בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעה בתביעת חוב. הרקע לבקשה 1. ביום 27.7.08 ניתן צו להקפאת הליכים כנגד נידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ (להלן: "החברה") ומונו לה נאמנים. ביום 12.8.08 פורסמו מודעות בעיתונות בדבר הגשת תביעות חוב כנגד החברה עד ליום 8.9.08. ביום 8.9.08 הגיש המבקש בשם חברת "שילו שילו חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ" (להלן: "הנושַׁה") שהמבקש הוא מנהלה הכללי ובעל מניות בה, תביעת חוב לכונס הנכסים הרשמי בגין ביצוע עבודות פיתוח עבור החברה בפרויקט "גינות נידר" במודיעין וכן בפרויקט "מוצא", בין השנים 2006-2008. בחלוף כשבוע ימים, ביום 16.9.08 עקב טעות שנפלת בחישוב הסכומים שנתבעו, הגיש המבקש לנאמנים תביעת חוב מתוקנת בסך של 1,354,605.88 ₪ (כולל מע"מ). ביום 23.10.12 אישר בית המשפט את הסדר הנושים שנערך בין החברה לבין נושיה הבלתי מובטחים ובעלי השליטה בה, תוך שהנאמנים הוסמכו לשמש כנאמנים לביצועו של הסדר הנושים ובין היתר לבדוק את תביעות חוב הנושים ולהכריע בהן לצרכי חלוקת דיבידנדים. בסעיף 5.4 להסדר הנושים נקבע כי: "נושה המעוניין לערער על הכרעת החוב של הנאמנים יהיה רשאי לעשות כן בתוך 15 ימים מהמועד בו קיבל את הכרעת הנאמנים בכתב וערעור שיוגש לאחר מועד זה לא יתקבל". 2. ביום 2.1.14 ניתנה הכרעת הנאמנים בתביעת חוב הנושה ובה נקבע כי תביעת החוב אושרה בחלקה, בסך של 731,431.62 ₪. בהתאם להוראות הסדר הנושים לפיו הנושים זכאים לקבלת דיבידנד בשיעור של 28.91% מסכום החוב המאושר להם, נקבע כי הנושה זכאית לקבל דיבידנד בסך של 211,456.88 ₪. הכרעת הנאמנים הומצאה ביום 2.1.14 למשרדו של בא-כוח הנושה באמצעות הפקס', וכן הומצאה גם למשרדו ביום 6.1.14 באמצעות דואר רשום. בסעיף 19 להכרעה הִפנו הנאמנים את הנושה באופן מפורש לקבוע בסעיף 5.4 להסדר הנושים, לעניין המועד שנקבע לצורך הגשת ערעור לבית המשפט על הכרעתם. חרף מתן ההכרעה והמצאתה לידי בא-כוח הנושה, לכל המאוחר ביום 6.1.14 כאמור, המבקש לא הגיש ערעור על ההחלטה אלא המתין עד ליום 27.2.14 בו הגיש את הבקשה הנוכחית למתן ארכה להגשת ערעור. טענות המבקש 3. בפי המבקש מספר טענות המצדיקות לשיטתו את האיחור בהגשת ערעורו. ראשית טוען המבקש, כי בסעיף 8.4 לנוסח הצעת הסדר הנושים הקודמת שהייתה בחודש ינואר 2011, נקבע כי תהיה זכות ערעור על הכרעות הנאמנים בתביעות החוב תוך 30 יום, ולכן לא ברור מדוע שונה מנגנון זה בנוסח הסדר הנושים שאושר. שנית טוען המבקש, כי תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל, חתשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל") קובעת מועד של 45 יום ממועד המצאת הכרעת הנאמן בתביעת חוב, וראוי היה לקבוע כך גם בעניין הכרעות החוב שהוגשו כנגד החברה במקרה זה. שלישית טוען המבקש, כי ממועד הגשת תביעת החוב מטעמו ביום 16.9.08 ועד למתן ההכרעה ביום 2.1.14, חלף פרק זמן ארוך ביותר וגם בשל כך ראוי להיעתר לבקשתו הצנועה להארכת מועד למשך מספר שבועות. רביעית טוען המבקש - ועל טיעון זה הוא נסמך במיוחד - כי העיכוב בהגשת הערעור מטעמו על הכרעת החוב במועד, נבע כתוצאה מהסתמכותו על שיחות שקיים עם מר נחום רחמין אחד מבעלי השליטה וסמנכ"ל החברה, שהבטיח לו, כך לשיטת המבקש, כי ידאג להבהיר לנאמנים כי יש לאשר רכיבי חוב מסוימים שנדחו בהכרעתם. וחמישית טוען המבקש, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, שכן ''עיקר ההסתייגויות הן בגין טעויות חישוביות ו/או אי עיון בספרי החברה כנדרש ו/או הכחשה והיעדר ראיות כנגד". תגובת הנאמנים 4. תחילה, בפי הנאמנים הייתה טענת סף לפיה המבקש אינו בעל הדין הנכון להגשת הערעור או הבקשה, שכן ההתקשרות החוזית בשעתו נעשתה בין החברה לבין הנושה ולא בין החברה לבין המבקש. בעניין זה הם הפנו לנספחי תביעת החוב, ביניהם השקים שמשכה החברה לפקודת הנושה, הנספח להסכם בין החברה לנושה בקשר עם העבודות ועוד. מאחר, אפוא, שאין חולק, כי הנושה היא אישיות משפטית נפרדת, הרי שלא קיימת בין החברה ו/או הנאמנים לבין המבקש יריבות כלשהי. לגופו של עניין, ובאשר לטענתו הראשונה של המבקש, השיבו הנאמנים כי השינוי במועד שנקבע בתחילה בהצעת ההסדר הראשונה להגשת תביעות חוב קיבל את ברכת הנושים. אין המדובר ב"גזירה פורמליסטית'' גרידא כדברם, אלא בעניין מהותי מן הדרגה הראשונה. הסדר הנושים הינו מתווה אחד, שחלקיו משיקים ומאפשרים זה את זה. ההסדר הכולל והמאושר כולל את הסכמות כל הצדדים המעורבים ואת האיזון בין השיקולים והאינטרסים השונים של כל אחד מהם. 5. באשר לטענה השנייה, נטען כי אכן, בהתאם לתקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל החלה גם על הליכי פירוק והקפאת הליכים, זכאי נושה לערער על החלטת בעל תפקיד בתביעת חוב לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהמצאת ההחלטה לידיו. ברם, במקרה זה הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הנושים שקיבל תוקף של פסק דין, כי המועד להגשת ערעור לבית המשפט על החלטת הנאמנים יעמוד על תקופה מקוצרת של 15 יום בלבד מן המועד בו הומצאה ההחלטה לנושה. 6. לעניין טענתו השלישית והרביעית של המבקש, לפיהן הזמן שחלף ממועד הגשת תביעת החוב על ידו ועד למתן ההכרעה, הוא כשלעצמו מצדיק היעתרות לבקשה, וכי התנהלותו של מר נחום רחמין כלפיו אף היא מצדיקה את מתן הארכה, נטען כי אין בנימוקים אלו משום טעם של ממש להארכת המועד. לטענת הנאמנים, המבקש יכול היה לפנות אליהם ישירות מראש, להבדיל מפנייה למר רחמין, ולבקש את הסכמתם להגשת בקשה לבית המשפט, לשם מתן ארכה, עד למיצוי הבירור העובדתי הנדרש על ידם (ככל שנדרש), תוך מעורבות הנאמנים בתהליך הבדיקה הנחוצה לשיטתו של המבקש. 7. ובאשר לטענתו החמישית של המבקש בנוגע לסיכויי הערעור, הנאמנים טענו כי אין המדובר רק בעניינים טכניים של "טעויות חישוביות", כי אם בעניינים מהותיים או עובדתיים שהמבקש לא הצליח להוכיח את גרסתו בהם. הנאמנים גם עשו בירורים מטעמם וגילו כי אין מקום לקבל את גרסת המבקש וכי לא נמצאו תימוכין מספיקים לקבל את תביעתו. 