מדובר בתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעות, בגין טענותיו להתחייבויות שנטלו על עצמן הנתבעות לפצותו לאחר שקרקע שהייתה בבעלות אביו בישוב קרית-מלאכי, הופקעה. בהחלטה מיום 2.7.01 קבעתי, כי על אף העובדה שהקרקע נשוא דיוננו הייתה בבעלות אביו של התובע, הרי שלאור כתב ויתור ויפויי כוח שהוצגו ע"י התובע, קיימת לתובע עצמו זכות תביעה כנגד הנתבעות. טענות הצדדים- טענות התובע בסיכומיו היו בין היתר כדלקמן: הורי התובע, קיבלו סיוע להקמת משק עזר בחלקותיהם ואבי התובע הקים בשטח שקיבל נגריה, אשר הורחבה בשנות ה- 60', למתכונתה כפי שהייתה עד לפני ביצוע ההפקעה. הנתבעות ביצעו הפקעה - רכישה לצורכי ציבור- לצורך סלילת כביש עוקף בקרית מלאכי, בתוך שטחם של הורי התובע, שהיה מצוי אז ברח' הרצל 1, וכיום מצוי ברח' דוד אלעזר 1 קרית מלאכי. גודל המגרש לפני הפקעה היה 1,282 מ"ר או לכל הפחות יותר מ 1,000 מ"ר וגודל הנגריה היה לא פחות מ- 100 מ"ר. עם הודעת ההפקעה, סירבו הורי התובע להצעת הנתבעות למתן פיצוי שלא הייתה מקובלת עליהם, וכתוצאה מכך פנו הנתבעות לבית המשפט המחוזי, על מנת שזה יורה לבעלי הקרקע בו מתוכננת סלילת הכביש, להסכים למכור את הקרקע לרשות. הנתבעות ניהלו משא ומתן עם התובע והוריו, למתן פיצוי מוסכם לצורך פינוי הנגריה וסלילת הכביש המתוכנן. כחלק מהפיצוי, החליטה הנהלת המועצה לתת פיצוי כספי מסוים להורי התובע באמצעות משרד השיכון, על פי הערכת השמאי הממשלתי. חלק זה של התחייבות הנתבעות קויים על ידי משרד השיכון, אשר שילם להורי התובע 9,000,000 שקלים ישנים שערכם הדולרי היה 6,000 דולר בלבד. בנוסף לפיצוי הכספי, התחייבו הנתבעות לתת למשפחת התובע קרקע חלופית לקרקע המופקעת, לצורך בניית בית נוסף והנתבעת 1, (להלן: "הנתבעת"(התחייבה לשאת בכל התשלומים הנוגעים לאותה קרקע. הנתבעות לא שילמו ולא מימנו את הוצאות רכישת הקרקע ובפיתוחה ולא לקחו חלק בביצוע התשתיות וגם את המחיר המופחת שהמנהל דרש על הקרקע החלופית, לא שילמו הנתבעות. כמו כן, התחייבו הנתבעות לפטור את התובע מאגרות בנייה. בנוסף לאמור לעיל, התחייבו הנתבעות כלפי התובע לפצותו במגרש באזור התעשייה של קרית מלאכי, אשר עליו ייבנה מבנה בגודל זהה לנגריה שפעלה בשטחו. מתוך התחייבות הנתבעות שצוינו לעיל עולה, כי הנתבעות לקחו מהתובע ומשפחתו את שטחם, פרקו נגריה ששישמה לפרנסתם, בלא ששילמו על כך אגורה אחת, וזאת למרות התחייבויות חוזיות. טענות הנתבעות כי התובע קיבל תמורה נאה ומכובדת מהנתבעות, הינן חצופות ולמעט השתתפות משרד השיכון, בפיצוי חד פעמי של כ- 6,000 דולר, לא ביצעה ולא שילמה הנתבעת דבר מהתחייבותה לאחר הנזק שנגרם לתובע בעקבות הפקעת הקרקע ופירוק הנגריה. לאור כל האמור לעיל, ולאור העובדה שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה מבקש התובע להורות לנתבעת לפצותו בסך של - 958,391 ₪. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעות, בין היתר, כדלקמן: במסגרת תוכנית לסלילת כביש, הוחלט על הפקעת שטחים, לרבות החלקה נשוא דיוננו, כאשר שטח ההפקעה לא עלה על 40% משטח חלקת הנתבעים. במסגרת ההפקעה, נהרס פחון שהיה לא חוקי, אשר נבנה על חלקתה של משפחת התובע ושימש את אבי המשפחה כנגריה. עיקר התביעה בתיק זה, הינה בגין עלויות הבניה של נגריה חלופית לזו שנהרסה, וזאת אף על פי שהתובע ובני משפחתו פוצו ושופו הרבה מעבר לשווי הנגריה. במהלך ההפקעה נוהל בין הנתבעות לבין התובע ובעלי קרקעות אחרים, משא ומתן להשגת פינוי בהסכמה, ואף שהועלו בו הצעות על ידי המועצה, לא הגיע המשא ומתן לכלל השלמה. משא ומתן זה הוליד הסכמות למתן פיצויים בין התובע למשרד השיכון, אשר כללו בין היתר, הענקת פיצוי כספי, הפחתת חבות אגרות בנייה והענקת זכויות לבנייה על מקרקעין. המניע המרכזי לניהול משא ומתן עם בעלי הזכויות המופקעות היה רצונם של גורמים המעורבים בהפקעה, כגון מנהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון, כי הפינוי יעשה בהסכמה. רק לאחר מתן פסק הדין, אשר הורה על פינוי המקרקעין, פינה התובע את המקרקעין והפינוי נבע ישירות מהחלטת בית המשפט ולא מהסכמות שהושגו עמו. על אף שההפקעה הייתה כדין והפינוי נעשה על פי החלטת בית משפט מחוזי, המשיכו הנתבעות לעשות את מירב מאמציהם כך שהפינוי יהיה בהסכמה ותוך כך פעלו למען התובע בפנייה למנהל, למשרד השיכון ולמשרד התמ"ס, וזאת לפנים משורת הדין. אף שתובענה זו הוגשה בכסות של תביעה חוזית, המדובר בפועל לתביעה לפיצויים, בגין הפקעת קרקע ובתביעה כזו מחוסר בית המשפט כל סמכות לדון והתובע מושתק מלטעון כל טענה אודות פיצוי נזיקי בגין ההפקעה. כפי שהוכח, הנתבעות לא נתנו לתובע התחייבויות ולא הגיעו להסכמים בעלי אופי ממצה. התנהלותו של התובע במהלך הדיון הייתה הפכפכה ובמהלך הדיונים, הוא טען טענות סותרות בדבר שטח המקרקעין ובדבר פיצויים שקיבל. התובע מנסה לטעון לשווא, כי מכתבים שהוצאו על ידי העיריה היו בעלי אופי חוזי, על אף שמכתבים אלו היו לכל היותר הצעה או המלצה שהופנתה לרשויות השונות ולא נשאו אופי חוזי או משפטי מחייב. במסגרת ניסיונות הנתבעת 2 להסכמה לפינוי, נשלחו לבעלי החלקות הצעות, שאינן בעלות אופי מחייב וההכרח בפסק הדין לפינוי, הינו עדות חיה לכך, כי כל הבטחה או הצעה שניתנה, לא נענתה בהסכמה ולפיכך, הינה נעדרת אופי חוזי מחייב. עדויות העדים מטעם הנתבעת, מר נבט ושוורץ, היו עדויות אמינות שיש להתבסס עליהן. מעדותו של מר ונונו שהובא לעדות מטעם התובע, עולה כי, המכתבים שהוצעו לתובע הינם הצעות או המלצות המופנות למנהל מקרקעי ישראל או למשרד התמ"ס ולנתבעות