לצערי הרב, החלטה זו אמורה היתה להנתן לפני כשנה בהתאם להחלטתי מיום 14.12.08, אולם בשל תקלה חמורה שנפלה בלשכתי, התיק לא היה בפני, והובא לעיוני רק בעקבות בקשה למתן החלטה שהגישו התובעים. צר לי עד מאוד על תקלה זו שגרמה לעיכוב משמעותי בבירור התביעה. ומשנאמרו דברים אלו אפנה לבקשות שבפני, שהן: בקשה למחיקת התביעה על הסף כנגד נתבעת מס' 2 (להלן: "הקבוץ") בשל העדר עילה ובקשה לדחיית התביעה על הסף או לחילופין לעיכוב הדיון בה והעברתה לדיון בבוררות בפני רשם האגודות השיתופיות. הרקע לתביעה בתמצית 1. התובעים רכשו מגרשים בהרחבה של הקבוץ (התובעים 1 ו-2 את מגרש 211 ותובע 3 את מגרש 210), ובנו בבניה מרוכזת, באמצעות הנתבעת מס' 1 (להלן: "הקבלן"), בתים על מגרשים אלו. לצורך רכישת המגרשים ובניית הבתים נערכה מערכת התקשרויות חוזיות שונות (בין הקבוץ ל"חורש אילון" אגודה להתיישבות (להלן: "חורש איילון"), בין שתי האגודות לבין התובעים, ובינם לבין המינהל והקבלן) שבשלב זה אין צורך לפרטה, אלא במידה והיא רלבנטית להכרעה בבקשות שבפני. 2. במסגרת התשלומים השונים ששילמו התובעים עבור המגרשים, פיתוחם ועבור שירותי הבניה, נגבה מהם סך השווה ל-7,000$, שלטענתם נגבה שלא כדין ובניגוד להוראות המינהל, ובשל כך הם תובעים בתביעה זו את השבת הסכום הנ"ל, אשר בתביעה המתוקנת מסתכם לסך של 74,828 ₪ נכון למועד הגשת התביעה המתוקנת. 3. בסעיף 9.1 לכתב התביעה המתוקן צוינה עובדת ביצוע התשלום שאת השבתו מבקשים התובעים (להלן: "התשלום") וזאת מבלי שפורט לידי מי מהנתבעים שולם התשלום. לטענת התובעים התשלום נדרש מהם כתוספת (מעבר למחיר בניית דגם הבית בו בחרו) וזאת מאחר ומדובר במגרש גדול יותר מאשר 500 מ"ר, הממוקם במקום טוב יותר ממגרשים אחרים ונשקף ממנו נוף יפה יותר מאשר נשקף ממגרשים אחרים. 4. לטענת התובעים בעת שנדרשו לשלם את התשלום סברו כי הקבלן רשאי לדרוש מהם את התשלום ורק בדיעבד התברר להם כי הקבלן או מי מהנתבעים אינו רשאי לדרוש את התשלום וזאת בשל הוראות ו/או הנחיות מינהל מקרקעי ישראל האוסרות על הנתבעים לגבות תשלום כלשהו הנובע ממיקום המגרש ואשר אינו קשור ישירות או נובע ממתן שירותי הבניה על ידי הקבלן לתובעים. 5. בסעיף 19 לכתב התביעה, על אף שעולה מסעיפים אחרים שהתובעים יודעים כי מי שגבה מהם את התשלום היה הקבלן, טוענים התובעים כי מאחר ואינם יודעים כיצד חולקו הכספים בין הנתבעים לבין עצמם, אין מנוס מהגשת התביעה כנגד שני הנתבעים. כמו כן טוענים התובעים כי הקיבוץ חייב כלפיהם בחובת נאמנות והיה עליו לנקוט בכל האמצעים הנדרשים על מנת לגרום לכך שהקבלן לא ידרוש ולא יקבל סכומים נוספים מעבר לסכומים שנקבעו עבור שירותי הבניה עבור כל דגם ודגם. 6. בסעיף 16 לכתב ההגנה של הקבלן צויין כי התשלום נגבה על ידי הקבלן כחלק מהתמורה המוסכמת עבור שירותי בנייה בלבד (המגלמים גם רווח של הקבלן) והוא כולל כספים השייכים לקבלן בלבד ולא למאן דהוא אחר. כמו כן חוזר הקבלן, על עמדתו, כפי שזו גם הובעה במענה לפניות התובעים קודם להגשת התביעה, כי גביית התשלום נעשתה כדין מאחר וגם לאחר גבייתו עומדת התמורה עבור שירותי הבנייה עפ"י ההסכמים בינו לבין התובעים, על סכום הפחות מהסכום המקסימלי שקבע המינהל לגבייה עבור כל אחד מהדגמים שנבנו עבור התובעים, בהתאם לבקשה לאישור בניה מרוכזת של המינהל מיום 25.8.02. הבקשה לדחיית התביעה על הסף או עיכוב ההליכים בה לאור קיומה של תניית בוררות בקשה זו