8. לדעת הנאמנים אפוא, אכן, הטעמים המיוחדים שבעטיים ניתן להאריך מועד להגשת ערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב, אינם רשימה סגורה ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, תוך עריכת איזון ראוי בין תכלית הליכי חדלות הפירעון וזכויות כל הצדדים המעורבים. ברם, במקרה זה עיון בטענות המבקש מעלה כי לא עלה בידו להוכיח, ולו לכאורה, נסיבות שמנעו ממנו, באורח אובייקטיבי, להגיש את ערעורו במועד. תשובת המבקש לתגובת הנאמנים 9. בתשובתו, המבקש חזר על טענותיו בבקשתו והטעים כי הטעמים המיוחדים שבעטיים ניתן להאריך מועדים לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), אינם רשימה סגורה ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות. במקרה זה, כאמור, כל העיכוב בהגשת הערעור נבע אך ורק מהטעייתו המכוונת על ידי מר רחמין, סמנכ"ל החברה, שחזר וטען לפניו, פעם אחר פעם, כי ידאג להעמיד את הנאמנים על טעותם על מנת שאלו יאשרו רכיבים מסוימים אשר נדחו על ידם בהכרעתם. בנוסף טען כי בשלב שקדם להגשת הבקשה הוא לא היה מיוצג, ועל כן לא היה מודע לעובדה שהיה עליו לפנות ישירות לנאמנים ולא למר רחמין, מולו ניהל את כל ההתנהלות העסקית של החברה. לכן, לשיטתו יש להכיר בהטעיית מר רחמין כנסיבה חיצונית שאינה מצויה בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה, אשר לא ניתן היה להיערך אליה מראש, ומכאן שיש לאשר את הגשת הערעור באיחור. המבקש חזר על טענתו כי יש לבוא לקראתו במיוחד לאור העובדה שתביעת החוב המתוקנת מטעמו נמסרה לנאמנים למעלה מחמש שנים לפני ההכרעה בה ובכל התקופה הזאת הוא לא נקרא כלל להבהיר אי אלו מטענותיו. לעומת זאת הנאמנים בחרו לקבל את טענותיו של מר רחמין ככתבן וכלשונן, כפי שאלו נטענו בפניהם, בעוד שבהסדר נושים מצופה מנאמנים להיטיב עם הנושים ולא ההיפך. 10. באשר לסיכויי הערעור, שב המבקש וטען כי עיון בערעור מלמד כי יש סיכוי טוב שיתקבל, היות ועיקר ההסתייגויות שלו הן בגין טעויות חישוביות ו/או אי עיון בספרי החברה כנדרש ו/או אי הכחשת והיעדר ראיות כנגד, ולאור העובדה שהנאמנים קיבלו את טענת בעלי השליטה מבלי לבדוק אותן מול המבקש. 11. בנוסף, המבקש טען בעניין האינטרסים של הצדדים השונים של הסדר הנושים. בתוך כך גם טען טענות אישיות כנגד הנאמנים. לטענתו, לאור העובדה שעד היום טרם שולמו מלוא הדיבידנדים, ומתגובת הנאמנים עולה שתלויים ועומדים ערעורים נוספים על תביעות חוב אחרות, הרי שאין מקום לחשוש שנושים אחרים פיתחו ציפייה והסתמכות שהחלטת הנאמנים הפכה לחלוטה. מכל מקום, במצב הדברים המפורט לעיל, הנאמנים לא הצביעו על כל פגיעה משמעותית באינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים שיש בכוחה להדוף את כל יתר הנימוקים והשיקולים שנמנו על ידו. מדובר על הסדר נושים, שהנהנים העיקריים ממנו הם החברה ובעלי מניותיה, שלהם אינטרס מובהק להפחית את סכום הדיבידנד שישולם לנושים, וודאי שלא יהיה ראוי לתת לבעל המניות אשר הוליכוֹ שולל, לבוא וליהנות מפירות ההסדר שנקבע ולא לקבל ערעור לאחר איחור קצר כל כך. ובאשר לנאמנים, טען המבקש כי התנהלותם "אינה שקופה והולמת", ובניגוד למצופה מהם, וכל שהם עושים הוא להמשיך במדיניותם שלא להתעמק בטענות לגופן אלא רק לעסוק ב"פורמליסטיקה" לדבריו. לטענתו, הם אינם מכחישים את טענות המבקש לגופן ואינם מביאים כל אסמכתאות לביסוס הכרעתם. 