##מהי הקפאת הליכים בחברה ?## סעיף 350 ב(ב)(1) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע: "הוגשה בקשת הבראה, רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי יהיה בכך כדי לסייע להבראת החברה, לתת צו ולפיו במשך תקופה שלא תעלה על תשעה חודשים, לא יהיה ניתן להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע; ככל שעסקינן בנושי החברה, מצב הנשיה בהליכי הקפאת ההליכים כמצב בהליכי פירוק. הרציונל מאוחרי סעיף זה, כפי שנקבע עוד בהתייחס לסעיף 267 לפקודת החברות, הוא: "עם התחלת הפירוק עוברת המלאכה של בדיקת חובות החברה למפרק, והנושים שאינם רשאים לתבוע בבית-המשפט, רשאים לתבוע על דרך של הוכחת-חוב לפני המפרק ... הצורך בריכוז הבירורים בידי המפרק אינו סובל פיזור התביעות בבתי-המשפט למיניהם ...") )כבוד השופט כתוארו אז זוסמן בע"א 505/62 (פד"י י"ז 833 ,839). הליכי חדלות הפרעון בכלל, והקפאת ההליכים בפרט, מכילים הסדרים דיוניים יחודיים, שתכליתם בירור מהיר ויעיל של מצבת הנשייה של החברה ושל המחלוקות הקשורות בה, תחת קורת גג אחת – היא בית המשפט של פירוק. זאת על מנת לחסוך במשאביהם של כלל הנושים, ועל מנת למנוע עיכוב מיותר בפרעון חובות החברה, עיכוב אשר השלכותיו הכלכליות על הנושים – ברורות. ##הליך הבראה של חברה:## מגמת המחוקק ובתי המשפט היא לאפשר מיצוי של הליך של הבראה על פני דרך של פירוק, לא כל שכן, בטרם הוברר מלוא הדרוש ואפשרות שיקומה של החברה ( רע"א 5990/08 ת.ג.י. בע"מ ( בהקפאת הליכים) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בפסקה 15 (10.7.08); ע"א 673/87 סאלח נ' דורון כוכבי מפרק פרץ את איסר החברה לבנין והשקעות בע"מ ( בפירוק) (1989)). בעבר עמדתי על כך וסבורני שהדברים נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בחברות בעלות עסקים בהיקף נרחב ומבוזר, אשר נדרשת שהות ולו מינימלית לבירור התמונה העובדתית באופן שיאפשר לבית המשפט להגיע לידי הכרעה מושכלת ( ראה: פר"ק ( ת"א) 28505-05-16 א.ר. לוגיסטיק נדל"ן בע"מ נ' אורן קובי, בפסקה 10 (18.5.16); פר"ק ( ת"א) 36681-04-13 אי די בי חברה לפיתוח בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (9.6.13)). גישת בית המשפט היא כי אין מקום ליתן צו הקפאת הליכים כאשר צפויה הפעלה גרעונית או שמתן הצו יפגע בנושים. אפנה בהקשר זה לדברי בית משפט זה ( כב' השופטת אלשיך) בפש"ר ( ת"א) 1357/03 מיאב חברה קבלנית לבניין בע"מ, בפסקה 4 (24.12.03), שלפיהם: "אחד הכללים המרכזיים, הנהוג בחיי המעשה של הקפאת הליכים, הוא סירובה של הפסיקה לאפשר לנאמן, בדרך-כלל, הפעלה גרעונית. זאת, בשל העובדה כי תוצאת הפעלה כזו הינה הרעה נוספת של מצב הנושים, בעיקר הנושים הרגילים, ופגיעה אף בדיבידנד הצנוע המצפה להם, אם היה יתן כנגד החברה צו פירוק...". ##שלילת פתיחת הליכים נגד חברה בהליכי פירוק:## בע"א 2280/08 ניצן ענבר ניהול פרוייקטים (1992) בע"מ נ. חירם גת חברה להנדסה ובנין בע"מ (4.1.11) נבחנה שאלת מתן רשות להגיש הודעה לצד ג' נגד חברה חדלת פרעון, ונאמר על ידי כבוד השופט נ. הנדל : "סעיף 267 ל פקודת החברות משמיענו כדלקמן: "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שייקבע". ההוראה הקבועה בסעיף מביאה לעיכובם של הליכים תלויים ועומדים ושוללת פתיחת הליכים נגד החברה. זאת בכפוף לקביעה אחרת שיכולה להינתן על ידי בית המשפט שעל הפירוק, שהינו הגורם אשר בכוחו לקבוע באיזו