לא הייתה כל אפשרות להציע הצעות הנוגעות לקרקעות שאינן בבעלותן. אם ניתנה הבטחה כלשהי על ידי ראש העיריה, מר ונונו, הייתה זו הבטחה אישית שלא על פי החלטת העיריה ועל כן, ניתנה שלא בסמכות ואין לאכפה. הואיל ומחלקת התובע ומשפחתו הופקעו פחות מ 40%, לא היה מקום לפצות את התובע כלל, מה גם, שהשטח שהופקע לא היה בית מגורים אלא נגריה, ובהתאם לדין, לא היה מקום לפצות את התובע בכל פיצוי שהוא בגין הנגריה. הנגריה שנהרסה, נבנתה שלא כדין ולפיכך, לא היה מקום לפצות את התובע בגין הנגריה. לאור כל האמור לעיל, לא יהיה מקום לפצות את התובע בכל פיצוי שהוא מעבר לפיצוי שקיבלו הוא ומשפחתו עד כה. דיון - מסגרת הדיון - לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו לי, אני קובע כדלקמן: המסגרת המשפטית - במהלך עדותו ציין התובע כדלקמן: ש: האם זה נכון שהתביעה שלך היא תביעה לפיצוי בגין תוכנית לבניין עיר שפגעה במקרקעין שלך.......... ת: בגלל זה שהיא לא קיימה את ההתחייבויות שלה". מתוך דבריו אלה של התובע ומתוך האמור בכתבי טענותיו ובסיכומיו עולה, כי תביעתו של התובע מבוססת אך ורק על טענתו להתחייבויות שנטלו על עצמן הנתבעות בגין הפקעת הקרקע ולא קיימו, ולא על טענות לפיצוי נזיקי בגין ההפקעה. הסעדים הנדרשים - במהלך סיכומיו טען התובע טענות רבות בדבר אי עמידת הנתבעות בהתחייבויות רבות שבהן התחייבו, הנוגעות גם למגרש למגורים שהובטח לו. יחד עם זאת, כפי שיובהר בהמשך, מתוך כלל טענות התובע, מתוך הראיות שהובאו ומתוך פירוט הנזקים המופיע בסיפא לכתב התביעה ולסיכומים, מתייחסת התביעה אך ורק לנזקים שנגרמו לתובע ומשפחתו בקשר למבנה ולקרקע שהוצעו לתובע לטענתו באיזור התעשיה בקרית מלאכי, כתחליף לנגריה שנהרסה. (ראה גם עמ' 14 לפרוט' מיום 23/3/04 שורות 24-25). עילת התביעה - טענות התובע - בסעיף 11 לסיכומיו, תחת הכותרת, "הצעת הפיצוי שעליה החליטה הנתבעת לתת להורי התובע בגין הפקעת הקרקע ופינוי הנגריה", טען התובע, בין היתר, כי עילת תביעתו מבוססת על הטענות הבאות : א. הפיצוי הכספי - כחלק מהפיצוי, החליטה הנהלת המועצה לתת פיצוי כספי מסוים להורי התובע באמצעות משרד השיכון, על פי הערכת השמאי הממשלתי וזאת כאשר השמאי הממשלתי התייחס בהערכתו לשווי ערך על הקרקע שתפונה כגון: עצים, גדר קיימת,צינורות ופחים וערך מוסכם למ"ר קרקע מאותו שטח של כביש, כקרקע בגודל של 222 מ"ר. חלק זה של התחייבות הנתבעות קויים על ידי משרד השיכון, אשר שילם להורי התובע 9,000,000 שקלים ישנים שערכם הדולרי היה 6,000 דולר בלבד. ב. בית המגורים החליפי - הנתבעות התחייבו לתת למשפחת התובע קרקע חלופית לקרקע המופקעת, לצורך בניית בית נוסף, היות וכתוצאה מההפקעה, נמנעה ממנו הזכות לבנות בית נוסף על הקרקע המקורית המגיעה לה בדין. בכל הנוגע לקרקע החלופית (בנה ביתך), התחייבה הנתבעת לשאת בכל התשלומים הכרוכים באותה קרקע. התחייבות זו של הנתבעות באה לידי ביטוי במכתב מיום 11/9/83 שמסר ראש המועצה המקומית קרית מלאכי מר יוסי וננו למשפחת התובעים ] נספח ה' לתצהיר התובע מיום 29/6/00 (להלן:"תצהיר התובע").[ ההוכחה לכך שהמגרש המוגדר כ"בנה ביתך", בא לתת מענה לאותה קרקע חלופית, עליה התחייבו הנתבעות, מצויה במכתב נוסף שנשלח ע"י ראש המועצה למנהל מקרקעי ישראל ביום 27/5/84 (סומן ת/6), ובו צוין, כי בנוסף למכתב קודם שנשלח לכל הדיירים הגובלים עם הכביש המיועד לסלילה, תקבל המשפחה מבנה חלופי לנגריה הקיימת וישולם מחיר הקרקע למגרש בנה ביתך בשכונה הצפונית. הנתבעות לא שילמו ולא מימנו את הוצאות רכישת הקרקע ופיתוחה ולא לקחו חלק בביצוע התשתיות להכנת מגרש זה והתובע ביצע על חשבונו את כל פיתוח הקרקע החליפית. גם את המחיר המופחת שמנהל מקרקעי ישראל דרש עבור הקרקע החלופית,לא שילמו הנתבעות. הנתבעת התחייבה לתת לתובע ומשפחתו זכויות מקסימליות על הקרקע החלופית לבניית בית נוסף וזכויות בנייה לקוטג' ואף הוכנה תב"ע נקודתית לבניית קוטג'ים על זכויות הבנייה לקוטג' השני, אשר בוטלה על ידי הנתבעת. בנוסף התחייבו הנתבעות לפטור את התובע מאגרות בנייה. יוער כאמור כי, בתביעתו התובע אינו תובע כל סעד ממשי הנוגע לפיצוי הכספי ולבית המגורים החלופי שצויינו בסעיפים א', ב' לעיל, וטענות התובע בעניין, הוצגו אך ורק לצורך הצגת התמונה השלמה של טענות התובע, כפי שהוצגו בסיכומיו. ג.נגריה חליפית - הנתבעות התחייבו כלפי התובע, בנוסף ליתר ההתחייבויות שניתנו ליתר המפונים, לפצותו במגרש באזור התעשייה של קרית מלאכי, אשר עליו ייבנה מבנה בגודל זהה לנגריה שפעלה בשטחו של התובע וחלקה נהרס בגין ההפקעה, מבלי שהתובע יישא בהוצאות לצורך כך. ביום 24.8.82, הציעה הנתבעת לתובע בית מלאכה קיים באזור תעשיה בקרית מלאכי, בגודל של 120 מ' צמוד קרקע, (נספח ו' לתצהיר התובע), הצעה שאותה סירב התובע מלקבל. בעקבות הסתייגות התובע מהצעה זו, ודרישתו לקבל קרקע חלופית באזור התעשייה קרית-מלאכי, והקמת מבנה זהה לנגריה שתפורק, החליטה הנהלת המועצה הנתבעת ביום 18.8.83 להקים למשפחת התובע, מבנה זהה לבית המלאכה הקיים באזור התעשיה הישן, (נספח ד' לתצהיר התובע). לחיזוק התחייבות הנתבעת כלפי התובע, בכל הנוגע לנגריה, הוציאה הנתבעת ביום 11/9/83 כתב התחייבות נוסף, (נספח ה' לתצהיר התובע) ובו צוין, כי משפחת התובע תקבל מבנה חלופי לנגריה הקיימת. על בסיס החלטת המועצה, פנה גם מזכיר המועצה למשרד התמ"ס ביום 10/4/85 (נספח ז' לתצהיר התובע) ובמכתבו ציין, כי מליאת המועצה המליצה על הקצאת קרקע של עד 400 מ' למר אזולאי אברהם. המסמכים המקימים את עילת התביעה - עיון בטענותיו של התובע מעלה, כי