בפני בקשת רחניאן ישראל וזכריה סוהיל (להלן: "המבקשים") שהוגשה כנגד מדינת ישראל (להלן: "המשיבה") לבטול צו למניעת פעולות והפסקת עבודות שניתן לפי סעיפים 239 ו-246 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") ביום 16.3.04 במעמד צד אחד לבקשת המשיבה (להלן: "הצו"). המבקשים עתרו לביטול הצו. המבקשים טענו כי בקשת המבקשת למתן צו למניעת פעולות והפסקת עבודות הוגשה שלא כדין מאחר והתצהיר שצורף בתמיכה לבקשה האמורה נערך ע"י מי שאינו מוסמך לתיתו עפ"י תקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים עפ"י המבקש בלבד), התשמ"ג - 1982 (להלן: "התקנות"), ומכאן שדין הצו שניתן במעמד צד אחד להתבטל. ב"כ המבקשים ציין כי עפ"י האמור בתקנות 3 ו-5 הגורם היחיד המוסמך לחתום על התצהיר התומך בבקשה לצו למניעת פעולות והפסקת עבודות המוגשת במעמד צד אחד, הינו מהנדס הועדה המקומית או עובד הועדה המקומית שמהנדס הסמיכו או עובד הרשות המקומית שבתחומה נעברה העבירה שמהנדס הסמיכו - הוא ואין זולתו. במקרה דנן, כך טען ב"כ המבקשים, הבקשה למתן הצו נתמכת בתצהיר של מפקח בניה מטעם היחידה הארצית והועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז - גורם שאינו נמנה עם המוסמכים להגיש תצהיר בתמיכה לבקשה כגון זו שהוגשה. ב"כ המבקשים הוסיף כי לשון התקנות 3 ו-5 המסמיכות את מהנדס הועדה המקומית או המוסמך מטעמו ליתן תצהיר התומך בבקשה למתן צו כבעניננו במעמד צד אחד ברורה, מפורשת ומובנת, ואין מקום לפרשנות הבאה להרחיב את הסמכות ליתן תצהיר בתמיכה לבקשה גם לגורמים אחרים שהמחוקק בחר שלא להעניק להם סמכות זו. עוד טען ב"כ המבקשים כי התצהיר שניתן בתמיכה לבקשה למתן הצו אינו עונה על הפרוט הנדרש בתקנות 3 ו-5, ודי בפגם זה היורד לשורשו של ענין כדי להביא לביטול הצו. משכך הדבר טענו המבקשים כי הבקשה למתן הצו אינה ממלאת אחר התנאים הקבועים בדין להגשת בקשה במעמד צד אחד. טענה נוספת העלה ב"כ המבקשים ולפיה יש מקום לבטול הצו שכן הצו אשר ניתן לבקשת המשיבה במעמד צד אחד לוקה בשיהוי ניכר. המבקשים, כך ציין, פעלו לקבלת היתר בניה באופן גלוי ולו סברה המשיבה כי בקשתם להיתר אינה כדין וכך גם ההיתר שקיבלו מהועדה המקומית לתכנון ובניה "שרונים" (להלן: "הועדה המקומית") לא היה עליה לנקוט בדרך של שהוי ושתיקה אלא עליה היה לפעול באופן מידי, להעלות התנגדותה ולא לאפשר למבקשים לשנות מצבם לרעה. הוצאת הצו במעמד צד אחד כפי שנעשה ע"י המשיבה, כך ציינו המבקשים, גורם להם נזקים חמורים. עוד טענו המבקשים כי הצו הושג תוך פגיעה בזכות הטיעון של המבקשים ותוך הפרה של כללי הצדק הטבעי. לגופו של ענין טענו המבקשים כי המקרקעין נשוא הדיון הם חלקה 45 בגוש 8023 באבן יהודה. על המקרקעין נשוא הדיון חלות הוראותיהן של תוכנית מתאר הצ/122 אבן יהודה, וכן תוכנית מס' הצ/0 - 3/1 ותוכנית מפורטת מס' הצ/0 - 3/1 ב'. בהתאם לתוכניות הנ"ל נקבע ייעודם של המקרקעין לאיזור חקלאי עליו ניתן להקים מבני משק וחממות לפי שיקול דעת מהנדס הועדה המקומית וכן מחסנים חקלאיים בשטח של 40 מ"ר, ובאשר לחומרי הבניה והגמר קובעת התוכנית המפורטות כי אלה יקבעו בהתאם להחלטת מהנדס הועדה המקומית. המבקשים הגישו לועדה המקומית בקשה להיתר בניה עפ"י הוראותיהן של התוכניות הנ"ל ולהקלה שהתבקשה ואושרה לענין זכויות הבניה על המקרקעין, הועדה המקומית נעתרה לבקשתם וביום 12.6.03 העניקה להם היתר בניה להקמת חממה ומחסנים על המקרקעין, הוא היתר בניה מס' 14435 (נספח ד' לבקשת המבקשים), (להלן: "ההיתר"). בהסתמך על ההיתר שניתן ע"י הועדה המקומית להקמת חממה ומחסנים על המקרקעין החלו עבודות הבניה במקרקעין כשלפתע קיבלו המבקשים את הצו. המבקשים ציינו כי המשיבה, הועדה המחוזית, נמנעה מלפרט בבקשתה כי ההיתר ניתן למבקשים בהליך של הקלה מתוכנית, ומשכך הדבר מחזיקים המבקשים בהיתר שניתן להם כדין במסגרת הליך של הקלה. לאור האמור, הוסיף ב"כ המבקשים, כי