מונחת בפני בקשתם של ספקים הנושים בחברת מלרג, לפיצול אספת הנושים המובטחים של החברה לשתי תת-אסיפות שונות, וזאת תוך יצירת אבחנה בין הספקים לבין הנושים בעלי אגרות החוב. נימוקם המרכזי של הספקים מתבסס על טיב ההסדר המוצע, אשר מתעתד להמיר חובות כספיים במניות של החברה. לשיטתם, יש לאבחן בין ספקים אשר ביצעו פרוייקטים עבור החברה, ומעולם לא התכוונו להפוך למשקיעים או "שחקנים בבורסה", לבין בעלי אגרות החוב, אשר בעבורם עסקינן בזירת פעילות טבעית. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת הנאמן, ונוכח הדחיפות הרבה הנובעת מכך כי אסיפות הנושים עתידות להיערך בעוד ימים ספורים, החלטתי ליתן החלטתי לאלתר. זאת, גם ובעיקר נוכח החשש כי דחיית אסיפות הנושים עשויה להרע את מצבה של החברה ולהקשות על האפשרות לשקמה. ההלכה הפסוקה, כפי שצוטטה בהרחבה אף בכתבי הטענות של הצדדים, נוקטת גישה מצמצמת בכל הנוגע ליצירת "תת-קבוצות" של נושים הנמצאים לכאורה באותו שלב בסולם דיני הקדימה. זאת, מן הטעם כי משמעות הדבר בדין דהיום, הינו מתן זכות וטו כמעט מוחלטת בידי קבוצה קטנה של נושים. הדבר מקבל משנה תוקף במקרה שבפני, בו המבקשים אינם מחזיקים אלא באחוז קטן ביותר (כ-3% לשיטת הנאמן) מסך הנושים הרגילים של החברה. אכן, למטבע שני צדדים, ואין להתעלם מכך כי אי-העתרות לבקשות כאלו, יכול ותפגע מאד בכוחה של קבוצה בעלת צרכים מיוחדים החורגים מסולם דיני הקדימה להשפיע על תוצאות האסיפה. אי לכך, הרי שהדין אינו שולל לגמרי את ההכרה בתת-קבוצות, אולם דואג לאיזון בין הערכים המתנגשים על-ידי דרישה כי המבקשים הכרה כתת-קבוצה נפרדת יוכיחו א י נ ט ר ס מ י ו ח ד, אשר נבדל באורח מהותי מהנושים האחרים באותה קבוצת נשיה. אינטרסים כאלו הוכרו בעניינם של נושים בעלי ערבויות אישיות, מקום בו ההסדר מפטיר את בעלי השליטה הערבים מאותן ערבויות; במקרים מסויימים, הוכר האינטרס הנפרד של עובדים, נוכח השילוב היחודי בין אינטרס נשייתי לאינטרס לבר-נשייתי חזק הכרוך בצורך המיוחד לשמור על מקום העבודה. כמו כן, הוכרה לאחרונה האפשרות להפריד - בנסיבות מסויימות שנוצרו בפרשה מסויימת של חדלות פרעון - בין רוכשי דירות פרטיים לרוכשי דירות מסחריים, וזאת נוכח ייחודו של האינטרס בהבטחת קורת גג למגורים, לעומת אינטרס כספי-מסחרי גרידא. לעומת זאת, סירבה הפסיקה בתכלית להכיר בהבדלי השקפה של הנושים לגבי כדאיות ההסדר, כמצדיקה הפרדה לתת-קבוצות (פש"ר 1553/00, בעניין ברית-פיקוח, וכן פסק-דינו של בית המשפט העליון אשר דחה את הערעור על החלטה זו בע"א 9555/02 זידאן זידאן נ' ברית פיקוח). זאת, באשר טענה כזו הופכת את היוצרות ומערבבת בין האינטרס האובייקטיבי של הנושה, לבין שיקולי הכדאיות הסובייקטיביים שלו לעניין ההסדר המוצע. