לפניי בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לשישה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: חוק המעצרים), ביחד עם סעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א -1971. 1. נגד המשיב שהינו קטין, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, גניבה והפרת הוראה חוקית לפי סעיפים 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3); 383(א)(1) יחד עם סעיף 384; ו-287(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי הנטען בכתב האישום, ב-21.2.10 ברח המשיב מאולם בית משפט השלום בנתניה ולא שב למעון נעול, בניגוד לאמור בצו השגחה שהוצא בעניינו על-ידי בית המשפט. מספר ימים לאחר מכן, בשעת לילה, הלך המשיב ברחוב בנתניה והבחין בס.מ (להלן: המתלוננת) שהיתה באותה עת בדרכה לביתה. המשיב ניגש אל המתלוננת וביקש ממנה סיגריה, והיא נענתה לבקשתו ולאחר מכן המשיכה בדרכה. המשיב עקב אחרי המתלוננת ובעת שנכנסה לחדר המדרגות בבניין שבו היא מתגוררת, תקף אותה תוך שימוש באלימות, הפשיט אותה מבגדיה וחרף ניסיונה להתנגד ולהזעיק עזרה - ביצע בה מעשה אינוס. בשלב מסוים נשמע רעש נפצים מכיוון הרחוב, ובתגובה לרעש, פנה המשיב אל דלת הכניסה האחורית בבניין. המתלוננת ניצלה רגע זה שבו הרפה המשיב מאחיזתו בה, ומיהרה להימלט לכיוון "פיצוציה" סמוכה. בהגיעה ל"פיצוציה", היא פנתה אל שני אנשים שהיו במקום, ואלה תפסו את המשיב שאחז באותה עת בתיקה של המתלוננת ובפריט לבוש שהסיר מגופה קודם לכן. כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו למתלוננת חבלות שונות. יצוין, כי בתשובתו לכתב האישום כפר המשיב במעשים המיניים שיוחסו לו ובתקיפת המתלוננת, אך הודה בגניבת תיקה ובהפרת הוראה חוקית. 2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בטרם הדיון בבקשה, הורה בית המשפט המחוזי מרכז על הכנת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן לנוער בעניינו של המשיב. ביום 9.3.10 הוגש תסקיר המעצר שבו הוזכרה התערבות טיפולית קודמת של שירות המבחן בעניינו של המשיב, אשר לא שינתה את מצבו, וצוינו ניסיונות לשקמו, בכל המסגרות הקיימות, אשר לא צלחו. כן, עלה מן התסקיר כי מדובר בנער המתקשה בקבלת סמכות ובנטילת אחריות על מעשיו. שירות המבחן עמד עוד על תחושת קורבנות חזקה מצד המשיב, היענות חלשה לקשר טיפולי וקושי בהבנת חוקים בסיסיים. על רקע זה ונוכח המסוכנות הגבוהה שסבר כי נשקפת ממנו ואי היכולת ליתן בו אמון, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. למחרת הגשת התסקיר, הוגש לבית המשפט מכתב נוסף מטעם מפקחת ההשמה הארצית, שבו נסקר תפקודו של המשיב במסגרות שונות לנוער שבהן שהה מאז גיל 11. על-פי המכתב, תפקודו של המשיב אופיין בחוסר יציבות, חוסר יכולת לקבל סמכות, אלימות, אכזריות ואימפולסיביות כלפי נערים ואנשי צוות במעונות שבהם שהה. עוד צוין כי בעברו נשפט המשיב בגין תיקים רבים שנפתחו נגדו וביצע עוד עבירות רבות שלא הובילו לפתיחת תיקים פליליים נגדו בשל גילו הצעיר. המפקחת סיכמה דבריה באמירה כי נוכח תפקודו של המשיב, והחשש כי יפגע בנערים ובאנשי צוות נוספים - אין להשיבו למעונות. במאמר מוסגר יצוין, כי בעת הדיון בבקשת המעצר, נפלה מחלוקת בין הצדדים בשאלת גילו של המשיב. על רקע המחלוקת, הוחלט, בהסכמת הצדדים, על מחיקת בקשת המעצר עד להגיעו לגיל 14, על-פי הרשום במרשם האוכלוסין. עד למועד זה, הועבר המשיב למעון נעול "גיל-עם" במסגרת