1. זוהי בקשה לסילוקה על הסף של עתירה מנהלית שהוגשה על ידי העותרים, בעלי משקים במושב אביבים, כנגד המועצה האזורית מרום הגליל העליון, העומד בראשה, מר עמית סופר, ומי שעמד בראש המועצה בעבר, מר אהרון מעתוק, וכן כנגד ועד מושב אביבים ויו"ר הועד, בעניין הקצאתם של בתי מגורים מס' 53 ו- 139 (להלן: "בתי המגורים"), למשיבים 7,8. משיב מס' 9 היא מי שלפי הנטען מחזיק בפועל, יחד עם משיב 7 בבתי המגורים. לעתירה צורף כמשיב גם רשם האגודות השיתופיות (משיב מס' 6). 2. הבקשה לסילוק העתירה על הסף שהוגשה על ידי משיבים 1, 2 נסמכת על מס' נימוקים: היותה של העתירה כללית ובגדר ניסיון ל"דיג". אי מיצוי הליכים. העדר סמכות עניינית ולחלופין - קיומו של סעד חלופי. התיישנות. איחור בהגשת העתירה ולחלופין, שיהוי קיצוני. העדר עילה. חוסר ניקיון כפיים והסתרת פרטים מהותיים. 3. עילת העתירה בקצרה הינה כדלקמן: טענתם העיקרית של העותרים הינה כי הקצאת הבתים למשיבים 7-9 הינה בבחינת הקצאתם של מקרקעי ציבור לאנשים פרטיים, נעשתה ממניעים זרים ופסולים, וכן תוך פגיעה בכללי הצדק טבעי, מנהל תקין ועקרון השוויון והיא מנוגדת לנוהל משרד הפנים, בדבר הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית. 4. לפי הנטען בעתירה, הוקצו הבתים למשיבים 7 ו- 8 (לפי המבוא לעתירה) או 8 ו- 9 (לפי סעיפים 7, 8 ו- 9 לנימוקי העתירה), ע"י משיב מס' 3 בעת שכיהן כראש המועצה, משיקולים זרים וללא היוועצות כדין. הבתים מוחזקים בפועל על ידי משיבים 7 ו- 9, בעוד משיב מס' 8, לפי הנטען, כלל איננו מתגורר ביישוב אביבים, כבר משנת 2004. לפי מיטב ידיעתם של העותרים, כך לפי העתירה, הזכויות במקרקעין עליהם הוקמו בתי המגורים הינן של משיב מס' 4, מושב אביבים, ונבנו במימון המועצה האזורית, אשר נושאת עד היום בתשלום המשכנתא בגין בנייתם. לפי הנטען, המשיבים 1 - 6 אינם פועלים להשבת החזקה בבתים ולא לביטול חברות משיב מס' 8 באגודה. 5. העותרים לא פירטו בעתירתם מהו המועד בו הוקצו בתי המגורים למשיבים, אולם בסעיף 27 לעתירה ציינו כי עוד בשנת 1998 קבלו בפני המשיבים 1 - 5 על התנהלות זו והצביעו על חוסר החוקיות של ההחלטות שנתקבלו ביחס לבתים. 6. יש לציין כי המשיבים 4 - 9 הגישו תגובה מקדמית לעתירה על פי החלטה שניתנה. המשיב מס' 3, מר אהרון מעתוק, לא הגיש עד כה תגובה לעתירה. 7. מתוך התגובות שהוגשו ניתן ללמוד כי טענת המשיבים היא שהקצאת הבתים נעשתה עוד בשנים 94 - 95, בעת כהונתו של משיב מס' 3, כראש המועצה האזורית. אי מיצוי ההליכים 8. המשיבים 1 - 2 טוענים כי העותרים מעולם לא פנו אל המועצה בטענה כי איננה בעלת הזכויות בבתים ולכן לא הייתה רשאית להקצותם או כי לא הקצתה את הבתים בהתאם לנוהל הקצאת מקרקעין ללא תמורה, בעוד היו חייבים להקדים פניה כזו להגשת העתירה. מנספחי העתירה, מכתבי העותרים אל יו"ר המועצה האזורית, אל האגודה השיתופית ויו"ר הועד, מעידים על כך שלכל הפחות, מאז 9/08 פנו העותרים אל המשיבים, לרבות משיבה מס' 1, בטענות באשר לחוקיות הקצאת הבתים. 