הצדדים 1. למען הבהירות, את בעלי הדין שלפניי אכנה להלן כך: המשיב 1: 'הקיבוץ'; המשיבה 2: השותפות; שלושת המשיבים יחדיו: 'קבוצת עמיר'. 2. הקיבוץ הינו שותף כללי בַשותפות (המהווה שותפות כללית רשומה). הקיבוץ הינו גם חבר-שותף במבקשת, ואף היא שותפות רשומה. הוא בעלים רשום של מניות מתוך הון מניותיה. הבקשה, המחלוקת 3. בחודש אוגוסט 2003 נתתי צו להקפאת הליכים בעניינה של קבוצת עמיר, ולבקשתה. הצו יפקע בחודש מאי ש"ז. המבקשת, שעובר למתן צו הקפאת ההליכים נתנה שירותים שונים לשותפות, פנתה עתה בבקשה למתן הוראות, ובה היא מבקשת לסווגה כנושה בעל שעבוד סטטוטורי ראשון של הקיבוץ, וליתן בידיה לממש את השעבוד כבר עתה. קבוצת עמיר מתנגדת לבקשה. 4. הנכס אליו מתיחסת בקשת המבקשת הוא החלק בהון מניותיה (שלה), המוחזק בידי הקיבוץ. טענתה לשעבוד על מניות אלה נסמכת על הוראת סעיף 24(1) לפקודת האגודות השיתופיות, הקובעת שעבוד (סטטוטורי) לטובת האגודה השיתופית על מניותיו של חבר באגודה, החייב לה כספים. אלא שהמבקשת יודעת (ראו נא, למשל, הודעת הצדדים בישיבה מיום 27.11.2003), כי השירותים שיצרו את החוב ניתנו לשותפות ולא לקיבוץ. מכאן עליה להסביר מדוע בכל זאת יש לראות את חובה של השותפות כחובו של הקיבוץ. את ההסבר הלזה היא מבקשת לשאוב מכך, שהקיבוץ הוא שותף כללי בשותפות, וככזה הוא חב בחובותיה, כגון כלפי המבקשת. בשולי הדברים אציין, כי בסיכומי טענותיה של המבקשת באה לראשונה טענה, כי הקיבוץ חב בחוב המדובר, גם משום שהיא ראתה בו ובשותפות כיחידה אחת, משך השנים בהן נתנה את השירותים נשוא החוב. לטענה זו לא אזקק, ולו משום שלא בא זיכרה בבקשה, הגם שהיא עומדת - להבנתי - בניגוד להצהרת הצדדים בישיבה מיום 27.11.2003. דיון 5. השאלה הראשונה הצריכה בירור היא, אם כן, האם יש לומר על חובה של השותפות כי חוב של הקיבוץ-השותף הוא, והכל - בהקשר בו עסקינן, משמע על רקע הבקשה לממש את הון המניות של הקיבוץ אצל המבקשת. בשאלה זו נכריע תחילה. 6. אין חולק, כי לשותפות אישיות משפטית נפרדת מזו של הקיבוץ-השותף, והדברים ברורים וידועים. יחד עם זאת, מכוחו של סעיף 20 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 (להלן - 'פקודת השותפויות') נובע, כי הקיבוץ, כשותף, חב בחובות השותפות (יחד ולחוד עם השותפות ועם יתר השותפים), משמע חובה של השותפות הוא גם חובו שלו. אלא שכל אלה חשובים פחות מן השאלה, מה ההשלכה לשתי עובדות אלה על השאלה הנדונה כאן. קושי אחד, ואולי עיקרי, נובע מהוראת ס"ק 20(ב) לפקודת השותפויות, הקובע לאמור: "לא יינתן צו של הוצאה לפועל נגד שותף, מכוח היותו חב לחוד בחיוביה של השותפות כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם פורקה השותפות, או אם הנושה בה קיבל פסק דין נגדה בשל החיוב ופסק הדין לא קויים במלואו..." מהוראה זו מבקשים המשיבים לשכנע, כי חובו של הקיבוץ בחובות השותפות לא נולד, אלא לאחר שנתקיים אחד משני התנאים הקבועים בס"ק 20(ב) הנ"ל, כלומר פירוק השותפות או מתן פסק דין נגדה שלא קויים במלואו וגו'. כשלעצמי אינני משוכנע בטענה זו של המשיבים. ההוראה המהותית, הקובעת את חובם של השותפים לחובות השותפות, היא זו הקבועה בס"ק 20(א). לידת החוב לקיבוץ-השותף אינה כפופה לאמור בס"ק 20(ב). הורתו ולידתו של החוב לקיבוץ - בס"ק 20(א). כלומר - בעת שנוצר חוב לשותפות - הוא נוצר גם בחובו של השותף. רק מימושו של החוב ("לא יינתן צו הוצאה לפועל..."), להבדיל מהיווצרותו, מותנה בקיומו של אחד משני התנאים הקבועים בס"ק 20(ב). 