שתי עתירות לפסילת זכייתה של המשיבה 2 (להלן: "ראז") במכרז שפירסמה עיריית פתח תקוה (להלן: "העירייה"), לקבלת הצעות למתן שירותי ניקיון, טיפול ואחזקה של גנים ציבוריים. המכרז 1.בחודש נובמבר 2009 פירסמה העירייה מכרז ל"קבלת הצעות לביצוע עבודות ניקיון טיפול ואחזקת גנים ציבוריים לרבות גנים, פארקים, איי תנועה משעולים, חורשות וערוגות מגוננות אשר בשטח שיפוטה של עיריית פתח תקווה" (להלן "המכרז"). לצורכי המכרז חולק שטח העיר לחמישה אזורים, ונקבע כי מציע יוכל לזכות באזור אחד בלבד. המועד להגשת ההצעות היה 6.12.09. 2.בין תנאי הסף של המכרז נכללו התנאים האלה: א. צירוף תעודות על השכלה רלוונטית או תעודה מטעם משרד העבודה על סיווג כגנן, וכן צירוף תעודה המוכיחה השתלמות של 30 שעות בשלוש השנים האחרונות (2006 - 2008). התעודות יכול שיתייחסו למנהל בתאגיד המציע. ב. צירוף "נספח תמחירים - עלות שכר למעביד לכל שעת עבודה", שנוסחו צורף למסמכי המכרז, ושוב יפרט המציע את מרכיבי השכר המינמלי לעובדיו. המציעים נדרשו למלא הצהרה כי "השכר שישולם על ידנו לעובד עבור שעת עבודה ביום חול רגיל לא יפחת מ ___ ₪ לשעה. עלות השכר למעביד לשעת עבודה ... לא תפחת מ ___ ₪ לשעה". בין תנאי המכרז האחרים היו אלו: ג. המציעים נדרשו להציע מחיר נפרד לאחזקת גנים ומחיר נפרד לניקיון. ד. חלקים מהגנים והשטחים האחרים בכל אזור הוגדרו כשטחים לאחזקה אינטנסיבית וחלקים אחרים כשטחים לאחזקה אקסטנסיבית. ב"כתב הצעת המציע", שדוגמתו נכללה בין מסמכי המכרז, נדרשו המציעים לפרט מחירים חודשיים נפרדים ל"ניקיון אינטנסיבי", "ניקיון אקסטנסיבי", "ניקיון פארק", "גינון אינטנסיבי" ו"גינון אקסטנסיבי". נקבע כתנאי כי "מחיר התשלום לאחזקת השטחים האקסטנסיביים יהיה מחצית מהתשלום לאחזקת השטחים האינטנסיביים". ההצעות, התנהלות ועדת המכרזים, הזכיות והעתירות 3.19 מציעים התמודדו במכרז, ביניהם בעלי הדין דנן: יוסף וייס (להלן "וייס"), אדמונית חברה לגינון בע"מ (להלן: "אדמונית") וראז. ביום 17.12.09 המליצה הלשכה המשפטית של העירייה לפנות ל-17 מהמציעים, כדי שישלימו הגשתם של מסמכים שנדרשו עד ליום 20.12.09. ראז לא הייתה בין המציעים הללו. ביום 23.12.09 קיבלה ראז מכתב מהעירייה שבו התבקשה להמציא, עד ליום 24.12.09, "תעודה על השכלה והשתלמות בהתאם לתנאי המכרז". באותו יום שוחח אחד ממנהלי ראז עם מ"מ מנהל אגף גנים ונוף בעירייה, מר ערן ילון (להלן "ילון"), והבהיר לו שצורפו המסמכים המתאימים להצעה, דהיינו מסמכים לגבי מנהל תחום הגינון בראז, מר יונה ליבנה. למחרת שלחה ראז את תשובתה גם בכתב. 4.ביום 24.12.09 נתנה מ"מ וסגנית היועצת המשפטית של העירייה (להלן: "היועצת המשפטית") חוות דעת, שבה המליצה לפסול שמונה מההצעות בגין אי עמידה בתנאי המכרז, לרבות את הצעתה של ראז. חוות הדעת קבעה כי יש לפסול את ראז בשל אי צירוף תעודות על השכלה ועל השתתפות בהשתלמות כנדרש בתנאי הסף של המכרז. 5.ביום 27.12.09 חזרה בה היועצת המשפטית מהמלצתה לפסול את ראז, לאחר שהתברר לה כי במכרז קודם שפירסמה העירייה נקבע שתנאי הסף של השכלה וניסיון יכולים להתקיים במנהל, אפילו אינו רשום ברשם החברות כדירקטור בחברה. היועצת המשפטית שלחה דוא"ל בעניין זה למזכיר ועדת המכרזים, עם העתק לילון שבו ביקשה ממנו להעבירו גם לידיעת חברי הוועדה. 6.ביום 29.12.09 קיימה ועדת המכרזים דיון (להלן "הישיבה הראשונה") שבו הוצגה בפניה טבלת השוואת מחירים של ההצעות שהוגשו שאותה ערך ילון. היועצת המשפטית הציגה את חוות דעתה לגבי ההצעות המומלצות לפסילה (ראז לא נכללה בחברות שהומלצו לפסילה). הוועדה אימצה את ההמלצות האלו, וערכה שימוע למספר מציעים, ביניהם ראז, לגבי יכולתם לעמוד במחירים שהציעו. בסיום הישיבה המליצה ועדת המכרזים על הזכיות במכרז וראז הוכרזה זוכה באזור ד'. 2. ביום 6.1.10 הודיעה העירייה למציעים את תוצאות המכרז כדלקמן: אדמונית זכתה באזור א', חברת השביל הירוק בע"מ זכתה באזור ב', חברת פיתוח בגן בע"מ זכתה באזור ג', ראז זכתה באזור ד' וחברת רם נוי עפר ופיתוח בע"מ זכתה באזור ה'. 3. חברת טל אופיר שהתמודדה במכרז ולא זכתה עתרה ביום 1.2.10 לבית המשפט המחוזי בתל אביב (עת"מ (ת"א) 10-02-1086) לפסילת זכייתה של אדמונית באזור א'. כתוצאה מהעתירה התברר לעירייה כי טבלת השוואת מחירים של המציעים שערך ילון (להלן: "טבלת ילון"), שהייתה הבסיס לדיון של ועדת המכרזים בישיבה הראשונה, נערכה באופן קלוקל. ילון, ככול הנראה על דעת עצמו, החליט להציג את נתוני הצעות המחיר של אחדים מהמציעים שלא קיימו את דרישת המכרז, באשר ליחס (של 50%) שבין מחירי אחזקה של שטח אקסטנסיבי לבין מחירי האחזקה של שטח אינטנסיבי, באופן שלא תאם את ההצעות. ילון רשם בטבלה שמציעים אלו הציעו מחירים לאחזקת שטחים אקסטנסיביים שהיו 50% ממחיר האחזקה לשטחים אינטנסיביים, כפי דרישת המכרז, וכמובן לא כפי שנרשם בהצעות. בעקבות הדברים האלה הסכימה העירייה לשוב ולדון בוועדת המכרזים בהצעות שהוגשו, טל אופיר נבחרה זוכה באזור א' ועתירתה נמחקה ביום 21.3.10. 