עילת תביעתו מבוססת על מס' התחייבויות בכתב שניתנו לו ולמשפחתו על ידי הנתבעות במהלך השנים הרלוונטיות להפקעת הקרקע וכתבי התחייבויות נטענים אלה אף הוצגו לבית המשפט. בשל חשיבות האמור במסמכים שהציג התובע יוצגו להלן טענות התובע וכן יוצגו הציטוטים הרלוונטים מתוך המסמכים : ביום 24.9.82 נשלח על ידי מר יוסי ונונו, ראש מועצת קרית מלאכי, מכתב המיועד למר איבצן ממנהל מקרקעי ישראל, ובמכתבו ציין מר וענונו כדלקמן, (נספח ו לתצהיר התובע) : "לכבוד מר איבצן מינהל מקרקעי ישראל הנדון: מבנה מלאכה של משפ' אזולאי בשטח עליו צריך להסלל הכביש העורקי של תוכנית "יגר" בחצר של משפחת אזולאי עומד בית מלאכה לנגריה. בהתאם לשיחה עם המשפחה ואתך בנפרד ברצוני להמליץ על מתן בית מלאכה במבנה תעשיה באזור תעשיה של קרית מלאכי.......". ביום 18.8.83, ערך מר יוסי ונונו, ראש המועצה המקומית קרית-מלאכי, מכתב (נספח ד' לתצהיר התובע - המסמך מוצג כפי שניתן להבינו מהעותק המטושטש שהוצג לבית המשפט), שעיקריו כדלקמן: "ברצוני לסכם את הנקודות הנוגעות להצעה לפיצוי... להלן הפרטים א כללי 1. על הקרקע של הבניין הקיים יוכרו זכויות של..... 2. על...בחלקה השניה....זכויות של 40.....עבור היתרה בתנאי שהחלקה עוברת לבן. 3. יוענקו זכויות בניה מקסימלית. 4. הדיירים יהיו פטורים מתשלום של אגרות בניה... 5. בצד הדרומי הפיתוח משני צידי..... 6. סימון וגידור..... 7. מעקות אבן....לצד הכביש. ספציפית למשפחת גולדשטיין, מלכה, אזולאי, מפנים שטח גדול אשר גורם לכך...שלא יכול או יתקשו להקים יחידת דיור שניה, ולאזולאי יש לפנות את בית המלאכה, על כן, לגביהם מוצעות הצעות ספציפיות אשר........יוקחת חלק בתשלום. למשפחת אזולאי יוקם מבנה זהה לבית המלאכה הקיים באזור התעשייה. למשפחות הללו יוצע פטור מהגרלה למגרש. למשפחת אזולאי יוקם מבנה זהה לבית המלאכה הקיים באזור התעשייה." ביום 11.9.83, מסר מר יוסי וענונו ראש המועצה, למשפחת אזולאי מכתב בנוסח הבא)נספח ה' לתצהיר התובעת): "בנוסף למכתב שנשלח לכל הדיירים הגובלים עם הכביש המיועד לסלילה, ברצוני לפרט לכם את הדברים היחודיים לכם. 1. המשפחה תקבל מבנה תחליפי לנגירה הקיימת. 2. ישולם מחיר הקרקע של כביש בנה ביתך בשכונה הצפונית". ביום 27.5.84, שלח מר יוסי ונונו, ראש מועצת קרית מלאכי, מכתב למר יהודה זיו, מנהל המחוז במנהל מקרקעי ישראל, ובו ציין כדלקמן : (צורף ת/6). "הקטע המרכזי של הכביש בשטח "יגר", טרם נסלל בגלל התנגדות המחזיקים בקרקע לאורך תוואי הכביש. הדיון בבית המשפט נמשך זמן רב וקשה לחזות את התוצאות. על כן, המועצה ממליצה לאשר למשפחת אזולאי 50% ממגרש מס' 64 בגוש 2410 הסדר החלפת הקרקע לצורך השלמת הכביש. ביום 10.4.85, שלח מר עוזי חיבה, מזכיר מועצת קרית מלאכי מכתב למשרד התעשייה והמסחר, ובו ציין כדלקמן: "לכבוד משרד התעשיה והמסחר. שלום רב, הנדון:הקצאת קרקע לתעשיה - אזולאי אברהם מליאת המועצה בישיבתה מיום 26.3.85 ממליצה על הקצאת קרקע כד 400 מ"ר למר אזולאי אברהם". המסמכים שנערכו עד מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי - פסק הדין בבית המשפט המחוזי- כפי שצוין, צוטטו לעיל מסמכים שנערכו על ידי נציגי הנתבעת1, אשר עליהם מבסס התובע את עילת תביעתו. עיון במסמכים שצוטטו לעיל מעלה, כי אכן במכתבים אשר נערכו עד ליום 27.5.84 (נספחים ד',ה', ו' לתצהיר התובע ו- ת/6), צוינו פעולות שיבוצעו לטובת התובע ומשפחתו בגין הפקעת הקרקע. כפי שצוין לעיל, מבסס התובע את עיקר טענותיו על המכתבים האמורים, אשר לטענתו ביטאו התחייבות חד משמעית של הנתבעות לפצות אותו ואת משפחתו בגין נזק שנגרם להם עקב הפקעת הקרקע נשוא דיוננו. מנגד צויין לעיל, כי על פי טענת הנתבעות, נערכו המכתבים שצוינו לעיל (למעט המכתב שנשלח ביום 10.4.85 -נספח ז' לתצהיר התובע) וכהצעות מטעם הנתבעות במסגרת משא ומתן שנערך במסגרת תביעתן בבית המשפט המחוזי לפינוי התובע ואחרים מן הקרקע בטרם מתן פסק הדין באותו תיק ולטענתן, לאחר מתן פסק הדין, פקע תוקפן של ההצעות האמורות. לאור האמור לעיל, יש לבחון את תוקפם של המכתבים שנערכו בטרם יום 26.6.84. מתוך עובדות התיק עולה, אכן כי לאחר משלוח המכתבים האמורים לעיל מיום 24.9.82, 11.9.83, 18.8.83 ו - 27.5.84, ניתן ביום 26.6.84 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, פסק דין [המרצת פתיחה 43/83 (להלן: "פסק הדין")] בתיק שהתנהל בין הנתבעות לבין אבי התובע ואחרים, ובו נתבקש בית המשפט המחוזי על ידי הנתבעות להורות למשיבים באותו דיון וביניהם אבי התובע, מר אלברט אזולאי לסלק ידם מן הקרקע נשוא דיוננו, המצויה בתחום השטח שהופקע. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "על פי האמור לעיל אני מצווה על שמונת המשיבים 1 -8, לסלק ידם ולמסור למבקשות החזקה במקרקעין המופקעים הנכללים בשטח קרקע בחלקי חלקות 1,2,3,4 בגוש 310 ובחלק מחלקה 1 בגוש, 309 אשר פורסמה בילקוט פרסומים 2907 מיום 24.3.83 והמתוחם בקווים האדומים הקיצוניים בתסריט מש/1 ומש/2. " כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט מחוזי, הורה בית המשפט המחוזי, למשיבים באותו דיון וביניהם אבי התובע, לפנות את המקרקעין נשוא דיוננו ללא כל תנאי ולאור זאת יבחן תקפם של המכתבים שנערכו בטרם מתן פסק הדין ולאחריו, הן על פי לשונם והן על פי ראיות חיצוניות שהובאו בפני בית המשפט. תוקפם של המכתבים שנערכו בטרם מתן פסק הדין, בבית המשפט המחוזי- על פי לשון המכתבים - עיון במכתבים שצוינו לעיל מעלה, כי באף לא אחד מן המכתבים, לא מצוין מפורשות, כי הנתבעות יהיו אלה שיפצו את התובע