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי, מפי כב' הנשיאה גילאור, את הדרישה לחלק את קבוצת הנושים הרגילים לשניים במסגרת דיון בבקשת הקפאת הליכים של רשות מקומית, באורח שיאבחן בין נושים כספיים "פרטיים" לבין נושים שהם רשויות מנהל או גופים דו-מהותיים (פש"ר (חי) 758/06, בעניין המועצה המקומית עראבה). בהחלטה באותו עניין, דחתה כב' הנשיאה את הטענה כי נוצר הבדל אינטרסים מהותי, ואף ניגוד עניינים אפשרי נוכח הקרבה היחסית בין הרשויות הנושות לבין המדינה, שהיא מגישת בקשת ההקפאה וההסדר לחובות המועצה המקומית. לעניין זה, סיכמה כב' הנשיאה את ההלכה הפסוקה, כדלקמן: "העובדה שלצורך אישור ההסדר בין הנושים לבין המועצה נדרשת הסכמת כל סוגי הנושים, מחייבת זהירות במלאכת סיווג סוגי אסיפות הנושים שתכונסנה לשם כך. פיצול-יתר של הנושים לתתי קבוצות, מבלי שבבסיס הפיצול עומדים אינטרסים מהותיים המצדיקים זאת, עשוי להקנות לנושים בודדים - אף כאלה ששיעור נשייתם מזערי - כח בלתי פרופורציונלי בשלב בו מובאת הצעת ההסדר לאישור הנושים. לאור זאת, יסווגו הנושים בדרך כלל למספר מצומצם של קבוצות לפי סדרי הנשיה שלהן, כגון נושים מובטחים, נושים בדין קדימה ונושים בלתי-מובטחים. ניתן לפצל קבוצת נושים נתונה לקבוצות משנה היכן שבין הנושים באותה הקבוצה קיימים ניגודי אינטרסים או הבדלים עקרוניים. הבדלי עמדה בין נושים בקבוצה נתונה באשר לשאלת אישור ההסדר אינה מהווה, לכשעצמה, הבדל המצדיק פיצול הקבוצה. העובדה כי נושה נתון מעונין באישור ההסדר או בהבראת המועצה אינה יוצרת, לכשעצמה, ניגוד עניינים עם יתר הנושים המצויים בקבוצה. בדרך כלל יתייחס ניגוד העניינים להיקף הזכויות אותן מקבלים הנושים במסגרת ההסדר המוצע ולהיקף הזכויות עליהם נדרשים הם לוותר לצורך גיבושו". ובהמשך: "גם אם אניח לצורך הדיון ומבלי לקבוע ממצא כלשהו בענין זה, כי בין הנושים הציבוריים למדינה קיימת זהות אינטרסים כזו או אחרת, אין בכך כדי להצדיק את פיצול קבוצת הנושים הבלתי מובטחים. עצם העובדה כי הנושים הציבוריים מעוניינים באישור ההסדר ובהבראת המועצה אינה יוצרת ניגוד אינטרסים בינם לבין יתר הנושים הבלתי מובטחים. לצורך בחינת הסוגיה של ניגוד האינטרסים יש להתמקד בתועלת שתצמח לנושים הבלתי מובטחים מההסדר המוצע. על פי מכתב הנאמנים לנושים (העתקו צורף לבקשה), יזכו כל הנושים הבלתי מובטחים בדיבידנד בשיעור אחיד". (ההדגשות שלי-ו.א) דומה, כי חלק מהדברים שנאמרו שם יפים, בשינויים המחוייבים, אף לעניננו אנו - ושמא אף מכח קל וחומר. אזכיר, כי בנסיבות המקרה אין המבקשים מעלים או יכולים להעלות טענה של ניגוד עניינים או קרבה יתרה בין הנושים מחזיקי אגרות החוב לבין החברה או גורם אחר העומד מאחורי הקפאת ההליכים. כל שנטען כאן, הינו למעשה הבדל בהעדפות ובשיקולים הכלכליים בין הנושים השונים. אבהיר דברי: אין ספק, כי מפתח המרת החובות הלא מובטחים לניירות ערך הינו שיוויני ואחיד, ונקבע לפי ערך הנשיה. זאת ועוד; בנסיבות המקרה, ואף באורח מובהק אף יותר מנסיבות המקרה בה דנה כב' הנשיאה גילאור, הרי שהן הספקים והן מחזיקי איגרות החוב אינם אלא נושים כספיים גרידא של החברה חדלת הפרעון - זאת, בין היתר, גם נוכח ההלכה כי כאשר קורסת חברה ונקלעת לחדלות פרעון מובהקת, הופכים מחזיקי אגרות החוב לנושים רגילים