1. בפני תביעה לתשלום זכויות הנובעות מיחסי העבודה בין התובע והנתבעת, ומסיומם של יחסי העבודה. 2. הנתבעת היא חברה המפעילה את רשת המסעדות "מקדונלד'ס" ברחבי הארץ, והתובע הועסק אצלה החל מדצמבר 1994 כעובד מסעדה, עד שביום 1.2.98 מונה לתפקיד טכנאי מחשבים וקופות. עבודתו של התובע הסתיימה בתאריך 25.2.01. התובע טוען כי פוטר, ואילו הנתבעת טוענת כי התובע התפטר. 3. בתחילה, תבע התובע סעדים לגבי מלוא תקופת העבודה, החל מ-1994 ועד 25.2.01, ואולם בסיכומיו הוא זנח טענה זו ואימץ את טענת הנתבעת כי תקופת עבודתו אצלה לא היתה רצופה, וכי, למעשה, כבר קיבל זכויותיו באשר לתקופות עבודה קודמות. תקופת העבודה בגינה תבע התובע זכויותיו לבסוף הינה מיום 8.8.97 ועד ליום 25.2.01. טענות התובע 4. התובע פירט בכתב תביעתו באריכות את אופי עבודתו כטכנאי מחשבים, שהיה כרוך, לטענתו, בשעות עבודה ארוכות ובנסיעות רבות בכל רחבי הארץ. בנוסף, פירט שבשנת 2000 ביקש להתחיל ללמוד לימודים אקדמאיים בשעות הערב, אך על אף בקשותיו, חשיבות הלימודים עבורו והיותו המפרנס היחיד במשפחתו, לא הסכימה הנתבעת להקל את עומס עבודתו על מנת לאפשר לו ללמוד. 5. לעיקרה של תביעתו, טען התובע שביום 25.1.01 הוא זומן למשרדו של האחראי עליו, אבנר מזיג, ובפגישה נכח גם קב"ט הנתבעת, יריב שריד. השניים הציגו לתובע את חשבון שיחות הטלפון הנייד אשר ניתן לו במסגרת עבודתו, אשר היה גבוה במיוחד, ואמרו לו כי רוב השיחות שבוצעו בטלפון לא היו לצרכי עבודה. התובע טען כי הסכים מיד לשלם את החשבון מכיסו בתנאי שיינתן לו פירוט השיחות של הטלפון, אך מר מזיג ומר שריד התעלמו מהצעתו, וטענו כי היקף שיחות הטלפון מהווה גניבה מהנתבעת וכי זו סיבה מספקת לפטרו מהעבודה לאלתר. התובע טען עוד כי הוא הואשם באותה שיחה שהוא מנהל עסק משלו במקביל לעבודתו בנתבעת, ומשתמש לשם כך בטלפון הנייד שלה, והוא גם הואשם בגניבת ציוד מהנתבעת, ומר שריד הפעיל עליו לחץ כבד בקשר עם עניין זה. התובע טען עוד שבמהלך השיחה הוצע לו שיקבל את כל זכויותיו של עובד מפוטר, בניכוי הוצאות שיחות הטלפון הפרטיות שביצע, בתנאי שיחתום על מסמך בו הוא מצהיר על התפטרותו מהעבודה מרצונו. 6. התובע, שכפי טענתו היה נתון בלחץ נפשי בעקבות המתקפה שהופעלה עליו במהלך אותה שיחה, חתם על מכתב בו נאמר כי הוא מתפטר מרצונו. עם זאת, כך לטענתו, כבר למחרת הבין שחתם על המכתב בניגוד לרצונו, ותוך שהיה נתון בלחץ כבד, ולכן פנה בכתב למנכ"ל הנתבעת וביקש לבטל את חתימתו על מכתב ההתפטרות (המכתב למנכ"ל צורף כנספח ג' לכתב התביעה). 7. לטענת התובע, משסירבה הנתבעת להשיבו לעבודה, לא יכול להיות חולק שהוא פוטר מעבודתו, ולא התפטר ממנה. 8. כשנתיים לאחר יום סיום עבודתו, הגיש התובע את תביעתו נשוא פסק-דין זה, ובה תבע את הסעדים הבאים: א. פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. ב. דמי הודעה מוקדמת. ג. פדיון 47.5 ימי חופשה שלא נוצלו על-ידו. ד. החזר 3,596 ש”ח שנוכו ממשכורתו האחרונה שלא כדין. 9. התובע תבע, לכתחילה, גם תשלום בעד עבודה בשעות נוספות, בתוספת פיצויי הלנת שכר, ואולם בישיבה שהתקיימה בתיק ביום 27.1.05 הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על רכיב תביעה זה משום שמוסכם גם עליו, כפי שטענה הנתבעת למן ההתחלה, שהתובע "עבד בתפקיד הדורש אמון". הכוונה היא לכך שהתובע עבד בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ועל כן הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 אינן חלות עליו. בהתאם להצהרה זו דחיתי את התביעה לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות ובגין פיצויי הלנת שכר בהחלטה שנתתי באותה ישיבה, ולאור זה לא אתייחס בהמשך פסק הדין לטענות התובע בעניין רכיב השעות הנוספות כפי שהועלו עד לוויתור עליהן, או להגנת הנתבעת מפני טענות אלה. 10. התובע תבע בכתב התביעה גם רכיב של יתרת דמי הבראה, ואולם תביעה זו נזנחה על-ידו בסיכומיו; וכן תבע הוא, לכתחילה, כי ישוחררו לידיו כספים שהצטברו בפוליסת ביטוח המנהלים על שמו, ואולם גם טענה זו נזנחה בסיכומים, לאחר שבחקירתו הנגדית הודה התובע בטענת הנתבעת כי כבר קיבל את כספי התגמולים שהצטברו בפוליסה, ואילו לעניין כספי הפיצויים שבפוליסה, ניטשה מחלוקת בין הצדדים באשר לזכאותו של התובע לכספים הללו. אשר על כן, נדחות גם תביעות אלה של התובע, והתביעות היחידות שעומדות בפניי להכרעה הן כמפורט בסעיף 8 לעיל. טענות הנתבעת 11. הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כרקע כללי, כי במשך כל תקופת העסקתו של התובע אצלה נהגה בו "בכפפות של משי", הקלה עליו ככל שיכלה לאור מצבו הכלכלי והיותו המפרנס היחיד במשפחתו, והלכה לקראתו, תוך שהיא נותנת בו אמון מלא. הנתבעת התייחסה לכל טענותיו של התובע באשר למתכונת עבודתו כטכנאי מחשבים, שלא היתה כה מכבידה כפי שטען; ובאשר להחלטתו להתחיל ללמוד, טענה כי אפשרה לו לצאת ללימודים והוא קיבל אישור לסיים עבודתו בשעה מוקדמת יותר משך יומיים בשבוע. 