הנאשמים 1 ו- 2 הורשעו על פי הודאתם בעבירות כתב האישום המתוקן שעניינן ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בלא היתר, עבירות לפי סעיפים 145, 204, 205, 208 ו-221 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965 (להלן:"החוק") ותקנות התכנון והבניה (עבודות ושימושים הטעונים היתר) תשכ"ז- 1967 כמו כן הורשע נאשם 1 בעבירות נוספות שעניינן אי קיום צו הפסקה מינהלי, עבירות לפי סעיף 237 לחוק. ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ציינה הדברים הבאים: "מדובר בשני אישומים בכתב אישום מתוקן בגין ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר ואי קיום צו הפסקה מינהלי. באשר לאישום הראשון כנגד שני הנאשמים מדובר בבניית בית דו משפחתי בשטח כולל של כ- 586 מ"ר כשביצעו עבודות חפירה קומת מרתף בשטח של כ- 120 מ"ר קומת קרקע בשטח של כ - 169 מ"ר וקירות בלוקים בקומה א' עדיין ללא תקרה בשטח של כ- 161 מ"ר שבוצעו ללא היתר בטרם קבלת היתר כדין. מדובר בהיקף בניה ניכר לכל הדעות. יתרה מכך, ביצוע הבניה בוצע תוך הפרה של צו הפסקה מינהלי ע"י נאשם 1 נשוא האישום השני, ו הפסקה מיום 30.11.09 אשר אושר ע"י בית המשפט בתיק בב"נ 18934-12-09 מוגש ומסומן ת/1. נאשם 1 הפר ברגל גסה את הצו המינהלי שאושר לשיפוטי למרות שידע כי חבה עליו חובה להפסיק את הבניה הרי בהיותו בשלב יציקת רצפת בטון בקומת המרתף קיבל את צו ההפסקה אך המשיך ולאחר צו ההפסקה שכאמור אושר ע"י בית המשפט והפך לשיפוטי לא חדל והמשיך את העבודות ובתאריך 29.4.10 בוצעו הכנת תפסנות ליציקת קירות במרתף עבדו 8 פועלים. ביום 3.5.10 יצקו קירות בטון במרתף קוטג' מזרחי והכינו תפסנות ליציקת קירות מרתף בקוטג' המערבי עבדו 6 פועלים - מציגה תמונות מ-16.12.09, תמונות מיום 21.12.09 ותמונות מיום 29.4.10 ומיום 3.5.10 - התמונות כולן מוגשות יחד ומסומנות ת/2. גם לאחר הגשת כתב האישום במאי 2010 המשיך ולא חדל ובתאריך 5.7.10 כבר בנו קומת מרתף וקומת קרקע וקירות בלוקים בקומה א' - מציגה תמונה מ- 5.7.10 מסומנת ת/3 והתביעה נאלצה לתקן כתב האישום וכתב האישום תוקן. מדובר בעבירות חמורות כאשר מוסיפים חטא על פשע וממשיכים לבנות גם לאחר שהוגש כתב האישום. ביום 12.12.10 ניתן היתר לבניה נשוא כתב האישום עם זאת נטען כי עבירות הבניה הן עבירות קשות, בניית קומות מרתף קומת קרקע וקומה א' בשטח של 435 מ"ר בבית מגורים דו משפחתי הינה בניה משמעותית בהיקף משמעותי וודאי כאשר מדובר בעבירות שבוצעו תוך כדי הפרת צו הפסקה מינהלי ויש ליתן ענישה שתשקף את חומרת העבירות. יש לראות בחומרה רבה את מעשיהם של הנאשמים שלא זו בלבד שבנו את הבניה ללא היתר וטרם קבלת היתר אלא חומרתו המיוחדת של המקרה שנאשם 1 המשיך לעשות כן תוך הפרת צו הפסקה שאושר ע"י בית המשפט והתנהגות זו ראויה לענישה מחמירה. לפיכך נבקש להטיל על הנאשמים קנס הולם ומרתיע כאשר לגבי נאשם 1 עומדים לחובתו שני אישומים. מפנה לתיק עמק 3017/06 בית משפט זה שם דובר בביצוע עבודות של קומת מרתף קומת קרקע וקומה א' ללא היתר וטרם הוצא היתר, לא נכלל אישום של הפרת צו הפסקה ושם נדון הנאשם לקנס כספי של 10,000 ₪ וכן צו הריסה והתחייבות. מפנה עמק 6106/09 בעניין שועה פשתר וגולן שם דובר בשלד להקמת בית מגורים 3 יחידות דיור בשטח כולל של 600 מ"ר אשר בוצעו ללא היתר, התקבל היתר בדיעבד, לא היה אישום של אי קיום צו הפסקה, נגזר קנס כספי בסך כולל של 150,000 ₪, 25,000 ₪ על כל אחד מהנאשמים והתחייבות כספית. מפנה לתיק תכנון ובניה 2621-12-09 בעניין חוזה שם דובר על הקמת בית פרטי שתי קומות מרתף ואישום של