מונחת בפני תביעה המבקשת להורות לנתבעת להשיב לתובע סך של 83,463 ₪ שהופקדו אצלה [להלן: "הכספים"]. התובע הינו בעל משק חקלאי וחבר אצל הנתבעת - "אגודה שיתופית כפר יחזקאל בע"מ" [להלן: "האגודה"]. התובע היה ערב לחובות האגודה בערבות הדדית, כמו יתר חבריה. האגודה הוכרזה כ"חדלת פירעון" ועניינה נדון במסגרת חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב - 1992 [להלן: "חוק גל"]. על פי הנחיות הקבועות בחוק גל הועבר עניינה של האגודה לטיפולו של "המשקם" - עו"ד יוליס, אשר דן גם בטענות חברי האגודה באשר לזכויותיהם וחובותיהם. על פי הקבוע בחוק גל התובע הופטר מערבותו לאגודה בכפוף לתשלום סך של 11,514 ₪ נכון ליום 31.12.91. האסיפה הכללית של האגודה החליטה כי כאשר תסיים האגודה להעביר כספים בהתאם להתחייבויותיה לנושים, היא תשיב כספים לחברי האגודה שהיו ביתרת זכות ביום 31.12.91. טענות התובע: התובע טוען כי בתקופה הרלוונטית ניהלה האגודה עבורו כרטיס עו"ש. התובע שיווק חלב באמצעות האגודה. מהתמורה שהתקבלה רכש התובע תוצרת, ואת היתרה שנותרה התחייבה האגודה להשיב לו. בכרטיס העו"ש האמור הצטברו כספים שונים. ביום 2.11.99 ניתן פסק בורר בעניין "ברנתא" שקבע שלתובע מגיעים כספים. כספים אלו לא הופקדו בחשבונו ופסק הבורר לא בוצע עד ליום הגשת התביעה. בשנת 1999 נתקבלה החלטת האסיפה הכללית של האגודה לפיה יש להשיב לתובע את הכספים שהופקדו בכרטיס החשבון שלו. החלטה זו התקבלה ללא כל קשר להחלטות "המשקם". טענות הנתבעת: בפני "המשקם" - עו"ד יוליס, נשמעו כל טענות חברי האגודה ובכללן טענותיו של התובע. האסיפה הכללית של האגודה החליטה כי אם יצטברו באגודה כספים העולים על התחייבויותיה בהסדר נושים עליו היא חתומה, היא תשתדל להשיב כספים לחברים שהיו ביתרת זכות נכון ליום 31.12.91. המגמה הייתה להשיב כספים רבים ככל האפשר לזכאים ולצמצם עד כמה שניתן את הפגיעה הכלכלית בחברי האגודה. התובע היה ערב בערבות אישית לחובותיה של האגודה. חוק ההסדרים הפטיר את התובע מערבותו זו בכפוף לתשלום סך של 11,541 ₪. ביום 3.8.99 פנה התובע למשקם בדרישה להשיב לו את סכום חלף הערבות ששולם. ביום 13.8.99 הגיעה האגודה ונציגי הזכאים [ובכללם התובע] להסכמה לפיה נקבע כי הסכומים המגיעים לחברים יוחזרו להם על ידי קיזוז כספי, עד לסך של 20,000$, בעת הקצאת מגרש למגורים, בתוכנית הרחבה של האגודה, על פי החלטת מנהל מקרקעי ישראל, שצריכים להיות משולמים לצרכי תשתית ופיתוח. ביום 2.9.99 ניתן על ידי המשקם פס"ד חלקי בו נקבע כי החוב הכולל של האגודה לתובע הינו סך של 30,925 ₪. פסק זה ניתן לאחר שהתובע פנה למשקם. בפסה"ד נקבע "החברים לא ישלמו סכומים נוספים והסכום יוחזר לחברים על ידי המנהלה". ביום 4.10.01 רכשה בתו של התובע, הגב' נועה עוזר, מגרש בהתאם לתוכנית הרחבת המושב. הוצע לתובע לקזז את סכום דמי הפיתוח בגין המגרש מהכספים שהופקדו באגודה, על פי המוסכם, אולם הוא סירב לעשות כן ובתו שילמה את דמי הפיתוח במלואם. האגודה לא התחייבה לשלם לתובע את הכספים הנתבעים. כל טענותיו של התובע, לאורך השנים, היו באשר לגובה הסכום ולא באשר לאופן ההחזר שנקבע. המחלוקת: הצדדים חלוקים ביניהם הן באשר לאופן השבת כספים שהופקדו בחשבונות האגודה והן באשר לסכום. דיון ומסקנות: כפי שצוין במהלך שנות ה - 80 מצאה עצמה