1. עתירה בעניין השימוש המתוכנן ב"מגרש משגב ירושלים", הנמצא ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. כיתר קרקעות הרובע היהודי הופקע המגרש לאחר מלחמת ששת הימים על-ידי שר האוצר והועבר באמצעות מינהל מקרקעי ישראל לניהולה של החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי, לשם מימוש מטרותיה. המגרש מיועד בתוכנית המתאר המקומית לצרכי ציבור. הלכה למעשה לא נעשה במגרש כל שימוש עד היום הזה, לא על-ידי החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי, ולא על-ידי אחרים. החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי עתידה לפרסם מכרז בקשר עם הזכויות במגרש. העותרת, עמותה המקיימת בית ספר יסודי וגני ילדים, פועלת מזה כ-18 שנה ברובע היהודי, והיא מבקשת לקבוע כי אסור לחברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי לפרסם מכרז להעברת זכויות במגרש, וכי מתן זכויות במגרש צריך להֵעשות בהתאם לכללים החלים על הקצאת קרקעות למוסדות ציבור. למעלה מחמש מאות תלמידים, תלמידות, ילדים וילדות לומדים בכיתות בית הספר ובגני הילדים שמפעילה העותרת. העותרת משתייכת לזרם התורני-לאומי, ולפי הנטען בעתירה, העותרת נותנת מענה כמעט יחיד לצרכי החינוך היסודי של ילדי הרובע היהודי שאינם מעוניינים בחינוך חרדי. בית ספר יסודי ממלכתי-דתי פועל אמנם ברובע היהודי, אך מרבית תלמידיו באים מחוץ לעיר העתיקה. מזה שנים סובלים התלמידים הבנים של העותרת ומוריהם ממצוקת דיור קשה. מעולם לא ניתן לעותרת מבנה ראוי לשמו לקיים בו בית ספר. כפועל יוצא מכך, נאלצת העותרת לאלתר פתרונות, ולקיים לימודים ב"כוכים ומערות" כלשונה, אשר אינם מתאימים להוראה. בעקבות עתירה לבג"ץ החליטה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בשנת 2004 לתת לעיריית ירושלים זכויות במגרש הנדון בתמורה לתשלום דמי חכירה, על מנת שהעירייה תקים בו מבנה בית ספר שישמש את העותרת. רשות החברות הממשלתיות התערבה בהחלטה זו, ולנוכח חוות דעת מאת רשות החברות ולאחר מכן חוות דעת מאת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ביטלה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי את החלטתה ליתן לעירייה זכויות במגרש. תחת זאת החליטה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי לקיים מכרז פומבי להעברת הזכויות במגרש. 2. אכן, סוגיית השירותים המוניציפאליים ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים היא מורכבת. כטענת העותרת, מחד גיסא מדובר בשכונה משכונות העיר, והאחריות למתן שירותים ברובע היהודי מוטלת על העירייה. מאידך גיסא, לעירייה אין נכסים ברובע היהודי באופן שמאפשר לה לספק שירותים חיוניים. במרבית שכונות העיר, כמו בכלל הרשויות המקומיות, מופרשות קרקעות לטובת העירייה בהליכי התכנון לצרכי ציבור, או שהעירייה מפקיעה קרקעות מכוח סמכותה שלפי דיני התכנון והבניה. ברובע היהודי הופקעו הקרקעות על-ידי המדינה, וכולן הועברו לניהולה של החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה. על מנת לספק שירותים מוניציפאליים נאלצת איפוא העירייה לשכור מבנים מאת החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי. על רקע הדברים הללו, טוענת העותרת, ובשים לב לתפקידים הציבוריים שהוטלו על החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי, הריהי מחוייבת לפעול בניהול נכסי המקרקעין כנאמן של הציבור. לענייננו - עליה לשתף פעולה עם עיריית ירושלים ולהשכיר מבנים לעירייה על מנת שאֵלו ישמשו לצרכי ציבור. החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי אכן דגלה בגישה זו והיא החליטה להחכיר את המגרש הנדון לעירייה על מנת שישמש לצרכי ציבור. דא עקא, ברשות החברות הממשלתיות, ולאחר מכן גם במשרד המשפטים, ניתנו חווֹת דעת משפטיות אשר מנעו את האפשרות הנ"ל. בעקבות חווֹת הדעת הללו שינתה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי את טעמה. לעת הזאת, היא שוב איננה מתכוונת להחכיר את המגרש לעירייה ללא מכרז. מכאן עתירתה של העותרת, אשר טוענת כי עריכת מכרז לגבי