1. בתובענה זו מבוקש סעד הצהרתי שלפיו החלטת האסיפה הכללית של משיבה 1 (להלן: - "האגודה" או "המושב") מיום 28.3.00 בקשר עם הקצאת מגרשים בשלב ב' של הרחבת המושב, בטלה, ולחילופין ניתנת לביטול, בהיותה נגועה בחוסר סבירות קיצוני וחוסר תום-לב, בהיותה מפלה ושרירותית ומנוגדת להחלטה שיפוטית וכן בהיותה מחוסרת סמכות. כן מבוקש שייקבע שהמבקשת זכאית לקבל אחד מתוך המגרשים שהוקצו במסגרת ההרחבה השניה במושב. 2. רקע: א. המבקשת ובעלה עמוס גונן רכשו בשנת 1983 זכויות בבית מקצועי מס' 75 (להלן: - "הבית") והתקבלו כתושבים במושב לאחר ששילמו למוכרי הבית את מחירו ולמושב - "דמי הסכמה". המבקשת, שנפרדה בינתיים מבעלה, גרה בבית הנ"ל עם ילדיה עד היום. הבית כולל שני חדרים, מטבח, ושירותים ובנוי על שטח אדמה שמידותיו המדוייקות שנויות במחלוקת. ב. בסמוך לשנת 1994 אושרה תוכנית הרחבה של המושב מכוח החלטה 612 של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"). בסמוך לאישור התוכנית הקצה המינהל מגרשים לתושבי המושב אשר הומלצו על ידי האגודה על פי קריטריונים שנקבעו על ידי האגודה. באותה הקצאה, זכו רוב תושבי המושב לקבל מגרש להרחבה (להלן: - "ההרחבה הראשונה"). 17 משפחות ובהם משפחת המבקשת לא נכללו באותה הקצאה, ולא זכו למגרש בהרחבה הראשונה. ג. לאחר ההרחבה הראשונה פעלה האגודה לאישור תוכנית הרחבה נוספת עבור התושבים שלא זכו להקצאת מגרש. מאמצי האגודה נשאו פרי ובסמוך אושרה תוכנית הרחבה נוספת, לפיה הוקצו 11 מגרשים נוספים לתושבי המושב (להלן: - "ההרחבה השנייה"). ד. ביום 1.11.98 החליט ועד האגודה להמליץ למינהל על 11 מועמדים להקצאת המגרשים בהרחבה השניה. המבקשת, אשר לא נכללה גם בהרחבה השניה, פנתה לבית המשפט בעתירה לקביעה שהחלטת ועד האגודה בטלה ומבוטלת, ולחילופין, ניתנת לביטול, ושעל ועד האגודה להיצמד לקריטריונים של ההרחבה הראשונה ולקבוע שהיא זכאית למגרש בהרחבה השניה (ה"פ 200991/98) (להלן - "התובענה הראשונה"). התובענה הראשונה הסתיימה ביום 19.12.99 בפסק-דין הקובע שהחלטת ועד האגודה מיום 1.11.98 בטלה, והאגודה אף חוייבה בהוצאות. זאת, בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון בע"א 3962/97 בארותיים, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' מרים ארד ואח', פ"ד נב (4), 614, (להלן: "עניין בארותיים") שבעקבותיה נקבעה על ידי המינהל הוראת אגף 51י' לפיה אין זה בסמכותו של ועד האגודה להמליץ על מועמדים להקצאת מגרשים. ה. ביום 28.3.00 התכנסה האסיפה הכללית של האגודה וקבעה קריטריונים להקצאת 11 המגרשים של ההרחבה השניה במושב (נספח יג' לתשובת האגודה). הקריטריונים שנקבעו הם כדלקמן: (א) בעלי זכויות רשומות כדין בנחלות שלא קיבלו מגרש בהרחבה הראשונה. (ב) יתרת המגרשים, לאחר החלוקה על-פי סע' 1 לעיל, תחולק למשקי עזר/ בתים מקצועיים, שלא קיבלו מגרש בהרחבה הראשונה, לפי סדר עדיפויות: קודם, בעלי הסכם חכירה ישיר עם המינהל, וביניהם תינתן עדיפות