מונח בפני ערעורה של גב' ראבעה פאיז זידאר על החלטת הנאמן בהקפאת הליכים של עיריית טייבה לדחות את תביעת החוב שהגישה. תביעת החוב מבוססת על 197 לחוק התכנון והבניה המחייב את הרשות המקומית לפצות בעל מקרקעין או בעל זכות על מקרקעין אשר ערכם נפגע בשל שינוי יעוד. המערערת טוענת כי קרקע בה היא מחזיקה עברה שינוי יעוד משטח חקלאי לנחל וסביבותיו והדבר הוריד ערכם של המקרקעין באורח ניכר. אלא מאי, טענתו המרכזית של הנאמן בדחותו את תביעת החוב הינה כי המערערת לא הוכיחה כי היא בעלת הקרקע. זאת בין היתר, בשל העדר רישום בטאבו ואי הוצאת צו ירושה, לכן לשיטת הנאמן לא הוכח כי המערערת החזיקה בקרקע טרם שינוי היעוד, או בכלל. מכאן שאין היא זכאית לפיצוי כלשהו. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים וכונס הנכסים הרשמי כמו גם בפסקי הדין שציטטו ניתנת החלטתי זו; 1. ניתן היה לגרוס כי יש ממש בעמדת הנאמן. מעיון בכתב הערעור וכן בכתב התשובה עולה שרשרת של העברות נטענות של הבעלות או הזכויות בקרקע מפלוני לאלמוני מאלמוני ליורשיו. מאחות אחת לאחות אחרת וחוזר חלילה. כל זאת כאשר ההעברות מגובות במקרה הטוב בהסכמים לא מלאים בכתב ובמקרה הטוב פחות אף לא בכך. במצב דברים זה עולה כי אין לכך פתרון "קל ונוח" יותר מאימוץ גישה פורמלית אשר מסתמכת על ההלכה כי נטל ההוכחה בתביעות חוב מוטל כולו על הנושה. אמנם הועלו טענות, וככל הנראה אין אלו טענות בעלמא, כי בטייבה ושמא באזורים דומים נוספים קיימת בעיה של ממש בכל הנוגע לרישומי מקרקעין אלא שההלכה הפסוקה, כפי שקבע בית המשפט העליון, והונחה בפני בפירוט רב שוללת מפורשות הסתמכות על "נוהג" בציבור מסויים כעילה לפעול בניגוד לדין. אף בית משפט זה חזר על ההלכה דנן בפסקי דין שניתנו בענין עיריית טייבה עצמה. זאת, בין היתר, בקביעה כי לא ניתן ללכת אחר נוהג באורח החורג ומפר למעשה את דיני החברות ודיני הקיזוז. 2. אלא מאי, שמירה על תחולת הדין המהותי כמצוות בית המשפט העליון לחוד ועניינים ראייתיים לחוד. אכן, לא היה פתרון קל ונוח יותר מהצטרפות קצרה לעמדת הנאמן, לפיה משלא פעלה המערערת להשיג מסמכים הרי אין לה להלין אלא על עצמה בלבד ואין נפקא מינה אם מצב זה אינו מיוחד למערערת אלא מהווה בעיה יסודית בטייבה כולה ואף מעבר לה - לטענת המערערת בחלקים רבים של המגזר הערבי. אולם תוצאה כזו לא זו בלבד כי היא קשה למערערת ברמה האישית הרי שעולה החשש ואני זהירה בלשוני כי הוא עשוי ליצור עיוות דין רחב אף יותר. אמנם אין ספק כי הדבר יסייע בצמצום מצבת חובותיה של עיריית טייבה אלא שיתכן כי תמונת מצב זו תהיה במידה רבה מעוותת ושמא אף פתרון קל מידי המתעלם ממצב הדברים בפועל. 3. אבהיר דבריי; סעיף 197 עליו מבוסס הערעור נראה על פניו כמכוון לא לשאלות של רישום או בעלות פורמלית אלא לשאלה המהותית, קרי, מיהו המחזיק בקרקע הלכה למעשה ועשוי להיפגע כתוצאה משינוי יעוד. לעניין זה כל עוד האחזקה בקרקע הינה חוקית הרי שאין נפקא מינה האם הזכויות מוסדרות או שאינן מוסדרות רשומות במרשם או שמא "לכודות" בסבך של העברות שלא נרשמו. נקודה שנייה שהינה חשובה מאוד לענייננו הינה כי הקפאת ההליכים הנוכחית במסגרתה מוגשות תביעות החוב אינה של חברה מסחרית רגילה, אשר בין שאר עסקיה בחלקים השונים של הארץ, באה במגע אף עם המערערת. עניין לנו בהקפאה של עירייה, עיריית טייבה, שהינה גוף השלטון המרכזי באזור נשוא הערעור וחלק מרכזי מבלתי נפרד בהבניית "שיטת ממשל" באזור בו מצויה המערערת. אכן, המצב בכללותו היה טוב בהרבה לו היה אי מי בשלטון המרכזי "תופס את השור בקרניו" ומבצע רפורמה או הליך של רישום מסודר של כל הקרקעות ובעלי הזכויות שלהם. זאת באורח מודרני ההולם