12. לטענת הנתבעת, הטענות הרבות שהעלה התובע בכתב התביעה באשר לעבודתו המכבידה נועדו אך להאפיל על נסיבות סיום עבודתו, כפי שהיו בפועל, באמצעות הסטת תשומת לב בית הדין לעובדות לא נכונות הקשורות בנסיבות עבודתו. 13. לעניין נסיבות סיום העבודה ותביעתו של התובע לחיובה בפיצויי פיטורים, טענה הנתבעת כי ביום 25.2.01 זומן התובע לבירור אצל מר מזיג לאחר שהתברר כי הנתבעת חויבה בסכומים כספיים גבוהים וחריגים בגין שימוש בטלפון הנייד שהעמידה לרשותו לצורך ביצוע עבודתו. במהלך השיחה הודה התובע כי ערך שיחות פרטיות ואף הציע לקזז את עלותן ממשכורתו, והוא סיפר כי את השיחות ערך עם חבר עימו התייעץ בכל הכרוך בהתקנת מחשבים. כשנתבקש התובע להסביר את הדבר, הוא סיפר מיוזמתו כי ביצע התקנות של תוכנות השייכות לנתבעת, ושניתנו לו על-ידה לצורך ביצוע עבודתו בה, במחשבים של אנשים פרטיים. התובע גם הודה כי קיבל תשלום כספי או מתנות אחרות עבור ההתקנות. הנתבעת המשיכה וטענה כי בסיומה של השיחה הזו, ולאור חומרת המעשים, הסכים התובע להתפטר מעבודתו, והוא אכן חתם, מרצונו החופשי, על הודאה במעשים ועל התפטרותו בגינם. 14. יצוין, כי התובע לא צירף את מכתב ההתפטרות עליו חתם בסיום השיחה עם מר מזיג ומר שריד לכתב תביעתו, והנתבעת היא שעשתה כן. תוכנו של המכתב עליו חתם התובע (נספח ב' לכתב ההגנה) הינו כדלקמן: "1. בהמשך לשיחתי עמכם הודיתי בפניכם מרצוני החופשי וללא כפייה כי גנבתי מכם את הפריטים המובאים במהלך עבודתי עמכם: תוכנת Windows 98 מהדורה שנייה, התקנתי תוכנה זו על 20 מחשבים בעבור 20 אנשים שונים ללא אישור רישוי. 2. גנבתי מכם תוכנת אנטי וירוס נורטון, 6-GOST, 8-WINZIP. 3. כמו כן, אני מתפטר מתפקידי תוך שלילת פיצויים והודעה מוקדמת אם הנני אמור לקבלם וזאת לאור הגניבות שביצעתי. 4. הנני מסכים ומאשר כי תהיו רשאים לנכות משכרי כל סכום כסף המגיע לי עקב שווי הפריטים/שיחות שגנבתי וביצעתי. אין לי בגין עבודתו ובגין סיומה כל טענה או תביעה נגדכם". 15. לאור השתלשלות עניינים זו והמכתב עליו חתם התובע, טענה הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו מיוזמתו, ולכן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים או לדמי הודעה מוקדמת. לחלופין טענה הנתבעת כי אף אם ייפסק שהתובע פוטר, הרי שלאור הנסיבות שקדמו לסיום העבודה והודאתו במעשים אשר עשה, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. 16. באשר ליתר תביעותיו של התובע, טענה הנתבעת כי שולמו לתובע דמי החופשה המגיעים לו, ולעניין ניכוי הסך של 3,596 ש”ח ממשכורתו האחרונה, טענה הנתבעת כי מדובר בעלות שיחות הטלפון הפרטיות שביצע התובע באמצעות הטלפון הנייד שהעמידה לרשותו, וכי התובע הסכים לניכוי. להלן - קביעתי: 17. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ובתצהירי העדים - התובע מטעם התביעה, ומר מזיג, מר שריד, ומאיר שלום, חשב שכר בנתבעת, מטעם הנתבעת - ולאחר ששמעתי את עדויות העדים בפניי, מצאתי לקבל את תביעתו של התובע באופן חלקי. להלן - אפרט נימוקי מסקנותיי. סיום עבודתו של התובע - פיטורים או התפטרות? 18. פירטתי לעיל את השתלשלות העניינים שהביאה לסיום עבודתו של התובע, לשיטתו של כל אחד מן הצדדים. מקריאת תצהירי העדים ומעדותם בחקירה נגדית עלה כי השוני היחיד בין גרסת התובע ובין גרסתה של הנתבעת נעוץ, למעשה, בפרשנות שנתן כל אחד מהם לאירועים באותה שיחה שנערכה בין התובע ובין מר מזיג ומר שריד, אשר בסיומה הסתיימה גם עבודתו של התובע - האם אכן התפטר התובע מרצונו, כפי טענת הנתבעת ולפי נוסח המכתב עליו חתם התובע, או שמא פוטר התובע, כפי טענתו. 19. מר שריד ומר מזיג העידו, למן ההתחלה בתצהיריהם, כי במהלכה של שיחת הבירור, כשנשאל התובע לפשר עריכת שיחות טלפון כה רבות למספר מסוים, אמר התובע כי בעל מספר הטלפון הוא חברו, סרגיי ולקוב, אשר עבד בעבר בסניף מקדונלדס, וכי הוא (התובע) נועץ בו בנוגע לתקלות מחשבים בהן הוא נתקל במהלך העבודה. כשהשניים אמרו לתובע שגרסתו תמוהה, שכן מערכת המחשבים בנתבעת היא מערכת ייחודית ועליו להיוועץ בקשר אליה רק עם גורמים בנתבעת, שינה התובע גרסתו ואמר כי התייעץ עם סרגיי בנוגע לבעיות שהיו לו בקשר עם התקנות מחשבים אותן ביצע באופן פרטי. כשנשאל התובע אילו התקנות הוא מבצע באופן פרטי, שהרי לפי מדיניות הנתבעת אסור לו לעבוד בעבודה נוספת מבלי לקבל אישור על כך, סיפר התובע כי הוא התקין את תוכנת Windows 98 של הנתבעת אצל כ-20 לקוחות פרטיים שלו, ללא אישור מהנתבעת, ותוך שהוא מקבל תמורה עבור ההתקנות. כשנשאל התובע מה עוד לקח מהנתבעת, הודה בנטילתן של תוכנות נוספות. 