7. משהגענו לכך, כי הקיבוץ חב בחובות השותפות (מכוחו של ס"ק 20(א)), אנו באים לשאלה, האם הוראת סעיף 24 לפקודת האגודות השיתופיות אמנם יוצרת את השעבוד, לו טוענת המבקשת. תחילה אנו צריכים לשאלה שנשנתה במחלוקת בין בעלי הדין, והיא עולה מטענת המשיבים, לפיה סעיף 24 הנ"ל לא נתכוון ליצור שעבוד על כל חוב של החבר כלפי השותפות, כי אם לחובות 'ישירים' (כגון חוב הנובע מהלוואה שהעניקה המבקשת לקיבוץ); ובאורח מפורש יותר - הוראת סעיף 24 לא נתכוונה ליצור שעבוד על חובות שחב השותף-החבר כלפיה, שלא בשל נטילת כספים ממנה באורח ישיר, כגון בשל ערבות שערב החבר לחוב של פלוני, החייב לה כספים. בטרם נבחן את הטענה, הבה ונתבונן בהוראת סעיף 24 הנ"ל לפקודת האגודות השיתופיות, הקובעת לאמור: "24. לאגודה יהא שעבוד על מניותיהם של חברים בשל חובות המגיעים לאגודה (1) בשל כל חוב המגיע לאגודה רשומה מחבר או ממי שהיה חבר, יהא לה לאגודה שעבוד על מנייתו או על חלקו בהון ועל פקדונותיו, ועל כל דיבידנדה או הענקה או כל חלק אחר מן הרווחים המגיעים לו, ויכולה היא לנכות כל סכום שנזקף לזכותו של החבר או של מי שהיה חבר או כל סכום המגיע לו, לשם תשלום אותו החוב או על חשבון סילוק אותו החוב. (2) אסור לשום חבר של אגודה רשומה לשעבד לאגודה את מניותיה של האגודה בתורת בטחון להלוואה." לא ראיתי, מתוך עיון בהוראת חוק זו, כל בסיס להבחנה אותה מבקשים המשיבים לעשות בין סוגים שונים של חוב, ודאי לא ההבחנה המסוימת בה עסקינן - קרי בין חוב שמקורו בחוב של צד שלישי כלפי המבקשת, לבין חובות אחרים, הנובעים מיחסים ישירים בין השותפות לחבר בה, שהרי בהוראת החוק נאמר: "כל חוב המגיע לאגודה... מחבר". להבחנה המוצעת אין, איפוא, כל אחיזה לשונית בהוראת הסעיף. לא יכולתי גם להשתכנע מטענת המשיבים, לפיה פרשנות תכליתית של הוראת החוק עשויה להובילנו לפרשנות, שתבחין בין סוגים שונים של חובות, כאלה שיובטחו בשעבוד המדובר, לבין כאלה שלא יחסו תחת כנפיו. 8. ואף שהגענו לאן שהגענו, בקשת המבקשת אינה יכולה שתיענה בחיוב, משני טעמים נפרדים, ותחילה לטעם הראשון. בבקשתה עותרת המבקשת ליתן בידיה לממש את השעבוד כבר עתה, משמע בתוך תקופת הקפאת ההליכים. וכאן אנו שבים להוראת סעיף 20(ב) לפקודת השותפויות, ועתה היא פועלת לרעת המבקשת, ואף שראינו, כי מן הבחינה המהותית - לידת החוב לקיבוץ מתחוללת בעת יצירת החוב לשותפות, הרי שמימושו של החוב, משמע הוצאתו לפועל, ובכלל זה על ידי מימוש השעבוד המבטיחו, לא יכול להתרחש, אלא בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 20(ב) הנ"ל, קרי - בין אם בפירוקה השותפות ובין בפסק דין שיינתן נגדה ולא יקויים כולו. שני תנאים אלה אינם מתקיימים, ואינם יכולים להתקיים, בתקופה של הקפאת הליכים. השותפות אינה מתפרקת, שהרי אנו מבקשים, באווירה של הקפאת ההליכים, להצילה מפירוק; ופסק דין נגד השותפות אין, וגם לא ייתכן שיהיה בתקופה זו של הקפאת הליכים, שהרי ההליכים - לרבות אלה העשויים להוליך למתן פסק דין נגדה - הוקפאו. יוצא איפוא, אף שהקיבוץ חב בחובות השותפות, ואף שהחוב מובטח בשעבוד הקבוע בסעיף 24 לפקודת האגודות השיתופיות, מימושו של השעבוד לא יכול שייעשה בתקופה של תקופת הליכים. 9. הטעם האחר, שבעטיו לא יכולה עתירת המבקשת להיענות, עניינו בטיבו-תכליתו של מוסד הקפאת ההליכים. ובמה דברים אמורים: הוראת סעיף 350(ו) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובעת: "ניתן צו הקפאת הליכים, יתיר בית המשפט - (1) לבקשת נושה מובטח - לממש נכס המשועבד לו; ... והכל אם נוכח כי לא הובטחה הגנה הולמת לזכויותיו של הנושה בנכס, או כי אין במימוש השעבוד או בגיבוש השעבוד הצף, כדי לפגוע באפשרות לגבש ולאשר את התכנית." התרת המימוש עשויה לפגוע במאמצים לגבש תכנית, שתבריא את קבוצת עמיר, והרי בכך עסקינן בחודשים האחרונים. מכל מקום, אם ייכשלו המאמצים להבריא את קבוצת עמיר, הרי דחיית בקשת המבקשת הנ"ל למימוש השעבוד המדובר לא תגרום לה כל נזק. הנכס, משמע הון המניות, קיים, ואיש לא יפגע בו בתקופה הקצרה שנותרה עד לסיום תקופת הקפאת ההליכים. סיכום 10. סופם של דברים - אני דוחה את הבקשה. לפי נסיבות העניין לא ראיתי ליתן צו להוצאות. הקפאת הליכיםאגודה שיתופית