נסמכת על הוראת סעיף 13 להסכם שבין הקבוץ וחורש איילון מצד אחד לבין התובעים מצד שני, שהינו הסכם המסדיר את יחסי האגודות שיתופיות והמשתכנים בהרחבה, הן באשר לאופן ותנאי הפניית המשתכנים למינהל לצורך הקצאת מגרש בהרחבה, התחייבויות המשתכנים בגין ההשתייכות ליישוב, מעמד המשתכנים ביחס לנכסי הקבוץ ופעילותו, ועוד כהנה וכהנה הוראות. סעיף 13 קובע כהאי לישנא: "היה ויתגלעו חילוקי דעות בקשר להסכם זה או פירושו, ימסרו הצדדים את העניין להכרעת בורר או בוררים שימונו על פי בקשת אחד הצדדים, על ידי רשם האגורות השיתופיות". הקבוץ טוען כי הוראת סעיף 13 חלה על תובענה זו ולפיכך ביהמ"ש מחוסר סמכות לדון בה, או לחלופין יש להורות על עיכוב ההליכים בה בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הבוררות. התובעים מעלים שני טעמים לדחיית הבקשה: הראשון - העתרות לבקשה תביא לפיצול הדיון בין תביעתם כנגד הקבלן לבין תביעתם כנגד הקבוץ. השני - התביעה מבוססת על טענת להפרת חובת נאמנות של הקבוץ כלפיהם ולפיכך איננה כלולה ב"הסכם..או פירושו" ותניית הבוררות לא חלה עליה. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובתשובת הקבוץ לתגובה, אני סבורה כי על אף שהחלטתי תביא לפיצול הדיון בין תביעת התובעים כלפי הקבלן לבין תביעתם כנגד הקבוץ, יש להיעתר לבקשה ולהעדיף את קיומה של תניית הבוררות במקרה דנן, וזאת מן הטעמים שלהלן: א. מקובלת עלי עמדת הקבוץ כי נוסח תניית הבוררות הינו רחב וכוללני ויש בו לכלול את המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים. מאחר והתביעה סבה סביב התמורה שנגבתה מהתובעים בהרחבה, ויחסי התובעים והקבוץ עם הקבלן שבנה את ההרחבה, אני סבורה שהם חוסים תחת הוראת סעיף 13 להסכם. משביססו התובעים את תביעתם כנגד הקבוץ על טענה בדבר מצגי שווא נטענים או הפרת חובת נאמנות, ברי כי השאלה באם אלו נוצרו או התקיימו מחייבת דיון במערכת היחסים שנוצרה בין התובעים לקבוץ, ודיון כזה נובע מההסכם שנערך ביניהם ופרשנותו. אין ספק כי רצון התובעים להחיל על הקבוץ חובות כלפיהם בגין התשלום, שאין עוד מחלוקת שלא נגבה על ידי הקבוץ אלא על ידי הקבלן, נובע מהעובדה שבין הצדדים נערך הסכם, אשר לטענת התובעים יוצר לקבוץ חובות אלו (גם באם הן אינן מפורטות בלשון ההסכם), ומשכך לא ניתן לנתק את המחלוקת כאן מההסכם. נראה לי כי יש בסיס לטענת הקבוץ שהתובעים בטענתם זו, מנסים לחמוק מקיום תניית הבוררות הקיימת בין הצדדים, תנייה שלא אוזכר דבר קיומה בתביעתם. ב. אני סבורה, כטענת הקבוץ, כי לאור היחסים שבין התובעים לקבוץ, הפורום המתאים לבירור המחלוקת בין הצדדים הינה בפני בורר שימונה על ידי רשם האגודות השיתופיות, שהינו בעל ידע ספציפי בתחום שבו עוסקת תביעה זו, וקביעת תניית הבוררות הינה בעלת הגיון רב, ואין מקום לאפשר לתובעים ב"הבל פה" (או ליתר דיוק ב"הבל תביעה") להשתחרר מתנייה זו. ג. אמנם יש בהעתרות לבקשה להביא לפיצול הדיון בין תביעת התובעים כנגד הקבוץ לבין תביעתם כנגד הקבלן, אולם במקרה דנן אינני רואה כי יש בכך משום "טעם מיוחד" כקבוע בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, שלא להעתר לבקשה, שכן עפ"י הפסיקה הותווה לבחינת שאלה זו מבחן דו-שלבי: (א) האם צירופו לתובענה של הנתבע שאינו צד להסכם הבוררות הינו כן, היינו לא נעשה על מנת לאפשר התחמקות מן ההתחייבות ליישב את הסכסוך במסגרת בוררות (נחיצות דיונית); (ב) האם ניהולם של ההליכים