קרקע המיועדת לצרכי ציבור, במיוחד כאשר זו הופקעה, הריהי פסולה מעיקרה. זאת משום שאמת-המידה העיקרית לבחירה בהצעה במכרז לזכויות בקרקע היא המחיר המוצע עבורן. אמת-מידה של מחיר, איננה רלבנטית כלל להקצאת קרקע לצרכי ציבור. יתר על כן, לטענת העותרת, מדובר בפגיעה קשה בעקרון השוויון מבחינה מהותית, מכיוון שצרכי הציבור העשיר ייענו, ולעומת כן ייוותר הציבור חסר האמצעים ללא שירותים חיוניים. מכרז תחרותי לכל המרבה במחיר על קרקע שהופקעה, הריהו שימוש מסחרי בקרקע, וזהו שימוש פסול. בעתירתה תוקפת העותרת את חווֹת הדעת הנ"ל שניתנו מאת רשות החברות הממשלתיות ומאת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, וטוענת כי לא דיני המכרזים צריכים לחול על העברת הזכויות במגרש הנדון, אלא דיני הקצאת מקרקעין לצרכי ציבור, שבהם אין למחיר המוצע כל משקל בהחלטה. 3. החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי אינה רואה את מצב הדברים עין בעין עם העותרת. לשיטתה, היא אמוּנה על תחומים חשובים נוספים, זולת חינוך, והיא מחוייבת לספּק מענה הולם בתחומי התיירות, התרבות ועוד. בתשובתה פירטה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי שורה ארוכה של מוסדות חינוך ומבני ציבור שעיריית ירושלים שוכרת ממנה. לטענת החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בפרק הראשון לתשובתה, "אין שום צורך ושום הצדקה לייעוד או הקצאה או בנייה של מוסדות חינוך נוספים במיתחם הרובע היהודי, באשר מוסדות כאמור קיימים מעל ומעבר... אין אח ורע לתופעה זו של 4 בתי ספר ו-5 גני ילדים, עבור אוכלוסיה המונה 600 משפחות שמרביתן מבוגרות, במיתחם עירוני או בשכונה, המשתרעים על שטח כה צפוף מבחינה אורבנית... העותרת מבכרת להתייחס כלאחר יד או בצניעות יתרה לעובדה הבלתי נמנעת, לפיה מרבית מתלמידיה אינם מקרב משפחות תושבות הרובע היהודי. מה אם כן הצורך ו/או ההכרח בייסוד מוסד חינוך נוסף דווקא בתוך מיתחם הרובע היהודי ולא מחוצה לו?...". כך ועוד אחרת טוענת החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי. מנגד, עיריית ירושלים דוקא תמכה בעותרת ובעתירתה. לשיטתה, אין הצדקה לערוך מכרז, ולא להקצות את הקרקע לכל המרבה במחיר, אלא יש לפעול לכך שמגרשים המיועדים לצרכי ציבור בשטחי העיר העתיקה יוחכרו לעירייה ללא תמורה או בתמורה סמלית, על מנת שישמשו למוסדות חינוך. 4. לא לי בגדרי עתירה מינהלית זו להכריע במחלוקת הנ"ל על אודות נחיצות בניית מוסדות חינוך נוספים ברובע היהודי. עם כל הצער שבדבר, מבחינתה של העותרת, אשר עברה דרך חתחתים, דינה של העתירה - סילוק על הסף. 5. כנקודת מוצא מן הראוי לראות נכוחה את מצוקתה האמיתית של העותרת, ההולכת ונמשכת מזה שנים ארוכות. כיוון שכך, ניסינו ושבנו וניסינו, למצוא פתרון שיוכל להניח את הדעת, גם אם מחוץ לרובע היהודי; אך כזאת לפי שעה לא נמצא. דוּבּר על אפשרות להפוך את מלון הר ציון, שמחוץ לרובע היהודי, לקריית חינוך, ולהוציא אליו את מוסדות החינוך מהרובע לטובת הקמת בתי הארחה ומלונות, שגם זהו צורך דוחק ברובע היהודי. דוּבּר על קרקע באזור המטה הארצי של המשטרה. גם אפשרויות נוספות נבחנו, אך לפי שעה ללא הועיל. זאת לזכור ולהזכיר, כי בית המשפט העליון רשם לפניו לפני למעלה מ-10 שנים את הצהרת ב"כ החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים כי יבוא בדברים עם העירייה על מנת למצוא פתרון הולם למצוקת הדיור של תלמוד תורה 'מוריה' (פסק דין מיום 31.5.00 בבג"ץ 1934/00 עו"ד יצחק דוידסון נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, שבו נדחתה העתירה בהסכמה). מצער הדבר עד מאד, ובלתי-תקין, שעד היום הזה לא נמצא הפתרון המיוחל. ברם, כאמור, בגדרי העתירה הנדונה, על-פי מתכונתה, אין ניתן להושיט סעד לעותרת. 