לפני בקשה למינוי מנהל מיוחד ובקשה להחרגת המבקש מהסדר נושים. רקע ביום 30.10.12 הוריתי על הקפאת הליכים נגד החברה, מיניתי נאמן והוריתי לו לפרסם הודעה לנושים להגיש תביעות חוב תוך 21 יום ממועד הפרסום. ביום 13.3.13 הגיש הנאמן בקשה לאישור הסדר נושים, בהסכמת רוב נושי החברה. באותו יום התקיים דיון במעמד הצדדים, וההסדר אושר, כפוף להסכמות והסתייגויות שהועלו במהלך הדיון ושאושרו כחלק מההסדר. בין השאר הוסכם כי בעל השליטה, מר יעקב מזרחי ("מזרחי"), ימכור את ביתו ויתרום את חלקו בתמורה שתתקבל, שאותו העריך בסכום של 1,500,000 ש"ח, לצורך קיום ההסדר, וכי כפוף למכירה ולתשלום התמורה, יקבל מזרחי הפטר מחובותיו בקשר עם החברה. ביום 19.11.09, קודם להליכי ההקפאה, הגיש המבקש תביעה כספית נגד החברה, מזרחי וצדדים נוספים לבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 24095-11-09). בעקבות מתן צו הקפאת ההליכים, החליט בית משפט השלום בתל אביב, ביום 27.2.13, לעכב את ההליכים נגד החברה. לאחר אישור הסדר הנושים בבית משפט זה ביקש מזרחי לדחות את התביעה נגדו. הבקשות דנן ביום 10.3.13, הגיש המבקש בקשה למינוי מנהל מיוחד (מס' 48), שבה עתר למנות את בא כוחו למנהל מיוחד כדי לחקור את מזרחי, שאם תתגלה הברחת נכסים מהחברה בידי מזרחי, תוגש תביעה בשם החברה. המבקש הציע לממן את החקירה ואת הגשת התביעה, כאשר שכרו של עורך הדין שיישכר לשם כך יהיה 35 אחוזים מהתמורה שתתקבל, והמבקש עצמו יהיה זכאי למלוא חובו מתוך כסף שישולם, אם התביעה תתקבל, בעדיפות על הנושים האחרים. המבקש הוסיף בבקשתו, כי אינו מתנגד להסדר הנושים המתגבש. המבקש לא נכח בדיון שהתקיים ביום 13.3.13 שבו אושר הסדר הנושים. כנ"ר מתנגד לבקשה. ביום 7.4.13 הגיש המבקש בקשה נוספת (מס' 57), שבה ביקש להחריגו מהסדר הנושים, ולהתיר לו להמשיך לנהל את התביעה נגד החברה ונגד מזרחי. לחלופין, המבקש עתר להארכת מועד להגשת תביעת חוב. המבקש טוען כי לא היה צד להסדר הנושים, ולא הודיעו לו על קיומם של ההליכים. כן נטען כי בא כוחו התייצב בבית המשפט ביום הדיון, 13.3.13, אך "התברר" לו כי הדיון נדחה. אין צריך לומר שהדיון לא נדחה והתקיים במועדו. הנאמן מתנגד לבקשה, על כל חלקיה. הנאמן מציין כי המבקש עודכן, עוד ביום 7.11.2012, במסגרת ההליכים בבית משפט השלום בתל אביב, כי החברה נמצאת בהקפאת הליכים. ביום 26.2.2013 הגיש המבקש תגובה לבית משפט השלום, שבה התנגד למתן ארכה להגשת תצהירים, לנוכח הקפאת ההליכים. לכן, אין לקבל את טענת המבקש כי עניין הקפאת ההליכים נודע לו בהפתעה, והיה עליו להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, לכל המאוחר בחודש פברואר 2013, ולא בחודש אפריל כפי שהגישה. המבקש ידע על הקפאת ההליכים והבקשה לאישור הסדר נושים, ומשלא הגיש התנגדות במועד יש לדחות את בקשתו להחרגתו מההסדר. בתשובתו לתגובת הנאמן מסכים המבקש כי אמנם ידע, סמוך ליום 26.2.13, על קיומם של הליכי ההקפאה, אך עדיין הוא גורס כי לא ידע על התגבשות הסדר נושים ומתן צו הפטר למזרחי. כנ"ר סובר שאין מקום להארכת מועד להגשת תביעת החוב, מפני שהבקשה הוגשה באיחור רב. בעניין הבקשה להחרגת המבקש מההסדר, כנ"ר סובר כי ככל שיוחלט שלא