האגודה במצב כלכלי רעוע ובעקבות כך הועבר הטיפול בענייניה לטיפולו של עו"ד יוליס כמשקם. התובע ניהל חשבון כספי אצל האגודה. התובע מכר את תוצרת החלב שלו באמצעות האגודה. במקביל רכש התובע באמצעות האגודה תוצרת אחרת [כדוגמת מזון לפרות שהחזיק] והפרשי הכספים, שבין המכירה והרכישה, הופקדו באותו חשבון כספי אצל האגודה. התובע העיד בפני ביהמ"ש ואמר כי האגודה התחייבה לשלם לו את התמורה שנותרה בחשבונו "שלחתי תוצרת שילמתי בעבור התשומות שקניתי, את היתרה האגודה התחייבה לשלם לי..." [פרוט' מיום 4.5.06 ע"מ 3 שו' 21-22]. התובע אמר בעדותו כי לאורך כל השנים בהם ניהל חשבון דרך האגודה תמיד היה ביתרת זכות. לקראת סוף שנת 1988 הפסיק התובע לשווק את החלב שייצר באמצעות האגודה והחל לשווקה באופן עצמאי. התובע העיד בפני ביהמ"ש ואמר כי הכספים אותם הוא תובע הינם יתרת זכות שנשארה בחשבונות האגודה [פרוט' מיום 4.5.06 ע"מ 4 שו' 24-26]. התובע נשאל מדוע לא תבע את הכספים המהווים יתרת זכות בפני עו"ד יוליס, המשקם, והשיב על כך כי נאמר לו שמאחר וחשבונו עומד ביתרת זכות, ולא ביתרת חובה, והוא אינו משויך לקבוצת בעלי החובות אזי אין למשקם יכולת לטפל בעניינו וכי אין בכך כל צורך "המשקם וגם אתה אמרת לי בנוכחותי ישר בעיניים שלי שאתה עומד ביתרת זכות אתה לא בקטגוריה של בעלי החובות, לך אין מה לעשות פה" [פרוט' מיום 4.5.06 ע"מ 4 שו' 30-31]. עוד העיד התובע כי בשנת 1999 השתתף באסיפה כללית של האגודה, שאישרה את "הסדר המעטפת", ואז שאל מה יעלה בגורל כספיו ונענה כי הוא אינו משיוך להסדר המעטפת וכי האגודה היא שתפתור את בעיותיו [פרוט' מיום 4.5.06 ע"מ 6 שו' 11-14]. התובע אישר כי בתו רכשה מגרש מסגרת "תוכנית הרחבה" באגודה. לדבריו, לא הוצע לו על ידי מי מחברי האגודה, לקבל הנחה או לקזז חלק מיתרת הזכות מתשלום דמי פיתוח במגרש שרכשה בתו בפרויקט הרחבת היישוב [פרוט' מיום 4.5.06 ע"מ 5 שו' 12-14]. בהמשך אמר התובע כי הוא לא ביקש את קיזוז הכספים באמצעות הפחתת דמי הפיתוח מאחר ובתו לא הזדקקה לכך. במהלך שנת 1999 התקיימה ישיבה של האסיפה הכללית שבמהלכה אושר הסדר מעטפת בבריכת השחייה שבאגודה. התובע העיד כי במהלך אותה ישיבה הוא ביקש לברר כיצד יוחזרו הכספים. תשובת נציגי האסיפה הכללית הייתה כי הסדר המעטפת איננו חל על התובע וכי האגודה היא שתפתור את בעיית הזכויות הכספיות "באותה אסיפה שאלתי את השאלה - מה גורלי כשאני עומד בזכות כיצד אקבל את כספי. התשובה שלך אמרה - אתה לא שייך להסדר מעטפת, אתה שייך לאגודת כפר יחזקאל, היא תפתור את בעיית הזכות" [פרוט' מיום 4.5.06 ע"מ 6 שו' 12-14]. עדותו של התובע הייתה עקבית והותירה רושם אמין. מטעם הנתבעת - האגודה, העיד מר יוסי חיות - חבר באגודה. העד חיות העיד בפני ביהמ"ש ואמר כי נעשה הסדר עם קבוצת חברים הזכאים לקבל כספים מהאגודה. על פי ההסדר האגודה תקזז מעלויות הפיתוח של רכישת מגרש במסגרת תוכנית הרחבה בתמורה לסגירת חובה של האגודה לחברים. העד חיות ציין כי הוא אינו יודע איזה סכום הועמד לרשותו של התובע. העד חיות העיד ואמר כי בתו של התובע לא קיבלה הנחה כלשהי במעמד רכישת המגרש וכי שילמה תמורתו מחיר מלא. העד חיות הבהיר במהלך עדותו כי לכאורה, על פי ההסדר, סכום כספי יועבר לצורכי פיתוח, במזומן, עד לסך של 20,000$ וכי כל סכום שמעבר לסכום