למשפחות עם ילדים גדולים יותר. לאחר מכן, כאלה שאין להם הסכם חכירה ישיר עם המינהל ולא ניתן לפצל את חלקותיהם, וביניהם תינתן עדיפות למשפחות עם ילדים גדולים יותר. ובסופו של דבר, כאלה שאין להם הסכם חכירה ישיר עם המינהל וניתן לפצל את חלקותיהם, וגם כאן תינתן עדיפות למשפחות עם ילדים גדולים יותר. (המבקשת נופלת לגדר הקטגוריה האחרונה). לאחר זמן מה החליטה האגודה להמליץ למינהל להקצות את המגרשים בהרחבה השניה לאותם 11 מתיישבים שנכללו בהמלצת ועד האגודה מיום 1.11.98 (מש/4). מכאן, העתירה שלפני. 3. טענות המבקשת בתובענה עצמה מועלות ע"י המבקשת מספר קטגוריות של טענות: (א) מחוייבות המושב להיצמד לקריטריונים שנקבע בהרחבה הראשונה. (ב) פגמים בקריטריונים שאומצו ע"י המושב בהרחבה השניה: (אא) הפליה - הקריטריון שלפיו יוקצה מגרש רק למתיישב שיש לו חוזה חכירה עם המינהל נועד למנוע מהמבקשת לקבל מגרש במסגרת ההרחבה השניה. הפליה זו חמורה אף יותר לאור העובדה שבהרחבה הראשונה הומלצו מתיישבים שלא היה להם חוזה חכירה עם המינהל. (בב) חוסר סבירות ושרירות - הקריטריון שלפיו ניתן להקצות מגרש לצאצאים מתחת לגיל 18 פוגע בתכלית שלשמה אושרה תוכנית ההרחבה ונועד אף הוא לשלול מהמבקשת את הזכות לקבל מגרש בהרחבה השניה. הקצאת מגרשים לצאצאי מתיישבים שמתחת לגיל 18 פוגע בצאצאי מתיישבים אשר הגיעו לגיל 18 וזקוקים למגרש באופן מיידי, דוגמת צאצאי המבקשת. קריטריון זה אף נוגד את הוראות החלטה 959 של המינהל. ועוד, צאצאיה של המבקשת בוגרים יותר מצאצאי בעלי נחלה שהומלצו להקצאה והקריטריון שלפיו ניתנת עדיפות לצאצאים הבוגרים יותר רק בין בעלי נחלה נועד לשלול מהמבקשת את האפשרות לזכות במגרש במסגרת ההקצאה למרות החשיבות הרבה שיש לייחס לגיל הצאצאים. (ג) פגמים בתהליך קבלת הקריטריונים: (אא) רשימת הקריטריונים נוסחה על ידי ועד האגודה קודם לאסיפה הכללית של האגודה מיום 28.3.00, והיא נועדה להכשיר את החלטת הוועד מיום 1.11.98. בכך, יש משום חזרה על החלטת ועד האגודה אשר בוטלה על ידי בית המשפט בתובענה הראשונה. (בב) קיומו של ניגוד אינטרסים: חלק מחברי ועד האגודה אשר הכינו את נוסח ההחלטה קשורים בקשרי משפחה עם המועמדים להקצאת מגרשים בהרחבה השניה ולמרות שהיה עליהם להימנע מלהשתתף בקביעת הקריטריונים להקצאה, לא עשו כן. משלא פסלו עצמם והשתתפו בקביעת הקריטריונים, באופן שיש בו כדי להביא לפסילת ההחלטה מחמת ניגוד עניינים. בנוסף, טוענת המבקשת, שהקריטריון השולל את זכות ההקצאה ממתיישב שקיימת אפשרות לפצל את חלקתו נועד אף הוא לשלול מהמבקשת את זכותה להקצאת מגרש במסגרת ההרחבה השניה. עוד טוענת המבקשת, כי החלטת האגודה, לפיה חלקתה ניתנת לחלוקה אינה נכונה, שכן שטח חלקתה קטן מ - 2 דונם ועל פי החלטות המינהל לא ניתן לפצל חלקה בגודל כזה. מכל מקום, אפילו ניתן היה לפצל את חלקתה, ניצל המושב את מלוא זכותו לפיצול מגרשים על פי החלטה 737, ובפועל לא ניתן לפצל את חלקתה. (ד) המבקשת טוענת גם שהאגודה העדיפה תושבים שאינם מתגוררים במושב למעלה מ-5 שנים, בניגוד להחלטה 612 של המינהל. לטענתה משפחות גל וסלומון אינן מתגוררות במושב מזה שנים ולא היו זכאיות להקצאת מגרש בהרחבה. (ה) ובנוסף, טוענת המבקשת שהקריטריונים אשר הנחו את האגודה בהקצאת המגרשים הראשונה התקבלו בהסכמת כלל תושבי המושב. שינוי הקריטריונים במסגרת ההקצאה השניה מהווה הפרה של ההסכמה הכללית שהתקבלה במסגרת הליכי ההקצאה הראשונה. 