יינתן למזרחי צו הפטר במסגרת הסדר הנושים, אזי אין לכנ"ר התנגדות לנקיטת הליכים נגד מזרחי. ביום 5.11.13 ביקשתי מכנ"ר להבהיר כיצד תגובתו דלעיל מתיישבת עם האמור בסעיף 23 בהסדר הנושים, דהיינו ההוראה המעניקה למזרחי צו הפטר. כנ"ר הבהיר כי צו ההפטר ניתן למזרחי כפוף לתנאי ההסדר שעליו היה לעמוד בהם, אך מזרחי לא עמד בתנאי ההסדר, לנוכח התמורה הנמוכה שהתקבלה ממכירת דירתו. עוד הובהר כי, לנוכח סכום התמורה שהוצע עבור הדירה, אושרה מכירת דירתו של מזרחי, כפוף להסתייגות הכנ"ר כי אין לראות בתמורה שהוצעה משום תרומת בעלים המצדיקה מתן הפטר. בעניין זה ארחיב בהמשך הדברים. דיון והכרעה בקשה 48 אקדים ואומר כי בקשת המבקש למינוי מנהל מיוחד מטעמו היא בקשת סרק ויש לדחותה. המבקש מנסה לנצל לרעה את הליכי חדלות הפירעון של החברה, כדי לסייע לו בתביעתו נגד מזרחי. אמנם בית המשפט רשאי להסמיך את המפרק, או בעל תפקיד אחר, לחקור את נושאי המשרה בחברה וגורמים נוספים הקשורים בה. אולם, סמכות זו הוגבלה לצורכי ביצוע תפקידו של המפרק על הצד הטוב ביותר, ואין היא מיועדת לאיסוף ראיות לצורך הגשת תביעה משפטית. כדברי הנשיא שמגר: " ...יש לעשות בסמכויות החקירה המוקדמת שימוש אך למטרה לשמה הן נוצרו: קרי, השגה עבור החברה של מידע השייך לה ודרוש לה והעמדת המפרק במצב שבו כל המידע הרלבנטי מצוי ברשותו; אין לעשות בהן שימוש לצורך מטרות אחרות, ובכלל זה המטרה של איסוף ראיות לקראת הליכים משפטיים עתידיים. סמכות רחבה זו לא נועדה לאפשר לחברה יתרון בלתי הוגן במאבק משפטי בעתיד (רע"א 10/89 פקר נ. פ.י.ט. חברה פיננסית לתעשיה ומסחר בע"מ) ..." (ע"א 3322/92 פלוק נ' זינגל, פסקה 6 (2.12.93)) אם נאמרו דברים אלו בעניין תביעה עתידית, אזי קל וחומר שנכונים הם לגבי תביעה תלויה ועומדת, כאשר התובע עצמו מבקש להתמנות להיות "בעל תפקיד" בחברה, וכאשר מטרתו היחידה והמוצהרת היא לאסוף תשתית ראייתית לצורך הוכחת תביעתו שלו, ולקבל עדיפות ראשונה על כל הנושים בתשלום חובו מתוך תוצאות התביעה. לכך בית המשפט לא יתן ידו, שעל כן אני דוחה את הבקשה. בקשה 57 בבקשה זו המבקש עותר לשלושה סעדים: (א) החרגת המבקש מהסדר הנושים באשר לצו ההפטר שניתן לחברה; (ב) הארכת מועד להגשת תביעת חוב נגד החברה; (ג) החרגת המבקש מהסדר הנושים באשר לצו ההפטר שניתן למזרחי; הסדר הנושים מסדיר באופן סופי את זכויות כלל הנושים, בעלי עילות תביעה שהתגבשו לפני המועד האחרון שנקבע להגשת תביעות החוב מן החברה (ר' סעיפים 1 ו-2 בהסדר). על פי החלטתי מיום 30.10.12, פרסם הנאמן הודעה לנושים להגיש תביעות חוב תוך 21 יום ממועד הפירסום, ותקופה זו חלפה זה מכבר. עילת התביעה של המבקש התגבשה לפני המועד האחרון להגשת תביעות חוב, והוא לא הגיש את תביעתו במועד. המבקש מודה כי ידע על קיומם של הליכי הקפאת הליכים עוד בחודש פברואר 2013, אך טוען כי לא ידע על הסדר הנושים המתגבש. אולם, טענה זו אינה ראויה ויש לדחותה מכול וכול. המבקש ידע על הצעת ההסדר ופרטיה, לרבות תרומת הבעלים המוצעת, שהרי הזכירם מפורשות בבקשה מס' 48, שאותה הגיש לפני אישור הסדר הנושים. בסעיף 7 בבקשה הוסיף המבקש כי אינו מתנגד להסדר הנושים המתרקם. המבקש גם ידע על מועד הדיון הקבוע, כפי