השופטת ו' אלשיך מונחת בפניי בקשתו של הנאמן והמנהל המיוחד לחברת משב תעשיות בע"מ, כי אתן לו הוראות בקשר לוויתור על "חיסיון עורך-דין-לקוח" של החברה, וזאת באשר למסמכים ומידע המצויים ברשות משרד עורכי-הדין מ' זליגמן ושות'. ועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין (להלן - הוועדה) מתנגדת למבוקש, וטוענת כי אין בידי הנאמן יכולת וסמכות לוותר על החיסיון, אלא אם יוקנו לו כאלה על-ידי צו. הונחו בפניי עמדות הצדדים הרלוונטיים ולהלן החלטתי. העובדות הדורשות עיון ועמדות הצדדים 1. הרשות לניירות ערך מנהלת חקירות (שלא במסגרת תיק הקפאת ההליכים) בגין חשדות בדבר התנהלות בלתי תקינה של החברה טרם כניסתה להקפאת הליכים. היא פנתה במכתב אל המנהל המיוחד ביום 2.10.2002 ובו ביקשה כי המנהל המיוחד יוותר על חיסיון עורך-דין-לקוח החל על מסמכים שונים המצויים בידי משרד מ' זליגמן. משרד זה ייצג את החברה קודם להקפאת ההליכים. 2. אי לכך, פנה המנהל המיוחד לבית-המשפט כדי לקבל הוראות מתאימות. במסגרת הבקשה הרשות הבהירה כי לטעמה הנאמן הוא האורגן המוסמך של החברה, ואי לכך הוא "בא בנעליו" של הלקוח והוא מוסמך לוותר על החיסיון אשר אין חולק כי הוא מוקנה ללקוח ולא לעורך-הדין. מוסיפה הרשות וטוענת כי ראוי שנאמן בהקפאת הליכים, המשמש כ"ידו הארוכה" של בית-המשפט, יסייע לחקירת פעולות החברה, באשר קיים אינטרס ציבורי להשלים ולמצות חקירה זו. זאת, אף נוכח משמעותם של הליכי חדלות פירעון והצורך העולה מהם לחקור את פעולות מנהלי החברה ערב קריסתה. 3. הנאמן הודיע לבית-המשפט כי אין לו התנגדות להסרת החיסיון, בכפוף לכך כי תישמר לו הזכות, אם וכאשר תפתח הרשות בהליך כנגד החברה, לטעון כי הרשות מחויבת לפנות ראשית כול לבית-המשפט, לפי סעיף 350(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 וסעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983. כונס הנכסים הרשמי הסכים לעמדת הנאמן. 4. ועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין מתנגדת למבוקש. הוועדה נאחזת בהתנגדותה זו בהבדלים שבין מפרק הבא בנעלי החברה לכל דבר ועניין לבין כונס נכסים מכוח איגרת חוב. בתגובה קצרה שהוגשה על-ידי ממלאת-מקום יושב-ראש ועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין, נטען כי הנאמן דומה לכונס נכסים ולא למפרק היות שסמכות דירקטוריון החברה, לשיטתה, לא הופקעה. כמו כן טוענת הוועדה כי משום שלא הוקנתה לנאמן בצו המינוי סמכות לוותר על החיסיון, הרי: "בנסיבות אלה, ככל שלא תוקנה למנהל המיוחד בצו בית המשפט הסמכות לוותר על החסיון בשם החברות, לא יהיה הוא מוסמך לוותר בשם החברות על החסיון, ולא ניתן יהיה ליתן לו הוראות לעשות כן". עד כאן העובדות וטענות הצדדים. 