12. ולבסוף, טען המבקש כי הוא זה שהגיש את תביעת החוב המקורית, אך מכל מקום הוא בעל השליטה בנושה, וככל שיהיה צורך לצרף גם אותה כצד להליך, אין מניעה שתוגש לשם כך, גם בשלב זה, בקשה נוספת. דיון והכרעה 13. המקור החוקי בו נקבע המועד להגשת ערעור על החלטת נאמן של חברה בהקפאת הליכים שדוחה תביעת חוב של נושה אינו ברור. אי בהירות זו הייתה קיימת עובר לתיקון מס' 19 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "התיקון" ו"חוק החברות" בהתאמה), והיא קיימת גם היום לאחר קבלת התיקון. עובר לתיקון, יש בקרב בתי המשפט המחוזיים אשר קבעו כי המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמן נקבע בתקנה 24(ו) לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות ההסדר"; וראו: פר"ק (מחוזי-נצ') 253/09 ג'י אר בזיע בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, חיפה ( 6.7.11): פר"ק (מחוזי-מרכז) 44801-10-12 קלדרון נ' עו"ד רמי קוגן, נאמן ( 11.2.14); פש"ר (מחוזי-חי') 1040/08; פר"ק 18300-06-09 בונה הצפון בע"מ נ' גיה בניה ופיתחו בע"מ ( 20.6.09)). תקנה זו קובעת כהאי לישנא: "נושה או בעל מניות שהגיש תביעה וכן כל מי שרשאי להגיש תביעה כאמור, אשר נפגע מהחלטת בעל התפקיד, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לשינוי ההחלטה; בקשה של נושה או בעל מניות שהגיש תביעה תוגש לא יאוחר מחמישה עשר ימים לאחר שהומצאה לו ההחלטה כאמור בתקנת משנה (ד), בקשה אחרת תוגש לא יאוחר מחמישה עשר ימים לאחר שההחלטה הומצאה לחברה; הגשת הבקשה על פי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום האסיפות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת." על פי פשוטו של מקרא, אפוא, המועד להגשת ערעור נקבע באופן מפורש בחיקוק והוא עומד על 15 יום והמבקש להאריך את המועד צריך להצטייד לפי תקנה 60 לתקנות ההסדר עם טעם מיוחד. 14. לעומת זאת, יש שפסקו שתקנה 24(ו) לתקנות ההסדר אינה עוסקת במועד להגשת ערעור על החלטות נאמן בדחיית תביעת חוב נושים באופן גורף, אלא התקנה באה רק לשם קביעת זכותם של הנושים להצביע באסיפות וקביעת כוח הצבעתם בהן ולצורך גיבוש הפשרה או ההסדר בלבד (תקנה 1 לתקנות ההסדר). לדעה זו, תביעת החוב המוגשת בהתאם לתקנות ההסדר שונה לחלוטין במהותה מתביעת חוב המוגשת לשם הכרה בחוב על מנת לקבל דיבידנד לעת חלוקת נכסי החברה (וראו: בש"א (מחוזי-נצ') 1200/09 א. ג'ברין בע"מ נ' רו"ח יצחק קרמין ( 15.12.09)). באשר לתביעות חוב אלו, חלה לפי דעה זו תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל החלה גם בפירוק חברות לפי תקנה 53 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987 (להלן: "תקנות הפירוק". וראו סעיף 353 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983, [להלן: "הפקודה"], המחיל את דיני פשיטת הרגל החלים על נכסיו של מי שהוכרז פושט רגל, בכל הנוגע