שאף צוין בבקשתו, אך נמנע מלהתייצב לדיון מסיבה שאינה ברורה, ואף נמנע מלהגיש התנגדות בכתב. משידע המבקש על הצעת ההסדר, ולא התנגד לה, אין לקבל את בקשתו להחרגת תביעתו נגד החברה מהסדר הנושים. לפיכך בקשה זו נדחית. בקשה נוספת, חלופית, בפי המבקש והיא הארכת מועד להגשת תביעת החוב מטעמו. המסגרת הנורמטיבית להארכת מועד בהליך של הקפאת הליכים תימצא בתקנה 21 בתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב-2002 ("התקנות"): (א) תביעות יוגשו לבעל תפקיד, בשני עותקים, במועד שקבע לכך בית המשפט. (ב) בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את המועד להגשת תביעות, אם שוכנע כי הנושה או בעל המניות לא היו יכולים להגיש את תביעתם במועד שנקבע. נוסחה של תקנה 21 מלמד כי דין הארכת מועד להגשת תביעת חוב בהקפאת הליכים, דומה לדין החל בהליך של פירוק, כקבוע בסעיף 71 (ב) בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 ("הפקודה"): "הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע." בהליך של פירוק, המועד להגשת תביעות חוב נקבע בחיקוק, והגורם המכריע בבקשה להארכת מועד הוא המפרק, אף על פי שאין בכך כדי לפגוע בסמכות בית המשפט להאריך המועד במקרה המתאים. לעומת זאת בהליך הקפאת הליכים נקבע המועד להגשת תביעות חוב בהחלטת בית המשפט, והוא המוסמך להאריך את המועד. מבחינה מהותית, התנאים שקבע המחוקק, או מחוקק המשנה, להארכת מועד מצטברים וזהים: הראשון, כי הנושה לא יכול היה להגיש את תביעתו במועד שנקבע, והשני קיומם של טעמים מיוחדים. את התנאי הראשון פירש בית המשפט העליון באופן המקל עם הנושה, כך שגם כאשר דבר מתן צו הכינוס (בענייננו צו הקפאת הליכים) פורסם כדין, אך הנושה לא ידע עליו, רשאי הנאמן לאשר הארכת מועד. כדברי הנשיא א' גרוניס: "השאלה הפרשנית המתעוררת בהקשר זה היא מהן אותן נסיבות שבהן יוכל בית המשפט לקבוע כי הנושה "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע לכך. ככלל הדיון בשאלה זו נסב בעיקרו על שאלת ידיעת הנושה אודות מתן צו הפירוק או הכינוס, שהרי אם הנושה ידע בפועל אודות מתן הצו צריכות להתקיים נסיבות נדירות כדי שניתן יהיה לקבוע שהוא "לא יכול היה" להגיש תביעת חוב במועד. ... מבחינה לשונית הביטוי "לא יכול היה" עשוי להתייחס גם לנושה שלא ידע בפועל על הליכי חדלות הפירעון, על אף שמתן צו הכינוס או הפירוק פורסם כנדרש..." (רע"א 9802/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק), פיסקות 10 - 11 (21.8.2012); "עניין מלונות רותם"). התנאי השני להארכת מועד הוא קיומם של טעמים מיוחדים. בעניין זה נקבע כי יש לערוך איזון בין זכויות נושה, זכויות החייב, זכויות יתר הנושים ויעילותם של הליכי חדלות הפירעון. בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי כאשר הארכת המועד לא תיפגע ביעילות ההליך, ובהסתמכות יתר הנושים, יש מקום להיעתר לבקשה: "קביעת תקופת זמן ברורה ומוגדרת להגשת תביעות החוב תורמת אפוא להגברת הוודאות של הצדדים המעורבים בהליך פשיטת הרגל - החייב, הנאמן והנושים - ומאפשרת להם להעריך את מצב הדברים שאיתו עליהם להתמודד במסגרת ההליך. בכך יש כדי לקדם את האפשרות לסיום ההליך כך שהנושים