מידה תהא החברה בפירוק מעורבת בהליכים משפטיים נוספים ובאילו תנאים (ראו למשל צ' כהן פירוק חברות (2000) (להלן: "צ' כהן") עמ' 368-369). ההגיון העומד בבסיס הסעיף הינו הצורך בחלוקה שיוויונית וצודקת של נכסי החברה, על פי סדר הנשייה הקבוע בדין. הסעיף מבטיח כי ההכרעה בזכויות הנושים וחלוקת הכספים ביניהם לא תיתקל במכשולים בדמות ריבוי הליכים והתדיינויות, ואף חוסר יעילות בחלוקת המשאבים (ראו לעניין זה צ' כהן עמ' 365-366 וגם ע"א 505/62 שותפות אחים מאיר חיפה נ' מפרק חברת אשראי לעם (בפירוק), פ"ד יז 833, 839; ע"א 400/88 א' סוקול ואח' נ' כלנית ניהול ואחזקה בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד מה(2) 866, 869-870). אמנם, הגישה לערכאות משולה לזכות יסוד, אולם זאת בכפוף להיותו של בעל הדין אישיות משפטית עצמאית. מעמד של חברה בפירוק פוגם בעצמאות זו. היא מפסיקה להיות חברה ככל החברות בשל כישלונה להוות אישיות עצמאית המסוגלת לנהל את ענייניה. מכאן נוצר צידוק ביצירת תפקיד של "מעין מפקח" לבית המשפט שעל הפירוק, בכל הקשור ליכולתו של צד לפתוח או להמשיך בהליך כנגד החברה בפירוק. כמובן, וכאמור לעיל, השיקול המנחה את בית המשפט בתפקידו כ"מעין מפקח" הינו שמירה על קופת הפירוק הקיימת, באופן העושה צדק ושוויון גם עם הצדדים שבעבר זכו כדין בהליך נגד החברה בפירוק, או אלה הטוענים שעל פי דין ובכפוף לבירור המשפטי, החברה חייבת להם כספים. במקרים בהם לא יהא זה ראוי, צודק, יעיל או מעשי לנהל את ההליך בפני בית המשפט שעל הפירוק, יהיה עליו לשקול מתן אישור לפתיחתם של הליכים משפטיים נגד חברה המצויה בהליכי פירוק. כזה הוא המקרה מקום בו המדובר בתביעות אשר אינן בנות הוכחה בפירוק. דוגמא לכך היא התביעה הנזיקית, אשר לא ראוי לה להתנהל בפני בית המשפט שעל הפירוק, בשל אופיה והדרישות הנחוצות לבירורה, לרבות שמיעת עדים ומומחים. אופיה המיוחד של תביעת הנזיקין נובע גם מהקושי לקבוע את רכיב הנזק אשר נתון לשיקול דעת בית המשפט, לרבות אומדנא. מצב מובהק זה של תביעה לסכום בלתי-קצוב, מחייב פרישת היריעה במלואה, תוך קיום דיון של ממש. יוצא אפוא, כי על הנושה הנזיקי, שתביעתו איננה בת הוכחה בפירוק, לבקש מבית המשפט לפתוח בהליכים או להמשיך בהם, כאשר מבנה ההליך תואם את התוצאה של מתן רשות, בכפוף לנסיבות המקרה הקונקרטי". וברע"א 8797/08 אי.אס.אי.ייעוץ והכוונה בע"מ נ' שרון פאוור (יתח) ועוד 13 אח'‏ (2.10.13) נאמר על ידי כבוד השופט ח. מלצר : "מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אציין כי לטעמי מסקנה לפיה כל עוד לא מדובר בסכום כסף קצוב, או סכום "ידוע" – לא יכול נושה להגיש תביעת חוב לנאמן, ולכן הוא יכול לגבור על ההפטר שנוצר בהסדר הנושים היא קביעה מוקשית. משמעות מסקנה שכזו היא שרק משום שטופס 9 הנ"ל דורש מהנושה לנקוב, מספרית, בסכום שהחברה חייבת לו, הרי שכל עוד אין בידי הנושה אינדיקציה חד-משמעית באשר לגובה חובו – הוא איננו יכול להגיש תביעת-חוב לנאמן, והסדר הנושים, לרבות ההפטר, לא יחולו עליו. מצבים כמעין אלה, כך נדמה, הם בבחינת דבר שבשגרה, כגון: תביעת לאכיפת חוזה תביעות נזיקיות שונות, תביעה לפיצויי קיום חוזיים וכו'. לדעתי, קביעתו זו של בית המשפט המחוזי הנכבד עלולה לכרסם באופן משמעותי במוסד הסדרי הנושים, ולהביא לכך שחברות רבות יפורקו גם במקום שבו ניתן היה לשקמן. כפי שהובהר בהרחבה לעיל, תוצאה זו עלולה לגרום לנזקים רבים – הן לחברה עצמה, הן לנושיה, והן לכלכלת ישראל ולרווחה ..." ##להלן החלטה בנושא הקפאת הליכים בחברה:## זוהי בקשה של חברה בע"מ [ להלן : "המבקשת" ] לאשר לה המשך נקיטת הליכים נגד המשיב [ להלן : "המשיב" ]. רקע 1. המבקשת הגישה לביהמ"ש השלום בתל אביב תביעה כנגד המשיב [ ת"א 26421-12-09 ], הנסמכת על כתב ערבות מוגבל בסכום עליו חתם המשיב ביום 1/11/03. 