עיתון משפחה, בעמ' 949-950). הגנת העוולה ניתנת לא רק בנסיבות בהן הנכס או השירות עלולים להיחשב בטעות כנכס או שירות שמקורם בעוסק אחר, אלא די בכך שייחשבו בטעות כבעלי קשר לעוסק אחר (דויטש, בעמ' 57-58; ע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' גייל, פסקה 52 (לא פורסם, 29.12.2010)). 33. ענייננו כאן במוניטין הנילווה לשם "אורט" ולסימנים הקשורים בו, ולא במוניטין המתייחס לפעולות הנעשות על ידי הצדדים במסגרת פעילותם הפילנתרופית-חינוכית. השאלה היא, האם יש בשמה ובסמליה של המערערת כדי לעורר חשש סביר שהציבור יוטעה לחשוב כי לא היא - אורט-עולמי - ניצבת בפניו, אלא המשיבה - אורט-ישראל. לדעתי, חשש כזה אינו מתעורר. 34. כפי שכבר צויין, כיום מקפידה אורט-עולמי להשתמש בשמה המלא, World ORT, הן בחוץ לארץ והן בישראל. הסמל המשמש אותה בישראל כיום מורכב משם זה, כשהוא כתוב אנגלית ומודפס על גבי שרטוט של גלובוס אליפטי, ומתחתיו הסיסמא "Educating for Life"; בסמל ששימש את המערערת לעת מתן פסק הדין קמא, והמשמש אותה גם כיום במישור הבינלאומי ומחוץ לישראל, מופיעה המילה "ORT" על גבי שרטוט מפורט יותר של גלובוס, כשמעליו השם המלא "WORLD ORT" ומתחתיו הסיסמא "Educating for Life". המשיבה, לעומת זאת, עושה שימוש בשם "אורט", או "אורט ישראל", הכתובים בעברית; בסמלה מופיעה המילה "אורט" בעברית בעיצוב מיוחד ובולט, שבו משמשות בתור האות "א" והאות "ט", בהתאמה, צורות מקבילות ומהופכות של מעין V מהופכת ו-V רגילה. כחלק מהאות "א" ב"אורט" מופיעה גם המילה "ORT" בכתב מוקטן, וברקע הסמל ניצבת אליפסה ריקה. הקו המאבחן העיקרי בין סמלה של אורט-ישראל וזה של אורט-עולמי הוא בכך שהדגש בסימן הישראלי הוא כיתובו הבולט של "אורט" בעברית; לעומת זאת, בסמלה של אורט-עולמי, הסימן הבולט הוא World ORT באנגלית, כאשר גם המונח World וגם כיתוב הסמל כולו באנגלית בלבד מבהירים כי מדובר בגוף עולמי, הנבדל מגוף פנים-ישראלי. למען הנוחות, נציג את שלושת הסמלים זה לצד זה: אורט-ישראל אורט-עולמי סמל בשימוש בישראל אורט-עולמי סמל בשימוש בינלאומי נבחן, האם השימוש שעושה המערערת בשמה וסמליה, כמתואר, עולה כדי חשש סביר להטעייה, על פי המבחנים שנמנו לעיל. 35. מבחן המראה והצליל: "זהו המבחן המרכזי מבין השלושה. מהותו של מבחן זה הינה השוואת החזות והצליל של שני הסימנים לצורך בחינת מידת הדמיון ביניהם. קביעת קיומו, או היעדרו, של דמיון תיעשה תוך השוואת שני הסימנים בשלמותם אף כאשר כוללים הסימנים רכיב משותף שהינו תיאורי במהותו" (רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 451 (2003) (להלן: ענין טעם טבע); ענין טוטו זהב, בעמ' 901-902). בחינת סמלי הצדדים בשלמותם מראה בבירור כי לא עולה חשש של ממש להטעייה. המכנה המשותף לשני הסמלים הוא השימוש בשם "ORT" באנגלית, אך רב מאד המבדיל והמפריד ביניהם על המשותף להם. היסוד העיקרי והבולט ביותר המבדיל בין שני הסימנים טמון בכך שהסימן הישראלי כתוב בעיקרו עברית, גם אם בצדו הימני מצוי גם כיתוב של השם ORT באנגלית, אך באופן מוצנע ולא בולט לעין. מהסימן הכתוב עברית עולה בבירור כי מדובר בארגון אורט פנים-ישראלי. לעומת זאת, הסימן בו משתמשת המערערת בישראל כתוב כולו אנגלית בלבד, ולסימן ORT מתווספת המילה World, המבליטה את היותו