10. לפי הנטען בעתירה, פניות אלה לא נענו עניינית על ידי המשיבים, על כל פנים, די בכך בכדי לדחות את הטענה לאי מיצוי ההליכים בשל העדר פניה מוקדמת למשיבה מס' 1. העדר סמכות עניינית וקיומו של סעד חלופי 11. לטענת המשיבים 1,2 הסעד המבוקש כנגד המועצה הוא להצהיר שאין למועצה זכות בבתים, כאשר עטיפת העתירה במעטפת של "מעשה", כביכול, של הקצאת הבתים, איננה מעלה או משנה את מהותה. לפי טענה זו, אם מעוניינים העותרים בקבלת סעד, לפיו המועצה איננה בעלת הזכויות בבתים, ההליך הנכון הוא פניה לבית המשפט המחוזי בדרך של המרצת פתיחה ולא בעתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים. 12. לגופו של עניין, נטען כי המועצה איננה יכולה ליתן עמדתה בשאלה האם הוקצו על ידה הבתים, אם לאו, כמו גם בשאלה מה זכויותיה בבתים, נוכח העובדה שמאז ההקצאה חלפו שנים רבות (ביחס לאחד הבתים מדובר בכ- 30 שנה), וכן בשל העדר פרוטוקולים באגודה ואי מציאתם של מסמכים רלוונטיים במועצה. 13. העותרים מבקשים בתגובתם לדחות את הטענה בנוגע להעדר סמכות עניינית, בהפנותם להוראות סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: "החוק"), ולגופים והעניינים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק. העותרים מפנים גם להחלטתו של כב' הנשיא, דוד חשין, בבש"א (נצ') 29/10 עיריית בית שאן נ' התנועה למען איכות השלטון בישראל, ע"ר, שם נאמר: "גדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים קבועים באופן פרטני בתוספת הראשונה. מדובר ב"רשימה סגורה" אשר אין להוסיף עליה, אך גם אין לגרוע ממנה. מעיון בתוספת הראשונה עולה, כי הפרטים בה נחלקים לשני סוגים: הסוג האחד עניינו נושאים ספציפיים שהמחוקק קבע כי יידונו בבית המשפט לעניינים מינהליים, כגון סעיף 4(ב) לתוספת, הדן בענייני כשירות ופסלות לכהונה במועצה הדתית, וכן סעיף 7, סעיף 10 וסעיפים אחרים לפיהם מהות הסכסוך היא הקובעת את הסמכות. הסוג השני עניינו סכסוכים הנוגעים להחלטה (לרבות מעשה או מחדל) של גוף מסויים המנוי בתוספת, יהא נושא ההחלטה אשר יהא, כאשר זהות הגוף המחליט היא הקובעת את הסמכות. כזה הוא סעיף 8(א) לתוספת ("החלטה של רשות מקומית"), שקריאתו ביחד עם סעיף 2 לחוק אינה מותירה ספק כי הסמכות לדון בעתירה מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים באשר מדובר בהחלטה של רשות מקומית". (בסעיף 3 להחלטה). 