לזכויותיהם של הנושים לחובות הניתנים לתביעה בעת פירוק חברה). ולפי פסיקת בתי המשפט הוחלו מספר רב של דיני הפירוק על הליך הקפאת הליכים, ובתוכם הדינים החלים על הגשת תביעות חוב וההחלטות עליהן. פועל יוצא מכך הוא, כי אם אכן תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל חלה, המועד להגשת ערעור על החלטת נאמן בהליך הקפאת הליכים, הוא 45 יום. שאלה מעניינת היא האם ניתן לראות בהחלת דיני הפירוק, ובתוך זה המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמן, על הליך הקפאת הליכים מכוח פסיקת בית המשפט ולא מתוך הוראות דין מפורשות, כמועד הקבוע בחיקוק הדורש טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה גם כן לפי תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל, ותקנה 2 לתקנות הפירוק. שהרי אם מדובר במועד שנקבע על ידי בית המשפט, ניתן לנקוט בגישה מקלה יותר ולשים יותר דגש על מידת האיחור ביחס לאורך המועד שקצב בית המשפט ועל מידת השפעתה של תביעת החוב החדשה לאור היקפה על הסדר הנושים (ו' אלשייך, ג' אורבך הקפאת הליכים (מהדורה שנייה, התשע"א-2010) 685). 15. לאחר התיקון המצב פשוט יותר, אם כי התיקון לא שם קץ למחלוקת בדבר אלו תקנות חלות על ערעורים על החלטות נאמן בהקפאת הליכים, האם תקנות ההסדר או תקנות פשיטת הרגל. ועל שום מה המצב פשוט יותר?. על שום שסעיף 350ט"ז לחוק החברות החיל במפורש את סעיף 353 לפקודה גם על הליכי הקפאה והבראת חברות. לפיכך, אין היום מקום לספק, כי אם תקנות פשיטת הרגל הן אלו החלות בכל הנוגע למועד הגשת ערעור על החלטת נאמן בהקפאת הליכים, המועד להגשת הערעור על החלטות אלו, הוא מועד שנקבע בחיקוק הדורש, כאמור, טעם מיוחד כדי להאריכם. 16. ויושם על לב, כי גם לגבי הליכי הקפאה שהחלו לפני מועד תחולתו של התיקון, לפי סעיף 25 לתיקון, בית המשפט רשאי להורות, אם שוכנע כי הדבר מוצדק והוגן בנסיבות העניין, כי הוראות התיקון, כולן או חלקן, יחולו גם על הליך תלוי ועומד שהוגש לבית המשפט לפני יום התחילה. 17. ככל שמדובר בקיומו של טעם מיוחד, נקבע כי יש לערוך איזון בין זכויות נושה, זכויות החייב, זכויות יתר הנושים ויעילותם של הליכי חדלות הפירעון. בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי כאשר הארכת המועד לא תיפגע ביעילות ההליך, ובהסתמכות יתר הנושים, יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד. וכך נקבע בפסק הדין בעניין מלונות רותם (רע"א 9802/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (פורסם בנו, 21.8.12)): "קביעת תקופת זמן ברורה ומוגדרת להגשת תביעות החוב תורמת אפוא להגברת הוודאות של הצדדים המעורבים בהליך פשיטת הרגל - החייב, הנאמן והנושים - ומאפשרת להם להעריך את מצב הדברים שאיתו עליהם להתמודד במסגרת ההליך. בכך יש כדי לקדם את האפשרות לסיום ההליך כך שהנושים יקבלו דיבידנד, שיכסה ולוּ חלקית, את החובות המגיעים להם, ואילו החייב יוכל בסופו של דבר לקבל הפטר ולפתוח דף חדש... אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת". 