יקבלו דיבידינד, שיכסה ולוּ חלקית, את החובות המגיעים להם, ואילו החייב יוכל בסופו של דבר לקבל הפטר ולפתוח דף חדש... אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת". (עניין מלונות רותם, פסקאות 13-14). עניין מלונות רותם עסק בתביעות חוב בהליך פירוק, אך בתי המשפט המחוזיים אימצו הלכה זו אף לתביעות חוב בהליך הקפאת הליכים, לאור הזהות בתנאים שנקבעו לצורך הארכת מועד בשני החיקוקים, כפוף להתאמות הנדרשות ותוך הגמשה מסוימת של הכללים על פי נסיבות המקרה (ראו בש"א (נצ') 1254/07 שירותי בריאות כללית נ' עמק פארם בע"מ, פסקה 14 (25.2.2007)). ההצדקה להגמשת הכללים להארכת מועד בהקפאת הליכים נעוצה בסד הזמנים הקצר יותר להגשת תביעות החוב, לעומת התקופות הארוכות יותר בהליך של פירוק. חברי, השופט ב' ארנון, סובר כי לעניין יכולת הנושה להגיש תביעת חוב במועדה, יש לבחון אם ידע הנושה את המועד שקצב בית המשפט להגשת תביעות חוב. כדבריו: "אני סבור כי ניתן להחיל את ההלכה הפסוקה שנקבעה בפרשת מלונות רותם גם על דיני הקפאת הליכים, תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות. בנוגע לתנאי הראשון שנקבע בפרשת מלונות רותם ולפיו 'הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק' - אני סבור כי יש להתאים תנאי זה לדיני הקפאת הליכים ולקבוע כי התנאי הינו שהנושה לא ידע בפועל אודות המועד שקצב בית המשפט להגשת תביעות חוב. זאת נוכח העובדה שלהבדיל מהליך של פירוק אשר במסגרתו מועד הגשת תביעת החוב הינו מועד הקבוע בחוק ('תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס') ולפיכך הינו מועד הידוע לכל נושה שיודע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק - במסגרת הליך של הקפאת הליכים המועד להגשת תביעות החוב אינו קבוע בחיקוק אלא נקבע על ידי בית המשפט, כך שאין די בכך שהנושה מודע לעובדת כניסתה של החברה להקפאת הליכים". (ההדגשות במקור. פר"ק (מרכז) 22007-10-11 אם.די.ג'י. מדיקל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 34 (3.1.2013)) עם זאת, לצד הגמשה מסוימת בכללים, עמדו בתי המשפט המחוזיים על אינטרס ההסתמכות, אשר חשיבותו בהליך של הקפאת הליכים גדולה אף יותר מאשר בהליך פירוק. יפים לעניין זה דבריה של השופטת ו' אלשיך: "סקירה של ההבדלים בין פירוק להקפאת הליכים מביאה, כאמור, טעמים לכאן ולכאן. העובדה הראשונה המזדקרת לעין, כאשר אנו בוחנים את ההבדלים בין התחומים, היא כי אינטרס ההסתמכות של החברה החייבת והנושים על הסופיות בגיבוש מצבת הנשיה הנטענת כנגד החברה היא קריטית ומהותית לאין-ערוך מאשר בפירוק, ועולה אף על זו שבפשיטת רגל. משעסקינן בהקפאת הליכים, מן הראוי להתחשב בכך שהמטרה לשקם את החברה החייבת, אגב הסדר, הינה מטרה ראשית, אשר יכולה להיות מסוכלת על-נקלה אם תאמץ הפסיקה גישה "ליברלית" מדי כלפי נושים המאחרים להגיש תביעות חוב. לא זאת, אלא אף זאת; לצד האינטרס של החברה החייבת, ישנה חשיבות ראשונה במעלה להסתמכותם של הנושים על הסופיות שבגיבוש מצבת הנשייה הנטענת בתום המועד להגיש תביעות חוב. זאת, באשר עצם היכולת לחזות את שיעור הדיבידנד הצפוי לכל קבוצת נשיה, מסתמכת על היחס בין מצבת הנשיה לסכום המוצע במסגרת