מבוא 1. מר ח'אלד פתחי בכר (אשר לשם הפשטות ייקרא להלן: "התובע") הגיש נגד מר פאיק מחמוד בכר ונגד חברת בכר פאיק חברה לבניה בע"מ (שלשם הפשטות ייקראו להלן: "הנתבעים"), תביעה בבית דין זה, שנדונה בתיק עב' 2000/01 (לתיק זה ייקרא להלן: "התיק הקודם"). (למען הדיוק - ייאמר כי תחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבע בלבד ובהמשך - הוספה גם החברה כנתבעת נוספת). 2. בתיק הקודם התנהל דיון מוקדם בפני מי שהיתה אז רשמת בית הדין, כב' השופטת איצקוביץ. בדיון המוקדם נקבעו מוסכמות ופלוגתאות. בין הפלוגתאות נקבעה פלוגתא זו: "עילה להפסקת עבודתו של התובע האם פוטר או התפטר.". ביום 22/5/03, מועד שבו היתה אמורה להתקיים ישיבת הוכחות בתיק הקודם, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה על כך שהסכסוך יועבר להתברר בפני שני בוררים מוסכמים, בתנאי שהם יסכימו לשמש כבוררים. עוד הוסכם, כי אם הבוררים המוסכמים לא יסכימו לשמש כבוררים, ינסו ב"כ הצדדים להגיע להסכמה על מינוי בורר אחר. 3. בהמשך, התברר כי הבוררים שהיו מוסכמים על הצדדים, לא רצו לקבל על עצמם להיות בוררים בסכסוך בין הצדדים. ב"כ הצדדים לא הגיעו להסכמה על מינוי בורר אחר, אך הסכימו כי בורר אחר ימונה על ידי בית הדין (הדבר אף עולה מהוראת סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (שייקרא להלן: "חוק הבוררות" ומהוראת סעיף 79ב(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (שייקרא להלן: "חוק בתי המשפט")). 4. לפיכך, בהחלטה מיום 22/6/03, מונה עו"ד עאוני נדאף, בהסכמתו, לשמש בורר בין הצדדים. הליכי הבוררות 5. עוד טרם תחילת הליכי הבוררות, הגיש ב"כ התובע בקשה (בש"א 3310/03), במסגרת התיק הקודם, ובה עתר להשיב את הענין להתברר בבית הדין, בטענה כי הנתבעים אינם משתפים פעולה בקידום הבוררות. בהחלטה מיום 1/1/04, נדחתה בקשתו של ב"כ התובע, תוך שצויין כי אין לה בסיס משפטי וכי ב"כ התובע זכאי להפנות בקשות מתאימות אל הבורר עצמו, אם הוא סבור שהנתבעים אינם פועלים כראוי בהתדיינות בפני הבורר. לאחר מכן, נראה שהליכי הבוררות התקיימו כסדרם. 6. הבורר קיים ישיבה מקדמית ביום 16/1/04. באותה ישיבה, סוכם בין הצדדים כי הבורר לא יהיה כבול לדיני הראיות ולא לסדרי הדין. 7. בהמשך, קיים הבורר שתי ישיבות של הוכחות בהם נשמעו עדי הצדדים והוגשו מסמכים (ביום 23/4/04 וביום 7/5/04). 8. לאחר מכן, הגישו הצדדים סיכומים בכתב, וביום 2/3/05 - ניתן פסק הבוררות. פסק הבוררות 9. בפסק הבוררות, דן הבורר בפלוגתאות שבין הצדדים, קבע עובדות ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי על הנתבע (נתבע מס' 1 אישית) לשלם לתובע פיצויי פיטורים, פדיון דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי חגים, בסך כולל של 35,426 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/5/00 ועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. מסקנת הבורר בענין זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, התבססה על קביעתו שהתובע התפטר מעבודתו בשל חלופי המעבידים בין הנתבע לבין הנתבעת. עם זאת, קבע הבורר שגם אם נכונה טענת הנתבעים שהתובע התפטר עקב סכסוך קרקעות בינו לבין הנתבע, זכאי התובע לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. התובענה שבפנינו 10. התובענה שבפנינו נפתחה בבקשת התובע לאשר את פסק הבוררות. 11. הנתבעים מצדם, הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות (נעיר כי מהבקשה לביטול הפסק, עולה לכאורה שהיא לא הוגשה כתגובה לבקשה לאישור הפסק, אלא כבקשה נפרדת. מכל מקום, הבקשה לביטול הפסק היא דרך ההתנגדות לבקשה לאישורו, כעולה מסעיף 23(ב) לחוק הבוררות, כך שאין נפקות לשאלה אם היא הוגשה כתגובה לבקשה לאישור הפסק או אם לאו). 