את דיני מדינת ישראל. אולם, משלא נעשה הדבר ספק גדול בעיני אם ניתן לגלגל את הנזק אך ורק לפתחה של המערערת ואנשים אחרים המצויים במצב דומה. 4. אמנם הקפדתו של הנאמן והאורח בו הוא "עומד על המשמר" מפני מעשי הונאה וניצול לרעה של הליך תביעות החוב ראויה לכל שבח. אולם, ככל שעיינתי חזור ועיין בהנמקותיו במקרה הנוכחי, באתי לכלל מסקנה כי הן עשויות להביא למצב שאינו מתקבל על הדעת. בלא לקבוע מסמרות בדבר, הרי אם אכן נעשה שינוי יעוד אשר הפחית את ערכה של קרקע פלונית הרי אין היא המחזיק בקרקע נכון לאותה עת והראוי לפיצוי. אולם, נוכח מצב הרישום ואופן בו ניתח אותו הנאמן הרי עולה כי לא המערערת לבדה אינה זכאית למאומה אלא הלכה למעשה עשויים אנו להגיע למצב בו אין לכאורה איש המחזיק בקרקע וזכאי לזכויות הנובעות מכך. כך למעשה נוצר מרחק גדול מידי בין האמת העובדתית לאמת המשפטית. זאת עד כי עשויה להיווצר תמונה לכאורית לפיה ברוב חלקיה של טייבה מצויות קרקעות ריקות מיושבים משל הפכו המחזיקים בהם ל"נוכחים נפקדים". עם מצב דברים זה לא ניתן להשלים ודאי לא כאשר עסקינן בהקפאת הליכים של גוף השלטון האזורי הראשי אשר כאמור הינו חלק בלתי נפרד מאותה מערכת בעייתית. 5. אכן, מודעת אני להלכה המושרשת לפיה נטל הוכחת תביעות החוב מוטל במלואו על הנושה ואין הנאמן נדרש לסייע לו או להציג לו רשימה של אסמכתאות שעליו לצרף. קל וחומר, כי על פי הלכה זו אין הנאמן מחויב לשאת בתוצאות מחדלי רישום של התובע או מי ממקורביו. אלא שבכל כלל אף כלל זה אינו נטול חריגים. כשם שהליך פשיטת רגל עשוי הכלל המוצק בדבר אובדן זכות התביעה של נושה שאיחר להגיש תביעת חוב להשגת מקום בו יישומו מוליך לתוצאה אבסורדית לפיה אין לחייב חדל הפירעון נושים כך יפה אותו עקרון בשינויים המחויבים אף לענייננו. אכן, כבוד הכללים הרגילים בעניין נטל הראיה במקומו מונח. אלא שבמצב המיוחד בהקפאה המיוחדת בו עסקינן לא ניתן לקבל מצב בו תיווצר תמונת מצב לפיה אין לקרקעות טייבה בעלים או מחזיקים. ואי לכך, תזכה העירייה - אשר אף לה חלק בלתי מבוטל ב"אשם" בגין המצב הנוהג באזור לשמיטת חובות מקיפה מידי על חשבון אזרחיה. 6. התוצאה הינה כי חרף כל ההבנה וכל השבח הראוי למניעיו של הנאמן ולרצונו לשמור על הקופה ולחסום תביעות חוב פיקטביות הרי שהחלטתו הנוכחית אינה יכולה לעמוד בנוסחה זה. כדי להכריע נכונה בתביעות חוב מהסוג עליו נסב הערעור עליו לרדת לעומקם של דברים ולהתחקות אחר זהות המחזיקים או בעלי הזכויות האמיתיים בקרקע. קרי, כדי לשלול את זכותה של המערערת או לצמצמה עליו להגיע לכדי מסקנה כי אין היא אוחזת בפועל בקרקע, או עושה זאת שלא כדין, וכי תחתיה קיימים מחזיקים אחרים אשר להם הזכות האמתית בשטח נשוא תביעת החוב. אכן, מודעת אני היטב לכך כי משימה זו הינה מורכבת, בעייתית וחורגת מן המקובל בהליכי חדלות פירעון אחרים. אלא שכאמור לא הליך הקפאה רגיל בפנינו אלא הקפאת הליכים של רשות. הליך שמהותו ותוצאותיו שונים לחלוטין מן הרגיל ויש להם השפעה רבה על מרקם החיים באזור. כמו כן, אף רבים מהנושים שונים עד מאוד מן הרגיל בהקפאות הליכים. לא אחת מדובר באזרחים מן השורה ולא בפירמות עסקים או גופים מסחריים, לאור האמור לעיל אמנם אין מקום להשלים עם הפרת הדין או לשנות את הדין בשל מנהגים מקומיים אולם מאידך גיסא, יש להתחשב במצב הנוהג באזור בכל הנוגע בפן הראייתי של בדיקת תביעת חוב וזאת בעיקר בנושא המקרקעין. 7. נוכח האמור לעיל הנני מחליטה להחזיר את תביעת החוב לנאמן כדי שידון בה מחדש ובאורח גמיש יותר מהבחינה הראייתית וזאת לפי ההנחיות של פסק דיני זה. בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות. רישום בטאבוהקפאת הליכים