14. בענייננו מכוונת העתירה כנגד התנהלות המשיבים, החלטתם או הימנעותם מלפעול. המשיבים אינם טוענים כי החוק איננו חל על החלטות שנתקבלו על ידם בנימוק שהתוספת הראשונה איננה חלה, אלא לדידם, נושא העתירה צריך להתברר בהליך אזרחי ולא כעניין מינהלי. לא ניתן לקבל עמדה זו. טענתם העיקרית של העותרים הינה, כי הבתים, הוקמו על ידי המועצה האזורית, על קרקע המוחזקת/שייכת לאגודה, ומשכך, טרונייתם מכוונת כנגד גופים אלו, הן בשל הליך ההקצאה, שלטענתם התנהל שלא כדין, והן בשל הימנעות הגופים הללו מתיקון המעוות, במהלך השנים שחלפו מאז ההקצאה. נימוקי העתירה כנגד סבירות, תקינות וחוקיות פעולתם של המשיבים, מצויים בתחום סמכותו של בית משפט זה, והמחלוקת איננה קניינית, כפי שניתן להתרשם מטיעוני המשיבים. התיישנות ושיהוי 15. לטענת המשיבים, מוחזקים הבתים נשוא העתירה ע"י המשיבים 9-7 עוד משנות ה- 90, ולגבי אחד מהם, יתכן אף שהחל משנות ה- 80. העותרים לא גילו כי העותרים 1 ו- 2 שימשו בשנות ה- 90 כמזכירי האגודה, הייתה להם נגישות לכל המידע, וכל העובדות הרלוונטיות ידועות להם כבר שנים, גם מתוך כך שמדובר בישוב קטן. לעניין חלוף הזמן ישנה משמעות רבה, לפי טענת המשיבים, שכן, בידי האגודה אין פרוטוקולים משנים שקדמו לשנת 2000, ולא ניתן למצוא החלטות האגודה בשנים הרלוונטיות. כמו כן קיים קושי להתמודד עם טענות לגבי בניית הבתים, שכן אלו נבנו לכל המוקדם בשנות ה- 70 ואין בידי המשיבה נתונים לגבי זהות הגוף שבנה אותם או אופן מימון הבניה. עוד טוענים המשיבים כי העתירה הוגשה באיחור, בשים לב להוראת תקנה 3 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000, הקובעת כי עתירה יש להגיש בתוך 45 יום משנודע לעותר על ההחלטה. לאור האמור, נטען כי העתירה הוגשה באיחור קיצוני ובשיהוי קיצוני. 16. בתגובה, טוענים העותרים כי הנטל המוטל על המבקש סילוק עתירה מחמת שיהוי, הוא כבד והמשיבים אינם עומדים בנטל זה. העותרים מפנים לפסקי דין שניתנו בבג"צ 170/87 אסולין נ' ראש עיריית קרית גת (פ"ד מ"ב (1) 678, בעמ' 694) ועת"מ (ת"א) 1491/06, לאה ברוך ואח' נ' ממ"י, ולהלכה לפיה כשמדובר בהחלטה ובפעולה שהן בלתי חוקיות בעליל, קיים אינטרס ציבורי, שיש לשקול אותו על כף המאזניים, שהוא האינטרס שבשמירה על שלטון החוק. לענייננו, טוענים העותרים כי לפי גישת המשיבים היה עליהם להגיש את העתירה כאשר נודע להם שאין בכוונת המשיבים להיעתר לפניותיהם ולפעול כנגד המשיבים 7-9, אולם לא ברור כיצד ומתי יכלו העותרים להבין זאת? לעמדת העותרים, עסקינן בפגיעה חמורה בשלטון החוק והנצחת עוול נוראי לדורות. על כן, באיזון הכולל, לגישתם, דין טענת השיהוי להידחות. 