המינהל מחזיק בקרקעות כנאמן הציבור על כל המשתמע מכך וכי אחת התכליות המיוחדות המונחות ביסוד סמכותו של המינהל נועדה לשמור על המקרקעין, המהווים משאב ציבורי ראשון במעלה, בדרך של שוויון, שקיפות מלאה ותוך שמירה על אמות מידה ממלכתיות. המינהל משמש כנאמנו של הציבור בנהולו את קרקעות המדינה. על כן, מחוייב המינהל לנהל את המקרקעין תוך שמירה על האינטרס הציבורי שבהם לרבות שמירה על המקרקעין לתועלת הציבור כולו. (ראה בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש ואח' נ' שר התשתיות הלאומיות). כאשר מבקש המינהל להקצות מקרקעין של המדינה, הנחשב משאב בעל ערך ויקר, מחויב הוא לעשות כן על פי חוק חובת המכרזים התשנ"ב - 1992 והתקנות מכוחו. חוק זה מקדם את השקיפות, השוויון, ההגינות והשמירה על אמות מידה ממלכתיות מצד הרשות והתקשרויותיה עם הפרט. בכך, ניתנת לפרט הזדמנות להתחרות בתנאים הוגנים של שוויון ולבעל המכרז, המדינה, האפשרות להשיג את ההצעה הטובה ביותר. (ראה סעיף 2 לחוק חובת המכרזים ותקנה 21 לתקנות חובת המכרזים התשנ"ג - 1993 וכן בג"ץ 368/76 גוזלן נ' המועצה המקומית בית שמש). החריג לכלל זה מצוי בתקנות חובת המכרזים הקובעות, בין היתר, כי במקרים מסוימים, בהתאם לרשימה סגורה ומפורטת, תינתן אפשרות לפטור ממכרז. כמובן שאם חריג זה יש לילך במשורה ולפרשו על דרך הצמצום (ראה בג"ץ 4672/90 אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ נ' עיריית חיפה). ##להלן פסק דין בנושא הקצאת קרקע פטור ממכרז:## 1. התובעת, פחחי ריגה (1987) בע"מ (להלן: "פחחי ריגה") הגישה תביעה זו לאכיפת הסכם פיתוח על מגרש 111 באזור התעשייה עתירות ידע (ביטא) בבאר-שבע (להלן: "המגרש"), שנחתם בינה ובין הנתבעת, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), ביום 17.7.1995 ובוטל על ידי המינהל, בהודעה חד צדדית, ביום 15.1.97. 2. התובעת בכתב תביעתה כי המינהל ביטל את הסכם הפיתוח שלא כדין ובהתאם עתרה לאכיפת ההסכם, בהיותו בר תוקף. 3. מנגד, התגונן המינהל וטען כי הסכם הפיתוח בוטל כדין ובמסגרת התביעה שכנגד אותה הגיש, ביקש כי בית המשפט יתן פסק דין לפיו הסכם הפיתוח בוטל כדין לנוכח מצג עובדתי שגוי שהציגה התובעת על בסיסו ניתן לה המגרש, בתנאי פטור מכרז ובהתאם להורות על החזרת המגרש למינהל. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: 4. התובעת, פחחי ריגה, הינה חברה העוסקת בעבודות מתכת ליצור גופי יחידות, מפוחים ותעלות למיזוג אוויר, הגישה למשרד המסחר והתעשייה (להלן: "התמ"ת"), ביום 10.4.94, בקשה להמלצה להקצאת קרקע בתנאי פטור ממכרז. במסגרת הבקשה צוין כי מבוקש שטח של 5,700 מ"ר באזור התעשייה "עמק שרה", שלב ב' בבאר שבע (להלן:"עמק שרה") וכי חברת פחחי ריגה "מבקשת למזג על שטח הקרקע את חברת ש.י. מרכז האנרגיה בע"מ עבור ייצור יחידות מיזוג אויר". עוד צוין בבקשה כי תוכניות ההרחבה הינן "איחוד מיידי עם חברת ש.י. מרכז האנרגיה בע"מ עם 40 עובדים שתגדל ל-60 עובדים כולל הייצור והשיווק של המוצרים" וכי לחברת פחחי ריגה צפוי גידול מ-24 עובדים בפועל ל-50 עובדים. (חברת ש.י. מרכז האנרגיה בע"מ יקרא להלן: "מרכז האנרגיה"). לטופס הבקשה צורף תאור כללי של עיסוק החברות בו תוארה פעילות החברות ואף צוין כי כוונת החברות "לבנות מפעל משותף על אותו שטח, המפעל בסך הכל בתחילת דרכו יעסיק כ-50 איש ויתפתח להערכתנו ויעסיק כ-80 איש בסך הכל כולל מהנדסים, טכנאים ועובדים מקצועיים". 5. ביום 31.5.94, ניתנה המלצת החטיבה המקצועית במשרד התמ"ת להקצות לתובעת קרקע בגודל של 3 עד 3.5 דונם בעמק שרה וזאת בהתבסס על בקשת ההקצאה שהוגשה על ידי התובעת. ביום 27.6.94, התכנסה וועדת איתורים משותפת למינהל ולתמ"ת במסגרתה נקבע כי, על סמך האמור בבקשה ובהתאם להמלצת החטיבה המקצועית במשרד התמ"ת, מומלץ לאשר לפחחי ריגה חלק ממגרש 292 בעמק שרה בשטח של כ-3,000 מ"ר, לבניית מבנה בגודל 1,200 מ"ר. 6. ביום 29.8.94, עלה עניינה של התובעת בוועדת האיתורים. שם הוחלט, ללא כל סיבה המשתקפת מן הכתובים, לשנות את איתור המגרש מעמק שרה לאזור אחר בבאר-שבע הידוע כאזור עתירות ידע (ביטא), שהינו אזור משגשג ובעל ערך כלכלי רב יותר, ועל כך אין חולק. בנוסף הוגדל שטח ההקצאה ל-4,170 מ"ר עם מתן רשות לבניה בשטח של 2,000 מ"ר. (ראה נספח ו' לתיק המוצגים של הנתבעת). בעקבות החלטת וועדת האיתורים לעיל, הועברה לתובעת המלצה חדשה להקצאת מגרש 111 באזור עתירות ידע (ביטא) (להלן:"ביטא"), המלצה החתומה על ידי מר אריה אלימלך, אשר באותם זמנים היה הממונה הארצי על פיתוח תשתיות וקרקעות במשרד התמ"ת, והמופנית אל מינהל מקרקעי ישראל. 