5. הסוגיה שבפניי, סוגיית סמכותו וזכותו של נאמן בהקפאת הליכים לוותר על חיסיון עורך-דין-לקוח המוקנה לחברה, מורכבת לכאורה משני אלו: (א) שאלת מיהות בעל הזכות לוותר על החיסיון בשם החברה באופן מלא וחלקי: האם בנאמן עסקינן או שמא נותרה סמכות זו בידי הדירקטוריון? ואם בסמכות של הנאמן עסקינן, אילו שיקולים עליו לשקול? (ב) שאלות הכרוכות בהליך המשפטי הכרוך בהסרת חיסיון עורך-דין-לקוח; מן המפורסמות הוא כי הליכים כגון אלו נעשים, בדרך-כלל, במסגרת ההליך הפלילי. מן הראוי לדון ולהחליט אם מצב זה משתנה בשל עובדת כניסת החברה להקפאת הליכים, ומאפשר לרשות לניירות ערך, כטענתה, לנקוט תחת זאת ב"הליך מקדים" של בקשה למתן הוראות. 6. גלוי וידוע הוא כי הליך תפיסה ועיון במסמכים שחל עליהם חיסיון איננו הליך אשר תואם במובהק דיון במסגרת בקשה למתן הוראות. לא פעם עסקינן אף בהליך שהינו פלילי במהותו. סמכותה ומיומנותה של הערכאה הפלילית במקרים אלו היא להחליט אם להסיר את החיסיון ובאיזו מידה; אם ליתן לתביעה עיון בכל המסמכים או אך בחלקם ובאילו תנאים. אי לכך, החלטה מקדימה של בית-משפט זה כבית-משפט של הקפאת הליכים הינה בבחינת PRE-RULING שלא כדין; אין לבית-משפט זה כלים מתאימים כדי לדון במחלוקות הנובעות מהליך פלילי מקדמי כעין זה, ואין הוא מתאים להידון לפי סדרי הדין החלים בבית-משפט זה, ובמיוחד במסגרת הליך השייך לתחום האזרחי, ודאי יותר מאשר לתחום הפלילי. אכן, כדברי הרשות לניירות ערך, אף אם הייתה נוקטת בדרך חלופית של תפיסת המסמכים, הרי לא היה מתייתר דיון בשאלה זו בערכאות, אולם דיון זה היה נעשה בפני הערכאה המוסמכת והמתאימה לדון בכך, והיא הערכאה הפלילית שם ניתן היה לדון כיאות בגורלו של כל מסמך ומסמך שנתפס. אם אכן הייתה כוונת הרשות לניירות ערך שאקבע באופן מקדמי כי היא רשאית לתפוס ולעיין בכל המסמכים שבהם חפצה, הרי שבכך ניסתה לעשות "קיצור דרך" שלא כדין ולכך לא אוכל ליתן את ידי. 7. אלא מאי? הליך זה של התדיינות על תפיסה ועיון לא בא לעולם אלא כאשר בעל החיסיון מתנגד להסרתו, או כאשר הוא מתנה את הסרתו בתנאים שאינם מקובלים על התביעה. טול מקרה של נאשם בפלילים אשר אינו עומד על חיסיון עורך-דין-לקוח אלא מוכן ליתן לתביעה לעיין בכל מסמך שתחפוץ. במקרה כגון זה לא ייפתח הליך התפיסה והעיון כלל ועיקר. יוצא כי ההליך שבו מתבקשת הכרעתי איננו הליך תפיסה ועיון במסמכים ואין בו כל קביעה או ניסיון לקבוע עמדה בשאלת זכותה של הרשות לתפוס ולעיין במסמך כלשהו בלא הסכמת בעליו. ההליך אשר בפניי הינו הליך מקדמי במהותו, אשר תפקידו להכריע את זהות, או אם תרצה מיהות, בעל החיסיון. לשון אחר, הליך זה נועד לקבוע אם נאמן בהקפאת הליכים הינו האדם אשר זכותו להסכים להסרת החיסיון וליתן לרשות לניירות ערך יכולת ואפשרות לעיין בכל המסמכים המבוקשים על-ידיה או חלקם. אם ייקבע על-ידי כי הנאמן (להבדיל מחברי הדירקטוריון לשעבר) הוא "החברה", הרי שכל שיוצא מכך הוא כי הכדור חוזר לידיו ושיקול-הדעת נתון לו: יסכים - הרי שאותו הליך פלילי של תפיסה ועיון לא יבוא לעולם כלל ועיקר, ואי לכך לא תידרש ערכאה שיפוטית כלשהי להכריע בו. יסרב - או יסכים בתנאים שאינם מקובלים על הרשות לניירות ערך - אזי תידרש הרשות, כמוה כתובע פלילי רגיל, לנקוט בהליך הרגיל לעניין זה בפני הערכאה הפלילית המוסמכת. כך או כך, עצם ההליך