המבקשים נקלעו לויכוח פרשני בין הועדה המקומית לועדה המחוזית ולא מקובל במקרה שכזה שהמשיבה תפנה לבית המשפט בבקשה לקבלת צו במעמד צד אחד הגורם נזק למבקשים. עוד טענו המבקשים כי טענת המשיבה לפיה הבקשה אינה תואמת קו בנין קדמי לחממה אינה רלבנטית שהרי בהיתר שהוצא למבקשים תוקן הפגם והחממה אושרה במרחק גדול יותר מגבול החלה (כ-20 מ' מגבול המגרש הקדמי, במקום 15 מ' עפ"י התוכנית) לכן על אף שהבקשה להיתר הציגה מצב שחרג מקו הבנין הרי שההיתר עצמו תיקן את הפגם וקבע קו בנין חוקי, ומכאן שההיתר ניתן כדין. הוסיפו המבקשים כי אף טענת המשיבה לפיה מבנה החממה הינו מבנה קשיח העשוי בלוקים ובטון והמצופה ב"פוליקרבונט" וכאילו מבנה הבנוי מחומרי בניה אלו אינו עונה להגדרת "חממה" עפ"י דין - אין בה ממש. בהיתר אושרה הקמת חממה במקרקעין העשויה קונסטרוקצית מתכת המצופה בלוחות קשיחים ושקופים המוכרים בשם "פוליקרבונט" והמקובלים לכיסוי חממות וכך נעשה. לא נבנתה חממה מחומרים קשיחים של בטון ובלוקים. הוסיפו המבקשים כי טענת המשיבה לפיה רשות העתיקות אסרה לחלוטין הקמת מבנים במקרקעין אף היא אין בה ממש שכן אין איסור גורף לביצוע פעולות בניה בשטחים שהוכרזו כאתר עתיקות אלא יש לשקול כל מקרה לגופו ובהינתן אישור של רשות העתיקות ניתן לבצע עבודות בניה וכך במקרה הנדון בו אישרה רשות העתיקות ביצוע עבודות במקרקעין והודיעה לועדה המקומית כי אינה מתנגדת למתן היתר למבקשים (נספח ה' לבקשת המבקשים). כך גם ציינו המבקשים כי טענת המשיבה שההיתר אינו מגלה כי על המקרקעין קיימת רצפה יצוקה רחבת היקף אף זו דינה להדחות שכן הרצפה מסומנת בתוכניות הכלליות בחתכים, ובחזיתות המבנים. המבקשים הוסיפו עוד כי אף טענת המשיבה לפיה גם האישור לשימוש חורג כגן ארועים במבנים שהוקמו במקרקעין ובמקרקעין נשוא הדיון שניתן למבקשים ע"י הועדה המקומית הינו בטל VOID, כפי שהיתר הבניה בטל VOID אף הוא מאחר ומדובר במקרקעין שהם קרקע חקלאית מוכרזת, ומדובר ב"סטיה ניכרת" ולא "בשימוש חורג" אין בה ממש שכן המשיבה אינה רשאית בשל חשדותיה בפעולות הועדה המקומית ו/או המבקשים לפעול כנגד היתר אשר ניתן כדין. יחד עם זאת ציין ב"כ המבקשים, כי הגישו הם בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, לועדה המקומית, אשר היא הרשות שצריכה להמליץ בפני הועדה המחוזית המלצותיה בנוגע לבקשות לשימוש חורג בקרקע חקלאית, בקשה לשימוש חורג במקרקעין למטרה לא חקלאית זו, ובקשה לשמוש חורג זה נדונה ע"י הועדה המקומית, הומלצה לאישור, הועברה לועדה המחוזית, עברה בדיקה מקדמית, ניתנו הערות לעריכת תיקונים בה וטרם הובאה לדיון בועדה המחוזית ולכן, כך הוסיף ב"כ המבקשים, גם מסיבה זו יש לבטל הצו. מכל הטעמים האמורים עתרו המבקשים לבטול הצו תוך חיוב המשיבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק. ב"כ המשיבה עתר לדחיית הבקשה. לטענתו יש לדחות את כל אותן טענות "פרוצדורליות" שונות שהועלו ע"י המבקשים באשר להסמכתו של מפקח הועדה המחוזית לתכנון ובניה לחתום על תצהיר, ואלה שלפיהן לא מולאו התנאים הנדרשים בתקנות בתצהיר מפקח הועדה המחוזית שניתן לצורך הוצאת הצו. בהפנותו לפסיקה בענין זה טען ב"כ המשיבה, כי פרשנות המבקשים לתקנות 3 ו-5 לפיה מפקח או עובד של הועדה המחוזית אינו מוסמך לחתום על תצהיר לצורך הגשת בקשה לצו למניעת פעולות והפסקת עבודה לפי סעיפים 239 ו-246 לחוק, סותרת את עקרון "פרמידת הנורמות" הקובעת את היררכית הסמכויות והכפיפויות. סעיף 28 לחוק מסמיך ומחייב את הועדה המחוזית בפיקוח אפקטיבי על פעולות הועדה המקומית ואף מסמיכה להתערב ולפעול במקומה וכפי שנאמר בסעיף 28 לחוק ניתנות לועדה המחוזית לענין זה כל הסמכויות של הועדה המקומית. ב"כ המשיבה טען כי הפסיקה פרשה את מטרת סעיף 28 באופן שהוא נועד להעניק לועדה המחוזית כלים וכוחות אפקטיביים לשם פיקוח והתערבות. הוסיף וציין ב"כ המשיבה, כי טענותיו המקדמיות הפרוצדורליות