7. לאחר קבלת המלצת התמ"ת האמורה, החתומה על ידי מר אלימלך, לא אושרה העסקה על ידי המינהל וזאת מאחר ובהתאם לתב"ע התקפה באזור ביטא היה האזור מיועד להקמת מבנים למעבדות מחקר, לחברות הנדסה, לתעשיות עתירות ידע ותעשיות עתירות טכנולוגיה. (ראה נספחים: ח', ט' וי' לתיק המוצגים של הנתבעת). יצוין כי המינהל ראה בייצור יחידות מיזוג אוויר (עם המנגנון והאלקטרוניקה) כתעשיית היי-טק, להבדיל מייצור תעלות פח שאמורות לשרת את מערכת המיזוג, הנחשב למפעל תעשייתי שאינו טכנולוגי. אלא, שלאחר התערבותו של מר אריה אלימלך, במכתב אותו שלח למהנדס העיר באר-שבע (נספח יא' לתיק המוצגים של הנתבעת), התקבלה במינהל פנייתו של מהנדס העיר באר-שבע דאז, בה הוא מאשר כי אין מניעה מלהקצות את המגרש באזור ביטא לתובעת וזאת לאחר שהיזם הציג בפניהם את הפרויקט שבכוונתו להקים כולל הפעילות הצפויה. (ראה נספח יב' לתיק מוצגי הנתבעת). 8. ביום 17.7.95, לאחר שהתקבלו כל האישורים הרלבנטיים, אישר המינהל את העסקה וחתם על חוזה פיתוח ל-36 חודשים עם חברת פחחי ריגה. ההסכם נחתם עם חברת פחחי ריגה בלבד. 9. ביום 14.1.97, זומנו מנהלת מחוז דרום במינהל מקרקעי ישראל, הגב' יהודית מורד והיועצת המשפטית המחוזית, עו"ד לאה זיו, לפגישה במשרדי יחידת ההונאה של משטרת ישראל במחוז הדרום. הפגישה נסובה סביב תיק חקירה של אריה אלימלך, אשר שימש כממונה הארצי על פיתוח תשתיות וקרקעות במשרד התמ"ת ונחשד בעבירות רבות של קבלת שוחד בקשר עם מתן המלצות להקצאת מקרקעין בפטור ממכרז. במסגרת אותה פגישה במשטרה הוצג בפני הגב' מורד חומר רב שכלל בין היתר מסמכים אודות עסקת הקצאת המגרש באזור ביטא לתובעת. הראיות שהונחו בפני הגב' מורד, על ידי חוקרי המשטרה, הובילו לכך כי ביום 15.1.97 נשלחה לפחחי ריגה הודעה על החלטת המינהל לבטל את העסקה לגבי המגרש דנן וכן דרישה לסילוק ידה מהמגרש. (נספח טו' לתיק המוצגים של הנתבעת). 10. הסבירה הגב' מורד אודות הנסיבות לביטול העסקה (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 9 ואילך): "עילת הביטול כפי שמפורט בתצהיר שלי... הם המסמכים שהוצגו לי בחקירה משטרתית במשטרת ישראל... נספח טז' עדותה של עובדת התמ"ס שעל פיה לו היתה יודעת מראש על הנסיבות בהסכם כפי שהיא מפרטת בחקירה שלה היא היתה ממליצה על הקצאה של דונם 1 בלבד... כמו כן אני מפנה לנספח יח' שבאופן בולט בניגוד לסעיף 11 בהסכם הפיתוח שעליו חתומים פחחי ריגה הם מודיעים על הקמת בית דנה למכירה והשכרה אולמות תצוגה, משרדים והייטק... נספח יט' שלפיו נחתם הסכם בין פחחי ריגה לבין מרשחר אברהם תוכן ההסכם מדבר בעד עצמו זה בעצם העברת זכויות... שעם חתימת ההסכם ידווחו הצדדים על הסכם נאמנות לשלטונות מס שבח כנדרש תוך התעלמות ברורה לחלוטין מן ההוראות המפורטות בהסכם הפיתוח לרבות סעיף 11 של הסכם הפיתוח אשר לעצמו על פי האמור בסעיף 12 מהווה הפרה יסודית של ההסכם... אני מפנה את תשומת הלב לבדיקה עצמה שתוכנה מדבר בעד עצמו, אני מפנה להערה בסעיף 10 לנספח כ' שהוזמן על ידי היזמים שהרווח היזמי נובע מעלות רכישה נמוכה של הקרקע מן המנהל... שהחברה מתכננת מכירת שטחים בקומת הקרקע במבנה עד לכיסוי ללא הוצאות הקמת כל הפרויקט ויתר השטחים מיועדים להשכרה ושכירות חופשית. היה זה חלק ממסכת מסמכים נוספים שמר אבי שחר שככל הידוע למדינת ישראל איננו צד להסכם, מנהל מו"מ להשכרת שטחים. לא יכולתי בחקירה המשטרתית להתעלם מהעובדות הקשות הללו שלא זכורות לי במנהל מקרקעי ישראל...". 11. התובעת, פחחי ריגה, באמצעות בא כוחה דאז, פנתה למינהל במכתב בהול בו כי מדובר בהפרה יסודית וחד צדדית של ההסכם ודרשה מהמינהל לפרט את סיבת הביטול ואף דרשה ממנו לחזור בו מהביטול, ביטול אשר לטענתה, גורם לה לנזקים כספיים ניכרים וזאת לנוכח העובדה שתוכניות הבניה כבר אושרו על ידי העירייה. 12. בפועל אין חולק כי המגרש נשוא המחלוקת עומד ריק עד עצם היום הזה וכן אין חולק כי לאחר הביטול השיב המינהל לתובעת את דמי השימוש בהתאם לתנאי החוזה ואף הודיע למשרד מס שבח מקרקעין, באופן חד צדדי, על ביטול העסקה. 13. על רקע דברים אלו הגישה חברת פחחי ריגה את תביעתה זו לאכיפת ההסכם אשר נחתם בין הצדדים. 