4. ביום 8.2.10 כתבה היועצת המשפטית חוות דעת נוספת, שבה עסקה באופן הצגת שבע מההצעות בטבלת ילון, לרבות ההצעות של אדמונית, השביל הירוק ורם נוי אשר זכו במכרז באזורים א', ב' וה' בהתאמה, והמליצה לפסול את ההצעות שלא קיימו את דרישת המכרז באשר ליחס המחירים. כדבריה: "חלק מהנתונים בטבלת ההשוואה שהוצגה בפני הוועדה לא תאמו את הצעות המחיר שהוגשו ע"י המציעים ועל כן החלטת ועדת מכרזים לגבי המכרז הנ"ל התבססה על נתונים שאינם נכונים", וכן: "כפי שהובהר לח"מ, הרי שחוסר ההתאמה הנ"ל נולד כתוצאה מן העובדה שחלק מן המציעים לא מילאו את הצעת המחיר שלהם כנדרש, ובבוא האגף לבדוק את אותן הצעות ולציין את מחיריהן בטבלת ההשוואה, הוא כבר ציין לכאורה בטבלת ההשוואה את המחירים ה"מתוקנים", כפי שהיו צריכים להירשם בהתאם לדרישות המכרז בדבר היות המחיר לשטח האקסטנסיבי בשיעור של 50% מהמחיר לשטח האינטנסיבי". עוד נאמר בחוות הדעת כי יש לערוך למציעות שזכו במכרז שימוע לפני קבלת החלטה לפסילתן. כבר ביום 7.2.10 (יום לפני פרסום חוות הדעת המעודכנת) שלחה העירייה לאדמונית, לשביל הירוק ולרם נוי הזמנות לשימוע בועדת המכרזים ביום 10.2.10 "בעניין האפשרות שועדת המכרזים תחזור בה מהחלטתה מיום 29.12.09". 5. ביום 10.2.10 התכנסה ועדת המכרזים בשנית (להלן "הישיבה השנייה"). היועצת המשפטית הציגה את השינויים שנעשו בטבלת ילון שהוצגה בישיבה הראשונה, לגבי המחירים שנקבו מציעים שלא קיימו אחר תנאי יחס המחירים בין שני סוגי השטחים. במהלך הישיבה העירה אחת מחברות הוועדה שה"מכרז נכתב בצורה לא נכונה", והועלתה האפשרות לפוסלו, או "ללכת לזכייה ולקחת בחשבון את מי שלא הבין". הוועדה ערכה שימוע לשלוש החברות אדמונית, השביל הירוק ורם נוי והחליטה לאשר את הזכיות. 6. ביום 24.2.10 עתר מציע אחר, מרדכי אלפסי, לביטול זכייתה של ראז באזור ד' (עת"מ (ת"א) 10-02-42557). בית המשפט המחוזי בתל אביב נעתר לבקשת אלפסי לצו ביניים, ונתן ביום 26.2.10 צו האוסר את חתימת חוזה ההתקשרות בין ראז לבין העירייה ואת התחלת עבודתה של ראז. 7. ביום 9.3.10 החליט ראש העיר שלא לאשר את החלטת ועדת המכרזים מיום 10.2.10 (להשאיר את זכיות המכרז כפי שנקבעו בישיבה הראשונה), לפסול את הצעותיהן של שלוש המציעות שלא עמדו בתנאי יחס המחירים ולבחור במקומן את חברת טל אופיר גינון ופיתוח בע"מ לאזור א', חברת פורום שתיל בע"מ לאזור ב' ומרדכי אלפסי לאזור ה'. החלטת ראש העיר קיבלה את אישור מועצת העיר בישיבתה ביום 11.3.10, ותוצאות המכרז נחתמו סופית בידי ראש העיר ביום 15.3.10. 8. ביום 18.3.10, לאחר שראש העיר חתם על תוצאות המכרז, חתמה העירייה על חוזים עם הזוכים במכרז, לרבות עם ראז. 9. ביום 24.3.10 הגישה השביל הירוק בע"מ עתירה לבית משפט זה (עת"מ 10-03-42933) נגד ביטול זכייתה מיום 6.1.10 באזור ב'. ביום 8.4.10 הגישה פורום שתיל בע"מ, אשר הוכרזה זוכה ביום 9.3.10 באזור ב' וזכייתה בוטלה בהחלטת ראש העיר מיום 15.3.10, עתירה (עת"מ 10-04-7709) להכרזתה זוכה באזור ב'. בדיון שנערך לפניי ביום 10.5.10 הגיעו הצדדים להסכמה כי השביל הירוק היא שתמשיך בעבודות באזור ב'. עתירת אדמונית 10. ביום 15.4.10 הגישה אדמונית עתירה (עת"מ 18020-04-10) נגד פסילת הצעתה. לטענתה יש לבטל את פסילת הצעתה ולהכריז עליה זוכה באזור ד', ולחלופין לבטל את המכרז. במהלך הדיונים צמצמה אדמונית את עתירתה אך לזכייה או לביטול המכרז באזור ד'. אדמונית טוענת כי התנאי לגבי יחסי מחירים בין שטח אינטנסיבי ואקסטנסיבי חל רק לגבי הגינון ולא לגבי הניקיון, וכי משמעות התנאי היא כי מחיר לדונם גינון אקסטנסיבי יהיה לכל היותר 50% ממחיר לדונם גינון אינטנסיבי. לטענתה היא עמדה בתנאי זה בהציעה 390 ₪ לגינון דונם אינטנסיבי ו- 180 ₪ לגינון דונם אקסטנסיבי, שעל כן לא היה מקום לפוסלה. אדמונית גורסת כי האופן שבו היא מפרשת את התנאי האמור סביר והגיוני, שהרי שבעה מציעים הבינו אף הם כי התנאי לגבי יחסי המחירים כיוון לגינון בלבד. הצעתה הייתה הזולה ביותר, שלפיכך יש להכריז עליה זוכה. לחלופין אדמונית טוענת כי דין המכרז להתבטל בשל אי הבהירות בתנאיו, בסוגיית המחיר. עוד אדמונית טוענת כי ההחלטה החוזרת של ראש העיר מיום 15.3.10, התקבלה לאחר מועד פקיעת ההצעות והערבויות הבנקאיות, שעל כן לא איפשרה לראש העיר לבחור זוכות לרבות את ראז. עתירת וייס 11. ביום 21.4.10 הגיש וייס עתירה (עת"מ 25692-04-10) נגד זכיית ראז באזור ד'. וייס טוען כי יש לבטל את זכייתה של ראז ולצוות על ועדת המכרזים להתכנס ולבחור זוכה חדש, כאשר הצעתו היא הטובה ביותר. וייס טוען, כי ראז לא קיימה שלושה תנאי סף של המכרז: השתתפות בסיור מציעים, המצאת תעודות לגבי השכלה והמצאת תעודות על השתתפות בהשתלמות. עוד הוא טוען, כי הצעת ראז אינה עומדת בתנאי הסף באשר לשכר מינימום לעובדים, ואינה מאפשרת לראז לעמוד בדרישות המכרז לגבי שעות העבודה. לדבריו, הואיל שהצעתה של ראז נמוכה בכ- 20.8% מאומדן המכרז, שומה היה על ועדת המכרזים לוודא כי הצעת ראז ריאלית, ומאפשרת לה לעמוד בדרישות המכרז ובתשלומים שהיא מתחייבת בהם; הוועדה לא עשתה כן. 12. נזכיר כי ביום 25.4.10 הגישה רם נוי עפר פיתוח ונוף בע"מ עתירה (עת"מ 10-04-30822) נגד ביטול זכייתה באזור ה', לפי החלטת ראש העיר מיום 15.3.10, ונגד בחירת אלפסי זוכה. ביום 7.6.10 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה לפיו אלפסי הוא הזוכה באזור ה'. להסכמה ניתן תוקף של פסק דין והעתירה נמחקה. 