4. טענות האגודה א. המבקשת הגישה את התובענה כשנה ו-8 חודשים לאחר שהתקבלה החלטת האסיפה הכללית של האגודה. האגודה ניהלה הליכים לאישור הקריטריונים והשקיעה משאבים בביצוע ההחלטה. לפיכך, יש לדחות את התובענה מחמת שיהוי. ב. הסעד המבוקש בתובענה אינו בר ביצוע לנוכח ביטול החלטה 737 ותנאי המעבר שנקבעו לגבי הקצאות שהחלו קודם לביטול ההחלטה. ועוד. ביטול החלטת האסיפה הכללית של האגודה לא תועיל למבקשת ותפגע במומלצים להקצאה מאחר שלא ניתן לממש את תוכנית ההקצאה על פי הוראות החלטה 737 אם מומלצי האגודה ייקבעו לאחר ה -15.11.01. ג. הקריטריונים להקצאה בשלב השני של ההרחבה במושב נקבעו ע"י האסיפה הכללית של האגודה. משכך, אין נפקות לקשריהם המשפחתיים של חברי ועד האגודה. ד. החלטת האסיפה הכללית של האגודה נתקבלה בהתאם להוראות אגף 51 י' של מינהל מקרקעי ישראל ואינה נוגדת את פסק הדין בתובענה הראשונה. ה. קביעת המומלצים בהתאם לקריטריונים שנקבעו ע"י האסיפה הכללית של האגודה נעשתה רק ביום 11.11.01, לאחר שהמבקשת הוזמנה לישיבת ועד כדי לשטוח טענותיה בטרם יקבעו המומלצים. ו. קביעת הקריטריון לפיו על מומלץ להקצאה להיות בעל חוזה חכירה, תואם את מדיניות המושב להמליץ על מועמדים שלגביהם קיים סיכויי גבוה שלא יפסלו על ידי המינהל לנוכח העובדה שזכויותיהם אל מול המינהל מוגדרות וברורות. בהרחבה הראשונה לא הקפידו על יישום קריטריון זה, משום שמספר המגרשים להרחבה עלה על מספר המועמדים וניתן היה להגמיש את הקריטריונים. ז. אין פסול בקביעת קריטריון שנועד לקדם מדיניות של האגודה והמינהל בקשר עם הסדרת זכויות המתיישבים אל מול המינהל. המבקשת ידעה על המדיניות זו והאגודה אף פנתה אל המבקשת וביקשה ממנה להסדיר את זכויותיה עם המינהל אולם המבקשת סירבה לחתום על הסכם חכירה עם המינהל. ח. קריטריון בדבר אי הגבלת גיל הצאצאים תואם את החלטה 737 של המינהל והוא סביר למועד קבלתו. העובדה שעל פי הוראות החלטה 959 של המינהל נדרש להגביל ההקצאה למועמדים בני 18 ומעלה אינה שוללת את סבירות החלטת האסיפה הכללית אשר התקבלה שלוש שנים קודם לכן. ט. הבחנה בין בעלי נחלות לבין תושבי המושב בקשר עם הקצאת מגרשים לצאצאי המתיישבים היא הבחנה סבירה ואינה סותרת את עקרון השוויון. י. הקריטריון לפיו לא ייכלל בהקצאת המגרשים השניה תושב שחלקתו ניתנת לפיצול משמר בידי המושב ותושביו את האפשרות לספק מגרשים נוספים להקצאה בעתיד. ועוד. המבקשת מתנגדת לפיצול חלקתה בעוד מתיישבים אחרים במושב הסכימו לכך. יא. שטח חלקתה של המבקשת אינו קטן מ-2 דונם. מכל מקום ההוראה האוסרת פיצול חלקה הקטנה מ-2 דונם, בוטלה עם ביטול החלטה 612 להחלטות המינהל. יב. יש להבחין בין בעלי נחלה שמעולם לא התגוררו במושב לבין כאלה אשר התגוררו במושב ועזבו מטעמי בריאות או עבודה. אין לשלול מחברי המושב, אשר עזבו את המושב מטעמי בריאות או מטעמים של עבודה, את הזכות להקצאת מגרש בהרחבה. 