18. עניין מלונות רותם עסק בתביעות חוב בהליך פירוק, אך בתי המשפט אימצו הלכה זו אף לתביעות חוב בהליך הקפאת הליכים, לאור הזהות בתנאים שנקבעו לצורך הארכת מועד בשני החיקוקים, כפוף להתאמות הנדרשות ותוך הגמשה מסוימת של הכללים על פי נסיבות המקרה (וראו: בש"א (מחוזי-נצ') 1254/07 שירותי בריאות כללית נ' עמק פארם בע"מ ( 25.2.07); פר"ק (מחוזי-מרכז) אם.די.ג'י. מדיקל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי ( 3.1.13). עם זאת, לצד הגמשה מסוימת בכללים, עמדו בתי המשפט על אינטרס ההסתמכות, אשר חשיבותו בהליך של הקפאת הליכים גדולה אף יותר מאשר בהליך פירוק. וכך אמר בית המשפט בעניין יוסף משה אדריכלים וקבלנים בע"מ (פש"ר (מחוזי-ת"א) 1594/04 יוסף משה אדריכלים וקבלנים בע"מ נ' ברדיצ'ב ( 18.5.200): "סקירה של ההבדלים בין פירוק להקפאת הליכים מביאה, כאמור, טעמים לכאן ולכאן. העובדה הראשונה המזדקרת לעין, כאשר אנו בוחנים את ההבדלים בין התחומים, היא כי אינטרס ההסתמכות של החברה החייבת והנושים על הסופיות בגיבוש מצבת הנשיה הנטענת כנגד החברה היא קריטית ומהותית לאין-ערוך מאשר בפירוק, ועולה אף על זו שבפשיטת רגל. משעסקינן בהקפאת הליכים, מן הראוי להתחשב בכך שהמטרה לשקם את החברה החייבת, אגב הסדר, הינה מטרה ראשית, אשר יכולה להיות מסוכלת על-נקלה אם תאמץ הפסיקה גישה "ליברלית" מדי כלפי נושים המאחרים להגיש תביעות חוב. לא זאת, אלא אף זאת; לצד האינטרס של החברה החייבת, ישנה חשיבות ראשונה במעלה להסתמכותם של הנושים על הסופיות שבגיבוש מצבת הנשייה הנטענת בתום המועד להגיש תביעות חוב. זאת, באשר עצם היכולת לחזות את שיעור הדיבידנד הצפוי לכל קבוצת נשיה, מסתמכת על היחס בין מצבת הנשיה לסכום המוצע במסגרת ההסדר. אין צורך להכביר מילים על כך, כי שיעור דיבידנד חזוי זה הינו השיקול המרכזי באומד-דעתם של נושים השוקלים בהצבעתם בעד ההסדר או נגדו. יוצא, כי תביעת חוב מאוחרת, במיוחד אם סכומה גבוה באופן יחסי, עשויה 'לטרוף את הקלפים', ולהביא את יתרת הנושים למצב בו הם מגלים בדיעבד כי הסכמתם ניתנה תוך הסתמכות על מצג מוטעה, ויתכן והיו מצביעים אחרת לו ידעו את העובדות לאשורן. מסקנה נוספת מן האמור לעיל היא, כי אין די, דרך משל, בפתרון אשר 'יסתפק' בשלילת זכות ההצבעה של הנושה המאחר (קרי, אי מתן יכולת להפוך את תוצאות האספה בדיעבד)". 19. דברים אלו יפים ביתר שאת שעה שהמועד להגשת תביעת חוב וערעור על החלטות נאמן לדחות תביעות נקבע בהסכמת הנושים על פי הסדר נושים, כבמקרה זה, הגם שההליך בו החל לפני התיקון. במסגרת זו, נהיר לגמרי כי הנושים יכולים להתנות על המועד הקבוע בתקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל או על המועד הקבוע בתקנה 24(ו) לתקנות ההסדר. במקרה מעין זה, כל הארכה בניגוד למוסכם פוגעת קשות בעקרון ההסתמכות של כלל הנושים, ואין זה משנה אם הנושים יודעים בפועל על הגשת התביעה או הערעור באיחור אם לאו. בהסדר הנושים כללי המשחק שונים לגמרי. הסדר הנושים המתקבל בהסכמת הנושים מהווה מקשה אחת, ופגיעה בחלק מסוים ממנו משפיעה על החלקים האחרים שלו. כל נושה מקבל על עצמו את המועדים בהסכמה, ואי עמידה