חסות הנוער. כאשר מלאו למשיב 14 שנים, הגישה המדינה בקשה חדשה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט הורה על הותרת המשיב במעון "גיל-עם" עד למתן החלטה בבקשה. ביום 25.3.10 הוגש מכתב לבית המשפט מאת מנהל מעון "גיל-עם" שבו צוין כי על אף ניסיונותיו של המשיב לשלוט בעצמו, הוא מתקשה בקבלת גבולות. להערכתו, שהותו של המשיב במעון לא תתרום לקידומו האישי ולשינוי בדפוסיו ובאישיותו, והיא אף עשויה להסב נזק לסובבים אותו. בית המשפט המחוזי מרכז (כב' הש' ד"ר א' סטולר) קיבל את בקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט פסק כי נגד המשיב קיימות ראיות לכאורה בנוגע לאישומים המיוחסים לו. עוד קבע בית המשפט, בהסתמך על תסקיר שירות המבחן וחוות הדעת שהוצגו בפניו, כי על אף גילו הצעיר של המשיב, אין בנמצא חלופת מעצר אשר תאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט דחה את בקשת בא-כוח המשיב לעכב את ביצוע החלטתו, נוכח העובדה שהמשיב ברח זה מכבר ממשמורת חוקית. ביום 25.5.10 הגיש בא-כוח המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז. ביום 14.6.10 קבע בית המשפט (כב' הש' ד"ר א' סטולר), בהסתמך על התסקירים הקודמים שהוגשו לו ועדותה של אחות המשיב, כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר או לשקול חלופת מעצר בביתו. זאת, כיוון שמשפחתו אינה יכולה להוות גורם מרסן עבורו. עם זאת, הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר עדכני באשר למצבו של המשיב. בתסקיר המעודכן שהוגש לבית המשפט ביום 8.8.10 צוין כי מדובר בנער בעל סיכון גבוה לבריחה, אשר שהותו במעצר ממתנת את התנהגותו ותגובותיו. עוד עלה מן התסקיר, כי על אף התגייסות בני משפחת המשיב לסייע לו, אין לשחררו לחלופת מעצר בבית המשפחה, באין תנאים מתאימים לכך, לרבות, מי שישמש גורם מפקח עבורו ונוכח אי יכולתו של המשיב לקבל מרות. בעקבות זאת, קבע בית המשפט כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר וכי נוכח האמור בתסקיר, אין מקום לעריכתו של תסקיר נוסף לבחינת מפקחים אחרים. בנוסף, ציין בית המשפט כי שמיעת הראיות צפויה להסתיים ביום 20.9.10, ובאותו יום יחל שלב הסיכומים. 3. חלפו שישה חודשים מיום מעצרו של המשיב, וההליכים בעניינו טרם הגיעו אל סיומם. מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה עותרת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים. בבקשתה, סוקרת המדינה את אופן התנהלות ההליכים בעניינו של המשיב. לדבריה, נוכח גילו הצעיר, נעשה ניסיון של ממש לקדם את שמיעת התיק במהירות וביעילות וכי ביום 20.9.10 תסתיים שמיעת הראיות ויישמעו הסיכומים בתיק. עוד מדגישה המבקשת כי מן המשיב נשקפת מסוכנות גבוהה הנובעת מן העבירות החמורות המיוחסות לו; בריחתו מאולם בית משפט תוך הפרת צו השגחה; עברו הפלילי; דפוסי העבריינות הקשים הנלמדים מהמעשים האכזריים שביצע בעברו וכן מן התסקירים וחוות הדעת המקצועיות שניתנו בעניינו שאינן ממליצות על שחרורו לחלופת מעצר. לדבריה, על רקע זה לא ניתן ליתן במשיב אמון ולשחררו לחלופה, כפי שביקש. 