1. הנאשם יליד שנת 1973, הועמד לדין בתיק זה בשלושה אישומים שונים, הראשון, בגין איומים שאיים על המתלונן גרי ספוזניק [להלן: "המתלונן"] ביום 11.09.2006, איומים שכללו איומים בפגיעה בגוף וברצח; האישום השני בגין איומים, הטרדה באמצעות מתקן בזק וכן הפרת הוראה חוקית, בגין איומים נוספים והטרדות טלפוניות שביצע ביום 12.09.2006 כלפי אותו מתלונן ותוך הפרת צו הרחקה משטרתי שניתן לו ביום 11.09.2006; האישום השלישי בכליאת שווא, תקיפה והיזק בזדון, בגין תקיפת וכליאת אביו של הנאשם ושבירת שעונו, הכל ביום 12.09.2006 בשעת אחר הצהריים. 2. הנאשם כפר באישום ואף העלה טענת הגנה של אי שפיות על פי סעיף 34ח' לחוק העונשין. 3. באי-כח הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה תפוצל שמיעת הראיות בעניין הנאשם, כאשר בשלב ראשון יתנהלו ראיות לעניין שאלת אחריותו הפלילית של הנאשם ובשלב שני, לפי הצורך, ישמעו ראיות להוכחת האישומים. כן הסכימו באי-כח הצדדים להגשת חוות דעת פסיכיאטריות שניתנו בעניינו של הנאשם, שתי חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי וחוות דעת נוספת מטעם ההגנה, והכל מבלי לזמן את נותני חוות הדעת להחקר על חוות דעתם. עוד הסכימו הם כי בית המשפט יחליט בשאלת האחריות על פי חוות הדעת בלבד. 4. בהתאם להסכמת הצדדים, הוגשו חוות דעת אלו: 4.1 חוות דעת קצרה של ד"ר גרגורי רויטמן, פסיכיאטר מומחה, מנהל מחלקה במרכב לבריאות הנפש מבאר שבע וסגן הפסיכיאטר המחוזי, על פיה הנאשם מוכר למערכת הפסיכיאטרית כסובל ממחלה אפקטיבית. בבדיקה ביום 17.09.2006 נמצא כי משיב לעניין, לדבריו אין תוכן פסיכוטי, הליך חשיבה תקין, לפעמים לבילי אך תואם לתכנים, מבין שנאשם באלימות ואיומים אך יש לו גרסה משלו, מבדיל בין טוב ורע ובין מותר ואסור, יודע את תפקידי הנפשות הפועלות בבית המשפט ויכול לשתף פעולה עם עורכי דינו. לדעת עורך חוות הדעת, הנאשם מסוגל לעמוד לדין והיה אחראי על מעשיו. בסוף חוות הדעת המלצות להמשך מעכב פסיכיאטרי במרפאה אמבולוטרית באילת. 4.2 חוות דעת ארוכה ומפורטת של ד"ר איליה רזניק, מומחה בפסיכיאטריה כללית ומשפטית. לפי חוות הדעת בדק מומחה זה את הנאשם ביום 03.10.2006, ומצא בתולדות מחלת הנאשם כי עד שנת 1999 היה הנאשם בריא אך באותה שנה נחבל במכת ראש קשה בסיטואציה של שוד אלים, ומאז הוכר במערכת הפסיכיאטרית ברוסיה ואף אושפז בשני אישפוזים וטופל בתרופות שונות. בשנת 2002, בישראל, מצבו החריף ואושפז במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע ואובחן כסובל ממחלה אפקטיבית דו קוטבית, טופל בתרופות ושוחרר במצב של רמיסיה טובה. בהמשך היו תנודות במצבו הנפשי, ולכן ביום 06.11.2005 נבדק ע"י פסיכיאטר שמצא שהנאשם במצב רמיסיה חלקית והמליץ לשנות התרופות. בחודשי הקיץ של 2006 הפסיק הנאשם את הטיפול התרופתי ועל פי עדות בני משפחתו נעשה רגזן, אלים, הביע מחשבות גדלות, סרב לקבל כל טיפול והכל עד להסתבכותו בתיק זה. מחוות דעת זו עולה כי ביולי 2006 דיווח פסיכיאטר על החמרה במצבו של הנאשם וכי ביום 12.09.2006, לאחר הסתבכותו בפרשה שבתיק זה, נבדק על ידי פסיכיאטר באילת, ד"ר רן, שמצא כי קיימת החרפה במחלתו של הנאשם. על פי חוות הדעת, שהייתו של הנאשם במעצר לוותה בהתקוטטויות עם עצורים אחרים. ממצאי בדיקת הנאשם, על