בגין הפקעת הקרקע ולא מנהל מקרקעי ישראל או התמ"ס. זאת ועוד, המכתב מיום 24.9.82 שבו ממליץ מר ונונו למנהל מקרקעי ישראל על מתן "בית מלאכה במבנה תעשיה באזור תעשיה", רק מחזק את ההנחה שבהתאם למכתבים, לא הייתה זו העיריה שהייתה אמורה לשאת במימון המבנה התעשייתי החליפי לנגריה, ולסוגיה זו יתייחס פסק הדין בהמשך. זאת ועוד, עיון במכתב מיום 18.8.83,שנערך על ידי מר יוסי ונונו, ראש המועצה דאז, (נספח ד' לתצהיר התובע) מעלה כי בראשו של המכתב, ציין מר ונונו כדלקמן : "ברצוני לסכם את הנקודות הנוגעות להצעה לפיצוי". דברים אלה הינם דברים מפורשים ומתוכם נראה, כי המסמך שנערך ביום 18.8.83, נועד לסכם פרטים הנוגעים להצעה, בלבד לפיצוי התובע ומשפחתו וספק אם ניתן ללמוד ממנו על התחייבות מפורשת ובלתי מותנית מטעם המועצה. באשר למכתב מיום 11.9.83 - עיון באותו מכתב מעלה, כי בראשו ציין מר ונונו כי המכתב נשלח "בנוסף למכתב שנשלח לכל הדיירים". מתוך אמור במכתב זה ומתוך דבריו של מר ונונו בתצהירו (סעיף 8) נראה כי המכתב מיום 11.9.83,, הינו מכתב נלווה למכתב מיום 18.8.83 ומתוך כך ניתן ללמוד שהרישא למכתב מיום 18.8.83, אשר בה צויין, כי האמור במכתב הינו סיכום "נקודות הנוגעות להצעה" בלבד, מתייחס גם למכתב מיום 11.9.83.. מתוך כל שצוין עד כה בסוגיה זו, ניתן ללמוד, כי ככל הנגלה מתוך האמור במכתבים מיום 18.8.83 (נספח ד' לתצהיר התובע) ומיום 11.9.83 (נספח ה' לתצהיר התובע), הרי שמדובר בסיכום הצעה בלבד ומאחר שעוסקים אנו במכתבים שנערכו בתקופה שבטרם מתן פסק -דין, לא יהיה זה בלתי סביר להניח, שמדובר במכתבים שנערכו כחלק ממשא ומתן שנועד לגבש פשרה בין הצדדים אשר תמנע את הצורך במתן פסק דין שאיש מן הצדדים לא ידע מה תהיה תוצאותו הסופית. הנחה זו מקבלת חיזוק, לאחר שלא הוצגו בפני כל ראיות לכך שהתובע ומשפחתו הסכימו להצעה, ומן הסתם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי יכול להחשב כהוכחה לכך שהסכמה שכזו להצעת הנתבעות לא ניתנה מעולם וההצעה לא נשתכללה לכלל הסכם מחייב מעולם. זאת ועוד, במכתבו של מר ונונו מיום 27.5.84, ת/6, שצוטט לעיל, מציין מר ונונו כדלקמן : "הקטע המרכזי של הכביש בשטח 'יגר' טרם נסלל בגלל התנגדות המחזיקים בקרקע לאורך תאווי הכביש. הדיון בבית המשפט נמשך זמן רב וקשה לחזות את התוצאות. על כן, המועצה ממליצה לאשר למשפחת אזולאי 50% ממגרש מס' 64 בגוש 2410 כהסדר החלפת הקרקע לצורך השלמת הכביש". במכתבו זה של מר ונונו, מאוזכרת המלצת המועצה לאשר למשפחת אזולאי 50% ממגרש 64 כהסדר החלפת קרקעות. כפי העולה ממכתבו של מר ונונו, ניתנה המלצה זו של המועצה, על רקע העובדה, שהקטע המרכזי בכביש בשטח שכונת יגר, טרם נסלל בשל התנגדות המחזיקים בקרקע, ועל רקע העובדה שהדיון בבית המשפט המחוזי, הדן בעניין, נמשך זמן רב, ולא ניתן לדעת מה יהיו תוצאותיו הסופיות של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כן צוין במכתב כי, ההמלצה ניתנה כהסדר לצורך השלמת הכביש. דברים אלה של מר ונונו, מחזקים את ההנחה, כי המכתבים שנשלחו עד לאותו מועד על ידו, מפרטים הצעות שהוצעו לתובע ומשפחתו על ידי הנתבעות, כחלק ממשא ומתן שנערך על רקע עיכוב בסלילת הכביש לשכונת יגר בשל התנגדותם,ועל רקע החשש, שבית המשפט המחוזי, יקבל את טענותיהם של התובע ומשפחתו. עובדה זו ויתר הפרטים שהובאו לעיל, יביאו למסקנה ולפיה, מתוך לשון המכתבים שנערכו עד למועד מתן פסק הדין, ניתן ללמוד כי מדובר במכתבים שבהם מוצגות הצעות פשרה בלבד שנועדו למנוע את הצורך במתן פסק דין, ולא בהצעות שיחייבו את הנתבעות במקרה שבו ידחו ההצעות ובית המשפט המחוזי יתן את פסק דינו באשר לפינוי המקרעין. תוקפם של המכתבים שנערכו בטרם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי - עדותו של מר ונונו- זאת ועוד, במהלך הדיונים שבפני, נחקר ראש מועצת קרית-מלאכי בתקופה הרלוונטית, מר יוסף ונונו, בשני מועדים שונים, כאשר חקירתו הראשונה מיום 9/5/01, נגעה בעיקרה לבקשה לדחיית התובענה, בגין התיישנות וחקירתו השניה נערכה כחלק מדיוני ההוכחות בתיק. בסעיף 7 לתצהירו, התייחס מר ונונו למכתב שהגישה המועצה המקומית למשפחת אזולאי ביום 18/8/03, שאוזכר לעיל, ובסעיף 9 לתצהירו, התייחס מר ונונו למכתב מיום 11/9/03, שאוזכר אף הוא לעיל ובו צוין, כי משפחת התובע תקבל מבנה חליפי לנגריה וישולם מחיר הקרקע למגרש בשכונת בנה ביתך. במהלך חקירתו בפני מיום 15/2/04, התייחס מר ונונו, בין היתר, לתקופה שעד מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ובדבריו ציין מר ונונו כדלקמן: ת: הבסיס לפינוי, הוא בסעיף 7 לתצהירי + התוספת למבנה חליפי באזור תעשייה - כאשר למרות הסיכום הזה, הדיירים לא פינוי מרצון את השטח, ואנו הגשנו תביעה משפטית לפינוי. ניסינו להגיע לפשרה על בסיס הסיכום שבסעיף 7 לתצהירי, + שטח חליפי והפשרה לא צלחה כי אמרו שאנשים לא הוזמנו למשפט וכו' והדיון נמשך, עד למתן פסק דין, שנתן הוראה, כן לפנות את השטח. אני, כראש מועצה אמרתי לדיירים, למרות הפסק דין שאומר להם לפנות את השטח, אני עומד בסיכום שסיכמנו. זה לא על פי כורך משפטי אלא על פי תפקידי כראש מועצה שרוצה לבוא לקראת הדיירים. לכן, המשכנו מול מנהל מקרקעי ישראל. אחרי פסק הדין, לא הייתה החלטת מועצה וזו הייתה יוזמה שלי, כחובתי כראש מועצה", (עמ' 44 שורות 13-21 לפרוט' מיום 15/2/05). עיון בדבריו של מר ונונו מעלה, שעל פי שיטתו, בטרם מתן פסק הדין ניסו הצדדים להגיע לפשרה על פי הסיכום שבסעיף 7 לתצהירו, בתוספת מתן שטח חליפי, ופשרה זו לא צלחה עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, שהורה לפנות את השטח. לאחר שהוצג לעיל, שבסעיף 7 לתצהיר, מתייחס מר ונונו למכתב מיום 18/8/83 ולאחר שהמכתב מיום 11/9/83 דן במתן מבנה חליפי לנגריה ותשלום מחיר קרקע למגרש אחר, ניתן לומר, כי על פי שיטתו של מר ונונו, המכתב מיום 18/8/83 והמכתב מיום 11/9/83, נערכו כחלק מניסיון הצדדים להגיע לפשרה במסגרת משא ומתן שנוהל, ולא צלח, בטרם מתן פסק הדין בבית משפט המחוזי שבו נקבע, כי התובע ודיריים נוספים, יפנו את השטח בלא תנאי. סיכום לעניין תוקפם של המכתבים שנערכו עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי - כפי שצוין לעיל, ביסס התובע את עיקר עילת תביעתו על שורה של מסמכים שנערכו על ידי נציגי הנתבעת 1 ולטענתו, באותם מסמכים, התחייבה הנתבעת לפצותו בגין הפקעת קרקע. עיון במכתבים שהוצגו, לא מעלה כי באיזה מן המכתבים נכתב מפורשות כי העיריה היא שתישא בעלות הקרקע והמבנה שהוצעו לתובע באיזור התעשיה והמכתב מיום 24.9.88, יחזק את ההנחה, שמנהל מקרקעי ישראל, הוא שהיה אמור לשאת בעלות הקרקע. זאת ועוד, מתוך המסקנות שהובאו עד כה נראה, כי לשון המכתבים כפשוטה מצביעה על כך, שמדובר בהצעות שהועברו מטעם הנתבעת אל התובע ומשפחתו, במסגרת משא ומתן בטרם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי וכי הצעות אלה לא נתקבלו על ידי התובע ומשפחתו, דבר שהביא את בית המשפט המחוזי בסופו של דבר, ליתן פסק דין סופי המורה על פינוי הקרקע. כן עולה מתוך מסקנות בית המשפט, כי גם לשיטתו של מר ונונו, ראש המועצה, שעדותו נמסרה מטעם התובע, נערכו המסמכים כחלק מניסיון הצדדים להגיע לפשרה, במסגרת משא ומתן בתיק שהתנהל בבית המשפט המחוזי וכי הצעות אלה הוצעו על רקע העיכוב בסלילת הכביש שנגרם בזמן ההמתנה לפסק הדין ועל רקע אי הוודאות באשר לתוצאות פסק הדין הסופי. לאור האמור לעיל, ראוי יהיה לקבוע, כי מתוך לשון המכתבים ומתוך עדותו של ונונו עולה כי המכתבים שהוצגו על ידי התובע, אשר נערכו בטרם מתן פסק הדין, היו בעלי תוקף של הצעה בלבד,שהוצעה ע"י המועצה, ואשר פקעה עם הוצאת פסק הדין. זאת ועוד, גם מתוך הגיונם הפשוט של הדברים, יהיה זה בלתי סביר להניח שהצעות שהוצעו על ידי גוף כלשהו ככלל, ומועצה מקומית בפרט, במהלך משא ומתן בטרם מתן פסק דין, יעמדו בתוקפן המלא, בלא כל שינוי, גם לאחר מתן פסק הדין. הנחה זו מקבלת חיזוק, לאור העובדה שעסקינן במשא ומתן שהתנהל תחת לחץ שבו עמדה המועצה הנתבעת, עקב סירוב משפחת התובע ואחרים לפנות את הקרקע ועקב הצורך בהמתנה למתן פסק דין ששימועו התעכב כתוצאה מסיבות שפורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי, (עמ' 2 לפרוט' בית משפט מחוזי,(עובדות שגרמו לעיכוב בסלילת כביש מרכזי בשטח המועצה. לאור האמור לעיל, אני קובע, כי כל המסמכים שהוצאו על ידי נציגי המועצה, כמועצה, עד למתן פסק הדין היו בגדר הצעות בלבד שלא השתכללו לכלל הסכם, עד למתן פסק הדין ובפועל, פקע תוקפן ביום מתן פסק הדין. הפעולות שבוצעו לאחר פסק דינו של בית משפט המחוזי - פעולות שבוצעו על ידי המועצה אחרי פסק הדין - המכתב מיום 10.4.85- כפי שצוין לעיל, במהלך הדיונים, כחלק מהצגת עילת תביעתו, הציג התובע מכתב נוסף שהוצא על ידי מר עוזי חיבה, מזכיר מועצת קרית-מלאכי, ואשר תאריך הוצאתו הינו ביום 10.4.85, לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסמך האמור נספח ז' לתצהיר התובע, ציין מר חיבה כדלקמן: "לכבוד משרד התעשיה והמסחר. שלום רב, הנדון:הקצאת קרקע לתעשיה - אזולאי אברהם מליאת המועצה בישיבתה מיום 26.3.85 ממליצה על הקצאת קרקע כ-400 מ"ר למר אזולאי אברהם". עיון במסמך מיום 10.4.85 מעלה, כי אותו מכתב נשלח למשרד המסחר והתעשיה ובאותו מכתב מציין מר עוזי חיבה, כי מליאת המועצה "ממליצה" על הקצאת קרקע. מתוך האמור לעיל עולה, כי המכתב האמור הינו בגדר המלצת המועצה בלבד שנשלחה למשרד התעשיה והמסחר ואין מפורטת בו כל התחייבות חד משמעית של המועצה, כלפי התובע ומשפחתו. זאת ועוד, לבית המשפט לא הוצג כל מסמך נוסף שנערך על ידי מועצת קרית-מלאכי, אשר מבטא איזושהי התחייבות כלפי התובע ומשפחתו ובעמ' 44 לפרוט' שורה 21, אף טען מר ונונו באופן נחרץ, כי לאחר מתן פסק הדין לא הייתה כל החלטה של המועצה וכל הפעולות שננקטו היו יוזמה שלו כראש מועצה וכדבריו: "אחרי פסק הדין לא הייתה החלטת מועצה וזו הייתה יוזמה שלי כחובתי כראש מועצה, (ראה גם עמ' 23 לפרוט' שורות 12-14). מתוך האמור לעיל, יש לקבוע, כי הפעולה היחידה שבוצעה על ידי מועצת קרית-מלאכי, לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הייתה קבלת החלטה על המלצה המופנית למנהל מקרקעי ישראל בדבר הקצאת שטח לתובע ומשפחתו ומעבר לכך, לא נעשתה על ידי מועצת קרית-מלאכי כמועצה, כל פעולה שניתן להגדירה כהתחייבות. הפעולות שבוצעו על ידי מר ונונו לאחר פסק הדין - כללי- במהלך הדיונים שבפני, הובא כאמור על ידי התובע לעדות מר יוסי ונונו, שהיה ראש המועצת קרית-מלאכי בשנים 82-93. בעדותו ציין מר ונונו כדלקמן: ת:........