20. מר מזיג ומר שריד המשיכו והעידו כי דברי התובע הותירו אותם המומים, שכן מדובר בעובד בו ניתן אמון רב, ואשר גנב תוכנות השייכות לנתבעת לצורך ניהול עסקים פרטיים, כאשר בנוסף לכך מדובר בתוכנות אשר הנתבעת משלמת עבור הרשיון להחזיק בהן ועבור השימוש שהיא עושה בהן, כך שמעשיו של התובע אף חשפו את הנתבעת לתביעות מסוג של אכיפת זכויות יוצרים וקניין רוחני. 21. בהמשך עדותם של מר שריד ומר מזיג נאמר כי בעקבות הדברים הללו, ועקב משבר האמון שנוצר עם התובע, עלו בשיחה אפשרויות לטיפול בעניין, ובכלל זה האפשרות להעביר את העניין לטיפול המשטרה. התובע, שהבין כי נתפס בביצוע מעשים חמורים, העדיף כי העניין ייסגר בין כתלי הנתבעת ולכן הודיע כי הוא מבקש להתפטר מעבודתו, ולכן גם חתם על מכתב ההתפטרות, בו הודה במעשים והצהיר כי הוא מתפטר בגינם. 22. גרסתם של מר מזיג ומר שריד להשתלשלות האירועים היתה עקבית ואמינה. גרסתו של התובע, לעומת זאת, השתנתה למן כתב התביעה, דרך גרסתו בתצהיר, וכלה בתשובותיו לשאלות שנשאל בחקירתו הנגדית. כאמור, בכתב התביעה בחר התובע להתרכז בנסיבות המכבידות, לכאורה, של עבודתו, וקיבלתי לחלוטין את עמדת הנתבעת לפיה לא היו אלה נסיבות מכבידות כלל ועיקר, והתובע אך ביקש ליצור מצג של התעמרות בו מצד הנתבעת, במטרה להסיט את תשומת הלב מנסיבות סיום העבודה. למסקנתי זו תרמה גם העובדה שהתובע לא חשף את כל נסיבות סיום העבודה בכתב התביעה, ואף נמנע מלצרף אליו את מכתב ההתפטרות עליו חתם, בו גם הודה במעשים חמורים למדי שביצע. רק בתצהירו, ולאחר שהנתבעת פירטה את גרסתה שלה להשתשלות האירועים, ניאות התובע להתייחס התייחסות קצרה למעשים שביצע הוא - להבדיל מההאשמות שהטיח במר מזיג ומר שריד - והוא הכחיש את הטענה כי גנב דבר מה מהנתבעת, אך טען ש"ניסיתי להסביר בפגישה כי בהתאם לרשות שקיבלתי מאת אחראי ולצורכי העבודה מביתי לקחתי רק תקליטור של Windows 98 ואנטיוירוס" (סעיף 5.5 לתצהיר). 23. ואולם, בחקירתו הנגדית הודה התובע, למעשה, כי שוחח פעמים רבות עם חברו סרגיי, שאינו עובד בנתבעת, על עניינים שונים, ובין היתר "יכול להיות" ששוחח עימו גם על התקנות פרטיות של תוכנות, שביצע במחשבים של אחרים (עמ' 9 לפרוטוקול); כי היו ברשותו תוכנות שונות השייכות לנתבעת והוא השתמש בתוכנות הללו לא רק לצרכי העבודה אלא גם לצרכים של חברים שלו (עמ' 9 לפרוטוקול); ובנוסף, הוא העיד שקיבל תמורה - כספית או אחרת - עבור חלק מההתקנות שביצע לחבריו (עמ' 13 לפרוטוקול). התובע אמנם ניסה להתחמק ממתן תשובות ישירות בקשר עם המעשים שעשה, וגם ניסה להמעיט מחומרת המעשים הללו בטענה שאין הוא זוכר את מספר החברים להם התקין את התוכנות, או בטענה שהשתמש בתוכנות שהחברה נתנה לו רק "לפעמים", או בטענה שלא השתמש בתוכנה של הנתבעת, אלא "בתוכנה של מיקרוסופט" (עמ' 10 לפרוטוקול), ואולם, התרשמתי מחקירתו הנגדית שלמעשה מה שאירע באותה שיחת בירור בינו ובין מר מזיג אירע בדיוק כפי שהעידו השניים, קרי, במהלכה הודה התובע במעשים חמורים שעשה, ובגין כך הסתיימה, בסופו של דבר, עבודתו בנתבעת. 24. אם כן, משהגעתי למסקנה שסיום עבודתו של התובע בא על הרקע העובדתי המתואר לעיל, עליי להכריע כעת אם בנסיבות העניין, ובהתאם לאירועים שאירעו בסוף אותה שיחת בירור, פוטר התובע מעבודתו או התפטר ממנה מרצונו, כשחתם על אותו מכתב התפטרות. 25. כאמור, התובע אכן חתם על מכתב בו הודה בכך שהתקין תוכנות השייכות לנתבעת על מחשבים של 20 אנשים שונים, ללא אישור רישוי, ושגנב מהנתבעת שלוש תוכנות אחרות. באותו מכתב גם הודיע, כביכול, על התפטרותו. התובע ביקש להסביר את חתימתו על המכתב בכך שחתם עליו רק משום שהותקף ע"י מר מזיג ומר שריד במהלך השיחה, שהופעל עליו לחץ, שהוא נשאל שאלות רבות, שהוא לא יכול היה "לחשוב בראש קר", ובנוסף, שהוצע לו שאם יחתום על המכתב, ידאג מר מזיג לכך שיקבל את כל זכויותיו. עם זאת, למחרת היום, כך לפי עדותו של התובע, כשהיה לו זמן לחשוב על הדברים, הבין ש"אין פה שום גניבה" ולכן ביקש במכתב שכתב למנכ"ל הנתבעת ש"אם הם מפטרים אז שיפטרו כמו שצריך" (כל המצוטט לעיל, לקוח מחקירתו הנגדית של התובע, בעמ' 10-11). 26. לעומת גרסתו של התובע לעניין זה, העידו מר מזיג ומר שריד כי לא הופעל על התובע לחץ כלשהו להודות במעשים שעשה או להתפטר בגין המעשים הללו, אלא לאחר שהתבררה חומרת מעשיו התובע הבין בעצמו כי עדיף לו להתפטר ולסגור את העניין בתוך החברה, וכך אכן היה. לפיכך, עמדו השניים על כך שהתובע התפטר מיוזמתו. 