של ב"כ המבקשים שענינן אי קיום הוראות תקנות חוק התכנון והבניה ו"אי קיום תנאי מקדמי-פניה לועדה המקומית, טענותיו אלו כנגד סמכותו של המפקח להגיש תצהיר וכיו"ב בענין הנדון - כל אלו נדחו בשורה ארוכה של פסקי דין שניתנו בביהמ"ש העליון ובערכאות משפט שונות [חלקם אוזכר וצורף לסיכומיו]. הוסיף ב"כ המשיבה, כי התצהיר שצורף לבקשה מקיים כל הנדרש ע"פ החוק והתקנות. המשיבה עתרה לדחות טענות השיהוי/המניעות שהועלו ע"י המבקשים בציינה שאין בטענות אלו כל ממש. לגופו של ענין עתר ב"כ המשיבה לדחיית הבקשה בציינו כי בשלהי 2002 הגישו המבקשים לועדה המקומית בקשה לבנית "חממה" של 1,440 מ"ר ו"משטחים מרוצפים" (להלן "הבקשה להיתר") כשמבנים אלה המפורטים בבקשה דומים מאד, עד כדי זהות, למבנים קודמים שהקימו המבקשים במקרקעין נשוא הדיון ושבגינם כבר הוצא בעבר צו להפסקת עבודות, ומשהופר - הוצא כנגד המבקשים צו לפי פקודת בזיון בית המשפט, ביהמ"ש הורה אז להרוס את הבניה וביום 12.8.02 הרסה המדינה את מבנה הגן לאחר שבימ"ש המחוזי דחה במסגרת ע"פ 71090/02 את הבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה (המוצגים בענין זה צורפו לבקשת המשיבה). בודק הבקשות בועדה המקומית שרונים העיר על גבי הבקשה להיתר שהוגשה ע"י המבקשים כי "הבקשה אינה תואמת שטח מחסנים...ע"פ התב"ע...אינה תואמת (גם) קו בנין קדמי לחממה..." המבקשים אף לא ציינו בבקשתם לקבלת היתר ובשרטוט שנלווה לה כי על המקרקעין כבר (ועדיין) קיימת רצפה יצוקה רחבת היקף שלא נהרסה כליל, ונשארה חלקית שעה שהמדינה בצעה את צו ההריסה לבניה כולה ע"פ החלטת ביהמ"ש בב"ש 3373/2 ושבקשת עיכובו נדחתה כאמור ע"י בימ"ש המחוזי במסגרת ע"פ 71090/02 . הוסיפה וצינה המשיבה, כי למרות האמור, ואף שביום 29.1.03 פנתה רשות העתיקות לועדה המקומית והודיעה כי היא אוסרת על מתן היתר בניה במקרקעין כיוון שהם "אתר עתיקות", הרי שביום 13.1.03 אישרה הועדה המקומית במליאתה את הבקשה להיתר שהגישו המבקשים כ"הקלה" (כמפורט במוצג מסמך 10 שצורף לבקשת המשיבה) וביום 12.6.03 מסרה הועדה המקומית למבקשים את "ההיתר" לבניית ה"חממה" ו"מחסנים לצרכים חקלאיים" במסגרת של "הקלה" (להלן "ההיתר"). במהלך פברא-מרץ 04 אותרו ע"י מפקחי היחידה הארצית לפקוח על הבניה, עבודות הבניה שמבצעים המבקשים במקרקעין. ב-21.4.04 הודיע מהנדס שלד של המבקשים, סייג יגאל, על הסרת אחריותו מהבניה. בשלהי 2003 הגישו המבקשים בקשה לועדה המקומית לשמוש חורג במבנים ובמקרקעין, דהיינו שה"חממה" וה"מחסנים החקלאיים", יוסבו לגן ארועים. ב-1.12.03 אישרה הועדה המקומית את הבקשה לשימוש החורג. המשיבה טענה, כי במקרה הנדון לא נתנה הועדה המקומית את "ההיתר" לבניית ה"חממה" וה"מחסנים" על סמך "הקלה" אלא שהיתה כאן "סטיה ניכרת" ולכן "ההיתר"- בטל מעיקרו VOID מאחר והוא הונפק בניגוד לסעיף 151 לחוק ["סטיה ניכרת"] ותקנות התכנון והבניה [סטיה ניכרת מתכנית] התשס"ב-2002. מאחר וה"היתר" בטל הרי שהבניה המתבצעת במקרקעין נעשית בניגוד לחוק וללא היתר. גם האישור לשימוש החורג שניתן ע"י הועדה המקומית, כך הוסיפה וטענה המשיבה, הינו בטל - VOID מאחר ומדובר במקרקעין שהם קרקע חקלאית מוכרזת ומדובר ב"סטיה ניכרת" ולא ב"שימוש חורג". על המבקשים, כך טען ב"כ המשיבה, היה לנקט בדרך של תכנון תכנית מפורטת המובאת לפי סעיף 109 לחוק לאישורו של שר הפנים כשזו "דרך המלך" ולא לנקוט בדרך שבחרו המבקשים, דרך לא ראויה בנסיון "לעקוף" את ביקורת שר הפנים. באשר למבנה ה"חממה" ציינה המשיבה כי ה"חממה" כפי שנבנתה ע"י המבקשים אינה עונה להגדרת תקנות התכנון והבניה [בקשה להיתר, תנאיו ואגרות] תש"ל-1970 בתוספת השלישית ואף לא עומדת בהגדרות תכנית המתאר הצ/122-אבן יהודה החלה על המקרקעין וכך גם מבני "המחסנים לצרכים חקלאיים". לפי התכנית החלה על המקרקעין, הצ/0-1/צב', ה"שטח המכסימלי למבנה של מחסן חקלאי לא יעלה על 40 מ"ר ורוחבו לא יעלה על 