של תפיסה ועיון על דקויותיו וסדרי הדין המיוחדים לו לא יידון בבית-משפט של חדלות פירעון, באשר אין הוא מתאים כלל ועיקר להידון בו, קל וחומר שלא במסגרת בקשה אזרחית למתן הוראות. האם חיסיון עורך-דין-לקוח של החברה מוקנה לנאמן בהקפאת הליכים 8. ישותה המשפטית של חברה איננה אלא קונסטרוקציה משפטית אשר באה לשרת מטרות כלכליות ומשפטיות. אין עסקינן באדם לכל דבר ועניין המסוגל לשקול בעצמו האם לעמוד או לוותר על זכות המוקנית לו על-פי חוק. כל עוד בחברה סולבנטית עסקינן הרי ש"שיקול-דעתה" של הישות המשפטית נשלט על-ידי בעלי השליטה בחברה, הפועלים בה לפי צורכיהם, שיקול-דעתם והאינטרסים שלהם, וזאת בכפוף לכל דין. מצב זה משתנה כאשר קורסים עסקיה של החברה והיא נקלעת להליכי חדלות פירעון. חלק ממשמעותו האינהרנטית של הליך הפירוק הינו הפקעת השליטה בישות חדלת הפירעון מבעלי השליטה המקוריים והעברתה לאורגן הממונה בידי בית-המשפט של חדלות פירעון, בניגוד להליכי כינוס נכסים אשר מן הבחינה הפורמאלית אינם חורגים מהיחסים הרגילים בין נושה בעל בטוחה לחייב. ההבדל בין פירוק לכינוס, אם כך, הינו בעיקר ההבדל בין הליך קולקטיבי לבין הליך דו-צדדי. כפועל יוצא מכך, הרי בעוד שכינוס נכסים משאיר את הישות המשפטית, לכאורה, ברשות בעליה הקודמים, הרי שפירוק יורד לעצם הישות המשפטית ולוכד את כל כולה ברשתו. מעבר לדרוש יוער כי בחיי המעשה תוצאתם של הליכי כינוס הינה דומה מאוד לא פעם לזו של הליכי פירוק, באשר כל שנותר מחוץ לסמכותו של הכונס הינה ישות ערטילאית, חסרת פעילות ונכסים (להרחבה בעניין זה ראה פש"ר (ת"א) 1378/00 טיטן בנץ בע"מ נ' ארליך [2]). 9. אם כן, מהו הדין החל בהקפאת הליכים? עסקינן בהליך שמטרתו שיקום החברה, המתאפיין ביסודות קולקטיביים הדומים מאוד לפירוק. בדרך-כלל הקפאת ההליכים כרוכה מעצם טיבה בהפקעת השליטה מידי בעלי השליטה, כאשר הנאמן או המנהל המיוחד באים בנעליהם לכל דבר ועניין, החל מניהול עסקי החברה וכלה בייצוג החברה בערכאות מקום שהדבר נדרש. מצב זה שדירקטוריון החברה איבד בו כל תוכן וסמכות הינו עובדה המזדקרת לעין באופן בולט במיוחד בנסיבות המקרה דנן שלמעשה הדירקטוריון התפורר בו ומרבית חבריו התפטרו עוד ערב הכניסה להקפאת הליכים. עמדה המקנה את הוויתור על החיסיון בידי דירקטוריון מסוג זה שקולה לעמדה אשר מונעת ויתור עליו כלל ועיקר. מאז תחילתה של הקפאת ההליכים שימש המנהל המיוחד כאחראי האחד והיחיד על כל עסקי החברה, על כל גווניהם השונים. זאת ואף זאת, עובדה זו של דמיון בין הקפאת הליכים לפירוק חזרה ונשנתה גם בשורה של פסקי-דין העוסקים בהקפאות הליכים; אצטט מפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 3911/01 כספי נ' נס [1], בעמ' 767, שם נקבע, בין היתר, מפי כבוד השופטת שטרסברג-כהן כדלקמן: "טענת המערערות שלפיה לא היה הנאמן מוסמך לבטל את הסכם המכר מחמת העדפת מירמה, היא חסרת בסיס. סמכויות הנאמן בשיקום חברה אינן מוגדרות במפורש בחוק; זהו אחד מן החסרים הרבים שבהסדר החקוק של דין שיקום החברות. כפי שהמפרק זקוק