2. ביום 1/3/10 ניתן, כנגד המשיב, פסק דין בהעדר הגנה ואשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל [ תיק מספר 0140359107 ]. בהמשך הגיש המשיב בקשה לביטול פסה"ד ולעיכוב הליכי ההוצל"פ שנפתחו לביצועו, בין היתר בטענה כי צו הקפאת ההליכים אשר ניתן ע"י בימ"ש זה, ביום 9/12/09, והוארך מפעם לפעם [ תוקפו עד ליום 15/8/10 ] בעניינה של חברת א.ב. גלאס וורלד, חל גם עליו, בהיותו ערב לחובות החברה ובהיות החוב שנתבע ממנו הינו חוב של החברה, כאשר הוא נתבע מכוח ערבותו לחברה. הטענות בבקשה 3. לטענת המבקשת, צו הקפאת ההליכים אינו חל על המשיב, אלא רק על החברה. התביעה נגד המשיב הוגשה בתו"ל וניקיון כפיים והמבקש לא העלה בדעתו כי הצו חל גם על המשיב. המשיב קיבל לידיו את התביעה אך לא התגונן ולא העלה טענה בדבר הקפאת הליכים. 4. המבקשת מודה כי צו ההקפאה חל גם על הערבים לחובות החברה אם כי לטענתה מנוסח הצו עולה כי הכוונה לערבים שהם בעלי מניות או מנהלים של החברה, ומאחר והמשיב אינו בעל מניות או מנהל של החברה והרי שצו ההקפאה אינו חל עליו. עוד נטען כי הקפאת ההליכים נגד בעלי המניות ו/או הערבים מותנית [ בהתאם להוראות הצו ] בהפקדה של 500,000 ₪ במזומן לחשבון הנאמנות. המשיב לא טרח להראות כי הוא אכן הפקיד לטובת קופת ההקפאה. בכל מקרה לפי צו ההקפאה, ניתן לנקוט בהליכים כנגד בעלי המניות ו/או המנהלים "ברשות ביהמ"ש" והמקרה דנן הוא המקרה הראוי למתן רשות כזו באשר מדובר במי שערב לחובות החברה ואינו בעל מניות או מנהל של החברה. טענות המשיב 5. בעבר היה המשיב בעל מניות ומנהל בחברה. הוא ערב לחובות החברה ובזמן החתימה על הערבות הוא היה בעל מניות ומנהל בחברה. 6. בקשת הקפאת ההליכים כללה את שמו של המשיב כבעל ערבות אישית ובהתאם לדרישת ביהמ"ש הוא הגיש תצהיר נכסים מטעמו. 7. צו ההקפאה ברור ומובן ואינו מצריך פרשנות, והוא חל על המשיב. 8. המבקשת הפרה צו שיפוטי והיא ידעה על קיום צו ההקפאה. 9. מטעם בעלי המניות, המנהלים והערבים הועברו לקופת ההקפאה סך של 400,000 ₪ וביהמ"ש הורה על הפקדת היתרה עד ליום 25/7/10 . דיון והכרעה 10. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולכלל נסיבות העניין אני סבור שיש לקבל את הבקשה, ולאשר למבקשת לנקוט בהליכים כנגד המשיב. אנמק; 11. אמנם מנוסח הצו משתמע, לכאורה, כי צו ההקפאה חל גם על ערבים אף אם אלה אינם בעלי מניות או מנהלים של החברה, כדוגמת המשיב. 12. כך בס' 1 לצו מיום 9/12/09 נקבע כי: "בהתאם לסמכותי לפי ס' 350(ב) לחוק החברות, אני מורה על הקפאת ההליכים כנגד החברה א.ב. גלאס וורלד, ח.