5. דיון והכרעה בפתח פרק זה עלי לציין ולהדגיש שמדובר במצב בו אין כל אפשרות שכל המעוניינים במגרשים בהרחבה השניה (17 במספר) יזכו למגרש. רק 11 מתוכם יזכו למגרש, ו-6 יוותרו ללא מגרש. אם היתה המבקשת מציגה לפני טבלה מדוייקת של אותן 17 משפחות מועמדות, לפי כל הקריטריונים הרלבנטיים, לדעתה, ומבהירה ומוכיחה שיש לה עדיפות, לפחות על פני 6 משפחות, ולכן עליה להיכלל ב-11 המאושרים, יתכן שהמצב היה שונה, אך המבקשת בחרה לבקר את הקריטריונים שנקבעו, מבלי להראות שהיא עדיפה על תושבים אחרים. א. עוד קודם לבחינת טענות הצדדים כמפורט לעיל, אומר כי גישת המינהל לפיה מדובר בסכסוך פנימי בין חברי מושב וכי אין לו עניין להתערב בסכסוך זה אינה מקובלת עלי. המינהל הוסמך לטפל בניהול מקרקעי ישראל ובהם המקרקעין המצויים בתחום המושב. בחינת סבירות הקריטריונים שנקבעו ע"י האסיפה הכללית של האגודה מוטלת על המינהל עוד קודם לבחינה כזו ע"י בית המשפט, שכן בגדר החובה לפעול בסבירות נכללת בחינת סבירות הקריטריונים שנקבעו על ידי האגודה. יצויין, כי חובת בחינת סבירות הקריטריונים הנקבעים על ידי האגודה וקביעת המומלצים מעוגנת אף בסעיף 6 (ג) להוראות אגף מספר 51י' של המינהל. ב. טענות האגודה בקשר עם עתירת האגודה לדחיית התובענה דנן בעילה שהסעד המבוקש לא יועיל למבקשת לאור המצב המשפטי שנוצר לאחר פסק הדין בבג"צ 244/00 עמותת שיח חדש, למען שיח דמוקרטי ואח' נ' שר התשתיות הלאומיות ואח', פ"ד נו (6) 25 (להלן: "עניין הקרקעות") נדחו על ידי כבוד השופט ד"ר עדי אזר בהחלטתו מיום 2.2.03 בבש"א 5281/02 ואין לי להוסיף על כך. ג. איני מקבלת גם את טענת השיהוי שהעלתה האגודה. החלטת האסיפה הכללית נודעה למבקשת לכל המוקדם בספטמבר 2001 והתובענה הוגשה בנובמבר אותה שנה. ועוד. איני סבורה שיש בפרסומי האגודה אודות קיום ישיבת האסיפה הכללית כדי ללמד על ידיעתה של המבקשת. המבקשת אינה חברה באגודה ואין לה זכות הצבעה. ממילא לא הייתה כל סיבה להתעניין בפרסומי האגודה לעניין כינוס האסיפה הכללית. העובדה שבאסיפות הכלליות של האגודה השתתפו נציגים של התושבים שאינם חברי אגודה אינה מהווה ראיה לידיעה אותה מייחסת האגודה למבקשת מקום שהמבקשת כפרה בטענת האגודה כאילו נציגי המתיישבים שאינם חברים באגודה מסרו לה את החלטות האסיפה הכללית. מהתנהלותה של המבקשת במהלך השנים, ניתן להסיק באופן ברור שאם היתה המבקשת יודעת על מתן החלטה בשאלת הקריטריונים - היתה ממהרת לנקוט הליכים, כפי שעשתה גם בעבר. אין לי סיבה שלא לקבל את דבריה (עמ' 7) שלפיה נודע לה על כך מפי מר סוויסה בחודש 9.01. בנסיבות אלו, איני