לסמכויות רחבות על-מנת להגשים את מטרת הפירוק - מימוש נכסי החברה וחלוקתם בין המחזיקים בזכויות כנגד החברה - כך הנאמן זקוק לסמכויות רחבות על-מנת להגשים את מטרת השיקום - השגת הסדר נושים שיזרים לחברה 'חמצן פיננסי' ויוליך להבראתה, לטובת נושיה, עובדיה, בעלי מניותיה וציבורים נוספים. לפיכך נלך גם בסוגיית סמכויות הנאמן אחרי הפרקטיקה המשפטית והשיפוטית המשלימה את החסרים שבדיני שיקום החברה מתוך דיני הפירוק, ונקבע כי בידי הנאמן אותן הסמכויות המוקנות בדיני הפירוק למפרק. סמכויות אלה, המפורטות בסעיף 307 לפקודת החברות, הן סמכויות רחבות ביותר..." (ההדגשה שלי - ו' א'). אף לי נזדמן לדון בסוגיה זו ובהחלטה שניתנה על-ידי - טרם ניתן פסק-הדין דלעיל בבית-המשפט העליון - הערתי בפש"ר (ת"א) 11448/02 רונדופלס בע"מ נ' קרגו אמרפורד אינטרנשיונל (1980) בע"מ [3], בפיסקה 25 לפסק-הדין: "דומה, כי יש רגליים לסברה כי הקפאת הליכים דומה יותר להליך של פירוק; בניגוד לכינוס, אשר הינו הליך שפותח נושה אחד, הוא הנושה המובטח, הרי הקפאת הליכים הינה הליך קולקטיבי במובהק, המערב את כל נושי החברה ודורש את השתתפותם הפעילה, ובסופו של דבר את הסכמת רובם המכריע להסדר נושים שיחל את הליך הבראת החברה. הנאמן בהקפאת הליכים, בדומה למפרק פועל בשם החברה ותופס את ישותה. הוא אינו משמש כבעל תפקיד מטעם נושה פלוני, אלא פועל למען כלל ציבור הנושים, ובעיקר למען הנושים הבלתי מובטחים, אשר עשויים להפגע במיוחד מהליך של פירוק. לא זאת, אלא אף זאת; בהקפאת הליכים, להבדיל מפירוק, קיים גם השיקול הנכבד של נסיון להבריא את החברה, וזאת על-ידי הסדרי נושים" (ההדגשות שלי - ו' א'). כמו כן עסקתי בסוגיה זו גם בפש"ר (ת"א) 1802/02 חיון נ' ארז, עו"ד [4] (החלטתי זו ניתנה לאחר שניתן פסק-הדין דלעיל של בית-המשפט העליון). באותו עניין נדונה האפשרות של החלת סעיף 355 לפקודת החברות [נוסח חדש], המאפשר ביטול העדפות מירמה שנעשו שלושה חודשים עובר לפירוק, בשינויים המחויבים, אף על הקפאת הליכים. בעניין זה הוספתי והערתי כהאי לישנא: "שני ההליכים באים לעולם, כאשר החברה מגיעה לחדלות פרעון או עומדת על סיפה, והיא נתונה בסכנה להליך התפוררות, או מצויה כבר בעיצומו. הקפאת הליכים, אף כי סיומה אינו צופה חיסול של החברה אלא מכירתה למשקיע, מהווה במידה רבה 'סיומו של פרק' בחיי החברה (ובדרך-כלל, אף הפקעה סופית של החברה מידי בעלי השליטה הקודמים, באשר החברה מועברת לבעלות חדשה לאחר הסדר הנושים). החברה נמכרת בדרך-כלל כשהיא נקיה מחובות ומתביעות עבר, בעוד כל מסת התביעות של הנושים מועברת אל התקבול פרי המכירה. זאת ועוד; כפי שעסקינן בהליך קולקטיבי, המפקיד את כל ישותה של החברה ביד נאמן, מרכז את כל ההליכים תחת קורת גג אחת ומונע פעולות עצמאיות של הנושים, כך מתועלים הנושים לדרך פרעון אחת, והיא הגשת הוכחות חוב לנאמן בפרק זמן קצוב, כאשר נושה המאחר אותו נחסם כליל, בדרך-כלל, מנקיטת הליך כלשהו לפרעון חובו. יוצא, כי פירוק והקפאת הליכים דומים זה לזה לא רק מבחינת בעלי השליטה, אשר שליטתם מופקעת והישות המשפטית מועברת מידיהם כליל לידי הנאמן, אלא אף מבחינת הנושים, אשר נכפפים להליך הקולקטיבי ולמסגרת הזמן הנוקשה שהוא מציב להם, ובסופו של דבר, 'מאבדים את אחיזתם' בחברה, אשר מועברת לידי הרוכש במסגרת ההסדר כשהיא נקייה מתביעות וחובות עבר" (שם [4], בפיסקה 30 לפסק-הדין; ההדגשות שלי - ו' א'). 