13. נותרו אפוא לדיון עתירותיהן של אדמונית ווייס באשר לאזור ד'. טענות המשיבים באשר לעתירת אדמונית: 14. העירייה טוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי ניכר, מעשה עשוי והעדר זכות עמידה, שכן בחירת ראז והתחלת עבודתה התרחשו בינואר 2010. יש לדחות את העתירה גם לגופו של עניין, מפני שגם על פי פרשנותה של אדמונית לתנאי המכרז בדבר יחס המחירים (דהיינו שתנאי זה חל רק לגבי רכיב הגינון ולא לגבי רכיב הניקיון), היא אינה עומדת בדרישות המכרז, משום שהמחירים שהציעה הם 390 ₪ לגינון דונם אינטנסיבי ו- 180 ₪ לגינון דונם אקסטנסיבי (כלומר היחס אינו 50%). העירייה גם חולקת על פרשנותה של אדמונית לתנאי של יחס המחירים, ולשיטתה התנאי חל על כל עבודות האחזקה לפי המכרז, הן עבודות הגינון הן עבודות הניקיון. מרבית המציעים הבינו את התנאי כפי שמפרשת אותו העירייה. הצעת אדמונית, שנקבה מחיר אחד של 180 ₪ לניקיון דונם אינטנסיבי ולניקיון דונם אקסטנסיבי, השאירה לה מרחב תמרון באופן שחייב פסילת הצעתה. העירייה מתנגדת לפסילת זכייתה של ראז. העירייה טוענת שראז עמדה בכל תנאי הסף של המכרז, זכתה בו מלכתחילה כדין, וזכייתה נותרה על כנה בישיבה השנייה של ועדת המכרזים ובאישור ראש העיר. 15. ראז מצטרפת לטענות העירייה נגד עתירת אדמונית ובעד זכייתה שלה. ראז מוסיפה כי קבלת טענותיה של אדמונית תיצור חוסר שוויון מהותי, שכן הצעתה יצרה לה מרחב תמרון וטכסוס. התנאי של יחסי המחיר היה תנאי מהותי, שעל כן אי עמידה בו חייבה פסילת הצעתה של אדמונית. באשר לעתירת וייס 16. העירייה טוענת כי יש לדחות את עתירת וייס על הסף מחמת שיהוי, מעשה עשוי והעדר זכות עמידה, וחוזרת על טענותיה לתמיכה בזכייתה של ראז. 17. ראז מצטרפת לטענות הסף של העירייה באשר לשיהוי ומעשה עשוי, ושבה וטוענת כי זכתה כדין במכרז. דיון והכרעה טענות הסף נגד אדמונית ווייס 18. העירייה טוענת כי יש לדחות את עתירות אדמונית ווייס על הסף בשל שיהוי ומעשה עשוי: עתירתה של אדמונית הוגשה ביום 15.4.10 ועתירתו של וייס הוגשה ביום 21.4.10 בעוד שההחלטה בדבר זכייתה של ראז התקבלה ביום 6.1.10, דהיינו העתירות הוגשו בשיהוי, זמן רב לאחר שחלפה התקופה הסטטוטורית להגשתן (תקנה 3(ב) בתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א- 2000(. אדמונית טוענת כי עתירתה הוגשה בזמן, שכן החוזים ובכללם החוזה עם ראז נחתמו רק ביום 18.3.10. וייס גורס כי המועד הראשון שבו קמה זכותו להגיש את העתירה היה 18.4.10, כאשר נודע לו כי אלפסי, שהצעתו הייתה טובה יותר, זכה באזור ה' (ולא יכול היה לזכות עוד באזור ד'), ולאחר שאדמונית שהצעתה הייתה טובה יותר מהצעתו שלו נפסלה. לחלופין וייס גורס כי זכותו קמה רק ביום שבו החליט ראש העיר על זהות הזוכים במכרז וראז בכללם (15.3.10). 19. אכן הואיל שהמכרז כלל חמישה אזורים, כאשר כל מציע היה יכול לזכות באזור אחד בלבד, נוצרה תלות בין החלטות הזכייה באזורים השונים. החלטות הזכייה שקיבלה ועדת המכרזים ביום 6.1.10 לא היו ראויות, שהרי הושתתו על השוואת המחירים הקלוקלת שבטבלת ילון, והעניין הוחזר לוועדת המכרזים בישיבתה השנייה, כאשר רק ביום 15.3.10 קיבל ראש העיר החלטה סופית לגבי זוכי המכרז. זכיית אדמונית באזור א', אשר אושררה בישיבתה השנייה של ועדת המכרזים, בוטלה בהחלטת ראש העיר ביום 9.3.10, כלומר רק אז התקבלה ההחלטה בדבר פסילת הצעתה במכרז. החוזים עם זוכי המכרז נחתמו כאמור רק ביום 18.3.10. על כן לא היה מקום לעתירה של אדמונית לזכייה באזור ד', לפני פסילתה ושלילת זכייתה באזור א'. הצעת וייס הייתה התשיעית בטיבה באזור ד', בעוד שהצעתה של אדמונית הייתה השנייה בטיבה, והצעתה של ראז הייתה השלישית בטיבה, שעל כן לא היה מקום לעתירה של וייס אילו הייתה מוגשת סמוך לאחר מועד ההחלטה המקורית. וייס צודק אפוא בטענתו, כי באופן שבו התקבלו ההחלטות בעירייה, הייתה הצעתו לשנייה בעדיפותה לאחר הצעת ראז רק לאחר קבלת ההחלטות האחרונות בדבר הזוכים במכרז ופסילת אדמונית. אין מדובר אפוא בשיהוי כלל וכלל, בוודאי שאין בנסיבות שפורטו כדי להצדיק דחיית העתירה עקב שיהוי, וחבל שהעירייה עמדה על טענה זו. 20. כך גם יש להצטער על שהעירייה ראתה לטעון למעשה עשוי מהטעם שהתקשרה בהסכם עם ראז כבר בחודש ינואר 2010, ושמאז ראז מבצעת את העבודות נושא המכרז. שבעתיים יש להצטער על האופן שבו טענה העירייה את הטענה, ללא תשתית עובדתית ובכיסוי העובדות מבית המשפט. העירייה לא מסרה פרטים מלאים לגבי ההתקשרות עם ראז, ולא ציינה בתשובתה לעתירות את מועד חתימת ההסכם עם ראז. מאידך גיסא, העירייה יצרה רושם כי החוזה נחתם בחודש ינואר 2010, סמוך לאחר ההכרזה על ראז זוכה והתחלת עבודתה. על יסוד דברי פרקליטת העירייה ומצגיה, לרבות בישיבת יום 10.5.10, החלטתי לבקש את תשובת המשיבים באשר ל"תקפות החוזה שנחתם ביום 6.1.10". פרקליטת העירייה לא טרחה להעמידני על הטעות שביסוד בהחלטה זו, ולא ציינה כי ההסכם עם ראז, כמו עם שאר זוכי המכרז, נחתם רק ביום 18.3.10. גם בתגובתה בכתב, לא טרחה פרקליטת העירייה להעמיד דברים על דיוקם, כאשר בסעיף ו' בתגובתה אמרה: "לעניין תקפות החוזה עם הזוכה ראז באזור ד', יובהר כבר עתה כי החוזה עימה נחתם עם העירייה לאחר שההחלטה בדבר זכייתה נתקבלה על ידי ועדת המכרזים ואושרה על ידי ראש העיר ובעת שהצעתה וכן הערבות שהפקידה היו בתוקף. מאז ועד היום (מזה למעלה מ-5 חודשים) עובדת ראז ברציפות בהתאם לחוזה ההתקשרות שנחתם עימה כאמור, ובהתאם לשביעות רצונה של העירייה כאמור." (הדגשה שלי - אש"ש) כדי לחזק את הצגת ההסכם כמעשה עשוי אמרה הפרקליטה (בסעיף 26 בתגובה): "כאמור, ראז כבר חתמה על חוזה ההתקשרות ואף החלה בביצוע העבודות נשוא המכרז, לפני למעלה מ-4 חודשים ומחצה." ועוד הגדילה עשות כשתחת הכותרת "תקפות החוזה שנחתם בין העירייה ובין ראז ביום 6.1.10" אמרה: "32. לאחר קבלת ההחלטה הנ"ל לזכיית ראז, נשלחה לראז הודעה ביום 6.1.10 להגיע לעירייה על מנת לחתום על חוזה ההתקשרות עימה, וכן נדרשה להמציא לעירייה ערבות ביצוע בתוקף. 