סבורה שהיה שיהוי בהגשת התובענה ומכל מקום אין בהשתהות הקצרה של המבקשת כדי להצדיק את דחיית התובענה. אוסיף, כי אין בשיהוי כשלעצמו כדי להצדיק את דחיית התובענה במקום שמדובר בבירור טענות בדבר התנהגות פסולה, שיש לה השלכה ציבורית מעבר לסכסוך הקונקרטי הנדון, ראה, בג"צ 170/87 דוד אסולין ואח' נ' ראש עיריית קרית גת, זאב בוים ואח', פ"ד מב (1), 678. בענייננו, אפילו אם לאור החלטות בית המשפט בעניין הקרקעות שוללות הקצאה עתידית של קרקעות באופן שנקבע בהחלטה 737 להחלטות המינהל, קיים צורך לבחון את אופן קבלת ההחלטות על ידי האגודה והמינהל לאור השפעתן על זכויות המתיישבים במקרקעין של המושב. ד. השאלה העיקרית העומדת להכרעה בתובענה דנן, היא, האם יש בקריטריונים שגובשו ע"י המושב פסול המצדיק את ביטול הקריטריונים או חלקם. בבג"צ 528/88 אליעזר אביטן נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', פד"י מג (4) 297 בע' נקבע: "מהאמור לעיל עולה, וכזו היא פסיקתו העקבית של בית משפט זה, שכדי לבסס טענת הפליה בלתי מוצדקת, העשויה לשמש יסוד להתערבותו של בית משפט זה, אין די להצביע על יחס שונה, אלא גם יש צורך להראות, שהיחס השונה ניתן למי ששווים במאפייניהם הרלוואנטיים, ומתוך שיקולים פסולים." בענייננו, נדרש לבחון האם ההבחנה שהבחינה האסיפה הכללית של האגודה בין בעלי הנחלות לבין מתיישבים בעלי משק עזר, היא עניינית ככל שמדובר בהחלטה 612 ולאחר ביטולה בהחלטה 737 שמכוחן אושרה הקצאת המגרשים בהרחבה השניה של המושג. יצוין כי בינתיים בוטלה החלטה 737, ראה עניין הקרקעות, אולם ככל שמדובר בתובענה דנן, אין לכך נפקות. ברע"א 10639/02 כפר חיטים מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' נ' שי ביין ואח', פ"ד נז (2) 943 (להלן: עניין כפר חיטים") בעמ' 947 נקבע: "... ואולם ההבחנה בין בנים של חברי המושב לבין המשיבים, בייחוד בנסיבות המקרה שבפנינו, היא הבחנה מותרת, שכן הבנים הממשיכים מתחייבים להיות חברי המושב, אשר הם אלו הנושאים בנטל חובות האגודה השיתופית, ורצונו של המושב לשמור על קיומו והמשכיותו ועל מספר חבריו, אשר בא לידי ביטוי במתן תנאים מועדפים לרכישת מגרשים בידי בנים ממשיכים, הינו רצון לגיטימי." כמו כן, יש לבחון אם ההבחנה בין בעלי חוזה חכירה לבין כאלה שאינם בעלי חוזה חכירה - הינה סבירה, וכך גם ההבחנה בעניין גיל הצאצאים. ה. אבחן, אם כך, את הקריטריונים שנקבעו על ידי האסיפה הכללית של האגודה, אחד לאחד. (א) בעלי נחלות שלא קיבלו מגרש בהרחבה הראשונה ובעלי חוזה חכירה ישיר עם המינהל הקריטריון הראשון שנקבע על ידי האגודה שלפיו, תינתן העדפה לבעלי נחלות שלא קיבלו מגרש בהרחבה הראשונה, הוא קריטריון לגיטימי מאחר שיש בו כדי להבטיח את המשכיות קיומה של האגודה. המבקשת ידעה על מדיניות המינהל והאגודה לקדם התקשרות ישירה בין המתיישבים למינהל בדרך של חכירה ישירה. המבקשת בחרה שלא לפעול על פי מדיניות זו משיקוליה היא, למרות פניות האגודה בעניין. בנסיבות