10. עולה מכאן כי עמדתה של ועדת האתיקה, אשר קבעה כמעט בלא לנמק כי נאמן בהקפאת הליכים דומה לכונס נכסים דווקא, עומדת בניגוד להלכה שנקבעה בבית- המשפט העליון. מכאן עולה כי עצם מינוי נאמן, בדומה למינוי מפרק, מפקיע בדרך-כלל מאליו את השליטה מידי הדירקטוריון, זאת אלא אם נאמר אחרת בכתב-המינוי וזאת במפורש או במשתמע (כך למשל כאשר מובהר בצו המינוי כי הנאמן חולש רק על חלק ספציפי מנכסי החברה או ממונה לשם פעולות מוגבלות). בדרך-כלל, כאשר עסקינן בצו מינוי מפורט ורחב יריעה של נאמן אשר ברור מלשונו ומהותו כי יועד להקנות לנאמן את כל סמכויות הניהול של החברה, הרי העובדה כי סמכות פלונית הושמטה מכתב-המינוי אין בה בכדי לרמז כי לא ניתנה בידיו. נהפוך הוא: חיי המעשה מלמדים כי דירקטוריון של חברה מבצע במהלך חיי החברה אינספור פעולות כלכליות ומשפטיות שונות ומגוונות. דרישה פורמאליסטית על הסמכת נאמן במפורש בכתב-המינוי לבצע כל אחת ואחת מהן הינה מכבידה ומיותרת. זאת בניגוד למצב שבו הנהלת החברה מוסיפה להתקיים ולנהל בפועל חלק מעסקי החברה. מכוח קל וחומר יפים דברים אלו למקרה דנן, שבו "התפוררה" הנהלת החברה כליל עוד טרם מתן צו הקפאת ההליכים. 11. החלטתי זאת מתחזקת לאור האינטרסים הציבוריים הכרוכים בסוגיה העומדת בפניי; עניין לנו בחברות שקרסו, תוך גרימת נזק עצום לבנקים, עובדים, ספקים וצדדים שלישיים נוספים. כל זאת תוך חשדות למעשים אשר הינם בגדר עבירות פליליות. הנאמן, בכושרו כיד ארוכה של בית-המשפט (ובמובן מסוים אף של הנושים), מייצג אף את האינטרס הציבורי (במובן זה גם למען הנושים) המצדיק חשיפת המהלכים השונים אשר נעשו בחברה ערב קריסתה. בנסיבות אלו אין כל מקום להותיר את שיקול-הדעת האם לוותר על החיסיון אם לאו בידי הנהלה אשר חדלה מזמן מלתפקד ואשר ייתכן (וזאת בלא לקבוע כל עמדה בדבר) כי חלק מחבריה חשודים אף הם במעשים אסורים. 12. מעבר לדרוש יוער כי לא ירדתי לסוף דעתה של ועדת האתיקה, ככל שאמורים הדברים בסיפה לעמדתה הנשמעת כתרתי דסתרי. האם אכן, ככל שלא הוקנתה לנאמן הסמכות לוותר על החיסיון, ניתן יהיה ליתן לו הוראות לוותר עליו? האם כיוונה הוועדה הנכבדה בדבריה לכך כי מרגע שלא אוזכרה סמכות זאת בכתב-המינוי הראשוני נוצר מעין מעשה-בית-דין המונע מבית-המשפט עצמו לשוב ולהידרש לסמכות זו? אם לכך מכוונים הדברים, הרי שעם כל הכבוד אינני יכולה לקבל עמדה זו. מן המפורסמות הוא כי סמכויות נאמן, כמו עניינים רבים אחרים הקשורים לניהול הליכים מתמשכים של חדלות פירעון, הינן עניינים שבהם רשאי בית-המשפט לשוב ולעיין בהחלטותיו, וזאת אף אם נעשתה בהן קביעה מפורשת בעניין פלוני. כזאת קל וחומר במקרים כגון המקרה דנן