פי חוות הדעת הם קיומו של אי שקט ניכר, אפקט לבילי עם גוון רגזני, לעיתים לא תואם לתוכן השיחה, מחשבות שווא, שיפוט חברתי ובוחן מציאות לקויים, קיימת תובנה חלקית ופורמלית למצבו הנפשי המשפטי. מסקנת המומחה היא כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, הגם שתחת טיפול פסיכיאטרי צפוי שיפור בעניין זה; כי לנאשם לא הייתה אחריות פלילית בעת ביצוע העבירה, לא יכול היה להבחין בין טוב לרע, שכן היה במצב פסיכוטי מאניפורמי חריף, וכן כי נוכח היות הנאשם כרגיל אדם לא אלים בהיותו במצב מאוזן, מומלץ על המשך טיפול נפשי באופן אמבולטורי במסגרת רגילה ובהשגחת בני משפחתו. 4.3 חוות דעת פסיכיאטרית שערך ד"ר ולדימיר לרנר, רופא פסיכיאטר מומחה ומנהל מחלקה בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע, ואשר חתום עליה אף ד"ר כמין רם, רופא פסיכיאטר מתמחה. חוות הדעת נערכה על יסוד בדיקת הסתכלות בתנאי אישפוז ביום 16.10.2006. בממצאי הבדיקה נמצא אפקט יציב, מרומם במקצת ולא תמיד תואם לסיטואציה ולתוכן השיחה, גילוי בטחון עצמי מופרז ומדווח על תוכניות לא מציאותיות, יכולת הפשטה פגומה, מגלה שיפוט חלקי ותובנה מלאה למצבו. מסקנות המומחים הן כי אין עדויות לסימפטומים פסיכוטיים פעילים או החרפה במצבו, לא היה במצב פסיכוטי בעת ביצוע המעשים, יכול להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור, יכול לעמוד לדין, מצבו הנפשי ברמיסיה, מומלץ המשך טיפול ומעקב פסיכיאטר דרך הקהילה או במסגרת שתקבע על ידי בית המשפט. 5. מחוות הדעת עולה כמובן כי קיימות מחלוקות בין נציגי הפסיכיאטר המחוזי הסבורים כי הנאשם בר עונשין ומסוגל לעמוד לדין, ובין הפסיכיאטר שמינתה ההגנה, שעל פי דעתו הנאשם אינו בר עונשין ואיננו מסוגל לעמוד לדין [אלא אם יטופל ומצבו ישתפר]. המומחים מסכימים כי הנאשם חולה נפש במחלה אפקטיבית דו קוטבית, וכי עליו להיות מטופל בתרופות ובאופן אמבולטורי. מחוות הדעת השונות עולה כי בעת הארועים נשוא כתב האישום הנאשם לא קיבל תרופות ולא טופל. מכל חוות הדעת עולה אי תקינות מסויימת במחשבותיו ודבריו של הנאשם, כאשר גם בחוות הדעת שצויינה בסעיף 4.3 לעיל, מטעם הפסיכיאטר המחוזי, ממצא לגבי שיפוט חלקי. 6. ייקשה כמובן, להעדיף איזו מהמסקנות שבחוות הדעת ללא שמיעת חקירות המומחים, אך בשלב זה ולצורך הכרעה בטענתו של הנאשם לאי שפיות, אין הכרח לעשות כן. די לבחון באם על פי חוות דעת אלה מתעורר ספק לעניין מצבו הנפשי של הנאשם. לאחר שעיינתי בכל חוות הדעת, ומשלא ניתן היה להעדיף ללא חקירה את חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי על זו של ההגנה, ומשאף בחוות דעת אלה מוכח מצב של מחלת נפש ושל אי תקינות מסויימת בשיפוט, אזי התעורר בליבי ספק סביר לעניין מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירות ולעניין אחריתו הפלילית באותה עת. 7. לפיכך, הנני קובעת כי קמה לנאשם הגנה מכוח סעיף 34ח' לחוק העונשין, וכי אין להמשיך בהליכים נגדו בכתב האישום שבפני. בהמשך לכך הנני מורה על הפסקת ההליכים, וכן מחייבת את הנאשם לקבל טיפול אמבולוטורי במרפאת מ.י.ל.ה באילת ולקבל את התרופות אשר יירשמו לו בטיפול זה, כטיפול כפוי. הטיפול יינתן כל עוד הרופא הפסיכיאטר המטפל בנאשם יהיה סבור כי יש בכך צורך. משטרהצו הרחקהצווים