אלו, אין לפסול קריטריון שנועד לקדם מדיניות זו. ועוד. העובדה שבהרחבה הראשונה נכללו מתיישבים אשר לא היה להם הסכם חכירה ישיר עם המינהל, וזאת מהטעם שבהרחבה היו יותר מגרשים ממועמדים שעמדו בקריטריונים שקבעה החלטה 612 והמושב החליט להרחיב המעגל, אינה פוגמת בסבירות הקריטריון היוצר העדפה למתיישבים שלהם חוזה חכירה ישיר עם המינהל בהרחבה השניה, שכאמור כללה כמות מגרשים קטנה ממספר המועמדים. המבקשת אינה כופרת בכך שידעה שהיא היתה יכולה להתקשר עם המינהל בחוזה חכירה ישיר, אך טוענת (עמ' 19 לסיכומי בא-כוחה) שזו היתה זכות ולא חובה, ואין בכך כדי לשנות דבר לגבי זכויות התושבים בתוך האגודה. אין לקבל טענה זו. משהיה ברור שמספר המגרשים המוקצים קטן ממספר המועמדים, ניתן היה להציב קריטריון זה כקריטריון - מה עוד שבידי המבקשת היה להגיע למצב בו עומדת היא בקריטריון זה. איני מקבלת את טענת המבקשת שלפיה היה על האגודה להתמיד ולהשאיר את הקריטריונים שנקבעו בהרחבה הראשונה גם להרחבה השניה. ראשית, האגודה רשאית הייתה לשנות את הקריטריונים כל עוד שינוי כזה נדרש מבחינה עניינית בהרחבה השניה. כאמור, אין חולק שמספר המגרשים שעמדו להקצאה בהרחבה השניה היה קטן ממספר המועמדים להקצאה ונדרש היה לקבוע סדר עדיפות בין המועמדים. שנית, העובדה שהקריטריונים שנקבעו בהרחבה הראשונה היו יוצרים אפשרות שבעלי הנחלות לא יזכו בהקצאה במסגרת ההרחבה השניה, מצדיקה שינוי הקריטריונים באשר שינוי כזה הוא לגיטימי כפי שנקבע בעניין כפר חיטים. איני מקבלת גם את טענת המבקשת כאילו הובטח לה על ידי האגודה שהקריטריונים שנקבעו בהרחבה הראשונה יהיו תקפים גם בהקצאה עתידית. ראשית, מלבד אמירה סתמית (סעיף 5.6 לתצהיר המבקשת) לא צירפה המבקשת כל ראיה להוכחת טענתה. שנית, ההבטחה אותה טוענת המבקשת שקיבלה מהאגודה צריכה הייתה להתקבל באופן בה התקבלו הקריטריונים נשוא תובענה זו. קרי, על ידי האסיפה הכללית של האגודה. משלא נטען על ידי המבקשת שנתקבלה החלטה של האסיפה הכללית של האגודה בעניין זה אין אלא להסיק שלא הייתה כל התחייבות שכזו מצד האגודה. העובדה שבין חברי הוועד מצויים בני משפחה של חלק מהמועמדים להקצאה, אינה מעלה או מורידה במקרה דנן, שכן, בניגוד למתואר בת.א (ב"ש) 3090/97, 3111/98 נסימי נ' הודיה מושב עובדים, כאן הועלה הנושא לדיון במסגרת האסיפה הכללית בה נכחו 24 חברים מתוך 57 חברי אגודה ולא במסגרת ועד האגודה בלבד. ההחלטה שהתקבלה היא פרי הסכמה של האסיפה הכללית. יש להוסיף ולציין עוד שבהחלטה 612 צויינה מפורשות העובדה שבן מקום כולל אדם בעל זכות חכירה. אין למעשה מחלוקת שהוועד הוא אשר הכין את הקריטריונים שנתקבלו על ידי האסיפה הכללית, אך אין בכך כדי לשנות שהרי אין ספק שהאסיפה הכללית מיום 28.3.00 היא אשר קיבלה את ההחלטה בדבר הקריטריונים להקצאה, והרי מובן מאליו שמישהו חייב להכין את הקריטריונים טרם הגשתם לדיון באסיפה הכללית, ואין מי שכשיר לעשות כן - יותר מהוועד. הוכח גם שהעובדה שחברי