4.0 מ' בעוד אשר ה"מחסנים לצרכים חקלאיים" בעניינו שטחם 1,123 מ"ר דהיינו מדובר בשטח שגודלו ללא שום פרופורציה לגודל המכסימלי הקבוע בתוכנית. ב"כ המשיבה טען כי בעניינו מדובר בבניה המהווה "סטיה ניכרת" ולכן אין למבקשים היתר כחוק ומשכך הדבר הוצא הצו מיידית למניעת פעולות ולהפסקת העבודות במקרקעין נשוא הצו כשצו זה דרוש למניעת קביעתן של עובדות במקרקעין, ומניעת ביצוע עבירות של בניה ושימוש במבנים ובמקרקעין נשוא הצו בסטיה מתכנית וללא היתר , ומשכך הדבר דין בקשת המבקשים לבטול הצו שניתן להדחות. עיינתי בבקשה ובמצורף לה, בתגובת המשיבה ובמצורף לה, שמעתי עדויות הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו במהלך הדיון, בסיכומי הצדדים בכתב. הטענות לפגמים בצו: המחלוקת נשוא טענות אלו נוגעת לשאלה האם בסמכותו של מפקח הועדה המחוזית שמהנדס הועדה המחוזית הסמיכו, להגיש תצהיר התומך בבקשה למתן צו למניעת פעולות והפסקת עבודות לפי סעיפים 239 ו-246 לחוק - בקשות שהוגשו במעמד צד אחד. התשובה לשאלה זו נקבעת, על רקע התכלית החקיקתית של חוק התכנון והבניה וכפי שנקבע בפסיקה, הרי שעל תכלית זו ניתן ללמוד, בין השאר, מהמבנה החקיקתי, מיחסי הגומלין בין הוראות שונות בחוקים דומים והמטרה שאותה ביקשה החקיקה להגשים. תקנה 3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים עפ"י המבקש בלבד) קובעת כדלקמן: "צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק יכול שיינתן עפ"י המבקש בלבד אם הבקשה נתמכת בתצהיר של מהנדס או של עובד הועדה המקומית שמהנדס הועדה המקומית שבתחומה בוצעה העבירה, שמהנדס הסמיכו...". תקנה 5 לתקנות שכותרתה "צו מניעת פעולות" קובעת - "צו מניעת פעולות לפי סעיף 246 לחוק יכול שיינתן עפ"י המבקש בלבד אם הבקשה נתמכת בתצהיר של עובד שמהנדס הועדה המקומית הסמיכו לכך...". נפסק לא אחת כי כאשר על אותם מאזניים שבצידם האחד לשון החוק ובצידם האחר תכליתו, יינתן משקל נכבד למטרת החוק ותכליתו. חובת הועדה המחוזית היא לפקח על כך שהועדה המקומית תמלא את חובתה מכח חוק התכנון והבניה. כשלא מקיימת הועדה המקומית הוראה או דרישה של הועדה המחוזית מכח חוק זה רשאית הועדה המחוזית לעשות בעצמה את כל הדרוש לביצוע ההוראה או הדרישה כשלענין זה יהיו לה כל הסמכויות של הועדה המקומית ומה שתעשה יראו כאילו נעשה על ידי הועדה המקומית. חובה זו קבועה בסעיף 28 לחוק. מדובר בחובה לקיום פיקוח שוטף, עקבי ואפקטיבי ולשם כך ניתנו בידי הועדה המחוזית הכוחות והסמכויות הקבועים בסעיף 28(ב) לחוק. נקיטה בקו פרשני כפי שטוען לה ב"כ המבקשים, דהיינו בדרך של פרשנות דווקנית ה"נצמדת" ללשון התקנות באשר למי שרשאי לחתום על תצהיר התומך בבקשות לצו מניעת פעולות והפסקת עבודות הניתנים במעמד צד אחד, לא רק שאינו משיג את מטרות חוק התכנון והבניה אלא שאף מביא לכרסום בכושר הפיקוח של הועדה המחוזית של הועדה המקומית במקום בו נדרש פיקוח שכזה דבר "המאיין" אף את חובת הפיקוח של הועדה המחוזית של הועדה המקומית הקבועה בסעיף 28 לחוק. סעיף 28 (ב) לחוק זו לשונו: "לא קיימה הועדה המקומית הוראה או דרישה של הועדה המחוזית מכח חוק זה... רשאית הועדה המחוזית לעשות בעצמה את כל הדרוש לביצוע ההוראה או הדרישה... לענין זה יהיו לה כל הסמכויות של הועדה המקומית ומה שתעשה יראו כאילו נעשה על ידי הועדה המקומית" (ההדגשה שלי א.