בהם מהווה הלכה למעשה כחזרה מהמוסכם, דבר שלא ניתן לקבלו, אלא במקרים חריגים ביותר. מהכלל אל הפרט 20. באמור לעיל יש די כדי לדחות את ארבע הטענות הראשונות של המבקש. שתי הטענות הראשונות של המבקש נדחות מפני שהנושים היו חופשיים, כאמור, להחליט על מועד שונה מזה הקבוע בתקנה 96(ב) לתקנות פשיטת הרגל, ואם תקנות ההסדר הן אלו הקובעות את המועד להגשת ערעור על החלטות הנאמן, הרי שהנושים לא שינו במוסכם ביניהם דבר מהמועד הקבוע בתקנות אלו ממילא. טענתו השלישית של המבקש נדחית אף היא מפני שאין קשר בין המועד שחלף מיום הגשת תביעתו של המבקש ועד למתן ההחלטה על ידי הנאמנים לבין המועד שהיה עליו להגיש את ערעורו לפי הסדר הנושים. בתוך כך יש לזכור כי רק ביום 23.10.12 הוטל על הנאמנים לבדוק את תביעות החוב לפי הסדר הנושים ולא מיד עם מתן צו הקפאת ההליכים, ונקבע בהסדר כי עליהם לבדוק את התביעות תוך 120 יום ממועד אישורו ובמקרים מיוחדים או מורכבים יינתן להם פרק זמן נוסף של 60 יום, לפי שיקול דעתם. כן הוסכם כי הנאמנים יכולים לעתור לבית המשפט לקבלת הארכות מועדים נוספות. היינו גם מועד מתן החלטת הנאמנים נקבע בהסכמת הנושים ומה לו למבקש להלין עתה על עניין זה. מה גם, כאמור, אין המדובר במתן החלטה באיחור של למעלה מארבע שנים, אלא בתקופה קצרה בהרבה מכך. 21. גם דין טענתו הרביעית של המבקש להידחות. הטענה כי פנה למר רחמין גם בה אין ממש מפני שהמבקש ידע או היה צריך לדעת כי על-פי הסדר הנושים כל הסתייגות שיש לו על החלטות הנאמנים צריכה להיות מוגשת בערעור לפני בית המשפט במועד שנקבע בהסדר. למעלה מכך, עצם הנימוק אינו עומד לפני מבחן הביקורת. מדובר במצב שהיה בשליטתו המוחלטת של המבקש אשר בחר במודע לפנות למר רחמין כדי שזה ישכנע את הנאמנים לחזור בהם מהחלטתם. איש לא הכריח אותו לפנות למר רחמין, ואיש לא מנע ממנו לפנות לנאמנים בהסתייגויותיו. אין המדובר כלל ועיקר בנסיבות המהוות טעם מיוחד להארכת מועדים, וודאי בהליך הקפאת הליכים שהמועד לערעור על החלטת נאמן נקבע בהסדר נושים, כאמור. 22. ואשר לטענתו האחרונה של המבקש, לפיה יש לערעורו סיכויים טובים להתקבל. בערעורו תוקף המבקש את החלטת הנאמנים במספר רכיבים: א. בתביעתו הראשונה טוען המבקש כי הוא תבע סכום מסוים עבור הוצאות מימון, כאשר מראש ניכה מתביעתו סכום של 78,105 ₪ שקיבל מהחברה לפני כניסתה להליך ההקפאה. ברם, לטענתו, הנאמנים ניכו לו סכום זה פעמיים. מנגד, טוענים הנאמנים כי המבקש לא הביא תימוכין לטענתו לקיומה של הסכמת החברה כי ישולמו לו הוצאות מימון ולפיכך נדחתה תביעתו ברכיב זה, וזאת לא מפני שניכו את סכום הניכוי פעמיים. בעניין זה, על פניו לא ניתן לומר כי להחלטת הנאמנים אין בסיס, ומכל מקום אין לומר כי סיכוייו של המבקש שגרסתו תתקבל, גבוהים יותר מגרסת הנאמנים. ב. תביעתו השנייה של המבקש היא אודות עיכבון בסכום של 265,319 ₪ שהוחזק בידי החברה. כדי לתמוך בגרסתו הפנה המבקש לספרי החשבונות של החברה מהם עולה לטענתו כי הסכום שהוא תבע רשום בספרים. מנגד, לטענת הנאמנים, טענת המבקש אכן הייתה נכונה לשעתה. ברם, נעשתה בדיקה נוספת