של הארגון גוף עולמי, נפרד מהארגון הפנים-מדינתי. ציור הגלובוס ברקע, כשעליו מוטבע הסימן World ORT, מחזק את הרושם, החד-משמעי בלאו הכי, כי מדובר בארגון עולמי, השונה מהארגון הפנים-מדינתי הישראלי. ההבדלים בין סימן "אורט", הכתוב עברית, לבין סימן World ORT, המתנוסס על גבי גלובוס וכולל את תוספת האמירה "Educating for Life", הם ברורים ובולטים, ואין בהם חשש הטעייה ביחס למתבונן סביר (ע"א 1123/04 Canali S.P.A נ' Canal Jean CO, פסקה 5 (לא פורסם, 13.1.2005); ע"א 1677/05 Deutsche Telekom AG נ' E! Entertainment Television Inc., פסקאות 14-15 (לא פורסם, 29.6.2006); ע"א 4410/06 אנ.אר.ג'י אינטרנשיונל בע"מ נ' Texaco Inc., פסקה 17 (לא פורסם, 31.8.2010)). השוני בסימניהם של שני הגופים נותן ביטוי להיותם גופים נפרדים, הפועלים באופן עצמאי זה מזה; השימוש המשותף בסימן "אורט", מבטא את הקו המאחד בין שני הארגונים, שלהם מטרות משותפות, ואת היותם שני ענפים המשתרגים מגזע אחד, הוא "אורט" ההסטורי. המשותף והשונה בשימוש בסימנים בידי שני הארגונים, הכוללים את המילה "אורט", משקפים נכונה את המציאות הקיימת ביחס למעמדם, ומכל מקום, אינם מולידים חשש סביר להטעייה. ההנחה ביסוד הדברים האמורים היא, כי לצורך שמירת האבחנה הראויה בין הארגון העולמי לבין הארגון הפנים-מדינתי, על אורט-עולמי להשתמש בשמה המלא באנגלית בכל מצג שהוא - בין בכתב ובין בעל פה - שבו היא מציגה את ארגונה בישראל, גם אם הסמל הגרפי אינו מופיע בו. 36. מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות: מבחן זה בוחן "האם בעלות-הדין מספקות את אותה 'סחורה' ופונות לאותו חוג לקוחות?... האם באותו תחום שבו עוסקות בעלות הדין קיים חשש ממשי שהציבור לא יבחין בין ה'סחורות' המסופקות על-ידי בעלות-הדין? למשל: האם מדובר במוצר יום-יומי שרמת הבדיקה שעורכים בו הלקוחות טרם רכישתם אותו היא נמוכה, שאז יש להקפיד הקפדה יתירה על ההבחנה בין הסימנים, או שמא מדובר במוצר שרכישתו, מעצם טיבה, מצריכה בדיקה מעמיקה יותר, שאז החשש כי הציבור לא יבחין בין הסחורות השונות נמוך יותר" (ע"א 2626/95 מלון הנסיכה נתניה בע"מ נ' לקסן ישראל בע"מ, פ"ד נא(3) 802, 805-806 (1997); ע"א 210/65 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' בנק "אגודת ישראל" בע"מ, פ"ד יט(2) 673, 675-676 (1965) (להלן: ענין בנק אגוד)). מבחן זה, על פי טיבו, הולם פעילות עיסקית מובהקת, שעניינה בפנייה לציבור הרחב לצורך מכירת מוצרים או שירותים, ונוצר חשש הטעייה בין מתחרים. מבחן זה אינו מתאים לפעילות ציבורית המתאפיינת במעשי צדקה שמקורם בכספי תרומות. אולם אפילו נאמר כי גם בתחום זה עלול להיווצר חשש הטעייה ביחס לגופים בעלי שמות דומים מבחינת יעדי תרומות הנדבנים, גם אז קיימת אבחנה בפעילותם של אורט-עולמי ואורט-ישראל, המקטינה את הסיכון כי קבוצת הנדבנים הפוטנציאלית תוטעה לחשוב כי אורט-עולמי היא למעשה אורט-ישראל. עיקר פעילותה של המשיבה הוא בניהול רשת בתי ספר בישראל פנימה. המערערת, לעומת זאת, מזוהה עם פעילות אורט במישור הבינלאומי, ועיסוקה בתחום החינוך נושא היבטים רחבים הרבה יותר. גם אם קיימת חפיפה מסוימת בעיסוקם של שני הגופים, מדובר, בכל מקרה, בתחומי פעילות שבהם ציבור "הלקוחות" הפוטנציאלי הקשור עימם יבחן בחינה