27. ייאמר כבר עתה כי התרשמתי באופן חד-משמעי, כי במהלך שיחת הבירור לא הפעילו מר מזיג או מר שריד לחץ פסול כלשהו על התובע, ובוודאי שלא התקיפו אותו, כפי שטען. לעניין זה, התרשמתי שהתובע ניסה לשוות נופך דרמטי לשיחה בינו ובין השניים, וע"י כך לבסס את טענתו כי חתם על מכתב ההתפטרות בכפייה, ואולם נסיונו זה היה מוגזם ובלתי-אמין. כך, למשל, בתצהירו העיד התובע כי "הלחץ אשר הופעל עליי ע"י הקב"ט היה מזכיר יותר חקירה פלילית באחד ממדינות ערביות" (כך במקור; ס' 5.6 לתצהיר), ואולם כשנשאל על כך בחקירתו הנגדית הודה כי מדובר בדוגמא לא מוצלחת (עמ' 10 לפרוטוקול). בנוסף, בעוד התובע העיד על כך ששיחת הבירור ארכה זמן רב והוא היה נתון במהלכה בלחץ (עמ' 6 לפרוטוקול), הרי שבמכתב ששלח למחרת למנכ"ל הנתבעת, הלין דווקא על כך שפוטר "תוך 30 דקות". כמו כן, התובע אמנם תיאר את הלחץ וההתקפות מהן סבל בשיחתו עם מר מזיג ועם מר שריד, אך באותו מכתב ששלח יום לאחר התפטרותו למנכ"ל הנתבעת, בו תיאר את הלחץ הבלתי סביר אליו "הכניסו" אותו השניים, הוא מצא לנכון בכל זאת להוסיף כי הוא רוצה להודות לאבנר מזיג "כמנהל מצוין, ובן אדם מאוד טוב". בהתחשב במחמאות שהרעיף התובע על מר מזיג במכתב זה, התקשיתי להאמין לתיאוריו אודות השיחה שקיים עימו מר מזיג יום אחד בלבד לפני כן. 28. ולמרות זאת, על אף ששוכנעתי כי מר מזיג ומר שריד לא תקפו את התובע ולא חקרו אותו באופן בלתי סביר, סבורה אני בכל זאת שבנסיבות העניין היה התובע נתון במצב שהביאו להתפטר בניגוד לרצונו, ולכן אקט ההתפטרות לא היה "התפטרות", על אף שהצדדים כינוהו כך, אלא "פיטורים" לכל דבר. כבר נפסק, כי "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד-משמעית, בכתב, בעל-פה או בהתנהגות" (בג"צ 566/76 אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי וההסתדרות הכללית). אין חולק, במקרה זה, שקיים מכתב המעיד, לכאורה, על כך שהתובע הודיע למעבידו כי הוא מתפטר. ואולם, בבואי לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות, ולא רק למקטע דברים אחד, הוא מכתב ההתפטרות, נשאלת השאלה האם ההתפטרות היתה אכן אקט רצוני של התובע להביא את יחסי העבודה לידי סיום, או שמא היה זה אקט שיוזמו היה המעביד, ועל כן מדובר, הלכה למעשה, בפיטורים. התשובה לשאלה זו, לטעמי, היא, כאמור, כי מדובר באקט של פיטורים לכל דבר. 29. ואנמק: אמנם קבעתי כי מר מזיג ומר שריד לא הפעילו על התובע "לחץ" כלשהו ובוודאי שלא לחץ מסוג זה שחווה "מי שנתון תחת חקירה במדינה ערבית"; וכוונתי שלא הופעל לחץ על התובע להודות במעשים שעשה, ומוסכם עליי שהוא הודה בהם מיוזמתו וסביר שגם הבין את חומרתם. ואולם, אין בכך כדי לשלול את העובדה שהתובע היה נתון "בלחץ" במהלך השיחה לאחר שנתגלו המעשים שעשה: הוא זומן לשיחה בעניין שיחות שביצע בטלפון הנייד, ולפתע עמד בפני סיטואציה בה הודה בביצוע מעשים חמורים מאלה, מעשים שמר מזיג ומר שריד ראו כגניבה לכל דבר. לאחר שנתגלו הדברים הללו, העמידו מר מזיג ומר שריד את התובע על חומרתם, וכך העיד מר שריד בחקירתו הנגדית: "אמרתי לו 'אתה גונב'... והסברתי לו שזה מעשה חמור מאוד. והסברתי לו גם את תוצאות מעשיו, הכל כדי להבהיר לו באיזה מצב לא נעים הוא נמצא. אמרתי לו שאת העניין שלו אפשר להעביר למשטרה" (עמ' 16 לפרוטוקול). מר מזיג העיד דברים דומים: "לא אמרנו לו מה יקרה אם הוא לא יחתום. נאמר שעדיף לסגור את זה לא על ידי התערבות המשטרה. ושזה ייסגר בתוך החברה. עד כמה שאני זוכר התובע הציע את זה. אני לא בטוח במאה אחוז. נכון שלא כתבתי בתצהיר שהתובע הציע את זה כי גם כעת אני לא בטוח בכך, אז זה היה המוצא לצאת מהסבך" (עמ' 21 לפרוטוקול). 30. בנסיבות אלה, ברי כי סיום עבודתו של התובע בא על רקע זה שהנתבעת - או נציגיה, מר מזיג ומר שריד - ראו במעשיו של התובע מעשי גניבה חמורים, המצדיקים אף פנייה למשטרה, ועל כן היוזמה לסיום העבודה היתה שלהם, ולא של התובע, גם אם התובע נכנע, בסופו של דבר, לנסיבות, והסכים "להתפטר". שהרי, ברור שאם מר מזיג ומר שריד סברו שהתובע גנב ועשה מעשים חמורים, לא היתה הנתבעת מעוניינת בהמשך העסקתו אצלה; והעובדה שהתובע הוא זה שהצהיר בסופו של דבר על "התפטרות" אינה משנה את העובדה שהאקט של סיום העבודה לא נבע מרצונו של התובע אלא מרצון הנתבעת לסיים עבודתו אצלה. ומעבר לשאלה מי יזם את האקט, אם היתה זו הנתבעת או התובע, ספק בעיניי גם אם ניתן בכלל לכנות הצהרת התפטרות שניתנה בנסיבות בהן נתן אותה התובע, כהבעת "רצון" להתפטר. ולמה כוונתי? טענו מר מזיג ומר שריד כי התובע הציע להתפטר כדי "לסגור את העניין בתוך החברה", כדי שלא תוגש נגדו תלונה במשטרה, או "כמוצא