זה יקוזז [ראה פרוט' מיום 4.5.06 ע"מ 9 שו' 29-32 וע"מ 10 שו' 1-5]. הסדר המעטפת: ביום 13.8.99 נחתם הסכם עליו חתומים נציגי הזכאים וחברי ההנהלה. על פי ההסכם נקבע כי חברי האגודה, בעלי יתרת זכות יקבלו 30% מזכותם הרשומה בספרי החשבונות של האגודה. עוד נקבע כי "הסכומים שיגיעו לחבר יוחזרו לו על ידי קיזוז כספי בעת הקצאת מגרש למגורים על פי החלטת מינהל מקרקעי ישראל 737, זאת עד לסך 20,000$ שצריכים להיות משולמים לצרכי פיתוח ותשתית". עוד נקבע כי באם כספי הפיתוח יהיו מעבר לסך של 20,000$ אזי יועבר החלק העודף לחבר האגודה על פי זכאותו, במזומן, מכספי האגודה. כמו כן נקבע כי חלק הערבות יוחזר לכל חבר ששילם וזאת במידה וכספים אלו לא הוחזרו על ידי המשקם. בנוסף, על פי הסדר סכומי החזר הינם עד לסך של 30% מערך הסכום הכולל של כל חבר וחבר באגודה. העד חיות חזר על כך בעדותו. ביום 24.8.99 נקבע, ע"י רו"ח של האגודה ובהסכמתה, כי לא הוחזרו כספים כלשהם למספר חברים ובכללם התובע. חלק מהסכום הנתבע הינו סכום חלף הערבות ששילם התובע לאגודה. כפי שנקבע בהחלטות המשקם, על האגודה היה להשיב לתובע סכום זה. ביום 2.9.99 ניתן פס"ד חלקי על ידי המשקם לפיו נקבע כי על האגודה להשיב למספר חברים ובכללם התובע, סך של 11,514 ₪ בגין חלף הערבות. ביום 10.9.00 שלח התובע מכתב לאגודה בו הוא מבקש לעדכן את יתרת זכותו מאחר וסכום חלף הערבות לא הוחזר לו. האגודה טענה כי סכום חלף הערבות יוחזר לתובע בעת רכישת מגרד במסגרת תוכנית ההרחבה בדרך של קיזוז. האגודה טענה כי ההסדר חל גם על סכום חלף הערבות ששולמה ולא רק באשר ליתרות הזכות של התובע. בהסדר נקבע מפורשות כי "חלף הערבות יוחזר לכל זכאי ששילם ולא הושב כספו חזרה על ידי המשקם" [הסכם מיום 13.8.99 סעיף 2] בהמשך נקבע כי "הסכומים שיגיעו לחבר (סעיפים 1 ו- 2 לעיל) יוחזרו לו על ידי קיזוז כספים בעת הקצאת מגרש..." [סעיף 3]. ביום 9.7.01 שלחה האגודה לתובע הודעה לפיה לזכותו של התובע עומד סך של 39,018 ₪. התובע פתח תיק הוצל"פ כנגד האגודה בטענה כי פס"ד שניתן על ידי רשם האגודות השיתופיות לא קוים. ביום 2.4.03 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ בנתניה לפיה נקבע כי "אין מחלוקת שהרשם קבע סכום, כלומר שנפסק סכום חיוב שעל החייב [האגודה] לשלם לזוכה [התובע], אלא שהצדדים הסכימו על אופן גביית הסכום הנ"ל, בדרך של קיזוז חוב או קיזוז כנגד מכירת נכס. לא נקבע בפסה"ד שביצועו יהיה בתשלום כסף ולכן בודאי שלא היה מקום לפתוח תיק הוצל"פ לביצוע תשלום כספי, כי הרי אין חיוב כספי לביצוע שלא בדרך אשר קבעו הצדדים, כלומר קיזוז חוב ו/או קיזוז בדרך של מכירת נכס". ראש ההוצל"פ הורתה על סגירת תיק ההוצל"פ. התובע הגיש ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, בין היתר, בטענה כי מערכת היחסים בין התובע ובתו איננה טובה וכי לא ניתנה לה הנחה בהוצאות תשתית ופיתוח כאשר רכשה מגרש במסגרת תוכנית ההרחבה. בדיון שהתקיים ביום 30.3.05 בביהמ"ש המחוזי בתל אביב הוחלט על מחיקת הערעור. האגודה טענה כי פתיחת תיק ההוצל"פ והליך הערעור בבית המשפט המחוזי וכן התביעה נשוא ענייננו הינן תביעות דומות. טענה זו אינה נכונה. תיק ההוצל"פ נסגר בעקבות החלטת ראש ההוצל"פ לפיה לא ניתן לפתוח בהליך זה לאור דרך החיוב הכספי. על החלטה זו הוגשה הודעת