מעמיקה מיהו הגוף אליו הוא מבקש להזרים את כספי תרומותיו. ברי, כי בטרם יתן התורם את תרומתו, הוא יבדוק היטב מיהו הגוף שאליו הוא מבקש להפנות את תמיכתו הכספית, ויבטיח כי כספו יופנה לארגון שהוא חפץ לחזק את פעילותו - בין הארגון העולמי, ובין הארגון הישראלי. וכך, בתחום מיוחד זה בו אנו עוסקים, החשש מפני טעות בזיהוי הגורם שאליו מבקש התורם להפנות את תרומתו הינו קטן, ואף זניח. 37. ולבסוף, מבחן יתר נסיבות הענין: מבחן זה הינו מבחן כוללני, בלתי מסוים, שבמסגרתו נשקלות שאר הנסיבות הספציפיות של המקרה, אשר לא נכללו במסגרת המבחנים הקודמים (ענין טעם טבע, בעמ' 453, 459; בג"ץ 197/51 קוקה קולה, חברה רשומה בארצות-הברית נ' השותפות ויטה י' פלוטקין ובניו, פ"ד ח 772, 782-784 (1954); גינת, בעמ' 15). בענייננו ראוי להביא בחשבון, במסגרת מבחן-מסגרת זה, את העובדה שבמשך שנים ארוכות פעלו שני הארגונים בצוותא, בשיתוף פעולה מלא ביניהם, ולא עלתה טענה של חשש הטעייה עקב שימוש משותף בסימן "אורט". מסקירת חומר הראיות שהוגש, מצטייר הרושם כי הקרע בין שני הגופים נולד לאו דוקא בשל חשש אמיתי להטעיית הציבור מערבוב זהויות בין שניהם, אלא ממתחים בינאישיים בין הגורמים המנהלים, אשר תרמו יותר מכל לנתק שארע. יתר על כן, אורט-עולמי פועלת ברחבי העולם במקביל לגופי "אורט" מדינתיים בארצות שונות. אורט-ישראל, מצידה, פועלת בארצות הברית במקביל ל-ORT America, תוך שימוש בסימן "אורט", ומאז שנות ה-20 של המאה שעברה ועד שנת 2007 - במקביל לשני ארגוני "אורט" אמריקאיים: American ORT ו-Women’s American ORT. מתמונת מצב זו עולה, כי הארגונים השונים הקשורים באורט בעולם פועלים במקביל אלה לאלה, הן בהקשר הפנים-מדינתי והן בהקשר הכלל-עולמי, וכולם משתמשים בסימן "אורט" בשינויים המתחייבים, שנועדו לאפשר הבחנה ראויה ביניהם. הסימנים השונים הכוללים את השם "אורט", עם קווי אבחנה בין אלה לאלה, משקפים את המציאות האמיתית בארגון מיוחד זה, הבנוי ענפים ותתי ענפים, הפועלים, תוך שמירת עצמאותם, לקידום מטרות-גג משותפות, כאשר הסימן "אורט" מבטא את הזיקה המשותפת ביניהם. 38. מסקנתי היא, אפוא, כי לא עולה חשש סביר כי שימושה של אורט-עולמי בשמה המלא, באנגלית בלבד, או בשני סמליה, הכתובים כולם אנגלית, בלא כיתוב עברית, וכוללים את המונח World ORT בתוספת שרטוט של גלובוס, יביא להטעית הציבור (והשוו: ענין אווזי, פסקה 31; ענין קארגלס, פסקה 11 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין). די שיסוד החשש להטעייה אינו מתקיים כדי להוביל למסקנה כי עוולת גניבת העין אינה מתקיימת במקרה זה. מסקנה זו מתיישבת היטב גם עם הצורך באיזון ראוי בין המטרות הטמונות בערך המוגן של עוולת גניבת העין, לבין האינטרסים הנוגדים של חופש התחרות וחופש העיסוק. פעילותם של גופים שונים, גם אם למטרות משותפות או דומות, הינה מותרת בחברה ובכלכלה חופשית, ואין לשים עליה מגבלות וסייגים אלא במידה שהדבר גורם נזק בלתי מידתי לאינטרס מוגן אחר. על אחת כמה וכמה, כשמדובר בפעילות צדקה שנועדה להיטיב עם הציבור, שככל שירבו כמוה, כן ייטב. בנסיבות ענין זה, לא הוכח נזק, ואף לא חשש לנזק, משימושה של המערערת בשמה הבינלאומי האמיתי לצורך זיהוי פעילותה המותרת גם בישראל. הגנת השם 39. לשם השלמת הדברים, ואף מעבר לנדרש, נתייחס