33. ראז וכן העירייה, באמצעות הגורמים המוסמכים לכך מטעמה, חתמו על חוזה ההתקשרות. 34. החל מיום 17.1.10 מבצעת ראז את העבודות נשוא המכרז באזור ד'....". 21. רק בישיבת יום 20.6.10, לאחר שניסתה להתחמק ממתן תשובה, מסרה באת כוח העירייה כי החוזה עם ראז נחתם "חתימה אחרונה רק ביום 18.3.10". 22. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי בסופו של דבר איני דן בטענת וייס כי חתימת החוזה בין המשיבות נעשתה תוך הפרת צו ארעי שניתן בבית המשפט המחוזי (עת"מ (ת"א) 10-02-42557), וזאת אפילו אם לכאורה יש ממש בטענה זו. 23. לפיכך יש לדחות מכל וכל את הטענה בדבר מעשה עשוי. עמידת ראז בתנאי הסף של המכרז לענין השכלה והשתלמות 24. הטענות בדבר אי עמידתה של ראז בתנאי הסף, בכך שלא המציאה תעודות על השכלה והשתלמות, או שלא השתתפה בסיור הקבלנים, לא הוכחו. אדרבא, הוכח שראז עמדה בתנאים אלו. פסילתה של אדמונית 25. בדין נפסלה הצעתה של אדמונית שלא עמדה בדרישת המכרז בדבר היחס שבין המחירים המוצעים לגינון וניקיון אקסטנסיבי לעומת גינון וניקיון אינטנסיבי. המכרז כלל דרישה כי מחירי האחזקה של שטח אקסטנסיבי יהיו מחצית מאלו של השטח האינטנסיבי והצעתה של אדמונית לא עמדה בדרישה זו. מחירי הניקיון בהם נקבה אדמונית היו 180 ₪ לדונם לניקיון, הן לשטחים אקסטנסיביים הן לשטחים אינטנסיביים, ומחירי הגינון היו 390 ₪ לדונם גינון שטח אינטנסיבי ו-180 ₪ לדונם גינון שטח אקסטנסיבי. אדמונית לא עמדה אפוא בדרישה שמחירי האחזקה בשטחים האקסטנסיביים יהיו מחצית מאלו של השטחים האינטנסיביים. כיוון שאדמונית כשלה במילוי הדרישה, הן בהצעתה לניקיון הן בהצעתה לגינון, שוב אין צורך לדון בטענתה כי הדרישה ליחס המחירים עסקה רק במחירי הגינון ולא במחירי הניקיון. אף על פי כן אציין, כי עיון בנוסח ההצעה שנכללה במסמכי המכרז מלמד שהדרישה האמורה חלה גם על עבודות הניקיון. החלטת ראש העיר בדבר פסילתה של אדמונית, עקב אי עמידתה בתנאי, שניתנה על יסוד חוות דעתה של היועצת המשפטית, סבירה ואין יסוד להתערב בה. ועדת המכרזים - אומדן המכרז, סטיית ראז ובדיקת יכולתה לעמוד בהצעתה 26. תקנה 11 בתקנות העיריות (מכרזים), תשמ"ח-1987 (להלן "תקנות המכרזים") מחייבת עריכת אומדן מוקדם במכרזים דוגמת המכרז דנן. זו לשונה: "11.(א) לפני תום המועד להגשת ההצעות יפקיד יושב-ראש הוועדה או מי שהוא הסמיך בתיבת המכרזים האמורה בתקנה 14(א), אומדן מפורט של ההוצאות או ההכנסות הכרוכות בחוזה המוצע. .... (ג) האומדן או שומת המקרקעין (להלן - 'האומדן'), יופקדו בתיבת המכרזים לפני תום המועד להגשת מסמכי המכרז." 27. תקנה 22 בתקנות המכרזים מצווה על ועדת המכרזים להתחשב באומדן, כאשר היא מחליטה על המלצתה באשר לזוכה במכרז, וזו הוראתה: "(ב) בכפוף לאמור בצו זה, תמליץ הוועדה על ההצעה הזולה ביותר, ובלבד שהמחירים המוצעים הם הוגנים וסבירים בהתחשב עם האומדן שנמסר כאמור בסעיף 11." האומדן הוא קנה המידה לבחינת ההצעות וסבירותן, וכך גם לגבי סבירות ההחלטה בדבר הזוכה במכרז (עומר דקל, מכרזים, כרך ראשון 385, (2004)). השוואת ההצעה לאומדן היא כלי בידי ועדת המכרזים להגיע לבחירה של ההצעה הטובה ביותר. האומדן אינו מטרה אלא אמצעי להבטחת סבירותה של ההצעה הזוכה, ויכולתו של המציע לספק את השירות הנדרש בתנאי המכרז. הגשת הצעה הזולה ממחיר המינימום שנקבע באומדן מתריעה בפני ועדת המכרזים כי בעל ההצעה עלול שלא לעמוד בהצעתו, או שעלול הוא ליתן את השירות הנדרש ברמה הפחותה מזו שצופה בעל המכרז או לדרוש תוספות מחיר במהלך תקופת מתן השירות. השוואת ההצעה לאומדן היא כלי בידי ועדת המכרזים להגיע לבחירה של ההצעה הטובה ביותר. 28. על משמעותו וחשיבותו של אומדן המכרז עמד לאחרונה בית המשפט העליון (מפי השופט א' א' לוי), בקשר עם מכרז לעבודות ניקיון שפירסמה עיריית אשקלון, ואלו דבריו: "מקומם הטבעי של מרכיבי העלות המפורטים יימצא להם באומדן, אותו נדרשת הרשות המקומית עורכת המכרז לגבש על-פי דין, מכוח חובתה שלפי תקנה 11 לתקנות העיריות (מכרזים). תקנה זו מחייבת להפקיד בתיבת המכרזים, מבעוד מועד, 'אומדן מפורט של ההוצאות או ההכנסות הכרוכות בחוזה המוצע'. האומדן משמש, על-פי תכליתו, מישור ייחוס אובייקטיבי לאורו נבחנות ההצעות הכשרות שהוגשו (דקל, מכרזים א לעיל, בעמ' 385). עליו לכלול פירוט של כל מרכיבי העלות המשוערים, אל מולם תעמיד ועדת המכרזים את מרכיבי העלות המוצעים. חזקה היא, כי האומדן מבטא את ערכה הנכון של ההתקשרות, אך חזקה זו ניתנת לסתירה מקום בו הוכח, כי שיעור האומדן אינו סביר (שם). תוצאת קיומו של אומדן בלתי סביר תשתנה בהתאם לנסיבות (הרציג א לעיל, בעמ' 220)". (עע"מ 9241/09 שלג לבן 1968 בע"מ נ' עיריית אשקלון (לא פורסם, 8.7.10)) 29. חריגה מהאומדן אינה מחייבת את ועדת המכרזים לפסול את ההצעה, אלא להפעיל את שיקול הדעת המסור לה (בג"ץ 187/71 רמט בע"מ נ' החברה לשיקום הרובע היהודי, פ"ד כו(1) 118, 123; בג"ץ 368/76 