14. טען המינהל מנגד כי הסיבה לביטול ההסכם נעוצה בעובדה כי הנתונים שהציגה התובעת בפני משרד התמ"ת, בבקשתה להקצאת קרקע בפטור ממכרז, נתונים על בסיסם ניתנה המלצת משרד התמ"ת, לא שיקפו את המציאות - את האמת כהוויתה - במועד החתימה על הסכם הפיתוח וכי אילו ידע המינהל על הנתונים האמיתיים לא היה מאשר לתובעת המגרש. בהתאם, טען המינהל כי חברת מרכז האנרגיה כלל לא היתה שותפה להליך ההקצאה, כפי שהוצג בפני משרדי התמ"ת, אלא היה זה אדם פרטי בשם אבי שחר ולפיכך, לא עמדה על הפרק אפשרות של מיזוג בין שתי חברות מזגנים להקמת מפעל אשר יעסיק עובדים רבים. המינהל ראה בכך הטעיה המקנה לו את זכות הביטול. בנוסף, טען המינהל כי התובעת הפרה את הסכם הפיתוח הפרות יסודיות בכך שהתכוונה להקים על שטח הקרקע מיזם נדל"ני ולא מפעל טכנולוגי, כפי שהצהירה בהסכם ובניגוד למטרת ההקצאה וכי בפועל התכוונה התובעת להעביר מחצית מהזכויות במגרש לאבי שחר, בניגוד להוראות הסכם הפיתוח וכי חלוקת המגרש והעברת זכויות לאבי שחר מהווה הפרה יסודית של הסכם הפיתוח. עוד טען המינהל כי הוכח בדיעבד שהתובעת קיבלה את המגרש בהליך מזורז בין היתר לאחר מתן השוחד למר אלימלך כמו גם כי נעשה שינוי בהקצאת המגרש מעמק שרה למתחם ביטא, שאין חולק שהקרקעות שם יקרות יותר, באופן המעורר חשד כי השינוי נעשה בעקבות מתן השוחד למר אלימלך. 15. אל מול טענות המינהל התובעת כי בכוונתה היה להקים מפעל לייצור יחידות מיזוג אוויר בקומת הקרקע בבניין שיוקם ואת יתר הקומות שבבניין להשכיר לאחרים. עוד כי חיבורה של החברה אל אבי שחר נעשה מתוך כוונה לקדם את פיתוח ייצור יחידות מיזוג האוויר וכי לאחר שפרש אבי שחר מחברת "מרכז האנרגיה" קשרה עימו קשר באופן ישיר מתוך כוונה לקדם מטרה זו וכי לא היה בדעתה להסתיר מהמינהל את דבר קיומו של ההסכם אליו הגיעה עם אבי שחר. לחילופין, התובעת כי גם אם הפרה את הסכם הפיתוח, בכך שביקשה לעשות רווחים נדל"ניים בעסקה הנדונה, אין לראות בכך משום הפרה יסודית של הסכם הפיתוח אשר מקנה למינהל את הזכות לבטל את ההסכם ללא מתן התראה ו/או אורכה לתיקון ההפרה. דיון: 16. התנהלותו של תיק זה התארכה שנים ארוכות, בפני מותבים שונים בבית משפט זה, עד אשר בא תיק זה בפני. גם אז, ביקשו הצדדים להמתין לתוצאות הליך פלילי אשר התנהל כנגד, מר יוחנן שפונגין, מנהל פחחי ריגה, וכנגד מר אברהם שחר, שהיה מנהל חברת מרכז האנרגיה, הקשור בעבותות לסכסוך האזרחי הנדון. כנגד השניים הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום בבאר שבע בו הואשמו השניים בעבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"). כתב האישום יחס לשניים כי במסגרת רצונם לקדם את קבלת הקצאת המגרש, נשוא תובענה זו בתנאי פטור ממכרז ועל רקע ההתקשרות החוזית כמפורט בתובענה זו, הציגו מצג מטעה למינהל לפיו חברת מרכז האנרגיה עוסקת זה מכבר בייצור יחידות מיזוג אויר וכי בכוונתה של חברת פחחי ריגה להתמזג עם חברת מרכז האנרגיה, מצג אשר לגביו נטען כי היה כזב וכי בפועל לא התכוונו החברות להתמזג כי אם ביקשו לזכות בשטח קרקע גדול במחירים מוזלים על מנת לעשות בו שימוש שונה מהשימוש שלשמו הוקצתה להם הקרקע. על רקע דברים אלו המדינה, בכתב האישום, כי הנאשמים קיבלו את טובת ההנאה דהיינו, את הקצאת הקרקע, במרמה, בנסיבות מחמירות בכך שמסרו נתונים כוזבים ביודעם כי אינם אמת. בית משפט השלום בבאר שבע (ראה ת.פ. 4407/98, מפי כב' השופט ואגו, ביושבו כשופט בית משפט שלום) זיכה את השניים מן האשמה שיוחסה להם בכתב האישום וערעור המדינה על פסק דין זה, אשר התברר בבית המשפט המחוזי בירושלים, (בע"פ 9136/05 מיום 28.2.06) נדחה וזיכויים של השניים מחמת הספק נותר בעינו. לציין, כי מיד לאחר שנודעו תוצאות פסק הדין בהליך הערעור ומשהודיעו הצדדים כי לא הגיעו להבנות מחוץ לכותלי בית המשפט, על אף הצעות מספר אותן העלה בית המשפט במהלך הדיונים, התקדם תיק זה ונשמעו הראיות בו. 17. עוד לציין כי פרשה זו הינה ספיח לחקירה מקיפה וחמורה שעניינה היו חשדות שיוחסו לאריה אלימלך, ממשרד התמ"ת, אשר הואשם בכתב אישום חמור, בעבירה של קבלת שוחד. אריה אלימלך הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, הסדר אשר גובש לאחר שמיעת 24 עדי תביעה ועד הגנה אחד, בעבירה של קבלת שוחד מיזמים שונים, בין השאר בקבלת שוחד ממר שפונגין, מנהל חברת פחחי ריגה, שבעקבותיה הקצתה וועדת האיתורים לחברה שבבעלותו, חברת פחחי ריגה, מגרש במתחם ביטא - הוא המגרש נשוא הדיון כאן. 18. כדי לייעל את הדיון בתיק זה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה כל הנספחים אשר צורפו לתצהירי העדים וכל המסמכים בתיקי המוצגים יהוו חלק בלתי נפרד מהראיות בתיק. עוד הוסכם כי כל התשתית העובדתית שנקבעה כתשתית שאינה שנויה במחלוקת, בהליכים המשפטיים האחרים שהתקיימו, הינה נכונה ומוסכמת. 