הוקצה גם שטח חלופי מעבר לכביש וכן לגבי המלצה לשטח למבנה תעשייתי באזור תעשייה, שזה לא כלול פה. אכן הובטח שאני אעשה את כל שביכולתי, על מנת לסייע במימוש שני הדברים האלה. גם שטח חלופי וגם קרקע באזור תעשייה. ש:ש: האם בנוסף להסכם עם משרד השיכון, נחתם עם מי מהמפונים הסכם נוסף לפיצוי בגין פינוי ? ת:ת: הבסיס לפינוי, הוא בסעיף 7 לתצהירי + התוספת למבנה חליפי באזור תעשייה - כאשר למרות הסיכום הזה, הדיירים לא פינוי מרצון את השטח, ואנו הגשנו תביעה משפטית לפינוי. ניסינו להגיע לפשרה על בסיס הסיכום שבסעיף 7 לתצהירי, + שטח חליפי והפשרה לא צלחה כי אמרו שאנשים לא הוזמנו למשפט וכו' והדיון נמשך, עד למתן פסק דין, שנתן הוראה, כן לפנות את השטח. אני, כראש מועצה אמרתי לדיירים, למרות הפסק דין שאומר להם לפנות את השטח, אני עומד בסיכום שסיכמנו. זה לא על פי כורך משפטי אלא על פי תפקידי כראש מועצה שרוצה לבוא לקראת הדיירים. לכן, המשכנו מול מנהל מקרקעי ישראל. " אחרי פסק הדין, לא הייתה החלטת מועצה וזו הייתה יוזמה שלי, כחובתי כראש מועצה (עמ' 44 לפרוט' מיום 15/2, שורות 6-22, הדגשות שלי, א.ח.).................... ת: כפי שהסברתי, לאחר פסק הדין, שבית משפט הורה לפנות את השטח, היה לי את התוקף המשפטי להיכנס לשטח ולעבוד. אמרתי, שלמרות שיש לי תוקף זה, בניגוד לרצונם, אמרתי שאני מוכן להמשיך ולקיים את הסעיפים שאז הבטחנו בבית המועצה. לכן, פה לא צריך את ההסכמה או אי הסכמה שלהם. עשיתי את זה כרצון טוב של המועצה להמשיך ולבוא לקראתם, למרות פסק הדין, (עמ' 48 לפרוט' מיום 15/2/05 שורות 22-26). מדבריו אלה של מר ונונו עולה, כי לתובעים הוקצה שטח חלופי מעבר לכביש, וגם ניתנה המלצה לשטח למבנה תעשייתי והובטח על ידו שהוא יעשה כל שביכולתו לסייע במימוש ובהמשך הדברים מבהיר מר ונונו, כי לאחר מתן פסק הדין, אמר לדיירים, כי למרות פסק הדין שהורה על פינוי השטח, ויכולתו וסמכותו להיכנס לשטח ולבצע צו הפינוי בלא הסכמה, הוא עומד בסיכום שסוכם שלא על פי כורך משפטי, וכתוצאה מכך, המשיכו הפעולות מול מנהל מקרקעי ישראל. סמכותו של מר ונונו - יובהר כבר בשלב זה, כי כפי שיוצג בהמשך כיוון מר ונונו בדבריו להתחייבות מטעמו בלבד להמשיך ולפעול באופן אישי מול מנהל מקרקעי ישראל ומול התמ"ס על מנת שאלה יפצו את התובע,בכל הנוגע למבנה התעשייתי זאת ולא יותר. יחד עם זאת, גם אם היינו מגיעים למסקנה שהתחייבותו של מר ונונו הייתה לפיצוי שינתן מטעם המועצה הרי שמדובר בהתחייבות שניתנה תוך חריגה מסמכות ואין לאכפה. בבג"ץ 581/01 חזר בית המשפט וקבע כדלקמן: "בית המשפט לא יאכוף, דרך כלל, הבטחה מינהלית שניתנה על-ידי גוף שלטוני שאינו מוסמך לתתה......אי אכיפתה של הבטחה אשר ניתנה בחוסר סמכות נועדה להגן על אינטרס ציבורי מובהק - למנוע מצב שבו אדם הנושא בתפקיד ציבורי יוכל להבטיח את הישר בעיניו, והרשות הציבורית תחויב לעמוד מאחורי הבטחתו ותחויב לשאת בעולה של הבטחה זו...." (בג"ץ 581/01קלכמן נ' ראש המטה הכללי, פד"י נח (1) 694, 710). מתוך האמור לעיל עולה, כי בנסיבות ענייננו, גם אם הבטיח מר ונונו הבטחות כלשהן לפיצוי שינתן ע"י הנתבעות, הרי שהוא לא היה מוסמך לעשות כן, לא לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 ולא לפי חוק התכנון והבנייה התשכ"ה -1965 ולפיכך, אין לאכוף התחייבותו. מסקנה זו מקבלת חיזוק, גם מתוך העובדה, שבענייננו היה אמור התובע לדעת שאין בסמכות מר וענונו להבטיח פיצוי כספי בלא אישור הגורמים המוסמכים לכך וזאת לאחר שאביו שהיה מכותב על המכתב מיום 10.4.05, (אשר נכתב בטרם פונתה הקרקע באופן פיזי) ובו צויין כי מליאת המועצה היא הממליצה למשרד התעשיה על הקצאת הקרקע באיזור התעשיה ולא מר ונונו, ובנסיבות אל היה על מר אזולאי לעמוד לכל הפחות על כך שמליאת המועצה (או גוף מוסמך אחר שיקבל החלטה כדין), יהיו הגוף שיתחייב כלפיו, בכתב, ולא מר ונונו לבדו באמירה כללית בע"פ. עדותו של מר ונונו - התחייבות לסייע מול הרשויות - זאת ועוד,עיון בדברי מר ונונו שצוטטו לעיל, מעלה כי בדבריו (בעמ' 44) התייחס מר ונונו להתחייבות להמלצה בלבד שתינתן בענין המבנה התעשייתי, וכן עולה מהדברים כי באותו עמוד שצוטט לעיל, הבהיר מר ונונו מיד ובסמוך לדבריו, בדבר התחייבותו לעמוד במחויבויות המועצה: "לכן המשכנו מול מנהל מקרקעי ישראל" ומדבריו ניתן להבין, כי התחייבותו היתה להמשך פעולות מול מנהל מקרקעי ישראל, זאת ולא יותר, ולהנחה זו תינתן התייחסות גם בהמשך. כן מעלה עיון בדברי מר ונונו כי על פי הבנתו נאמרו דבריו למשפחת התובע מיוזמתו האישית בלבד ולא מטעם המועצה והדברים נאמרו ש "לא על פי כורח משפטי" אלא "מתוך רצון לבוא לקראת הדיירים" שכן על פי שיטתו, באותו שלב לאחר מתן פסק הדין, לא היה "צריך את ההסכמה או אי הסכמה שלהם". בנסיבות שצויינו לעיל, לאור דבריו של מר ונונו, ועל מנת לבחון מהן ההתחייבויות שבהן התחייב באמת מר ונונו כלפי התובע ומשפחתו, לא יהיה מקום להסתפק בציטוטים שהובאו לעיל, ויהיה מקום לבחון את כלל עדותו של מר ונונו, אשר נחקר כאמור בשתי ישיבות. במהלך עדותו מיום 9/5/01, ציין מר ונונו כדלקמן: "ת: היה צו עיכוב. כדי להגיע לזירור כל התהלי, כדי למנוע עיכוב בביצוע הסלילה של הכביש, אז מגיעים לפשרה, שלא תמיד בדיוק לפי הכללים. ש: מי זה עושים הכל, המועצה וראש המועצה. ת: המועצה מול הרשויות. בסופו של דבר הם קובעים את הפיצוי. אנו יכולים רק לבקש וללחוץ עליהם להגיע למקסימום. ש: מה שהמועצה התחייבה היא לסייע מול הרשויות. ת: כן, אבל לגבי האגרות זה אנחנו", (עמ' 22 שורות 16-23 לפרוט' מיום 9/5/01). מדבריו אלה של מר ונונו, שנאמרו כבר בחקירתו משנת 01, ניתן ללמוד כי, בתקופה הרלוונטית לענייננו היה צו עיכוב (שחל בטרם מתן פסק דין בבית המשפט המחוזי- א.