לצאת מהסבך". ואולם, גם אם ההצעה להתפטר היתה מיוזמתו של התובע, אינני סבורה כי בנסיבות העניין מדובר בהצעה רצונית, המעידה על רצון כנה ואמיתי להתפטר. שהרי, מקום בו עובד מוצא עצמו, לפתע, כמי שנחשד בגניבה ממעבידו (ולא זה המקום לדון בחומרת מעשיו של התובע ובמודעותו לחומרה), כאשר הממונים עליו מטיחים בו את חומרת המעשים ואת התוצאות בפניהן הוא עלול לעמוד, ובמיוחד תוצאה של פנייה למשטרה - הרי שאם מחליט העובד להתפטר בנסיבות אלה ותוך כדי כך לוותר על כל זכויותיו כעובד שסיים עבודתו, והכל כשהדבר נעשה במהלכה של שיחה אחת ומבלי שניתנה לו אף שהות להרהר בדברים, לא ניתן לראות בהחלטה זו החלטה רצונית, מודעת, המעידה על התפטרות אמיתית. 31. ולכן, ועל אף שלא מצאתי טעם לפגם בהתנהגותם של מר מזיג ומר שריד כלפי התובע בכל הנוגע לחשיפת מעשיו של התובע ולהודאתו בהם, סבורה אני כי התנהלותם בכל הנוגע לקבלת מכתב ההתפטרות מידי התובע היתה שגויה. הנתבעת היא שרצתה בסיום עבודתו של התובע; התובע לא היה זה שרצה בסיום העבודה, והוא הסכים לחתום על מכתב התפטרות בגלל הנסיבות בהן היה נתון. ומשכך, אני רואה בסיום עבודתו של התובע "פיטורים" לכל דבר, ולא התפטרות. 32. ואדגיש - גם אם התובע הגזים בתיאור ה"חקירה" שעבר, וגם אם ייתכן שהבין במעמד השיחה את חומרת מעשיו, וגם אם קרא במעמד השיחה את תוכן המכתב עליו חתם והבין אותו, אין כל אלה משנים את קביעתי כי, הלכה למעשה, ובהינתן התמונה המלאה, הוא פוטר ביוזמת הנתבעת, ולא התפטר מרצונו. 33. ניתן להשוות מקרה זה למקרה שנדון ב-ע"ע 132/03 ראובן כהן נ' רשות העתיקות: שם, כפי שקבעה השופטת ברק בדעת רוב, על מנת לקבוע אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות יש לבדוק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, כאשר במידה והיוזמה באה מצד המעביד לסיום היחסים, מדובר בפיטורים גם אם עצם סיום העבודה נוסח בצורה של הסכמה הדדית. כך, באותו מקרה, הנהלת המשיבה החליטה לסיים את עבודת המערער, והוסבר לו בדרך עדינה וחברית כי אין שביעות רצון מתפקודו. המערער "הבין זאת", והסכים להפסיק עבודתו. השופטת ברק הביעה דעתה כי המערער זכאי לפיצויי פיטורים שכן המשיבה היא זו שביקשה לפטר אותו, והוא רק קיבל את הגזירה בהסכמה. השופט רבינוביץ שהגיע אף הוא למסקנה כי המערער זכאי לפיצויי פיטורים, נימק עמדתו נימוק שונה: לדעתו של השופט רבינוביץ, התובע התפטר בנסיבות בהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודה, לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, שכן הביקורת הקשה שהוטחה בו ע"י גורמי הנהלה בכירים לא הותירה בידיו שום ברירה, אלא להתפטר, והתפטרות מסוג זה מזכה אותו בפיצויי פיטורים. 34. כך גם בענייננו, סבורה אני שהתובע פוטר. ובכל מקרה, אם היתה עולה טענה כזו לדיון - והתובע לא העלה אותה - ניתן היה לקבוע גם כי בנסיבות אלו ניתן לראות בהתפטרותו התפטרות המזכה אותו בפיצויי פיטורים. סיכום ביניים 35. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע פוטר מעבודתו. 36. כעת, יש לדון בשאלת זכאותו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת 37. הנתבעת טענה כי גם אם ייקבע שהתובע פוטר על ידה, הרי שלאור נסיבות סיום העבודה אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. 38. לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, הרי ש"בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האיזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האיזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". 39. בענייננו, משלא הובאה כל ראיה לעניין הסכמים קיבוציים החלים בענף העבודה של הנתבעת, עליי להזדקק לתקנון העבודה - הסכם עבודה קיבוצי כללי בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית, שהינו ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במשק. בתקנון נקבע שהפרת משמעת חמורה מצד עובד עלולה לגרור, בין היתר, סנקציה של פיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית או מלאה של פיצויי פיטורים. 40. לטענת הנתבעת, מעשיו של התובע מגיעים כדי הפרת משמעת חמורה, ולשיטתה מדובר אף בגניבה לכל דבר, ואילו לטענת התובע - אין מעשיו מגיעים כדי כך. 41. לאחר בחינת כל חומר הראיות, מצאתי כי התובע עבר, לכל הפחות, עבירת משמעת המצדיקה הפחתת פיצויי הפיטורים שלו, גם אם לא שלילתם באופן מלא. 42. חומרת מעשיו של התובע תוארה באופן אמין וברור בעדותו של מר מזיג בחקירתו הנגדית. מר מזיג, שהוא איש מחשבים, העיד כך: "התקליטור ניתן לו ברשות ובידיעה. התקליטור מכיל תוכנת התקנה, וצריך להזין רשיון שקיבלת אותו לאחר ששילמת כסף למיקרוסופט. כשהוא מזין את הרשיון שיש לנו בחברה ממיקרוסופט. אני אמור לשלם על כל רשיון. ברגע שלא שילמתי אני חשוף לתביעות שהתקנתי יותר תוכנות מאשר דיווחתי. וזו הגניבה ולא עצם לקיחת התקליטור" (עמ' 21 לפרוטוקול). מר שריד, בתצהיר עדותו הראשית, אף העיד כי לאור חשיפת מעשי התובע, הוא נאלץ לפנות לחברת "מיקרוסופט" ולדווח לה על מעשי התובע. 