ט.). הועדה המחוזית, ממונה מבחינה מנהלית, היררכית על הועדה המקומית. עפ"י סעיף 28(ב) לחוק רשאית הועדה המחוזית לפעול במקום הועדה המקומית, כאשר זו אינה ממלאת את התפקידים המוטלים עליה, כלומר עליה "ליטול" את הסמכות המוענקת לועדה המקומית ולפעול במקומה. סמכות זו מאפשרת לועדה המחוזית כתרופה למחדל במילוי התפקיד של הועדה המחוזית, לפעול במקומה. מוקנות במקרה זה לועדה המחוזית כל הסמכויות של הועדה המקומית ורשאית היא הועדה המחוזית לעשות בעצמה את כל הדרוש לקיום הוראות החוק כאשר נקבע במפורש בסעיף 28 לחוק כי מה שתעשה הועדה המחוזית יראו כאילו נעשה על ידי הועדה המקומית. בעניננו, מחומר הראיות עולה כי היה מקום להתערבותה של הועדה המחוזית עד כדי נטילת סמכויותיה של הועדה המקומית בבקשה למתן צו מניעת פעולות והפסקת עבודות במעמד צד אחד, ולצורך כך עפ"י סעיף 28 לחוק נטלה הועדה המחוזית את כל סמכויות הועדה המקומית על מנת לפעול במקומה, ומכח זאת ובהתאמה הסמיך מהנדס הועדה המחוזית עובד הועדה המחוזית ליתן תצהיר בתמיכה לבקשה למתן צו מניעת הפעולות והפסקת העבודות שנתבקשו במעמד צד אחד, הכל כפי שמוסמך מהנדס הועדה המקומית להסמיך עובד הועדה המקומית ליתן תצהיר בתמיכה לבקשה לפי סעיפים 239 ו-246 לחוק. טענות המבקשים כנגד סמכותו של מפקח הועדה המחוזית להגיש תצהיר אין בהם ממש דינן להדחות כאמור וכך אני מורה. (ראה ב"ש (פ"ת) 2895/03 מ.י. נגד מבני סגולה ואח', ב"ש (נת') 878/01 יכין ואח' נגד הועדה, ב"ש (עמ') 3485/02 סינואני נגד הועדה ואח'). לא זו אף זו, בתצהירו של שחר ממן, מפקח בניה ביחידה הארצית ובועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז אשר הוסמך כדין לתת תצהיר זה כפי שעולה מעיון בתצהיר עצמו ומעדות המפקח ממן בבית המשפט, עדות שלא נסתרה בראיה ממשית כלשהי, לא נפל כל פגם היורד לשורשו. מדובר בתצהיר מפורט, עניני, שנערך לאחר חקירה דרישה וביקור במקרקעין ועריכת צילומים במקרקעין נשוא הדיון שבצידם חתימתו של המפקח ממן ושצורפו לבקשת המשיבה ולתצהיר שצורף לה. טענת המבקשים לבטלות הצו מאחר שהבקשה למתן הצו אינה ממלאה אחר התנאים הקבועים בדין להגשת בקשה במעמד צד אחד - נדחות. כך גם נדחות טענות המבקשים שענינן שיהוי ומניעות. ביום 29.1.03 פנתה רשות העתיקות לועדה המקומית בתוקף סמכותה לפי חוק העתיקות, התשל"ח - 1978 והודיעה כי היא אוסרת על מתן היתר בניה במקרקעין כיוון שהם "אתר עתיקות". ביום 12.6.03 מסרה הועדה המקומית למבקשים את ה"היתר" לבניית ה"חממה" ומחסנים חקלאיים לצרכים חקלאיים במסגרת "הקלה". ביום 1.12.03 אישרה הועדה מקומית בקשת המבקשים לשמוש חורג במבנים ובמקרקעין נשוא הצו. יודגש כי ב-21.1.04 הודיע מהנדס השלד של המבקשים על הסרת אחריותו מהבניה במקרקעין (מכתבו צורף לבקשת המשיבה). במהלך החודשים פבר'-מרץ 2004 אותרו על ידי מפקחי היחידה הארצית לפיקוח על הבניה, דהיינו מפקחי הועדה המחוזית, וביניהם המפקח ממן שתצהירו צורף לבקשת המשיבה למתן הצו, עבודות בניה המתבצעות במקרקעין - כמפורט אף בתמונות שצולמו וצורפו לבקשת המבקשת (סומנו 13). בקשת המשיבה, הועדה המחוזית, למתן צו מניעת פעולות והפסקת עבודות הוגשה לבית המשפט בתאריך 16.3.04. בנסיבות כפי שפורטו ובמצב הבניה בשטח המקרקעין נשוא הדיון כפי שעולה מתמונות שצורפו - אין לאמר כי מדובר בשיהוי ו/או מניעות בהגשת בקשתה זו של המשיבה. אף שלא היה כל שיהוי יאמר לענין זה כי ברע"פ 1520/01 שוויצר ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ואח', פד"י נו' (595) (להלן: "פס"ד שווייצר") נפסק ש"כאשר הפעולה המנהלית שאותה אנו בוחנים נוגעת לאכיפת החוק, ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. רשות החייבת לבצע פעולות על פי דין, ובייחוד רשות הממונה על אכיפת חוק, אינה יכולה להשתחרר מחובתה עקב העובדה שלא נקטה אמצעים למילוי החובה במועד. מכל מקום, בדרך כלל, בנסיבות של אי חוקית, וביחוד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, הימנעותה של הרשות מלפעול אין בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה" (עמ' 604 ו'-ז'). ובהמשך "...