19. עוד יאמר כי אין חולק כי זיכויים של מר שפונגין ומר שחר בהליך הפלילי אינו מהווה השתק פלוגתא בהליך הנדון. במסגרת בירור הסכסוך, במישור האזרחי, נדרש בית המשפט לברר את המחלוקת על כל פרטיה ונטלי ההוכחה הרובצים על הצדדים כמובן שונים הם. בעוד שבהליך הפלילי נדרשת המדינה להוכיח אשמתו של אדם מעל לכל ספק סביר, נדרש בעל דין בהליך אזרחי להוכיח טענותיו במידה אשר מטה את הכף לטובתו ולא עד לרמה של מעל לכל ספק סביר. 20. ההיבט המשפטי להקצאת קרקע בפטור ממכרז אין חולק כי המינהל מחזיק בקרקעות כנאמן הציבור על כל המשתמע מכך וכי אחת התכליות המיוחדות המונחות ביסוד סמכותו של המינהל נועדה לשמור על המקרקעין, המהווים משאב ציבורי ראשון במעלה, בדרך של שוויון, שקיפות מלאה ותוך שמירה על אמות מידה ממלכתיות. המינהל משמש כנאמנו של הציבור בנהולו את קרקעות המדינה. על כן, מחוייב המינהל לנהל את המקרקעין תוך שמירה על האינטרס הציבורי שבהם לרבות שמירה על המקרקעין לתועלת הציבור כולו. (ראה בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש ואח' נ' שר התשתיות הלאומיות, פד"י נו (6) 25. 21. ואכן כאשר מבקש המינהל להקצות מקרקעין של המדינה, הנחשב משאב בעל ערך ויקר, מחויב הוא לעשות כן על פי חוק חובת המכרזים התשנ"ב - 1992 (להלן: "חוק חובת מכרזים") והתקנות מכוחו. חוק זה מקדם את השקיפות, השוויון, ההגינות והשמירה על אמות מידה ממלכתיות מצד הרשות והתקשרויותיה עם הפרט. בכך, ניתנת לפרט הזדמנות להתחרות בתנאים הוגנים של שוויון ולבעל המכרז, המדינה, האפשרות להשיג את ההצעה הטובה ביותר. (ראה סעיף 2 לחוק חובת המכרזים ותקנה 21 לתקנות חובת המכרזים התשנ"ג - 1993 (להלן: "תקנות חובת המכרזים") וכן בג"ץ 368/76 גוזלן נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לא (1) 505). 22. החריג לכלל זה מצוי בתקנות חובת המכרזים הקובעות, בין היתר, כי במקרים מסוימים, בהתאם לרשימה סגורה ומפורטת, תינתן אפשרות לפטור ממכרז. כמובן שאם חריג זה יש לילך במשורה ולפרשו על דרך הצמצום (ראה בג"ץ 4672/90 אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ נ' עיריית חיפה, פד"י מו (2) 267. 23. בנסיבות שבמקרה דנן אפשר המינהל הקצאת מקרקעין בתנאי פטור ממכרז, בהתאם להוראת תקנה 25 (5) לתקנות חובת המכרזים, הקובעת כי התקשרות לשם הקמת מפעל שתחום עיסוקו תעשייה או מלאכה באזורי עדיפות לאומית איננה טעונה מכרז וזאת בכפוף להמלצת משרד התעשייה והמסחר. פטור ממכרז ניתן מתוך רצון הרשות לעודד פעילות כלכלית יצרנית ויצירת מקומות עבודה באזורי עדיפות לאומית, במהירות האפשרית. בנסיבות אלו, ובכפוף לקיום התנאים המנויים בתנאי הפטור, דוחה המינהל את השיקול הנזכר בדבר השגת רווחים מקסימאליים ממכירת קרקע על פני טובת יצירת מקומות עבודה ופיתוח תעשייה. במקרים אלה הקרקע ניתנת בשיעור מופחת, של 30% מערכה האמיתי, כפי שנקבע על ידי השמאי הממשלתי והמטרה כאמור, הינה להביא להקמת מפעל תעשייתי יצרני וליצור מקומות עבודה חדשים לתושבי האזור ולקדם צמיחה כלכלית באזורי עדיפות אלו. 24. כך, יזם המעוניין בקרקע להקמת מפעל, פונה ליחידה לאזורי פיתוח במשרדי התמ"ת, אשר באחריותה בין היתר לפתח קרקע באזורי תעשייה ולשווק קרקעות במחיר מסובסד ובהתאם ליתן המלצות להקצאת קרקע בפטור ממכרז, בהתאם לתקנות חובת המכרזים. במידה ובקשתו של היזם מאושרת, בהתאם לקריטריונים השונים, מועברת הבקשה לוועדת איתורים המנסה לאתר עבור היזם קרקע מתאימה להקמת המיזם. לאחר שנמצאת קרקע מתאימה נערכת בדיקה נוספת על ידי המינהל ובכפוף לתוצאות חותם המינהל עם היזם על הסכם הפיתוח. 25. השאלות השנויות במחלוקת: א. האם הנתונים שהוצגו בפני משרד התמ"ת בבקשה להקצאת קרקע ללא מכרז לא שיקפו את המציאות? ב. האם היתה כוונה להקים מפעל לייצור יחידות מיזוג אויר או כוונה להקים מיזם נדל"ני עם מר אבי שחר? ג. האם ההסכם בין התובעת לבין אבי שחר מהווה הפרת הסכם עם המינהל? ד. האם הרשעתו של מר אלימלך בקבלת שוחד ממר שפונגין מהווה עילה מוצדקת לביטול ההסכם? ה. בהנחה שלאחת השאלות לעיל תינתן תשובה חיובית האם הפרה התובעת את הסכם הפיתוח שנחתם בין הצדדים הפרה יסודית באופן המקנה למינהל את הזכות לבטל את ההסכם, ללא מתן התראה ו/או אורכה לתובעת לתיקון ההפרה? הכרעה 26. הנתונים שהוצגו בפני משרד התמ"ת בעד הגשת הבקשה אל מול המציאות בפועל: אין חולק כי הבקשה הוגשה על ידי חברת פחחי ריגה בלבד ובה מבוקש הקצאת קרקע בגודל של 5,700 מ"ר להקמת מפעל לייצור יחידות מיזוג אויר בלבד כאשר בכוונת החברה למזג על שטח הקרקע פעילות עם חברת מרכז האנרגיה בכדי לבנות מפעל משותף לייצור יחידות מיזוג אויר. עוד צוין בבקשה כי לאחר איחוד החברות צפוי גידול משמעותי בכוח האדם אשר יועסק במפעל. בדיעבד, הסתבר כי הגורם הנוסף אשר עמד מאחורי חברת פחחי ריגה בהגשת הבקשה היה אבי שחר, מי שהיה בעת הגשת הבקשה, שותף בחברת מרכז האנרגיה ואולם, עוד בטרם אושרה הקצאת המגרש, פרש מחברת מרכז האנרגיה עקב סכסוך עם שותפיו. בעקבות פרישתו זו של אבי שחר מחברת מרכז האנרגיה ולנוכח רצונו של מר שפונגין, מנהל פחחי ריגה, להיכנס לשותפות להקמת המפעל המיועד עם מר אבי שחר, וזאת לאור כישוריו המקצועיים בתחום ייצור יחידות מיזוג אוויר של