12. לבקשת ב"כ הנתבעים, נקבע דיון להשלמת טיעון בעל פה. ב"כ הצדדים טענו בקצרה, וכעת ניתן פסק דין זה על סמך כל החומר שבפנינו. תמצית טענות הצדדים 13. עיקר טענות הנתבעים א. הבורר חרג מסמכותו, מאחר שהוא קבע עובדה שלא על פי הפלוגתאות שנוסחו בין הצדדים. הפלוגתא בענין נסיבות סיום העבודה היתה בשאלה אם התובע פוטר או התפטר, אך הבורר קבע כי התובע התפטר עקב חלופי המעבידים בין הנתבע לבין הנתבעת, וקביעה זו היתה מחוץ לחזית המחלוקת בין הצדדים, שכן התובע טען לאורך כל הדרך כי התפטר. ב. התובע שינה חזית במהלך חקירתו הנגדית בפני הבורר, תוך התעלמות מהנטען בכתב התביעה שהוגש בתיק הקודם. ג. גרסתו של התובע בעדותו בפני הבורר היתה בלתי סבירה, והוא סתר את עצמו. ד. הבורר בחר לאמץ את גרסת התובע, ולא סמך על עדויות העדים המהימנים. 14. עיקר טענות התובע א. כבר בכתב התביעה העלה התובע את טענתו בענין חלופי המעבידים. כך גם בתצהירו. ב. לא נטען בפני הבורר שהוא אינו מוסמך לדון בשאלת סיבת ההתפטרות. ג. התובע נחקר רבות בענין חלופי המעבידים. הוראות חקיקה רלוונטיות 15. סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע: "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות ...". 16. סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, עוסק בהעברת ענין לבוררות על ידי בית המשפט. סעיף זה חל גם על בית הדין לעבודה, מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה. כך נאמר בו: "(א) בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות. (ב) בעלי הדין, באישור בית המשפט, ימנו את הבורר; לא באו בעלי הדין לידי הסכמה על הבורר, רשאי בית המשפט למנותו מתוך רשימה שהגישו לו בעלי הדין, או לפי בחירתו - באין רשימה כזו. (ג) הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם 'בית המשפט' שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות." 17. תקנה 60 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כי על בקשה לענין שבבוררות שבית הדין דן בו מכח סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות תקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1969 (שתיקראנה להלן: "תקנות הבוררות"). 18. תקנה 2 לתקנות הבוררות קובעת כי בהעדר הוראה אחרת בתקנות הבוררות, יחולו על סדרי הדין בענייני בוררות תקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963 (אשר הוחלפו, מאוחר יותר, בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שתיקראנה להלן: "תסד"א"). 19. זו לשונה של תקנה 9 לתקנות הבוררות: "בקשה לבטל פסק-בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר תוגש בדרך המרצה; הבקשה תפרט את העילה מבין העילות המנויות בסעיף 24 לחוק (-הבוררות) שעליה מסתמכת הבקשה והיא תהא מלווה בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה." (הסוגריים - לא במקור). הוראות כלליות לגבי "המרצות" היו מצויות בתסד"א, אלא שהפרק העוסק בכך, הוחלף בשנת תשנ"ז. במקום ההוראות בענין המרצות, מצויות כעת הוראות בענין "בקשה בכתב". למרבה הצער, תקנות הבוררות לא עודכנו במקביל, כך שנשארה ההוראה האמור בתקנה 9 לתקנות הבוררות, אך ההפניה לענין ההמרצות בתסד"א - היא כיום חסרת משמעות. 