התנהגותה של הרשות והשתהות אין בהן בנסיבות שלפנינו כדי למנוע מן הרשות להפעיל את סמכויותיה כדי לאכוף את חוקי התכנון והבניה" (עמ' 605 ג'). בד"כ נסמכת טענת ההסתמכות כפי שהועלתה גם ע"י המבקשים בעניננו, לטענת השיהוי, שכן בעקבות השיהוי, טוענים המבקשים שהם הסתמכו על מצגים שהיו בפניהם לפיהם קיבלו היתר כדין ופעלו בהתאם. בפסק הדין שוויצר נדחתה טענת ההסתמכות, יחד עם טענת השיהוי, וכך גם בעניננו הדומה במהותו לאותו ענין. נקבע לא אחת כי במסגרת הביקורת השיפוטית בוחן בית המשפט בין השאר, אם יצרה התנהגות הרשות מצג כלפי הפרט אם הקימה התנהגותה אינטרס הסתמכות ואם אינטרס זה ראוי להגנה בעומדו מול אינטרסים אחרים של הציבור ובהם האינטרס של שמירת החוק ובית המשפט העליון פסק בפס"ד שוויצר כי "המנעותה של הרשות מלפעול אין בה כדי כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה". כך בעניננו. טענת המבקשים לבטול הצו בשל שיהוי ו/או מניעות - אין בה ממש דינה להידחות וכך אני מורה. ולגופו של ענין - צו מניעת הפעולות והפסקת העבודות ניתנו ע"י בית המשפט בסומכו על סעיפים 239 ו-246 לחוק. עניינו של הצו הוא בחלקה 45 בגוש 8023 באבן יהודה. מחומר הראיות והמוצגים שהוגשו למדים על השתלשלות הארועים הנוגעים למקרקעין ולבניה נשוא הצו כדלקמן: בפבר' 2002 החלו המבקשים בבנית גן ארועים רחב מימדים ללא היתר בניה בגוש 8023 חלקה 45 ובמסגרת ב.ש.3373/02 הוצא צו להפסקת עבודות הבניה של גן הארועים. לאחר שצו זה הופר ע"י המבקשים, הוגשה ע"י המשיבה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט בב.ש.3458/02. כן הורה בית המשפט בב.ש.3373/02 הנ"ל להרוס את אשר נבנה ללא היתר. כנגד המבקשים אף הוגש כתב אשיום בת.פ.1554/02. ב-12.8.02 הרסה המדינה את מבנה גן הארועים האמור שנבנה ללא היתר בניה זאת לאחר שבית המשפט המחוזי דחה במסגרת ע.פ.71090/02 את בקשת המבקשים לעכוב ביצועו של צו ההריסה. לאחר כל האמור, ובעניננו בסוף שנת 2002 פנו המבקשים לועדה המקומית שרונים וביקשו היתר בניה במקרקעין לבניית "חממה" בשטח של 1,440 מ"ר ו"מחסנים לצרכים חקלאיים" בשטח של 1,123 מ"ר, ו"משטחים מרוצפים" (להלן: "הבקשה להיתר"). על הבקשה להיתר העיר בודק הבקשות במחלקת הרישוי של הועדה המקומית שרונים כי "הבקשה אינה תואמת שטח מחסנים לצרכים חקלאיים עפ"י הת.ב.ע.מותר עד 40 מ"ר, מבוקש 1,123.11 מ"ר, סטיה של 1,083.11 מ"ר (7.7%). הבקשה אינה תואמת רוחב מחסן לצרכים חקלאיים עפ"י הת.ב.ע. - מותר עד 4.00 מ' מבוקש 20.00 מ' סטיה של 16.00 מ'. הבקשה אינה תואמת קו בנין קדמי לחממה עפ"י הת.ב.ע. מותר 15 מ' מבוקש 12.00 מ' סטיה של 3.00 מ'" (מוצג מס' 8 צורף לבקשת המשיבה - ההדגשות שלי א.ט.). המבקשים לא ציינו בבקשה להיתר ובשרטוט הנלווה לה (מוצג 9 שצורף לבקשת המשיבה) כי על המקרקעין עדיין קיימת חלק מרצפה יצוקה ממבנה גן הארועים שנהרס, היינו חלק מרצפה יצוקה זו שלא נהרס במלואו. למרות הערות בדיקה אלו של בודק הבקשה במחלקת הרשוי של הועדה המקומית שרונים, הרי שביום 13.1.03 אישרה הועדה המקומית במליאתה, את הבקשה להיתר כ"הקלה" בציינה "לאשר ההקלה במסגרת הזכויות המותרות ובכפוף לקבלת פרסום למועדים כחוק ומילוי התנאים המפורטים" ופרטה את דרישות המחלקה הטכנית. ביום 29.1.03 פנתה רשות העתיקות לועדה המקומית, בתוקף סמכותה לפי חוק העתיקות התשל"ח - 1978 והודיעה כי היא אוסרת על מתן היתר בניה במקרקעין נשוא הדיון כיוון שהם "אתר עתיקות" (מוצג 11 שצורף לבקשת המשיבה) למרות הערות בדיקה אלו של בודק הבקשות במחלקת הרשוי של הועדה המקומית ולמרות פניית רשות העתיקות לועדה המקומית כאמור, הרי שביום 12.6.03 ניתן ע"י הועדה המקומית שרונים למבקשים "היתר" לבנית ה"חממה" ו"מחסנים לצרכים חקלאיים" בהליך של "הקלה" הוא ה"היתר" (כמפורט במוצג 12 שצורף לבקשת המשיבה). המבקשים החלו בעבודות הבניה במקרקעין, עבודות בניה אשר במהלך החודשים פבר' מרץ 2004 אותרו ונתגלו ע"י מפקחי הבניה ביחידה הארצית לפקוח על הבניה ובועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז, הכל כמפורט בתצהיר מפקח הבניה שחר ממן שצורף לבקשת המשיבה, בעדותו שנשמעה בבית המשפט ובצילומים שחלקם צולמו על ידו וצורפו לבקשת המשיבה. המבקשים אינם מכחישים את עובדת הבניה