א. כללי א. 1 הנתבעים היו בעלי הזכויות בדירה המצויה ברח' הנביא ירמיהו 1818 באשדוד (להלן: "הדירה"). בתאריך 23.3.99 נחתם חוזה, בין הנתבעים לבין התובעת, לפיה, רכשה התובעת את זכויותיהם של הנתבעים בדירה, בתמורה לסך של 150,000 דולר. (להלן: "החוזה"). א. 2 בחוזה, הצהירו הנתבעים כי למיטב ידיעתם, אין בדירה כל פגם ו/או מום נסתר. כמו כן, התחייבו הנתבעים לשחרר את הדירה ממשכנתאות שרבצו עליה, כדי לאפשר לתובעת ליטול משכנתא, לשם רכישת הדירה. בסעיף 3ז' לחוזה הצהירו הנתבעים כדלקמן: "המוכר מתחייב לסלק או לגרור או להקפיא את המשכנתאות, לא יאוחר מיום 18.4.99. המוכר מצהיר שידוע לו כי כל איחור בשחרור הדירה מהמשכנתאות יגרור איחור התשלום המוסכם בסעיף 6 (ב) להלן. איחר המוכר בשחרור הדירה מעבר ליום 18.4.99, יבוצע חישוב התשלום המוסכם בסעיף 6(ב) להלן, ע"פ השער היציג של יום 18.4.99, זאת אם השער היציג זה יהא נמוך מהשער היציג של היום בו המציא המוכר אישור על שחרור הדירה מהמשכנתאות". א. 3 הנתבעים שחררו את הדירה מהמשכנתאות שרבצו עליה באיחור של כחודשיים ומחצה, בתאריך 1.7.99. א. 4 התובעת קיבלה את החזקה בדירה לידיה, בתאריך 30.7.99. לטענתה, עובר לקבלת החזקה בדירה, התגלו בה ליקויים חמורים, בעיקר, רטיבות וטחב שהיו כלואים מתחת לרצפת הדירה וגרמו לרקבון במשקופי דלתות הדירה. א. 5 בתאריך 11.8.99, פנתה התובעת למוקד ש.ח.ר, המטפל בליקויי בנייה, באמצעות חב' ביטוח שביטחה את המבנה, בו מצויה הדירה והתלוננה על הרטיבות הקיימת בה. זו בדקה את הדירה והשיבה במכתב מיום 16.9.99, כי בדיקתה העלתה שאכן קיימת בעיית איטום בשתי האמבטיות, אשר גורמת לאכילת המשקופים. א. 6 חב' ש.ח.ר התנערה מאחריותה לתיקון הליקוי ובנסיבות אלו, פנתה התובעת לחב' שחם שמאים ושות' (1997) בע"מ - שמאים, מעריכים וסוקרים, אשר בדקה את הדירה ומצאה כי מתחת לרצפת הדירה, כלואה רטיבות, אשר ניתן לייבשה בשיטת "קליגר". חב' שחם העריכה את עלות תיקונו של הליקוי בסכום כולל של סך 24,800 ₪, נכון למועד עריכת חוות הדעת, בתאריך 26.3.00, כ - 6 חודשים לאחר מועד העברת החזקה בדירה לידי התובעת. א. 7 אין חולק כי הליקויים הנטענים תוקנו, על ידי בעלה של התובעת, טרם שעלה בידי הנתבעים לבחון את הדירה, באמצעות מומחה מטעמם. מהטעם הזה, בית המשפט נמנע מלמנות מומחה מטעמו, בהעדר יכולת לעמוד על טיבם והיקפם של הליקויים הנטענים. א. 8 את תביעתה דנן, למתן פיצויים בגין הפרת החוזה, סומכת התובעת על חוות הדעת שהוגשה מטעמה. בתביעתה, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים לפצותה בגין נזקיה הממשיים, כפי שנאמדו על ידי המומחה מטעמה וכן לפצותה בגין עגמת נפש שנגרמה לה, לרבות הפיצוי המוסכם, כפי שנקבע בחוזה, בסך 15,000 דולר. את תביעתה העמידה התובעת על סך כולל של 105,728 ₪. א. 9 הנתבעים כפרו בכל העובדות המיוחסות להם, בכתב התביעה. לטענתם, בעת רכישת הדירה, היא היתה גלויה לעיניה של התובעת וזו ביקרה בה פעמים רבות, טרם שגמלה בליבה ההחלטה לרוכשה. לפיכך, היה סיפק בידה לגלות את הליקויים הנטענים, מה גם שחלקם, לכאורה, היו גלויים לעין. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי הוסכם בין הצדדים, שהדירה תירכש "כמות שהיא", על יתרונותיה וחסרונותיה וכי עלות הליקויים הנטענים גולמה במחיר הדירה, אשר היה נמוך ממחיר השוק. א. 10 הנתבעים אישרו כי אכן, איחרו בסילוקן של המשכנתאות, אשר רבצו על הדירה, אולם, לטענתם, סעיף 3ז' לחוזה, המצוין לעיל, קבע מנגנון פיצוי מיוחד, אשר צפה את האפשרות שהמשכנתאות תסולקנה באיחור. לפיכך, משנקבע פיצוי מיוחד בגין האיחור בסילוק המשכנתאות בדמות "הקפאת" שערו היציג של הדולר - אין התובעת זכאית לפיצוי המוסכם או חלק הימנו, בגין הפרה זו. בכל מקרה, טוענים הנתבעים, כי אין באיחור הנטען, משום הפרה יסודית של החוזה ולראייה, שסעיף 3ז' לא צויין בחוזה, כסעיף אשר הפרתו הינה בבחינת הפרה יסודית של החוזה. לפיכך, טוענים הנתבעים, דין התביעה להידחות. ב. דיון והכרעה ב. 1 הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בתובענה זו, מכוח הסמכות המוענקת לו, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. ב. 2 באת כוח התובעת חזרה בה, במהלך הדיון שהתקיים בקדם המשפט , מחלק מטענותיה, המפורטות בכתב התביעה והעמידה את התביעה על שווים בשקלים של 7,500 דולר, סכום הפיצוי המוסכם, הרלבנטי לצד אשר ביכר לקיים את החוזה, כפי שנקבע בסעיף 10א' לחוזה. ב. 3 לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, על נספחיהם, לרבות בסיכומי הצדדים, נחה דעתי, כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 7,000 ₪. ב. 4 מסקנתי נסמכת, בין היתר, על העקרונות הבאים: ב. 4. 1 בדירה נמצאה רטיבות, עובר למועד מסירתה, אשר אושרה על ידי נציגי חב' ש.ח.ר. ב. 4. 2 מתוך מכתבי חב' ש.ח.ר עולה, כי מקור הרטיבות הכלואה, באיטום לקוי של האמבטיות. חב' ש.ח.ר בדקה את הליקוי, סמוך לאחר מועד מסירת החזקה בדירה לידי התובעת ללמדך, כי הליקוי היה קיים בדירה בעת מסירתה. עם זאת, חב' ש.ח.ר התייחסה למקור הרטיבות מבלי שציינה, כי זו התפשטה על פני הדירה כולה, כפי שטענה התובעת. ב. 4. 3 התובעת בחרה לתקן את הליקוי, מבלי לאפשר לנתבעים או מי מטעמם, לבחון את הדירה, טרם תיקונו. בנסיבות אלו, נמנעה מהנתבעים האפשרות להתגונן בפני התובענה. כמו כן, נמנעה האפשרות למנות מומחה מטעם בית המשפט, אשר באמצעותו, ניתן היה לבדוק את הדירה ולקבל חוות דעת אובייקטיבית. התנהגותה זו של התובעת, מטה את כף המאזניים לזכות הנתבעים. ב. 4. 4 יתירה מזאת, העובדה, לפיה בעלה של התובעת תיקן את הליקוי, במו ידיו, אף כי לא נטען לגביו, כי הינו מומחה בתחום האיטום, מלמדת על כך שאין מדובר בליקוי, אשר תיקונו קשה ומורכב, בעלות גבוהה, כפי שנקבעה בחוות הדעת, מטעמה של התובעת. ב. 4. 5 באשר לאיחור בהסרת המשכנתא, נחה דעתי, כי אין מדובר באיחור המהווה הפרה יסודית של החוזה, נוכח מנגנון התשלומים, עליו הסכימו הצדדים, בסעיף 3ז' לחוזה. ב. 5 אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הסך של 7,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. אין צו להוצאות. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. משכנתאמקרקעין