בקצרה גם ל"הגנת השם" המוקנית בסעיף 1(ב) לחוק עוולות מסחריות, הקובע: "שימוש של עוסק בשמו בתום לב לשם מכירת נכס או מתן שירות לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין". כבר נפסק, כי הגנת השם קשורה בהכרת זכותו של אדם להשתמש בשמו האמיתי בעיסקו כסימן זהותו בהקשר הפרטי, המשפחתי ואף הלאומי. השימוש בשם האמיתי של האדם טומן בחובו הנחה מובנית כי הוא נעשה בתום לב, ועל פי רוב החשש להטעיית הציבור בנסיבות אלה קטן יותר מאשר במצב רגיל. השימוש בשמו האמיתי של אדם לצורך עיסקו מצביע, מלכתחילה, על הצורך לבדוק בדיקה קפדנית יותר מיהו העסק שעמו מתקשרים, במיוחד אם מדובר בשם נפוץ, נוכח האפשרות שיימצאו גם עסקים אחרים בשם זהה, או בשם דומה. 40. בענין "הגנת השם" על פי סעיף 1(ב) לחוק ראוי להעיר את ההערות הבאות: ראשית, נשמעה דעה לפיה הגנת השם אינה חלה על שמות תאגידים, אלא על שמות יחידים בלבד (ראו, בהתייחס למשפט האנגלי, ענין פרוינדליך, בעמ' 871; והשוו: ענין בנק אגוד, בעמ' 676; בג"ץ 228/65 ל' פרומין ובניו בע"מ נ' חברת פרו-פרו ביסקויט (כפר סבא) בע"מ, פ"ד יט(3) 337, 344 (1965); בר"ע 216/79 פיקנטי - תעשיות מזון (ישראל) בע"מ נ' פיקניק בע"מ, פ"ד לד(2) 167, 168 (1979)). אולם, ספק אם יש הצדקה לשלילה גורפת של הגנה על שמות תאגידים, במקום שבו תאגיד נושא שם עסק בתום לב במשך תקופה ארוכה ביותר, בנסיבות בהן השם הופך סימן זיהוי מובהק של העסק, בדומה לשמו של אדם. בענייננו, הסימן "אורט" מהווה סימן זיהוי של הגופים הקשורים לארגון, והפועלים לקידום החינוך המקצועי בקהילות היהודיות בתפוצות ובישראל באמצעות תרומות נדבנים. סימן זה ראוי ל"הגנת השם" גם כשמדובר בתאגידים, המהווים חלק מארגון הגג, ופועלים במסגרתו (השוו זליגסון, בעמ' 90-91; ובמשפט האנגלי: Wadlow, בעמ' 775-776; Kerly, בעמ' 528-530; וחילוקי הדעות שהתעוררו בענין Parker-Knoll v. Knoll Int’l, [1962] R.P.C. 265 (H.L.)). שנית, "הגנת השם" היא, על פי טיבה, הגנה יחסית בלבד, במובן זה שהיא כפופה בכל מקרה לתנאי כי אין בשימוש בשם כדי להעלות חשש סביר להטעיית הציבור (ענין פרוינדליך, בעמ' 869, 873-874; ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4) 314, 341 (2004)); יוצא מכך, כי גם שימוש בשמו האמיתי של עוסק בתום לב לא יהיה מוגן באופן מוחלט אם השימוש בו עלול להטעות את הציבור (Wadlow, בעמ' 766-767; והשוו התייחסותו של דויטש, בעמ' 61). משמעות הדבר היא, כי גם אילו נזקקנו ל"הגנת השם" בעניינה של המערערת, גם אז לא היה מדובר בהגנה מוחלטת, שכן גם בהנחה שהמערערת משתמשת בתום לב בשמה ההסטורי, לא היה בכך בלבד כדי לשלול את אחריותה לעוולת גניבת העין אילו נתקיים בשימוש בשם יסוד של חשש הטעייה (גינת, בעמ' 38-39). אולם, כאמור, יסוד ההטעייה אינו מתקיים במערערת במקרה זה, ומכאן שלא הוכחה אחריותה לביצוע עוולת גניבת העין. הגנה על סימן מסחר לא רשום 41. הצדדים בערעור לא התייחסו במישרין לסוגיה שעלתה בפסק הדין קמא בענין הפרה, לכאורה, של זכויות בעל סימן מסחר לא רשום, ובערעור לא פותח דיון וניתוח בשאלה זו. הן המערערת והן המשיבה התמקדו בטיעוניהם בבחינת חלותה של עוולת גניבת העין על ענין זה, ויש, על כן, לראות את שאלת ההגנה על בעל סימן מסחר לא רשום, על פי דיני סימני