במקרקעין, בניה שטרם הסתיימה נכון ליום קבלת צו מניעת הפעולות והפסקת העבודות נשוא הדיון. מתמונות שהוצגו ומעדות המפקח ממן והמבקש עצמו למדים כי הבניה הינה בשלביה הראשונים וטרם הושלמה. זאת ועוד, כפי שהעיד מפקח הועדה המחוזית שחר ממן הרי שהבניה בפועל במקרקעין סותרת את קו הבנין הקדמי הקבוע בתב"ע - עדות זו לא נסתרה. לשאלה "מפנה לס' 8 לתצהירך אתה כותב שהבקשה אינה תואמת קו בנין קדמי לחממה, ואתה מסתמך על מכתבו של בודק תוכניות בשרונים, האם מעבר לזה יש לך ידיעה מעבר לבודק התוכניות בשרונים כל כך" השיב "כן. ביקרתי בשטח ומדדתי, ואכן ראיתי שבפועל קיימת רצפה שסותרת את קו בנין קידמי של החממה כפי שמופיע בתב"ע. בתב"ע מותר 15 מ'". לשאלה "אתה כותב שהבקשה אינה תואמת קו בנין קדמי. מכח מה אתה מצהיר שהבקשה אינה תואמת" השיב "אם אני קורא את סעיף 8, אני כתבתי בדיוק, שבודק התוכניות שרונים העיר על גבי הבקשה שהבקשה אינה תואמת את קו בנין קדמי". לשאלה "אתה גם צרפת את נספח 10 לתצהירך, ששם הועדה המקומית החליטה להוציא היתר בניה, והתנתה אותו בהתאמת קו הבנין למותר על פי החוק" השיב "נכון, אני מכיר את זה" לשאלה "האם הועדה המקומית תיקנה את קו הבנין כדין" השיב "אכן תוקן בבקשה, אך בפועל בשטח זה נבנה בסטיה מהבקשה" (ישיבת יום 2.5.04 עמ' 1 שורות 24-1). לשאלה "איך אתה יודע מה קו הבנין המותר" השיב "על פי התב"ע. לשאלתך איזה תוכניות בנין עיר חלות אני משיב שחלה תוכנית הצ/0 - 1/3. אני מראה את תקנות התוכנית בסעיף 6(1)(ב) שם כתוב קו בנין קדמי 15 מ' (שם, עמ' 2 שורות 7-4 - ההדגשות שלי א.ט.). עדותו זו של שחר ממן אף היא לא נסתרה בראיה ממשית כלשהי ע"י המבקשים, אשר בחרו שלא להביא איש מקצוע אדריכל ו/או מהנדס מטעמם לעדות. לא זו אף זו, הבקשה להיתר בניה ול"הקלה" ו"היתר" הבניה שהוצא למבקשים התייחסו ל"חממה" ו"מחסנים לצרכים חקלאיים". משנשאל זכריה סוהיל, מבקש 2 בבית המשפט "אתה חקלאי" השיב "לא" (ישיבת יום 2.5.04 עמ' 8 שורות 12, 13). צודקת המשיבה בטענתה לפיה בתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר...) תש"ל - 1970 מוגדרת "חממה" כ"מבנה... בעל שלד מעץ או ממתכת המכוסה יריעות פלסטיק והמיועד לגידולים חקלאיים". מעדות מפקח הבניה שחר ממן ומצילומים שהוגשו למדים כי המבנה שנבנה במקרקעין הוא בעל רצפת בטון וקירות מבלוקים ועמודי בטון וציפוי "פוליקרבונט" זאת הן עפ"י הבקשה ל"היתר" והן עפ"י הבניה בפועל. עדות זו אף היא לא נסתרה בראיה ממשית כלשהי ע"י המבקשים. קובעת אני כי ה"היתר" ל"חממה" כמתואר בבקשה להיתר שהגישו המבקשים והבניה בפועל במקרקעין כפי שנבנתה ע"י המבקשים - סותרים את תקנות התכנון והבניה ועל כן לא ניתן לבנות את הבניה המבוקשת עפ"י "היתר" זה ובדרך כפי שנבנתה הבניה נשוא הצו. מעדות המבקש 2 עצמו, זכריה סוהיל, למדים במפורש ועל כך אין חולק כי ייעודה של ה"חממה" הזו מראש הינו גן ארועים ולא "בית צמיחה לגידולים חקלאיים". לשאלה "האם נכון שמתחילת הדרך בעצם מה שאתה רוצה זה לעשות גן ארועים ולא חממה" השיב המבקש זכריה סוהיל "כן. בגלל זה הגשתי לועדה המחוזית בקשה לשימוש חורג לגן ארועים כדי לקבל" (ישיבת יום 2.5.04 עמ' 8 שורות 16, 17). כן ציין מר סוהיל זכריה לשאלה "האם יידעת את הוועדה שאתה לא רוצה חממה ומחסן חקלאי אלא מה שאתה רוצה זה גן ארועים. אמרת את זה לפני הדיון בבקשה שלך שזו המטרה שלך" השיב "לא אמרתי" (שם עמ' 9 שורות 5-3). ובהמשך לשאלה "אבל בועדה ידעו שזה הולך להיות גן ארועים" השיב "הם אמרו לי שאחרי זה שאני אגיש שימוש חורג, והגשתי" (עמ' 9 שורות 6, 7). מעדות זו למדים ברורות כי כוונת המבקשים מראש כפי שהעיד על כך המבקש 2 עצמו היתה להקים במקרקעין גן אירועים כפי שטענה המשיבה, טענה שלא נסתרה כאמור. המבקשים לא גילו בשלב בקשתם להיתר מול הוועדה המקומית שרונים מהי המטרה והיעוד האמיתיים של המבנים נשוא בקשתם להיתר, אף כי מחובתם היה לעשות כן. הועדה המקומית שרונים אף היא לא פעלה ולו בדרך כלשהי כדי לוודא היעוד האמיתי של המבנים נשוא בקשת ה"היתר" שהגישו המבקשים וכבר נפסק לא אחת כי היתר בניה שנועד מראש לשימוש חורג - בטל. (ראה ע.