גוזלן נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לא(1) 505, 518-522; ש' הרציג, דיני מכרזים כרך א' 213, מהדורה שנייה, תשס"א). המבחן הוא מבחן הסבירות, אם הפער בין ההצעה לבין האומדן נמצא בתוך מתחם הסבירות ההצעה לא תיפסל (עת"מ (חיפה) 1129/05 אינטר אלקטריק התקנות (1983) בע"מ נ' עירית סכנין, (לא פורסם, ניתן ב- 24.5.05) גביש, סוגיות בדיני מכרזים ציבוריים, 103 (תשנ"ז)). יתר על כן, שיקול הדעת הוא של ועדת המכרזים, ובדרך כלל בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתה אך מפני שהצעה כלשהי חורגת מהאומדן: "הסיכוי שבית המשפט יתערב בהחלטתה של ועדת המכרזים שלא לפסול הצעה למרות היותה גבוהה או נמוכה באופן משמעותי מהאומדן, אינו גבוה" (דקל, מכרזים כרך ראשון, 386; הרציג, דיני מכרזים כרך א', 218-220). 30. לא הוצג לפניי תיעוד שבתיבת ההצעות של העירייה הונח אומדן מבעוד מועד, ומהפרוטוקולים של ישיבות הוועדה לא נראה כי הוצג בפני חברי הוועדה אומדן כתוב, או תחשיב, או הסבר בדבר האומדן שהוא כזכור "אומדן מפורט של ההוצאות או ההכנסות הכרוכות בחוזה המוצע". לא הייתה גם כל הנחייה או החלטה מוקדמת באשר לשיעור הסטייה האפשרי מהאומדן. המסמכים היחידים המלמדים על קיומו של אומדן הם טבלת השוואת המציעים שערך ילון, שתחת כותרת המשנה שלה "אחוזים מהאומדן", פורט שיעור הסטייה מן האומדן של כל הצעה והצעה (להלן "הטבלה"), וטבלת "השוואת עלות שכר המציעים ביחס להצעת המחיר" (נספח 26 לעתירה) שבה נערכה השוואה בין עלות השכר כפי שהופיעו בהצעות המשתתפים לבין עלות השכר המחושבת על פי דרישות המכרז בדבר מספר העובדים ושעות העבודה (להלן "טבלת השכר"). לפי טבלת השכר הצעתה של ראז אמדה את עלות השכר החודשי שתשלם לעובדיה ב- 112,000 ₪, בעוד שהעלות המחושבת לפי דרישות המכרז הייתה 125,616 ₪. סטיית ראז מאומדן המכרז 31. בישיבה הראשונה של הוועדה, בעת השימוע שערכה למציעים אשר הופיעו בטבלה כחורגים מן האומדן בשיעור העולה על 10 אחוזים, אמר מנהל אגף הגנים מר דרורי: "אני טוען כי מי שהוא 10% פחות מהאומדן יהיו בעיות מניסיון העבר למדנו שקבלנים שנתנו מחירים נמוכים נפגעו העבודות. היו קבלנים שביקשו לפרוש באמצע השנה אני מפחד שהעבודה לא תהיה טובה אני ממליץ לפסול כל מי שפחות ב-10% מהאומדן." בהמשך הפרוטוקול לא מתועד דיון כלשהו בדבריו, ולא ברור אם נערך דיון שכזה כלל. ממילא, המלצתו של מר דרורי לא יושמה, שכן גם מציעים שחרגו ביותר מ- 10% מהאומדן נבחרו זוכים באזורים אחדים של המכרז, לרבות ראז שהצעתה הייתה פחותה מן האומדן בשיעור של 20.80 אחוזים. 32. ראז חרגה בשיעור ניכר מן האומדן, באופן שהצריך שימוע ובדיקה יסודית באשר ליכולתה לעמוד בדרישות המכרז. אביא כאן את פרוטוקול השימוע שערכה הוועדה כלשונו, לרבות את החלטת הוועדה בתום השימוע: "שימוע לנציג ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ מר זהר כץ באזור ד הגשתי 20% יותר ממה שאני עובד היום אני אעמוד בתנאי החוזה והמכרז המחיר שנתתי זה לאחר חישוב מדוקדק שעשיתי. ישראל: היום אתה מחויב להמציא אישורים ממשרד התמ"ת האם אתה מסוגל לעמוד בתנאי החוזה והמכרז במחירים שהצעת אנו מקפידים על כל תנאי המכרז והחוזה. היינו מאד מרוצים מעבודתו באחזקת גנים. זהר כץ: אעמוד במחירי החוזה והמכרז. החלטה הוועדה שוכנעה שחב' ראז חקלאות תעמוד במחירי שהציעה בתנאי החוזה והמכרז ומחליטה להמליץ על הצעת ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ לאזור ד'." פרוטוקול השימוע אינו מאפשר לקבוע כי ועדת המכרזים מילאה חובתה, שבתקנה 22 הנ"ל, לוודא שאין מדובר בהצעה בלתי סבירה, ולהתרשם שראז אכן תוכל ליתן לעירייה את כל השירותים שנדרשו במכרז, במחיר שהציעה, ברמה הנדרשת ותוך שמירה על הדין ועל זכויות העובדים. שתי התשובות הלקוניות שהשיבה ראז בשימוע, אינן יכולות לסייע בבחינה של רצינות הצעתה ובדבר יכולתה לעמוד בה; אין תשובות אלו אלא דברים בעלמא, הצהרה, השערה או הבעת אמונה באשר ליכולתה של ראז לעמוד בתנאי המכרז. כדי למלא את חובתה היה על ועדת המכרזים לקבל לידיה מראש אומדן מפורט, לקבוע סף חריגה אפשרי מן האומדן לכל המציעים, ולבחון בחינה של ממש את הסיבות לחריגת הצעתה של ראז. ברי כי כאשר מדובר בחריגה מהאומדן לטובת בעל המכרז שיקול דעתה של ועדת המכרזים רחב יותר מאשר במקרה שהחריגה היא לרעת בעל המכרז, אולם עדיין שומה על הוועדה לבחון את יכולת המציע לעמוד בדרישות המכרז. כזאת לא עשתה הוועדה. אפשר לסכם ולומר כי העירייה וועדת המכרזים לא קיימו בענייננו את דרישת תקנות המכרזים, בדבר התחשבות באומדן המכרז ובמרכיביו, בעת שהחליטו על זכייתה של ראז. עניין זה מקבל משנה תוקף כאשר התשומה העיקרית בעבודות שבמכרז היא כוח אדם, וקיים חשש ממשי כי סטייה מהאומדן תבוא על חשבון העובדים. אי עמידת ראז בתנאי שכר העובדים 33. בתנאי המכרז לא הסתפקה העירייה בהגדרת העבודות והמטלות הנדרשות לביצוען, אלא הוסיפה והתנתה את היקף העבודה במכרז במספר העובדים ושעות העבודה שיידרשו; המציעים אף נדרשו להצהיר על עלות השכר שישלמו לעובדיהם במסמכי המכרז. אם נבחן את עלות השכר שעליו הצהירה ראז לעומת דרישת המכרז, כפי שנעשה בטבלת השכר, נמצא כי אכן, כטענתו של וייס, הצעתה של ראז אינה מאפשרת לה לעמוד בדרישות המכרז, באשר למספר העובדים ולשיעור תשלומי שכר המינימום שיש לשלם להם. 34. אלו דרישות כוח האדם שהציבה העירייה: "הקבלן הזוכה יהא חייב להעסיק לצורך הטיפול והאחזקה בשטחי הגינון עובדים במספר שלא ירד מ-25 דונם לעובד הדרושים לאחזקה תקינה של השטחים בהם יהא עליו לטפל. וזאת בנוסף למנהל העבודה הכללי ואיש ההשקיה אשר ימצאו בשטח בכל שעות העבודה. שעות העבודה של הקבלן מדי יום מהשעה 07:00 ועד השעה 15:00, בימי ו' עד 13:00." , (סעיף 1.7 בהנחיות הכלליות של המכרז). גם, באשר לעבודות הניקיון נקבע כי יש צורך ב- 4 עובדי ניקיון ובראש צוות וצוין "שעות העבודה הן: בימים א'-ה' 07:00-15:00 ויום ו' 07:00-13:00" (סעיף 1.13 בהנחיות הכלליות). 