ח.) ולשיטתו, אז הגיעו הצדדים לפשרה ולפיה, המועצה התחייבה לסייע בפעולות מול הרשויות וכן, התחייבה בעניין אגרות, (המשולמת לעיריה,ראה מכתב מיום 18.8.83). זאת ועוד, במהלך עדותו מיום 15/2/05 בפני, ציין מר ונונו כדלקמן: "לשאלת בית המשפט: אחרי פסק הדין משנת 84' כל מה שקשור לשכנוע מוסדות אחרים בדר"כ כן קיבלו את תביעתינו, כמו הקצאת קרקע באזור התעשיה, שקיבל לא פעלנו בחלל ריק. פעמיים קיבל. לגבי הדרישה לשלם או לבנות מבנה בתוך אזור התעשיה, בפועל, זה לא על הפרק. עסקנו רק בהמלצה להקצאת הקרקע", (עמ' 49 שורות 14-18). "ש: למה אתה מתכוון בסעיף 17? האם אתה טוען שלפי ההמלצות, ההתחייבויות של המועצה, היא זו שהייתה צריכה לשלם את התמורה הזאת למשרד התמ"ס ת: לא טענתי זאת, לא טענתי אחרת. בפועל, זה לא הגיע למצב שצריך לטעון או לא. ש: בפועל, מי צריך לשלם לתמ"ס ב 83? ת: נאמר שהוא, התובע, אכן יקבל את זה בלי תשלום. נאמר שהמנהל ומשרד התעשיה יממנו את זה. ש: שהעיריה תממן את זה? ת: לא. שהמנהל ומשרד התעשיה יממן את זה. הם הכירו בזה. לשאלת בית המשפט, כשדיברתי איתו על הפיצוי, היה ידוע שהמנהל מוכן לפצות. זה היה בתהליך מימוש עם המנהל. פיצוי עבור מבנה חלופי באזור תעשייה. השאלה אם העיריה תפצה אותו אם המנהל יחזור בו מהסכמתו, לא הייתה על הפרק. האמנתי שהמנהל יעמוד בדבריו", (עמ' 50 שורות 13-27 לפרוט' דיון מיום 15/2/05). מתוך דבריו אלה של מר ונונו עולה, כי לשיטתו הוא לא פעל בחלל ריק וכך לדבריו, זכה ("קיבל") התובע בלא מכרז פעמיים, קרקע באזור התעשיה. זאת ועוד, בדבריו שצוינו לעיל, מציין מר ונונו, כי בהתאם להצעה שהוצעה כבר בשנת 83 בטרם מתן פסק הדין, נאמר לתובע שמנהל מקרקעי ישראל ומשרד התעשיה,הם שיממנו את הקרקע ואת המבנה החלופי לנגריה המצוינת בסעיף 17 לתצהירו ועל פי דבריו, כאשר נאמרו הדברים, היה ידוע שמנהל מקרקעי ישראל מוכן לפצות את התובעים בגין מבנה חלופי באזור התעשיה. לטענתו של מר ונונו בחקירתו, השאלה אם העיריה תפצה את התובע ומשפחתו, אם המנהל יחזור בו מהסכמתו, לא עמדה על הפרק הואיל והוא האמין שהמנהל יעמוד בדבריו ובפועל המועצה עסקה אך ורק בהמלצה להקצאת הקרקע. לאור דבריו אלא של מר ונונו עולה, כי בין הצדדים הובן והובהר, שמנהל מקרקעי ישראל ומשרד התעשייה, הם שיממנו את הפיצוי בגין הנגריה ולא הנתבעות, ועובדה זו אף נאמרה לתובע. לא זאת אף זאת, במהלך עדותו ציין מר ונונו כדלקמן : "לשאלת בית המשפט,אם אנסח זאת בקצרה - לשיטת המנהל - הסכום של 9 מליון הוא סכום ראוי, אך המנהל הבין שבסכום הזה, הדיירים לא יתפנו והיה לו אנטרס שהדיירים כן יתפנו" (עמ' 45 שורות 16-17 לפרוט'). דבריו אלה של מר ונונו, מחזקים את הטענות שצוינו לעיל ולפיהם, לפי שיטתו, הנחת מנהל מקרקעי ישראל הייתה שהדיירים לא יתפנו לאחר קבלת הפיצוי הכספי בסך 9,000,000 לירות והיה למנהל האינטרס שיתפנו ולפיכך היה נכון להציע הצעות נוספות. דבריו אלה של מר ונונו, גם מחזקים את ההנחה, שאכן בין הצדדים הובן, שמנהל מקרקעי ישראל, יהיה הגורם הדומיננטי במימון פיצוי לתובעים. אם לא די בכל אלה, ראוי יהיה להביא את דבריו של מר ונונו בעמ' 47 לחקירתו: ש: מי שהחליט בסוף אם המשפחות יקבלו או לא יקבלו, זה המנהל ולא המועצה המקומי? ת: נכון. ש: האם הקרקע שהוענקה למשפחות המפונים, כאשר הוענקה, כפיצוי עבור הפינוי, הייתה בבעלות המנהל ? ת: כן. ש: מתוקף ניסיונך, האם יכולה המועצה המקומית להתחייב להעניק קרקע כפיצוי,שכלל, כדבריך, איננה שייכת לה? ת: לא. ש: ז"א היא יכולה להמליץ בלבד למנהל? ת: כן. עושים ישיבה עם מנהל המחוז, וממליצים. כמו עם שוורץ. (עמ' 47 שורות 1-3 לפרוט' דיון מיום 15/2/05). בדבריו אלה, מודה מר ונונו באופן חד משמעי, כי הקרקע שהוענקה למשפחות המפונים הייתה בבעלות המנהל וכי המועצה אינה יכולה להתחייב להעניק קרקע שאינה שייכת לה. כן עולה מתוך דבריו באופן חד משמעי, כי לשיטתו, סמכותה של המועצה היתה להמליץ בלבד, למנהל מקרקעי ישראל להעניק את הפיצוי, ואין באפשרות המועצה, להעניק את הפיצוי בעצמה. הנחה זו מתחזקת לאור המשך דבריו של מר ונונו, אשר ציין בעמ' 48 לפרוט' כדלקמן: "משרד התעשיה והמסחר, יבנה מבנים באזור תעשיה, וימסור אחד לאזולאי, ללא תמורה בערך גודל של 100 מ' ", (עמ' 48 שורות 13-15 לפרוט' מיום 15/2/05). מתוך דבריו אלה של מר ונונו עולה, כי על פי הבנתו, משרד התעשיה הוא שהיה אמור לבנות את המבנה בגודל 100 מ' באיזור התעשיה ולמוסרו לתובע. ואם לא די בכל הדברים שצויינו לעיל יובאו להלן דבריו המפורשים של מר ונונו בהתייחסו להתחייבות במכתב מיום 24.8.82 (נספח ו' לתצהיר התובע) שהתייחסה למבנה שיוקצה באיזור התעשיה ובדבריו ציין כדלקמן: ש: נעבור לסעיף 5 שבו אתה מדבר על מכתב המלצה שאותו שלחה המועצה המקומית למנהל מקרקעי ישראל. מה לדעתך התוקף המחייב משפטית את ראש המועצה, את המועצה ? ת: זה מכתב המלצה. מה שמחייב יותר זה ההמשך. הם מוכנים להקצות מבנה. הם זה מדינת ישראל (עמ' 43 שורות 8-11 לפרוט'). גם בדבריו אלה של מר ונונו, המתייחסים להצעות שהוצעו לתובע ומשפחתו, מציין מר ונונו כי מלכתחילה עוד בשנת 82, דובר על כך שהגוף שיממן את הקרקע והמבנה באיזור התעשיה שיוקצו למשפחת התובע יהיה מנהל מקרקעי ישראל ולא הנתבעות,שכל תפקידן היה בהמלצה בלבד. עדותו של מר ונונו - מסקנות - ככלל, מעדותו של מר ונונו עולה, כי על אף זכותו לפעול לביצוע פסק הדין ללא כל תנאי, הוא החליט מיוזמתו להמשיך ולעמוד בדבריו, וזאת בדרך של פנייה למנהל מקרקעי ישראל והמלצה למנהל מקרקעי ישראל להקצות קרקע ומבנה לתעשיה בגודל של 100 מ' ולמסור אותו ללא תמורה לתובע ומשפחתו תוך כך שמנהל מקרקעי ישראל ומשרד התעשיה והמסחר, הם שיממנו את מלוא תמורת הקרקע והמבנה. בנסיבות אלה, לאחר שעדותו של מר ונונו ככלל, נשמעה עניינית ולאחר שמדובר בעד מרכזי שפעל לטובת התובע במהלך השנים והובא מטעם התובע לעדות, ניתן יהיה ליתן משקל ממשי לדבריו. יובהר לענין זה, כי בהחלטת בית