אבי שחר, נחתם הסכם בין אבי שחר לבין חברת פחחי ריגה שנועד להבטיח את ביצוע הקמת המפעל והסדרת היחסים ביניהם. (ראה סעיף 7 לתצהיר של אבי שחר ונספח ב' לתצהירו). בהסכם זה, נתנו שפונגין ושחר ביטוי ברור לכוונותיהם, בנוגע למגרש שיוקצה להם, והן הקמת מבנה לשימוש עצמי ולהשכרה ובהמשך העברת מחצית מהזכויות במגרש לשחר וחלוקת המגרש לשתי יחידות רישום, ברגע שהדבר יתאפשר. למינהל נודע אודות הסכם,זה בין פחחי ריגה ושחר רק במסגרת הפגישה במשטרת ישראל אליה זומנה הגב' מורד. שחר, בעדותו בבית המשפט (ביום 17.1.08 - עמוד 14 לפרוטוקול שורות 22-24), הסביר כי לאחר שפרש מחברת מרכז האנרגיה התכוון הוא להצטרף כיחיד למיזם של פחחי ריגה וכי לא ידע שהוא צריך להודיע על השינוי במסגרת הבקשה להקצאת קרקע שהוגשה על ידי פחחי ריגה. גם שפונגין, מנהל חברת פחחי ריגה, בחקירתו בבית משפט ביום 18.3.08, אישר כי בזמן הגשת הבקשה להקצאת המגרש היתה לפחחי ריגה הכוונה כי חברת מרכז האנרגיה תתאחד איתם והעובדים שלה יעברו אליה. אולם, לאחר שאבי שחר עזב את חברת מרכז האנרגיה השתנו הדברים והתוכנית היתה לצרף את שחר ולגייס עובדים חדשים שיעבדו איתם, כששחר יפתח במפעל את נושא יצור יחידות מיזוג האוויר. (ראה עמוד 33 לפרוטוקול שורות 5 עד 7). יוצא אפוא כי אין חולק כי משפרש שחר מחברת מרכז האנרגיה לא היתה לחברת פחחי ריגה כל כוונה להתמזג עוד עם חברת מרכז האנרגיה וכל פעולה שנעשתה בקשר עם המגרש נעשתה כדי לקדם אינטרס כלכלי שלה יחד עם אבי שחר עצמו ולא עם חברת מרכז האנרגיה. במילים אחרות, נכון לאותו מועד, עובר לחודש אוקטובר 94 (חתימת ההסכם בין פחחי ריגה לאבי שחר), כבר לא עמדה מאחורי חברת פחחי ריגה חברת מרכז האנרגיה, המעסיקה מספר רב של עובדים, כפי שהציגה חברת פחחי ריגה בבקשתה למשרד התמ"ת להקצאת המגרש. מן האמור לעיל, עולה באופן ברור ובלתי משתמע לשתי פנים כי חברת פחחי ריגה בחרה שלא לעדכן את משרד התמ"ת או המינהל בפרט חשוב זה. הצהרתה של חברת פחחי ריגה, בעת הגשת הבקשה, בדבר שילוב כוחות עם חברת מרכז האנרגיה, שהינה חברה בעלת יכולת כלכלית המעסיקה כ-40 עובדים, היוותה נתון משמעותי בשיקולי קבלת ההחלטה ואין לראות בשינוי בנתון זה כפרט שולי וחסר חשיבות או ערך. תכנונה של חברת פחחי ריגה לחבור לאדם יחיד בשם אבי שחר ולגייס עובדים חדשים הינו נתון אחר לגמרי, מאיחודן של שתי חברות פעילות ויצרניות, שמן הראוי היה להביאו בפני משרדי התמ"ת או המינהל, עם התגבשותו במסגרת חובת הגילוי הנאות החלה על המתקשר בהסכם. ציינה הגב' גילה שנער, מי שטיפלה בבקשתה של התובעת, במשרדי התמ"ת, כי כאשר בחנה את הבקשה ונוכחה לדעת כי מדובר במיזוג של שתי חברות ראתה לנכון להמליץ על אישור הבקשה. עוד הבהירה כי אילו היתה יודעת שמדובר בבקשה של חברה אחת, ללא מיזוג עם חברה נוספת, היתה ממליצה על הקצאת קרקע בגודל של כ-1 דונם בלבד ולא כפי שהוקצה בפועל, מגרש בשטח של ארבעה דונם. (ראה נספח טז למוצגי הנתבעת) שלא לדבר על איזור ההקצאה-עמק שרה ולא איזור ביטא, שהנו יקר יותר ומיועד לחברות טכנולוגיות ולא יצרניות. 27. סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), הוא היסוד החוקתי המעגן את החובה של צד להסכם לגלות לצד האחר עובדות חשובות, כחלק מהמו"מ לקראת כריתתו של הסכם, ואפילו עובדות שהצד השני יכול לגלותן בכוחות עצמו, ובלבד שהגילוי מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה. הפרתה של חובה זו עלולה אף להגיע, בנסיבות מסוימות, כדי מצג שווא והטעיה המקימים את הזכאות לצד הנפגע לבטל את ההסכם, מכוח הוראת סעיף 15 לחוק החוזים (ראה רע"א 2324/07 ברנס נ' לבדנסקי, מפי כב' השופט רובינשטיין (טרם פורסם- ניתן ביום 17.12.07)). לכאורה, משהוכח כי הבסיס להמלצת משרד התמ"ת נשמט וכי המציאות בדבר מיזוגן של שתי חברות לצורך הקמת מיזם תעשייתי משותף השתנתה ובהתאם כי הנתונים שעמדו בבסיס ההמלצה אינם נכונים עוד, ברי כי גם הסכם הפיתוח שניזון מאותה המלצה דינו תולדה של הטעיה ולכן קמה לכאורה למינהל הזכות לבטל את ההסכם עליו חתמה על בסיס נתונים שגויים אשר הוצגו בפניה. מחובתה של התובעת היה לדווח על השינוי שחל בנסיבות על מנת שקבלת ההחלטה על ידי המינהל תתקבל על בסיס הנתונים הנכונים. בחינת הדברים בדיעבד, מביאה למסקנה חד משמעית כי אילו היו באים בפני המינהל הנתונים לאשורם לא היה המינהל מקצה לתובעת קרקע בשטח כה גדול כפי שהוקצה לא באזור שהוקצה. אין כל הצדקה לא חוקית ולא מוסרית להקצות את הקרקע ליזם ספציפי בתנאי פטור ממכרז ובמחיר זעום בהשוואה לשוויו האמיתי של המגרש בשוק החופשי, בנסיבות בהן המציע מסתיר מידע שהינו חיוני לצורך קבלת החלטה נכונה. 