הפרת צו הפסקה לאחר שהוצא היתר ובמסגרת הסדר נגזר קנס כספי בסך 40,000 ₪ ואני מפנה לעמק 4897/08 בעניין חג'אג - מוגש ומסומן ת/4, שם בית המשפט גזר קנס כספי על כל אחד מהנאשמים בסך 20,000 ₪. מבקשת להחמיר עם הנאשמים בתיק זה ככל שנוגע לקנס הכספי שיוטל על כל אחד מהם וכך גם שכל אחד מהם יחתום על התחייבות שלא יחזור ויבצע אותן עבירות או עבירה נוספת על פרק י' לחוק התכנון והבניה". ב"כ הנאשמים עתר להקלה בעונשם של הנאשמים בציינו כדלקמן: "הנאשמים הודו והורשעו עלפי הודאתם. אין להם הרשעות קודמות. בידיהם היתר בניה שהוצא בסמוך לאחר הגשת כתב האישום, מגיש העתק צילומי מסומן נ/1. היתר הבניה הוצא ביום 4.10.10. זה לא המקרה שיש להחמיר עם הנאשמים, אין מדובר בעבירות חמורות שהיה בהם כדי להגדיל את זכויות הבניה. לא מדובר במקרה שבו הנאשמים נוטלים את החוק בידיים בונים ואז מבקשים היתר. הבקשה להיתר הוגשה עוד ב- 12/08 נקלטה במינהל הנדסה ב- 4.2.09 - המסמך מוגש ומסומן נ/2 תוך ציון של הפיקוח מ- 02/10 שמאשרים את הבאת הבקשה בפני הוועדה המקומית. הנאשמים החלו בבניה בפועל אך ורק שהיו בידיהם האישורים של הגופים הרלבנטיים השונים. כמצוין בהיתר הבניה הוועדה אישרה את התוכניות כבר ב- 24.3.10, המניעה היחידה לקבלת ההיתר מבחינת הנאשמים היתה המתנה לשומת היטל השבחה בגין הקלה שביקשו הנאשמים במסגרת תוכניות הבניה. בנסיבות אלה התכלית שעומדת בפני המחוקק להגן על הציבור מבחינת הבטיחות בתחומים רלבנטים שונים אינה רלבנטית במקרה שלנו שכן ביום 24.3 אושרה הבניה ע"י הועדה המקומית וההיתר לא נמסר בפועל לידי הנאשמים תוך המתנה לסיום הליכי השומה. עמד על כך בית המשפט העליון בפסיקה דאז עוד שהיתה הפקודה לתכנון ובניה וקבע בית המשפט העליון שאכן כן לא ניתן להתחיל בבניה טרם תשלום מיסי הרישיון ואולם עצם החלטת הוועדה היא היא רישיון הבניה רישיון על תנאי שיתכבד מבקש ההיתר וישלם את התשלומים החלים עליו ואני מפנה לפסק הדין משנת 1954 בעניין שרייבר שניתן ע"י בית המשפט העליון יש לראות בעבירה עבירה טכנית בלבד ויש ליתן עונש סימלי בלבד. חוק התכנון והבניה עצמו קובע בתוספת השלישית שהיטל השבחה יוצא על פי תוכנית בת תוקף כך שהמחוקק עצמו רואה באישור התוכנית את היום הקובע לענין היטל השבחה כאשר היטל השבחה מוטלת על פי תוכנית בת תוקף. נאשם 2 לגביו לא נטען שקיבל התראה ביחס לעבירת הבניה וההלכה ידועה, צו ההפסקה לא נמסר לו. ביחס לענין צו ההפסקה מצויירת תמונה שקצת מטעה, כפי שרואים בצו ההפסקה המינהלי שאני מגיש אותו דובר בעת הוצאת הצו, ביום 16.12 המפקח מציין שלא עובדים במקום וביום 10.2 גם אין התקדמות, אני מגיש את הדוחות - מסומנים נ/3. הדוח היחיד הראשון שמדובר על הפרת צו הפסקה הוא מיום 29.4.10 שזה לאחר שהתקבלה החלטת הוועדה שמאשרת את הבניה את כל הדברים האמורים אני מציין לצורך הקלה בעונש על מנת לבסס את הטענה שלא היתה הפרה ברגל גסה של צו ההפסקה המינהלי אלא המתינו עד לאחר שכל הגורמים הרלבנטיים אישרו את התוכניות. באשר לרף הענישה, בתיק 2040/05 מדינת ישראל נ' חיון בוצעה ע"י קבלן לא על ידי אנשים פרטיים, יציקה של מרתף בשטח של כ- 1300 מ"ר פי 2 משבענייננו ולא היה צו הפסקה מינהלי, בית המשפט גזר קנס על הקבלן בסך 15,000 ₪ מגיש את פסק הדין מוגש ומסומן נ/4. מפנה ל- 7935/07 שם דובר בבנית מבנה של 3 בתי מגורים עם מרתפים, קומה א' ובית המשפט גזר על כל אחד מהנאשמים סך של 25,000 ₪ - מוגש ומסומן נ/5. מפנה ל- 2076/05 שם הופר צו מינהלי נבנה בית מגורים דו משפחתי לא הוצא היתר בעת הטיעונים לעונש ובית משפט גזר על הנאשם קנס בסך של 