20. סעיף 24 לחוק הבוררות, קובע: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה: (1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף; (2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין; (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו; (6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; (7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; (8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו; (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; (10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.". גורל הבקשות 21. לדעתנו, אין כל יסוד לבקשת הנתבעים לביטול פסק הבוררות, והנתבעים היו מיטיבים לעשות אלמלא הגישו אותה. 22. חלק נכבד מטענות הנתבעים מתייחס לעניינים עובדתיים, והוא מופנה כנגד הקביעות העובדתיות של הבורר, וכנגד אופן הערכתו את הגרסאות שנשמעו בעדויות בפניו. טענות מעין אלה, היו יכולות אולי, להתקבל בדוחק רב, אילו היה מדובר בפסק דין שיש עליו ערעור בזכות. אין הן יכולות לבסס כל טענה כנגד פסק בוררות. אין בהן כל עילה לביטולו. 23. נבהיר כי לדעתנו, אף אילו היינו יושבים כערכאת ערעור על פסק הבוררות, לא היינו מקבלים את טענות הנתבעים כנגד הקביעות העובדתיות שקבע הבורר. הבורר הוא זה ששמע את העדויות והיה מוסמך לקבוע קביעות עובדתיות על סמך הגרסאות שהועלו בפניו. 24. הטענה בענין הרחבת החזית על ידי התובע, אף היא אינה יכולה להספיק לשם ביטול פסק הבוררות. ראשית - אף אם היתה "הרחבת חזית" אין הדבר מצביע על חריגה מסמכות הבורר. הבורר לא חרג מהסמכות שניתנה לו להכריע במחלוקות שבין הצדדים. הוא דן בשאלה מה היתה העילה להפסקת עבודתו של התובע ובשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, בהתאם לפלוגתאות שהיו בפניו. דן והכריע. שנית - משהתובע העלה בעצמו את ענין חלופי המעבידים, קשה לנו לראות בטענה זו משום "הרחבת חזית". הבורר ניתח בהרחבה את ההלכה הפסוקה בענין העלאת טענת התפטרות במקביל לטענת פיטורים, ואנו סבורים כי מסקנתו היתה נכונה (אף אם היינו סבורים אחרת, לא היה בכך כדי להצדיק את ביטול פסק הבוררות). שלישית - ענייני "הרחבת חזית" הם עניינים שבמסגרת סדרי הדין. הצדדים הסכימו כי הבורר יהיה משוחרר מסדרי הדין, כך שאף אם היתה "הרחבת חזית" , הבורר לא היה אמור להימנע מלפסוק כפי שהוא פסק רק בשל כך שחזית המחלוקת, כביכול, הורחבה. רביעית - אף בערכאה שבה חלים סדרי הדין הרגילים במלוא תוקפם, אם "מורחבת חזית" והצד שכנגד אינו מוחה על כך, ואף מתייחס בעצמו ומביא טענות לגבי החלק המורחב בחזית המחלוקת - שוב אין הוא יכול לטעון לגבי אותו חלק מורחב כי יש להתעלם ממנו בשל כך שמדובר ב"הרחבת חזית". לפיכך, אף אם הבורר היה כפוף לסדרי הדין הרגילים, ואף אם היתה כאן הרחבת חזית - לא היה הבורר אמור להימנע מלדון בחזית המורחבת, אלא היה עליו להכריע בה. 25. הנתבעים לא טענו כל טענה העשויה להצדיק ביטול פסק הבוררות מלבד הטענה של חריגה מסמכות. משלא מצאנו כי הבורר חרג מסמכותו - הרי שדין הבקשה לביטול פסק הבוררות - להידחות. 26. אמנם, אין אנו צריכים להידרש לטענות שאינן מכח סעיף 24 לחוק הבוררות, אך להנחת דעתם של הנתבעים וכדי שהנתבעים לא ייצאו בתחושה שהם הפסידו משהו בשל כך שהסכימו להפנות את הסכסוך לבוררות, נבהיר כי פסק הבוררות כשלעצמו תואם בעינינו את הוראות הדין. אין אנו סבורים שבכל מקרה עובד הטוען לזכאות לפיצויי פיטורים חייב להבהיר אם מבחינה משפטית הוא טוען לפיטורים או להתפטרות. יש מקרים שבהם אפשר להסתפק בכך שהעובד יתן את גרסתו העובדתית לאשר התרחש, ויבקש לקבוע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים על סמך אותן עובדות, בלא להיצמד להגדרה אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, הגדרה שאותה הוא יוכל להשאיר לקביעת הערכאה שתדון בענין. לסיכום 27. לא מצאנו ממש בבקשה לביטול פסק הבוררות. אנו דוחים את הבקשה לבטל את פסק הבוררות, ואנו מקבלים את הבקשה לאישור פסק הבוררות. 28. על כן, אנו מאשרים את פסק הבוררות. 29. על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/5/06, אם לא ישולמו קודם לכן. 30. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. יישוב סכסוכיםהרחבת חזית אסורהבוררות