17. בהתאם להלכה, על בית המשפט, בהכריעו בטענת-שיהוי, לקחת בחשבון שלושה שיקולים: "שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי ומידת הפגיעה בעקרון שלטון החוק. בחינת השיהוי הסובייקטיבי מתמקדת בהתנהגות העותר בפועל. השאלה שנשאלת בהקשר זה היא האם התנהגותו עולה כדי ויתור משתמע על זכותו לפנות לערכאות. לעומתה, מתמקדת בחינתו של יסוד השיהוי האובייקטיבי במידת הפגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים הנוגעים בדבר, וכן בשינוי שחל במצב בשטח. במקרה ששני יסודות השיהוי התקיימו, יש להעמיד כנגדם את מידת הפגיעה הנטענת בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי מצד הרשות, ולערוך איזון בין השיקולים השונים ( בג"ץ 8119/10 משה פרידמן נ' שר הפנים). 18. בכל הנוגע לשיקול הפגיעה האפשרית בשלטון החוק והאיזון בין האינטרסים נקבע בבג"צ 170/87 דוד אסולין נ' ראש עירית קרית גת, זאב בוים, (פ"ד מב(1) 678, 694 -695 ) כדלקמן: "האינטרס של העותר בביטול הפעולה, האינטרס של המשיב בקיומה והאינטרס של הציבור בשלטון החוק. על בית המשפט לאזן בין אינטרסים אלה, תוך מתן משקל ראוי לכל אחד מהם. מטבע הדברים, שאיזון זה מותנה מענין לעניין. יש לקוות כי במשך הזמן יהא ניתן לקבוע אמות מידה עקרוניות לאיזון זה. עם זאת, יש לציין כבר עתה, כי האינטרס בדבר שלטון החוק אינו גובר תמיד על שאר האינטרסים. הוא מהווה אחד הגורמים שיש לקחתם בחשבון. בהקשר זה ניתן יהא להתחשב, מבחינת האינטרס של שלטון החוק, בסוג הפגיעה הנטענת בשלטון החוק. לא הרי הפרה שהיא מיוחדת לעותר, כהרי הפרה המשתרעת על ציבור רחב; לא הרי הפרה הנעשית בתום לב כהרי הפרה הנעשית שלא בתום לב; לא הרי הפרה שתוצאותיה חד פעמיות כהרי הפרה שתוצאותיה נמשכות; לא הרי הפרה שתוצאתה בטלות מוחלטת, כהרי הפרה שתוצאותיה בטלות יחסית או נפסדות; לא הרי הפרה שניתן לקבעה בלא הזדקקות למסמכים ותעודות אשר יכל ואבדו בשל עבור הזמן, כהרי הפרה המחייבת בחינה כאמור. הבחנות אלה ורבות אחרות יילקחו בחשבון, ויאוזנו על ידי האינטרסים האחרים הנאבקים על הבכורה". 19. במקרה זה, לכאורה, השתהו העותרים בהגשת העתירה, שיהוי ניכר, כאשר גם לפי טענתם, פנו עוד בשנת 1998 למשיבים 1-5 כדי לבדוק את חוקיות ההחלטה בדבר הקצאת הבתים. החל משנת 2008 החלה התכתבות עם המשיבים, וכשאלו לא הגיבו לפניות החוזרות ונשנות (לפי הנטען בעתירה), פנו העותרים למשיב מס' 6, רשם האגודות, ולאחר חלופת מכתבים עם רשם האגודות ופנייתו של האחרון לאגודה, נתקבלה תגובתו של משיב מס' 4 (ביום 22/4/09), בה הוא מודיע לרשם האגודות כי מבדיקה שערך הוברר לו כי מדובר בכ- 6 בתים, שנבנו ע"י המועצה האזורית ובמימונה, עוד בשנות ה- 70, במטרה לשכן בהם מורות חיילות, חילות וחיילים הבאים לאבטח באביבים, אך לאחר שלא היה צורך עוד בבתים אלו למטרה שלשמה הוקמו - נמסרו הבתים לתושבי אביבים לצורכי מגורים. מזכיר המושב מסכם את מכתבו במילים "כל הפעולה המתוארת לעיל, נעשתה על ידי המועצה האזורית ואין זה מן הנמנע שהדבר נעשה בחוסר סמכות וחוקיות, כי הרי הקרקע שעליה נבנו הבתים היא בבעלות האגודה אביבים" (נספח 12 לעתירה). 