מסחר, כסוגיה שנזנחה למעשה. עם זאת יצויין, כי לאור הניתוח שהובא לעיל, טענה זו נדונה אף היא לכשלון, ולו נוכח הוראות סעיף 47 לפקודת סימני מסחר, המשמש הגנה לשימוש אמת בשם עסק ביחס לסימן מסחר רשום, ומקל וחומר - ביחס לסימן מסחר לא רשום. סוף דבר 42. ההליכים המשפטיים המתנהלים תקופה ארוכה בין שני ארגונים חשובים של אורט - אורט-עולמי ואורט-ישראל - סביב השימוש בשם "אורט" בישראל מותירים תחושה קשה. דומה כי מתחת למסווה המלאכותי של מאבק על השימוש בשם "אורט" טמון נסיון של ארגון אורט מקומי למנוע פעילות בישראל של ארגון צדקה עולמי לקידום החינוך המקצועי בכספי תרומות, ולהותיר לארגון המדינתי בלעדיות בפעילות בתחום זה, משל היו לפנינו שתי חברות עיסקיות הנאבקות על שוק לקוחות. תחרות עיסקית-כלכלית אינה נאסרת ככל שהיא מתנהלת בתום לב ובהגינות, במסגרת הנורמות המקובלות. על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר מדובר בגופי צדקה, שכל פעילותם נועדה להיטיב עם הציבור, וככל שירבו בכך - בין בארץ ובין בעולם - כן ייטב. טענות המשיבה כנגד המערערת בדבר גניבת עין עקב שימוש בשמה ההסטורי מקדמת דנא טוב היה להן שלא תישמענה, בשים לב לאבחנות הברורות בשימוש בסימן "אורט", המאפשרות אבחנה בנקל בין שני הגופים. דומה, כי המחלוקת האמיתית בין שני הארגונים - מעבר לאי ההבנות במערכת היחסים הבינאישית - נוגעת לאותם תחומי פעילות שבהם קיימת חפיפה מלאה בין שני הגופים. חפיפה כזו אינה נאסרת, אך אפשר וראוי היה כי ראשי הארגונים ישכילו להסדיר ביניהם, תוך הבנה, את שטחי הפעילות שלהם בישראל, ואת הדרך להבטיח שיתוף פעולה ביניהם לצורך קידום האינטרס הציבורי. 43. מכל מקום, יש להצטער על השחתת הזמן והמשאבים החשובים - האנושיים והכספיים - במאבקי הארגונים על השימוש בשם, שאין בהם תכלית ותוחלת. כדברי בית המשפט האנגלי בענין ארגוני הסכרת: “A passing-off action by one charity against another is on the face of it... a deplorable, even scandalous thing to occur. Charities solicit donations from the public... in the expectation that donations will be spent on furtherance of the charity’s purposes. Even for a lawyer it is a difficult mental feat to recognise this very expensive litigation as helping the diabetics whose subscriptions and gifts will be the ultimate source of payment of the lawyers’ bills.” אכן, הגיעה העת לשים סוף פסוק למחלוקת זו בין גופים הקשורים ביניהם קשר הדוק, הן בתולדותיהם ההסטוריים והן במטרותיהם המשותפות, וככל שאלה תקודמנה, כן ייטב לציבור בישראל. 44. סיכומו של דבר: אציע לקבל את הערעור, ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא. פועל יוצא מכך הוא, כי בפעילותה בישראל, רשאית המערערת להשתמש בשמה המלא, באנגלית בלבד, הכולל את המילים "World ORT", ובלא כל תוספת בעברית, באופן המבטא את היותה ארגון אורט עולמי, להבדיל מארגון פנים-מדינתי בישראל. הסמל בו משתמשת אורט-עולמי נכון לעת זו עונה על התנאים האמורים. המשיבה תשא בשכ"ט עו"ד המערערת בשתי הערכאות בסך 40,000 ש"ח. המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט נ' הנדל: אני מסכים. לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. סימן מסחרי