43. התובע, לעומת זאת, שבתחילה כלל לא הודה במעשים, ביקש לאחר מכן לטעון כי לא היה כל פסול במעשיו, או שלכל הפחות הנתבעת לא הוכיחה את הפסול במעשים שעשה, ואולם מצאתי כי גרסתו לעניין זה אינה אלא מיתממת. בתחילה, בכתב התביעה, לא ציין התובע כלל את החשדות שהועלו נגדו בשיחת הבירור, את העובדה שהודה בהם בפה מלא, ואת מכתב ההתפטרות עליו חתם, ובו הודה בגניבת תוכנות. בתצהירו, הודה רק בכך שנטל לביתו תוכנות באישור הנתבעת, ולצורך עבודתו. בחקירתו הנגדית, כבר הודה התובע - גם אם באופן מתחמק - במעשים שעשה ושעליהם העידו מר מזיג ומר שריד, אך בהמשך, בסיכומים, לאור עדותו בחקירתו הנגדית ולאור עדותם המהימנה של מר מזיג ומר שריד, החל התובע לנקוט בשיטה של המעטה מחומרת המעשים שעשה: כך, בסיכומים טען לפתע התובע, לראשונה, כי הנתבעת לא יכולה להראות באיזה מספר רשיון השתמש לצורך התקנת התוכנות במחשבים פרטיים, וכי אין היא יכולה לומר איזה רשיון גנב או אף אם גנב מספר רשיון כלשהו, והכל - כשבשוק המחשבים "קיימות חברות העוסקות בסחר ברשיונות של תוכנות עם הסיסמה ומבלי התקליטורים, אשר נרכשו על ידיהן מחברות פשתות רגל (כך במקור)!" (סעיף 3.1 לסיכומים). מכאן, הגיע התובע למסקנה שלא גנב דבר, ובוודאי שלא הוכח שעשה דבר מה בלתי ראוי, המצדיק שלילת פיצויי פיטוריו. 44. ואולם, כאמור, ראיתי בגרסתו החדשה של התובע משום היתממות גרידא, ונסיון - משהודה לבסוף שסיום עבודתו בא עליו לא בגלל שיצא ללימודים, או בגלל התעמרות הנתבעת בו, או בגלל שיחות הטלפון המרובות שביצע בטלפון הנייד - לטעון כי המעשים שבוצע לא היו חמורים כלל ועיקר, ובנוסף לכך שהמעשים הללו כלל לא הוכחו, שהרי התובע אמנם הודה בביצוע התקנות במחשבים פרטיים של תוכנות השייכות לנתבעת, אך לא הוכח שהוא השתמש במספר הרשיון של הנתבעת לצורך זה. 45. עם זאת, לא רק שריבוי גרסאותיו של התובע הותיר את הרושם שהוא מבקש להסתיר את המעשים שעשה, ושבהם הודה; התרשמתי שהתובע ביצע גם ביצע את המעשים בהם הודה בשיחה, לפי עדותם של מר מזיג ומר שריד, ושלא רק שמדובר במעשים חמורים, אלא התובע אף ידע, אז והיום, את חומרתם, בניגוד לטענותיו. התובע הוא איש מחשבים, הוא הודה במעשים אותם ביצע בזמן אמת, במהלך שיחתו עם מר מזיג ומר שריד, והוא אף חתם על הודאה במעשים הללו, באותו מכתב "התפטרות", לכאורה, בו נאמר: "...גנבתי מכם את הפריטים המובאים במהלך עבודתי עמכם: תוכנת Windows 98 מהדורה שניה, התקנתי תוכנה זו על 20 מחשבים בעבור 20 אנשים שונים ללא אישור רישוי. גנבתי מכם תוכנת אנטי וירוס נורטון, 6-gost, 8-winzip". 46. לא רק שהתובע חתם על מכתב בו הוא מודה בביצוע המעשים, הרי שבמכתב שכתב למנכ"ל הנתבעת יום לאחר החתימה על מכתב ההתפטרות, הוא לא הכחיש כלל וכלל את הדברים שכתב במכתב, למעט ההכחשה של הסכמתו להתפטר. כלומר, גם כשהתעשת התובע, הוא לא חזר בו מהתפטרותו משום שהבין שהודה בדברים שלא ביצע, אלא רק משום האופן בו פוטר, ולכן ביקש שיפטרו אותו "כמו שצריך, עם מכתב פיטורים וכו'", כאמור במכתב. 47. ואדגיש - קבעתי לעיל שבמהלך שיחת הבירור עם מר מזיג ומר שריד לא הופעל על התובע לחץ פסול, וקיבלתי את גרסתם כי הוא הודה במעשים שביצע מיוזמתו. עם זאת, קבעתי שהפרשנות אותה נתנה הנתבעת לאקט סיום העבודה היתה שגויה, שכן נסיבות העניין הצביעו על כך שהתובע פוטר ולא התפטר. אין בכך כדי לשלול לחלוטין את האמור במכתב "ההתפטרות" של התובע, בו הוא מודה בפה מלא במעשים שעשה, שכן כתיבת המכתב לא נכפתה עליו, לטעמי; אלא יש בקביעתי זו רק משום שלילת המסקנה המשפטית העולה מהמכתב. 48. על כן, בנסיבות שפירטתי עד כה, בהן התובע עבד כטכנאי מחשבים בנתבעת, משרה שהוגדרה אף ע"י בא-כוחו כמשרת אמון, והופקד בידיו ציוד של הנתבעת והוא עשה בו שימוש לצרכים פרטיים פעמים רבות, תוך קבלת טובת הנאה לעצמו וללא קבלת רשות מהנתבעת, ותוך שהוא מסכן אותה את הנתבעת ומפר בעצמו זכויות קניין רוחני - הרי שגם אם אין המעשים מגיעים כדי "גניבה" מהמעביד במובנה הרגיל, מגיעים הם בוודאי לכדי הפרת משמעת חמורה ומעילה באמון המעביד, המצדיקה הפחתת פיצויי הפיטורים המגיעים לו. 49. לאחר ששקלתי את כל השיקולים לעניין זה, מצאתי לפסוק לטובת התובע פיצויי פיטורים בשיעור של 60% מהסך המלא של פיצויי הפיטורים המגיעים לו. 50. בכתב התביעה תבע התובע פיצויי פיטורים בסך של למעלה מ-28,000 ש”ח, בגין 57 חודשי עבודה. עם זאת, בסיכומים אימץ התובע את תחשיבו של חשב הנתבעת, מר שלום, כפי שהופיע בתצהירו, והעמיד תביעתו לפיצויי פיטורים על סך של 20,055 ש”ח. על כן, בהתאם לכך, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בשיעור של 60% מסך זה, ובסה"כ - 12,033 ש”ח. לסך זה יצורפו פיצויי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.1.01 ועד ליום התשלום בפועל. 