35. העירייה גורסת כי כך יש לפרש את דרישת שעות העבודה: "62. כל שנאמר בסעיף 1.13 הנ"ל ביחס לעבודת הניקיון בגנים הוא כדלקמן: 'שעות העבודה הן: בימים א'-ה' 7:00 עד 15:00, יום ו' 7:00 עד 13:00.' ראשית, אין בכך שצוינו במכרז השעות בהן על עבודת הניקיון במכרז להתבצע, כדי ללמד כהוא זה, על דרישת המשיבה לכך שבמשך כל שעות העבודה הללו, יעסיק הקבלן עובדים בשכר. אין כל מניעה על פי המכרז כי בביצוע עבודות הניקיון יבצעו עובדי הקבלן את עבודתם אף בחלק משעות העבודה הללו, יסיימו וילכו לדרכם. הדרישה היחידה הינה כי עבודות הניקיון יבוצעו בשעות העבודה שפורטו כאמור בסעיף 1.13 הנ"ל." (מתוך תשובת העירייה לבקשת אלפסי לצו ביניים בעת"מ (ת"א) 10-02-42557 - מוצג 15 בתשובת העירייה בעתירה דנן). הפירוש שמפרשת העירייה את דרישות המכרז (בסעיף 62 לעיל) אינו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 1.7 בהנחיות המכרז, שבו הציבה העירייה את דרישותיה באשר למספר העובדים שיעמיד הקבלן לצורך העבודות וכמות שעות העבודה שיעבדו. דברי העירייה גם סותרים את דברי ילון בישיבה הראשונה שם אמר (בשימוע שנערך לחברת השביל הירוק): "אנו דורשים במכרז 200 שעות לחודש". 36. טענות העירייה לגבי דרישת שעות העבודה באותה עתירה ובעתירות שלפניי הן טענות שאין להן בסיס במסמכי המכרז ואף סותרות אותם. לא ברור על מה השתיתה העירייה את פרשנותה, שאותה יש לדחות מכול וכול, שהרי הדברים ברורים מתוך מסמכי המכרז, דברי ילון וטבלת השכר. 37. ראז מצטרפת אף היא לפרשנות העירייה באשר לדרישות כוח האדם במכרז. לטענתה אין היא מחויבת בנוכחות כל העובדים הנדרשים במהלך כל שעות העבודה שצוינו במכרז, והיא רואה בשעות העבודה מעין מסגרת ותו לא. ראז מוסיפה כי מכיוון שהיא מבצעת באותו איזור שירותי גיזום, היא מסוגלת לנצל את עובדיה בצורה טובה יותר, דבר המעניק לה יתרון על פני שאר המתמודדים במכרז. 38. אמירה זו של ראז היא הודאה שאין בכוונתה לעמוד בדרישת שעות העבודה שהוגדרה במכרז. אילו רצתה העירייה לדרוש ביצוע עבודות ותו לא, לא הייתה מציבה דרישה באשר לכמות שעות העבודה ומספר העובדים. למצער היה על העירייה להבהיר לכל המתמודדים את האופן שבו היא מפרשת את תנאי המכרז. 39. הצעתה של ראז אף אינה מאפשרת לה לעמוד בתשלום שכר מינימום לעובדיה. ראז הצהירה כי תשלם לעובד שכר כך שהשכר ל"שעת עבודה ביום חול רגיל לא יפחת מ- 22 ₪ לשעה. עלות שכר מעביד לשעת עבודה, כולל כל המרכיבים המפורטים בנספח התמחירים שצרפנו, לא תפחת מ- 28 ₪ לשעה" (מסמך א'11 ממסמכי הצעתה של ראז). וייס גורס שמשמעות המחיר שנקבה ראז בהצעתה, דהיינו עלות שכר שלא תפחת מ- 28 ₪ לשעה, נמוכה מהעלות המינימלית שהוצגה במסמך א'11 - נספח תמחירים לעלות שכר למעביד לכל שעת עבודה, המסתכמת ב- 28.938 ₪ לשעה, ופירוש הדבר שלא יישמרו זכויות עובדיה של ראז. ראז משיבה כי העלות שחושבה במסמך א'11 מתייחסת לשנה השנייה, וכי לפי חישוב שערכה העלות המינימלית לשנה הראשונה מסתכמת ב-27.649 ₪ לשעה, שעל כן השכר שהציעה מבטיח שמירת הזכויות. אולם, כאמור, טבלת השכר מגלה, גם לפי תחשיבי העירייה, שעלות השכר של ראז הייתה 112,000 ₪ לחודש, לעומת העלות המחושבת באומדן של 125,616 ₪, שמטעם זה העירייה ראתה בה מי שהציעה מחירים נמוכים משכר המינימום. 40. בעניין שלג לבן לעיל הציעה הזוכה מחיר לשעת עבודה בשיעור שכר המינימום שנקב המכרז. בשימוע שנערך לה העלתה טענות דומות לאלו של ראז, שחלק מהעובדים מועסקים על ידה פחות משנה, ולכן עלות שכרם נמוכה מהשכר שננקב. בית המשפט העליון נדרש לסוגיית ההגנה על זכויות העובדים בהצעה במכרז ציבורי, במיוחד להגנה על עובדי קבלן במכרזים ציבוריים, ולתפקיד דיני המכרזים בהבטחת יחס הולם לעובדים. וכך אמר: " התפישה המשפטית המתוארת התפתחה על רקע מציאות פוגענית, שהיא למרבה הצער מנת חלקם של ענפי שירותים כאבטחה וניקיון זה שנים רבות, וחדרה אל לבו של השירות הציבורי ככל שרבו התקשרויותיו עם קבלנים חיצוניים ... אין זה פלא, אפוא, כי יש מבין מעסיקיהם של עובדי ניקיון אשר בוחרים לאמץ, כשיטה, את סיומו של קשר העבודה בטרם מלאה לו שנה, במטרה להגדיל את הרווח הכספי שהם מפיקים. כשמדובר בהגשתה של הצעה למכרז ציבורי לשירותי ניקיון, שבו ממילא שולי הרווח הם נמוכים מאד, תקף החשש שבעתיים... ומאחר שפתח מרכזי לפגיעה בעובדים הוא פיטוריהם בטרם תמלא שנה להעסקתם, טעם רב מצוי בחישובה של עלות ההעסקה על-פי מרכיבי שכרו של עובד המועסק למעלה משנה. אך מובן הוא, כי אמצעי זה אינו יכול להבטיח כי הפרה לא תתרחש. אולם, יש בו, ראשית, כדי לבטא את עמדתה של הרשות הציבורית, עורכת המכרז, כי לא תשלים עם גריעה מזכויות העובד; ושנית, ההנחה היא כי מציע שלכתחילה יתחייב