גרידא, ואין הם שונים מנושים בלתי מובטחים אחרים, מקום בו לחברה הקורסת נושים רגילים מסוגים שונים (זאת להבדיל מההסדר שנידון בפרשת אפריקה-ישראל, שם דובר בהסדר שנועד להקדים קריסה אפשרית, ואשר כל-כולו עסק במחזיקי סדרות שונות של אגרות חוב, וביחסים בינם לבין עצמם, ובינם לבין החברה). די אם אזכיר, כי בקריסה והליך חדלות פרעון של חברה, עשויים להמצא נושים רגילים אשר נקלעו למצבם מסיבות רבות ושונות - ספקים; עובדים לשעבר שהינם בעלי יתרת נשיה שאינה מכוסה בדין הקדימה; נושים נזיקיים; רשויות שנשייתן או חלק ממנה אינה מכוסה בדין הקדימה, ועוד. לעניין זה, הרי שנקודת המבחן לשאלת החלוקה לקבוצות אינה "ההיסטוריה" של הנושים השונים וכיצד הגיעו למצבם מול החברה, אלא עסקינן במבחן צופה פני-עתיד שעניינו האינטרס העכשווי של הנושים מול החברה. במקום בו האינטרס של נושים מתת-קבוצות שונות הינו למעשה אינטרס כספי גרידא, הרי אין בדרך-כלל כל מקום להכיר בחלוקה לתת-קבוצות, ובכך ליתן בידי כל חלק (או חלקיק) מקבוצת הנושים הכספיים זכות וטו לכל דבר ועניין. עוד אעיר, כי אף בפרשת אפריקה-ישראל נקבע, כי אין די בהבדלים ניכרים ב"טעמים" והבדלי אינטרסים והסתמכות בין נושים כספיים שונים, בכדי ליתן זכות וטו מסוג זה; זאת, חרף העובדה כי ההבדלים בין משקיעים קטנים לטווח קצר, לבין משקיעים גדולים - מוסדיים בעיקרם - המשקיעים לטווח ארוך, הינו ניכר עד מאד, והיה ניכר אף יותר בנסיבותיו הספציפיות של אותו מקרה. זאת ואף זאת; לו היה הדין מכיר בתביעה לקבוצה נפרדת מצד המבקשים שבפני, הרי שלפי אותה הנמקה עצמה לא היה מנוס מליחד קבוצה נפרדת לקבוצות רבות ושונות של נושים לא מובטחים. כך למשל, הרי שלפי אותו הגיון עצמו אין ספק כי היה מקום לאבחן, למשל, בין נושים כספיים כגון ספקים, אשר התקשרו עם החברה הקורסת באורח רצוני, לבין נושים נזיקיים אשר הגיעו למצב זה באל-כורחם. לא זאת, אלא אף זאת; הבדל האינטרסים במצב שכזה ניכר ומשמעותי אף יותר מההבדל בין נושים אשר מורגלים בהשקעות בניירות ערך, לנושים שהם ספקים אשר אינם מורגלים ואינם רוצים בכך. אין צורך להכביר מילים, בדבר השפעתו השלילית של דין כזה, ה"מרסק" את קבוצת הנושים המובטחים למספר רב של תת-קבוצות, על היכולת להעביר הסדרי נושים - וזאת, נוכח היווצרות מגוון של קבוצות קטנות, שלכל אחת זכות וטו כמעט מוחלטת. סוף דבר; במלוא ההבנה למצבם ולטענתם של המבקשים, הרי שההבדל בינם לבין מחזיקי אגרות החוב, במצב הדברים הספציפי המונח בפני, אינו אלא הבדל של גישה והעדפה כלכלית-עסקית, ואינו עולה בשום פנים ואופן להבדל אובייקטיבי באינטרס הנשייתי. אי לכך, אין מנוס מדחיית בקשתם, ומהבהרה כי אספות הנושים יערכו במתכונתן המקורית. זאת, כאשר אך מובן הוא כי כל נושה, לרבות המבקשים, זכאי יהיה לנסות להשפיע על אורח ההצבעה, לתמוך או להתנגד להסדר או לחלופה מוצעת כזו או אחרת לפי טעמו הכלכלי ושיקולי הכדאיות הסובייקטיביים שלו עצמו. אי לכך, הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות. הקפאת הליכים