28. מה הייתה כוונת השותפים פחחי ריגה ואבי שחר? האם התכוונו היזמים להקים על המגרש מיזם נדל"ני? אין מחלוקת כי מר שפונגין ושחר התכוונו להקים על המגרש בניין כשבקומה הראשונה ימוקם המפעל לייצור יחידות מיזוג אוויר וביתר הקומות, המהוות שטח בנייה רחב היקף, יועד המבנה להשכרה ולמכירה של משרדים ואולמות תצוגה. (ראה עדויות של שפונגין ושחר וקביעות פוזיטיביות של בית המשפט בהליך הפלילי בעניינם של השניים). כך, בהסכם הצדדי שנחתם בין התובעת לבין שחר (נספח יח' למוצגי הנתבעת) נכתב מפורשות כי: "בכוונת הצדדים לבנות במשותף על המגרש מבנה לשימוש עצמי ולהשכרה". גם שחר וגם שפונגין, בעדותם בבית המשפט, אישרו כי התכוונו להקים על המגרש מבנה שיועד ברובו למטרות מסחר ושירותים או משרדים כאשר שחר מבהיר, בעדותו מיום 17.1.08, כי בכוונתם היה להחזיר חלק מההשקעה בהקמת המבנה בדרך של השכרת חלקים מן המבנה. לדבריו, המפעל היה אמור להיות בקומת הקרקע וביתר הקומות התכוונו להקים משרדים ובתי מלאכה לצורכי השכרה. שחר גם אישר שיכול להיות שלא עדכנו את משרד התמ"ת על התוכניות החדשות. מר שפונגין, בחקירתו מיום 18.3.08, לא סתר את ה כי התכוונו להקים משרדים מעל קומת המפעל אולם, לטענתו, היה מותר הדבר ולא היה צריך לבקש או לעדכן את משרדי התמ"ת. על כוונתם זו של השניים ניתן ללמוד גם מדו"ח הבדיקה העסקית שנערך עבורם לצורך קבלת מימון מהבנק המממן להקמת הפרויקט (נספח יט' לתיק המוצגים של הנתבעת) וכן מפנייתם של היזמים - שחר ושפונגין- לחברות הנדסה ומשרד רואה חשבון להשכרת חלק מקומות הבניין, מפרסום שעשו עת הציבו שלט על המגרש ובו נכתב כי במקום יוקם פרויקט "בית דנה" למכירה והשכרה של אולמות תצוגה ומשרדים (ראה נספח ז' לתיק מוצגי הנתבעת). אין חולק, שהתובעת לא גילתה את כוונתה המלאה הנדונה בטפסי הבקשה להמלצה להקצאת קרקע שהגישה למשרדי התמ"ת. התובעת לא ציינה בבקשתה כי בדעתה להקים מבנה אשר ברובו יושכר לאחרים. נהפוך הוא, בבקשה שהגישה נאמר מפורשות כי כוונתה להקים מפעל יצרני ותו לוא. גם בתוכניות הבניה, שהוגשו על ידי התובעת ואשר קיבלו את אישור המינהל (נ/1), צוין מפורשות כי מתוכנן "מבנה תעשייה עתירת טכנולוגיה" כשבכל קומה משורטטת חלוקה למספר אולמות תעשייה עתירת טכנולוגיה, ללא חלוקה פנימית לחדרי משרדים, כפי שמסתבר בדיעבד שהתכוונו היזמים לעשות, בשלב מאוחר יותר. מן התוכניות עצמן לא ניתן ללמוד על כוונת היזמים לחלק את המבנים למשרדים ואולמות תצוגה להשכרה ועל כן חתם המינהל על תוכניות אלו. בעדותה של הגב' מורד בבית המשפט אישרה הגב' מורד את חתימת המינהל על התוכניות אולם, הסבירה כי התוכניות מדברות על בקשתה של פחחי ריגה להקמת מפעל באופן העולה בקנה אחד עם הסכם הפיתוח וכי התוכנית משקפת בתום לב את הסכם הפיתוח ומבלי שעלה בדעתם של אנשי המינהל כי התוכנית מהווה מסווה לכוונה אחרת של היזמים. מן האמור לעיל הוכח אפוא כי, הנתונים שצוינו בבקשה של חברת פחחי ריגה להקצאת קרקע השתנו לחלוטין מבלי שזו ראתה לנכון להודיע על שינוי מהותי זה למשרדי התמ"ת וגם לא למינהל, לא במועד קבלת ההמלצה להקצאת הקרקע (ביוני 95), על אף שבמועד זה כבר השתנו הנתונים ולא במועד החתימה על הסכם הפיתוח (יולי 95). התובעת הסתירה מידע מהותי אותו היתה חייבת לגלות למשרדי התמ"ת ולמינהל. כן הסתירה את כוונתה המשותפת עם מר שחר להקים על המגרש מיזם נדל"ני תוך קבלת הקרקע בפטור ממכרז, באמתלא של הקמת מבנה תעשיתי על הקרקע. אומנם, התכוונה התובעת להקים מפעל בשטח הקרקע שהוקצה לה אולם, הוכח כי שטחו היה שולי ביחס לשטח הכולל של המבנה, אותו התכוונו להקים ולשווק לצרכים עסקיים. במובן זה שהוכח בעליל כי התכוונו להקים פרויקט נדל"ן עתיר רווחים, על גבי מגרש שיוקצה להם לצורך הקמת מפעל יחידות מיזוג האוויר, והכול במסווה תמים לכאורה של הקמת מפעל תעשייתי, שהקמתו או הצלחתו העסקית היו שוליים ביותר. התנהלותם של מר שפונגין ומר שחר לקבל את המגרש בתנאים של פטור ממכרז, בתואנה של כוונה להקים מפעל טכנולוגי ולהשתמש בפועל במגרש כמינוף לביצוע עסקת נדל"ן רחבת היקף, רווחית ביותר, הייתה מתחכמת ומטעה ביותר. גם אם לא השתכללו הראיות כדי לבסס את אשמתם של מר שפונגין ומר שחר בעבירה של של קבלת דבר במרמה הרי שבהליך אזרחי זה הוכח במידה הנדרשת כי כוונה נסתרת זו היוותה גורם מטעה אשר הצדיק את מתן הודעת הביטול. הסכם הפיתוח אשר נחתם בין הצדדים (נספח יד' למוצגי הנתבעת) מגדיר מפורשות כי מטרת ההקצאה של המגרש הינה "תעשייה ומלאכה" וכי היעוד הינו "איזור תעשייה" וכי המבנה אשר יוקם על המגרש הינו "מפעל לייצור תעלות ומיזוג אויר". עוד נאמר בסעיף 2 להסכם כי: "המינהל יהיה מוכן להחכיר ליוזם את המגרש בתנאי מוקדם ורק לאחר שהיזם יפתח את המגרש ויבנה עליו את המבנים.... כדי שישמשו למטרת ההקצאה..." וכי " המינהל יהיה מוכן להעמיד המגרש לרשותו של היוזם לתקופת הפיתוח בלבד וזאת רק לשם בניית המבנים למטרת ההקצאה על פי הייעוד..." סעיף 12 (ב)(1) להסכם הפיתוח דן בהפרת ההסכם וביטולו וקובע כי אם היוזם ישנה, או יגרום לשינוי מטרת ההקצאה או הייעוד, או יעשה במגרש כל שימוש שאינו עולה בקנה אחד עימם, יהא רשאי המינהל לבטל את החוזה מיד עם ההפרה. סעיף 12(ב)(3) להסכם הפיתוח מקנה למינהל את זכות הביטול המידית של ההסכם בנסיבות בהן הופר תנאי יסודי מתנאי ההסכם, בין השאר שימוש חורג במגרש שלא למטרת ההקצאה או בניית מבנים שאינם למטרת ההקצאה או על פי הייעוד. 