א.482/99 בלפוריה נ' הוועדה - בו ביטל בית המשפט העליון היתר שבו נמנעה הוועדה המקומית לבדוק את היעוד האמיתי של הבניה המתוכננת, למרות החשד המבוסס כי ההיתר המבוקש נועד לשימוש חורג). כך גם בעניננו. "היתר" הבניה שנועד למעשה מראש לשימוש חורג - בטל מעיקרו VOID. המבקשים הגישו בסוף 2003 לוועדה המקומית שרונים בקשה לשמוש חורג במבנים ובמקרקעין נשוא "ההיתר" דהיינו שה"חממה" ו"המחסנים לגידולים חקלאיים" יוסבו לגן אירועים וביום 1.12.03 אישרה הועדה המקומית בקשת המבקשים לשמוש חורג זה ב"חממה" וב"מחסנים לגידולים חקלאיים" לגן אירועים. בעניננו קובעת אני, בקבלי טענות המשיבה שלא נסתרו, שהועדה המקומית שרונים לא נתנה "היתר" למבקשים על סמך "הקלה" אלא שהיתה כאן "סטיה ניכרת מתוכנית" ולכן "ההיתר" שניתן ע"י הועדה המקומית שרונים הינו בטל מעיקרו VOID. למבקשים ניתן "היתר" ע"י הועדה המקומית שרונים ל"מחסנים חקלאיים" בשטח של 1,123 מ"ר כביכול בדרך של "הקלה", זאת משום שהתוכנית שחלה על המקרקעין נשוא הדיון מגבילה את גודלו של "מחסן לצרכים חקלאיים" ל-40 מ"ר בלבד. (ראה הערות בדיקה של בודק התוכניות במשרד רשוי הועדה המקומית על בקשת המבקשים ל"היתר" - מוצג 8 שצורף לבקשת המשיבה). סעיף 151 לחוק מגדיר, כטענת המשיבה, מהי "סטיה ניכרת" בניגוד ל"הקלה". לפי תקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתוכנית), התשס"ב - 2002 לא ניתן ליתן "הקלה" על תוכנית שהופקדה לאחר 1.8.89 (להלן: "היום הקובע") ולכן כל חריגה מתוכנית כזו תהווה "סטיה ניכרת" אסורה. סעיף 151 לחוק גם קובע (ב) כי לגבי תוכניות שהופקדו לאחר 1.8.89 - כל תוספת לשטח בניה "היא סטיה ניכרת". בעניננו, כפי שעולה מחומר הראיות חלה תוכנית הצ/0 - 3/1 /ב' אשר הופקדה ב-1993, דהיינו הרבה לאחר היום הקובע לפי תקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתוכנית) התשס"ב - 2002 ואושרה ופורסמה ב-13.2.94. אשר על כן, כל תוספת לשטח הבניה, מעל 40 מ"ר למחסן חקלאי, הינה "סטיה ניכרת" ולא ניתן לאשרה בדרך של "הקלה". נפסק לא אחת כי "היתר" שניתן בדרך של "הקלה" אך למעשה היווה "סטיה ניכרת" הינו בטל מעיקרו VOID. המבקשים, כך נראה, מערבים בין שני הליכי תכנון שונים - "תוכנית" ו-"הקלה". נסיונם של המבקשים לקשור בין המקרקעין נשוא הדיון לבין תוכנית הצ/מק/ 5-1/ 136 (להלן: "התוכנית המקומית" אין בה ממש. "התוכנית המקומית" חלה על מקרקעין ספציפיים שאינם תחום המקרקעין נשוא הדיון שבפנינו (ראה אישור "התוכנית המקומית") ומכל מקום תוספת שטחי בניה "בתוכנית המקומית" אושרה בדרך הנאותה מבחינת שקיפות, ומבחינת חוק התכנון והבניה דהיינו התוספת אושרה בדרך של אישור תוכנית מקומית ולא בדרך של "הקלה". הדרך שעל המבקשים והועדה המקומית שרונים היה לנקוט היתה דרך של תכנון תוכנית המובאת לאישור שר הפנים עפ"י החוק ולא הדרך בה "בחרו" המבקשים, דהיינו לא בדרך של "הקלה". לסכום, הבניה במקרקעין נשוא הדיון שבפני מהווה "סטיה ניכרת" אסורה ולכן אין למבקשים היתר כחוק וה"היתר" שניתן להם ע"י הועדה המקומית שרונים הינו בטל מעיקרו VOID ומשכך הדבר אין כל היתר כדין לבניה נשוא הדיון. משאין היתר לבניה נשוא הדיון, הרי שאף ה"היתר" לשימוש חורג בבניה נשוא הדיון לגן ארועים שניתן ע"י הועדה המקומית שרונים ביום 1.12.03 בטל אף הוא מעיקרו - VOID. בקשת המבקשים לביטול צו למניעת פעולות והפסקת עבודות שניתן עפ"י סעיף 239 ו-246 לחוק ביום 16.3.04 - נדחית. אני מחייבת המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן ההחלטה ועד התשלום המלא בפועל. החלטתי תשלח בדאר רשום בצירוף אישורי מסירה כדין לבאי כח הצדדים. בניההקלה (תכנון ובניה)היתר בניה