לפני בקשה של הנתבעת (להלן: "המבקשת") לחיוב התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, לפי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). 1. המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת בה היא טוענת לנזקים שגרמה לה המבקשת במסגרת פרויקט להקמת מבנה בתחנת הכוח "רוטנברג". סכום התביעה הועמד על ידי המשיבה על סך של 2,500,000 ₪. 2. המבקשת טוענת כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות שייפסקו לטובת המבקשת אם תידחה התביעה, בין היתר, מנימוקים כדלקמן: א. מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה לא יאפשר לה לשלם הוצאות משפטיות של המבקש ככל שתחויב בהן, לאור זאת שהמשיבה מצויה בהקפאת הליכים, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.12.12 שבמסגרתה נכללו בצו הקפאת ההליכים חברות נוספות באותה קבוצת חברות עליה נמנית המשיבה. המבקשת טוענת כי חובן של החברות שנגדן ניתן צו הקפאת הליכים, עומד על מאות מיליוני ₪. עוד טוענת המבקשת כי על מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה ניתן ללמוד מכמות השעבודים ללא הגבלה (118 במספר) המוטלים על נכסיה ב. סיכויי התביעה קלושים, ומדובר בתביעה חסרת יסוד. 3. המבקשת טוענת כי יש להורות על הפקדת ערובה בשיעור של 3% מגובה סכום התביעה, דהיינו סך של 75,000 ₪. 4. מנגד, טוענת המשיבה, כי אין לחייבה בהפקדת ערובה שכן למרות היותה במצב של הקפאת הליכים, מתקיימות נסיבות המצדיקות הפעלת החריג לחזקה בדבר חיוב חברה בהפקדת ערובה לפי סעיף 353א' לחוק החברות, הן משום שהמשיבה מופעלת כ"נכס חי", כלומר פעילה ומבצעת פרויקטים עבור מזמיני עבודה ומקבלת תמורה בגין עבודות אלו, הן משום שיכולתה של המבקשת להיפרע היה והמשיבה תחויב בהוצאות בסופו של ההליך מובטחת בהתאם למסגרת האשראי שהוקצתה לה ע"ס 30 מיליון ₪ על ידי בנק לאומי שניתן לצורך הפעלת קבוצת החברות תחת צו הקפאת הליכים, והן בשל הרציונל של הליך הקפאת ההליכים והרצון לאפשר למשיבה לגבות כספים ולהגדיל את קופת הנושים. המשיבה טוענת כי לקבוצת החברות אליה היא משתייכת יש פרויקטים פעילים, שמסתכמים בצבר עבודות של 180 מיליון ₪. כן, לטענתה, סיכויי התביעה גבוהים. 5. עוד, טוענת המשיבה, כי קבלת הבקשה רק משום שהמשיבה מצויה בהקפאת הליכים משמעה כי כל חברה שנקלעה לחדלות פירעון תוגבל באפשרות להוכיח את טענותיה בהליך משפטי. מצב זה, לטענת המשיבה, אינו מתקבל על הדעת, משום שדווקא במצב זה, בו חברה נקלעת לחדלות פירעון, יש לאפשר לה לגבות חובותיה על מנת שתוכל להחזיר ולשלם לנושיה על חשבון החובות. 6. בתשובתה טוענת המבקשת כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח את יכולתה לשאת בהוצאות המבקשת ככל שהתביעה תידחה. כן לטענתה, מסגרת האשראי שניתנה על ידי בנק לאומי ניתנה לקבוצת החברות עליה נמנית המשיבה, על מנת לתת גיבוי פיננסי לכלל עלויות הקפאת ההליכים לכל החברות שבהקפאת הליכים, ואין בכך כדי להבטיח את יכולתה של המשיבה לשלם הוצאות כאמור. עוד בעניין זה טוענת המבקשת כי מסגרת האשראי הועמדה לתקופה קצרה ומוגבלת, למשך תקופת הקפאת הליכים בלבד, קרי עד ליום 26.8.13. כך שממילא, מסגרת האשראי עליה נשענת המשיבה בתגובתה, עתידה לפוג תוך זמן קצר. לכן, מסגרת האשראי אינה מהווה בטוחה אמיתית ליכולתה של המבקשת להיפרע ממנה הוצאות, ככל שייפסקו לטובתה. כן טוענת המבקשת כי אם למשיבה יכולת כלכלית, כטענתה, הרי שאין מניעה שתפקיד ערובה כנדרש. באשר לטענה של חסימת אפשרות של חברה חדלת פירעון להוכיח תביעתה, מדובר לטענתה, בטענה בעלמא. כן, טוענת המבקשת, כי אין בתגובת המשיבה התייחסות עניינית לעניין סיכויי התביעה. 7. דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כך שהמשיבה תפקיד ערובה, אם כי לא בסכום שהתבקש. 8. באשר לחיוב חברה בהפקדת ערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") נקבע: "סעיף 353א לחוק החברות קובע חזקה לפיה תחויב חברה, בהתאם לבקשה, בתשלום ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בתביעה שהגישה. החברה יכולה לסתור את החזקה בהתקיים שני תנאים: האחד, אם הוכיחה כי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם תידחה התביעה; השני, אם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה..." ראה: רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ, פסקה 2 להחלטה (27.8.09). 9. על-פי חוק החברות קיימת חזקה בדבר חוסר יכולתה של החברה לשאת בהוצאות, והחברה חייבת להוכיח היפוכו של דבר כדי להימנע מחיוב בערובה. 10. המשיבה בענייננו, לא עמדה בנטל לסתור חזקה זו. מסגרת האשראי שניתנה על ידי בנק לאומי להמשך הפעילות השוטפת של קבוצת החברות עליה נמנית המשיבה, אין בה כדי להבטיח את תשלום ההוצאות האמור, הן בשל היותה מוגבלת בזמן ועתידה לפקוע בקרוב, והן משום ההפרדה בין פעילות השוטפת של המשיבה לבין התביעות המשפטיות המנוהלות על ידה, כך שאין בפעילות המשיבה כדי להשליך על ההליך המשפטי לפנינו (כאמור סעיפים 16-15 לתשובת המבקשת). כאמור, מסגרת האשראי ניתנה להבטחת הפעילות השוטפת של קבוצת החברות. 11. המשיבה לא הניחה תשתית ראייתית לטענתה בדבר יכולתה לשלם את ההוצאות. 12. אין מקום, בשלב זה להידרש לסיכויי התביעה, ודי בכך שאציין כי מדובר בתביעה הראויה להתברר. אין מדובר במקרה קיצוני בו סיכויי התביעה הינם כאלה שיש בהם כדי להכריע את הבקשה לחיוב בערובה. 13. הרציונל של הליך הקפאת ההליכים והרצון לאפשר למשיבה לגבות כספים ולהגדיל את קופת הנושים, אינם רלוונטיים לצורך בהליך שלפני להבטיח את תשלום הוצאות המבקשת במידה ותזכה בתביעה. 14. לאור האמור לעיל, המשיבה לא עמדה בנטל לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 353א' לחוק החברות, וכן לא הראתה טעם או נימוק אחרים שיש בהם כדי להביא לדחיית הבקשה. לפיכך דין הבקשה לחיוב בערובה להתקבל, והשאלה היא מהו סכום הערובה הראוי בעניינינו. 15. המבקשת עותרת לערובה בסך של 75,000 ₪. התביעה על סך של 2.5 מיליון ₪. עיקר טענות המשיבה הן כי המבקשת גרמה לעיכובים בהתקדמות המשיבה בביצוע העבודות וכתוצאה מכך ביצעה המשיבה את העבודות הכלולות בשלב הביצוע הראשון בפרק זמן ארוך מהמתוכנן ונאלצה לספוג את העלויות שנגרמו בשל כך. כן לטענתה נאלצה לבצע עבודות נוספות וחריגות. ביום 14.3.12 הודיעה לה המבקשת כי ככל שלא יבוצעו עבודות הקידוח עד ליום 25.4.12, יהיה בכך משום הפרה יסודית של ההסכם. המשיבה הודיעה כי אינה יכולה להתחיל בעבודות הקידוח בשל טעויות בתוכניות ומאחר ולא ניתנו אישורים ביטחוניים לקבלן הביסוס ומאחר והתגלתה צנרת אסבסט באתר. ביום 1.4.12 הודיעה המבקשת למשיבה על סילוקה מהאתר ועל חילוט ערבות הביצוע שנתנה. כן פירטה המשיבה בסעיף 156 לכתב התביעה את ראשי הנזק שיצריכו בירור. 16. לאור נתונים אלה, בהתחשב בצורך לאפשר למשיבה גישה לערכאות, ולהבטיח את הוצאות המבקשת, יש להעמיד את גובה הערובה על סך של 60,000 ₪. 17. המשיבה תפקיד תוך 45 יום ערובה בסך של 60,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה תהיה בתוקף עד למתן פסק דין סופי בתובענה. 18. לא תופקד הערובה במועד - תימחק התביעה ללא התראה נוספת. 19. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות התובענה, בסך 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. דיני חברותהקפאת הליכיםחוק החברות