הערעור. מספר מחברי האגודה, ובכללם התובע, פנו לרשם האגודות השיתופיות, במקביל להליכים בפני המשקם בטענות באשר ליתרת זכות בחשבונות שניהלה עבורם האגודה. ביום 2.11.99 ניתן פס"ד על ידי רשם האגודות השיתופיות לפיו תשלום יתרות הזכות לחברים יבוצע בשני אופנים: האחד, תובע שיידרש במסגרת הסדר המעטפת לשלם כספים לאגודה יקוזז הסכום שנקבע לזכותו מכספים אלו. דרך חלופית שנקבע היא כי בעת רכישת מגרש במסגרת תוכנית הרחבה של האגודה יופחת הסכום, ביתרת הזכות, מהוצאות הפיתוח שאותם יידרש החבר לשלם עבור מגרש בהרחבה. אין מחלוקת כי כספי התובע לא הוחזרו לו על ידי האגודה בכל דרך שהיא. השאלה היא האם על אף ההסכם, לפיו יקוזזו עלויות פיתוח בעת רכישת המגרש, על האגודה להשיב לתובע כספים. רשם האגודות השיתופיות נתן תוקף של פס"ד להסדר אליו הגיעו הצדדים באשר לאופן השבת כספי החברים על ידי האגודה. נראה כי ההסדר חל גם על התובע ועל הכספים השיכים לו ואשר מוחזקים אצל האגודה. אין מחלוקת כי האגודה מחזיקה בכספים השייכים לתובע - הן בגין יתרות זכות והן בגין סכום חלף ערבות. התובע לא מימש את זכאותו לקיזוז עלויות הוצאות הפיתוח והתשתיות בעת רכישת מגרש בתוכנית ההרחבה על ידי בתו ובתו שילמה את הסכום המלא. נראה כי הכספים השייכים לתובע והמוחזקים אצל האגודה לא הוחזרו, בכל דרך שהיא, לידיו של התובע. מטעם האגודה העיד העד חיות שאמר כי בתו של התובע לא קיבלה הנחה כלשהי בעת רכישת המגרש וכי כספי התובע לא הוחזרו לו בדרך כלשהי [ע"מ 5 שו' 29, ע"מ 9 שו' 1]. נראה כי האגודה "נהנתה" פעמיים מכספו של התובע, פעם אחת מהכספים המוחזקים אצלה והשייכים לתובע, ופעם שנייה על ידי כך שלא הופחתו עלויות הפיתוח מהמגרש. נראה כי הרעיון העומד מאחורי ההסדר היה כי חברי האגודה, הממליצים על דור המשך במסגרת תוכניות הרחבה, יוכלו לקבל את הכספים המגיעים להם מאלו שעליהם המליצו. כלומר, חברי האגודה ממליצים על רוכש למגרש במסגרת תוכנית הרחבה, על הרוכש לשלם לאגודה את סכום עלות המגרש בניכוי עלויות הפיתוח והתשתיות ולאחר מכן על הרוכש לשלם את עלויות הפיתוח, שהופחתו, לחבר האגודה שהמליץ עליו. בדיון שהתקיים בהודעת הערעור בבית המשפט המחוזי ציין ב"כ התובע כי היחסים בינו ובין בתו עכורים ונראה כי זו הסיבה שזכותו של התובע לקיזוז הכספים לא מומשה. נראה לי כי אין זה ראוי וסביר כי כספים השייכים לתובע, ובייחוד בשיעורים הנתבעים, יישארו מוחזקים בידי האגודה בשל הסדר שנח תם לצורך שיקומה של האגודה. מאז חלפו כשבע שנים ויש לצפות ולהניח כי האגודה נמצאת במצב כלכלי טוב יותר. אין זה ראוי כי האגודה "תהנה" מכספי התובע כאשר אין הוא יכול להיפרע מהם חזרה. אשר על כן נראה לי נכון וראוי לקבוע כי על האגודה להשיב לתובע את כספו. התובע ביקש כי ביהמ"ש יחייב את האגודה להשיב לו סך של 93,196 ₪. על פי דו"ח כרטסת ממוינת נכון ל- 10/02 יתרת זכותו של התובע הינה סך של 85,645.86 ₪. סכום זה משוערך להיום הינו סך של 87,957 ₪ [הצמדה בלבד]. הואיל וכך, אני קובע כי על האגודה לשלם לתובע סך של 87,957 ₪ תוך 60 יום שאם לא כן הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסה"ד ועד התשלום המלא בפועל. אני מחייב את האגודה בתשלום הוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 + מע"מ. קרקעותהקצאת מגרשיםהקצאת קרקעות