שבהם לא נאמר ולא נקבע דבר. 13. אם כך, יוצא כי חיסיון עורך-דין-לקוח של החברה מוקנה לנאמן כפי שהיה מוקנה למפרק לו הייתה החברה בפירוק. כפי שהדגשתי בראשית החלטתי זו, אין בכך בכדי להוות PRE-RULING כלשהו לעניין זכאות הרשות לעיין במסמכים החסויים, כולם או חלקם. כל שיוצא מכך הוא כי על הנאמן לשוב ולשקול היטב בדעתו, כאורגן המוסמך של החברה, האם וכיצד יהיה בוויתור על החיסיון בכדי לשרת את טובת החברה. אך ברור הוא, כי משהפכו החברות חדלות פירעון ונכנסו להקפאת הליכים, שוב אין מטרתן השאת רווחים לבעלי מניותיהן הקודמים. על הנאמן לשקול את טובת החברה במצבה דהיום ולא את טובת בעלי השליטה הקודמים שלה. בלא לקבוע מסמרות בדבר, דומה כי מטרת החברה דהיום הינה השלמה בהצלחה של הליכי השיקום שהיא עוברת, תוך מיקסום ככל האפשר של אחוז הדיבידנד שיחולק לנושיה ושמירה על מקור פרנסתם של עובדיה. אלא שלצד מטרה זו קיימת אף מטרה נוספת אשר הינה חלק אינהרנטי ממהות תפקידו של הנאמן כידו הארוכה של בית-המשפט; מטרה זו היא שמירת האינטרס הציבורי בגילוי האמת, ניהול חברות ביושר ומניעת טעויות והטעיות מן הסוג אשר הוביל, לכאורה, לקריסתה של תשלובת פלד-גבעוני, שחברת משב הייתה חלק ממנה. מכל המקובץ מצאתי כי הדין הראוי בנסיבות המקרה דנן הינו כדלקמן: לאור ההלכה הפסוקה, הנאמן בהקפאת הליכים בא בנעלי האורגנים המוסמכים של החברה ואי לכך החיסיון והזכות לוותר עליו מוקנים לו. על הנאמן להפעיל את שיקול-דעתו, במעמדו כאורגן המוסמך, ולהחליט האם הסרת החיסיון הינה לטובת החברה, כאשר בין שיקוליו יביא גם את האינטרס הציבורי. עם זאת יודגש: הוויתור על החיסיון איננו אוטומטי. על הנאמן לשקול היטב האם עשויה החברה במצבה דהיום להיפגע עקב כך אם לאו, ויותר מכך - עליו לבדוק האם יש בידיו את כל המידע הדרוש כדי לבוא להחלטה כזו. לצורך כך טוב יעשה אם יתייעץ עם גורמים רלוונטיים ובעלי מידע מתאים, לרבות חברי דירקטוריון החברה לשעבר. זאת במיוחד נוכח העובדה כי יש מקום, לכאורה, לחשש כי הנאמן איננו מכיר את החברה לפני ולפנים טרם מינויו, וכך גם לעניין שיקולי טובתה. אם לאחר שישקול את כל השיקולים דנן יגיע הנאמן למסקנה כי ניתן להסיר את החיסיון, תזכה הרשות לניירות ערך במבוקשה. במצב זה לא יהיה צורך בכל הליך של גילוי ועיון במסמכים, שכן בעל החיסיון זכאי לוותר עליו, כולו או מקצתו, בלא כל הליך. אם יחליט הנאמן שלא להסיר את החיסיון בשלב זה ולאור כל ההסתייגויות דלעיל, כולן או חלקן, הרי שעל הרשות לניירות ערך יהיה, אם תחפוץ בכך, לפנות להליך המתאים לתפישה ועיון במסמכים כפי שהיא נוהגת מימים ימימה בפני הערכאה הדנה בהליך הפלילי עצמו, אם יהיה כזה. לעניין זה מצאתי מקום לשוב ולהדגיש: הליך מקדמי של מתן הוראות במסגרת תיק הקפאת ההליכים איננו מתאים לכך, והוא מבחינת הרשות לניירות ערך ניסיון בלתי ראוי להשיג PRE-RULING או אף למעלה מכך - לתפוס מסמכים תוך עקיפת ההליך המתאים והראוי. לכך לא אוכל ליתן את ידי. בנסיבות המקרה אינני עושה צו להוצאות. הקפאת הליכיםחדלות פירעון