4. בדיון שנערך לפניי טען בא-כוח המשיב כי חלה התמתנות מסוימת בהתנהגות המשיב, כפי שעלה גם מתסקיר המעצר האחרון, וגרס כי נוכח גילו הצעיר של המשיב ונסיבות חייו הקשות, יש מקום להורות על קיום תסקיר מעצר עדכני בעניינו, אשר יבחן בשנית אפשרות של חלופת מעצר מוסדית במעון נעול, בניגוד לחלופה בביתו, שנבדקה בתסקיר האחרון. עוד ציין בא כוח המשיב כי זולת עד תביעה אחד שטרם נחקר, ביקשה התביעה לחקור עד הגנה נוסף, וכי אפילו תסתיים שמיעת הראיות במועד קרוב, יחלוף זמן עד למתן הכרעת הדין. 5. לאחר שבחנתי את הבקשה, מסקנתי היא כי דינה להתקבל. כידוע, בבואו לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, שומה על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם, אשר טרם הורשע בדין, לחירות, לבין אינטרס הציבור בשמירת ביטחונו וניהול הליך פלילי תקין. איזון זה מושפע, בין היתר, מחלוף הזמן וקצב התמשכות ההליך העיקרי; מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים ועוד (ראו, למשל: בש"פ 6600/10 מדינת ישראל נ' אבו כף (לא פורסם, 15.9.2010); בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.2007)). דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בנאשם שהינו קטין שעתידו עוד לפניו, שאז יש לתת תשומת לב מיוחדת לפרק הזמן שבו הוא שוהה במעצר ולאפשרות שיקומו, שכן הנזק הכרוך בהחזקתו במעצר עולה על זה הנגרם לנאשם בגיר. על כן, במצבים אלה נוטה הכף בדרך-כלל לעבר העדפת חלופת מעצר, ככל שיש בה לאיין את מסוכנותו של הנאשם (ראו: בש"פ 6615/10 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 15.9.10); בש"פ 6666/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 20.9.10)). עם זאת, עובדת היות הנאשם קטין אינה גוברת באופן מוחלט על יתר השיקולים. גם קטין אינו חסין מפני מעצר מקום שלא ניתן לתת בו אמון משום שמעשיו החוזרים ונשנים מעידים כי הוא אינו ירא את החוק ואינו מבין את משמעותו (ראו: בש"פ 3537/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 17.4.05); בש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.10)). 6. למשיב בענייננו, מיוחסות עבירות חמורות של אינוס בנסיבות מחמירות, גניבה והפרת הוראה חוקית, כאשר זו האחרונה מיוחסת לו בשל בריחתו מבית המשפט בניגוד לצו השגחה. נסיבות ביצוע המעשים המיוחסים לו הינן חמורות. התסקירים וחוות הדעת השונות בעניינו מלמדים על נער אשר מגיל צעיר מרבה להסתבך בפלילים; אינו סר למרות האחראים עליו; התנהגותו כלפי הסובבים אותו ברוטאלית וחסרת גבולות; נסיונות לשקמו לא צלחו; והבטחותיו ומאמציו להשיב עצמו למוטב ולהתגבר על יצריו אינן מחזיקות מעמד לאורך זמן. כל אלה מעידים על מסוכנות ממשית הנשקפת ממנו לשלום הציבור, ובפרט לחוסים ולאנשי הצוות במעונות הנעולים שבהם שהה, שאותם מבקש בא-כוח המשיב לשקול כחלופת מעצר. על רקע האמור, לא ראיתי לשקול בשנית בחינת קיומה של חלופת מעצר מוסדית בעניינו של המשיב. אמנם, כאמור, כאשר מדובר בקטין גדלה נכונותו של בית המשפט לבחון אפשרות לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, ואולם במקרה שלפנינו, אני סבור כי בוצעה על-ידי שירות המבחן בדיקה מקיפה, תוך בחינת מגוון החלופות האפשריות. חלוף הזמן אינו מצדיק, לדעתי, בחינה מחודשת של חלופת מעצר מוסדית, שנשללה זה מכבר על-ידי שירות המבחן ונקבעה כבלתי מתאימה על-ידי בית המשפט קמא. לכך יש להוסיף את העובדה כי קצב התקדמות ההליך מניחה את הדעת וההליך העיקרי נמצא בשלביו האחרונים. אי לכך, יש לקבל את בקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב. הבקשה מתקבלת, אפוא. מעצרו של המשיב יוארך בארבעים וחמישה ימים החל מיום 23.9.2010 או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי לנוער מרכז, לפי המוקדם. צווים