ונמצא כי הסכום המופיע בספרי החברה והתומך בגרסת המבקש הוא סכום הנכון ליום 30.6.08 ואילו החישוב הנכון נערך לאחר מכן ביום 26.11.08 בסכום של 193,629 ₪ ואינו תומך בגרסת המבקש. אף כאן אין לומר כי הדין נוטה לכיוון המבקש דווקא. ג. רכיב תביעתו השלישי של המבקש מתייחס למה שכינה "תוספת קושי" בסכום של 70,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין ביצוע עבודות קשות במיוחד באחד מהפרויקטים של החברה במודיעין. באשר לטענת החברה כי כבר שולמה לנושה "תוספת הקושי" טען כי התשלום שבוצע לנושה לא היה אלא עבור תשלום חשבונות שוטפים ולא כתוספת מאמץ מיוחד. לטענתו, הנאמנים "התבלבלו" בשל זהות הסכומים: בין זה ששולם בפועל עבור החשבונות השוטפים ובין זה שלא שולם עבור תוספת המאמץ. מנגד, הנאמנים טענו כי בספרי החברה נרשם מפורשות כי הסכום שולם למבקש כמענק ולא עבור תשלום חשבונות שוטפים. בעניין זה, לא זו בלבד שסיכויי הערעור של המבקש אינם טובים לכאורה, אלא כי נוכח הרישום בספרי החברה, הכף נוטה לעבר הנאמנים. ד. תביעתו הרביעית של המבקש מתייחסת לאי תשלום עבודות בסכום של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ שביצעה הנושה במוצא. לטענת המבקש, טענת הנאמנים שהנושה לא ביצעה את העבודות אינה נכונה והוא "עומד תמה ופעור פה אודות טענת הנאמנים". כן התפלא מדוע הנאמנים לא פנו אליו טרם דחיית תביעתו בעניין זה. לעומת זאת הנאמנים טענו כי מדובר בטענה עובדתית של המבקש שאינה מגובה במסמכים ומשכך נדחתה תביעתו ברכיב זה. אף כאן אין למצוא לכאורה דופי עקרוני בהחלטת הנאמנים אשר דחו גרסה מבלי שהיא נתמכת באסמכתאות נלוות, ואין לומר כי הייתה חובה על הנאמנים לפנות אל המבקש ולבקש ממנו תימוכין ראייתיים לגרסתו. ה. תביעתו החמישית של המבקש היא לגבי קיזוז נזקים בסכום של 5,625 ₪ שהוא גרם לחברה לטענתה. לטענת המבקש, מדובר בגרסה עובדתית של החברה אשר הוא מכחישהּ ונטל הראיה על החברה להוכיח אחרת. מנגד, הנאמנים הצביעו על חשבון שאושר על ידי מנהל הפרויקט בו עבדה הנושה כשעל החשבון רשום במפורש קיזוז הנזקים. על אף שצודק המבקש כי נטל הראיה מוטל על החברה להוכיח את טענת הקיזוז שלה, יש ברישום בזמן אמת כדי להטיל את נטל הבאת הראיות על המבקש שכשל בכך. ו. תביעתו האחרונה של המבקש מתייחסת לקיזוז בסכום של 14,091 ₪ בגין תמורה ששולמה עבור אספקת חול על ידי החברה ולא על ידי המבקש בניגוד לנדרש. לטענת המבקש, הנושה לא נדרשה מעולם לספק חול והוא היה זכאי כי טענותיו בעניין זה תישמענה לפני הנאמנים עובר להחלטתם. מנגד, טענו הנאמנים כי מבירור שהם ערכו נמצא כי המבקש טען בשעתו כי אין לנושה אפשרות לממן רכישת חול ממקורותיה וסוכם שהחברה תעשה כן במקומה. גרסה זו נתמכה בחשבונית שהונפקה לחברה באותה תקופה. אף ברכיב זה, אפוא, הנאמנים תמכו את החלטתם על מסמכי החברה לעומת המבקש שלא עשה כן. סופו של יום, אפוא, גם טענתו החמישית של המבקש אינה יכולה להועיל לו, לא לבדה ולא במצטבר עם נימוקיו האחרים אשר נדחו, כאמור. בקשת המבקש נדחית, אפוא, והוא יישא בהוצאות הנאמנים בסך של 10,000 ₪. הקפאת הליכים