51. לעניין התביעה לדמי הודעה המוקדמת, סבורה אני שבנסיבות העניין יש לשלול מהתובע את תמורת ההודעה המוקדמת במלואה, שכן מדובר, לטעמי, בנסיבות בהן לא היה מקום לתבוע מהנתבעת להמשיך להעסיק את התובע, לאחר שגילתה את דבר המעשים שעשה. על כן, תביעה זו נדחית. פדיון ימי חופשה 52. התובע תבע, לכתחילה, פדיון של 47.5 ימי חופשה אותם לא ניצל בפועל. בסיכומים, העמיד התובע את מספר ימי החופשה בגינם תבע פדיון על 37. 53. לטענת הנתבעת, ניצל התובע את כל ימי חופשתו, וקיבל תשלום כחוק בגינם, ומצאתי כי טענתה זו הוכחה, ועל כן - נדחית תביעתו של התובע לפדיון חופשה. 54. מר שלום, חשב הנתבעת, צירף לתצהירו (נספח טז) דו"ח המפרט את ניצול ימי החופשה ע"י התובע שנערך על בסיס הכרטיס האישי של התובע (שצורף אף הוא לתצהיר - נספח ב'-י'). מהדו"ח עלה כי עם סיום עבודתו של התובע נותרו לזכותו 0.89 ימי חופשה שלא נוצלו בלבד, והוא קיבל פדיונם בתלוש השכר האחרון שלו. מר שלום צירף לתצהירו (נספח יז) גם דו"חות נוכחות שמולאו ע"י התובע עצמו, ובהם הוא מציין במפורש, מדי פעם, את יציאתו לחופשה. מעיון בתלושי שכרו של התובע, אותם הגיש הוא עצמו כנספחים לתצהירו, עולה גם כי בכל חודש פורטו בהם ימי החופשה שנוצלו על ידו, לצד יתרת ימי החופשה שנותרו לו. 55. התובע, בחקירתו הנגדית, העיד כי "מדי פעם לקחתי יום יומיים חופשה לסידורים", ובאשר לדו"חות שצורפו לתצהירו של מר שלום אמר: "ראיתי את הדוחות, נספחים לתצהירו של מאיר שלום, לגבי החופשה, ומה שכתוב שם נכון" (עמ' 12 לפרוטוקול). לאחר שנאמר לתובע, בחקירתו הנגדית, כי גם בתלושי השכר שלו ישנו פירוט מלא של זיכויים וניצולים, והוא נשאל אם יש לו מסמך שכתב לחברה לפיו האמור בתלושי השכר בנושא החופשה לא נכון, ענה "אין לי מסמך להראות. יש לי תלוש משכורת" (שם). 56. הנטל להוכיח כי התובע קיבל את כל ימי החופשה המגיעים לו כחוק מוטל על הנתבעת, וסבורה אני שהיא הרימה את הנטל, באמצעות עדותו של מר שלום והודאתו של התובע בכל האמור בדו"חות שהגיש, כמו גם באמצעות התיעוד המדויק של ימי חופשתו של התובע, כפי שהופיע בתלושי שכרו. 57. ולמרות זאת, לאחר שנסתיימה העדתם של כל העדים, העלה התובע בסיכומיו טענות חדשות לחלוטין הנוגעות לימי החופשה שלטענתו נותרו לו - וזאת על אף שהודה כי האמור בדו"חות שהגיש מר שלום נכון - ולפיהן, ימי החופשה שנטל בפועל, ושמפורטים בדו"חות שצירף מר שלום "אינם ניתנים לזקיפה על חשבון ימי חופשה לפי חוק", משום שמטרתו של חוק חופשה שנתית הינה ליתן לעובד אפשרות לצאת לחופשה על מנת לאגור כוחות, ואילו ימי חופשה בודדים שנטל התובע מדי פעם בפעם אינם ממלאים אחר מטרת החוק. 58. מוטב היה לו לא נטענה טענתו זו של התובע, מה גם שהיא נטענה לראשונה בשלב הסיכומים, בעוד לפני כן העלה התובע טענות כאילו לא קיבל ימי חופשה כלל וכלל. התרשמתי שגם בכל הנוגע לזכאותו לפיצויי פיטורים, וגם בכל הנוגע לתביעתו לפדיון חופשה, שינה התובע גרסאותיו מעת לעת, עד אשר בסיכומיו, ולאחר שהתבררו פרטים שאינם נוחים לתביעתו במהלך המשפט - הגה גרסאות חדשות לחלוטין ושונות מאלו שטען עד אותו שלב, על מנת להיבנות מהן. ואולם, דין טענותיו אלו לעניין פדיון החופשה להידחות גם לגופו של עניין - מעבר לכך שהן מהוות הרחבת חזית - שכן התובע הודה בכך שלקח מעת לעת ימי חופשה בודדים לצורך עריכת סידורים אישיים, ומר מזיג העיד בחקירתו הנגדית כי כשהתובע ביקש ממנו ימי חופשה - נהג לאשר אותם. כעת מבקש התובע לטעון כי ימי חופשה אותם נטל, לצרכיו האישיים, אינם, הלכה למעשה, ימי חופשה לפי חוק חופשה שנתית, משום שהיו אלה ימי חופשה בודדים ולא רצופים, בהם לא התאפשר לו "לאגור כוחות". לכן, מבקש התובע מבית הדין לקבוע כי כל אותם ימים - בהם אין חולק שנעדר מעבודתו, לבקשתו, ולצרכיו הפרטיים - הם ימים אשר בעלותם צריכה לשאת הנתבעת, ובנוסף להם, עליה לשלם לו פדיון בגין כל ימי החופשה המגיעים לו לפי חוק, בהתעלם מהימים בהם כבר נעדר מהעבודה. 