20. לאחר שנתקבל מכתב זה פנו העותרים שוב לרשם האגודות השיתופיות בצפייה כי ינקטו צעדים להסדרת החזקה בבתים, בעקבות האמור במכתב. רשם האגודות השיתופיות פנה בדרישה וחקירה למושב וביום 15.9.09 נענה ע"י מזכיר המושב כי אם המועצה האזורית תעביר את האחריות על הבתים לאגודה, אזי תשקול האגודה את צעדיה לגבי המשך ההתקשרות ואופייה, מול התושבים המתגוררים בבתים. 21. לפי הנטען בעתירה, לאחר מכתב זה, נעשו ניסיונות מצד העותרים לגרום לרשם האגודות להמשיך ולהתערב לשם קידום הנושא, אולם הוא בחר שלא להמשיך ולחקור בנושא. 22. העתירה הוגשה ביום 19.9.10, כשנה לאחר המכתב האחרון וככל הנראה, לאחר שהבינו העותרים כי אין בכוונת רשם האגודות להמשיך ולטפל בנושא. למרות האמור, מתוך התנהלותם של העותרים ניתן ללמוד כי לא זנחו את הטענה, אלא ניסו להביא לפתרונה בדרכים אחרות, שלא באמצעות פניה לבית המשפט, תוך תקווה כי הרשם יפעיל סמכויותיו בנושא ויסייע בפתרונו. 23. מן הפן האובייקטיבי - לא נפגע אינטרס ההסתמכות של המשיבים 1, 2 כתוצאה מן השיהוי בהגשת העתירה. לכל היותר נטען על ידי המשיבים, כי לחלוף הזמן ישנה השלכה ראיתית על יכולת המשיבים להשיב לעתירה. טענה זו, ככל שתמצא נכונה במהלך הדיון בעתירה, יכול ותהא לה השלכה בסופו של יום על פסק הדין שינתן, אבל איננה מצדיקה דחיית העתירה על הסף, בטרם הגישו המשיבים תשובתם לעתירה ובטרם נתקבלה תשובה עניינית מטעם המשיבים 3, ו- 4 לעתירה. 24. אף בהנחה כי הוכח שיהוי בהיבטים הסובייקטיבי והאובייקטיבי, עדיין באיזון בין האינטרסים הרלוונטיים, לא יהא זה נכון להורות על סילוק העתירה על הסף, בהתחשב במהות הטענה לאי חוקיות ההקצאה, הנמשכת מזה שנים רבות, ללא נקיטת פעולה מצד המשיבים, אף שלפחות משיב מס' 4 כבר הביע בכתב, ספק באשר לחוקיותו של ההסדר, ושעה שהותרת המצב על כנו, אם נכונות טענות העותרים, משמעה הנצחת המצב הלא חוקי. 25. כאמור, הטרוניה העיקרית כנגד המשיבים הינה לגבי אי הסדרת נושא החזקה בבתים, מדובר לכאורה במחדל מתמשך הבא לידי ביטוי באי נקיטת כל פעולה שמטרתה להביא להסדרת החזקה, לפיכך, אף שהעותרים מודעים להקצאה (גם אם לא לכל פרטיה), כבר שנים, הרי טענתם להעדר כל פעולה מצד המשיבים מתייחסת להתנהלותם הנמשכת של המשיבים ולא להחלטת ההקצאה או החלטה ספציפית אחרת שניתנה במועד מסוים בו ניתן לנקוב. (בדומה לאי נקיטת פעולה על פי סמכות נתונה, להפסקת פעולתו של עסק הפועל ללא רישיון. ראה - עת"מ (חיפה) 1406/03 צרפתי ואח' נ. ראש המועצה המקומית מעליא ואח'). 