כמקשה אחת, ללא פיצול, מהווה תנאי לכך שהתובע יוכל לזכות בסעד אפקטיבי (נחיצות מהותית). באם שתי השאלות נענות בחיוב, הרי שמתקיים טעם מיוחד שלא להורות על עיכוב ההליכים. (רע"א 985/93 אלרינה אינווסמנט נ' ברקי פטה המפריס, פ"ד מח(1) 397 (1993) וכן רע"א 4716/04 hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ ואח' (7.9.05)). לא שוכנעתי כי קיימת נחיצות מהותית לצרף את שני הנתבעים יחד ולקיים הליך אחד בין שלושת הצדדים המעורבים שכן אינני רואה כיצד במקרה דנן יכולות להקבע קביעות סותרות בהעדר מחלוקת עובדתית (לאור הודאת הקבלן כי הוא גבה את הכספים והם שייכים לו בלבד, ככל שלא תנתן הוראה להשבתם) ואין הכרח לנהל את ההליכים יחד על מנת שהתובעים יוכלו לזכות בסעד אפקטיבי כנגד מי מהנתבעים. ממה נפשך: באם בהליך זה יקבע כי על הקבלן להשיב את הכספים, ממילא לא תהא כל משמעות לשאלה באם חלה חובה דומה על הקבוץ. באם יקבע בהליך כנגד הקבלן כי לא חלה עליו חובה להשיב את הכספים, אזי תהא רלבנטית ההכרעה בשאלה באם חלה חובה כזו על הקבוץ, אם לאו וההכרעה בשאלה זו איננה כרוכה בבירור עובדתי הנוגע למערכת היחסים עם הקבלן. באשר לנחיצות הדיונית, אין הכרח להכריע בשאלה באם צירוף הנתבעים הינו כן, אולם לאור ניסוח התביעה כנגד הקבוץ בצורה ערטילאית למדי, יש בהחלט בסיס לטענתו כי הצירוף נעשה על מנת לחמוק מקיום תניית הבוררות. מטעמים אלו זה מצאתי לנכון להציע לצדדים את ההצעה הכלולה בפרוטוקול מיום 4.11.08, אולם בהעדר הסכמה ניתנת החלטתי זו. אשר על כן אני מקבלת את בקשת הקבוץ ומורה על עיכוב ההליכים כנגדו לאור קיומה של תניית בוררות. לאור קביעתי זו מתייתר הצורך לדון בבקשה למחיקה על הסף בהעדר עילת תביעה, אולם על מנת להפיס את דעת הצדדים אציין כי דין הבקשה להידחות. אמנם לאור הודאת הקבלן כי גבה את התשלום מהתובעים, המחלוקת שנותרה הינה בשאלה באם הכספים נגבו כדין, ובאם לאו - האם יש להורות על השבתם, השבה שבכל מקרה יחויב בה הקבלן (ככל שהתביעה כנגדו תתקבל). אולם אין בכך להביא למסקנה כי אין כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגד הקבוץ, שכן, כאמור לעיל, עילת התביעה כלפי הקבוץ שונה במעט מזו שהועלתה כנגד הקבלן (למרות שאין הפרדה ברורה בכתב התביעה בין העילות השונות). טענת הקבוץ כי בכתב התביעה לא מפורט הבסיס העובדתי שבבסיס עילת התביעה כנגדו אף היא אינה מדויקת, שכן טענת התובעים היא כי אותו פירוט עובדתי מנביע להם את העילות השונות כנגד הנתבעים השונים, ולפיכך אין מקום, בשלב התחלתי זה של ההליך למחוק את התביעה על הסף בשל העדר עילה. לאור החלטתי זו ומשהוריתי על עיכוב הליכים בשל תניית בוררות (דהיינו שיש צפי לקיום הליך נוסף בין הצדדים) ומנגד התייתר הצורך בבקשה למחיקה על הסף (שממילא היתה נדחית על ידי), אינני מחייבת את מי מהצדדים בהוצאות הבקשות. באשר להמשך ניהול ההליך בין התובעים לבין הקבלן, בהעדר הודעה אחרת בתוך 15 יום, ולאור הסכמת הצדדים בהמשך להחלטתי מיום 4.11.08, אני מורה כי ההכרעה בהליך זה תיעשה על בסיס סיכומים בכתב שיגישו הצדדים כדלקמן: התובעים יגישו סיכומיהם בתוך 45 יום עם העתק לב"כ נתבעת מס' 1. נתבעת מס' 1 תגיש סיכומי טענותיה בתוך 45 יום מקבלת סיכומי התובעים. היקף הסיכומים לא יעלה על 10 עמודים (גופן דויד 12, רווח שורה וחצי). התיק יעלה לעיוני עם קבלת סיכומי הצדדים ולכל המאוחר בעוד 100 יום. קרקעותהקצאת מגרשיםהקצאת קרקעות