6. בּ'שטח', כאמור, מצוקתה של העותרת דוחקת ומעיקה; אך במישור המשפטי, מדובר בעתירה מוקדמת. הנחת היסוד בטענתה המרכזית, שגויה. לשיטתה, פרסום מכרז יפגע בסיכוייה להתמודד על המגרש הנדון, שכן הרכיב המרכזי במכרז הוא התמורה בגין הנכס. יש אפוא יתרון על פני העותרת לגופים בעלי איתנות כלכלית, ואין לפרסם מכרז אלא להקצות את המקרקעין בפטור ממכרז. זו טעות. כאמור בחוות הדעת שמטעם היועץ המשפטי לממשלה אין בעצם פרסומו של מכרז כדי להביא בהכרח למסקנה שהקרקע תוקצה למרבה במחיר, ואפילו לא למסקנה שלמרבה במחיר תינתן עדיפות. כל עוד לא פורסם המכרז ותנאיו אינם ידועים, הרי שמדובר בטענה תיאורטית בלבד. מקובלים עליי בהקשר זה דברי ב"כ רשות החברות הממשלתיות והיועץ המשפטי לממשלה בתשובתם לעתירה. אמנם, החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי מחוייבת לפעול על-פי שיקולים עיסקיים בבואה להגשים את המטרות הציבוריות שלשמם הוקמה, באשר היא חברה ממשלתית. ואולם הקמת החברה לפיתוח הרובע כחברה בע"מ לא מונעת ממנה להפעיל שיקולים שאינם עיסקיים, מכיוון שתחום פעולתה איננו עיסקי, ותפקידה בפיתוח הרובע הטיל עליה משימה רבת אחריות. על החברה ועל אורגניה להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות מוּשׂכלות ומורכבות. אכן, עליה לשקול גם שיקולים כלכליים, אך לא רק שיקולים אלו. לפיתחה של החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי מונח נושא חשוב, למצוא פתרון בתנאי המכרז ולאזן בין הצורך ביעילות כלכלית, לבין הצורך לאפשר פעילות לצורכי ציבור ברובע היהודי. האיזון הזה חייב לקבל את ביטויו בתנאי המכרז. כל עוד לא נקבעו התנאים הללו, העתירה היא מוקדמת ותיאורטית. טענותיה של העותרת על אודות קיפוח ופגיעה בשוויון מחמת המכרז יוכלו להתברר אך ורק לאחר פרסומו של מכרז. רק אז ניתן יהיה לבחון את תנאיו ולראות אם נכונה טענת העותרת כי שימוש במכרז לקרקע המיועדת לצרכי ציבור יוביל בהכרח להקצאת הקרקע למרבה במחיר ולתוצאה כי רק צרכי הציבור העשיר יֵענו ואילו הציבור חסר האמצעים ייוותר ללא שירותים חיוניים. בתשובת רשות החברות הממשלתיות והיועץ המשפטי לממשלה לעתירה, הוצעה כדוגמה אפשרות למכרז שבו המחיר עבור המגרש הוא קבוע, בהתאם להערכת שמאי, ואילו תנאי המכרז שעל-פיהם ייבחר הזוכה, יעסקו בשימוש שיעשה המציע במגרש ובנחיצות השימוש הזה. עיגון הנושא הזה יכול להעשות בתנאי-הסף של המכרז או במסגרת אמות המידה להכרעה במכרז או בשניהם גם יחד. על כל פנים, דינה של העתירה, כאמור, סילוק על הסף, בהיותה מוקדמת ותיאורטית. 7. החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי טענה גם היא בתשובתה לעתירה טענות מקדמיות: טענת מעשה-בית-דין, שכן העתירה הנ"ל בבג"ץ 1934/00 - עתירה שנדחתה - הייתה זהה לחלוטין לעתירה דנן. פסק הדין בעתירה הנ"ל הקים מעשה-בית-דין, והעמיד מחסום דיוני בפני כל עתירה נוספת בשל אותה עילה. עוד טענה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי טענת שיהוי. חוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ניתנה קרוב לשנתיים לפני הגשת העתירה. שיהוי שכזה מחייב על-פי החוק וההלכה הפסוקה, לפי הנטען, לדחות את העתירה על הסף. 8. אכן, אין ניתן לשלול טענות מקדמיות אֵלו וגם לא מענה שניתן בתשובות החברה לפיתוח ולשיקום הרובע היהודי, רשות החברות הממשלתיות והיועץ המשפטי לממשלה, לגופו של עניין: על החובה החוקית לקיים מכרז, על העדר אפשרות לפטור ממכרז, על כך שנוהל הקצאת מקרקעין לצרכי ציבור אינו חולש על כל הקצאות המקרקעין לצורכי ציבור, אלא רק על הקצאה ללא תמורה מאת רשות מקומית בפטור ממכרז, ועוד. התשובות הללו מבססות על פניהן את דחייתה של העתירה לגופה, לבד מדחייתה על הסף. אך בנסיבות העניין לא אדרש לכך. לבית משפט זה לא נתונה סמכות השיפוט העניינית לחייב את החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי להקצות את המגרש לעירייה, וגם לא להעביר תחת שבט הביקורת את חוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. 9. החלטתי אפוא לסלק את העתירה על הסף. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות. אין צריך לומר כי המחוייבות הנזכרת, אשר קיבלה את ביטויה בפסק הדין בבג"ץ דלעיל, למציאת פתרון הולם למצוקת הדיור של העותרת, הריהי שרירה וקיימת. חלוף הזמן לא היקהה אותה; אדרבה. קרקעותירושליםמקרקעיןעירייההקצאת קרקעות