29. העסקה בין פחחי ריגה לבין שחר הצדדים גם לא חלקו על קיומו של הסכם צדדי, אשר נחתם בין חברת פחחי ריגה לבין אבי שחר. באותו הסכם הסכימו הצדדים כי התובעת תרכוש את מחצית המגרש בנאמנות עבור שחר, באופן בו יהיו שני הצדדים שותפים במגרש בחלקים שווים, בהתאם לתשריט מצורף. עוד הוסכם כי לאחר גמר בניית המבנה יעבירו הצדדים את מחצית הזכויות במגרש על שם אבי שחר. ומיד לאחר מכן, לכשיתאפשר, יפעלו לפיצול המגרש לשתי יחידות רישום. כפי שצויין לעיל, הסכם זה נחתם עוד לפני שנחתם הסכם הפיתוח עם המינהל ועל אף זאת לא מצאה לנכון התובעת ליידע את המינהל אודות ההסכם הנדון וכוונותיה האמיתיות בקשר להסכם זה. אין מחלוקת כי המינהל לא ידע אודות הסכם זה בעת חתימת הסכם הפיתוח ומר שחר לא ידע להסביר מדוע לא פנה יחד עם חברת פחחי ריגה לחתום על הסכם הפיתוח אל מול המינהל ומדוע לא טרח להודיע למשרדי התמ"ת על הצטרפותו. אין חולק כי רק בחקירה במשטרה נודע על כך למינהל. (ראה עדותה של הגב' מורד עמ' 24-25 לפרוטוקול) סעיף 11 להסכם הפיתוח קובע את דבר האיסור בהעברה או שיעבוד של הזכויות בקרקע בלשון מפורשת זו :"הרשות הניתנת ליוזם לפי החוזה היא אישית בלבד ואסור ליוזם להעביר את זכויותיו לפי החוזה בשלמותן או בחלקן בכל צורה שהיא בין במישרין ובין בעקיפין .... להשכיר את המגרש ו/או למסור חזקה או שימוש בו או בחלקו לאחרים" עוד קובע הסעיף כי " הפר היוזם הוראה כלשהי מהוראות סעיף זה, ייחשב הדבר להפרה יסודית של החוזה על ידו, והמינהל יהיה רשאי לבטלו בכל עת בשל הפרה זו". הוכח כי מדובר בהסתרת מידע חיוני ומהותי ואשר אילו היה יודע המינהל את הפרטים לאשורם לא היה מאשר את הקצאת המגרש הנדון. ואכן, משנוכח המינהל לגלות את הפרטים הנדונים בעת חקירה משטרתית, אליה הוזמנו פקידי המינהל ומשרד התמ"ת, התבררה התמונה בכללותה ולנוכח הפרות אלו נשלחה הודעת על ביטול ההסכם. לנוכח תוצאה זו התעלמתי מטענת השוחד כבסיס לביטול ההסכם, עליה ביקש המינהל לבסס את דבר הצדקת ביול ההסכם. 30. האם מצדיקות הנסיבות את דבר ביטול ההסכם או שמא יש לאפשר לתובעת לתקן את ההפרות ולקיים את ההסכם? אין חולק כי הסכם הפיתוח עליו חתמו הצדדים אינו מעניק לתובעת זכויות במקרקעין - בניגוד להסכם חכירה- וכי הזכויות המוענקות מכח הסכם זה הן אך זכויות חוזיות אובליגטוריות (ראה רע"פ 85/88 "קנית " נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד מב(4) 782) . במסגרת חוזה פיתוח על היזם לעבור דרך ארוכה שרק בסופה ובהתקיים כל התנאים יהיה זכאי לקבל זכות בקרקע בדרך של חתימה על הסכם חכירה . התובעת כי בנסיבות אלה מן הראוי היה לברר עימה את הדברים בטרם נשלחה אליה הודעת הביטול ובודאי שגם לאחר משלוח הודעת הביטול כמו גם, לאפשר לה לתקן את ההפרה ולא לבטל את החוזה באופן גורף כפי שנעשה עימה. לטענתה לא נגרם כל נזק למינהל בנסיבות בהן טרם החלה הבניה וטרם הועברו הזכויות לתובעת וכי גם אם בדיעבד הייתה התובעת מסיימת את הבניה ולא זוכה לקבל את הזכויות בקרקע, בשל בניה שלא בהתאם למטרת ההקצאה, כמפורט בהסכם, הרי שמדובר בסיכונים אותם לקחה התובעת על עצמה באופן אשר אין בהם כדי לפגוע במינהל. במילים אחרות, כי גם אם ביקשה לנצל את הקרקע ולקדם מיזם נדל"ני שאינו מותר לא היה מקום לבטל את ההסכם עימה כי אם לכל היותר לאפשר לה לתקן את ההפרות בדרך של הגשת תוכניות בניה חדשות. זו דינה להדחות. משהוכח כי התובעת התכוונה לעשות שימוש במבנה שלא למטרת ההקצאה וכי בקשותיה היו אך מסווה לרצונה האמיתי להקים מיזם נדל"ני ריווחי על המגרש, יחד עם מר שחר, ומשהתבררו למינהל הנסיבות לאשורן בדבר כוונתה העתידית של התובעת אף להעביר זכויות בקרקע למר שחר, יש לראות בנסיבות עובדתיות אלה משום הפרה יסודית של ההסכם, כמפורט בהוראות ההסכם לעיל, הפרה אשר הקנתה למינהל את הזכות לשלוח הודעה בדבר ביטול ההסכם. זכותה של הנתבעת לבטל את ההסכם מעוגנת בהוראת סעיפים 6-9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970 (להלן:"חוק החוזים תרופות") הוראות המעגנות את זכותו של צד להסכם לבטל