למחיר המשקף העסקה כדין, יוכל גם לסופם של דברים לעמוד בתנאי המכרז, והמוטיבציה שלו להפר את זכויות המועסק כדי לזכות במכרז ולקיימו - תפחת. בכך דומה הדבר לרציונל שבבסיס שלילתה של הצעה גרעונית, אשר יש חשש כי לסופם של דברים תגרום לכך שהזוכה יתקשה לקיים את תנאי המכרז (הרציג דיני מכרזים א 217 (2001); עומר דקל מכרזים כרך ב 123 (2006)). עם זאת, רואה אני מקום לשוב ולהטעים, הטעם-היטב, כי התפישה ולפיה יש להגן על זכויות העובדים במכרז אינה שואבת את עיקר כוחה מן התועלת שבקיומו של המכרז בתנאיה של ההצעה הזוכה, אלא עומדת היא לעצמה, כמטרה מבין שורת המטרות שמבקשים דיני המכרזים להגשים. " (פיסקאות 4, 7 ו -9 בפסק הדין) ראז והעירייה לא נתנו הסבר למחירי ראז ולא סתרו את תחשיב העירייה בטבלת השכר, באשר לאי יכולתה של ראז לעמוד בתשלום שכר מינימום. בשימוע שנערך לראז, היא לא הסבירה ולא פירטה את יכולתה לשלם לעובדיה שכר מינימום, והסתפקה בהצהרתה שתעמוד בתנאי הסף של תשלום שכר מינימום לעובדים. 41. מצב דברים זה מעלה יותר מחשש שמא ראז לא תשמור על זכויות העובדים המינימליות הנדרשות בחוק ובמכרז. במקרה דומה נקבע: "... קבלת הצעה שאינה מאפשרת שמירה על זכויותיהם המינימאליות של העובדים מהווה חריגה ממתחם הסבירות, שכן אין להשלים עם מצב בו רשות ציבורית תיתן יד להתנהלות שלא כדין. אשר על כן, על בית המשפט לבחון האם בדקה המשיבה 1 את ההצעות שהוגשו לה תוך בחינת היחס בין המחירים המוצעים ליכולתה של הזוכה לשמור על זכויות העובדים. לצורך כך, אין הכרח לבחון את תחשיבי הצדדים לפרטי פרטים, שכן בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו, אולם יש לבחון בקפידה את אופן התנהלותה של המשיבה 1 בהליך בדיקת הנתונים ששימשו בסיס להצעה הזוכה. ודוק, בנסיבות העניין נדרשת הקפדה יתרה על זכויות העובדים ..." (עת"מ (ת"א) 1464/07 פרח השקד בע"מ נ' עיריית בת-ים, (לא פורסם, 14.4.08) מפי השופטת ש' דותן). 42. בעניין שלג לבן לעיל בחן השופט א' א' לוי אפשרות שתתקבל ההצעה שבה ננקב שכר המינימום וכך אמר: "ברור כי קביעתו של מחיר סף, המשקלל אך ורק את עלות ההעסקה ומתעלם ממרכיבי עלות אחרים שבמכרז, כהוצאות אחרות ורווח, חוטאת למטרה הנזכרת. טמון בה אותו יסוד לחשש, כי אם הצעה הנוקבת במחיר הסף אינה גרעונית, הרי שהיא נושאת בכנפיה גריעה מזכויות העובדים. מכרז שאלו הם תנאיו, כמו קורא להפרתם של יסודות משפט העבודה, ולחלופין של עקרון היעילות. לא ניתן, אפוא, להשלים עם קיומו. מנגנון של מחיר מינימום אינו, כפי שכבר ציינתי, כלי יחידי ומתחייב בהגנה על זכויות עובדים, אך אם בחרה הרשות לעשות בו שימוש, עליה לוודא כי הוא מספק הגנה אמיתית, לא כל שכן שהוא עצמו אינו הגורם להפרה עתידית ממנה מבקשים להימנע." (פיסקה 10 בפסק הדין). אותם עובדים שיעבדו בעבודות המכרז הם עובדי קבלן שמראש נקבע שכרם כשכר מינימום. דווקא עם עובדים שכאלה יש להקפיד הקפדה יתרה שלא ייפגעו זכויותיהם. הצעת ראז והסבריה אינם מגלים כיצד יובטח שכרם של עובדיה על פי הצעתה. אין ממש בטענה כי בשנה הראשונה של המכרז תשלם ראז לשעת עבודה של עובד כמה אגורות יותר מהמינימום שבמכרז, כאשר ברור שבשנים שלאחר מכן היא תשלם פחות משכר מינימום. עלות השכר שבה נקבה ראז אמורה לשקף את עלות שכר המינימום של עובדיה, כאשר יש לזכור שלא כל העובדים הם עובדים שיעבדו לפי שכר מינימום הנמוך מ-28 ₪ לשעה, שכן המכרז כלל גם דרישות להעסקת מנהל עבודה בגינון וראש צוות בניקיון. תחשיב מטעם העירייה שערך ילון לגבי עלות השכר לפי תנאי המכרז, כאשר השכר הוא שכר המינימום הנמצא ברף התחתון של עלות השכר. כאמור, אפילו עלות השכר המחושבת לפי תנאי המכרז הייתה גבוהה מעלות השכר בהצעתה של ראז. נתונים אלו מחזקים את החשש כי ראז לא תשמור על זכויות עובדיה. 43. חלים על ענייננו דברי השופט א' א' לוי בעניין שלג לבן כדלקמן: להשקפתי, במקרה שבפנינו הייתה ההצעה שהוגשה גירעונית או פוגעת בזכויות העובדים. הצעה כזו לא ניתן היה להעדיף הואיל ומציעהּ גילה דעתו, במחיר שנקב בה, כי יקשה עליו לקיים את תנאי המכרז ולהגשים את תכליותיו. קיומו של רווח לזוכה מותנה היה, על-פי אותה הצעה, בהתגשמותן של הנחות בדבר הרכבו של כוח העבודה העתידי שאותו יעסיק הקבלן. לא בפני ועדת המכרזים בגדר הבירור שערכה, אף לא בתשובתה לערעור זה, עלה בידי משיבה 2 להסביר מה יסוד הוא להתגשמותן של הנחות אלו. שהרי ממה נפשך: או שמדובר בהנחות תיאורטיות, שאינן יכולות לשמש בסיס לזכייה במכרז - ועל כך נכתב כי 'בכגון אלה אין להסתפק בהשערות ובהנחות בלתי מבוססות מצד החברות שהגישו הצעות במכרז, הנחות לעתיד שקיים קושי של ממש לבדוק אותן ולערוך מעקב לגביהן ולוודא כי אכן התקיימו' (עת"מ (ירושלים) 1077/06 כח עצמה בע"מ נ' קרן קיימת לישראל, בפסקה 22 לפסק-דינה של כבוד השופטת י' צור (25.2.07)); או שהערכתה של משיבה 2 סמכה עצמה על כוונה עתידית באשר להעסקתם של עובדיה, כוונה שאינה מתיישבת עם עקרונות משפט העבודה. גם על כגון דא נכתב, כי 'מן הראוי היה שוועדת המכרזים לא תסמוך כפיה על [הצעה], שאינה מוסרית ואינה ראויה, באשר מראש נראית בה כוונת[ה של המציעה] לפגוע בתנאי העסקתם של עובדיה' (עת"מ (נצרת) 117/08 רשף ביטחון [1993] בע"מ נ' עיריית עפולה, בפסקה 55 לפסק-דינו של כבוד השופט ב' ארבל (12.10.08)). כך או כך, בהצעה זו לא ניתן להכיר ככשרה, וממילא לא היה מקום להעדיפה על-פני הצעותיהם של מציעים אחרים במכרז." תום לב 44. למרבה הצער לא רק ועדת המכרזים והעירייה ניהלו את ענייני המכרז דנן באופן בלתי תקין. העירייה המשיכה בהתנהלות זו גם בהתנגדותה לעתירות, בין השאר בהצגת שלל גירסאות מבולבלות, סותרות ושאינן נכונות. 