25,000 ₪ - מוגש ומסומן נ/6. בנסיבות אלה כאשר מדובר באנשים פרטיים שזו להם עבירתם הראשונה מבקש שלא להחמיר עם הנאשמים ככל שנוגע לגובה הקנס ולהתחייבות". ב"כ המאשימה הדגישה לעניין אותו פסק דין של בית המשפט העליון משנת 1954 שאוזכר ע"י ב"כ הנאשמים בטיעוניו לעונש כי "בכל הכבוד הראוי אני חושבת שזה לא מן העניין שחברי ציטט פסיקה של בית המשפט משנת 1954 כאשר ההלכה מאז השתנתה ונאמר פעמים רבות מפי בית משפט העליון שהיתר בניה הוא מסמך בכתב המתיר את הבניה והחלטת וועדה מקומית איננה היתר בניה. אני סבורה שלא ראוי לצטט פסיקה משנת 1954 שעה שאינה נכונה ולא מעודכנת ולא תואמת את ההלכה כיום". לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים אומר כי מדובר בעבירות חמורות ביותר שעבר כל אחד מהנאשמים. כפי שנפסק לא אחת, חוק התכנון והבניה דורש תחילת עבודה הבאה במסגרת עבודות הטעונות היתר ושימוש בה, רק לאחר שאותה עבודה ושימוש בה חוסים תחת היתר כדין במשמעות החוק. ברור הוא כי ללא היתר בניה כדין לעבודות בניה הטעונות היתר ושימוש בבניה שכזו אין מקום להתחלת בניה ושימוש בה וזאת ידעו הנאשמים היטב. התכלית שעמדה כנגד עיני המחוקק בבואו לחוקק את חוק התכנון והבניה היתה להגן על הציבור מפני עבודות בניה ושימוש בהם אשר לא יעמדו בפיקוח הרשויות המופקדות על מתן היתרים כדין. בענייננו, מדובר בבניה רחבת היקף שבוצעה ללא היתר בניה ושימוש בבניה ללא היתר כדין ואלו מצדיקים ענישה משמעותית שיהא בה כדי לבטא את חומרת המעשים, מה עוד שלא רק שהנאשמים ביצעו עבודות בניה ושימוש בה ללא היתר כדין אלא שנאשם 1 אף לא קיים צו הפסקה מינהלי, הפר אותו תוך העדפת האינטרסים הפרטיים שלו על פני אינטרס הציבור דבר שיש בו חומרה יתירה כפי שנפסק בעניין זה לא אחת. אם אכן כטענת ההגנה היה עיכוב מטעמים אלו ואחרים בתוככי הרשות אשר מנע הוצאת ההיתרים כנדרש בחוק, היה על הנאשמים לא להתחיל ו/או להמשיך בבניה הטעונה היתר והשימוש בה כל עוד אין בידם היתר בניה כדין לבניה ולשימוש בה ואם התחילו ו/או המשיכו בביצוע עבודות בניה ללא היתר והשימוש בה ו/או המשיכו בביצוען תוך שנאשם 1 אף מפר צו הפסקה מינהלי שאושר על ידי בית המשפט במסגרת תיק בב"נ 18934-12-09 בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה (ראה ת/1) אין להם אלא להלין על עצמם. יחד עם זאת אני מתחשבת לקולא בכך שהנאשמים הודו באשמה, אין להם הרשעות קודמות, הנאשמים פעלו להוצאת היתר לבניה נשוא כתב האישום, היתר בניה שהוצא בדיעבד ביום 12.12.10 ובכך הוסרו המחדלים נשוא כתב האישום המתוקן ובהסרת המחדלים רואה הפסיקה נסיבה מקלה משמעותית. בנסיבות אלו ולאחר ששקלתי בזהירות יתרה הנסיבות כולן אני מורה בזאת כדלקמן: אני דנה נאשם1 לתשלום קנס בסך של 30,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתם. אני דנה נאשם 2 לתשלום קנס בסך של 20,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם על ידי כל אחד מהנאשמים ב- 10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.8.11 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. אי תשלום שיעור אחד בשיעורי הקנס במועד מעמיד את כל הקנס לפרעון מיידי. 3. כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות על סך 25,000 ₪ למשך שנתיים להימנע מלעבור אותן עבירות או עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965. ההתחייבות תחתם על ידי כל אחד מהנאשמים תוך 7 ימים בבית המשפט ומי מהנאשמים שלא יחתום על ההתחייבות יעצר למשך 7 ימים. זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום. צווים