את ההסכם בו התקשר משנתגלו הפרות יסודיות מן הצד האחר ואשר אילו היה יודע הצד הנפגע מראש על העובדות והנסיבות אשר הוסתרו מפניו לא היה מתקשר בהסכם הנדון. כך בנסיבות דנן, הוכח גם הוכח כי המינהל לא היה מתקשר בהסכם הנדון של הקצאת מגרש בתנאים של פטור ממכרז, אילו היה יודע לאשורם את כל העובדות. יודגש כי הקצאת המגרש בתנאי פטור ממכרז ניתנה לשם מטרה ברורה ומאד מסוימת. משניתן הפטור למטרה אחת על בסיס נתונים מסוימים אשר הוצגו ובדיעבד התברר כי המצג היה כוזב וחסר וכי בפועל מבקשים לעשות שימוש במגרש למטרה אחרת מזו אשר נקבעה כמטרת ההקצאה, והכול במסווה לכאורה תקין של בניית מפעל תעשייתי - טכנולוגי, הרי שנשמט הבסיס תחת יסודות ההתקשרות. ההפרות הן יסודיות ונוגעות בתשתית האמון הבסיסית עליה מעוגן הסכם הקצאה שכזה, על פיו הקצתה הנתבעת לתובעת את המגרש בתנאי פטור ממכרז, תוך פגיעה בעקרון השוויון. יודגש כי פחחי ריגה לבדה הגישה את בקשתה להקצאת קרקע בתנאי פטור ממכרז למשרדי התמ"ת. שמו של אבי שחר לא צויין שם - בטופס הבקשה- וגם לא בהסכם הפיתוח או בכל שלב אחר אל מול המינהל. כך גם הסתירו מעיני המינהל את כוונתם העסקית לפתח מיזם נדל"ני במקום ובהמשך אף להבטיח את זכויותיו של מר שחר בדרך של פיצול המגרש ורישומו של שחר כבעלים של מחצית הזכויות במגרש. היתממותם של מר שפונגין ומר שחר כי לא ידעו כי חובה עליהם להודיע על השינויים האמורים, הינה בבחינת לעג לרש. ברור היה להם כי עליהם למסור מידע מלא אודות התשתית העובדתית המהווה בסיס לאישורי התמ"ת ואישורי המינהל וכי על כל שינוי יש לדווח. הוכח כי לא בכדי הסתירו מידע זה בדבר כוונתם העסקית מעיני המינהל ומשרדי התמ"ת. בנסיבות שכאלה לא רק שקמה למינהל הזכות החוזית לבטל את ההסכם ובהתאם את הליכי ההקצאה אלא שאף טובת הציבור מחייבת לעשות כן בשלב הראשוני בו מתגלית הפרה שכזו, מבלי ליתן לזוכה כל הזדמנות או אפשרות לתקן את "מחדליו" או הפרותיו. אין המדובר בהפרות שוליות הניתנות לתיקון כי אם בהתחכמות ברורה ומכוונת להסתיר מידע אודות הכוונה הברורה של התובעת ושותפה לעסקים מר שחר. המדובר בהפרות יסודיות והתיקון הנדרש הוא מהותי ביותר. אין המדובר אך בתיקון תוכניות הבניה, כפי ש התובעת כי אם בצורך בתיקון הבקשה להקצאת קרקע לכשעצמה, המחייב את החזרת הכדור לתחילת הדרך, שם תיבחן מחדש במשרדי התמ"ת הבקשה. התובעת, אשר הסוותה את מהלכיה, עת פרסה בפני משרד התמ"ת ומשרדי המינהל תשתית עובדתית החוטאת לאמת ובה בעת פעלה לשינויים מרחיקי לכת ביחס לחובותיה על פי ההסכם. בנסיבות אלה, של קיומן של הפרות יסודיות לא קמה כל הצדקה משפטית וגם לא ציבורית כי המינהל יאפשר לה את תיקוני ההפרות, בבחינת "ארכת חסד". יודגש כי ארכה לקיום חוזה יכולה להתקיים בנסיבות שבהן אין מדובר בהפרה יסודית (ראה ג. שלו "דיני חוזים", עמ' 556) אמנם, יכול היה המינהל להמתין לסוף הבניה ולהשתמש אז בסנקציה האחרת הנתונה לו והיא אי העברת הזכויות בקרקע על שם התובעת, אם נוכח היה כי התובעת אינה עומדת בהתחייבויותיה החוזיות על פי הסכם הפיתוח. אולם, ההפרות היו ברורות ומהותיות וצפו אל פני השטח באופן ברור וודאי אשר לא הותיר כל ספק בדבר קיומן של ההפרות ולכן לא הייתה כל הצדקה להנצחת העוול בבניה בלתי ממומשת לצרכי התכלית. התובעת קיבלה הקצאת הקרקע בסבסוד של המדינה אשר לא נועדה לקדם מיזמים נדל"ניים כי אם תעשייתיים. מקום שנגלו למנהל העובדות לאשורן מחובתו הציבורית הייתה לעצור את העסקה ולא לעצום את עיניו ולהמתין לתוצאות הבניה בשטח. (ראה עדותה של הגב' מורד בעמ' 26 לפרוטוקול ש 23-26) לסיכום, הוכח כי התובעת הסתירה מידע חיוני אשר היווה בסיס למתן המלצה של משרד התמ"ת למינהל לשם הקצאת קרקע ללא מכרז. כן הוכח כי התובעת התכוונה לעשות במגרש שימוש שלא למטרת ההקצאה, הגם שחלק שולי מן המבנה נועד לשימוש תעשיתי לכאורה, וכן להעביר מחצית מן הזכויות בקרקע לאדם אחר - למר שחר והכול בניגוד להסכם הפיתוח. די בכך כדי לקבוע כי התובעת הטעתה את המינהל אשר ראה לנכון לאמץ את המלצת משרד התמ"ת על בסיס נתונים בלתי נכונים אשר באו בפניו, וכי אילו היה יודע המינהל את הפרטים לאשורם לא היה מתקשר עם התובעת בהסכם שכזה ובהתאם כי מדובר בהפרות יסודיות של הסכם הפיתוח - ככל שהדברים נוגעים לשימוש במכוון והכוונה להעביר זכויות למר שחר - בכדי לקבוע כי מדובר בהפרה יסודית של הסכם הפיתוח וכי לנתבעת עמדה הזכות לבטל את ההסכם. 31. סוף דבר דין התובענה להדחות . התובענה שכנגד מתקבלת. הסכם ההקצאה בוטל כדין בשל ההפרות המהותיות אשר נתגלו מצד התובעת, הפרות אשר לא היה זה נכון לאפשר לתובעת לתקנם. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 30,000 ₪. פטור ממכרזמכרזהקצאת קרקעות