פ. 51-339412-2 , לתקופה של 60 ימים, אלא אם תינתן החלטה שיפוטית אחרת. במסגרת תקופה זו לא ניתן יהיה להמשיך או לפתוח בכל הליך משפטי כנגד החברה ו/או הערבים לחובות החברה ו/או בעלי המניות בחברה ו/או מנהליה, אלא ברשות בית המשפט. הקפאת ההליכים תחול בשלב זה, כאמור, גם על בעלי המניות והמנהלים, ככל שהם ערבים לחובות החברה, אך עניין זה ייבחן לגופו ככל שתוגש התנגדות לכך מטעם הנושים ו/או מי מהם." גם הוראות ס' 19 לצו ההקפאה מלמדות, לכאורה, על כי הצו חל גם על ערבים אף אם אינם בעלי מניות או מנהלים של החברה, ולפיו: " בעלי המניות ו/או הערבים לחובות החברה יפרישו מכספם, לטובת הקפאת ההליכים, סך של 500,000 ₪ , במזומן, לחשבון הנאמנות, כמפורט להלן: סך של 200,000 ₪ בתוך 3 ימים מהיום וסך של 300,000 ₪ בתוך 45 יום מהיום. הסכומים האמורים ישולמו בפועל ובמזומן, בסכום אחד, לחשבון הנאמנות, וכל דרך אחרת לא תחשב כעמידה בתנאי זה, ועקב כך יבוטל צו הקפאת ההליכים. הפרשת הכספים הנ"ל במועדים הקבועים לעיל הנה תנאי להמשך תוקף צו הקפאת ההליכים." בסעיף זה של צו ההקפאה דובר על בעלי מניות או ערבים ולא על בעלי מניות ומנהלים. אף על פי כן, אני סבור שיש להגביל את תחולתו של צו ההקפאה, לערבים שהם בעלי מניות, מנהלים או בעלי תפקידים בחברה. אני סבור שיש להרשות ולאשר למבקשת להמשיך בהליכים המשפטיים כנגד המשיב, בהן נקטה מכוח ערבותו לחברה, ובהתאם לכתב הערבות. במאמר מוסגר, אציין כי אין במתן רשות זו כדי לקבוע דבר לעניין חבותו של המשיב עפ"י כתב הערבות, עניין זה יוכרע ע"י ביהמ"ש בפניו הוגשה התביעה, במידה ופסה"ד שניתן בהעדר הגנה יבוטל והתביעה תישמע. 13. ס' 350(ב)לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 קובע כי: "בית המשפט שהוגשה לו בקשה לפשרה או להסדר כאמור בסעיף קטן (א) (בפרק זה - התכנית), רשאי, אם שוכנע כי יהיה בכך כדי לסייע לגיבושה או לאישורה של תכנית שמטרתה להבריא את החברה, לתת צו ולפיו, במשך תקופה שלא תעלה על תשעה חודשים, לא ניתן יהיה להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע (בפרק זה - צו הקפאת הליכים)." הס' מדבר במפורש על צו הקפאת הליכים בעניינה של החברה ואין בו זכר להקפאת הליכים נגד בעלי מניות, מנהלים / ערבים לחובות החברה. יחד עם זאת, הפסיקה הרחיבה תחולתו של ס' זה ובמקרים לא מעטים החילה צו בדבר הקפאת הליכים גם על בעלי המניות או המנהלים הערבים לחובות החברה, יחד עם זאת, נותר הדבר כחריג לכלל שהותווה בסעיף 350(ב) לחוק החברות, לפיו, צו הקפאת הליכים הינו ביחס לחברה. המטרה העומדת מאחורי הרחבת תחולתו של צו הקפאת הליכים והחלתו על בעלי מניות ומנהלים של החברה, נעוץ בשחרורם של אלה מההטרדה שבנקיטת הליכים משפטיים נגדם על מנת שכל מעיינותיהם יהיו נתונים להבראת החברה. מטרה זו אינה תקפה ביחס לאדם זר שערב לחובות החברה. לדידי, הרחבת תחולת צו ההקפאה על ערבים של החברה צריך לחול אך ורק על ערבים שהם בעלי מניות, מנהלים בחברה, או כאלה הממלאים תפקידים בחברה וכך יש לפרש את צו ההקפאה שניתן בעניינה של החברה ביום 9.12.09. לא מצאתי כל חשיבות לכך שהערבות נחתמה ע"י המשיב עת היה בעל מניות ומנהל בחברה. מה שקובע זה המועד בו ניתן צו ההקפאה, משום שרק במועד זה, יכולה להיות חשיבות להגנה על בעל מניות או מנהל ע"מ שאלה יתפנו ויפעלו להבראת החברה. המסקנה המתבקשת הינה, אפוא, כי צו הקפאת ההליכים שניתן נגד החברה ביום 9/12/09 אינו חל על המשיב, שלא היה בעת מתן צו ההקפאה בעל מניות, או מנהל וגם לא מילא תפקיד אחר בחברה. מכל מקום, גם אם צו ההקפאב שניתן בענינה של החברה, חל על ערבים מסוגו של המשיב , דהיינו על ערבים זרים שאינם בעלי מניות ,מנהלים או ממלאים תפקיד אחר בחברה , הרי שבנסיבות המפורטות לעיל יש ליתן למבקשת רשות להמשיך בנקיטת הליכים משפטיים נגד המשיב. סוף דבר, הבקשה מתקבלת ובנסיבות, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. הקפאת הליכים