המשפט מיום 2/7/01, שבה דחה בית המשפט את טענת ההתיישנות של הנתבעות, על אף העובדה שהתביעה הוגשה כ - 12 שנה לאחר פינוי הקרקע, קבע בית המשפט, כי עד שנת 93', קיימו הצדדים מגעים על מנת למצוא דרך לקיים התחייבות העיריה ובאותה החלטה, לא נקבעה כל קביעה לגבי אופי ההתחייבות. זאת ועוד, באותה החלטה התבסס בית המשפט בעיקר על גרסת מר ונונו ונתן לה משקל נכבד. בנסיבות אלה, יהיה מקום גם כיום ליתן משקל מכריע לדבריו של מר ונונו בפני שנשמעו כענייניים על כל רכיבהם, לרבות אופן הבנתו את ההתחייבות כלפי התובע ומשפחתו והדרך שבה הובהרו הדברים לתובעים ומסקנה זו תקבל חיזוק, לאחר שהתובע בסיכומיו, לא טען כי בעדותו לא אמר מר ונונו אמת. בנסיבות אלה יש לקבוע, כי כיום, לאחר בירור כלל ההוכחות בתיק, ולאחר שמיעת עדותו הנוספת של מר ונונו שהובא מטעם התובע בעצמו לעדות, ניתן לקבוע, כי התחייבותו של מר ונונו היתה לפעול אל מול מנהל מקרקעי ישראל ומול התמ"ס, על מנת שיקצו לתובע קרקע ומבנה ויממנו את עלויותיהם, זאת ולא יותר. לאור האמור לעיל, יקבע, כי בהתאם למסמכים שהוצגו בפני ובהתאם לעדותו של מר ונונו, כל שהתחייב הוא עצמו כלפי התובע ומשפחתו, היה להמשיך ולפעול מול הרשויות להשגת הקרקע והמבנה באיזור התעשיה אשר ימומנו על ידם, וכך אכן עשה. עדות התובע- בעניין קיום ההתחייבות - בענייננו מדובר בתיק חריג, שבו תבע התובע את הנתבעות בשנת 1997, כ- 12 שנה לאחר שמשפחתו פינתה קרקע בגין צו הפקעה. אכן, בהחלטה קודמת שניתנה בתיק זה,דחיתי טענת התיישנות מטעמים שפורטו באותה החלטה. יחד עם זאת, בבואו של בית משפט ליתן פסק דין סופי, לא יוכל בית משפט להתעלם מהעובדה שכתב התביעה הוגש בשיהוי ניכר של כ-12 שנה לאחר פינוי הקרקע. כאשר נשאל התובע על הסיבה להגשת התביעה במועד שהוגשה, השיב כדלקמן: "ש: איך פתאום, באיזה שנה הגשת את התביעה ? ת: שנת 97'. ש: מה קרה פתאום? ת: הרשות הביאה ופועלה בכל הכיוונים החיוביים לממש את התחיבותיה כלפי. היו דברים שלא היו נתונים לה, כמו מנהל מקרקעי ישראל וכמו משרד התמ"ס שזה לא היה קשור. היו התכתבויות, דיבורים ופגישות. לא הייתה כוונת הרשות להתחמק מהתחייבויותיה כלפי. ש: עד מתי? ת: עד לרגע שקיבלתי את הקצאת הקרקע אם שובר התשלום. ש: מתי קיבלת? ת: נראה לי 96,97. ש: אתה יכול להצביע על תאריך מדויק? ת: לא. אני צריך לנבור בניירת ולדייק. ש: הגיע החשבון חיוב למי? ת: לחב' הפיתוח גדיש. ש: זה מצורף לתביעה? ת: כן. נספח י',ט', (עמ' 5,6 לפרוטוקול שורות 10-24 ו 3 -4 לפרוט'). בדבריו אלה של התובע, העיד התובע, כי הגיש את התביעה בשנת 97', הואיל ועד לאותה שנה, פעלה העיריה בכל הכיוונים החיוביים לממש את התחייבויותיה כלפיו, אך היו דברים שלא היו נתונים לה כגון מנהל מקרקעי ישראל והתמ"ס. כן עולה מדבריו, כי החליט להגיש את התביעה בשנת 97', לאחר שקיבל לידיו את שוברי התשלום שצורפו נספחי ט' ו -י'. עיון בנספחים ט' ו- י' לתצהיר התובע מעלה, כי מדובר במסמך שנערך על ידי מנהל מקרקעי ישראל, בנוגע לקרקע באזור התעשיה ובחשבון שהוצא בנוגע להוצאות פיתוח המגרש באזור התעשיה בקרית-מלאכי. כפי שצוין לעיל, מדובר בתביעה שהוגשה כ 12 שנה לאחר פינוי הקרקע ולאחר שהתובע הודה שבמהלך כל השנים פעלה הרשות בהתאם להתחייבויותה ורק לקראת שנת 97',הפרה התחייבותה בעניינים הנוגעים לקרקע שבאזור התעשיה, יש לקבוע, כפי שצוין לעיל, שתביעתו תתייחס אך ורק לנושא הקרקע והמבנה באזור התעשייה. כן יש לקבוע, כי בכל טענה הנוגעת לזכויותיו בעניינים שאינם נוגעים לקרקע באזור התעשיה ולמבנה החליפי לנגריה, הרי שהתביעה, אם לא התיישנה, אז לכל הפחות הוגשה תוך שיהוי בלתי סביר ודינה להידחות. זאת ועוד, מתוך דבריו של התובע עולה, כי לשיטתו עד לשנת 97',פעלו הנתבעות בכל הכיוונים החיוביים ולא הייתה להן כל כוונה להתחמק מהתחייבויותיהן בענין הנגריה החליפית ובאותה עת, היו דברים שלא היו ביכולתן לבצע, הנוגעים למנהל מקרקעי ישראל ולתמ"ס. דבריו אלה של התובע, יחזקו את המסקנה ולפיה, עיקר ההתחייבות שנטלה על עצמה המועצה כלפיו, נגעו לפעולות אל מול אותן רשויות כפי שטען מר ונונו בטיעוניו ולא להתחייבויות כספיות שאותן ניתן היה לתבוע במהלך השנים. לא למותר לציין, כי בהתאם לראיות שהוצגו בפני, אשר חלקן מתבסס על עדות התובע, קיבלו התובע ומשפחתו פיצוי לא מבוטל בגין הפקעת הקרקע כולה ובנוסף, לסכום שהתקבל ממנהל מקרקעי ישראל, הוא זכה במגרש בגודל של 390 מ"ר ("מגרש 64" - ראה עמ' 39 לפרוטוקול שורה 10), וזאת תוך שקיבל פטור ממכרז שהיה על פי עדות מר ונונו "מכרז מבוקש" (עמ' 47, 48 לפרוטוקול). כן עולה מתוך הראיות, כי בעת רכישת אותו מגרש, קיבל התובע מס' רב של הנחות, (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 18/4/04 שורה 5), בתוספת של 40% זכויות בניה בלא תשלום, (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 18/4/04 שורה 12), ובהנחה על עבודות הפיתוח הנוגעות למגרש, (עמ' 6 לדיון מיום 18/4/04 שורות 10-16). בנוסף, הוקצתה לתובע ע"י מנהל מקרקעי ישראל ללא מכרז, קרקע באיזור התעשיה בקרית מלאכי, שתמורתה שולמה על ידו, (עמ' 11 לדיון מיום 18/4/04 שורות 2-4). לאחר שהתובע בעצמו הודה כאמור לעיל, שעד שנת 97', פעלו הנתבעות לממש התחייבויותיהן, ניתן לומר שהשתדלות מר ונונו והנתבעות במשך למעלה מ- 10 שנים לקיים התחייבויותיהם, די לה כדי להוכיח כי הנתבעות ומר ונונו עמדו בהתחייבויותיהם כנדרש. סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעות הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. תעשיההקצאת קרקעות