ההסדר. אין צורך להכביר מילים על כך, כי שיעור דיבידנד חזוי זה הינו השיקול המרכזי באומד-דעתם של נושים השוקלים בהצבעתם בעד ההסדר או נגדו. יוצא, כי תביעת חוב מאוחרת, במיוחד אם סכומה גבוה באופן יחסי, עשויה 'לטרוף את הקלפים', ולהביא את יתרת הנושים למצב בו הם מגלים בדיעבד כי הסכמתם ניתנה תוך הסתמכות על מצג מוטעה, ויתכן והיו מצביעים אחרת לו ידעו את העובדות לאשורן. מסקנה נוספת מן האמור לעיל היא, כי אין די, דרך משל, בפתרון אשר 'יסתפק' בשלילת זכות ההצבעה של הנושה המאחר (קרי, אי מתן יכולת להפוך את תוצאות האספה בדיעבד)". (פש"ר (ת"א) 1594/04 יוסף משה אדריכלים וקבלנים בע"מ נ' ברדיצ'ב, פסקה 5 (18.5.2005)) סיכום ביניים: לפי הלכות בית המשפט העליון ופסיקת בתי המשפט המחוזיים, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים כדי לאשר הארכת מועד להגשת תביעת חוב: האחד, שהנושה לא יכול היה להגישה במועד, כאשר אי ידיעה סובייקטיבית בדבר המועדים מספיקה לצורך קיום תנאי זה; והשני, קיומם של טעמים מיוחדים, ולעניין זה יש לקחת בחשבון את מידת האיחור ואת הפגיעה ביעילות ההליך ובהסתמכות החברה והנושים האחרים על סופיותו של הסדר הנושים. מן הכלל אל הפרט. בעניינו של המבקש שני התנאים האמורים לא התקיימו, שעל כן דין בקשתו להידחות. ראשית, המבקש לא הוכיח כי "לא יכול היה" להגיש תביעתו במועד, על אף הפרסום בעיתונים שנעשה כנדרש, וחרף ידיעתו על הליכי הקפאת ההליכים, שבקשר עימה עודכן על ידי הנאמן ביום 7.11.12, קרי תוך התקופה שנקבעה להגשת תביעות החוב. יתר על כן, לא זו בלבד שהמבקש ידע על הקפאת ההליכים, אלא שהוא ידע גם את המועד שנקבע להגשת תביעות חוב. ראיה לכך בהודעת עדכון, מיום 7.11.12, שמסר הנאמן לבית משפט השלום בתל אביב, במסגרת תביעת המבקש נגד החברה ומזרחי, שאליה צירף את פרוטוקול הדיון מיום 30.10.12, שבו הוריתי: "הנאמן יפרסם מיד הודעה לנושים להגיש תביעות חוב תוך 21 יום מיום הפרסום" (עמ' 7 ש' 8). הודעה זו נשלחה גם לב"כ המבקש המבקש (ר' ס' 13 בתגובת הנאמן לבקשה 57). עולה איפוא כי המבקש הגיש בקשתו להארכת מועד באיחור של כחמישה חודשים. אפילו נלך לשיטת המבקש, הטוען שנודע לו על הליכי הקפאת ההליכים רק סמוך ליום 27.2.2013, עדיין יכול היה להגיש בקשה להארכת מועד בטרם יגובש הסדר נושים. אלא שהמבקש בחר שלא לעשות כן, ואף על פי שידע על קיומו של הסדר נושים מתגבש, ועל מועד הדיון שנקבע לאישורו, לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, אלא לאחר אישורו של ההסדר. שנית, לא מתקיימים טעמים מיוחדים, ואף קיימים נימוקים כבדי משקל שלא להיעתר לבקשה. הסדר הנושים קובע: "הסדר נושים זה ממצה את זכויות כלל הנושים, אשר עילתן עד וכולל היום הקובע. החברה תהיה פטורה מכל חוב ותביעה כלפיה, שעילתם עד היום הקובע, וכל נושה שעילתם עד היום הקובע ... והכל בכפוף לקיומן של כל הוראות הסדר הנושים במלואן ובמועדן." (סעיף 2). הארכת מועד להגשת תביעת חוב נוספת, לאחר שכל יתר תביעות החוב הוגשו והוכרעו בידי הנאמן, לאחר שגובש הסדר נושים שאושר בידי הנושים ובידי בית המשפט בהסתמך על תביעות החוב שהוגשו, ולאחר שהחברה החלה בביצוע ההסדר, יפגע באינטרס ההסתמכות של