הוועד הם בני משפחה של חלק מהמועמדים, לא בהכרח סייעה למועמדים. יוסף ויהודית צ'פאני, קרובי משפחה של גדעון צ'פאני, פנו אף הם לבית המשפט מאחר שלא קיבלו מגרש בהרחבה השניה. וגם בן אחותו של יו"ר הוועד, גבי ביטון, לא קיבל מגרש. (ב) הקריטריון בעניין גיל הצאצאים לעניין זה טוענת המבקשת שיש להעדיף את הקריטריון בעניין גיל הצאצאים על-פני קריטריונים אחרים. דהיינו, שאין לחלק את המועדים לחלוקה קודמת (בעלי נחלות, חוזי חכירה ואפשרויות חכירה) אלא - קודם לחלק לפי גילאים - ואחר-כך, בין הצאצאים הבוגרים יותר לערוך חלוקת משנה. מבחינה היסטורית, קבעה החלטה 612 איסור להקצאת מגרש לקטינים, ואיסור זה בוטל בהחלטה 737. דהיינו, בעת ההרחבה השניה, לא היתה כל מניעה להקצות מגרשים גם לצאצאים שטרם הגיעו לגיל 18. איני מקבלת טענה זו של המבקשת. ראשית, כפי שנקבע בעניין כפר חיטים רשאית האגודה לקבוע קריטריונים שיש בהם כדי להבטיח את המשך קיומה. לעניין זה, יש חשיבות, מבחינת האגודה, שצאצא של חבר אגודה יוכל להשתתף בהקצאת מגרשים בתחומי המושב כדי להבטיח את המשכיות קיומה של האגודה. גם באמור בהחלטה 959 מיום 4.2.03, שהתקבלה כ-3 שנים לאחר האירועים נשוא התובענה, אין כדי לשנות ממסקנתי דלעיל, הן מהטעם שמדובר בהחלטה מאוחרת למועד קבלת ההחלטה נשוא התובענה דנן, והן מהטעם שאין בהחלטה זו, כשלעצמה, כדי לשלול סבירותה של החלטה אחרת בעניין גיל המומלצים. החלטה זו קובעת כי "ככלל יהיה גיל המועמד 18 שנים ומעלה" ממילא,לא נשללת האפשרות שגיל המועמד יהיה מתחת לגיל 18 מקום שקיימת הצדקה עניינית לכך. אוסיף, כי בעניין כפר חיטים קבע בית המשפט כי המשיבים דשם לא הוכיחו את זכותם להשתתף בהקצאת המגרשים המועדפים. עוד הוסיף בית המשפט כי לנוכח גילם של המשיבים (מתחת לגיל 18) עתירתם נראית תיאורטית. אין בסיפא שלעיל כדי ללמד על סבירות ההחלטה בעניין גיל המועמדים להקצאה. (ג) הקריטריונים בעניין אפשרות החלוקה של החלקה לטענת המבקשת, הקריטריון שלפיו העדיפה האגודה מתיישבים אשר נחלתם אינה ניתנת לפיצול על פני מתיישבים אשר חלקתם ניתנת לפיצול, אינו שוויוני. איני מקבלת טענה זו. הקצאת המגרשים להרחבה תלויה באישור המוסדות המתכננים והמינהל. מקום שהאגודה הגיעה למסקנה כי תיתכן אפשרות שלא יוקצו מגרשים נוספים לצורך הרחבה במושב, רשאית הייתה לכלול שיקול ולפיו יש להעדיף מתיישב שאינו יכול לפצל את חלקתו. בקביעת קריטריון כזה יש משום פתרון סביר המאפשר לכלל התושבים לבנות יחידת מגורים נוספת לצאצאים הממשיכים. אכן, יש בכך משום פגיעה מסוימת במתיישבים שיידרשו לפצל את חלקתם ולגרוע משטחם את השטח שיוקצה לבית מגורים, ואולי אף תהיה פגיעה כלפי אלה שבנו את ביתם בחלק שמאפשר עדיין פיצול לעומת אלה שבנו במיקום שאינו מאפשר פיצול. אולם אפשרות זו עדיפה על פני אפשרות שיוותרו תושבים שלא יזכו כלל לאפשרות בניית בית נוסף. המינהל לא כפר בטענות המושב שלפיה ניתן יהיה בעתיד לפצל את חלקתה של המבקשת. לפיכך, איני סבורה