59. נדמה שאין צורך להכביר מילים, ואף מבלי להתייחס לפסיקה אותה ציטט התובע בסיכומיו, שאין בינה ובין נסיבות מקרה זה דבר (ובמיוחד הדברים אמורים לעניין פסק דינו של השופט לובוצקי ב-עב 7039/00), דוחה אני מכל וכל טענתו זו של התובע, ובמקביל - ולאור זה שהנתבעת הוכיחה כי התובע ניצל את כל ימי החופשה המגיעים לו עפ"י חוק - אני דוחה תביעתו לפדיון ימי חופשה. ניכוי כספים ממשכורתו האחרונה של התובע 58. בכתב התביעה טען התובע באופן סתמי כי על הנתבעת להשיב לו סך 3,596 ש”ח שנוכו ממשכורתו האחרונה בניגוד להסכמתו. טענתה של הנתבעת היתה שזה היה הסכום בו חויבה בגין שיחות הטלפון הפרטיות שערך התובע באמצעות הטלפון הנייד שסיפקה לו, ושהתובע הסכים לניכוי סכום זה ממשכורתו האחרונה. 59. בתצהירו, העיד מר מזיג - ועדותו לא נסתרה - כי התובע ביצע שיחות טלפון מרובות לצרכיו הפרטיים: במהלך הבירור עימו התברר, למשל, כי ביצע שיחות בעלות של 1,864 ש”ח עם חבר קרוב שלו, ושיחות בעלות של 1,674 ש”ח עם אביו. ואולם, הנתבעת ניכתה ממשכורתו רק את הסך של 3,596 ש”ח בו חויבה בגין שיחות שביצע התובע עם חברו סרגיי, לצורך קבלת ייעוץ בגין התקנות מחשבים פרטיות. מר מזיג צירף לתצהירו (נספח ב') דו"ח של חברת "סלקום" המעיד על עלות השיחות שניהל התובע עם כל אחד ממספרי הטלפון אליהם חייג, והתובע לא הכחיש את האמור בדו"ח. בחקירתו הנגדית, כשהוצג בפניו הדו"ח, הודה שהמספר בגינו חויבה הנתבעת ב-3,596 ש”ח הוא אכן המספר של סרגיי, והודה שדיבר איתו "הרבה" בטלפון (עמ' 8 לפרוטוקול). 60. מעבר לכך שסבורה אני שאין פסול במעשיה של הנתבעת בכך שניכתה ממשכורתו של התובע את הסכום המופרז בו חויבה בגין שיחות טלפון שניהל עם סרגיי בעניין עסקיו הפרטיים, התובע גם הודה שהסכים לניכוי הסכומים הללו ממשכורתו: "ברגע שהציגו לי את כמות השיחות וזו הפעם הראשונה שראיתי את כמות השיחות, הבנתי שיש פה חלק טעות שלי. אני הסכמתי להחזיר את עלות השיחות, אני אמרתי שאני מוכן להחזיר את השיחות האישיות אך ביקשתי שזה לא היה בתשלום אחד. בלי שום קשר לסרגיי. נכון שזה כלל גם את השיחות לסרגיי. את כל השיחות הפרטיות הייתי מוכן להחזיר. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את כמות השיחות והעלות שלהם, ואני הסכמתי לשלם" (עמ' 9 לפרוטוקול). מדברים אלו ניתן להבין כי התובע הסכים לניכוי כל הסכומים בגין השיחות הפרטיות שניהל בטלפון, והוא הסכים לכך מייד כשהוצג בפניו פירוט השיחות, ומכאן - שהסכמתו זו לא נבעה מלחץ, מכפייה או מכל אחת ממגוון הסיבות בהן בחר להיאחז לעניין רכיבי תביעתו האחרים. 61. על כן, משהודה התובע בכך, כלל אין בסיס לתביעתו כאילו יש להשיב לו את הסכום שנוכה ממשכורתו "ללא הסכמתו", לכאורה. בסיכומיו, ניסה שוב התובע להתאים את טיעוניו למצב הדברים החדש שנוצר עקב עדותו בחקירה נגדית, והוא התייחס אך לכך שהסכמתו הכללית לניכוי הסכומים במכתב ההתפטרות עליו חתם ביום 25.2.01 בוטלה במכתבו למנכ"ל הנתבעת אותו שלח למחרת. ואולם, לא רק שבמכתבו למנכ"ל לא התייחס התובע להסכמתו לניכוי סכומים בגין שיחות שביצע (והוא רק ציין במכתב ש"כמות הטלפונים שעשיתי שלא במסגרת עבודה - לא סיבה לפיטורים"), הוא גם הודה בפה מלא בחקירה הנגדית שהסכמתו לניכוי הסכומים ניתנה ברגע שבו ראה את חשבון הטלפון שלו, קרי - בתחילת השיחה עם מר מזיג ומר שריד. לא זו אף זו, גם טענותיו של התובע בסיכומים לפיהן הנתבעת לא הוכיחה כי הגבילה את מספר השיחות שהתובע יכול היה לערוך, או שהיא לא הוכיחה שמספר השיחות אותן ביצע חורג ממספר השיחות אותן ביצעו עובדים אחרים בה, אינן רלוונטיות לענייננו: ראשית, ניתן לקבוע כי עלות השיחות של התובע עם חברו סרגיי גבוהה ביותר, והיא גם גבוהה פי שניים מעלות שיחות פרטיות שביצע עם אנשים אחרים (כגון חברו האחר ואביו). שנית, אותן שיחות שביצע עם סרגיי הן שיחות שביצע בקשר להתקנות שביצע במחשבים פרטיים וסביר בעיניי שהנתבעת ייחסה חומרה מיוחדת לסוג שיחות זה. שלישית, הנתבעת דווקא הלכה לקראתו של התובע, ולא ניכתה ממשכורתו את עלות כל השיחות הפרטיות שביצע, אלא רק את השיחות שביצע עם סרגיי. ורביעית, התובע הסכים לניכוי עלות כל השיחות הפרטיות ממשכורתו, כשלבסוף ניכתה הנתבעת משכרו רק את השיחות שביצע עם סרגיי. 62. על כן, תביעתו של התובע בעניין זה - נדחית. סוף דבר 63. לאור כל המפורט לעיל, קיבלתי חלק מתביעות התובע, דהיינו - קבלת התביעה לפיצויי פיטורים מופחתים, והחלק הנותר של התביעות - נדחה. באשר לתביעה לפיצויי פיטורים - מצאתי כי יש להפחית את פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע לאור נסיבות סיום עבודתו, ואני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בשיעור 60% מהסך המקסימלי לו הוא זכאי, ובסה"כ - 12,033 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.1.01 ועד ליום התשלום בפועל. 64. לאור תוצאות פסק הדין, יישא כל צד בהוצאותיו. התפטרות