26. לאור האמור, לא ראיתי לנכון להורות על סילוק העתירה על הסף מחמת שיהוי או איחור בהגשתה. העדר עילה 27. טוענים המשיבים כי יש להורות לסילוק העתירה על הסף מחמת העדר עילה, בשל כך שבנוהל הקצאת קרקע ללא תמורה או בתמורה סמלית, בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים, היו מס' תיקונים, לרבות תיקון הקובע כי הנוהל איננו חל רטרואקטיבית על הקצאות בנסיבות המפורטות בתיקון. 28. גם טענה זו דינה להדחות. ראשית, עילת העתירה איננה מתמצה בטיעון זה ושנית, בטרם הוגשה תשובה לעתירה, לא ניתן לברר ולקבוע האם התיקון הנ"ל רלוונטי להקצאה הנדונה כאן. חוסר ניקיון כפיים והסתרת עובדות מהותיות 29. לטענת המשיבים הסתירו העותרים מבית המשפט את קיומו של סכסוך ביניהם לבין משפחות המשיבים 9-7, סכסוך העומד ברקע להגשת העירה, ואשר במסגרתו התנהלו הליכים משפטיים קודמים ביניהם. 30. עוד נטען, כי בפני בית המשפט הוצג מצג מטעה, לפיו, כביכול, נודע לעותרים רק בשנת 2008 כי הבתים נבנו מלכתחילה לשם מגורי מורות חיילות, בעוד משפחת העותרים הינה משפחה דומיננטית במושב אביבים, במהלך השנים שימשו בני המשפחה כמזכירי האגודה וחברי ועד ההנהלה של האגודה, וממילא, מטרת הבניה של הבתים ידועה לכל. העותרים, לפי הנטען, הטעו את בית המשפט בכל הנוגע לחוזר המנכ"ל וכן לא גילו כי קיימים עוד בתי מגורים במושב, המוחזקים על ידי התושבים, במצב דומה לזה של המשיבים 9-7. הגשת העתירה רק כנגד בתיהם של משיבים 7-9 נובעת מכך שלעותרים אין עניין אמיתי בהסדרת נושא הקצאת הבתים, אלא בסכסוך עם משיבים אלו. 31. העותרים דוחים טענות אלו וטוענים כי העובדה שמתנהל מאבק בינם ובין המשיבים, אין בו כדי לרפא את אי חוקיותה של ההקצאה. טענות עובדתיות אחרות, שלא נתמכו בתצהיר, יש לטענת העותרים לדחות, רק משום כך. 32. קיומו של סכסוך אחר בין הצדדים לעתירה איננו בהכרח רלוונטי לדיון בה. העותרים לא פרטו קיומו של הסכסוך אך הפנו להליכים משפטיים המתנהלים בבית משפט השלום בצפת, בהם עלתה, ככל הנראה אגב אורחא, שאלת חוקיות ההקצאה. על כל פנים, אין באי פירוט הסכסוך בכללותו, כדי להצדיק דחיית העתירה על הסף. 33. יתר הטענות העובדתיות שהועלו על ידי המשיבים, שנויות במחלוקת, ואינן נתמכות בתצהיר. די באמור, בכדי להביא לדחייתן, ככל שהן מכוונות לסילוק על הסף של העתירה. סיכום 34. סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה. המשיבים 1, 2 ישלמו לעותרים הוצאות הדיון בבקשה בסך 5,500 ₪, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 35. המשיבים יגישו כתב תשובה לעתירה בתוך 21 יום מקבלת החלטה זו. למען הסר ספק - הוראה זו מכוונת גם כלפי המשיבים אשר הגישו תגובתם לעתירה על פי החלטה קודמת. 36. העותרים ישקלו טענות משיב מס' 6, כמפורט בתשובתו ויודיעו בתוך 7 ימים מדוע לא תמחק העתירה, ככל שהיא מכוונת כלפיו, מן הנימוקים שפורטו בתגובתו. 37. התיק יובא לעיוני ביום 21.2.11. הדיון בעתירה יערך ביום 4.4.11 בשעה 12:30. 38.ללא תמורההקצאת קרקעות