שיש ממש בטענות המבקשת כאילו חלקתה לא ניתנת לפיצול. איני סבורה שיש בפסק הדין בע"א 8223/99 ניר ואח' נ' עזריאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נו (3) 742, כדי לשנות ממסקנתי דלעיל, שכן שם נדונה טענת המושב שלפיה אם ישתתפו בהגרלה בעלי הנחלות אשר הוקצו להם מגרשים נוספים מחוץ לנחלה, עלול להיווצר חוסר שוויון בעתיד אם יאשרו להם לפצל את הנחלה ולבנות בית מגורים נוסף גם בשטח הנחלה. בית המשפט לא קיבל טענה זו לנוכח העובדה שבמועד ההגרלה עדיין לא אושרו הפיצול ולא היה ידוע אם יאושר. מכל מקום, סבר בית המשפט, שאם בעתיד אכן יפוצלו הנחלות של בעלי המגרשים הנוספים, יוכל המושב לתבוע תשלומי איזון. כפי שפורט לעיל, הנסיבות בענייננו שונות, האגודה הייתה צריכה למצוא פתרון לעניין החסר במגרשים להרחבה והפתרון שנמצא בדמות הקריטריון לפיו יועדף מתיישב שמגרשו אינו ניתן לפיצול, על פני מתיישב שמגרשו ניתן לפיצול טומן בחובו אפשרות שבסופו של דבר ייהנה כל אחד מהמתיישבים מהקצאת מגרש נוסף למגורים. לטענת המבקשת, היה על האגודה לקבוע קריטריון לפיו מתיישב שעקר מהמושב אינו זכאי להקצאת מגרש. אכן, ייתכן שראוי היה לכלול קריטריון כזה במקום שבו נמצאו מתיישבים שעקרו מהמושב, אולם נראה לי כי לא זה המצב בענייננו. בבג"צ 6627/98 ישראל נוימן ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות ואח', תק-על 2000 (4) 132, נקבע כי החלטת הוועד על פקיעת חברות, היא החלטה קונסטיטוטיבית ואין חברותו של חבר פוקעת מאליה שעה שעוקר הוא מהמושב. משלא טענה המבקשת וממילא לא הוכח כי התנהל הליך להפסקת חברותם של משיבים 4 ו-8 באגודה לא הייתה נחיצות לכלול קריטריון שכזה במסגרת הקריטריונים להקצאת מגרשים בהרחבה השניה. שכן, אפילו היה נקבע קריטריון כזה, לא היו משיבים 4 ו - 8 באים בגדרו. 6. לפני סיום: לאורך כל טיעוני ב"כ המבקשת שזורה הטענה שלפיה המושב הפר את פסק-דינו של בית משפט זה בתובענה הראשונה. ובמה דברים אמורים? בפסק הדין בתובענה הקודמת נאמר כדלקמן: "לאור הוראת האגף, מסכימים הכל כי החלטת הוועד בטלה ומבוטלת. לא ניתן לחזור אל אותה החלטה על דרך האישרור או בכל דרך אחרת". טוען ב"כ המבקשת, כאמור, שבכך שהתוצאה היא שהקריטריונים העכשוויים מקנים את המגרשים לאותם 11 אנשים, יש משום הפרה של פסק-הדין בתובענה הראשונה, אך טענה זו דינה להדחות, ואסביר: פסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת שטרנברג-אליעז ניתן בהסכמה, כתוצאה מהוראת אגף 51י שיצאה בעקבות פסק-דין בארותיים. אין בו כדי לקבוע ממצאים ואין בו כדי להוות השתק פלוגתא או השתק עילה. העובדה שהתוצאה אליה הגיע המשיב - היא אותה תוצאה - כשלעצמה - אינה פוסלת את הקריטריונים שנקבעו. 7. מכל האמור לעיל, איני רואה מקום להתערב בהחלטת האסיפה הכללית של האגודה מיום 28.3.00. התובענה נדחית, אך בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. מושבים נחלות ומשקיםקרקעותהקצאת מגרשיםהקצאת קרקעות