כל הגורמים המעורבים ובעיקר נושי החברה, ויפגע ביעילותו של ההליך כולו. אעיר כי לא נעלמה מעיניי הוראת תקנה 24 בתקנות, הקובעת כי הכרעת בעל התפקיד בתביעת חוב שהוגשה במסגרת הקפאת הליכים, נועדה אך ורק לשם קביעת זכאותו של הנושה להצביע באסיפת הנושים, "ולא יהיה בה משום הכרעה בדבר החוב". תקנה זו עוסקת בסופיותה של הכרעת הנאמן בתביעות חוב, ומאפשרת לנאמן לחזור ולעיין בקביעתו הראשונית שניתנה לפני אסיפת הנושים, ולתת הכרעה סופית לצורך חלוקת הדיוידנד. אין בתקנה זו לסייע לנושה שאיחר בהגשת תביעתו, ואף המתין עד לאחר אישור הסדר הנושים כדי להגיש בקשה להארכת מועד. לפיכך, אף הבקשה להארכת מועד נדחית. צו ההפטר לבעל השליטה כאמור בתגובת כנ"ר, צו ההפטר שניתן למזרחי בהסדר הנושים הותנה בכך שתרומת הבעלים תספיק לצורך העברת תשלום לנושים הרגילים; דא עקא, תנאי זה לא התקיים. בסעיף 11.1 בהסדר הנושים הוסכם כי מזרחי וגרושתו ימכרו את דירת המגורים שבבעלותם, ומלוא חלקו של מזרחי בכספי התמורה, קרי 50%, ישולמו לטובת קיומו של הסדר הנושים. להסדר הנושים צורפה חוות דעת שמאי שאמדה את שווי הדירה בסכום של 3,000,000 ₪. בסעיפים 11.7 ו-23 בהסדר הוסכם כי מזרחי יהיה זכאי לצו הפטר הפוטר אותו מכל חוב שהוא. במהלך הדיון בהצעה, שהתקיים כאמור ביום 13.3.13, הביע עו"ד דינוביץ, בא כוח אחד הנושים, את הסתייגותו מסעיף 23 להסדר, בזו הלשון: "עו"ד דינוביץ: בסעיף 23 אנו ביקשנו להבהיר. גם הוויתור שמופיע בסעיף זה הוא גם כלפי הצדדים השלישיים, כלפי הערבים, כלפי בעלי השליטה, כמובן רק לגבי החובות של החברה. אם יש טענות אחרות שלא קשורים לחובות החברה, זה לא כאן. הנאמן: אני מסכים." (פרו' עמוד 13, שורות 16-22) בסיום הישיבה החלטתי לאשר את ההסדר "בצירוף ההסכמות שהסכים הנאמן במהלך היום". על כן, ברי כי ההפטר שניתן למזרחי, ככל שניתן, חל רק על חובות של מר מזרחי בהקשר עם חובות החברה, להבדיל מחובות שיצר מר מזרחי באופן אישי. ביום 30.7.13 הגיש הנאמן בקשה לאישור מכירת דירת המגורים של מזרחי וגרושתו תמורת 2,600,000 ₪. הנושה המובטח הסכים לבקשה, אך כנ"ר העיר שהתמורה נמוכה משמעותית מהשווי המוערך שהוצג לנושים במסגרת אישור ההסדר. כנ"ר גרס כי לאור התמורה הנמוכה לקופת ההסדר, יש לאשר את המכר, כפוף לכך שתרומת הבעלים היא ללא תנאי לקבלת הפטר עבור מזרחי. ביום 2.9.13 אישרתי את המכר, כפוף לכך שהנאמן יביא את הערות כנ"ר לידיעת מזרחי, ויקבל שוב את הסכמתו למכר. הנאמן הודיע כי מזרחי נתן את הסכמתו בשנית למכר, וביום 9.9.13 אושר הסכם המכר כמבוקש. מהשתלשלות הדברים המפורטת לעיל מתבקשת המסקנה כי בסופו של דבר תרומת הבעלים ניתנה ללא תנאי, נוכח שיעור התמורה שהתקבלה עבור דירת המגורים, וכי לא ניתן צו הפטר כללי למר מזרחי. לפיכך אין צורך להחריג את המבקש מהסדר הנושים, והוא רשאי להמשיך בתביעתו נגד מר מזרחי. לסיכום התוצאה היא שאני דוחה את בקשות המבקש למינוי מנהל מיוחד מטעמו, להחרגתו מהסדר הנושים של החברה ולהארכת מועד להגשת תביעת החוב. הבקשה להחרגת תביעת המבקש נגד מזרחי מתייתרת לנוכח קביעתי כי מר מזרחי לא זכה בהפטר מחובותיו. המבקש ישא בשכ"ט עו"ד של הנאמן בסכום של 5,000 ₪. הקפאת הליכיםתביעת חובחוב