45. בתשובה לטענות אדמונית נגד פסילת הצעתה, אשר הייתה נמוכה ב- 23.9% מאומדן המכרז, טענה פרקליטת העירייה "גם אם הצעתה של אדמונית לא הייתה נפסלת, אין בכך לומר שהצעתה היא זו שזוכה, נוכח הסטייה הגדולה שהייתה לה מאומדן המכרז" (עמ' 8 שורות 28-29 בפרוטוקול הדיון מיום 30.6.10). בתגובה לטענת וייס בעתירה זו כי הצעות אדמונית וראז סטו מאומדן המכרז בצורה משמעותיות (23.9% ו-20.8% בהתאמה), השיבה פרקליטת העירייה: "עד 21% אפשר לרדת מהאומדן, זאת הייתה ההחלטה בזמן הדיון הראשון בועדת המכרזים לאחר שנפתחו המעטפות. לשאלת בית המשפט היכן זה מופיע בכתב ? אני משיבה שאני לא רואה שיש דיון ובו החלטה לפסול מעבר לזה, אך הצעות שסטו מהאומדן בשיעור זה נערך להם שימוע לבחון את החוסן הכלכלי שלהם. אני לא יכולה להראות החלטה שהצעה שסטתה בשיעור של 21% יש לערוך לה שימוע. השימוע היה כדי לבחון את החוסן הכלכלי. לראז נערך שימוע." (עמ' 12 שורות 27-29 ועמ' 13 שורות 1-3). ובהמשך הדיון באותה ישיבה הוסיפה: "מבדיקה שעשינו עולה שהעירייה הזמינה לשימועים לפי כל אזור את ההצעות שעמדו בסטייה מהאומדן. ממה שאני רואה זומנו לפי סדר ההצעות שסטו מהאומדן, וכולם הוזמנו לשימוע אלא אם כן נפסלת בגלל אי עמידה בתנאי הסף או שזכה באזור אחר. בגלל שראיתי שהסטיות היו בסדר גודל סביב ה- 20% סטייה מהאומדן, הבנתי שזה היה הקריטריון לבחון אם יש חוסן כלכלי או לא. הראייה שגם לראז נערך שימוע, ולכולם נערך שימוע." (עמ' 16 שורות 12-16). הדברים מדברים בעד עצמם ואין צורך להוסיף. 46. התנהגות העירייה בהחלטותיה במכרז ובמהלך הדיון בעתירה אינן ראויות, והן מעלות הרהורים באשר לתום ליבה. ועדת המכרזים לא בדקה בבדיקה ממשית ואמיתית את יכולתה של ראז, ושל שאר המציעים שסטו באופן ניכר מאומדן המכרז, לעמוד בתנאי ההתקשרות, והיא לא עשתה דבר כדי להבטיח שהצעות אלו אינן גרעוניות ואינן פוגעת בזכויות העובדים. טענותיה העיקריות של העירייה, בתשובה לעתירות ובדיון לפניי, לא היו ראויות (אזכיר כאן את טענות הסף בדבר שיהוי ומעשה עשוי שהושתתו על עובדות שאינן נכונות). ראז לא עמדה בדרישות המכרז באשר ליכולתה לעמוד בתנאיו (שעות עבודה ומספר עובדים) ולתשלום שכר מינימום לעובדיה. טענות נוספות 47. לא מצאתי לנכון לדון בטענות ראז לפסילת וייס בשל אי עמידתו בתנאי הסף של המכרז, שהועלו לראשונה בכתב תשובה שהגישה באת כוח ראז לאחר שמיעת העתירה. אמנם, לאחר שמיעת העתירה, ביקשתי מהצדדים לטעון בכתב בטענה נוספת שעלתה נגד ראז, שמלכתחילה לא ביקשתי תשובה לגביה, אך לא ביקשתי ולא הרשיתי העלאת טענות חדשות החורגות מאותו עניין. כך גם לא מצאתי לקבל את טענת אדמונית כי ההצעות והערבויות הבנקאיות פקעו כאשר אישר ראש העיר את הזכיות. לא מצאתי שנפגע עקרון השיוויון בעניין זה, שהרי לכאורה כל ההצעות פקעו, ואף על פי כן המשיכו הצדדים לעמוד על עתירותיהם וטענותיהם לזכייה. עוד יש לציין כי וייס הודיע לעירייה שהוא משאיר בתוקף את הצעתו וערבותו והציע לעירייה להאריך את תוקפה. המכרז כלל כזכור ארבעה אזורים נוספים שלגביהם לא הועלתה הטענה והעתירות בעניינם הסתיימו. לסיכום 48. המסקנה המתבקשת היא שההליך שנערך לראז בוועדת המכרזים, אינו יכול להיחשב כהפעלת שיקול דעת הוועדה לגבי יכולת המציעים בכלל, וראז בפרט, לעמוד בדרישות המכרז חרף הסטייה המשמעותית מהאומדן. לא היה מקום להכריז על ראז זוכה, הן מחמת שלא עמדה בכמות שעות העבודה שנדרשה במשרד ובתנאי שכר המינימום, הן עקב סטייתה הניכרת מהאומדן. ראז לא הצליחה להסביר ולנמק כיצד תוכל לעמוד בהצעתה על פי מחיריה בלי להפר את תנאי המכרז ובלי לפגוע בזכויות העובדים באשר לשכר המינימום. התוצאה היא שעתירת וייס מתקבלת וזכייתה של ראז מבוטלת. 49. שקלתי אם ראוי בנסיבות העניין לבטל את המכרז כולו, או לקבל את עתירת וייס ולהכריז עליו זוכה. מחד גיסא נפלו פגמים של ממש בהליכים שנקטה העירייה, בין השאר, בקשר עם ההחלטה על זכיית ראז. מאידך גיסא, אין חולק שבסופו של דבר הצעת וייס היא ההצעה הטובה ביותר, הבאה בגדר האומדן ובסטייה סבירה ממנו שאינה עולה על אותם 10 אחוזים שהציב דרורי כקריטריון ראשוני לפסילת הצעות. עניינה של עתירה זו אך באזור אחד מתוך חמישה אזורים שבמכרז, אך כפי שראינו קיימת תלות בין הזכייה באזור אחד לבין הזכיות באזורים אחרים. אני סבור כי לא יהיה זה נכון, לעת הזו, להחזיר את העניין לוועדת המכרזים או לפירסום מכרז חדש. די בדברים דלעיל לקבוע שוייס הוא הזוכה במכרז באזור ד'. פסיקתה עתירתה של אדמונית נדחית. עתירתו של וייס מתקבלת ואני מורה כי וייס הוא הזוכה באזור ד' וזכייתה של ראז בטלה. עם זאת אני מורה, כי ככל שהערבות שהמציא וייס פקעה, יהיה על וייס להמציא לעירייה ערבות בנקאית כפי שנדרשה במכרז, בתוך 2 ימי עסקים ממועד המצאת פסק דין זה, שאם לא ימציאה תבוטל זכייתו. העירייה תשא בהוצאות של וייס וכן בשכ"ט עו"ד שלו בסכום של 50,000 ₪. ראז תישא בשכר טרחת עו"ד של וייס בסכום של 20,000 ₪ ואדמונית תישא בשכר טרחת עו"ד של וייס בסכום של 15,000 ₪. מכרזצווים